על ידי פלוני_אלמונית* » 28 יולי 2014, 00:33
שלום עדי, משהו לא תקים בכתובת המייל שנתת בכיכר השוק. מקווה שתכנסי לכאן:
צפרדי וקרפד חברים/ ארנולד לובל
המכתב
קרפד ישב על מרפסת הכניסה.
צפרדי הגיע ואמר:
"מה העניין קרפד? אתה נראה עצוב".
"כן", אמר קרפד.
"זאת השעה העצובה שלי כל יום. זאת השעה שאני מחכה לדאר. זה תמיד עושה לי מצב-רוח רע".
"אבל למה?" שאל צפרדי.
"כי אף פעם אני לא מקבל שום דאר", אמר קרפד.
"אף לא פעם?" שאל צפרדי.
"לא. אף פעם", אמר קרפד.
"אף אחד לא שלח לי אי-פעם מכתב. כל יום תיבת-הדואר שלי ריקה. בגלל זה כשאני מחכה לדואר זאת שעה עצובה בשבילי".
צפרדי וקרפד ישבו על המרפסת, שניהם ביחד עצובים.
אחר-כך צפרדי אמר:
"אני הולך עכשיו הביתה, קרפד. יש משהו שאני מוכרח לעשות". צפרדי מיהר הביתה.
הוא מצא עיפרון ופיסת ניר.
הוא כתב על הניר.
הוא שם את הניר בתוך מעטפה.
על המעטפה הוא כתב"
"מכתב לקרפד".
צפרדי יצא בריצה מן הבית.
הוא ראה חלזון אחד שהוא הכיר.
"חלזון", אמר צפרדי, "אנא קח את המכתב הזה אל הבית של קרפד ושים לו אותו בתבת-הדואר".
"כמובן", אמר החילזון. "תכף ומיד".
צפרדי רץ בחזרה אל הבית של קרפד.
קרפד היה במטה, מנמנם לו.
"קרפד", אמר צפרדי,
"אני חושב שכדאי שתקום ותחכה לדואר עוד קצת".
"לא" אמר קרפד,
"נמאס לי לחכות לדואר"
צפרדי הביט מן החלון החוצה אל תיבת-הדואר של קרפד.
החילזון עוד לא הגיע.
"קרפד", אמר, "אף פעם אתה לא יכול לדעת אם מישהו לא שלח לך מכתב".
"לא, לא", אמר קרפד. "אני לא חושב שמישהו אי-פעם ישלח לי מכתב".
צפרדי הביט החוצה.
החילזון עוד לא הגיע.
"אבל קרפד", אמר צפרדי,
"אולי מישהו שלח לך מכתב היום".
"אל תהיה טמבל", אמר קרפד.
"אף אחד עוד לא שלח לי אף פעם מכתב, ואף אחד לא ישלח לי מכתב גם היום".
צפרדי הביט החוצה.
החילזון עדין לא הגיע.
"צפרדי, מה אתה מביט כל הזמן החוצה?" שאל קרפד.
"כי עכשיו אני מחכה לדואר", אמר צפרדי.
"שום דבר לא יגיע". אמר קרפד.
"כן, כן, יגיע ועוד איך" אמר צפרדי
"כי אני שלחתי לך מכתב".
"אתה?" אמר קרפד.
"מה כתוב במכתב?"
צפרדי אמר:" כתבתי: 'קרפד יקר, אני שמח שאתה החבר הכי טוב שלי.
החבר הכי טוב שלך, צפרדי'".
"אוהו", אמר קרפד,
"זה מכתב מוצלח מאד".
וצפרדי וקרפד יצאו החוצה אל מרפסת הכניסה לחכות לדואר.
הם ישבו שם, שניהם מאושרים ביחד.
צפרדי וקרפד חכו המון זמן.
אחרי ארבעה ימים החילזון הגיע אל הבית של קרפד ומסר לו את המכתב מצפרדי.
קרפד נורא שמח לקבל אותו.
שלום עדי, משהו לא תקים בכתובת המייל שנתת בכיכר השוק. מקווה שתכנסי לכאן:
צפרדי וקרפד חברים/ ארנולד לובל
המכתב
קרפד ישב על מרפסת הכניסה.
צפרדי הגיע ואמר:
"מה העניין קרפד? אתה נראה עצוב".
"כן", אמר קרפד.
"זאת השעה העצובה שלי כל יום. זאת השעה שאני מחכה לדאר. זה תמיד עושה לי מצב-רוח רע".
"אבל למה?" שאל צפרדי.
"כי אף פעם אני לא מקבל שום דאר", אמר קרפד.
"אף לא פעם?" שאל צפרדי.
"לא. אף פעם", אמר קרפד.
"אף אחד לא שלח לי אי-פעם מכתב. כל יום תיבת-הדואר שלי ריקה. בגלל זה כשאני מחכה לדואר זאת שעה עצובה בשבילי".
צפרדי וקרפד ישבו על המרפסת, שניהם ביחד עצובים.
אחר-כך צפרדי אמר:
"אני הולך עכשיו הביתה, קרפד. יש משהו שאני מוכרח לעשות". צפרדי מיהר הביתה.
הוא מצא עיפרון ופיסת ניר.
הוא כתב על הניר.
הוא שם את הניר בתוך מעטפה.
על המעטפה הוא כתב"
"מכתב לקרפד".
צפרדי יצא בריצה מן הבית.
הוא ראה חלזון אחד שהוא הכיר.
"חלזון", אמר צפרדי, "אנא קח את המכתב הזה אל הבית של קרפד ושים לו אותו בתבת-הדואר".
"כמובן", אמר החילזון. "תכף ומיד".
צפרדי רץ בחזרה אל הבית של קרפד.
קרפד היה במטה, מנמנם לו.
"קרפד", אמר צפרדי,
"אני חושב שכדאי שתקום ותחכה לדואר עוד קצת".
"לא" אמר קרפד,
"נמאס לי לחכות לדואר"
צפרדי הביט מן החלון החוצה אל תיבת-הדואר של קרפד.
החילזון עוד לא הגיע.
"קרפד", אמר, "אף פעם אתה לא יכול לדעת אם מישהו לא שלח לך מכתב".
"לא, לא", אמר קרפד. "אני לא חושב שמישהו אי-פעם ישלח לי מכתב".
צפרדי הביט החוצה.
החילזון עוד לא הגיע.
"אבל קרפד", אמר צפרדי,
"אולי מישהו שלח לך מכתב היום".
"אל תהיה טמבל", אמר קרפד.
"אף אחד עוד לא שלח לי אף פעם מכתב, ואף אחד לא ישלח לי מכתב גם היום".
צפרדי הביט החוצה.
החילזון עדין לא הגיע.
"צפרדי, מה אתה מביט כל הזמן החוצה?" שאל קרפד.
"כי עכשיו אני מחכה לדואר", אמר צפרדי.
"שום דבר לא יגיע". אמר קרפד.
"כן, כן, יגיע ועוד איך" אמר צפרדי
"כי אני שלחתי לך מכתב".
"אתה?" אמר קרפד.
"מה כתוב במכתב?"
צפרדי אמר:" כתבתי: 'קרפד יקר, אני שמח שאתה החבר הכי טוב שלי.
החבר הכי טוב שלך, צפרדי'".
"אוהו", אמר קרפד,
"זה מכתב מוצלח מאד".
וצפרדי וקרפד יצאו החוצה אל מרפסת הכניסה לחכות לדואר.
הם ישבו שם, שניהם מאושרים ביחד.
צפרדי וקרפד חכו המון זמן.
אחרי ארבעה ימים החילזון הגיע אל הבית של קרפד ומסר לו את המכתב מצפרדי.
קרפד נורא שמח לקבל אותו.