על ידי מירב_שרמן* » 02 ספטמבר 2006, 22:26
פ רח , תודה. אהיה איתך בקשר. אהבתי את הקישור, מעתיקה אותו לכאן בשלמותו. צדיק ועוד מהרהרים, אתה רואה...נראה לך שאני צריכה לאבד אנרגיה על זה?? מי ירויח מזה??
<הועתק מכאן:
http://www.notes.co.il/mili/archive.asp?m=1&y=2006>
לפני כחודש נסעתי לבקר את אבא שלי, המתגורר בארה"ב הברית. הוא התעניין במעשי בימים אלה, וסיפרתי לו שאני עושה סדנאות ליצור עצמי של צעצועי מין.
"ואת לא מפחדת שיגנבו לך את הרעיון?" הוא שאל. אני צחקתי ואמרתי שאי אפשר לגנוב לי את הרעיון, קודם כל כי הוא לא שלי, לא אנחנו המצאנו את צעצועי המין, ושנית, בגלל שהוא קופילפט, כלומר, מותר להעתיק ולשכפל אותו, יתרה מזאת! כולם מוזמנים להעתיק ולשכפל אותו...
אבא שלי משך בכתפיו. אבא שלי הוא חוקר, חבר מכובד ובעל שם בקהילית מדעי החברה. יש לו תאוריה והוא עושה ניסויים ומנתח ממצאים ומפרסם מאמרים. אנשים אחרים חוקרים ומפרסמים מאמרים הקשורים לתאוריה שלו. הוא שאל, "אז מה את מוציאה מזה?"
כבר שנה ומשהו שותפתי ואני טורחות על פיתוח הטכניקה שלנו ליצור עצמי של צעצועי מין. מלכתחילה אחד הדברים שהיה ברור לנו הוא שאנחנו מאמינות בשחרור ובשיתוף המידע, לא היה עולה בדעתינו לשמור לעצמינו את מה שפיתחנו, והרי זה מובן מאליו! שאם לא, מדוע נתמקד בפיתוח סדנאות? והטכניקה שפיתחנו, באמת, הייתי רוצה להחמיא לעצמינו בהזדמנות זו, ולומר שיצא פיצוץ - קל לעשיה, יצירתי, כיף, שימושי, בדיוק מה שרצינו. מייד התחלנו לעשות סדנאות. כלומר, לא מייד, האמת היא ש... נו, יעילות זה לא הצד החזק שלנו. מאז מאי אנחנו עושות סדנאות, ועדיין אפשר לספור אותן בשתי ידיים של מישהי שחסרות לה שלוש אצבעות. גם אתר רצינו לעשות, ועוד לא הספקנו, גם לשלוח את הפרוייקט למרכזים קהילתים כדי להציע סדנאות בתשלום כדי להתפרנס ממנו קצת וכדי להגיע לקהל מסוג אחר, גם לשלוח אותו למקומות אחרים כדי שיזמינו אותנו לעשות סדנאות.
הפתעת הקופילפט הראשונה שלנו הייתה בארץ. שותפתי לא באה, ואני עשיתי סדנא בסקוואט בפלורנטין בעידוד ותמיכת אנשות הארץ. מאחר וניתנה לי במה לקשקש, אמרתי בתחילת הסדנא, שהתהליך הוא קופילפט, ושכולם מוזמנות להשתמש בו ולחלוק את הידע עם אחרות. מה רבתה הפתעתי כשעוד באותו הלילה פירסמה אחת המשתתפות את כל התהליך בפרוט רב בפורום לסביות בנענע. מובן שהדבר נעשה בהסכמתי המוחלטת, בעצם, בעידודי. מדוע, אם כן, ולמרות המחמאות שחלקו למנחה, אינני שמחה? כשסיפרתי את הדבר לשותפתי, גם היא לא בדיוק שמחה, וסיכמנו שהיינו רוצות לכל הפחות שיוזכר שמנו, תינתן כתובת האתר שלנו, או משהו כזה. אבל, האתר עוד לא קיים, ומה היה על המשתתפות לעשות? לחכות שיהיה אתר?
את הפרוייקט פיתחנו באהבה ונדיבות, אבל לא באלטרואיזם. איננו רוצות להרגיש שמישהו אחרת, זריזה יותר, תרכב על הגל שפיתחנו בעמל רב ותגיע לפנינו... לאן? אולי היינו צריכות לגבות כסף על הסדנאות, וכך לגלם בהוראה את עלות הפיתוח? אבל אנחנו לא רוצות שהסדנא תהיה יקרה ורק בעלי אמצעים תוכלנה לעשות את צעצועיהם. בעוד אנחנו מתחבטות, הונחתו עלינו מכות קופילפט מכל עבר: מישראל, חברה טובה מעיר רחוקה (עד כמה שעיר יכולה להיות רחוקה בישראל, ומתוך ההנחה הבסיסית שאיפה שאמא שלי גרה הוא מרכז הקיום) ביקשה את המתכון כדי לעשות סדנא ביום סקס שמתארגן במרץ; מישהי מהבית אמרה לי שמישהי ביקשה את הטלפון שלנו כדי שנלמד אותה ואת חברותיה איך לעשות את הסדנאות; במדריד הופיע פרוייקט שנראה שמשתמש בטכניקה שלנו, אולי משתתפת אחת הסדנאות הספורות שעשינו, ואולי לא; אתמול עשינו סדנת כדורי אהבה סיניים ומישהי צילמה וכתבה הסבר מפורט שהיא רוצה לתלות באינדימדיה...
גם בעולם הפטנטים המוגן לכאורה, אי אפשר באמת להגן על כלום. בסופו של דבר אתה צריכה להיות זריז ואגרסיבית כדי לקצור את פירות עמלך לפני שיעתיקו לך. ומי רוצה לחיות בקמצנות הזאת, עם הפחד הזה, עם התחשה הבכיינית שלקחו לי - עשו לי.
אחד הפתרונות הוא לעשות את האתר, לבקש מאנשים לציין את שם הפרוייקט ואת האתר כשהם משתמשות בטכניקה. גם זה, אני מניחה, יתמוסס בסופו של דבר, אבל אולי עד אז אנחנו כבר נהיה במקום אחר, עם טכניקה אחרת שנמציא, עם רעיון אחר שילהיב אותנו. הרי אין לנו כוונה להקדיש את כל חיינו מעתה והלאה לחזרה על אותן הסדנאות בדיוק, ומצד שני, היינו רוצות לקצור את פרי עמלינו, אך מהו הפרי הזה בסבך הג'ונגל שפרח סביבנו בין לילה?
הייתי רוצה לחזור לציין שהתנהגותם של האנשים שפרסמו את המידע והמבקשות להשתמש בטכניקה היא ללא דופי מבחינתינו, ואיננו חושבות שאיש מנסה לגזול מאיתנו כלום.
[po]פ רח[/po] , תודה. אהיה איתך בקשר. אהבתי את הקישור, מעתיקה אותו לכאן בשלמותו. צדיק ועוד מהרהרים, אתה רואה...נראה לך שאני צריכה לאבד אנרגיה על זה?? מי ירויח מזה??
[hr]
<הועתק מכאן: http://www.notes.co.il/mili/archive.asp?m=1&y=2006>
לפני כחודש נסעתי לבקר את אבא שלי, המתגורר בארה"ב הברית. הוא התעניין במעשי בימים אלה, וסיפרתי לו שאני עושה סדנאות ליצור עצמי של צעצועי מין.
"ואת לא מפחדת שיגנבו לך את הרעיון?" הוא שאל. אני צחקתי ואמרתי שאי אפשר לגנוב לי את הרעיון, קודם כל כי הוא לא שלי, לא אנחנו המצאנו את צעצועי המין, ושנית, בגלל שהוא קופילפט, כלומר, מותר להעתיק ולשכפל אותו, יתרה מזאת! כולם מוזמנים להעתיק ולשכפל אותו...
אבא שלי משך בכתפיו. אבא שלי הוא חוקר, חבר מכובד ובעל שם בקהילית מדעי החברה. יש לו תאוריה והוא עושה ניסויים ומנתח ממצאים ומפרסם מאמרים. אנשים אחרים חוקרים ומפרסמים מאמרים הקשורים לתאוריה שלו. הוא שאל, "אז מה את מוציאה מזה?"
כבר שנה ומשהו שותפתי ואני טורחות על פיתוח הטכניקה שלנו ליצור עצמי של צעצועי מין. מלכתחילה אחד הדברים שהיה ברור לנו הוא שאנחנו מאמינות בשחרור ובשיתוף המידע, לא היה עולה בדעתינו לשמור לעצמינו את מה שפיתחנו, והרי זה מובן מאליו! שאם לא, מדוע נתמקד בפיתוח סדנאות? והטכניקה שפיתחנו, באמת, הייתי רוצה להחמיא לעצמינו בהזדמנות זו, ולומר שיצא פיצוץ - קל לעשיה, יצירתי, כיף, שימושי, בדיוק מה שרצינו. מייד התחלנו לעשות סדנאות. כלומר, לא מייד, האמת היא ש... נו, יעילות זה לא הצד החזק שלנו. מאז מאי אנחנו עושות סדנאות, ועדיין אפשר לספור אותן בשתי ידיים של מישהי שחסרות לה שלוש אצבעות. גם אתר רצינו לעשות, ועוד לא הספקנו, גם לשלוח את הפרוייקט למרכזים קהילתים כדי להציע סדנאות בתשלום כדי להתפרנס ממנו קצת וכדי להגיע לקהל מסוג אחר, גם לשלוח אותו למקומות אחרים כדי שיזמינו אותנו לעשות סדנאות.
הפתעת הקופילפט הראשונה שלנו הייתה בארץ. שותפתי לא באה, ואני עשיתי סדנא בסקוואט בפלורנטין בעידוד ותמיכת אנשות הארץ. מאחר וניתנה לי במה לקשקש, אמרתי בתחילת הסדנא, שהתהליך הוא קופילפט, ושכולם מוזמנות להשתמש בו ולחלוק את הידע עם אחרות. מה רבתה הפתעתי כשעוד באותו הלילה פירסמה אחת המשתתפות את כל התהליך בפרוט רב בפורום לסביות בנענע. מובן שהדבר נעשה בהסכמתי המוחלטת, בעצם, בעידודי. מדוע, אם כן, ולמרות המחמאות שחלקו למנחה, אינני שמחה? כשסיפרתי את הדבר לשותפתי, גם היא לא בדיוק שמחה, וסיכמנו שהיינו רוצות לכל הפחות שיוזכר שמנו, תינתן כתובת האתר שלנו, או משהו כזה. אבל, האתר עוד לא קיים, ומה היה על המשתתפות לעשות? לחכות שיהיה אתר?
את הפרוייקט פיתחנו באהבה ונדיבות, אבל לא באלטרואיזם. איננו רוצות להרגיש שמישהו אחרת, זריזה יותר, תרכב על הגל שפיתחנו בעמל רב ותגיע לפנינו... לאן? אולי היינו צריכות לגבות כסף על הסדנאות, וכך לגלם בהוראה את עלות הפיתוח? אבל אנחנו לא רוצות שהסדנא תהיה יקרה ורק בעלי אמצעים תוכלנה לעשות את צעצועיהם. בעוד אנחנו מתחבטות, הונחתו עלינו מכות קופילפט מכל עבר: מישראל, חברה טובה מעיר רחוקה (עד כמה שעיר יכולה להיות רחוקה בישראל, ומתוך ההנחה הבסיסית שאיפה שאמא שלי גרה הוא מרכז הקיום) ביקשה את המתכון כדי לעשות סדנא ביום סקס שמתארגן במרץ; מישהי מהבית אמרה לי שמישהי ביקשה את הטלפון שלנו כדי שנלמד אותה ואת חברותיה איך לעשות את הסדנאות; במדריד הופיע פרוייקט שנראה שמשתמש בטכניקה שלנו, אולי משתתפת אחת הסדנאות הספורות שעשינו, ואולי לא; אתמול עשינו סדנת כדורי אהבה סיניים ומישהי צילמה וכתבה הסבר מפורט שהיא רוצה לתלות באינדימדיה...
גם בעולם הפטנטים המוגן לכאורה, אי אפשר באמת להגן על כלום. בסופו של דבר אתה צריכה להיות זריז ואגרסיבית כדי לקצור את פירות עמלך לפני שיעתיקו לך. ומי רוצה לחיות בקמצנות הזאת, עם הפחד הזה, עם התחשה הבכיינית שלקחו לי - עשו לי.
אחד הפתרונות הוא לעשות את האתר, לבקש מאנשים לציין את שם הפרוייקט ואת האתר כשהם משתמשות בטכניקה. גם זה, אני מניחה, יתמוסס בסופו של דבר, אבל אולי עד אז אנחנו כבר נהיה במקום אחר, עם טכניקה אחרת שנמציא, עם רעיון אחר שילהיב אותנו. הרי אין לנו כוונה להקדיש את כל חיינו מעתה והלאה לחזרה על אותן הסדנאות בדיוק, ומצד שני, היינו רוצות לקצור את פרי עמלינו, אך מהו הפרי הזה בסבך הג'ונגל שפרח סביבנו בין לילה?
הייתי רוצה לחזור לציין שהתנהגותם של האנשים שפרסמו את המידע והמבקשות להשתמש בטכניקה היא ללא דופי מבחינתינו, ואיננו חושבות שאיש מנסה לגזול מאיתנו כלום.
[hr]