על ידי פלוני_אלמונית* » 30 ספטמבר 2007, 23:14
תודה רבה לכל התומכות והמחבקות, זה עוזר!
אין לי כל כוונה לפגוע באנשים שרואים בי ברת מזל, בדרך כלל גם אני רואה את עצמי ככה,
אבל היום בבוקר, אחרי לילה שלם של בעיטות חזקות במפשעה,כמו צועקות אנחנו למטה אנחנו למטה!! ואחרי ששחזרתי פעם אחרי פעם את הרגע בו הבת שלי יצאה לעולם סגולה וצווחת בחדר ניתוח קפוא ומואר. איך הניחו אותה לרגע קט על הלחי שלי והיא החלה מוצצת אותה בעוצמה, צמאה למגע לחיבור לציצי של אימא כמו שמגיע לכל עולל טרי ורך שמגיח לעולם. ואני שוכבת על שולחן הניתוחים ולא יכולה אפילו לחבק אותה, לגעת לנשק, להריח..כלום, אני לא יכולה להושיע אותה מהבדידות שלה, מהפחד מהציפיה הכי לגיטימית לחיבוק של אימא.
במקום זה, עטופה כמו בבושקה, בתוך אקווריום על גלגלים, העבירו אותה כלאחר כבוד אל התינוקיה, עד שגמרו לתפור אותי ולאפסן אותי בהתאוששות.
לא עצמתי עין 3 ימים כי ויתרתי על משככי כאבים לטובת הנקה.
שיחזרתי פעם ועוד פעם את הפגישה הראשונה שלי עם הנסיכה שלי ולא יכלתי לשאת את המחשבה שזה יקרה שוב.
אז אולי לא באמת בא לי למות, אבל זה הביטוי שביטא בצורה הכי טובה את עצמת התסכול שלי, כל היום הסתובבתי חסרת תיאבון, לא הצלחתי להתרכז בשום דבר ובעיקר בכיתי. למה לילדים שלי לא מגיע להיכנס אל העולם בצורה קצת יותר הומנית? ולמה אני לא יכולה לספק את המינימום הזה.
לגבי היפוכים, גם בהריון הקודםניסיתי לדבר איתה, מוסיקה, דמיון מודרך, תרגילים, פנס, דיקור סיני ומוקסות שעלו לי אלפי שקלים!!, 3 נסיונות להיפוך ידני ב"מאיר" על ידי קנטי הקוסם - ושום דבר לא עזר. אימצתי גישה חיובית, זימנתי סיוע קוסמי והיה לי ברור שהיא תתהפך בסוף, וזה לא קרה, עוצמת התסכול והאכזבה היו בלתי נסבלים, אז היום אני כבר פחות אופטימית ממה שהייתי בפעם הקודמת.
תודה רבה לכל התומכות והמחבקות, זה עוזר!
אין לי כל כוונה לפגוע באנשים שרואים בי ברת מזל, בדרך כלל גם אני רואה את עצמי ככה,
אבל היום בבוקר, אחרי לילה שלם של בעיטות חזקות במפשעה,כמו צועקות אנחנו למטה אנחנו למטה!! ואחרי ששחזרתי פעם אחרי פעם את הרגע בו הבת שלי יצאה לעולם סגולה וצווחת בחדר ניתוח קפוא ומואר. איך הניחו אותה לרגע קט על הלחי שלי והיא החלה מוצצת אותה בעוצמה, צמאה למגע לחיבור לציצי של אימא כמו שמגיע לכל עולל טרי ורך שמגיח לעולם. ואני שוכבת על שולחן הניתוחים ולא יכולה אפילו לחבק אותה, לגעת לנשק, להריח..כלום, אני לא יכולה להושיע אותה מהבדידות שלה, מהפחד מהציפיה הכי לגיטימית לחיבוק של אימא.
במקום זה, עטופה כמו בבושקה, בתוך אקווריום על גלגלים, העבירו אותה כלאחר כבוד אל התינוקיה, עד שגמרו לתפור אותי ולאפסן אותי בהתאוששות.
לא עצמתי עין 3 ימים כי ויתרתי על משככי כאבים לטובת הנקה.
שיחזרתי פעם ועוד פעם את הפגישה הראשונה שלי עם הנסיכה שלי ולא יכלתי לשאת את המחשבה שזה יקרה שוב.
אז אולי לא באמת בא לי למות, אבל זה הביטוי שביטא בצורה הכי טובה את עצמת התסכול שלי, כל היום הסתובבתי חסרת תיאבון, לא הצלחתי להתרכז בשום דבר ובעיקר בכיתי. למה לילדים שלי לא מגיע להיכנס אל העולם בצורה קצת יותר הומנית? ולמה אני לא יכולה לספק את המינימום הזה.
לגבי היפוכים, גם בהריון הקודםניסיתי לדבר איתה, מוסיקה, דמיון מודרך, תרגילים, פנס, דיקור סיני ומוקסות שעלו לי אלפי שקלים!!, 3 נסיונות להיפוך ידני ב"מאיר" על ידי קנטי הקוסם - ושום דבר לא עזר. אימצתי גישה חיובית, זימנתי סיוע קוסמי והיה לי ברור שהיא תתהפך בסוף, וזה לא קרה, עוצמת התסכול והאכזבה היו בלתי נסבלים, אז היום אני כבר פחות אופטימית ממה שהייתי בפעם הקודמת.