על ידי ענן* » 13 פברואר 2012, 00:23
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
היום היתה לנו שיחה,חזרתי הביתה מסופ"ש ודיברנו
ביקשתי ממנו שיגיד לי הכי דוגרי מה היה רוצה שאשנה אצלי. הוא אמר שאני מבקרת אותו ללא הרף,שאניח לו כשהוא עם הילד,ולא אתערב
ושנהיה כמו שהיינו היום,שזה..בישלתי לו משהו טעים כשחזר מהעבודה,אחרי זה יצאנו עם הילדון לטיול בחוץ,ולגינת שעשועים(הילד כ"כ שמח שלקחנו אותו יחד,הוא לא הפסיק להגיד את זה). ליטפתי אותו היום וחיבקתי,אמרתי לו שהתגעגעתי(הוא שאל איך זה?) ונתתי לו תשומת לב. הבן שלי כ"כ מקנא שבקושי נתן לנו לדבר,וביקש שאפסיק לדבר עם אבא. בסוף הדבר הכי חשוב שהוא אמר לי,אחרי שהתנצלתי שאני לא מקדישה לו מספיק זמן בגלל הילד. אז הוא אמר
אם אין לך זמן לעצמך,איך את רוצה שיהיה לך זמן אלי מלך!!! כשהוא פותח את הפה יוצאות לו מרגליות,אבל עד שהוא פותח. אמרתי לו שהתאהבתי בו בגלל המילים המדהימות שיוצאות לו מהפה,כשהוא מדבר איתי לב אל לב.
היום הוא קצת דיבר בעידודי,זה שימח אותי כי בד"כ אני מדברת,והוא אומר אוקי..אוקי ואז אני מרגישה כאילו אני חופרת לו,ואני באמת משתדלת שדברי יהיו דברי טעם,ולא סתם לקשקש לו בשכל
אין ספק שהוא מסתפק במועט.
חשוב לי מאוד השיחות האלה,הכי חשוב לי בהן שהוא אומר משהו,ואז אני מבינה שהוא"רואה אותי" זאת תחושה נפלאה!
אחרון חביב- ענן, כל מה שאני כותבת זה נטו מהנסיון שלי והתובנות שלי. יכול להיות שזה לא מדויק לך, ואת צריכה למצוא את הדיוק שלך. בכל מקרה אין בכוונתי להעביר עלייך ביקורת או לפגוע. מי כמוני מכירה את היויו, ומעריכה אותך על ההתמודדות סיהרא יקרה! אין לך מושג כמה עזרת לי. חזתי מסופ"ש אצל ההורים,רק אני והילדון. והיה לי זמן להרהר בדבריך ובכל שאר התגובות. דיברתי עם בעלי בטלפון,והיינו מאוד חמודים אחד לשניה ורכים. חזרתי במטרה לשנות,להפסיק לצפות. אני חושבת שזה יוריד את סף האכזה והעצבים שמוביל למריבות בעשרות אחוזים.עכשו לך תעשה את זה..למה אני מתכוונת. לעשות הכל ולא לצפות ממנו לכלום. לא לצפות שירחץ כלים,לא לצפות שישחק עם הילד,לא לצפות להכל. הרי אם הייתי חיה לבד,הייתי עושה הכל ובכיף. הוא כן עוזר ולפעמים הרבה. כן אבקש עזרה לפעמים,למשל לשאוב את השטיח,כי זה קשה לי.אבל ברוב הדברים אסתדר לבד,כמו שהיה בחו"ל כמעט חודש,הסתדרתי מצויין.
סליחה על הבוטות, אבל האם את מרגישה קצת עליונות כלפיו- הנורמלית שהצילה את ה"מסכן"? חלילה עליונות,גם הוא שינה את חיי לטובה. פשוט כשהכרתי אותו הוא היה בן אדם כבוי,שותה ובורח,לא התמודד עם עברו. ועם המון אהבה,ותשומת לב,עלינו יחד מדרגה מדרגה,זה לקח כמה שנים,ואנחנו עדיין עולים במדרגות האחרונות. אני גאה בדרך שעברנו יחד
ואצלי דווקא העבודה היתה לתת לו את החופש הזה. בהתחלה הייתי הולכת אחריו לכל מקום, מנסה בכח לדובב. אני יודעת שזה מה שהייתי רוצה שיעשו בשבילי. אבל מבחינתו זה היה סיוט.
אני מסכימה עם זה..צריך לתת לו להתקרר מעט,כי זה רק יחמיר אם אנסה לדובב אותו בכעס. לפעמים הוא מתקרר מהר,ולפעמים לוקח לו שעה ויותר
היום היתה לנו שיחה,ואמרתי לו,שמהיום,אין כזה דבר יומיים בלי לדבר,פותרים את זה באותו היום
התקופות המתות האלו- מצד אחד הן מגבירות את התשוקה- כי הגוף רעב נואשות למגע, אבל מצד שני הן מרחיקות אתכם אחד מהשני- ואז רוצים מגע, אבל לאו דווקא ממנו ספציפית. הרי חיים אינטימיים אמיתיים זה המקום שמחבר בין הגוף לנפש. ואז- מבחינת הגוף- אנחנו הרבה יותר רוצים אחד את השני, אבל מבחינת הנפש- הולכים ומתרחקים. וחבל. (ואני לא מנסה לרמוז על התפתחות של בגידה. אני מדברת על מה שקרה לנו בפנים. אנחנו הופכים להיות צמאים לסקס גופני, אבל מתרחקים מהיכולת לקיום יחסים במימד של החיבור הנפשי. הגדרת את זה כ"כ מדוייק(אני גרועה בלתאר ולהסביר,הכתיבה שלי עילגת) זה כ"כ מעציב כל העניין של הסקס.יש לי חשק,והוא רוב הזמן עייף,הוא אף פעם לא היה מיני כמוני,וגם הוא יותר שמרן,הרבה יותר ממני. גם בתקופות הטובות שלנו,לפעמים היינו עושים סקס אחת לחודש חודשיים. היתה לנו אינטימיות,המון מגע. הוא תמיד מצפה שאזום,ואני מייחלת לבן זוג שיוזם יותר. הוא אמר לי הרבה פעמים,מה עדיף?מישהו כמוני,או מישהו שירצה כל יום,ואז תיהי בבעיה אחרת.והאמת שהוא צודק,זה יותר נעים ונינוח,אין שום לחץ מצידו. אם אזום,כנראה שיהיה סקס,ואפילו כל יום אם ארצה,אבל לא בא לי. תמיד בא לי בצהריים שהוא בעבודה,ועכשו עם הילד,זה הרבה יותר מסובך. בפעם האחרונה שניסינו,הילד ישן שנ"ץ והפסקנו באמצע,הרגשתי שהוא לא שם,שהוא לא נוכח,ומאז זה לא קרה שוב. זה מטריד אותי,אבל אני מתנחמת בעובדה שעשיתי המון סקס בחיי,ותקופה כזאת ארוכה ללא סקס לא היתה לי. שזה מעניין מבחינתי. אני פשוט מפנטזת מלא.
מה שמציק,זה שאנחנו לא מתנשקים ממש,רק בסקס ולאחרונה גם זה לא. פשוט לא בא לי עליו ככה,יכול להיות שזה הכל אצלי,הרי דרך בלוג באינטרנט,אי אפשר באמת להכיר אדם,זה תלוי בכ"כ הרבה פרטים ,וקשה לדייק
_ותהייה כללית אחרונה לסיום-
בשם של הדף הגדרת "כדי להציל את הנישואים". אבל כדאי לחשוב טוב- מהי באמת המטרה הסופית שלך?
האם היית רוצה לחיות בבתים נפרדים מעתה ועד עולם? או שאת רוצה שהוא יתגעגע אלייך מספיק ויחזור "אחר"?_ אני רוצה עוד ילד ממנו,אני לא יודעת איך זה להיות במערכת יחסים אחרת עם גבר"נורמלי" כי לפניו היו לי רק דפוקים.הוא הראשון שאוהב אותי באמת,ותאמינו לי שלא קל איתי. אני אף פעם לא מרוצה,תמיד במוח אני שואלת את עצמי,ואם היה כך ואם היה אחרת. אני עובדת על זה ! וגם אני מאוד ביקורתית,מאוד! באתי מבית של הורים מאוד ביקורתיים,וגם על זה אני עובדת.
בחיי לא ידעתי מה זאת אהבה. חשבתי שאהבתי את האקס המיתולוגי,שעזב וחזר אלי מיליון פעמים ואף פעם לא באמת אהב ונתן לי משהו מעצמו
בעלי הוא האדם הראשון שהחזקתי איתו מעמד כ"כ הרבה זמן. נעים איתו,הוא אדם נפלא. בתור בן אדם שלא מסוגל לאהוב כ"כ ,אז כן,אני אוהבת אותו,אני רוצה שיהיה לו טוב.הוא חבר שלי,אליו אפנה ראשון בכל דבר.
הוא טוב מידי,וזה קשה לא לזלזל בזה,לא לקבל כמובן מאליו,לכבד.אוף,כמה קשה. בהתחלה זה עבד יופי,ולאחרונה אני מזייפת..לא תמיד מכבדת,מזלזלת.
אני מאמינה שבכל אחד אמצא פגם,וכל אחד יוצא ממני גם טוב וגם פחןת טוב. אז לא הייתי רוצה להפרד.בטח לא לפרק משפחה.אני לא סובלת,פשוט לפעמים אני מרגישה בודדה.הוא אדם סגור,שלא מדבר הרבה.בתחילת הקשר,היינו יוצאים למסעדה,והוא היה שותק,וכולם מסביב,היו מדברים וצוחקי,וכ"כ קנאתי בהם,זה מה שרציתי.אבל נשארתי איתו,כי הוא אדם טוב,שיקטוף את הירח אם אבקש,ותמיד יאהב אותי,יכבד אותי,ולא יבגוד בי. אז לא יודעת מה לחשוב ,אולי אני איתו מפחד. ואולי לא. מה שבטוח,שאם היה לי רע,ולא הייתי אוהבת,הייתי קמה ועוזבת מזמן.
לי נשמע שאולי את רוצה להיפרד גם בשביל לבדוק את האופציה הזו) אם נפריד בתים זה יגביר אצלי געגוע,אולי קצת קנאה
הוא תמיד עושה את מה שאני מבקשת,לפעמים מבטל את עצמו(זה מטריף אותי ואני ממש נגד זה) הכל ברור וידוע מראש,זה משעמם. למה אי אפשר להכניס ספייסיות לקשר? מי אמר שמתאים לכולם לחיות באותו הבית?מבחינתי זה הישג שהצלחתי להיות איתו בדירות קטנטנות 8 שנים
אני בכלל לא רוצה להפרד,ואין לי ספק שאם נפריד בתים,אני ארצה אותו יותר
כרגע,לחזור לישון איתו על אותו המזרון,לא ממש מושך..הוא נוחר
זז המון,לפעמים אני חוטפת מכה קטנה מתוך שינה,ומההריון,התרגלתי לישון לבד. אני לא אוהבת שמחבקים אותי מתוך שינה,אני אוהבת לישון לבד,כיף לי. כשאני במצב ער,אני מאוד חמה,מחבקת ומלטפת. אין מצב שנשב על הספה יחד,ולא נשב מחובקים. אז כשישנים,אני לבד וטוב לי
אז היום היה טוב,ונגמר טוב ונעים. אמרנו אני אוהב/ת ליבנו הכל
ונתחיל דף חדש. אני אשתדל ליישם את כל מה שכתבתי ונראה מה יהיה
תודה!!!!
והמרגיעון: קחו אוויר זה בחינם (כ"כ נכון לגבי)
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
היום היתה לנו שיחה,חזרתי הביתה מסופ"ש ודיברנו
ביקשתי ממנו שיגיד לי הכי דוגרי מה היה רוצה שאשנה אצלי. הוא אמר שאני מבקרת אותו ללא הרף,שאניח לו כשהוא עם הילד,ולא אתערב
ושנהיה כמו שהיינו היום,שזה..בישלתי לו משהו טעים כשחזר מהעבודה,אחרי זה יצאנו עם הילדון לטיול בחוץ,ולגינת שעשועים(הילד כ"כ שמח שלקחנו אותו יחד,הוא לא הפסיק להגיד את זה). ליטפתי אותו היום וחיבקתי,אמרתי לו שהתגעגעתי(הוא שאל איך זה?) ונתתי לו תשומת לב. הבן שלי כ"כ מקנא שבקושי נתן לנו לדבר,וביקש שאפסיק לדבר עם אבא. בסוף הדבר הכי חשוב שהוא אמר לי,אחרי שהתנצלתי שאני לא מקדישה לו מספיק זמן בגלל הילד. אז הוא אמר
[b]אם אין לך זמן לעצמך,איך את רוצה שיהיה לך זמן אלי[/b] מלך!!! כשהוא פותח את הפה יוצאות לו מרגליות,אבל עד שהוא פותח. אמרתי לו שהתאהבתי בו בגלל המילים המדהימות שיוצאות לו מהפה,כשהוא מדבר איתי לב אל לב.
היום הוא קצת דיבר בעידודי,זה שימח אותי כי בד"כ אני מדברת,והוא אומר אוקי..אוקי ואז אני מרגישה כאילו אני חופרת לו,ואני באמת משתדלת שדברי יהיו דברי טעם,ולא סתם לקשקש לו בשכל
אין ספק שהוא מסתפק במועט.
חשוב לי מאוד השיחות האלה,הכי חשוב לי בהן שהוא אומר משהו,ואז אני מבינה שהוא"רואה אותי" זאת תחושה נפלאה!
[u]אחרון חביב- ענן, כל מה שאני כותבת זה נטו מהנסיון שלי והתובנות שלי. יכול להיות שזה לא מדויק לך, ואת צריכה למצוא את הדיוק שלך. בכל מקרה אין בכוונתי להעביר עלייך ביקורת או לפגוע. מי כמוני מכירה את היויו, ומעריכה אותך על ההתמודדות[/u] סיהרא יקרה! אין לך מושג כמה עזרת לי. חזתי מסופ"ש אצל ההורים,רק אני והילדון. והיה לי זמן להרהר בדבריך ובכל שאר התגובות. דיברתי עם בעלי בטלפון,והיינו מאוד חמודים אחד לשניה ורכים. חזרתי במטרה לשנות,להפסיק לצפות. אני חושבת שזה יוריד את סף האכזה והעצבים שמוביל למריבות בעשרות אחוזים.עכשו לך תעשה את זה..למה אני מתכוונת. לעשות הכל ולא לצפות ממנו לכלום. לא לצפות שירחץ כלים,לא לצפות שישחק עם הילד,לא לצפות להכל. הרי אם הייתי חיה לבד,הייתי עושה הכל ובכיף. הוא כן עוזר ולפעמים הרבה. כן אבקש עזרה לפעמים,למשל לשאוב את השטיח,כי זה קשה לי.אבל ברוב הדברים אסתדר לבד,כמו שהיה בחו"ל כמעט חודש,הסתדרתי מצויין.
[u]סליחה על הבוטות, אבל האם את מרגישה קצת עליונות כלפיו- הנורמלית שהצילה את ה"מסכן"?[/u] חלילה עליונות,גם הוא שינה את חיי לטובה. פשוט כשהכרתי אותו הוא היה בן אדם כבוי,שותה ובורח,לא התמודד עם עברו. ועם המון אהבה,ותשומת לב,עלינו יחד מדרגה מדרגה,זה לקח כמה שנים,ואנחנו עדיין עולים במדרגות האחרונות. אני גאה בדרך שעברנו יחד
[u]ואצלי דווקא העבודה היתה לתת לו את החופש הזה. בהתחלה הייתי הולכת אחריו לכל מקום, מנסה בכח לדובב. אני יודעת שזה מה שהייתי רוצה שיעשו בשבילי. אבל מבחינתו זה היה סיוט.[/u]
אני מסכימה עם זה..צריך לתת לו להתקרר מעט,כי זה רק יחמיר אם אנסה לדובב אותו בכעס. לפעמים הוא מתקרר מהר,ולפעמים לוקח לו שעה ויותר
היום היתה לנו שיחה,ואמרתי לו,שמהיום,אין כזה דבר יומיים בלי לדבר,פותרים את זה באותו היום
[u]התקופות המתות האלו- מצד אחד הן מגבירות את התשוקה- כי הגוף רעב נואשות למגע, אבל מצד שני הן מרחיקות אתכם אחד מהשני- ואז רוצים מגע, אבל לאו דווקא ממנו ספציפית. הרי חיים אינטימיים אמיתיים זה המקום שמחבר בין הגוף לנפש. ואז- מבחינת הגוף- אנחנו הרבה יותר רוצים אחד את השני, אבל מבחינת הנפש- הולכים ומתרחקים. וחבל. (ואני לא מנסה לרמוז על התפתחות של בגידה. אני מדברת על מה שקרה לנו בפנים. אנחנו הופכים להיות צמאים לסקס גופני, אבל מתרחקים מהיכולת לקיום יחסים במימד של החיבור הנפשי.[/u] הגדרת את זה כ"כ מדוייק(אני גרועה בלתאר ולהסביר,הכתיבה שלי עילגת) זה כ"כ מעציב כל העניין של הסקס.יש לי חשק,והוא רוב הזמן עייף,הוא אף פעם לא היה מיני כמוני,וגם הוא יותר שמרן,הרבה יותר ממני. גם בתקופות הטובות שלנו,לפעמים היינו עושים סקס אחת לחודש חודשיים. היתה לנו אינטימיות,המון מגע. הוא תמיד מצפה שאזום,ואני מייחלת לבן זוג שיוזם יותר. הוא אמר לי הרבה פעמים,מה עדיף?מישהו כמוני,או מישהו שירצה כל יום,ואז תיהי בבעיה אחרת.והאמת שהוא צודק,זה יותר נעים ונינוח,אין שום לחץ מצידו. אם אזום,כנראה שיהיה סקס,ואפילו כל יום אם ארצה,אבל לא בא לי. תמיד בא לי בצהריים שהוא בעבודה,ועכשו עם הילד,זה הרבה יותר מסובך. בפעם האחרונה שניסינו,הילד ישן שנ"ץ והפסקנו באמצע,הרגשתי שהוא לא שם,שהוא לא נוכח,ומאז זה לא קרה שוב. זה מטריד אותי,אבל אני מתנחמת בעובדה שעשיתי המון סקס בחיי,ותקופה כזאת ארוכה ללא סקס לא היתה לי. שזה מעניין מבחינתי. אני פשוט מפנטזת מלא.
מה שמציק,זה שאנחנו לא מתנשקים ממש,רק בסקס ולאחרונה גם זה לא. פשוט לא בא לי עליו ככה,יכול להיות שזה הכל אצלי,הרי דרך בלוג באינטרנט,אי אפשר באמת להכיר אדם,זה תלוי בכ"כ הרבה פרטים ,וקשה לדייק
_ותהייה כללית אחרונה לסיום-
בשם של הדף הגדרת "כדי להציל את הנישואים". אבל כדאי לחשוב טוב- מהי באמת המטרה הסופית שלך?
האם היית רוצה לחיות בבתים נפרדים מעתה ועד עולם? או שאת רוצה שהוא יתגעגע אלייך מספיק ויחזור "אחר"?_ אני רוצה עוד ילד ממנו,אני לא יודעת איך זה להיות במערכת יחסים אחרת עם גבר"נורמלי" כי לפניו היו לי רק דפוקים.הוא הראשון שאוהב אותי באמת,ותאמינו לי שלא קל איתי. אני אף פעם לא מרוצה,תמיד במוח אני שואלת את עצמי,ואם היה כך ואם היה אחרת. אני עובדת על זה ! וגם אני מאוד ביקורתית,מאוד! באתי מבית של הורים מאוד ביקורתיים,וגם על זה אני עובדת.
בחיי לא ידעתי מה זאת אהבה. חשבתי שאהבתי את האקס המיתולוגי,שעזב וחזר אלי מיליון פעמים ואף פעם לא באמת אהב ונתן לי משהו מעצמו
בעלי הוא האדם הראשון שהחזקתי איתו מעמד כ"כ הרבה זמן. נעים איתו,הוא אדם נפלא. בתור בן אדם שלא מסוגל לאהוב כ"כ ,אז כן,אני אוהבת אותו,אני רוצה שיהיה לו טוב.הוא חבר שלי,אליו אפנה ראשון בכל דבר.
הוא טוב מידי,וזה קשה לא לזלזל בזה,לא לקבל כמובן מאליו,לכבד.אוף,כמה קשה. בהתחלה זה עבד יופי,ולאחרונה אני מזייפת..לא תמיד מכבדת,מזלזלת.
אני מאמינה שבכל אחד אמצא פגם,וכל אחד יוצא ממני גם טוב וגם פחןת טוב. אז לא הייתי רוצה להפרד.בטח לא לפרק משפחה.אני לא סובלת,פשוט לפעמים אני מרגישה בודדה.הוא אדם סגור,שלא מדבר הרבה.בתחילת הקשר,היינו יוצאים למסעדה,והוא היה שותק,וכולם מסביב,היו מדברים וצוחקי,וכ"כ קנאתי בהם,זה מה שרציתי.אבל נשארתי איתו,כי הוא אדם טוב,שיקטוף את הירח אם אבקש,ותמיד יאהב אותי,יכבד אותי,ולא יבגוד בי. אז לא יודעת מה לחשוב ,אולי אני איתו מפחד. ואולי לא. מה שבטוח,שאם היה לי רע,ולא הייתי אוהבת,הייתי קמה ועוזבת מזמן.
[u]לי נשמע שאולי את רוצה להיפרד גם בשביל לבדוק את האופציה הזו)[/u] אם נפריד בתים זה יגביר אצלי געגוע,אולי קצת קנאה
הוא תמיד עושה את מה שאני מבקשת,לפעמים מבטל את עצמו(זה מטריף אותי ואני ממש נגד זה) הכל ברור וידוע מראש,זה משעמם. למה אי אפשר להכניס ספייסיות לקשר? מי אמר שמתאים לכולם לחיות באותו הבית?מבחינתי זה הישג שהצלחתי להיות איתו בדירות קטנטנות 8 שנים
אני בכלל לא רוצה להפרד,ואין לי ספק שאם נפריד בתים,אני ארצה אותו יותר
כרגע,לחזור לישון איתו על אותו המזרון,לא ממש מושך..הוא נוחר :-) זז המון,לפעמים אני חוטפת מכה קטנה מתוך שינה,ומההריון,התרגלתי לישון לבד. אני לא אוהבת שמחבקים אותי מתוך שינה,אני אוהבת לישון לבד,כיף לי. כשאני במצב ער,אני מאוד חמה,מחבקת ומלטפת. אין מצב שנשב על הספה יחד,ולא נשב מחובקים. אז כשישנים,אני לבד וטוב לי
אז היום היה טוב,ונגמר טוב ונעים. אמרנו אני אוהב/ת ליבנו הכל
ונתחיל דף חדש. אני אשתדל ליישם את כל מה שכתבתי ונראה מה יהיה
תודה!!!!
והמרגיעון: קחו אוויר זה בחינם (כ"כ נכון לגבי)