על ידי ילדת_טבע* » 24 יוני 2009, 15:05
עכשיו אני רק צריכה להפנים שזה כיף...
הכנת סושי ביתי זה הכי שווה, יש יופי של מתכונים בנט' (חושבת שאפילו פה יש לא מעט)
את יכולה להתחיל בלהכין לו ארוחת סושי-עידוד.
קראתי את הדף הזה בשקט מאז שהתחלת לכתוב אותו ואני חושבת שאת כרגע ה"חזקה" זה לא חייב להיות נכון ולא חייב להיות כך לנצח אבל את יכולה בשלב הזה פשוט להמשיך בפשטות הזו, לחבק אותו ולהכיל אותו, להראות לו שהדברים הכי חשובים בחיים (אהבה, משפחה ובריאות) לא הלכו לשום מקום ואת זה לא יוכלו לקחת מכם בכזו קלות.
זה מדבק, את זה אני יכולה להבטיח לך. אל תידרדרי לתהומות שלו, תני לו לטפס לראש ההר איתך.
בכלל, לפי מה שסיפרת את עצמך לא ממש עיכלת את העניין, הנה, הסיפור עם הספר למשל, את יודעת שעכשיו אין לכם אז למה בכלל העמדת אותו במצב המדכא הזה שהוא צריך להגיד לך "לא"? את תחיי בפשטות והוא שבין כה וכה נמצא רוב הזמן בעבודה יראה את התוצאות, את התמיכה שלך ויתעודד.
עוד משהו, אולי שווה לכם ללכת ליעוץ כלכלי, יש אנשים שמתמחים בכך. מכירה משפחה אחת לפחות שכשהתפוצצה בועת ההיטק בפעם שעברה נשארו ללא כלום מלבד בית יקר מידי לתחזוקה והמון חובות והצליחו לאט אבל בטוח לצאת מזה, המון בעזרת יועצים כלכליים (ולא מעט בעזרת תמיכה מוראלית ולפעמים גם כלכלית של חברים ומשפחה).
תבדקו את עניין הבית, אם הוא באמת גדול עליכם אז אולי שווה להשכיר אותו. יכול להיות שזה יבעס אתכם אבל יש סיכוי שזה הדבר שחייבים לעשות אם רוצים להוציא את הראש מעל לפני המים. למשל אנחנו, גרים בבית שללא ספק גדול עלינו, אנחנו אמנם חיים בפשטות ושומרים את הראש מעל המים אבל יודעים שאם נעבור למשהו קטן יותר זה יועיל לנו מאוד ויתן לנו עוד קצת מרווח נשימה, מכיוון שמצבנו לא רע בינתיים אנחנו מחכים למצוא את המשהו הקטן יותר בתנאים נוספים שמתאימים לנו (קהילה, מיקום גיאוגראפי וכו') ויש לנו את הפריבילגיה לחכות אבל אם מצבנו היה אחר לא היינו חושבים פעמיים והיינו כבר מוצאים שוכרים שישאו בנטל הארנונה הפרוע במקומנו ו"מתכלבים" בבית של 70 מ"ר (תחת 150 מ"ר שיש לנו היום). נכון, זה בית חלומותינו בהרבה מובנים אבל בית זה בית, אנחנו לא צב ולא נגזר עלינו לסחוב אותו על גבנו במחיר של איטיות וסרבול, אני מקווה שאת מבינה את הלך הרוח.
[u]עכשיו אני רק צריכה להפנים שזה כיף...[/u]
הכנת סושי ביתי זה הכי שווה, יש יופי של מתכונים בנט' (חושבת שאפילו פה יש לא מעט)
את יכולה להתחיל בלהכין לו ארוחת סושי-עידוד.
קראתי את הדף הזה בשקט מאז שהתחלת לכתוב אותו ואני חושבת שאת כרגע ה"חזקה" זה לא חייב להיות נכון ולא חייב להיות כך לנצח אבל את יכולה בשלב הזה פשוט להמשיך בפשטות הזו, לחבק אותו ולהכיל אותו, להראות לו שהדברים הכי חשובים בחיים (אהבה, משפחה ובריאות) לא הלכו לשום מקום ואת זה לא יוכלו לקחת מכם בכזו קלות.
זה מדבק, את זה אני יכולה להבטיח לך. אל תידרדרי לתהומות שלו, תני לו לטפס לראש ההר איתך.
בכלל, לפי מה שסיפרת את עצמך לא ממש עיכלת את העניין, הנה, הסיפור עם הספר למשל, את יודעת שעכשיו אין לכם אז למה בכלל העמדת אותו במצב המדכא הזה שהוא צריך להגיד לך "לא"? את תחיי בפשטות והוא שבין כה וכה נמצא רוב הזמן בעבודה יראה את התוצאות, את התמיכה שלך ויתעודד.
עוד משהו, אולי שווה לכם ללכת ליעוץ כלכלי, יש אנשים שמתמחים בכך. מכירה משפחה אחת לפחות שכשהתפוצצה בועת ההיטק בפעם שעברה נשארו ללא כלום מלבד בית יקר מידי לתחזוקה והמון חובות והצליחו לאט אבל בטוח לצאת מזה, המון בעזרת יועצים כלכליים (ולא מעט בעזרת תמיכה מוראלית ולפעמים גם כלכלית של חברים ומשפחה).
תבדקו את עניין הבית, אם הוא באמת גדול עליכם אז אולי שווה להשכיר אותו. יכול להיות שזה יבעס אתכם אבל יש סיכוי שזה הדבר שחייבים לעשות אם רוצים להוציא את הראש מעל לפני המים. למשל אנחנו, גרים בבית שללא ספק גדול עלינו, אנחנו אמנם חיים בפשטות ושומרים את הראש מעל המים אבל יודעים שאם נעבור למשהו קטן יותר זה יועיל לנו מאוד ויתן לנו עוד קצת מרווח נשימה, מכיוון שמצבנו לא רע בינתיים אנחנו מחכים למצוא את המשהו הקטן יותר בתנאים נוספים שמתאימים לנו (קהילה, מיקום גיאוגראפי וכו') ויש לנו את הפריבילגיה לחכות אבל אם מצבנו היה אחר לא היינו חושבים פעמיים והיינו כבר מוצאים שוכרים שישאו בנטל הארנונה הפרוע במקומנו ו"מתכלבים" בבית של 70 מ"ר (תחת 150 מ"ר שיש לנו היום). נכון, זה בית חלומותינו בהרבה מובנים אבל בית זה בית, אנחנו לא צב ולא נגזר עלינו לסחוב אותו על גבנו במחיר של איטיות וסרבול, אני מקווה שאת מבינה את הלך הרוח.