פלונינה יקרה
מסכימה איתך,ועם הדברים של חוה ותמרוש, אכן ההגדרה של מה שקרה כארוע חמור, ששרוי בצללים של האתיקה, חשובה בכדי להתאזן.
ובכדי שתוכלי להאמין לאבחנותיך בהמשך דרכך
כנראה שכל מה שרציתי זה לעודד להבחנה מבדלת(-:, שאת ממילא מנסה לבנות כאן,נראה שיש כבר קצת התבהרות לא?בכל מקרה
מאחלת לך כוחות והצלחה

[u]אני חושבת שיחסית התאוששתי מהמקרה עצמו, הפרטי. הקושי שמכביד עלי עכשיו הוא החשדנות העודפת שלי כלפי כל מה שקשור ברוחניות ובהרפיה, חוסר היכולת לעזור לעצמי בכלים אלו, גם לבדי, והאכזבה מכך שאני לא מצליחה להפריד בין טוב לרע בתחום הזה.[/u]
ברור! היית במגע עם מישהו שזיהם וטימא את הכלי שהיה יכול להיות טוב, והכתים אותו בהתנהגות לא ראויה (מחפירה, למען האמת), אז עכשיו את מתרחקת קטגורית מ"מקום הפשע", ממקום הטראומה. זו התגובה הכי אלמנטרית והכי מתבקשת בעולם.
לפחות לזמן-מה ;-)

[u]אני חושבת שזה קשור לכך שלמטפל הזה (ולכל האלטרנטיבים? לא יודעת) יש פחות פיקוח ופחות טעם להתלונן. למשל, אם הוא היה פסיכולוג ברשיון, יתכן שלא היה מרשה לעצמו את מה שעשה, כי היה חושש לרשיונו. ופתאום זה שם את כל האלטרנטיבים כולם בעמדה כזו של מי יודע מה הם יכולים להרשות לעצמם, ומה מגביל אותם, ואיפה עוברת האתיקה ועל מי אפשר לסמוך ועל מי לא.[/u]
הלוואי...
יש יותר מדי פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים "שם בחוץ", קונוונציונליים עד הסוף המר, שמנצלים מטופלים ומטופלות כאילו אין מחר. גם אתם, מערכת הפיקוח אינה הדוקה כפי שהיא צריכה להיות.
(מה זה "כפי שהיא צריכה להיות"? זה אומר, לדעתי, שצריך להיות איזשהו מרכז לטיפול בפניות ותלונות על מטפלים, ושכל מטפל אמור להחזיק את מספר הטלפון של המרכז הזה [b]במקום בולט[/b] בקליניקה שלו או בחדר ההמתנה, ולתת את הפרטים (על כרטיס ביקור, או משהו דומה) לכל מטופל ומטופלת שבאים אליו.
וזה אומר שמטפלים אמורים לעודד את המטופלים שלהם לראיין אותם ("ראיון עבודה"! לא פחות) בתחילת הטיפול, כדי שיוכלו להיות יותר בטוחים בבחירתם, לאתר את המטפל הנכון בשבילם ולסנן את אלה שלא.
כיום זה לא נעשה.)

וזה מוביל אותי למחשבה: נניח שיש לך חברה טובה שאת מאוד אוהבת (())(()) ונניח שעקב בעיות ממשיות וכואבות היא הלכה לפסיכולוג ידוע. ונניח שהפסיכולוג היה לא מקצועי, הפחיד, איים או ניצל אותה בדרך זו או אחרת. ועכשיו היא במשבר אמון נוראי, ולא יודעת מה לעשות. עדיין מתמודדת עם הבעיות הקודמות, אבל נשלל ממנה כלי שהיא תלתה בו תקוות. היא כמובן לא מעזה לפנות לפסיכולוג אחר, כי כולם חארות ואין על מי לסמוך. מה תגידי לה? איך תוכלי לעודד אותה ולעזור לה למצוא את הדרך הטובה?

נ.ב. המורה הרוחנית שלי אמרה לנו פעם: אם אתם מתכוונים להיות מורים בזמן זה או אחר, תדאגו לכך שיהיו לכם חיי מין טובים ומספקים. אתם לא חייבים להיות נשואים, אבל אתם כן צריכים ליצור לעצמכם מערכת יחסים - עדיף יציבה - שתספק את כל הצרכים המיניים שלכם. אחרת, אתם תתבחבשו עם האנרגיות המיניות של התלמידים שלכם, ותגרמו להם נזק. גם אם לא יהיה מגע מיני פיזי, אתם עדיין תחרבשו להם ברמה האנרגתית.
לגזור ולתלות בכל קליניקה טיפולית באשר היא.

[hr]

_בנות יקרות , אין טעם לדבר על הגשת תלונה במשטרה ושאר עניינים קורקיים ומעשיים .
אפשר לקרוא בשורות ובניהן שזה הדבר האחרון שהיא צריכה על עצמה . היא צריכה להתשחרר מן החוויה
ולא להוסיף עליה ._
ודאי שיש טעם לדבר על זה! לא בהכרח [b]לייעץ[/b] או להמליץ למישהי לעשות זאת, אבל כן [b]לדבר[/b] על האפשרות.
כי ככה אנחנו שמות את הדברים בקונטקסט ראוי ונכון.
אם היה ניצול, זה חמור. אם היתה תקיפה - אז זה חמור עוד יותר. ויש על זה הסכמה חברתית גורפת, עד כדי כך שהמערכת המשפט (האיטית והמסורבלת, מטבעה) קבעה חוקים ותקנות על עד כמה זה חמור ומה אפשר לעשות בעניין.
הנתקפת צריכה לדעת שזה הדבר! שהיה פה מעשה אלימות שמוכר כאלימות ו(בשאיפה) מקבל דה-לגיטימציה מוחלטת - ומעשית! - מכמה וכמה רבדים בחברה שלנו!
אם אחנו רוצות להשתמש בלגימטימציה הזאת כדי לפנות למוסדות מוכרים (משטרה, למשל) ולהללונן - זו החלטה אחרת. היא מורכבת, וכאן באמת יש הרבה אפור. יש את תחושת הצדק, ותחושת התועלת, והמחיר שיש בצעד כזה, ותחושת הנקם הפרטית, והשליחות, הרצון להציל אנשים אחרים מאותו מצב, ולהרחיק את האדם האלים מעמדת כוח, וכו' וכו' וכו'...
אז אני לא יודעת אם זה בהכרח [b]נכון[/b], להתלונן.
אבל למישהי שעברה חווייה כזאת, כל כך חשוב לדעת שזה [b]אפשרי[/b]!!!
שהסיטואציה מוכרת, מוכרת עד כדי כך שהיא כתובה בספרי החוק של המדינה!
מרכיב מאוד מהותי בחוויה כזאת, היא תחושת הבידוד, האף-אחד-לא-יקשיב-לי-אף-אחד-לא-יאמין.
בחינת האופציה של תלונה במשטרה או במוסד אחר כלשהו (למשל, מרכז ההכשרה או בית הספר שהכשיר את המטפל הספציפי הזה), שוברת, ולו באופן סמלי, את הבידוד.
אחר כך אפשר להחליט מה לעשות בפועל (())
(מניסיון)

הי, אני מאד מודה לכל מי שכותבת כאן. רציתי לספר לכן שמתחיל לחזור לי האמון, נראה לי, בזכותכן (())

ברור לי שהמטפל עבר גבולות ועשה דברים אסורים. אין לי רצון לנקום או להעניש אותו, בין השאר כי החיים שלו כאלו אומללים גם ככה (אינני יודעת אם היה מתעורר בי רצון כזה אם היה מאושר גדול), וכי היה לו רגש חם אלי. יתכן שכשיתפזר הערפל מולו, כן אצליח להפיק משהו משאר הצדדים שהיו בטיפול הזה, לפחות בתחילתו.

עשב, אני לא רוצה להכליל נגד כולם. נהפוך הוא, אני נלחמת בעצמי בניצני בהכללה הזו, כאן מולכם, ברגע שאלו מרימים את ראשם. יש להבחין בין מקרה קיצוני כמו שקרה לי, שברור ששייך לקטגורית "מסכני הרשיון", ובין פנים אחרים של המקצוע, יומיומיים יותר. במקרה שלי, התחושה היא שרשיון היה שומר עלי, שהוא לא היה מעיז. אבל גם זה כמובן לא בטוח. וגם, הרבה יותר מכך, התחבטות הנפש הזו של שנה כמעט, בה האינטואיציה שלי נכנסת ראש בראש עם כל מיני מילים מבלבלות. וכמובן שלא הכל שחור ולבן, והרבה מאד מדבריו היו דברי טעם לאורך התקופה, וזהו, לא מצליחה לנסח משהו יותר מוצלח כרגע.

[u]מציעה לך להרפות , לזמן מה, מהצייר הנוסף ומהציור שלו ולהתרכז בשלך.[/u]
מאמצת בחום, תודה.

תודה על כל המילים כאן

[u]למה אני לא רוחנית מספיק ולא סומכת מספיק, למה אני לא מתמסרת לגמרי בדמיון מודרך,[/u] ...... מפני שיש עוד אספקטים בחיים האלה אשר משחרים עכשיו לפתחך . יש לך שאיפה אדירה אל ה"אור" , אבל אין דרך אל האור בלי לתת כבוד ל"צל" . המפגש עם המטפל (ולא אתייחס אל האיש בכלל ,רק כדי להיות בפוקוס עלייך (()) ) הפגיש אותך עם אופל שקיים בחיים האלה ויש צורך להכיר בו כדי להישאר באיזון .
את 'רוחנית' ו'סומכת' בדיוק כפי יכולתך ברגע זה . וכאשר תכירי את ה"צל" טוב יותר , תוותרי על תמימות טוטאלית , תשיגי איזון ותוכלי לשוטט בעולם הזה ו'לסמוך' ולהיות רוחנית ברובד חדש.
@} עד המשבר הבא .. :-)
באהבה

עוד חסרת אמון
כל מילה

[u]הקושי שמכביד עלי עכשיו הוא החשדנות העודפת שלי כלפי כל מה שקשור ברוחניות ובהרפיה[/u]
נכון שיש המון מלל חלול בתחום הזה, אך יש גם בסיס של שכל ישר. בעיני "רוחני/אלטרנטיבי" זה לא תירוץ לכל מני דיבורים מעופפים לא ברורים. אפשר לחוות אירועים עמוקים בלי לקשקש בקומקום כל מני דיבורים ערטילאיים כאלו "רוח'ניקים". אני חוויתי כאלו התנסויות שתרמו לי רבות, וכל זה עם גישה מאוד פרגמטית ומעשית, בשפה מובנת לבני תמותה. כלל פשוט: אם הבנאדם אומר דברים שאת לא מבינה, תני גז.

[u]פלונינה לא פתחה את הדף כדי לקבל עיצות מעשיות על איך להעניש אותו .. אלא איך להקל עליה .[/u]
הייתי שמחה אם פלונינה הייתה עונה על השאלה הזאת בעצמה. פרשנות כזאת של מישהו אחר היא פשוט לא לעניין.
פלונינה?

[u]אני יודעת שאני עושה עוול, שפוגע בעיקר בעצמי, אבל לא מצליחה לשלוט על זה כרגע.[/u]
פלונינה יקרה
המשפט הזה שכתבת כאן מדליק לי נורת אזהרה
יש תחושה שהקרחון שרובו מתחת לפני המים שולט בתגובותיך
יש בחירה איך לחשוב, יש בחירה באיזה כוחות בהוויתנו אנו תומכים ומאמינים,

לא ברור מה חשוב לך באמת
מה את מבקשת?
מה המצוקה? ואיך את רואה את עצמך?
אם תרצי לעשות איזשהו סדר בחשיבה אשמח לעזור לך כאן

אבל אולי תבדקי עם עצמך ותדייקי מעט את הדברים
הכל מרגיש כאוטי, ומעורפל מדי, ולא רק בגלל שלא נכנסת לפרטי המקרה
כאילו העיקר שאת אומרת כאן זה שלא ניתן לתת אמון בכלים ובמטפלים אלטרנטיביים...
את לא מוכרחה, אם יש לך דרכים טובות יותר להעזר אז למה לא,
אם נח לך בסביבה קונבנציונלית ואת מרגישה ששם יש פיקוח ובטחון גדולים יותר שהאתיקה תשמר זה בסדר גמור,

לפנות לדרכים אלטרנטיביות זו אפשרות , לא חובה, רק שהכללה כזו גורפת ששמה את כל ה"אלטרנטיביים" בצד הלא אתי
זו הכללה מסוכנת ודמיונית לחלוטין, הרי המערכות הקונוונציונליות סובלות מליקויים אתיים למכביר, חלקם אפילו נובעים מעצם המבנה
כמו השענות כלכלים על בעלי הון כמו קרטלים של מזון (מזיק), חברות התרופות, ובעלי עניין נוספים המעוניינים לשמר את
הקיים ולהגביר את השענות הפרט , חסר הידע, עליהם
יחסי תלות בין מטפלים למטופלים יש אם כך בכל התחומים , גם יחסי תלות כלכלית
יחד עם זאת הטיפול האלטרניבי מטבעו , ובהצהרה מכלילה, בא לשחרר את המטופל מתלות מתמשכת
ולשלוח אותו אל חייו מועצם ועם יותר אחריות לחייו,ויותר כלים שהפנים בכדי לנהלם טוב יותר
לכן המסקנה שכלים של הרפיה או מדיטציה כבר אבדו מחינם בעיניך אינה קשורה לארוע זה או אחר היא קשורה לבחירה העקרונית

האלטרנטיבה היא למידה לקיחת אחריות וחירות אישית ושכלול הכלים הגופניים ,מנטליים ,רגשיים ותודעתיים
בכדי להינות מחיים באיכות טובה יותר,
אני יכולה לספר כאן שכשעבדתי בתוך המערכת, בישיבות צוות ממש נתבקשנו להחזיק את המטופלים
דבר שחרה וצרם לי במיוחד כי הגישה המעצימה היא הפוכה, להביא את המטופל לשחרור ממני וליכולת תפקוד טבה יותר
כאדם חפשי
כך שזו אשלייה ממש לחשוב שבמקום שלכאורה יש פיקוח השיקולים הם אתיים יותר
לא נותר אלא לשכלל את עצמנו

מה יקרה אם תיכנסי להרפיה מתוך ידיעה שאת הולכת לפגוש שם דברים קשים וכואבים? ותנסי להגיע מוכנה למפגש כזה?
לפעמים דברים מקבלים המון כח עלינו בגלל שאנחנו כל כך עסוקים בלהימנע מלפגוש אותם. ואולי אם תהיי מוכנה לפגוש את מה שעולה, זה יאפשר למשהו להשתחרר. יש לפעמים מטענים שלא משתחררים עד שאנחנו לא מסכימים להכיר בהם....

הייתי מציעה לך לא לעשות את זה לבד, אלא בנוכחות של מישהו שאת יכולה לסמוך עליו (לא מטפל). אפילו מישהו שתוכלי לספר לו את כל מה שאת רואה תוך כדי, בלי שהוא יגיב בכלל, רק יקשיב לך. ואפשר גם לסכם על איזו "מילת קוד" שאת אומרת כשזה נהיה קשה מידי ואת רוצה להפסיק, כדי לאפשר לך יותר תחושה של שליטה ובחירה בתוך המצב.

אני מציעה את זה כי ממה שאת כותבת נשמע שהמדיטציה וההרפיה הם כלים משמעותיים בשבילך, ועכשיו הם כביכול התקלקלו לך. אולי דרך התנסות כזו תוכלי למצוא את דרכך בחזרה אליהם.

תודה רבה לכל מי שכאן ושאכפת לו כל כך!

אני מאד מתחזקת ולומדת מדברי החוכמה והנועם שמלווים את הדף הזה, תודה לכולכם!

[u]למה אלה דברים שאת לא יכולה לדבר עליהם[/u]

כי סר טעמם. אני חושבת שיחסית התאוששתי מהמקרה עצמו, הפרטי. הקושי שמכביד עלי עכשיו הוא החשדנות העודפת שלי כלפי כל מה שקשור ברוחניות ובהרפיה, חוסר היכולת לעזור לעצמי בכלים אלו, גם לבדי, והאכזבה מכך שאני לא מצליחה להפריד בין טוב לרע בתחום הזה. אני חושבת שזה קשור לכך שלמטפל הזה (ולכל האלטרנטיבים? לא יודעת) יש פחות פיקוח ופחות טעם להתלונן. למשל, אם הוא היה פסיכולוג ברשיון, יתכן שלא היה מרשה לעצמו את מה שעשה, כי היה חושש לרשיונו. ופתאום זה שם את כל האלטרנטיבים כולם בעמדה כזו של מי יודע מה הם יכולים להרשות לעצמם, ומה מגביל אותם, ואיפה עוברת האתיקה ועל מי אפשר לסמוך ועל מי לא. כן, אני יודעת שאני עושה עוול, שפוגע בעיקר בעצמי, אבל לא מצליחה לשלוט על זה כרגע.

טוב עשית שפתחת את הדף . כבר מהדברים שכתבו לך כאן נשים חכמות את יכולה להתחיל את הצלילה , את התפיסה ואחריו את השחרור.

נעמי , חן חן על דברי הטעם.

בנות יקרות , אין טעם לדבר על הגשת תלונה במשטרה ושאר עניינים קורקיים ומעשיים .
אפשר לקרוא בשורות ובניהן שזה הדבר האחרון שהיא צריכה על עצמה . היא צריכה להתשחרר מן החוויה
ולא להוסיף עליה .
יש נטייה כזאת למהר ולעשות "צדק".. אבל הצדק לא תמיד מביא הקלה איתו ..
מה גם שהרבה פעמים הצדק הוא לא שחור על גבי לבן .
בכל מקרה יש תמיד שני צדדים בכל עניין . והכותבת כותבת שהיא מבולבלת ..
פלונינה לא פתחה את הדף כדי לקבל עיצות מעשיות על איך להעניש אותו .. אלא איך להקל עליה .

[u]בפגישה האחרונה הוא פגע בי. פגיעה ממשית, פיזית, של אדם שיכור מכעס[/u]
תקיפה זו עבירה פלילית. לדעתי כדאי להגיש תלונה במשטרה.
למיטב הבנתי הוא גם עבר על הכלל האתי מהיותר חשובים ביחסי מטפל-מטופל - שמירה על סודיות.

למה אלה דברים שאת לא יכולה לדבר עליהם, למה את חושבת שלא יאמינו לך?

_כשאת רואה מפלצת, והיה ואת מבינה כי היא יציר דמיונך ופועל יוצא של כוח הבריאה שבידייך, את יכולה לשנות את צורתה.
בבקשה, איך?_

האיך ליצור מגיע רק לאחר ההבנה המוחלטת כי את היוצרת.
את לא יכולה ללמוד תוכנה אם את לא מכירה בכך שיש מחשב או לחילופין מאמינה שהוא רק חצי קיים.

לאחר מכן מגיע שלב שבו את יכולה להתבונן ביצירה שלך (בחמלה) ולהתחיל להבין מדוע, איך, ובאיזה כלים השתמשת ביצירה הספציפית הזאת.
זה קצת קשה עם את עסוקה בלהגיב לציור של צייר נוסף שהתערבב עם הציור שלך.
כשהתגובה כוללת האשמה, את מעבירה את הכוח אליו ומנתקת מכוח הבריאה העצמי והבנתו.

מציעה לך להרפות , לזמן מה, מהצייר הנוסף ומהציור שלו ולהתרכז בשלך.
זאת תחילת הדרך להבנה שאת מחפשת.

ברגע שתביני כי את בוראת חייך ותרצי לרכוש כלים לבריאה מודעת (הבנות) תבחרי מסגרת לימודית , לא טיפולית, מתאימה.
בהצלחה. @}

[u]אמון רוכשים על הישגים ממשיים, לא על יד הטפה לאמון, או ביקורת על חוסר אמון.[/u]
מסכימה מאוד !

[u]בפגישה האחרונה הוא פגע בי. פגיעה ממשית, פיזית, של אדם שיכור מכעס[/u]
היכה אותך???!!! :-0
זה לא משהו לפנות איתו למשטרה?

[u]הוא דיבר על חוסר האמון שלי באנשים, ועל כמה שאני מפסידה מכך ש"אנשים מנסים להושיט לך יד, ואת לא מוכנה לקבל אותה". הגעתי אליו בעקבות אסון שפקד את משפחתי, והוא אמור להיות מומחה לאסונות כאלו. אם אפתח, אם אתן לו להוביל אותי במסעות הרוחניים, אגיע לחוף מבטחים[/u]
גם אני לא מוכנה לקבל דיבורים כאלו. עם כזה משפט פתיחה אני ישר זורקת אותו לכל הרוחות, שיחתור את עצמו לחוף מבטחים. אמון רוכשים על הישגים ממשיים, לא על יד הטפה לאמון, וא ביקורת על חוסר אמון. אותו חוסר אמון נובע מפגיעה שספגת, ולא ניתן למחות אותו בדברי הבל חלולים כגון אלו.

פלונינה, אין לי ספק שהוא לא האדם המתאים לטפל [b]בך[/b]. אני לא יודעת, אולי לאחרים הוא מטפל בחסד עליון, אבל לך הוא לא עזר, ואף גרם נזק. גם אני הייתי מאבדת אמון באדם שמדבר עלי עם אחרים, ללא הסכמתי, גם אם זה אמור לדעתו לעזור לי.

בתחילת הטיפול (בי? בו?) הוא דיבר על חוסר האמון שלי באנשים, ועל כמה שאני מפסידה מכך ש"אנשים מנסים להושיט לך יד, ואת לא מוכנה לקבל אותה". הגעתי אליו בעקבות אסון שפקד את משפחתי, והוא אמור להיות מומחה לאסונות כאלו. אם אפתח, אם אתן לו להוביל אותי במסעות הרוחניים, אגיע לחוף מבטחים. חוף המבטחים שלו התגלה כמקום בו הוא מדבר עלי גם מחוץ לחדר הטיפולים, לכאורה כדי לעזור לי. כעסתי על כך מאד, אבל הוא הציג את זה כהוכחה לחוסר הקבלה שלי, ואיך אני לא מוכנה לראות שאנשים עושים למעני. כאן נכנסתי לבלבול שנמשך זמן רב, ובמהלכו פשוט אבדתי בטחון לגמרי, המשכתי להגיע לפגישות אבל בהחלט לא הרגשתי במרחב בטוח, את הרגשות והחויות שלי לא חשפתי עוד בפניו, מה שכמובן העשיר את טיעוניו. כל הזמן נאבקתי עם התחושה הזו שאולי הוא צודק, והוא עושה למעני מעל ומעבר, ואני זו ש - כדבריו - בולמת את העזרה. המשכתי ללכת בתקוה ש"אתרכך" וש"תעבור לי החשדנות", אבל במקביל התחלתי לפתח גם רתיעה אמיתית מהאיש. בינתיים כבר אנשים שונים בחיי הכירו אותו, על דעתי ושלא, והכל נהיה מסובך עוד יותר.
בפגישה האחרונה הוא פגע בי. פגיעה ממשית, פיזית, של אדם שיכור מכעס. אין כאן שתי פנים להסתכל על זה. וכל השנה הזו של ההתלבטות עם עצמי, למה אני לא רוחנית מספיק ולא סומכת מספיק, למה אני לא מתמסרת לגמרי בדמיון מודרך, למשל, דברים כאלו - הכל מתפוצץ לי בפנים. אפילו אני, כשאני מנסה לעשות הרפיה לעצמי, אני מתמלאת ברגשות שליליים כל כך, שהרפיה כזו זה דבר רע, של אנשים רעים.

[u]כשאת רואה מפלצת, והיה ואת מבינה כי היא יציר דמיונך ופועל יוצא של כוח הבריאה שבידייך, את יכולה לשנות את צורתה.[/u]
בבקשה, איך?

זאת אני הפלונית אלמוני למעלה, ממחשב אחר

פלונינה, כנראה שלא מצאת שם , בקשר הטיפולי שתארת מעט, את ההכלה הנקיה והמקצועית שהיית זקוקה וראויה לה,
הצרימה היא לגיטימית, ושום הפחדות או מניפולציות שלו, במודע או שלא במודע , אינן דבר נעים ולגיטימי
יחד עם זאת הייתי מנסה לזהות בתוכי אם זוהי התנגדות למטפל הזה או שאולי זו חשדנות וקושי כלליים יותר
האם יש בחוויה גם מרכיבים שאני יצרתי או הבאתי לטיפול, במודע או שלא במודע
וגם יחסים עם דמות סמכותית, ורגשות ותחושות במצבים של חשיפה ונתינת אמון,
וגם עד כמה באתי לקבל פתרונות מבחוץ או לא לקבלם לעומת עד כמה הבאתי את עצמי פעילה ולוקחת אחריות לעשות חקר ושחרור פנימה
מנסיוני, כשמטופלים באים עם גישה כזו או רצון כזה הטיפול טוב יותר
מאשר מטופלים שתולים את הצלחת הטיפול במטפל
האם דברי מקרבים אותך לאיזור התובנות שביקשת?

מנסיוני, אין כמו משבר אמון עמוק ומטלטל בשביל להתחיל להאמין בעצמך
למשל ה"ביקורתיות" שאת כותבת שיש לך, אפשר לראות שבעצם צדקת, הרגשת נכון
תהיי ביקורתית, הכי חשוב, תקשיבי לעצמך!
יכול להיות שהמטפל הזה עשה לך טובה גדולה...
היי טובה לעצמך, רק לעצמך. נמאס לך מכל האלטרנטיבי והמדיטציות, אז שחררי עצמך, מה בא לך? מה את מרגישה שיכול לעזור לך?
תעשי דברים שנעימים לך, ויש גם מטפלים מעולים ומעצימים, נכון שנדיר למצוא אותם
(לא יודעת עליך כלום, אבל אולי גם את מטפלת? אם כן, או אם תהיי בעתיד, זה מאד יעזור לך בעתיד להעצים אנשים ולא למעוך אותם בשביל להרגיש טוב)
אז זהו, הגיע הזמן להפסיק להאמין לאחרים! ולא לתפוס את ה"ביקורתיות" כדבר רע

הי לכולם, ותודה על ההתעניינות. אנא אל תבקשו ממני להכנס לפרטים נוספים, - גם ככה קשה לי. תודה לכל מי שמבינה אותי |L|

כבר חשבתי שקרה משהו כי לא יצאלי לשמוע 'חדשות'..

הולכים {בעקבות המלצה טובה ממישו שסומכים עליו!} לראות במי מדובר,אם הבנאדם שומע אותך,רואה אותך,מברר איתך וחוקר על באמת. ומקשיבים טוב טוב למה שהבטן שלך אומרת לך ; ואם יש תקשורת טובה -לבריאות

_הרצון לדעת פרטים הוא לגיטימי וברור
יחד עם זה- השאלה איזה צורך זה מספק- את יצר המציצנות או שבאמת הדברים יכולים לעזור לפלונינה._

אני מרגישה שאין לי דרך להתייחס לדברים כאשר לא ברור בכלל במה מדובר.
כל תשובה שאני אתן תהיה כללית מדי, וכנראה לא מדויקת.
אני חושבת שמה שקרה שם הוא כן חשוב להבנת העניין וכדי לתת זוויות ראייה של אנשים שונים.
ושוב, זה לא חייב להיות לפרטי פרטים, זה לא חייב להיות עם פרטים חושפים, אבל כן כדאי שהתמונה תהיה קצת יותר ברורה.
ואני די בטוחה שאם תוצג תמונה יותר ברורה - גם התשובות שיינתנו לפלונינה יהיו יותר מדויקות ומקדמות.

שלום פלונינה, קראתי את מה שכתבת וכתבו לך. אין לי מושג מה בדיוק קרה, זה גם לא משנה. עברתי מספר חוויות דומות, לפחות בתחושה שלי. זה היה מאד לא נעים, הרגשתי שהיחס המגעיל שקיבלתי כשהחלטתי להפסיק טיפול ערער אותי. ניסו להפחיד אותי שאני עושה טעות איומה ובלתי הפיכה. אני מודה שפחדתי , מאד. נפגעתי מאד. הרגשתי שרימו אותי - שילמתי כסף רב, הטיפול היה לקוי לדעתי, ועוד נוזפים בי כשאני מעיזה להתמרד ולהפסיק אותו. ממרחק של זמן, אני עושה הפרדה בין המקצוע לבין האדם המסויים שטיפל בי, ומבחינתי מעד. אם את רוצה שאכתוב עוד, או שיש לך שאלות, אשמח לענות לך.

הרצון לדעת פרטים הוא לגיטימי וברור
יחד עם זה- השאלה איזה צורך זה מספק- את יצר המציצנות או שבאמת הדברים יכולים לעזור לפלונינה.
שהרי החוויה שלה היא כל כך אישית -
מה שנחווה על ידה כפגיעה מישהו אחר יכול היה בכלל להתעכב על העניין, מקסימום לחשוב שלשם אני יותר לא חוזר/ת.
הדגש כאן לא צריך, בעיני , להיות על הפרטים אלא על אופן ההתמודדות והתובנה הרגשית והרציונלית של הדברים כדי להרפא ולהמשיך
ועוד דבר קטן-
המקום הרגשי שמטפל תופס לעתים משיק למקום של הורה ולכן כשמטפל פוגע הפגיעה היא כל כך עמוקה ובעלת השפעה- כמו שקורה עם ההורים שלנו.
וכמו עם הורים- מה שנחווה על ידי ילד אחד באופן מסוים נחווה על ידי ילד אחר כדבר אחר לגמרי- ולכן החוויה על פרטיה לא בהכרח רלוונטית!!!!!!

[u]ואני הרי במו אוזני שמעתי ובמו גופי הרגשתי, ועברתי חויה איומה בחדרו, ואני לא יכולה לדבר על זה. בין השאר, מהחשש שלא יאמינו לי.[/u]

את חושבת שכאן לא יאמינו לך? אני מאמינה שכן.
נראה לי שיקל עלייך לשתף קצת. גם אם לא לפרטי פרטים.
וגם לנו כקוראים, יהיה יותר קל להתייחס.

כי בינתיים הדברים מאוד לא ברורים.
האם מדובר בהטרדה מינית?
האם מדובר ביחס אישי מדי שנהנית ממנו ואז נטישה? (כמו שקרה ל-אילת ב-[po]הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי[/po])
האם מדובר למשל בכך ששיתף אותך בחייו הפרטיים באופן לא אתי?
או אולי שיתף אותך בבעיות של מטופלים אחרים?
האם דיבר אלייך במילים מעליבות?
האם מדובר בסוג אחר של התנהגות לא הולמת?

אינך חייבת לענות כמובן, אך אני חושבת שזה יוכל לעזור.

אולי רלוונטי לך?
[po]כירופרקטיקה אתיקה והטרדה מינית[/po]

פלונינה, מפאת קוצר זמן לא קראתי בעיון רב את כל מה שנכתב כאן, כך שמקווה שלא חוזרת על דברים.
בכל מקרה, בעולם הטיפול באשר הוא (!!!!!!!!!) הכלי הטיפולי הוא קודם כל האדם עצמו.
הכלי הטיפולי הוא חשוב אבל למטפל- על אישיותו, צניעותו, פתיחותו והרצון והיכולת שלו ללמוד ולהשתכלל הם לא פחות חשובים.
קשר בין מטפל- מטופל הוא קודם כל קשר בין 2 אנשים
כשעל המטפל - ועליו בלבד יש עוד חובה שלא מוטלת על המטופל והיא לעשות עם עצמו עבודה ולבדוק איפה המטופל על החוויות, הרגשות וכל האנרגיה שהוא מביא איתו לחדר נוגעת בו, מעוררת אותו בכל הרבדים באשר הם- בפסיכולוגיה קוראים לזה טרנספרנס (העברה)
בכלים אחרים יש את זה אני מניחה שבשמות אחרים ובאינתרפטציות שונות.

לעתים המטופל מעורר במטפל רגשות , תחושות, זיכרונות שאם המטפל לא עושה איתם עבודה (ולכן תמיד חשוב שלמטפל תהיה הדרכה/ יהיה בטיפול כל שהוא)
הדבר מקבל ייצוג ומשמעות בתוך חדר הטיפולים.
אנשי טיפול יש כל מיני - טובים יותר טובים פחות אבל מה שחשוב מאד וחוזרת לנקודת ההתחלה, זה הקשר ביניכם-
כמה את כמטופלת מרגישה שאת נמצאת במרחב מוגן, מכיל שבו רואים אותך, שבוו את יכולה להביא את עצמך במקסימום פתיחות מבלי לפחד שתיפגעי, תעזבי או שיוקיעו אותך.
בטיפול טוב- הבלבלות שהיו לך, כל ההתלבטויות היו נפתחות בצורה זו או אחרת והיו מהוות חומר לעבודה ולקידום של הטיפול
בעוד מה מה שקרה מהתיאור שלך הוא שהמטפל לא בא ממקום נקי ואני מניחה שהיו כאן גם לא מעט שיקולי אגו .
מאחלת לך למצוא את המטפל/ת הנכונים לך שאיתם תרגישי שאת בבית או לפחות יכולה להגיע לבית שהוא חוף מבטחים.

[u]תמונת דמיון אחת ודי, בצבעים עזים, ואני קפצתי בגועל ובבעתה והתקשיתי להרגע.[/u]

זה הכוח. כוח הדמיון. הדמיון שלך. את הציירת.
כאשר הדמיון הוא כלי המתממש דרך תודעה שלילית הוא מצייר ומייצר מפלצות.

תודעה שלילית נשענת על אמונות שליליות של ניתוק מהנשמה וחוסר אונים.
תודעה חיובית נשענת על הכרת העצמי הבורא.

כשאת רואה מפלצת, והיה ואת מבינה כי היא יציר דמיונך ופועל יוצא של כוח הבריאה שבידייך, את יכולה לשנות את צורתה.

[list]
[*] בשאלותייך אינך מכבידה אלא הולכת ונהיית קלילה @}
[/list]

[u]תהליך ההתעוררות, מהחלום/סיוט , כולל את השימוש בכוח לבחור את התגובה. לשנות את הדפוס.[/u]

מקוה שאני לא מכבידה בשאלות... כוח של מי?

נזכרתי במדיטציה הזו מאתמול. בראש צפה לי תמונה של התינוק שלי, המתוק המלאכי המקסים, כולו רך וצוחק בידי, ואני מחליפה לו חיתול ומתמוגגת בשלות מלאכים מהיופי הבלתי נתפס של הילד הזה בחיי. פתאום הגוף שלו, אולי איפה שהחלפתי, הפך למפלצתי, תמונת דמיון אחת ודי, בצבעים עזים, ואני קפצתי בגועל ובבעתה והתקשיתי להרגע. (אני לא יודעת כמה זמן מתחילת ההרפיה עד שהופיעה תמונת התינוק והמשכה).

בנוסף למה שכבר כתבו לך, מה עם דרכים שבהם את יכולה לטפל בעצמך?
פרחי באך נשמע לי קלאסי, למשל. את יכולה להתאים לך את התמציות שאת מרגישה שיעזרו.
יש עוד כמה טכניקות שאפשר ללמוד וליישם לבד (ג'ין שין, למיטב סכרוני. ואולי עוד אנשים יתרמו עוד כמה כאלו). את לא צריכה ללכת למטפל אם את חוששת מהצעד הזה כרגע.
חזקי את עצמך איך שאת יכולה, ומתישהו, כך אני מאמינה, פשוט תמצאי את המטפל הנכון שתרצי לקבל ממנו את התמיכה. שתרגישי שעליו את סומכת.

אני לא יודעת מה הסיבה שבגינה פנית לטיפול אבל כלי נוסף שאולי יוכל לעזור לך מאוד הוא קבוצות תמיכה. אין שם מטפלים של ממש, רק עוד אנשים שנמצאים במצבך או היו שם ובאו לחזק. אולי במסגרת כזו תרגישי בטוחה ומוגנת.

[u]עוד לא לגמרי מבינה, למרות שבראש כן. עדין זקוקה מאד לאותה הכרה.[/u]

לפעמים קל להבין בראש אך הלב מסרב להתרחב. מסרב להיפתח (להתפתח).
הכיווץ, התלות, הכאב, הם הדפוסים הרגשיים הרגילים הם האוטומאט.
תהליך ההתעוררות, מהחלום/סיוט , כולל את השימוש בכוח לבחור את התגובה. לשנות את הדפוס.
בתורת הקבלה זה נקרא : להפעיל כוח התנגדות על האגו.
זה בסדר שאת זקוקה להכרה. תני את לעצמך אותה. ותתפני לרצות במשהו אחר.
משהו שישרת את פתיחת הלב. את הריפוי. את ההתפתחות.

[u]פלונינה מה קרה?[/u]

הי עשב. בפגישתי האחרונה עם המטפל הודעתי לו על רצוני לעזוב, ובתגובה הוא נכנס לסערת רגשות, הטיח מלים ועשה דברים שלא ייעשו. אני מעדיפה שלא להכנס לפרטים מעבר לכך, מאחר ואינני רוצה שפרטי המקרה הספציפיים הם שיעמדו לדיון כאן, ומחמת צנעתי. מבחינתי, הפגיעה לא היתה רק בפגישה הזו, אלא גם, במידה רבה, בתחושתי לגבי הפגישות שקדמו לה.

[u]עכשיו שהבנת תוכלי להתחיל להתעורר[/u]

תודה לך. עוד לא לגמרי מבינה, למרות שבראש כן. עדין זקוקה מאד לאותה הכרה. הלואי שהייתי יכולה ליותר מזה. שוב ניסיתי להרפות, הערב, והתחיל בריחוף נעים כזה אבל אז קפצו לראשי תמונות קשות, כמו בחלום שמתעוררים בבעתה, ואפילו לא בטוחה מה היו התמונות בדיוק, רק בהרגשה.

יחד עם זה בכדי שתצאי נשכרת מהדף הזה ותתקדמי מבחינת התובנות שלך,
שווה לבדוק דברים לגופם, ולא באמירות כלליות

כבר כאן אפשר לראות שיש כל מיני מטפלים אלטרנטיביים, כל מיני גישות ויותר מדרך אחת נכונה,
הרי לא היית מבטלת את כל הרפואה בגלל שפגשת רופא ששרך,
גם לא את כל הפסיכולוגים כי במפגש עם אחד מהם חווית משהו לא נקי,
ההכללה לא מקדמת אותך, חווית מקרה פרטי לא נעים, אולי רב המטפלים האחרים יודעים מהי אתיקה ושומרים על כללי אתיקה מוקפדים?!, מה שסביר להניח

וגם לפני הריצה לפתרונות,
מנסה לפגוש אותך היכן שאת עומדת ומשם לנסות להתקדם ,
אם את רוצה את מוזמנת לענות

פלונינה מה קרה?את יכולה לתאר מעט בכדי שיהיה למה להתייחס,
בכל מקרה נראה שחווית אכזבה גדולה,? או אולי כעס,? תחושה של טיפול במרחב בלתי מוגן,?
חשוף ,?למה החשיפה? לניצול, להשתלטות, לחוסר כבוד,?????
מנסה לבדוק איתך מה בדיוק חווית
אולי כדאי, לפני השיפוט העצמי והשיפוט של המטפל או הטיפול...

[u]מה יוכל לעזור לי? אולי ההכרה בכך שאני צודקת, שמישהו יקום ויגיד שבאמת נעשה לי עוול.[/u]

במשפט הזה את מנציחה את התלות בחיצוני ובכך מחלישה את עצמך ומעמעמת את אורך.
חשוב, חשוב, חשוב להכיר בפגיעה, להכיר בגוף וברגש שנפגעו.
[b]הכרה בפגיעה נועדה להתחיל תהליך של שינוי, לא הנצחה![/b]

שאלת איך להפריד בין החוויה החיצונית לתגובה.
כאן המפתח לשינוי.
הבחירה איך להגיב נגזרת מרמת המודעות שלך.
מודעת לגוף, לרגש למחשבות ולנשמה...

מודעות לגוף או לנפש בלבד תעורר תגובה מסויימת , ומודעות לחיבור גוף-נפש-נשמה תעורר תגובה אחרת.
כשאת מודעת לנשמתך, למהותה, לכוח הבריאה שבה, לכוח הבחירה שלה, את מתייחסת ל"מציאות" אחרת.

עבור נשמתך, החוויה אינה מציאות, אלא דמיון בפעולה.
עבור נשמתך , את הבוראת , לרוב ללא שום הכרה.
והיא מכילה בקלות גם את הבחירה וגם את התוצאה.

האגו שנפגע, הנפש שכואבת, הגוף החבול, הם כולם סובלים.
תפיסת ה"מציאות" דרכם היא לא קלה, בלשון המעטה.
אין בה כוח, אין בה תשובות, אין בה התפתחות...

הכוח שאבד לך לא טמון באף אחד ובשום דבר שהוא חיצוני לך.
הוא אף פעם לא היה שם. זאת האשלייה, ההתמכרות.
עכשיו שהבנת תוכלי להתחיל להתעורר -
אל עצמך ואל כוחך האמיתי.

תוכלי להתחיל בכך שתחמלי את עצמך, אל תרחמי.
את חזקה, את חכמה, פשוט שכחת מי את.
בחרת להביט החוצה ולחפש מזור במקום פנימה, למקום בו הריפוי האמיתי נמצא.

המחכימון שיצא: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"

באהבה.

תודה רבה על ההודעות למעלה. מרגש למצוא את דבריכן.

[u]מה את רוצה? מה את מדמיינת שיוכל לעזור לך?[/u]

אני רוצה שזה לא היה קורה... אני רוצה שישוב לי האמון בטוב הלב של אנשים, לחזור לעידן התמימות... רוצה לשוב ולהצליח לדאוג לשקט של עצמי, בלי שקורים לי דברים מפחידים ברגע שאני קצת משחרת אחיזה תודעתית במציאות. מה יוכל לעזור לי? אולי ההכרה בכך שאני צודקת, שמישהו יקום ויגיד שבאמת נעשה לי עוול. עמד מולי איש וטען שהכל בראש שלי, והוא מטפל ולו הסמכות ולו המילה, עליה אני טורחת ומשלמת. הוא טען שהכל בראש שלי, ואני הרי במו אוזני שמעתי ובמו גופי הרגשתי, ועברתי חויה איומה בחדרו, ואני לא יכולה לדבר על זה. בין השאר, מהחשש שלא יאמינו לי. בין השאר, מחשש שיעשה שימוש כנגדי בידע הרב המצוי ברשותו עלי. וגם אם כן, מחמת שמו ומעמדו ברור לי שיקשה עלי מאד לקבל את הדבר הפשוט הזה, את ההכרה שנעשה לי מה שנעשה.

[u]חוויה זו של חוסר אונים מובילה אותך באופן טבעי לחפש את האשמה בחוויה חיצונית אשר ניתקה אותך מכוחותייך.[/u]

הופכת והופכת במשפט הזה. איך אפשר לנתק את החויה החיצונית מהתגובה לה? אנא בטובך הרחיבי עבורי. תודה!

שלום פלונינה
.
הבחירה ללכת בדרך אלטרנטיבית, נתפסת אצלנו כבחירה בנתיב אחר מה"רגיל". ניתן לראות זאת כך: אלטרנטיבי = אלתר-נתיב.
בבסיס תפיסת עולם זו , נמצאת ההבנה כי אנו יוצרים את עולמנו בעזרת הדמיון והמחשבה.
המחשבות יוצרות תגובות רגשיות ופיסיות ומכוונות את בחירותנו בכל רגע ורגע.
בחירה בדרך "אלטרנטיבית" אמורה לפתח העצמה אישית , וזאת בעזרת לקיחת אחריות מתוך מודעות.
ממה שתארת , בבחירה שלך ב"עולם האלטרנטיבי" פיספסת מהות זאת ולכן נחלשת במקום להתעצם.

כאשר את מתחילה להתבונן במצבך הרגשי ובחוויה שחווית, את יכולה להתחיל לבדוק אילו מאפיינים הובילו אותך לבחירה בנתיב אשר בחרת.
מה הוביל אותך למטפל הזה, למצב הרגשי הזה, לאמונות האלה וכו'.
את מתארת חוויה של איבוד שליטה, חוסר יכולת לקדם את עצמך מתוך חיבור לעוצמה הפנימית /לכוח הבריאה שלך.
חוויה זו של חוסר אונים מובילה אותך באופן טבעי לחפש את האשמה בחוויה חיצונית אשר ניתקה אותך מכוחותייך.
למעשה אין דבר כזה חוויה חיצונית. הכל קורה מתוך ההתממשות של עצמך באינטראקציה עם הסביבה.

נשמע מדבריך שאיבדת אמון [b]בעצמך[/b] . ביכולת שלך להוביל את עצמך דרך ההכרה המבדילה ובוחרת בין חושך לאור.
אני חשה אותך כאישה עצמאית מבחינה רגשית ומחשבתית. נראה לי שברגע שנכנסת לחוויה של תלות איבדת את עצמך.
נשמע שהסבל שלך טמון באיבוד האני העצמאי והאוהב שלמדת להכיר ולפעול מתוכו.

הייתי ממליצה לך לנסות כיוון של טיפול עצמי, היזכרות בכוח הבריאה והריפוי שקיימים בך ושרק את יכולה להפעיל עבור עצמך.
נראה לי שזה כיוון שיותר הולם את מטרותייך. באם תבחרי ייעוץ או הנחייה, תנסי דרך שאין בה הנחייה מעשית אלא רק מסגרת הבנתית.
את "הטיפול" - משיכת האנרגייה המוארת אל הרובד הרגשי והפיסי, תעשי בעצמך בכל דרך שתבחרי. (נשימה, תנועה, חיבור לטבע, ציור...)
החזירי לעצמך את המושכות.
באהבה, נעמי.

פלונינה יקרה,
הבלבול בין המקום של הספק העצמי לאינטואיטציות הוא טבעי. שניהם קיימים ומשניהם אנו פועלים. לפעמים גם באותו עניין.
מה שיכול לחדש אמון עצמי הוא לשלוח אהבה לכל מחשבה ותחושה שלך לא משנה מאין היא מגיעה.
ואם את לא מצליחה להרגיש את האהבה הזו פשוט שלחי את האותיות המרכיבות את המלה א. ה ב. ה.
תודה

יקירה,
יותר מהכל נשמע לי שאת צריכה תמיכה. כשקשר טיפולי מסתבך זה פוגע בנו במקומות מאד עמוקים. במיוחד אם היתה תקופה ארוכה שבה האינטואיציות שלך כבר הזהירו אותך שמשהו שם לא תקין, ומכל מיני סיבות (שמובנות לי לגמרי) המשכת לבוא ולשתף פעולה. חוויה כזאת יכולה מאד לערער את האמון בעצמנו וביכולת שלנו לדעת מה טוב ונכון לנו.
אבל היכולת הזאת עדיין בתוכך, ואני בטוחה שההתנסות הזאת יכולה גם להיות מעצימה בסופו של דבר.

מה את רוצה? מה את מדמיינת שיוכל לעזור לך?

הלכתי מספר פעמים בחיי, בכל פעם בנסיבות אחרות, למטפלים אלטרנטיבים. חויתי חויות שונות, טובות יותר ופחות.

לפני כשנתיים עלה קושי משפחתי, בעקבותיו התחלתי להפגש עם מטפל ידוע ומוכר, ששמו הלך לפניו בקרב מקורבים לי. השיחות התסבכו, אבדתי אמון, התחלתי להרגיש שההמלצה שלו להמשיך להפגש מדי שבוע לא נובעת ממקום נקי. כל הזמן נאבקתי בעצמי אם הענין נובע מתוך התנגדות פנימית שלי, או שיש דברים בגו. מאד סבלתי והלקיתי את עצמי סביב החשדות המתמשכים שלי, ועודף הביקורתיות שאולי לקיתי בה, והכרחתי את עצמי להמשיך, למען אותם אלו שבעניינם באתי, ובשם הממליצים הרבים. גם משהו הפחיד אותי במטפל הזה, לא ידעתי להסביר לעצמי מה, ואיפשהו (בדיעבד אני מבינה) חששתי שרגשותיו כלפי לא ראויים, ושיפגע בי אם אעזוב. בקיצור, בסוף עזבתי, והוא פגע בי, באופן מאד מאד מוחשי ובלתי משתמע לשתי פנים.

עד כאן ההקדמה, ומכאן לענין.

אני מרגישה שאבדתי אמון, באופן גורף ולא פרופורציונאלי, בכל העולם האלטרנטיבי. אני מרגישה שדברים כמו מדיטציות, דמיון מודרך ותרגילי תנועה ונשימות, שפעם היו לחם חוקי ומזור קבוע לנפשי, הם עכשיו מילות קוד שמקשרות אותי ישירות לפגיעה בי, כאילו כל מי שעוסק בדברים האלו חזקה עליו שיש לו מניעים שליליים. אינני מסוגלת גם לעשות שום טכניקת הרפיה בעצמי, כי ישר אני נסחפת בתודעתי למקומות אפלים. אני מרגישה חשופה ונטולת כלים להתמודדות, רחוקה מאד מהשקט שידעתי להקנות לעצמי, וסובלת מהידיעה הברורה שאני מטילה דופי בכשרים, ובטובים, ולא מרגישה שאני יכולה לשלוט על זה.

אודה מאד לתובנות, בבקשה.
תודה!