על ידי גל_של_אהבה* » 12 דצמבר 2012, 03:45
השבוע הייתה מסיבת חנוכה בגן...פעם ראשונה שלנו...יש לי ילד מודע לרגשות שלו,פתוח ומאוד חברותי,שמח ועליז.הוא מאוד נהנה.
הוא התחיל ללכת לגן במתכונת חלקית מתחילת השנה ולאחרונה אני כמעט ולא שולחת אותו. לא בא לי, מרגישה שזה יותר מדי בשבילו.שמתי לב שאם זה עובר את השלוש שעות מתחיל להימאס לו והוא מתחיל להתגעגע. אומרים לי שאני מגוננת עליו יותר מדי,ש"איך כולם מסתדרים עד 13:00?!", אבל אני מרגישה את הבן שלי והוא גם אומר לי ,בפעמים המעטות שהיה נשאר עד 12:00,שהוא חיכה לי הרבה זמן...,ובא לי לחסוך את ההמתנה הזו ממנו,במיוחד בשלב כה רגיש של מהפך בחייו ותוספת אחות קטנה...איך לומר,די איבדתי עניין בגן,ואולי גם הוא..בייחוד אחרי שבפעם האחרונה,אחרי שראיתי שכשאני באה לקחת אותו הוא רוצה להישאר עוד קצת למפגש האחרון,בבוקר אמרתי לו שאבוא לקחת אותו בצהריים ובבית חשבתי שאולי הוא רוצה להישאר למפגש,אז התקשרתי לגננת להגיד לה שתגיד לו שאבוא אחרי המפגש ולא בארוחתצהריים. היא אמרה שהוא בסדר גמור ולא נראה לה שצריך להגיד לו עכשיו ושהיא תגיד לו אחר כך...חמש דקות אחרי שהתקשרתי הוא התחיל לבכות שהוא רוצה אותי...הוא הרי רגיל שאני באה בזמן האוכל וגם אמרתי לו בבוקר...היא סיפרה לי את זה דקה לפני שבאתי לקחת אותו,בטלפון....בפעם הבאה,אם תהיה כזאת, אתעקש לדבר איתו. רק אני מבינה את הבן שלי ומכירה אותו ואת הרגישויות שלו כול כך.לאף גננת שבעולם לא יהיה איכפת ממנו כמו שלי.. אני יודעת שזה באמת חשוב אינטראקציה עם ילדים אחרים,אבל גם פעמיים שלוש בשבוע לשעתיים בלבד זה מספיק בשבילו,ובשבילי. אין עניין למשוך את זה עוד ועוד אם מתחיל להיות קצת קשה, וחוץ מזה, הוא עוד לא בן שלוש!! נראה לי שאיתי הוא הכי בטוח והכי בריא לו להיות איתי ורק מדי פעם גיחה לעולם שבחוץ. כשמתחילים גן, רואים ומרגישים דברים שלא רואים לפני כן...מרגיש לי לא פשוט,לפעוט בן שנתיים וחצי להימצא בחברת 19 ילדים מדי יום,חמש שעות ביום.המולה,רעש,המון גירויים,התמודדויות,חוקי גן(כמו למשל שמי שיוצא מהמפגש לא יכול להיכנס אליו שוב),זה נחמד במינון מוגבל ביותר,לטעום וללכת,לחזור לקן החם והמוגן של אמא ואבא. אולי בשנה הבאה הוא יהיה מוכן יותר,ואם לא,תמיד אהיה כאן בשבילו,אף פעם לא רוצה לתת לו לבכות "ושיתרגל","זה יעבור לו"...
השבוע הייתה מסיבת חנוכה בגן...פעם ראשונה שלנו...יש לי ילד מודע לרגשות שלו,פתוח ומאוד חברותי,שמח ועליז.הוא מאוד נהנה.
הוא התחיל ללכת לגן במתכונת חלקית מתחילת השנה ולאחרונה אני כמעט ולא שולחת אותו. לא בא לי, מרגישה שזה יותר מדי בשבילו.שמתי לב שאם זה עובר את השלוש שעות מתחיל להימאס לו והוא מתחיל להתגעגע. אומרים לי שאני מגוננת עליו יותר מדי,ש"איך כולם מסתדרים עד 13:00?!", אבל אני מרגישה את הבן שלי והוא גם אומר לי ,בפעמים המעטות שהיה נשאר עד 12:00,שהוא חיכה לי הרבה זמן...,ובא לי לחסוך את ההמתנה הזו ממנו,במיוחד בשלב כה רגיש של מהפך בחייו ותוספת אחות קטנה...איך לומר,די איבדתי עניין בגן,ואולי גם הוא..בייחוד אחרי שבפעם האחרונה,אחרי שראיתי שכשאני באה לקחת אותו הוא רוצה להישאר עוד קצת למפגש האחרון,בבוקר אמרתי לו שאבוא לקחת אותו בצהריים ובבית חשבתי שאולי הוא רוצה להישאר למפגש,אז התקשרתי לגננת להגיד לה שתגיד לו שאבוא אחרי המפגש ולא בארוחתצהריים. היא אמרה שהוא בסדר גמור ולא נראה לה שצריך להגיד לו עכשיו ושהיא תגיד לו אחר כך...חמש דקות אחרי שהתקשרתי הוא התחיל לבכות שהוא רוצה אותי...הוא הרי רגיל שאני באה בזמן האוכל וגם אמרתי לו בבוקר...היא סיפרה לי את זה דקה לפני שבאתי לקחת אותו,בטלפון....בפעם הבאה,אם תהיה כזאת, אתעקש לדבר איתו. רק אני מבינה את הבן שלי ומכירה אותו ואת הרגישויות שלו כול כך.לאף גננת שבעולם לא יהיה איכפת ממנו כמו שלי.. אני יודעת שזה באמת חשוב אינטראקציה עם ילדים אחרים,אבל גם פעמיים שלוש בשבוע לשעתיים בלבד זה מספיק בשבילו,ובשבילי. אין עניין למשוך את זה עוד ועוד אם מתחיל להיות קצת קשה, וחוץ מזה, הוא עוד לא בן שלוש!! נראה לי שאיתי הוא הכי בטוח והכי בריא לו להיות איתי ורק מדי פעם גיחה לעולם שבחוץ. כשמתחילים גן, רואים ומרגישים דברים שלא רואים לפני כן...מרגיש לי לא פשוט,לפעוט בן שנתיים וחצי להימצא בחברת 19 ילדים מדי יום,חמש שעות ביום.המולה,רעש,המון גירויים,התמודדויות,חוקי גן(כמו למשל שמי שיוצא מהמפגש לא יכול להיכנס אליו שוב),זה נחמד במינון מוגבל ביותר,לטעום וללכת,לחזור לקן החם והמוגן של אמא ואבא. אולי בשנה הבאה הוא יהיה מוכן יותר,ואם לא,תמיד אהיה כאן בשבילו,אף פעם לא רוצה לתת לו לבכות "ושיתרגל","זה יעבור לו"...