על ידי ציירת_הקומיקס* » 09 ינואר 2008, 13:14
בני כמה הילדים? אני הייתי מחלקת כל מפגש (בהנחה שמדובר במספר מפגשים) לשניים- חלק עיוני שבו אתם בוחנים קומיקסים קיימים (לעודד אותם להביא ממה שיש להם בבית וגם להביא משלך כמובן) ובוחנים אותם כל פעם מזווית אחרת (עלילה, גיבור, טקסט וציור, שימוש בצבע, הבעות פנים) ובמקביל חלק מעשי שבו אתם מציירים. ילדים בגילאים צעירים (עד כיתה ג' לדעתי) יכולים להתקשות ולהתייאש (הבן שלי בכיתה ב למשל מאוד אוהב קומיקס אך אין לו את יכולות הציור הנדרשות) וכאן הייתי חושבת איך אפשר להקל- למשל להביא כבר דמויות מצוירות פשטניות (איש הולך, יושב, כיסא שולחן) ושהילדים שקשה להם לצייר יוכלו להדביק. כל זה יאפשר לכל ילד לבטא את עצמו.
את המפגש הראשון הייתי מייחדת לנושא הגיבור- מי הוא הגיבור של הקומיקס שלהם. מי הוא הגיבור האהוב עליהם. מה עושה גיבור לגיבור- מיקי מאוס, צארלי צאפלין, סופר-מן- מה מיוחד בהם? מה מייחד אותם? ואז לתת להם להמציא את הגיבור שלהם. דמות פשוטה יחסית, בעלת מאפיינים בולטים שהם יכולים לחזור עליה שוב ושוב. לחשוב על מאפיין אחד או שנים של הדמות שיהיו ייחודיים לה. זה המקום לדבר גם על השפה התמציתית של הקומיקס.
אחרי שיש גיבור אפשר לעבור לעלילה- מה קורה לגיבור? (כמובן שגיבור לא חייב להיות גיבור במובן של אמיץ או כל יכול- הוא יכול להיות גם ביש מזל).
אחרי העלילה- הרקע. איך אנחנו יוצרים אווירה מפחידה? מצחיקה? אילו פרטים אנחנו רוצים לפזר כדי לעזור לקורא להבין היכן הגיבור נמצא.
פגישה נוספת הייתי מייחדת להבעות פנים. מביאים מראה, עושים פרצופים מול המראה (או אחד לשני) ומנסים לראות איך הגדלת העיניים, חשיפת שיניים, שיער כל אלה תורמים להבעות פנים. לשיעור כזה גם הייתי מביאה תמונות- יש סדרות של תמונות (בטח אפשר למצוא באינטרנט) של תינוקות עם הבעות- נעלב נגעל מפחד צוחק- מאפשר לנו ללמוד עד כמה הבעות פנים הן דבר אוניברסאלי. למצוא בכל הבעה את הדבר שמיחד אותה ונעתיק אותה לגיבור שלנו. אפרופו העתקות- אפשר ורצוי גם להעתיק. למשל לקחת תמונה של אדם רצ ולהעתיק את מבנה הגוף שלו בזמן ריצה ולחבר לגיבור שלנו.
מקווה שיצא לך משהו מכל המלל הזה. אם שרדת עד לכאן אני אכתוב רק שאין לי נסיון בהוראה (לא של קומיקס בכל אופן) והרעיונות שהבאתי הם מנסיוני כתלמידה במסגרות שונות.
עוד משהו- נראה לי חשוב מאוד להתחיל בקטן כי בקומיקס יש משהו מאוד מתעתע- מצד אחד נראה מאוד קל אבל זה בכלל לא קל וכרוך בהמון רבדים (שפה, ציור, תכנון, הומור), וילדים נוטים להתיאש. לכן הייתי מנסה לפרק את מלאכת הקומיקס ורק בשעורים מתקדמים בהרבה ליצור עמוד או סטריפ של קומיקס.
בני כמה הילדים? אני הייתי מחלקת כל מפגש (בהנחה שמדובר במספר מפגשים) לשניים- חלק עיוני שבו אתם בוחנים קומיקסים קיימים (לעודד אותם להביא ממה שיש להם בבית וגם להביא משלך כמובן) ובוחנים אותם כל פעם מזווית אחרת (עלילה, גיבור, טקסט וציור, שימוש בצבע, הבעות פנים) ובמקביל חלק מעשי שבו אתם מציירים. ילדים בגילאים צעירים (עד כיתה ג' לדעתי) יכולים להתקשות ולהתייאש (הבן שלי בכיתה ב למשל מאוד אוהב קומיקס אך אין לו את יכולות הציור הנדרשות) וכאן הייתי חושבת איך אפשר להקל- למשל להביא כבר דמויות מצוירות פשטניות (איש הולך, יושב, כיסא שולחן) ושהילדים שקשה להם לצייר יוכלו להדביק. כל זה יאפשר לכל ילד לבטא את עצמו.
את המפגש הראשון הייתי מייחדת לנושא הגיבור- מי הוא הגיבור של הקומיקס שלהם. מי הוא הגיבור האהוב עליהם. מה עושה גיבור לגיבור- מיקי מאוס, צארלי צאפלין, סופר-מן- מה מיוחד בהם? מה מייחד אותם? ואז לתת להם להמציא את הגיבור שלהם. דמות פשוטה יחסית, בעלת מאפיינים בולטים שהם יכולים לחזור עליה שוב ושוב. לחשוב על מאפיין אחד או שנים של הדמות שיהיו ייחודיים לה. זה המקום לדבר גם על השפה התמציתית של הקומיקס.
אחרי שיש גיבור אפשר לעבור לעלילה- מה קורה לגיבור? (כמובן שגיבור לא חייב להיות גיבור במובן של אמיץ או כל יכול- הוא יכול להיות גם ביש מזל).
אחרי העלילה- הרקע. איך אנחנו יוצרים אווירה מפחידה? מצחיקה? אילו פרטים אנחנו רוצים לפזר כדי לעזור לקורא להבין היכן הגיבור נמצא.
פגישה נוספת הייתי מייחדת להבעות פנים. מביאים מראה, עושים פרצופים מול המראה (או אחד לשני) ומנסים לראות איך הגדלת העיניים, חשיפת שיניים, שיער כל אלה תורמים להבעות פנים. לשיעור כזה גם הייתי מביאה תמונות- יש סדרות של תמונות (בטח אפשר למצוא באינטרנט) של תינוקות עם הבעות- נעלב נגעל מפחד צוחק- מאפשר לנו ללמוד עד כמה הבעות פנים הן דבר אוניברסאלי. למצוא בכל הבעה את הדבר שמיחד אותה ונעתיק אותה לגיבור שלנו. אפרופו העתקות- אפשר ורצוי גם להעתיק. למשל לקחת תמונה של אדם רצ ולהעתיק את מבנה הגוף שלו בזמן ריצה ולחבר לגיבור שלנו.
מקווה שיצא לך משהו מכל המלל הזה. אם שרדת עד לכאן אני אכתוב רק שאין לי נסיון בהוראה (לא של קומיקס בכל אופן) והרעיונות שהבאתי הם מנסיוני כתלמידה במסגרות שונות.
עוד משהו- נראה לי חשוב מאוד להתחיל בקטן כי בקומיקס יש משהו מאוד מתעתע- מצד אחד נראה מאוד קל אבל זה בכלל לא קל וכרוך בהמון רבדים (שפה, ציור, תכנון, הומור), וילדים נוטים להתיאש. לכן הייתי מנסה לפרק את מלאכת הקומיקס ורק בשעורים מתקדמים בהרבה ליצור עמוד או סטריפ של קומיקס.