האם אפשר לבדוק שיש מים מקוניאליים לפני הלידה בבדיקת אולטרסאונד ?

ריח נורא בשתן וחום זה כנראה דלקת. כנראה מדרכי השתן, אולי מהרחם? (ריח בטוח מהשתן?).
האישה זקוקה לטיפול רפואי... (כנראה אנטיביוטיקה.)
אבל איפה היא האישה? מאושפזת? בבית? איך יודעת שהמים מקוניאלים? האם ירדו?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

ומה קורה עם האישה שבביטנה המים המקוניאליים האלה וזה עושה ריח נורא בשתן ויש גם חום

מים מקוניאליים

[u]ילדתי תינוק ששאף מים מקוניאליים לפני חמישה ימים . הוא עדיין מונשם ומורדם ,מצבו קשה אך יציב לטענת הרופאים, אני ממש חוששת ולא רגועה.. האם מישהי יודעת להגיד לי מתי אשמע על שיפור, בתוך כמה זמן זה אמור להסתדר?מפחדת מהגרוע מכל[/u] - ולמה נראה לך שמישהו פה יכול לתת לך תשובה יותר מרופאים, שזה מקצועם וגם מכירים את המקרה הספציפי שלך?

ילדתי תינוק ששאף מים מקוניאליים לפני חמישה ימים . הוא עדיין מונשם ומורדם ,מצבו קשה אך יציב לטענת הרופאים, אני ממש חוששת ולא רגועה.. האם מישהי יודעת להגיד לי מתי אשמע על שיפור, בתוך כמה זמן זה אמור להסתדר?מפחדת מהגרוע מכל

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

האם המים המקוניאליים עלולים לגרום לבעיות נילוות שלאחר הלידה? כוונתי לפגיעת אחד החושים , חס וחילילה . אני מתה מפחד. עברתי לידות שלי באופן טבעי ושל בנותי עם אפידורל ולא נתקלתי בתופעה הזו .

[u]אל תתבאסי על משהו שקרה, שלא יכולת לשנות, ושאולי עזר לביתך באיזשהי דרך[/u]

לגמרי :-)

_ילדתי בבילינסון (בדרך למרכז הטבעי בלניאדו), תוך5 דקות בהן המיילדת הצליחה להשכיב אותי על הגב באיומים על קיסרי כי יש לי מים מקוניאליים, ואז לקחו ממני את התינוקת לשעתיים לפחות להשגחה של איזה מכונה שבודקת את הנשימה. התווכחתי שלפחות יתנו לי להיות איתה אך התייאשתי ...
ופה אני מבינה שבכלל לא חייבים השגחה כזו????_
אי אפשר לדעת מה בדיוק קרה שם, באיזה מצב היא נולדה חוץ מהמים המקוניאלים? איזה אפגר?
יכול להיות שהיא שאפה, יכול להיות שהיא הייתה במצוקה נשימתית.
תלוי גם כמה המים היו מקוניאליים.
לכל בית חולים יש את הנהלים שלו.
הכי חשוב היא שעכשיו היא בריאה ואתם ביחד.
אל תתבאסי על משהו שקרה, שלא יכולת לשנות, ושאולי עזר לביתך באיזשהי דרך.

תרגישו טוב דבר ראשון.
אין לי דבר לצערי לתרום בתחום.
אותי מעניין לדעת משהו אחר שעליו אני חושבת לאחרונה:
אם יש מים מקוניאליים, האם הרעיון ללדת את התינוק מתחת למים עשוי לסייע בניקוי חלל הפה והאף ואפילו לשאוב את הריאות בטרם הוא לוקח נשימה ראשונה, ואולי עשוי למנוע שאיפה של מים מזוהמים לריאות? כי הרי הילד לא מתחיל לנשום עד שמוציאים אותו מהמים... זה מאפשר מרחב פעולה ונגישות שאין אותה עד שהתינוק בעצם, בחוץ.

אשתי היקרה ילדה בשבוע 40 הגענו ב5 בבוקר לתל השומר היו צרים קטנים ופתיחה שני אצבעות שלחו אותנו הביתה חזרנו אחרי 5 שעות עם פתיחה 8 אצבעות נכנסנו דחוף לחדר לידה המיילדת אמרה שאנחנו בלידה אחרי 2 דקות בחדר היא קראה לרופא ואמרה שהיא רואה מים מקוניאלים התינוק לפני שיצא השפריץ מים חומים על המיילדת והרופאים בחדר הרופא בדק אותו בדיוק שני שניות ויצא לאחר מכן התינוק עבר 5 פעמים בדיקת סוכר שהיתה תקינה ברוך השם הסבירו לנו שיש מים מקוניאלים זה יכול להעיד על סכרת חלילה לאחר מכן אישתי נכנסה לחדר ניתוח להרדמה כי השליה שלה לא יצא שלמה עשו לה שטיפה ואחרי יומים שיחררו אותנו עם התינוק ואמרו לנו לבדוק אותו לאחר שבועיים היום עבר חודש וחצי והוא משתעל ממש כמו נביחה של כלב מצונן פולט המון ויש לו ליחות רופאת ילדים אמרה שהוא מקורר וצריך אנלציה לא יודע עם זה קשור ללידה מקוניאלית אבל נראה לי שכן

יכול להיות שהיה חשש שהיא שאפה את המים, ובגלל זה המליצו על השגחה.

ילדתי בבילינסון (בדרך למרכז הטבעי בלניאדו), תוך5 דקות בהן המיילדת הצליחה להשכיב אותי על הגב באיומים על קיסרי כי יש לי מים מקוניאליים, ואז לקחו ממני את התינוקת לשעתיים לפחות להשגחה של איזה מכונה שבודקת את הנשימה. התווכחתי שלפחות יתנו לי להיות איתה אך התייאשתי :-(...
ופה אני מבינה שבכלל לא חייבים השגחה כזו????

מצאתי [url=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=511662&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0]כתבה[/url] מ"הארץ" שאומרת את מה שדנה אמרה, לגבי יעילות השאיבה.

סיון - זה מן הסתם כבר לא רלוונטי - אבל קשה לדעת מה גרם למצוקה רגעית. זה יכול להיות סתם לחץ זמני על חבל הטבור תוך כדי תנועה. לא נראה לי שסטריפינג מורגש ע"י העובר עד רמה של גרימת מצוקה (אולי, אם האם חווה כאב חד? לא יודעת).

לגבי מים מקוניאליים שמובילים לשאיבת דרכי הנשימה והקשר בין הפעולה לבעיות בהנקה..... מוכר?
בנסיון להבין למה היו לנו כ"כ הרבה בעיות בהנקה [url=http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=317&a=19824&c=2259&sc=0&ssc=0]סיפור ההנקה שלי[/url] דיברתי עם חברה שהיא יועצת הנקה. היא אמרה שאחד הדברים שמלמדים יועצות הוא שאם יש סאקשן בלידה, אז ממש לפני ההנקה הראשונה כדאי לתת לתינוק למצוץ חזק משהו אחר (כמו האצבע של אימו) לפני ההתחברות.
לפעמים סאקשן יכול לגרום לבעיות בתפיסה, בעיות תחושתיות בפה ולגמור על ההנקה.
לחברה שלי היה סיפור דומה עם הבת שלה שהתברר מאוחר יותר, כשהתחילה מוצקים, שיש בעיה של תחושה בפה. היא אכלה רק מרוסק עד אחרי שנה וחצי, ובעצם לא ידעה ללעוס.
בזמן הלידה לא לוקחים דברים כאלה בחשבון. כמובן שנורא קשה להוכיח שזה קרה רק בגלל הסאקשן, אבל בנוסף לבעיות מסתוריות בהנקה (שהסתיימה בגיל חצי שנה עם כאבים, ושילוב בקבוק ושאיבות במקביל), הדברים נשמעים כאילו הם קשורים.

ועוד שאלה לא קשורה לסאקשן - האם יכול להיות שסטריפינג גרם למים מקוניאליים? אני מנסה לחשוב באיזה מצב היתה הבת שלי שגרם לה להיות בלחץ, אפילו רגעי, לפני הלידה שיכול היה לגרום לזה. רק הסטריפינג עלה לי במחשבות בינתיים.

השאיבה מתבצעת ע"י צינורית שמחוברת למכשיר סקשיין (שיוצר ואקום).
פעם היו שואבים (ויש מקומות שעדיין) עם מתקן מיוחד שזו בעצם מבחנה שיוצאים ממנה שני צינורות - אחד מכניסים לאף / פה של התינוק ואחד לפה של המיילדת ואז היא פשוט שואפת.. אחרי שדי הרבה מיילדות שאפו די הרבה מים מיקוניאלים ודם אז הפסיקו עם זה.
קראתי בספר "האוהל האדום" שהמיילדת שם שואבת עם קנים דקים (בלי אחריות על המידע הזה).
אני מניחה שברמה מסויימת אפשר לשאוב גם פשוט ע"י הנחת הפה על הפה /אף של התינוק ושאיפה. לא נראה לי שזה יוצר שאיבה עמוקה.

אבל יש דברים שצריך לדעת כשרוצים לעשות את זה, כמו למשל [b]סדר[/b] השאיבה. חשוב ביותר לשאוב קודם מן הפה ורק אח"כ מן האף.
צריך לדעת עד כמה עמוק ניתן לשאוב (כי שאיבה שטחית מדי לא תהיה אפקטיבית, ושאיבה עמוקה מידי יכולה לגרום נזק).
צריך לדעת באיזו עוצמה של ואקום לשאוב.
צריך לדעת כמה זמן לשאוב.
צריך קצת ניסיון, או לפחות לראות מישהו עושה את זה כמה פעמים ואז לעשות את זה תחת הנחייתו.
צריך לקחת בחשבון שאולי האם שכרגע ילדה לא תהיה מסוגלת לשאוב / להעריך נכונה את הצורך לשאוב (לפעמים למשל נראה שהתינוק כחול ומשתנק אבל זה בעצם נורמלי לגמרי ואין צורך בשום התערבות).

אז אני לא ממליצה לשאוב לבד, לפחות לא כמצב שיש לשאוף (לשאוב) אליו. אגב, בלידת בית עם מיילדת היא בהחלט יכולה לשאוב ולא חייבים בי"ח בשביל זה.

תודה דנה :)
איך מתבצעת השאיבה? כיצד ניתן לשאוב לבד ?

אגב, הסיפור של [po]רונן האן[/po] מראה שבכל זאת פועלים ברוב הפעמים לפי הפרוטוקול - שואבים רק בהתחלה ואם התינוק חיוני - יכול להישאר עם האימא ללא כל התערבות נוספת. זה מה שקורה ברוב הפעמים.
אגב, בדיוק לפני יומיים יילדתי אישה עם מים מיקוניאליים בוציים. זה כנראה קרה כי הלידה התקדמה נורא נורא מהר והתינוק ירד במהירות בתעלת הלידה ולא הספיק להסגל ללחצים המופעלים על ראשו ועל הטבור. זה אגב קורה לא מעט בלידות חטופות. אז המים היו בוציים וכשיצא הראש שאבתי את ההפרשות מהפה והאף של התינוק. כשיצא התינוק הוא לא היה חיוני בכלל אלא שקט, רפוי וכחלחל חיוור. ניתקנו מהר והעברנו לרופא ילדים שחיכה בחוץ, הוא שאב והתינוק התאושש במהרה ובכל זאת הוחזר לאימא לזמן מה. זה היה מקרה ברור. ברוב המקרים, התינוק אפילו לא שם לב שהיו מים מיקוניאלים...

[u]אז למה לשאוב?_ -מכמה סיבות. אלף, כי המיקוניום, שהוא חומר סמיך ודביק עד מאוד, עשוי להוות פקק חוסם בדרכי הנשימה של התינוק ולא לאפשר לו לנשום בכלל. בית, יכול להיות שבכל זאת זה מקטין בקצת את הסיכון , וכל עוד לא יודעים לעשות משהו אחר, אז עושים את זה. הרי לא הוכח שזה _מזיק[/u], פשוט לא הוכיחו שזה מועיל.
זאת אומרת - אולי להבהרה- שאיבה יכולה להציל חיים במקרה של חסימה. היא כנראה חסרת משמעות בכל הנוגע למניעת "תסמונת שאיפת מיקוניום" שקשורה לפגיעה הכימית של המיקוניום בדרכי הנשימה.

[u]באיזה שלב בלידה ניתן לראות מיקוניום במי שפיר? האם כבר בירידת המים הראשונה?[/u]
לפעמים כן ולפעמים המים הופכים למיקוניאליים רק בשלב מסוים בלידה.
מרק אפונה עשוי בהחלט להיות מיקוניום, כי מי שפיר ללא מיקוניום הם צלולים או "נקיים".

דנה תודה רבה.
ועוד שאלה:
באיזה שלב בלידה ניתן לראות מיקוניום במי שפיר? האם כבר בירידת המים הראשונה?
זכור לי שכאשר ילדתי (בבית) בפעם האחרונה, יצא ממני בתחילת הלידה נוזל ירקרק (כמו מרק אפונה)
האם אלו מים מקוניאלים?

אז למה לשאוב?

[u]שאם נאמר, יש מים מקוניאליים בלידה, אז לא יוכלו להניח את התינוק על האם, כי חובה לשאוב את המים המקוניאליים מהריאות אם נשאפו. זה תהליך של כחמש-עשר דקות. אחריו הוא יוכל להיות עוד כרבע שעה על אימו, אבל אז הרופא ידרוש שהוא "יהיה אצלו למעלה בהשגחה כי זה בכל זאת מים מקוניאליים".[/u]
ילדנו בלניאדו לפני 3 שבועות, שבוע 41, המים היו קצת מקוניאליים (רמת סמיכות נמוכה), השאיבה ארכה כ 15 שניות, התינוקת היתה איתנו 5 שעות אחרי הלידה ללא שום הפרעה (ואח"כ נסענו הביתה, עוד באותו יום).

נו טוב, אז קצת על מים מיקוניאליים:
קודם כל, מים מיקוניאלים אלו מי שפיר שמכילים את המיקוניום של העובר - אותה צואה ראשונה שבד"כ מופרשת ביממה הראשונה אחרי הלידה (ולא כפי שבעלי חושב, שאלו המים המלוכלכים משטיפת הרצפה בבית..).
למה שעובר יעשה קקי ברחם? אז אלף - לא באמת יודעים אבל משערים השערות. ההשערה המקובלת היא שזה קשור למצוקה וברית, שהיא לאו דווקא מתמשכת. כלומר, זה עשוי באמת להיות עובר שקשה לו כל הזמן, אבל בהחלט גם עשוי להיות עובר שהיה לו קשה למשך זמן קצר (נאמר - חבל הטבור נלחץ קצת ואח"כ השתחרר). המצוקה (הזמנית /קבועה) גורמת לרפיון שרירים ולהפרשת המיקוניום.
אז זו התיאוריה המקובלת, אם כי בפועל זה די נפוץ ורוב התינוקות שנולדים לאחר מים מיקוניאלים לא סובלים משום מצוקה (למרות ששוב - אם המצוקה היתה זמנית, אז הם באמת עשויים להראות מצויין בלידה).

יש כמה דרגות סמיכות של מים מיקוניאלים - דלילים או צבועים, סמיכים והכי גרוע - בוציים. זה תלוי בכמה מיקוניום הפריש העובר. כמובן שגם חשוב לדעת באיזה שלב זה קרה, כי אם זה קרה חצי שעה לפני שנולד, אז זה לא כל כך נורא, ואם זה קרה 3 ימים לפני שנולד, אז כבר יש יותר סיכוי שהוא שאף מזה והרבה.

ההנחיות לגבי טיפול בילוד עם מים מיקוניאליים הם כאלו (לפי פרוטוקולי החייאת ילודים של ארה"ב שמקובלים בכל העולם, גם בישראל, אם כי לא כולם זוכרים אותם..):
[list=1]
[*] יש לשאוב את האף והפה של הילוד כאשר הראש יוצא (והגוף עדיין בפנים). לכל הילודים, לא משנה מה סמיכות המים ומתי הופיע המיקוניום.
[*] לאחר שהתינוק יוצא חשוב לבדוק את חיוניתו, שזה מושג שמורכב מהצבע שלו, מהנשימה והטונוס. אם הוא לא חיוני (כלומר נולד כחול ונשאר כחול, והוא רפוי ולא נושם..) אז יש לקחת אותו ולשטוף את כלי הנשימה ולשאוב - כי ההנחה היא שיש מיקוניום שחוסם את כלי הנשימה שלו. רוב הילודים מסתדרים לאחר מכן ומתחילים לנשום בכוחות עצמם.
[/list]
אם הוא חיוני, כלומר - ורוד, בוכה ובועט, אז אין צורך לעשות [b]כלום[/b]. וכבר ראיתי בהמון מקרים שרופא ילדים שנוכח (כי חייבים להזמין רופא ילדים לרגע הלידה כאשר ידוע שהיו מים מיקוניאליים), פשוט שמע את הבכי, הציץ בתינוק והלך, ברוב המקרים מבלי לגעת בו אפילו.

בעיה נוספת שמים מיקוניאליים יכולים לגרום היא "תסמונת שאיפת מיקוניום" - זו בעצם דלקת ריאות כימית חריפה שנגרמת עקב שאיפת מיקוניום. זו מחלה קשה ביותר עם סיכון גבוה לתמותה של התינוק. פעם חשבו ששאיבה לכל התינוקות עם מיקוניום תמנע או תפחית את מספר המקרים של תסמונת זו, אבל מחקרים חדשים הפריכו את המחשבה הזו, והיום ידוע שלא משנה אם שואבים או לא, הסיכון נשאר בעינו. ולכן, כפי שנאמר, החליטו לשאוב שאיבה עמוקה רק לאילו שנלדים ולא מצליחים לנשום.

ולגבי זיהוי מים מיקוניאליים - אכן לפי הצבע. מי שפיר ללא מיקוניום הם שקופים לבנבנים ולא חומים /צהובים/ירקרקים.

לפי הצבע, כנראה..

אני מוסיפה שאלה: ואיך מזהים את המים המקוניאלים (בלידת בית ללא מיילדת) ?

מה לעשות במקרה של מים מקוניאליים בלידת בית ללא מיילדת ?

מי שפיר (רואים אותם רק אם יש ירידת מים) בהם יש מקוניום - צואה ראשונית של התינוק.
זה קורה אם התינוק עושה קקי קצת לפני שהוא נולד.

מה זה מים מקוניאליים?

כמו שאמרה ליאת, הצבע והסמיכות משנים מאוד את מצב המצוקה. ככל שההריון מתקדם יותר (42 שבועות) יש יותר סיכוי שיהיו [po]מים מקוניאליים[/po] ללא כל מצוקה. מיילדות מנוסות יודעות להבדיל.

בתי הגיחה לעולם עם שיער צבוע פלטינה ממקוניום... הדבר לא היווה בעיה מיוחדת והניחו אותה על בטני החשופה מיד.
רופאה אמנם נקראה למקום ושאבה את ריאותיה, אך העניין לקח פחות משתי דקות.

יש כנראה מים מקוניאלים "מסוגים" שונים, כלומר צבע וסמיכות העלולים להעיד על מצוקה ולרוב זו איננה בעיה רצינית.

...בבורותי כי רבה, אז כשראיתי את המים המקוניאלים, הייתי משוכנעת שאני בדרך לקיסרי :-)

קראתי השבוע (באתר שהופך להיות בתשלום מהשבוע, ולכן לא מוסיפה קישור), כשכשיש מים מקוניאלים, מאד חשוב לא לחתוך את חבל הטבור כל עוד הוא פעיל (מומלץ תמיד, אבל במקרה כזה זה קריטי), כי דרך החבל התינוק ממשיך לקבל אספקת חמצן לדם, וכך, על אף שראותיו מלאות בנוזל המקוניאלי, הוא אינו במצוקה. אני אקרא שוב (הספקתי להוריד אלי למחשב מקצת מהאתר) ביום ראשון, אם השאיבה באמת נחוצה, או שאפשר לעשות משהו טבעי יותר, כשהמצוקה יורדת מעל הפרק...

לא בכל פעם שיש מים מקוניאליים התינוק שואף אותם. כדי לעשות שאיבה, התינוק צריך לשאוף את המים.

ענת - לי היו מים מקוניאליים, בלידה של הדס. אמנם חטפו אותה לפגיה, אבל לא שאבו ולא כלום. (או לא גילו לי? הצילו!)

הי ענת
מה זאת אומרת להיות בבקורת?
לשכב בעריסה אחת שקופה מיני מאה.
תבררי בדיוק למה צריך לשים לב, ובטח תעשי את זה פי אלף יותר טוב מהם.
דרך אגב, את בודאי יודעת, שלא צריך לשאוב (ברוטינה- לא כשיש מים מקוניאלים) מים מראותיו של התינוק.
(הן נסחטות לבד במעבר הלידה וכשהתינוק יוצא, אפשר להניח אותו על הבטן ולטפוח קלות על גבו וזה בדרך כלל מספיק)

[המשך דבריה של מיכל בדף [po]לידה טבעית[/po]. העברתי לכאן רק את החלק הרלוונטי. [po]אם פי 3[/po]]

דיברתי עכשיו עם מיילדת מקסימה.
ובין כל הדברים שהיא אמרה, היא סיפרה שאם נאמר, יש מים מקוניאליים בלידה, אז לא יוכלו להניח את התינוק על האם, כי חובה לשאוב את המים המקוניאליים מהריאות אם נשאפו. זה תהליך של כחמש-עשר דקות. אחריו הוא יוכל להיות עוד כרבע שעה על אימו, אבל אז הרופא ידרוש שהוא "יהיה אצלו למעלה בהשגחה כי זה בכל זאת מים מקוניאליים".
אם יש משהו שמפחיד אותי (בין דברים אחרים (-: ), זה שלא אדע מתי להתעקש ועל מה. אדע להתעקש שלא ירחצו אותו ולא יתנו כלום בבקבוק. אבל מצב כזה כמו שמתואר? מה דעתכן? הכי הגיוני לי לדרוש שהתינוק יהיה בביקורת כשהוא עלי. אבל זה בטח יתקל בהתנגדות ...

ראו גם: [po]ירידת מים[/po], [po]מדור הריון[/po], [po]מדור לידה[/po].