על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 16 יוני 2010, 12:12
אהלן
לא התייחסתי לשנה הזו בגן אלא לשנה הקודמת, השנה הראשונה שלו בגן.
הילד כבר בן 5 פלוס היום. אבל אז היה בן רבע לארבע. הכנסתי לגן פרטי שחשבתי שיהיו עוד 1-2 ילדים בקבוצת הגיל שלו, והשאר קטנים. אלא שהם "חתכו" לגן העירוני שנפתח בסמוך. השארתי אותו שם מתוך כוונה שתהיה לו "חממה" וההסתגלות תהיה קלה עד כמה שאפשר.
בפועל אכן היה לו לא קל להסתגל, הייתי איתו ככל יכולתי, לקח איזה 3 שבועות עד שנשאר שם לבד לחצי שעה או משהו
עדיין היה לו קשה לעשות סוויץ' מחשבתי (וגם לי) מהטיפול האישי שחווה עד אז לטיפול של גן. אבל באמת, כיוון שהיה גן פרטי עם יחס צוות/ילדים טוב ועם אוריינטציה לגיל הרך ממש, הרבה חיבוקים והרבה חום והרבה קשב (וגננת אחלה שהיתה מאוד פתוחה לילדים), מבחינה זו עטפו אותו בהסתגלות הכי טוב שאפשר.
עדיין לקח לו כמה חודשים טובים להרגיש בנוח, למשל לצאת מעמדת המשקיף שיושב בצד, וליזום משחק עם ילדים אחרים. זה לקח בערך חצי שנה, עד חנוכה, שהוא התחיל ממש להיפתח. אלא שדווקא אז התחלתי לראות כמה הפערים בינו לבין הילדים האחרים מפריעים. הוא אמנם הסתדר/מסתדר יפה עם הקטנים ממנו בשנה. אבל היו גם הרבה קטנים יותר... וזה ממש צרם לי לראות שהוא מוקף בבני שנתיים עם מוצץ ושמיכה וחיתול, בעוד הוא בן ארבע פלוס בוגר לגילו, וצריך להתמודד עם להיות נוכח בכל החלפות החיתולים האלה. גם קוגניטיבית זה היה כבר קטן עליו, אם כי מבחינה זו דווקא לא דאגתי כי הוא ידע להשלים פערים בבית, זה לא ששלחתי אותו לגן להשתלם בשירי ע. הלל.
בקיצור, "משכנו" ככה עד לקראת הקיץ, היו גם ימים שלא הלך בכלל, והוצאתי אותו חודש לפני הזמן, ביולי, כדי להחזיר את שלוות הנפש לכולנו (היתה גם שנה משברית עם הולדת אחיו, אז בכלל).
המסקנה שלי: "חממה" עם ילדים קטנים בלבד יש היגיון מסוים, אבל אם הילד "נדון" לשנה שלמה כזו קחי בחשבון שתהיה קפיצת התפתחות איפשהו במהלך השנה, ולאחריה הפער רק יגדל ויתחיל לצרום. זה הלקח האישי שלי.
אהלן
לא התייחסתי לשנה הזו בגן אלא לשנה הקודמת, השנה הראשונה שלו בגן.
הילד כבר בן 5 פלוס היום. אבל אז היה בן רבע לארבע. הכנסתי לגן פרטי שחשבתי שיהיו עוד 1-2 ילדים בקבוצת הגיל שלו, והשאר קטנים. אלא שהם "חתכו" לגן העירוני שנפתח בסמוך. השארתי אותו שם מתוך כוונה שתהיה לו "חממה" וההסתגלות תהיה קלה עד כמה שאפשר.
בפועל אכן היה לו לא קל להסתגל, הייתי איתו ככל יכולתי, לקח איזה 3 שבועות עד שנשאר שם לבד לחצי שעה או משהו :-P עדיין היה לו קשה לעשות סוויץ' מחשבתי (וגם לי) מהטיפול האישי שחווה עד אז לטיפול של גן. אבל באמת, כיוון שהיה גן פרטי עם יחס צוות/ילדים טוב ועם אוריינטציה לגיל הרך ממש, הרבה חיבוקים והרבה חום והרבה קשב (וגננת אחלה שהיתה מאוד פתוחה לילדים), מבחינה זו עטפו אותו בהסתגלות הכי טוב שאפשר.
עדיין לקח לו כמה חודשים טובים להרגיש בנוח, למשל לצאת מעמדת המשקיף שיושב בצד, וליזום משחק עם ילדים אחרים. זה לקח בערך חצי שנה, עד חנוכה, שהוא התחיל ממש להיפתח. אלא שדווקא אז התחלתי לראות כמה הפערים בינו לבין הילדים האחרים מפריעים. הוא אמנם הסתדר/מסתדר יפה עם הקטנים ממנו בשנה. אבל היו גם הרבה קטנים יותר... וזה ממש צרם לי לראות שהוא מוקף בבני שנתיים עם מוצץ ושמיכה וחיתול, בעוד הוא בן ארבע פלוס בוגר לגילו, וצריך להתמודד עם להיות נוכח בכל החלפות החיתולים האלה. גם קוגניטיבית זה היה כבר קטן עליו, אם כי מבחינה זו דווקא לא דאגתי כי הוא ידע להשלים פערים בבית, זה לא ששלחתי אותו לגן להשתלם בשירי ע. הלל.
בקיצור, "משכנו" ככה עד לקראת הקיץ, היו גם ימים שלא הלך בכלל, והוצאתי אותו חודש לפני הזמן, ביולי, כדי להחזיר את שלוות הנפש לכולנו (היתה גם שנה משברית עם הולדת אחיו, אז בכלל).
המסקנה שלי: "חממה" עם ילדים קטנים בלבד יש היגיון מסוים, אבל אם הילד "נדון" לשנה שלמה כזו קחי בחשבון שתהיה קפיצת התפתחות איפשהו במהלך השנה, ולאחריה הפער רק יגדל ויתחיל לצרום. זה הלקח האישי שלי.