האנרגיה שלי עכשיו קצת ירודה.
מועקה בחזה ובבטן.
אין דמעות, אבל הן כאילו מחכות מאחורי העיניים.
זה קשור גם להתמודדות שלי עם העולם.
היא קשָה לי.
כל המטלות שיש לעשות. הדברים שיש להתמודד איתם.
וכנראה גם לתחושת הבדידות.
צורך לחלוק את חיי עם מישהו. |
**********
אני חושבת שעניינים עם גברים לאחרונה לא מוסיפים.
כתבתי שכבר מזמן לא הייתי ממש בקשר עם מישהו.
גם לא יצאתי לפגישות עיוורות.
וגם לא עשיתי סקס.
לפחות חצי שנה.
ולאחרונה שָכֵן של אחותי ביקש את הטלפון שלי.
הוא בן אדם חמוד, אבל מאוד רחוק מהעולם שלי, ואני לא מרגישה פוטנציאל גדול לחיבור.
בכל זאת אנחנו נפגשים קצת. נפגשנו כמה פעמים השבוע.
אני לא סוגרת אפשרויות.
אם משהו בכל זאת יתפתח - אז טוב. אני אשמח.
אבל ממה שראיתי עד עכשיו בפגישות איתו - אני די סקפטית בעניין.
ואתמול, כתבתי, התחילו איתי אנשים בג'ינגה.
אני הרגשתי שם די בודדה. ושוב קינאתי באלה שבאים בזוגות. וזה כלכך טבעי להם, ובטוח.
גם אם רוקדים כל אחד לעצמו, אז יודעים שיש עוגן. ויש אל מי לחזור.
וכאבתי שאף אחד לא רואה אותי שם. ייחלתי בלבי שמישהו יתחיל איתי.
ואז בחוץ במזנון מישהו התחיל לדבר איתי.
והיה נראה שהוא מתלהב ממני.
ולמרות שאני לא הרגשתי את אותה התלהבות כלפיו - זה היה נעים לי שהוא מתלהב, וגם מעריך את הדברים שאני אומרת, ואת הכנות שלי - אז חשבתי שאולי בכל זאת כדאי לבדוק את זה.
אבל כשהוא הלך, אמרתי לעצמי שאני מקווה שהוא לא יתקשר מחר, כי אני לא מרגישה שזה זה.
גם כשיש לי הרגשה לגבי מישהו שזה לא זה, אם הוא רוצה ומחזר, קשה לי להגיד לא (אלא אם כן זה ברור לי מעבר לכל ספק ש'לא').
אני פוחדת שאני טועה ושאחמיץ משהו חשוב.
בכל אופן, ההוא כבר הלך, ואני המשכתי לרקוד. (הוא רצה שאבוא איתו, אבל היה לי חשוב לרקוד. ממש צורך גופני-נפשי עז).
ואז לקראת סוף הג'ינגה מישהו אחר התחיל איתי, כלומר בעצם הוא התחיל לרקוד איתי, ואז היה נראה שאני מוצאת חן בעיניו ורצה לדבר, אבל כבר הייתי צריכה ללכת כי הג'ינגה נגמר ומצאתי טרמפ.
הוא הציע שאשאר איתו קצת ושהוא יחזיר אותי והסכמתי, אבל אז הוא נזכר שאין לו ת'מפתחות של האוטו, אז הייתי צריכה בכל זאת למהר לטרמפ שמצאתי.
ואז בדרך כשכבר נסעתי משם, נזכרתי שיש מוניות שירות במרחק הליכה ברגל מהאיזור ההוא, ושיכולתי בכל זאת להישאר עם הבחור, ודי אכלתי את עצמי שלא נשארתי.
כי בעצם, למרות שכמעט לא הספקנו לדבר, היה בו משהו שמצא חן בעיניי. יותר מהראשון.
לא שכבר ידעתי מה, אבל רציתי את ההזדמנות להישאר לדבר איתו ולראות.
אבל מה,
אפילו אין לי מושג לאיזו מטרה הוא התחיל איתי. אם בגלל שהוא סתם היה חרמן, או שהוא מחפש קשר.
עם הראשון לפחות זה היה די ברור מהתחלה שהוא מחפש קשר, שזו כבר התחלה טובה.
חזרתי הביתה עם
תחושת החמצה כזאת.
כאילו,
יש מלא אפשרויות. אבל אף אחת לא ממומשת.
והנה אני בכל זאת לבד.
***********
קיוויתי היום שהשני יתקשר.
קיוויתי שהראשון לא יתקשר.
ואם השכן של אחותי היה מתקשר, אז לא הייתי בטוחה מה אני רוצה לעשות.
בסוף השכן של אחותי התקשר כשישנתי, ואז כשחזרתי אליו התברר שהוא כבר נסע. אז לא הייתי צריכה להחליט אם להיפגש איתו או לא.
השני מהג'ינגה שקיוויתי שיתקשר, לא התקשר.
הראשון שקיוויתי שלא יתקשר, דווקא התקשר לא מזמן.
מתברר שהוא חשב שוב על הדברים שדיברנו -
משום מה על ההתחלה התחלנו לדבר על דברים מאוד רציניים וכבדי משקל שקשורים לְזוגיות,
ואני לא בטוחה אם זה חכם, אבל ככה זה יצא -
ויש לו ילדה, ואמרתי לו בכנות שזה מדאיג אותי.
אני רוצה את מלוא תשומת הלב. לא רוצה להתחלק בה. לפחות לא בהתחלה.
לא כשעדיין אף פעם לא הרגשתי שאני במרכז תשומת הלב.
אולי אחר כך זה יתמתן.
חוצמזה, יצא לי לומר לו שאני לא יודעת אם אני רוצה ילדים.
אתמול היה נראה שלמרות הדברים האלה שאמרתי, אני מוצאת חן בעיניו. וזה לא מרתיע אותו.
והוא המשיך לנסות להתקרב, אפילו אחרי שאמרתי את כל זה.
וזה מצא חן בעיניי.
אבל עכשיו הוא אמר שהוא חשב על זה שוב, ולא נראה לו שתוכל להיות בינינו ממש זוגיות.
אז אולי בינתיים.... עד ששנינו נמצא... אולי נוכל להיות באיזה סוג אחר של קשר.... פגישות נחמדות כאלה...? הוא מציע (כמובן שהוא מתכוון לפגישות עם סקס, אלא מה).
לא ולא !
אני אמרתי מה פתאום. אני רוצה הכול. ה-כ-ו-ל !
לא עצמות מתחת לשולחן.
די כבר.
נמאס.
כן. אני לא יודעת כרגע אם אני רוצה ילדים (אין לי מושג איך הגענו לדבר על זה בשיחה הראשונה).
זה לא אומר שאני לא ארצה.
אולי מתוך זוגיות טובה אני ארצה.
אני לא יודעת.
אבל אני לא רוצה שהדברים יהיו תלויים בזה.
אני רוצה מישהו שקודם כל ירצה
אותי.
אותי !!!
שכך או כך ירגיש שבלעדיי 'חייו אינם חיים'.
שקודם כל
אני זו שאהיה חשובה לו.
אחר כך, מה שיבוא מתוך זה - שיבוא.
אני לא יודעת מה יבוא.
אולי דברים טובים מאוד יבואו.
אבל אם זה מרתיע אותו, אין לי מה לעשות.
אם אני לא מוצאת חן בעיניו עד כדי כך שזה הדבר העיקרי שחשוב לו, אז מה אני אעשה?
זאת האמת שלי.
זאת האמת שלי כרגע.
לא יכולה לשנות את הרצונות שלי או התפיסות שלי כדי שירצו אותי. כדי למצוא חן בעיני מישהו.
אני רק מקווה שיש מישהו שיחשוב שככה, כמו שאני, על הכול - הוא רוצה אותי.
*********
בכל מקרה, אני מרגישה הקלה שהוא בעצמו ירד מזה.
כי כפי שכבר אמרתי, לא ממש התלהבתי בעצמי, רק שהיה קשה לי לקחת סיכון להחמיץ משהו.
ובדיעבד אני גם שמחה שאני לא אצטרך עכשיו להתעמת עם מצב של גבר עם ילדה. לא רוצה.
**********
הוא כל הזמן התפעל מהכנות שלי,
ואני חושבת שבצדק.
יחד עם זה, אני יודעת שיש משהו שלא העזתי להגיד,
זה כשהוא שאל אותי אתמול אם הוא מוצא חן בעיניי, ואמרתי 'חצי',
אז כשהוא שאל מה כן ומה לא - אמרתי את מה שחשבתי -
ורק לא אמרתי שבעיקר מה שמוצא חן בעיניי בו זה שהוא מגלה בי עניין,
וזו בעיקר הסיבה שאני משתפת איתו פעולה.
בעצם, אני מעצמי לא ממש הרגשתי משיכה אליו,
רק נמשכתי אל זה שהוא נמשך אליי.
(וזה קורה לי הרבה. שאני 'מסכימה' לקשרים עם אנשים שמעצמי אין לי עניין בהם, ורק בגלל שהם מגלים בי עניין אני חושבת ש'אולי בכל זאת יש כאן פוטנציאל'.)
**********
אז הסיכום זה ש:
- הראשון מהג'ינגה יצא מחיי כלעומת שבא. ויש בזה הקלה ויש בזה כאב.
- השני מהג'ינגה לא התקשר. ובגלל שאין לי מושג מה הוא בעצם רצה ממני, אני לא יודעת אם כדאי לי ליצור איתו קשר.
- השכן של אחותי בכל זאת לא התקשר עד עכשיו, זאת אומרת שהיום כנראה כבר לא ניפגש. אבל אני בכל מקרה נפגשת איתו רק כדי 'לתת צ'אנס'. בעוד הרגָשתי היא שזה לא זה.
והסיכום של הסיכום הוא ש:
אני עדיין לבד !
לבד. לבד. לבד.
אוף
************
החזה והבטן שלי מלאים גוש של כאב ומועקה עצב ופחד מהחיים.
ואם לפחות היה לי מישהו לצידי. שמבין. שאכפת לו.
ודי כבר עם המועקה הזאת של הנטישה.
כאילו שלא משנה איך אני, אני אף פעם לא מספיק טובה כמו שאני בשביל מישהו.
לכל אחד יש סיבה אחרת 'למה לא'.
(טוב, גם אני בעצמי לא רציתי. ועדיין מרגישה 'נטושה'.)
ואני בסך הכול רוצה להתחבר עם עוד אדם.
להתחבר באמת.
להתחבר מתוך מה שאני.
זה מה שאני רוצה.