מעלה ל מה חדש

דף להחייאה עם הרבה חשיבה חיובית @}

ומה חדש?

הדיון על יחסים וירטואליים זכה לדף משלו.

מצד שני רציתי לומר שאני נורא אוהבת את כולכם .
סליחה על ההשתפכות

יו, איזה תשובות מגניבות. על חלק יקח לי עוד קצת זמן לחשוב. אני מבינה עכשיו שבמקום שנתווכח על מה שאני לא מסכימה איתו יצא שפיתאום כולם צריכים ללכת על ביצים לידי כי אני הזמנתי דיון ואז פתאום נבהלתי מהתגובות. גם אני חושבת שבאמת לא יפה שלא הגבתי במקום המתאים את העניין עם הצביעות אבל האמת קצת פחדתי ליכתוב מחוץ לדף הזה שכאילו הוא מוגן באהבה ושם בחוץ לא. אבל אני באמת אחשוב על תגובה לשקט ואני ממש אנסה לנסח אותה ככה שהיא לא תצא פוגעת. וגם אני חושבת על העניין הזה של השלמות והרכיכות ובאמת נראה לי שאם אתה לא שלם אז אתה קצת כמו רכיכה כי אתה לא יודע אף פעם מתי זה אתה שמדבר ומתי זה החלק הזה של הרכיכה שמדבר שבעצם הוא החלק שרק רוצה אהבה קבלה וחשבונית.
אבל מי ששלם עם עצמו לא צריך לפחד מהתגובות של האחרים אפילו שהם נראים לו נורא חכמים כי בעצם הוא שלם עם עצמו ואז הוא גם יודע לעמוד על שלו. אפילו שבכל זאת אני ממש חושבת שיש הבדל בין התחשבות לרכיכות ובגלל זה לא שיניתי את דעתי על נושא השכן אבל אני מנסה לחשוב איך לכתוב את זה יפה לדף ההוא.

דנה, תודה על המחמאה. אני ממש לא התכוונתי לתקוף אותך, ואם זה מה שיצא אז אני מתנצל. סליחה.

התכוונתי לתקוף את דבריך, שנראו לי לא לעניין. והאמת היא שהייתי מאד עדין בתגובה שלי, לפחות ביחס להרגשה שעוררו בי דבריך. אם חשת שהשאלה של חאן יא ב-שיהיה פה שקט היתה לא לעניין, מכיוון שהיא לא הסתדרה לך עם הדימוי של חאן יא כפי שעלה מתוך האתר, אז יכולת להגיד את זה ישירות שם בדף. פשוט לכתוב " לפי דעתי להגיב ב-'לך חפש את החברים שלך' אינו מסתדר עם תפיסת העולם של קבלת האחר וסובלנות. " וזהו. זה היה נתפס כהערה לגיטימית במסגרת דיון נטול אמוציות. אבל לבוא ולבקר את ההתנהגות הזו בתור צביעות במסגרת שיחה שחאן יא לא מעורבת בה בכלל, כאילו בלחישה, קריץ קריץ, שנאמרת למישהו אחר ולא אמורה בכלל להשמע על ידי משתתפי הדיון מ-שיהיה פה שקט, אבל מצד שני נאמרת באופן שכולם יכולים לשמוע (בכל זאת זה אתר פתוח), זה מעורר אמוציות מיותרות (ולבטח לא מזמין התייחסות עניינית).

מצד שני, אני באמת שמח שהתחלת לכתוב באתר, ורק מקווה שלא נבהלת מהתגובות. זה חלק מהכיף באתר (וגם ממה שמפחיד בו), שלכל דבר שכותבים בו יש סיכוי שמישהו יגיב. יותר מזה, ייתכן שהתגובה תהיה קשורה יותר לעולמו הפנימי של המגיב מאשר למה שהתגובה מגיבה עליו. הנה אני, לדוגמא, התכתבתי לתמימותי עם דוד רובנר, ופתאום נאוה פתחה עלי ועליו פה. חבל"ז. ומה עשינו בסך הכל, קצת צעקות הדדיות?! >:)

דנה,
יש כאן באתר המון אהבה, והרבה הומור. אלה, שני אלה, האהבה וההומור, ביחד יכולים להביא מזור לכל דבר.
קחי אותנו (לפחות אותי) בקצת יותר הומור.
בכל מקום שנראה לך שמישהו מתקיף אותך, קבלי זאת כיחס, יחס אישי שמביע משהו.
בכל מקום שאת משדלת אנשים לגונן עלייך, קבלי זאת כמסר. מסר שמביע משהו.
אינני יודע מה הם מביעים, את זה תוכלי לגלות בעצמך.
דוגמא:
בכמה מקרים כאן באתר חשתי מואשם.
לאחר פעמיים בהן העניין נאמר לי מפורשות, התחלתי לחפש מה קורה כאן.
נוכחתי לדעת שהרגישות שלי יצרה את תהליך היותי "מואשם", מכיוון שזו לא היתה שם מלכתחילה, אני עצמי יצרתי אותה.
מכאן, עלתה המודעות שלי.

אנחנו שוגים וטועים לחלופין, נדמה כאילו בעלי אידאות או השקפת עולם מתגבשת מחוייבים לענות על הכל ולהיות מושלמים. באופן אישי אינני מושלם, איני מעונין בכך.
אני משתדל להיות שלם. ואפשר להיות שלם גם עם החסר.
ואת נראית לי שלמה. ואם לא, אז תהיי שלמה. עם עצמך, עם עולמך.
מצד שני לעולם לא תהיי מושלמת יותר ממה שאת היום.
אהבה והומור.
צפריר

ומצד שלישי, אפשר להיות קצת רגישים
למרות בדיחות הדעת, כשקראתי את הקטע של רועי, חשתי בליבי על דנה,
כמעט וכתבתי תגובה מיידית,
אך החלטתי שעדיף לתת לדנה את ההזדמנות הראשונה לתגובה.

הקטע המבודח של רועי בא כתגובה להודעה שכבר הייתה בה קצת פגיעות,
ולכן, הייתה קצת בחוסר טעם, לטעמי.
בחרתי שלא למחוק ולא להגיב לפני דנה כי אני מוצאת
שאנחנו מושכים אלינו התנהגויות מסוימות שלוחצות על כפתורים לא פתורים שלנו,
ובכך מאפשרים לעצמנו הזדמנויות ללמידה

אני לא מכירה את דנה, ולכן לא רציתי לקחת פטרונות מגוננת
אלא לתת לדנה את האופציה לבחור את תגובתה.

עם כל זה שיש כאן שעור נהדר לדנה,
גם לרועי יש מה ללמוד כאן

והכל באהבה גדולה לשניכם (לדנה, ולרועי)

מנסיוני, קונפליקטים מלמדים אותנו הרבה על עצמנו ועל הסובבים אותנו. בכלל, אפשר ללמוד מכל דבר בחיים.

מצד שני
אפשר גם לא.

חבר'ה חבר'ה,
אני שמחה כל-כך שיש דיון ער בדף הזה.

דנה:
אני מבינה מדבריך שאת מרגישה מותקפת. אז קודם כל קבלי חיבוק ממני (חיבוק).

מצד שני:
כדאי אולי שתעשי קצת חושבים למה את מרגישה ככה, מה מלחיץ אותך בדיון הזה ואיפה הנקודות החלשות שלך שאת יכולה וצריכה לחזק. אני בהחלט לא חושבת שאת רכיכה כי לעמוד ככה על שלך במיוחד כשמרגישים מותקפים זה לא קל ודורש הרבה אומץ. אני בטוחה שאף אחד לא תוקף אותך באופן אישי ושאת אדם נפלא, ואני רוצה לספר לך סיפור קצר שאולי יחזק את דעתך על הסיפור שלך, אם כי לא בטוח שאני הייתי מגיבה כמו שייעצת.
הסיפור, אגב, אמיתי והופיע בכל העיתונים בזמנו והשאיר עלי רושם חזק:
פורץ פרץ לדירתה של ישישה והחל להכותה לאחר שלא מצא כסף בדירה. הישישה אימצה אותו לחיקה בחיבוק גדול ומכותיו הפכו לחיבוק אף הן והפורץ אף פרץ בבכי. לבסוף הוא שטח בפני הישישה את מצוקותיו וזו האחרונה הבטיחה לו שאם יפקוד למחרת את ביתה היא תמתין לו עם כסף שתביא עבורו מהבנק.
למרבה הפלא הפורץ הגיע למחרת היום אבל במקום חיכתה לו המשטרה. כשנשאלה הישישה מדוע חיבקה את הפורץ המכה היא אמרה שהבינה שהמכות היו לא אישית נגדה, אלא דרך לפרוק כעס, תיסכול ואף עצבות גדולה.
אני חושבת שבהרבה מצבים של קונפליקט יש רק דרך אחת לפתור את הבעיה.
באהבה

בכייף! דנה,
וזה בסדר להיות מתחשבים - כשזה מתאים, ולהתעקש על שלנו כשזה מתאים
מה שהופך אותנו לאנשים אוהבים, סובלניים ותומכים זו יכולתנו לעמוד על שלנו - בנימוס ובכבוד לזולת.
אנחנו יכולים לעמוד על שלנו - לתת חופש לילד ער וגם אולי למצוא פיתרונות, בשיתוף פעולה עם השכן הסובל
ואם הוא קרציה?? אז... אנחנו אנושיים

קצת אני מרגישה שתוקפים אותי בחריפות בדף שבו צריכה להיות הרבה אהבה. אבל לא איכפת לי כי אני רכיכה. אוהבת אדם. רכיכה. ובכלל ממילא רוב האנשים לא חושבים אז מה איכפת לי מה חושבים או לא חושבים עלי. וגם יש הבדל, אני חושבת, בין רכיכה לבין התחשבות אבל אסור לנו להראות התחשבות כי זו חולשה.וחולשה היא גם כח או משהו כזה כמו כמה אפשר לשטוח את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כוח כאילו השלווה היא חוף הבהלה או משהו כזה.
וחוץ מזה גם לרועי וגם לצפריר יהיה קשה מאוד ליצור אצלי אנטי אליהם כי אני מאוד מחבבת אותם ואפילו שהם כותבים מסובך יענו, אז הם גם אנושיים וגם זה מבצבץ מתוך היפות נפש שלהם. וגם כי אני רכיכה לאללה.

ותודה למי שתיקן לי את ה Z ואיך הוא ממש קלט והבין למה התכוונתי - זה אדם חושב ומתחשב.
באהבה.

מצד שני, ברוכה הבאה דנה. ודרך אגב, כתבת באופן משעשע מאד

רגע, אני לא בטוח שהבנתי אותך. את טוענת שאי אפשר להיות רוחני, אוהב אדם, סובלני ומקבל, ויחד עם זאת לעמוד על שלך? אופס, אני לא הבנתי את זה עד עכשיו. אם כך אולי כדאי שאני אפסיק להיות כל כך אוהב אדם וסובלני. או בעצם עדיף שאני אפסיק לעמוד על שלי. זהו, אני יודע, אני אהיה רכיכה! ככה גם אהיה סובלני וגם נוח לבריות. לא, לא, לא טוב -- זה אומר שאצטרך להפסיק לחשוב. כי, את יודעת, הרבה פעמים המחשבות האלה מציקות לי, אומרות "תגיד מה שאתה חושב, לא תצליח לקבל את האחר אם לא תתייחס אליו". ואני יש לי הרבה התייחסויות. ל כ ו ל ם. גם כאלה שאחרים לא תמיד אוהבים לשמוע. כמו לדוגמא שאני לא מסכים איתם. ושאני חושב שלדרוש שקט מילד ער זה לא סביר. אבל נראה לי שאני אוותר על כל זה. עדיף בהרבה שאתגמש לכל גחמה שלהם. יש לי, יש לי -- אני אעשה את זה לנוכח הילדה שלי ככה שגם היא תראה ותפנים ותלמד להיות רכיכה. בדיוק, ככה זה הגיוני. אוהב אדם. רכיכה.

בטח התכוונת אלי בקטע של האנושיות אז אני יסביר לך את הקטע של הצביעות לפי דוגמא שאני נותנת לך:
נגיד שאני נורא רוחנית ואוהבת אדם וסובלנית ומקבלת ונגיד שיום אחד ב-11 בלילה הילדה שלי עושה טוק טוק טוק עם העקבים של הנעליים שלי על הרצפה והשכן עולה להתלונן. עכשיו אני יכולה להגיד לו שילך לחפש את החברים שלו ואני עושה מה בראש שלי ולא מעניין אותי השינה שלו.
אני יכולה גם להגיד לו משהו אחר נגיד שאני מבינה שזה מפריע לו ושאני אנסה לצמצם את הרעש כמה שאפשר. אני יכולה להחזיק את הילדה שלי על הידיים כשאני מדברת עם השכן וככה גם היא תשמע שיש בעיה. אני יכולה לחייך אליו ולישאול מה שלום החברה שלו ולהזמין אותם לכוס תה צמחים.
אחרי שהוא ילך אני יכולה להסביר לילדה הנבונה שלי שאנחנו חלק מחברה וגרים בבית משותף ואפשר להתחשב קצת בשכנים. פעם הבאה אם נצטרך מהם משהוא גם אולי יתחשבו בנו.
ואולי אחר-כך אני אספר לכל החברים שלי על המקרה עם השכן והם גם יגידו לי שהשכן יכול לקפוץ לי ואיזה נודניק הוא, כי גם החברים שלי נורא אוהבים אנשים. וכשאני אלך לישון בלילה אני אשב ישיבה מזרחית ואעשה הום הום ואחלום על שלום עולמי ואחווה בין העמים ובדרך אולי תיפול לי עוד מסיכה או איך שקוראים לזה.

איפה היא מתחבאת? התוקפנות. איפה היא מצטנעת? הצביעות.
תביאו אותן הנה ואנחנו נראה להן מה זה.
ככה לא מתנהגים.
בושה וחרפה.
כתב אישום יוגש על ידי הפרקליטות מחר בבוקר!
האשמה:
אנושיות.
ההוכחות:
זו מבצבצת מבין השורות של כותבים "יפי נפש" כביכול.
העונש המירבי:
החיים.

והכל באהבה.

אני התכוונתי לצביעות וגם לתוקפנות שאפילו שהיא מתחבאת היא נמצאת.אבל אני יעשה הלילה מחשבות חיוביות ואולי מחר אני בטח אצטער על מה שכתבתי.

תודה לכולכם על שביקרתם בדף שלי והצחקתם אותי מאוד מאוד.

רועי שרון:
אני כרגע בעיצומו של תהליך. אני רוצה להיפטר מהאנרגיות השליליות שלי ולפתוח את הזרימות התקועות בי.
השנאה והכעס הם דבר שנובר באדם ופוגע בחוסן הנפשי והגופני שלו. אני עובדת על עצמי כדי לנטרל אותם.
כדי להמריץ את דמי אני עושה מקלחות קרות - זה גם מקפיץ אותי.
כדי לשעשע את עצמי יש לי מספר עצות, שאגב, ממריצות גם את הדם.
לגבי אהבה סתם - אין מושג כזה בעיני. או שאנחנו לומדים לאהוב מישהו או משהוא או שאנחנו מתאהבים - שזה משהו שונה לחלוטין.
אתה צודק לגבי יחסי האהבה-שנאה. השנאה היא הצד השני של האהבה ולכן קשורה אליה כמו יום ללילה או כמו צחוק לדמע.

מצד שני:
מאוד אהבתי את הדברים שלך לא רק בדף הזה - לכל אורך הדרך אתה משלב הומור ורצינות, חשיבה עמוקה עם קלות דעת ועונה לכל אחד בדרך פשוט מקסימה.

דנה כץ:
התרגשתי שדווקא מכולם דברי גרמו לך לכתוב לכאן. ברוכה תהיי באשר את.
לגבי הכתיבה שלך: הצלחת להבהיר את עצמך לא רע - אני חושבת. אם את רוצה לשפר משהו בחייך, כתיבה למשל, נסי להשתמש בטריק שלי:
כל יום לפני שאת נרדמת תדמייני שאת כותבת באופן נפלא. למחרת, על הבוקר, תנסי לכתוב דף או שניים.
ספרי לי אם זה קידם אותך.

מצד שני:
אל תתייאשי אם לא הולך לך בהתחלה. תמשיכי לחשוב מחשבות חיוביות.
לגבי הפלצנות - לא ממש הבנתי למה את מתכוונת.

אורית אוקו ערוסי:
שמחתי ליראות את תגובתך. שמתי לב שאורית אוקו ערוסי אינה מגיבה בהיסח הדעת ועל כל דבר ועל כן הוחמאתי מאוד.
אני רוצה להבהיר את עצמי - האנרגיות של הויכוח לאו דווקא תוקעות את הדיון בדפים אלו. התכוונתי לאדם שמעורב בויכוח בעצמו. אותו אחד עלול למצוא את עצמו תקוע בזרימה שלו עצמו למשך היום. אני מקווה שלא זה המצב.

מצד שני:
אם כולם נהנים אז זה כבר רווח נקי.

צפריר שפרון:
שמחתי שביקרת בדף הזה. האמת שברגע הראשון כשראיתי את שמך כאן חששתי שזהו תחילתו של ויכוח ביך לבין רועי שרון על "תזונה נאותה בתנאי חוסר כבידה" או משהו כזה. שמחתי לקרוא את דבריך שהם משעשעים כתמיד, חדים כתער, שנונים ומלאי חיבה לרועי שרון.

מצד שני:
בהרבה דיונים שלך ושל רועי שרון מופיע המשפט שאומר שבעצם אין ביניכם ויכוח ואתם מסכימים בעיקרון, כך שאני בטוחה שאתם כל-כך נהנים מהעניין, שכיף לראות ולקרוא אתכם.

אני מקווה שכולכם תקבלו את דברי
באהבה.

רועי,
והנה אנחנו לא יכולים להתווכח, איננו יכולים להתנצח או להפליג אל מרחבי הדקדוק של פרטי פרטים. שכן הפעם אני מלא הסכמה אתך. בהרגשה שבלב ובהתנסחות שלך, שכמו תמיד, מועילה ומשעשעת למדי (הרמת גבה מעל עין ימין וקריצה בשמאלית).
מצד אחד, נוצרה כאן בחדר איזו אווירה של א ה ב ה על כל סממניה וההתערטלות הרומנטית הכרוכה בכך, מצד שני מסתמנת כאן מגמה שהצד השלישי יהיה אותה אווירה נפלאה של ה ו מ ו ר. והצד השני ימצא באופן טבעי את עצמו באמצע, ומכל הצדדים והמטבעות (מטבעות הלשון למשל) יש לי הכבוד והעונג להודות לך על דיאלוגים שמטבעם מכילים התנסחויות והומור, הגדרות ו"משימות חשיבה".
חן-חן (דמעה בזווית העין, כתפיים רוטטות מהתרגשות ובכל זאת עומד כאילו כלום לא קרה, אלק COOL)

אני מסכימה עם רועי. הויכוחים הם לעיתים מבדרים ,במיוחד כשהם של מישהו אחר... ומוסיפים צבע וענין לאתר. הרי זוהי חלק ממטרת האתר הזה- להחליף דעות ולהביא לדיון (שלעיתים הופך לויכוח בריא) על נושאים שחשובים לכולנו. אני אינני מרגישה שום תקיעות פה אלא רק זרימה ניפלאה של אנשים שיש להם מה להגיד על החיים .

שלום זהבה,
גם אני עוד לא השתתפתי בדיונים כאן. למען האמת הדברים שלך הביאו לי את החשק לכתוב עם כל האהבה וכל זה. אמרת שכולם כותבים כל-כך טוב. דווקא בגלל זה לא הרגשתי טוב להשתתף כי אני לא כותבת כל-כך טוב.
גם אני תמיד רוצה ליראות את הצד השני של הדברים כי הצד הראשון לא תמיד מוצא חן בעיני. גם נראה לי פלצני קצת חלק מהדברים אם את מבינה אותי. (קריץ קריץ כזה). מצד שני אולי לא ממש הבנתי חלק מהדברים. הם נורא מתוסבכים. יאלה ביי

מצד שלישי, אין כל רע באיזו התנצחות קטנה, איזו מועקה קטנה, איזה בזיק אנרגיה שלילית, קצת זרימה תקועה, בור או שניים, קצת שנאה, וקצת כעס. זה מוסיף עניין לחיים, משעשע, ממריץ את הדם בעורקים, מקפיץ, ומעורר. והכי חשוב: זה כיף. למה כיף? כי נורא מצחיק לראות את העימותים של אחרים מהצד. והכי הכי כיף זה כשמצליחים לצאת מעימות שלך עצמך, להתבונן עליו מהצד, ולהנות.

עזבי אותי מאהבה סתם. תני לי יחסי אהבה-שנאה פולניים טובים, כאלו מורכבים ומלאי דקויות, ואני מרגיש בבית

שלום וברכה לכולכם.
אני קוראת כבר זמן מה את כל הדברים הנפלאים שאתם כותבים כאן. זה נפלא.
יש כאן אנשים כל-כך חכמים ועמוקים, כל-כך אמיתיים.
זה מחמם את הלב להיות חלק מקהילה כזו, ולכן רציתי להצטרף אליכם. אזרתי עוז ופתחתי דף שבו אני אוכל להתבטא באופן חופשי. מאחר שאני תמיד משתדלת ליראות את הדברים גם מצידם השני קראתי לדף הזה מצד-שני.
רציתי לחזק את ידי כל הכותבים הנפלאים כאן, אתם גם מתבטאים באופן ברור וקולח ויש לכם יכולת כתיבה מצויינת, וגם דבריכם דברי טעם. כל ערב כשכולם הולכים לשון אני מדליקה קטורת וקוראת לאור נרות את דבריכם.
אח"כ קצת מדיטציה ואז אני הולכת לשון.

מצד שני:
אני מקווה שהויכוחים הסוערים ביניכם לא פוגעים בהרמוניה שלכם. יש הרבה אנרגיה שלילית בעימותים שתוקעת את הזרימה למשך כל היום. אולי כל ויכוח כדאי לסיים במילים באהבה. כשדברים באים מאהבה הם גם נקלטים באהבה.

באהבה
זהבה