על ידי ס.* » 18 יוני 2014, 19:45
שלום רוקדת,
שאלה לי שלא כל כך מצליחה לנסח, כותבת ומוחקת. אז אם אפשר אכתוב - straight. - עוברת כבר שנים התעללות, שאין מילים לתארה, כל תחום אפשרי.
כחלק מההתעללות נעשה isolation מוחלט. מכרים, חברים, חברות, קרובים, אינם מדברים, אם מנסה להתקשר, הם אינם עונים, או אומרים מלמול שאינו מובן, חמקנות, גסות, מנתקים. לא ניתן שום הסבר לכך.
ישנה חברה שלפעמים עונה, מנסה קצת לתת תמיכה, לשאול מה קורה, לתת עצה.
אלא שקורה כאן משהו תמוה שחוזר על עצמו, ומעולם לא קרה טרם השנים האחרונות. אינני מבינה למה, אך לאחר כל שיחה איתה, ההרגשה מאד לא קלה, וכן קורה איזה משהו שאינו קל.
לכאורה מביעה תמיכה, דאגה. למרות הכל, לאחר כל שיחה, ההרגשה מאד לא קלה, ואינני מבינה למה, שכן נסתה לתמוך.
לפני כמה שבועות, היתה לי שיחה עם מישהי העוסקת בתחומים של זכויות אדם ואזרח. (יש כאן עניין הקשור לתחומים אלה), היא אמרה שתבדוק את העניין. היתה קצת הרגשת תקווה.
כמה ימים לאחר מכן, שיחה עם החברה, אמרתי לה על אותה שיחה, שמקווה שניתן יהיה לסיים את כל העניין. שמחתי. המון זמן לא שמחתי כך. היא אמרה שמקווה שהכל יסתדר.
כמה דקות לאחר מכן, התקשרה אותה מישהי - אמרה שהתלבטה, אך אינה יכולה לעסוק בכך. נתנה כמה עצות, ואמרה הצלחה.
כאמור, חוזר על עצמו המון פעמים, מהלך השנים האחרונות. אינני מבינה את הדינמיקה.
אמנם, לאחר היחס התמוה מהחברות, נוצר אובדן אמון (גם נאמר לי לא לתת אמון, אך לא התייחסתי לכך), אך היא מנסה, לכאורה, לתת קצת תמיכה.
למה ההרגשה? האם ניתן לתת אמון?
לא הייתי שואלת, אלמלא הדינמיקה חזרה על עצמה המון פעמים, עד כדי כך, שלמרות שאין עם מי לדבר - litterally, נמנעת מלדבר איתה.
אשמח לכל אור שניתן לשפוך על כך.
המון חן חן, גם על הפוסטים המעניינים.
שלום רוקדת,
שאלה לי שלא כל כך מצליחה לנסח, כותבת ומוחקת. אז אם אפשר אכתוב - straight. - עוברת כבר שנים התעללות, שאין מילים לתארה, כל תחום אפשרי.
כחלק מההתעללות נעשה isolation מוחלט. מכרים, חברים, חברות, קרובים, אינם מדברים, אם מנסה להתקשר, הם אינם עונים, או אומרים מלמול שאינו מובן, חמקנות, גסות, מנתקים. לא ניתן שום הסבר לכך.
ישנה חברה שלפעמים עונה, מנסה קצת לתת תמיכה, לשאול מה קורה, לתת עצה.
אלא שקורה כאן משהו תמוה שחוזר על עצמו, ומעולם לא קרה טרם השנים האחרונות. אינני מבינה למה, אך לאחר כל שיחה איתה, ההרגשה מאד לא קלה, וכן קורה איזה משהו שאינו קל.
לכאורה מביעה תמיכה, דאגה. למרות הכל, לאחר כל שיחה, ההרגשה מאד לא קלה, ואינני מבינה למה, שכן נסתה לתמוך.
לפני כמה שבועות, היתה לי שיחה עם מישהי העוסקת בתחומים של זכויות אדם ואזרח. (יש כאן עניין הקשור לתחומים אלה), היא אמרה שתבדוק את העניין. היתה קצת הרגשת תקווה.
כמה ימים לאחר מכן, שיחה עם החברה, אמרתי לה על אותה שיחה, שמקווה שניתן יהיה לסיים את כל העניין. שמחתי. המון זמן לא שמחתי כך. היא אמרה שמקווה שהכל יסתדר.
כמה דקות לאחר מכן, התקשרה אותה מישהי - אמרה שהתלבטה, אך אינה יכולה לעסוק בכך. נתנה כמה עצות, ואמרה הצלחה.
כאמור, חוזר על עצמו המון פעמים, מהלך השנים האחרונות. אינני מבינה את הדינמיקה.
אמנם, לאחר היחס התמוה מהחברות, נוצר אובדן אמון (גם נאמר לי לא לתת אמון, אך לא התייחסתי לכך), אך היא מנסה, לכאורה, לתת קצת תמיכה.
למה ההרגשה? האם ניתן לתת אמון?
לא הייתי שואלת, אלמלא הדינמיקה חזרה על עצמה המון פעמים, עד כדי כך, שלמרות שאין עם מי לדבר - litterally, נמנעת מלדבר איתה.
אשמח לכל אור שניתן לשפוך על כך.
המון חן חן, גם על הפוסטים המעניינים.