מדייקת:
מיתרים עוסקת בחינוך משותף חילוני-דתי. יכול לענות על "איזה גן יהיה?"
בנוסף, יש התארגנות של רשת קהילות מעורבות, שלומדת ומנסה לשתף פעולה בין יישובים/קהילות, למענה על סוגיות נוספות לנושא החינוך. תוכלי למצוא על זה מידע באתר (וקבוצה בפייסבוק) של צט פיוס.

העלית מצב של ישוב ובו דתים וחילונים.
טוב, אז אני גרה בישוב כזה גם.
אני לא מרגישה את עצמי כחלק מהעשיה החינוכית בישוב.הגנים ובי"ס לא מענינים אותי,אבל אני חושבת שחשוב לפרסם את זה שיש עמותה לישובים כאלה ובעצם מתהווה דרך של שיתוף פעולה וגישור.או שלפחות נראה לי..
שמתי קישור , אם זה מענין אותך:
http://www.eshchar.co.il/pws/page!2717

הרעיון הוא לא להיות קיצוני בשום תביעה מהזולת .להתיחס לשטח הציבורי ולחיים הציבורים בהרבה זהירות ותוך כדי בירור מתמיד.
לא להניח שום דבר כמובן מאילו.
להבין שאנשים יגיבו ברגש עז מאוד על כל עינין באנלי.וזו זכותם. רק שישמרו על מכובדות הדיון.
ולגבש איזה שהוא מחנה משותף ,להדגיש את ה'יש'.לא את ה'אין'.

מחכימון:הסבר פנים על פני הסתר פנים

קראתי. מעניין.תודה.מקווה למצוא זמן להגיב בערב.

עוד דבר שכדאי לזכור - זה שההבדלים בינינו כבני אדם הם דבר שמאפשר עושר, יופי ומגוון (איך היו באים ילדים לעולם אם לא היו הבדלים בינינו?).
עם זאת - השונה הוא הרבה פעמים מפחיד, מעורר חשש, חשד, התנגדות.
כדאי לחפש את הדרך לחגוג את ההבדלים.
(תארו לעצמכם לחיות בעולם בו כולם כולם אותו הדבר. בררררררר).

מצטרפת לדברים של נווה מדבר.
זה לא "זבנג וגמרנו", וכדאי להביא מנחה חיצוני, מישהו שעבר הכשרה גם בגישור, אולי. מישהו חזק, שידע לכוון.
כדאי להתחיל בקטנה, בשיחה, ולהשאיר את הסדנא התנועתית והנוגעת לסוף התהליך (מנסיון אישי לא מוצלח...).
להתחיל מהמשותף, ולא מהמפריד.

בהצלחה!
(המאבק התחיל מנושא שקשור לאימהות, סביב הסוגייה של גן דתי/חילוני לילדים.
שמעתי על שני יישובים שהפכו למעורבים, והסכסוך פרץ על אותו הרקע בדיוק, אגב. נראה לי שזה פשוט "החוליה החלשה" שמאפשרת את התגלעות כל הפחדים והרגשות החבויים)

ראשית, כל הכבוד על היוזמה ועל חיפוש הדרך להשכנת שלום.

קחי בחשבון שזהו תהליך מורכב - ושכאשר מנקים (גם פיסית, גם "אנרגטית") - זה אומר שמתעסקים עם משהו שאינו נקי - ולכן חשוב לתחזק את עצמך היטב, כדי לא לצאת פגועה עוד יותר בסוף התהליך (כמו שכשמנקים מנסים לא להשאר אחר כך עם מה שהוצאנו מהבית).

הרבה פעמים במעגלים כאלה נותנים מקום לכל כאבי העבר לעלות. מצד אחד - ההקשבה חשובה, וגם ההבנה שיש עוד פנים לתמונה.
מצד שני - זה עשוי "לצבוע" את הדיון מראש בכיוון מסויים, או להכתיב את הטון לכל המדברות. (כמו המצב בו מישהו מציג עצמו בדרך מסויימת, ואז כל אלה שבאים אחריו עושים זאת באותה דרך).
כדאי לחשוב כיצד להתחיל את התהליך בהתכווננות לתמונה המיוחלת. ליצור את התמונה שאליה מכוונות התקוות והרצונות.
כאשר המטרה נמצאת שם - אפשר להתחיל ללכת את הדרך...

עוד דבר שכדאי לזכור במהלך התהליך הוא שחשוב למצוא דרך אל הצרכים והרצונות החבויים -
לפעמים מתגלע סכסוך אך בבסיס רוצים ומקווים למשהו דומה, או דברים שונים שיכולים להשתלב יופי
(כמו הסיפור על שני האנשים שרבו על תפוז, אבל בסוף הסתבר שאחד מעוניין בקליפה ואחד רק בבשר הפרי).

זה רק על קצה המזלג...
בהצלחה!

<המחכימון אומר: דרך הארץ מדברת על כך, שבנוסף ל מה שיש לעשות, טוב לתת תשומת לב מיוחדת על ה איך.>

מציעה סדנאת יוגה צחוק על טהרת הנשים.זה פותח,מציף,משחרר ומחבר.צריך להכין את כולן שיבואו בלב פתוח.

חשבתי לנצל את האנרגיות החזקות של יום האישה ולעזור ליישוב שלנו לרפא את עצמו.
היישוב שלנו נמצא כבר כשנה וחצי במאבק בין מתיישבים וותיקים למתיישבים חדשים, בעלי משקים לתושבי הרחבה ודתיים וחילוניים .
מאבק מכוער, שיורד לפסים אישיים, אנשים מנתקים קשרים אחד מהשני, מרכלים,פוגעים ונפגעים.
עצוב.כולם אנשים מדיהימים אחד אחד.
המאבק התחיל מנושא שקשור לאימהות, סביב הסוגייה של גן דתי/חילוני לילדים.
אבל הוא כבר מזמן לא שם, הוא קשור כבר למאבקי כוחות ולמאבקי שליטה ולהגדרת זהות והשתייכות,לפחד מישן ולפחד מחדש.
חייבת להודות, שאנחנו הנשים מלבות את הסיכסוך, הגברים יותר עסוקים בפרנסה.
החלק הטוב שבזה הוא שגם הפיתרון יבוא מאיתנו.

אשמח לקבל רעיונות למעגל שנוגע באופן ישיר או עקיף בבעייה.