על ידי דנה_ה* » 21 אוגוסט 2005, 13:25
נו טוב, אז קצת על מים מיקוניאליים:
קודם כל, מים מיקוניאלים אלו מי שפיר שמכילים את המיקוניום של העובר - אותה צואה ראשונה שבד"כ מופרשת ביממה הראשונה אחרי הלידה (ולא כפי שבעלי חושב, שאלו המים המלוכלכים משטיפת הרצפה בבית..).
למה שעובר יעשה קקי ברחם? אז אלף - לא באמת יודעים אבל משערים השערות. ההשערה המקובלת היא שזה קשור למצוקה וברית, שהיא לאו דווקא מתמשכת. כלומר, זה עשוי באמת להיות עובר שקשה לו כל הזמן, אבל בהחלט גם עשוי להיות עובר שהיה לו קשה למשך זמן קצר (נאמר - חבל הטבור נלחץ קצת ואח"כ השתחרר). המצוקה (הזמנית /קבועה) גורמת לרפיון שרירים ולהפרשת המיקוניום.
אז זו התיאוריה המקובלת, אם כי בפועל זה די נפוץ ורוב התינוקות שנולדים לאחר מים מיקוניאלים לא סובלים משום מצוקה (למרות ששוב - אם המצוקה היתה זמנית, אז הם באמת עשויים להראות מצויין בלידה).
יש כמה דרגות סמיכות של מים מיקוניאלים - דלילים או צבועים, סמיכים והכי גרוע - בוציים. זה תלוי בכמה מיקוניום הפריש העובר. כמובן שגם חשוב לדעת באיזה שלב זה קרה, כי אם זה קרה חצי שעה לפני שנולד, אז זה לא כל כך נורא, ואם זה קרה 3 ימים לפני שנולד, אז כבר יש יותר סיכוי שהוא שאף מזה והרבה.
ההנחיות לגבי טיפול בילוד עם מים מיקוניאליים הם כאלו (לפי פרוטוקולי החייאת ילודים של ארה"ב שמקובלים בכל העולם, גם בישראל, אם כי לא כולם זוכרים אותם..):
- יש לשאוב את האף והפה של הילוד כאשר הראש יוצא (והגוף עדיין בפנים). לכל הילודים, לא משנה מה סמיכות המים ומתי הופיע המיקוניום.
- לאחר שהתינוק יוצא חשוב לבדוק את חיוניתו, שזה מושג שמורכב מהצבע שלו, מהנשימה והטונוס. אם הוא לא חיוני (כלומר נולד כחול ונשאר כחול, והוא רפוי ולא נושם..) אז יש לקחת אותו ולשטוף את כלי הנשימה ולשאוב - כי ההנחה היא שיש מיקוניום שחוסם את כלי הנשימה שלו. רוב הילודים מסתדרים לאחר מכן ומתחילים לנשום בכוחות עצמם.
אם הוא חיוני, כלומר - ורוד, בוכה ובועט, אז אין צורך לעשות
כלום. וכבר ראיתי בהמון מקרים שרופא ילדים שנוכח (כי חייבים להזמין רופא ילדים לרגע הלידה כאשר ידוע שהיו מים מיקוניאליים), פשוט שמע את הבכי, הציץ בתינוק והלך, ברוב המקרים מבלי לגעת בו אפילו.
בעיה נוספת שמים מיקוניאליים יכולים לגרום היא "תסמונת שאיפת מיקוניום" - זו בעצם דלקת ריאות כימית חריפה שנגרמת עקב שאיפת מיקוניום. זו מחלה קשה ביותר עם סיכון גבוה לתמותה של התינוק. פעם חשבו ששאיבה לכל התינוקות עם מיקוניום תמנע או תפחית את מספר המקרים של תסמונת זו, אבל מחקרים חדשים הפריכו את המחשבה הזו, והיום ידוע שלא משנה אם שואבים או לא, הסיכון נשאר בעינו. ולכן, כפי שנאמר, החליטו לשאוב שאיבה עמוקה רק לאילו שנלדים ולא מצליחים לנשום.
ולגבי זיהוי מים מיקוניאליים - אכן לפי הצבע. מי שפיר ללא מיקוניום הם שקופים לבנבנים ולא חומים /צהובים/ירקרקים.
נו טוב, אז קצת על מים מיקוניאליים:
קודם כל, מים מיקוניאלים אלו מי שפיר שמכילים את המיקוניום של העובר - אותה צואה ראשונה שבד"כ מופרשת ביממה הראשונה אחרי הלידה (ולא כפי שבעלי חושב, שאלו המים המלוכלכים משטיפת הרצפה בבית..).
למה שעובר יעשה קקי ברחם? אז אלף - לא באמת יודעים אבל משערים השערות. ההשערה המקובלת היא שזה קשור למצוקה וברית, שהיא לאו דווקא מתמשכת. כלומר, זה עשוי באמת להיות עובר שקשה לו כל הזמן, אבל בהחלט גם עשוי להיות עובר שהיה לו קשה למשך זמן קצר (נאמר - חבל הטבור נלחץ קצת ואח"כ השתחרר). המצוקה (הזמנית /קבועה) גורמת לרפיון שרירים ולהפרשת המיקוניום.
אז זו התיאוריה המקובלת, אם כי בפועל זה די נפוץ ורוב התינוקות שנולדים לאחר מים מיקוניאלים לא סובלים משום מצוקה (למרות ששוב - אם המצוקה היתה זמנית, אז הם באמת עשויים להראות מצויין בלידה).
יש כמה דרגות סמיכות של מים מיקוניאלים - דלילים או צבועים, סמיכים והכי גרוע - בוציים. זה תלוי בכמה מיקוניום הפריש העובר. כמובן שגם חשוב לדעת באיזה שלב זה קרה, כי אם זה קרה חצי שעה לפני שנולד, אז זה לא כל כך נורא, ואם זה קרה 3 ימים לפני שנולד, אז כבר יש יותר סיכוי שהוא שאף מזה והרבה.
ההנחיות לגבי טיפול בילוד עם מים מיקוניאליים הם כאלו (לפי פרוטוקולי החייאת ילודים של ארה"ב שמקובלים בכל העולם, גם בישראל, אם כי לא כולם זוכרים אותם..):
[list=1]
[*] יש לשאוב את האף והפה של הילוד כאשר הראש יוצא (והגוף עדיין בפנים). לכל הילודים, לא משנה מה סמיכות המים ומתי הופיע המיקוניום.
[*] לאחר שהתינוק יוצא חשוב לבדוק את חיוניתו, שזה מושג שמורכב מהצבע שלו, מהנשימה והטונוס. אם הוא לא חיוני (כלומר נולד כחול ונשאר כחול, והוא רפוי ולא נושם..) אז יש לקחת אותו ולשטוף את כלי הנשימה ולשאוב - כי ההנחה היא שיש מיקוניום שחוסם את כלי הנשימה שלו. רוב הילודים מסתדרים לאחר מכן ומתחילים לנשום בכוחות עצמם.
[/list]
אם הוא חיוני, כלומר - ורוד, בוכה ובועט, אז אין צורך לעשות [b]כלום[/b]. וכבר ראיתי בהמון מקרים שרופא ילדים שנוכח (כי חייבים להזמין רופא ילדים לרגע הלידה כאשר ידוע שהיו מים מיקוניאליים), פשוט שמע את הבכי, הציץ בתינוק והלך, ברוב המקרים מבלי לגעת בו אפילו.
בעיה נוספת שמים מיקוניאליים יכולים לגרום היא "תסמונת שאיפת מיקוניום" - זו בעצם דלקת ריאות כימית חריפה שנגרמת עקב שאיפת מיקוניום. זו מחלה קשה ביותר עם סיכון גבוה לתמותה של התינוק. פעם חשבו ששאיבה לכל התינוקות עם מיקוניום תמנע או תפחית את מספר המקרים של תסמונת זו, אבל מחקרים חדשים הפריכו את המחשבה הזו, והיום ידוע שלא משנה אם שואבים או לא, הסיכון נשאר בעינו. ולכן, כפי שנאמר, החליטו לשאוב שאיבה עמוקה רק לאילו שנלדים ולא מצליחים לנשום.
ולגבי זיהוי מים מיקוניאליים - אכן לפי הצבע. מי שפיר ללא מיקוניום הם שקופים לבנבנים ולא חומים /צהובים/ירקרקים.