על ידי אילה_בשדה_הדגן* » 19 אוקטובר 2008, 23:01
אני לא מכירה את גב' אגמון.
ממה שכתבת ,נראה שהיתה לכן שיחה פורה ,האם זה כך?
גם לפי דעתי אין שום צורך בדיאטנית שתגיד לילדה לאכול מאה גרם גבינה לבנה וסתם תכניס אותה לסרטים ,כי באותו רגע מתחשק לה בכלל משהו אחר .
אין שום שחר בהתעסקות באוכל .לא עם אנורקסיות ולא עם נערות ולא עם אף אחד.
זו דעתי .
אני מתמודדת עם ההפרעת אכילה שלי וגם נשים אחרות במשפחה שלי , ששם המצב הגיע לקיצוניות קשה מאוד.
הכל מתבטא באוכל /אכילה/אי אכילה.
היום אני מודעת להרבה דברים שבמקום פשוט להבין אותם , במקום לדבר עליהם,להתמודד איתם בצורה זו או אחרת, לבקש עזרה וכ' אני ישר פונה להתעסקות באוכל.וכמובן זה לא עוזר לי בכלום , רק מעסיק אותי , כמו שהאלכוהול מעמעם קצת את המציאות בשביל השתיין.
לכל אחד יש את ההתמודדיות שלו בעולם.
אני רואה כמה קשה לילדים שלי לסדר את פינת המשחקים , או להתארגן לחוג ,וכ' והם עדין לא בני 13..
אני חושבת ששיחה יום יומית ,הרבה הקשבה , מתן מקום לכל מני פיתרונות יצירתיים לבעיות ,מתן יעוץ מההורים , מנסיונם העשיר , או/ו אנשי מקצוע מלמדים איך אפשר להתמודד ולא לברוח לעולם המשטה הזה של האוכל.
כן , אנחנו צריכים לאכול ,
לא, אנחנו לא חיים בשביל לאכול .
האוכל לא פותר את הכל .
ההתקבעות בו לא תצמיח אותנו לשום מקום.
הגוף הוא כלי והיכל לנשמה .
מבחינתי ,רק הטוב לב והתבונה הם המקומות שאני רוצה להשקיע בהם התעסקות .
לדעתי ,ילדים מחפשים הורים.
אני לא כותבת עליך , כי אני לא מכירה אותך אישית .
אני רק מסתכלת על החברה שבה אנחנו חיים.
אני חושבת שלשבת ולחשוב : אני אמא בסדר ,ולהיות עם היד על הדופק , זה לא מספיק.
אני חושבת שלחקור את הדברים בבית ,למשל עם 'העבודה 'של בירון קיטי , זה אחלה , יש כמובן עוד שיטות .
תלוי למה מתחברים.
אני לא מכירה את גב' אגמון.
ממה שכתבת ,נראה שהיתה לכן שיחה פורה ,האם זה כך?
גם לפי דעתי אין שום צורך בדיאטנית שתגיד לילדה לאכול מאה גרם גבינה לבנה וסתם תכניס אותה לסרטים ,כי באותו רגע מתחשק לה בכלל משהו אחר .
אין שום שחר בהתעסקות באוכל .לא עם אנורקסיות ולא עם נערות ולא עם אף אחד.
זו דעתי .
אני מתמודדת עם ההפרעת אכילה שלי וגם נשים אחרות במשפחה שלי , ששם המצב הגיע לקיצוניות קשה מאוד.
הכל מתבטא באוכל /אכילה/אי אכילה.
היום אני מודעת להרבה דברים שבמקום פשוט להבין אותם , במקום לדבר עליהם,להתמודד איתם בצורה זו או אחרת, לבקש עזרה וכ' אני ישר פונה להתעסקות באוכל.וכמובן זה לא עוזר לי בכלום , רק מעסיק אותי , כמו שהאלכוהול מעמעם קצת את המציאות בשביל השתיין.
לכל אחד יש את ההתמודדיות שלו בעולם.
אני רואה כמה קשה לילדים שלי לסדר את פינת המשחקים , או להתארגן לחוג ,וכ' והם עדין לא בני 13..
אני חושבת ששיחה יום יומית ,הרבה הקשבה , מתן מקום לכל מני פיתרונות יצירתיים לבעיות ,מתן יעוץ מההורים , מנסיונם העשיר , או/ו אנשי מקצוע מלמדים איך אפשר להתמודד ולא לברוח לעולם המשטה הזה של האוכל.
כן , אנחנו צריכים לאכול ,
לא, אנחנו לא חיים בשביל לאכול .
האוכל לא פותר את הכל .
ההתקבעות בו לא תצמיח אותנו לשום מקום.
הגוף הוא כלי והיכל לנשמה .
מבחינתי ,רק הטוב לב והתבונה הם המקומות שאני רוצה להשקיע בהם התעסקות .
לדעתי ,ילדים מחפשים הורים.
אני לא כותבת עליך , כי אני לא מכירה אותך אישית .
אני רק מסתכלת על החברה שבה אנחנו חיים.
אני חושבת שלשבת ולחשוב : אני אמא בסדר ,ולהיות עם היד על הדופק , זה לא מספיק.
אני חושבת שלחקור את הדברים בבית ,למשל עם 'העבודה 'של בירון קיטי , זה אחלה , יש כמובן עוד שיטות .
תלוי למה מתחברים.