השווצה קלה: השרשוחית הקטנה הודיעה שיש לה פיפי, שמתי אותה בחוץ והיא עשתה!!! הלבשתי לה מכנסיים, ואחרי איזה זמן ראיתי שהם רטובים. הורדתי ורציתי להלביש לה חדשים, והיא לא רצתה ללבוש. שוב הודיעה: "קאק!" (שאין לדעת אם זה פיפי או קקי), הוצאתי אותה החוצה ועשתה קקי!!! הידד!!!
אנד לוסיה (13.11.2009 21:50):
אני פשוט חייבת חייבת לספר, ואיפה יבינו ללבי אם לא פה, שהיום היינו כל היום מחוץ לבית בלי אף חיתול, והפלא ופלא, בלי אף פספוס! כלומר, אנחנו לא מדברים עכשיו על פספוסים, כי הגברת פשוט מודיעה: קההההההההההההההה? (שם לשני הסוגים) בטון עולה ומתעגל. אומרים לה רק רגע, צריך להפשיט את כולה, כולל גרביים ונעליים כי היא משתינה רק בעמידה (ובקשת, אלא מה. אתן כולכן עם הזלזלים והצנחזלים שנושרים ונופלים להם מעדנות. זותי לא צונחת ולא בטיח. היא נלחמת, בוטשת, מטפסת, צועדת ומעפילה עד שהיא מתמוטטת!), לא מוכנה לשבת לא לכרוע לא כלום, אבל היא מחכה, עומדת ערומה ועושה! ואז אפשר להלביש אותה בחזרה – באותם בגדים. ופעם אחת אפילו חיכתה קצת באוטו עד שהיה אפשר לעצור. נו, טוב שהחורף שהישראלי טוב למשהו...
קידה עמוקה וממושכת לבשמת שכמו תמיד אומרת את כל האמת ואינה מכחדת; האמת תמיד נראית הזויה בהתחלה, אבל בסוף מתברר שהיא באמת האמת. וכעת היא נמה כשתחתונים לעורה, ועוד לא החלטתי מה לעשות כאשר היא תתעורר.
בשמת א (13.11.2009 22:15):
אני פשוט חייבת חייבת לספר, ואיפה יבינו ללבי אם לא פה, שהיום היינו כל היום מחוץ לבית בלי אף חיתול, והפלא ופלא, בלי אף פספוס!
הו הו! כל הכבוד! איזה יופי! איזו שמחה וגאווה לאמא!
קההההההההההההההה? (שם לשני הסוגים)
זוכרת שסיפרתי שגם הם לא ממש מבדילים מה בדיוק הם צריכים, רק שהם "צריכים"? מדהים, מדהים העניין הזה.
האמת תמיד נראית הזויה בהתחלה, אבל בסוף מתברר שהיא באמת האמת
ניסוח גדול
אנד לוסיה (2009-11-14T00:46:33):
טוב נו, התעוררה, שמתי לה חיתול, ואז: קההההההההההההההה? לקחתי לאמבטיה, עשתה פיפי. ומה עכשיו?
אני אעביר את זה לדף מתאים, אבל אני תוהה מה לעשות עכשיו, כלומר מה השלב הבא, כלומר איך משכנעים ילדה כזאת לשבת או משהו כדי לוותר על הורדת הכל בכל פעם. מצחיק, כבר התרגלתי שהיא מרטיבה את המכנסיים, אבל זה שהיא משתינה לעצמה על הגרביים לא מקובל עלי.
ובטח לא אם זה לא "בטעות" אלא בשליטה גמורה.
בשמת א (2009-11-14T10:38:33):
כלומר מה השלב הבא, כלומר איך משכנעים ילדה כזאת לשבת או משהו כדי לוותר על הורדת הכל בכל פעם
קודם כל לא ללחוץ.
בשלב הראשון להתמקד בתקשורת הנוכחית. היא חדשה. להתמקד בהנאה ממנה, שהיא אומרת (!!!!!) - איזה שלב חשוב! איזה יופי!
אז כרגע צריך להוריד את כל מה שהיא לובשת מהמותניים ומטה. לא נורא.
היא איתך כשאת בשירותים? היא רואה אותך יושבת? יש לה איזשהו סיר? איפה הוא נמצא? היא אוהבת אותו?
רוקדת לאור ירח (2009-11-14T10:55:36):
זוכרת שסיפרתי שגם הם לא ממש מבדילים מה בדיוק הם צריכים, רק שהם "צריכים"?
אני מוחה. אצלי כשהיא עוד היתה תינוקת, כמעט לא היו לנו פספוסי קקי, הסימון היה מאד ברור, מהתחלה (בגלל זה בכלל התחלתי עם זה כי בכלל לא תכננתי אבל פתאום הבנתי שהיא מודיעה ומה היא מודיעה) ולעומת זה פיפי בחיים לא הבנתי את הסימון קרה אולי פעמים בודדות שהבנתי שהיה סימון בדיעבד, אבל עד גיל שנתיים בערך פשוט לא ידעתי לזהות סימון לפיפי ככה שהוא או היה על הריצפה או בחיתול או שהיא הואילה להתיישב על סיר כשכבר היתה בגיל הליכה וישיבה (שהיו זהים אצלנו).
בשמת א (2009-11-14T11:22:39):
_זוכרת שסיפרתי שגם הם לא ממש מבדילים מה בדיוק הם צריכים, רק שהם "צריכים"?
אני מוחה. אצלי כשהיא עוד היתה תינוקת, כמעט לא היו לנו פספוסי קקי, הסימון היה מאד ברור_
רוקדת, לא על זה אני מדברת.
אני מדברת על זה שכאשר הם מתחילים
לדבר בעצמם, ולהגיד את המלה בשביל שניקח אותם לשירותים, אז הם בעצמם אומרים או "קקי" על הכל, או "פיפי" על הכל.
לגבי הסימנים של הגוף:
אכן, הסימנים של הגוף מאוד ברורים.
כמעט באופן גורף אצל כל ההורים, קל לזהות קקי וקשה עד בלתי אפשרי לזהות פיפי.
ואף על פי כן, התינוק לא תמיד יודע איזה מהשניים הוא צריך! הוא רק יותר או פחות מודע לכך שהוא "צריך לשירותים". כמו כן, אין לידיעה הפנימית של התינוק קשר בהכרח עם הקישור למלה הספציפית.
לא בהכרח הוא מקשר "קקי" עם המלה קקי, ו"פיפי" עם המלה פיפי. שתי המלים מתקשרות לצרכים, וכאשר הוא מתחיל לדבר, דפוס נפוץ הוא, שהוא משתמש באחת מהמלים לציין את כל היציאות.
אנד לוסיה (14.11.2009 16:09):
טוב, היום התפכחנו קצת. היא כמעט לא הודיעה, היו כמה פספוסים, כולל אחד עם קקי עסיסי במיוחד. תפסתי את זה אבל זה היה מה שמכונה אצלנו טי-אל (כלומר too late). לעומת זאת כמה פעמים הצעתי לה ממש כמו בפשפוש: אמרתי לה בואי נעשה פיפי כי הרגשתי שהגיע הזמן. בפעמים שהתנגדה עזבתי אותה, בפעמים שלא – הפשטתי אותה והיא עשתה מיד! "שחררה", כמו שאת אומרת, בשמת. מה שבטוח, הבינה מיד מה מצופה ממנה ואפילו עשתה פעם אחד ממש פצפון. סטייל, יאללה תרוויחי.
כן, היא כמעט תמיד נכנסת כשאני בשירותים, וגם מודיעה בחיוך ובצהלה מיוחדת: קהההההההההההההההה?? וגם אוהבת מאוד לראות את אחיה עושה. היו לנו שני סירים שהיא היתה בורחת מהם כמו מאש, אע"פ שלפני כמה חודשים כן עשתה בהם כמה פעמים. לכן החבאתי אותם ולפני איזה שבועיים קניתי לה אחד חדש, היא היתה אתי בחנות ובחרנו יחד, הוא גם נראה לי יותר יציב ונוח. לפעמים היא מנסה לשבת עליו אבל מיד קמה כאילו גחלים לוחשות שם או משהו. עכשיו, מרגע שגילינו את עניין האמבטיה/מקלחת לפיפי קצת עזבתי את זה. אבל אתמול שמתי אותו שם, בשירותים. לא אכפת לי שתמשיך לעשות בחוץ אבל היא רוצה רק בעמידה. אני כורעת יחד איתה, אומרת לה שבי, תעשי ככה, וכורעת. היא כורעת, ואז קמה ועושה. היא מה שנקרא לא מקבלת תכתיבים. איאלץ כנראה להמשיך לסמוך עליה ולדעת שהיא באמת מבינה, רק שמסיבותיה היא וגו'.
טוב, בוכה המסכנה. הצטננה (השתעלה, ולא יכלה האומללה לשיר עם כל המקהלה). אלך לראות מה העניינים שם.
בשמת א (14.11.2009 16:32):
עדיף לא להתייחס לזה כאל תכתיב.
זה יופי מה שאת עושה: את מדגימה, היא מחקה אותך, ואחר כך מרגישה מה שנוח לה כרגע יותר ועושה.
אבל בהדרגה ייכנס גם מה שאת מדגימה.
זה ייכנס כאופציה, ואז תתגלה הנוחיות בזה.
עם זאת, אני מוכרחה לשלוח אותך ל
ניצן אמ שתסביר שהכריעה היא הדרך הנכונה, וישיבה על אסלה קטנה (סיר) או גדולה איננה נכונה tongue
הכי טוב כריעה בחיק הטבע.
היא מתנגדת גם שתחזיקי אותה באוויר בחיק הטבע? אפשר להגיד לה, שזה עדיף כדי שלא יירטבו לה כל הרגליים מפיפי. אבל אם רואים שאין נכונות לשיתוף פעולה (רואים את זה בתגובה מיידית, כמובן), אז את מוותרת ואומרת "טוב, עוד לא" או "בסדר, עדיין לא".
ממש מתוך הבנה, שזה יגיע בהדרגה, שהיא תסכים לקבל את הקונצפציה החברתית, שלא נעים שהיא תתמרח בקקי או בפיפי ובגלל זה אנחנו הבנות כורעות/יושבות כדי לעשות. כי לא נעים להתלכלך.
ואגב, חצאית או שמלה בלי תחתונים היא יופי של בגד לפשפושים. באופן מסורתי זה היה הבגד הנשי מאז ומעולם... (את זוכרת שהתחתונים הם המצאה מודרנית ביותר,
נשים לבושות באופן טבעי).
אנד לוסיה (14.11.2009 18:04):
שיחזיקו אותה לא מוכנה בשום אופן, כבר חודשים. כך התחילה השביתה שכמעט והביאה אותנו אל עברי פי פחת.
כן, מכירה את
יציאה בכריעה. בעיני הישיבה על הסיר די דומה לזה, זה הרי נמוך מאוד. וגם אמרתי, אין לי התנגדות שתעשה בחוץ בכריעה, כדי שלא אצטרך להפשיט אותה כליל כל החורף, אבל היא לא רוצה. והשמלה... כן, זה נוח, אבל כשהיא עושה בעמידה בכל זאת יש קשת לפנים, והשמלה נרטבת...
המוסא (14.11.2009 18:48):
אם יורשה לי, אני מאוד מבסוט מהמצב כרגע. אז צריך להוריד הכול. ממש לא ביגי. זה לא שהיא לובשת תחתוני ברזל או משהו. תוך שנייה מורידים לה ו-הופ, היא משתינה בקשת. כל כך ברור שזה מה שמתאים לה - להשתין בעמידה (לא יפתיע אם היא תעשה את זה גם כשתהיה גדולה). פשוט נפלא. הדבר היחיד שאני זוכר שנהניתי ממנו כ"כ בזמן האחרון הוא הפשפושים והקשקושים כשהייתה ממש תינוקת (מה זה אומר עלי ועל חיי זו כבר שאלה אחרת).
אני אומר - היא אוהבת לעשות בעמידה ומצאנו דרך לתקשר איתה, אז נחכה שתמצא את הדרך שלה - שתלמד בעצמה דרך חיקוי או שתגיע למסקנה שלא בא לה להירטב כל פעם. מה שברור שסיר זה ממש לא הקטע שלה ואולי באמת בגלל שזה לא טבעי.
ניצן אמ (14.11.2009 19:52):
גם שלי אוהבת להשתין בעמידה מדי פעם. זה חלק מהרפרטואר. שתיהנה.@}
בשמת א (16.11.2009 14:52):
נשמע לי טוב.
לגבי השמלה, מה שטוב זה שאם היא בשמלה בלי תחתונים, היא יכולה בעצמה להרים את שולי השמלה כדי לעשות פיפי. זה קל. וזה חוסך להוריד הרבה בגדים. במיוחד את התחתונים המעצבנים (בגד מיותר למדי, אלא אם כן היא כבר אוהבת אותו).