על ידי פלוני_אלמונית* » 05 אוקטובר 2009, 22:54
הי מיכל, אנחנו לא מכירות אבל הייתי במעגל שלך ביומיון וכרגע החלטתי שאת תהיי הכתובת שלי באתר לקשיי הנוכחיים אז אני מאוד מקווה שתשוטטי כאן בקרוב.
אז ככה,
לביתי מלאו שלוש בספטמבר זה, ובו זמנית גם התחילה לפקוד את הגן לראשונה בחייה. זאת לאחר חודשים רבים בהם ביקשה ללכת לגן ועד עכשו הייתה בבית איתי ועם אחותה בת ה9 חודשים. אמנם אין לנו איזו משנה סדורה בקשר לאיך היינו רואים את המשך חינוך בנותינו, אך החינוך הביתי קורץ. בכל זאת רצינו להתנסות בגן מכל מיני סיבות, ביניהן הקושי האדיר שבגידול שתי הילדות בבית. כחודש שלם היא הייתה בגן בליוויינו, ולהפתעתי גיליתי ילדה שונה לחלוטין מזו שהכרכתי. במקום ילדה חברותית ופתוחה יש לי עכשו ילדה שנצמדת אליי ולא רוצה לדבר עם אף אחד בגן, מטפלות וילדים כאחד. היא נהייתה גם אובר רגישה מחוץ לקותלי הגן. אנחנו (אני ואביה) לעומת זאת התחלנו ממש לחבב את הגן הרבה יותר ממה שחשבנו בהתחלה, בעיקר בגלל שהילדים בגן שלנו ממש זהב, הרבה יותר מילדי החינוך הביתי שאיתם התרועענו עד כה. אנחנו גרים בקיבוץ ומאוד חבל לי שהיא, שכל כך כמהה לחברות, אין לה קשר עם בנות גילה מכאן ונראה לי שיכולה להיות לה בגן הנאה גדולה ברגע שתיפתח אל קבוצת הילדים. כאמור, עד עכשו היינו איתה והוחלט שממחר היא תיאלץ להתמודד לבדה.
שאלתי:
אני זוכרת שסיפרת שבתחילת דרככם גם אתם חשבתם שגיל 3 הוא גיל מוצלח לשלוח לגן אבל הנסיון לא עלה יפה. את יכולה להסביר מה בדיוק גרם לך להרגיש שזה לא יילך? אני פוחדת שאם נוותר עכשו אנחנו לא עוזרים לה לעבור מסוכה שבצידה השני ייתכן רווח ענק עבורה. איך יודעים?
הי מיכל, אנחנו לא מכירות אבל הייתי במעגל שלך ביומיון וכרגע החלטתי שאת תהיי הכתובת שלי באתר לקשיי הנוכחיים אז אני מאוד מקווה שתשוטטי כאן בקרוב.
אז ככה,
לביתי מלאו שלוש בספטמבר זה, ובו זמנית גם התחילה לפקוד את הגן לראשונה בחייה. זאת לאחר חודשים רבים בהם ביקשה ללכת לגן ועד עכשו הייתה בבית איתי ועם אחותה בת ה9 חודשים. אמנם אין לנו איזו משנה סדורה בקשר לאיך היינו רואים את המשך חינוך בנותינו, אך החינוך הביתי קורץ. בכל זאת רצינו להתנסות בגן מכל מיני סיבות, ביניהן הקושי האדיר שבגידול שתי הילדות בבית. כחודש שלם היא הייתה בגן בליוויינו, ולהפתעתי גיליתי ילדה שונה לחלוטין מזו שהכרכתי. במקום ילדה חברותית ופתוחה יש לי עכשו ילדה שנצמדת אליי ולא רוצה לדבר עם אף אחד בגן, מטפלות וילדים כאחד. היא נהייתה גם אובר רגישה מחוץ לקותלי הגן. אנחנו (אני ואביה) לעומת זאת התחלנו ממש לחבב את הגן הרבה יותר ממה שחשבנו בהתחלה, בעיקר בגלל שהילדים בגן שלנו ממש זהב, הרבה יותר מילדי החינוך הביתי שאיתם התרועענו עד כה. אנחנו גרים בקיבוץ ומאוד חבל לי שהיא, שכל כך כמהה לחברות, אין לה קשר עם בנות גילה מכאן ונראה לי שיכולה להיות לה בגן הנאה גדולה ברגע שתיפתח אל קבוצת הילדים. כאמור, עד עכשו היינו איתה והוחלט שממחר היא תיאלץ להתמודד לבדה.
שאלתי:
אני זוכרת שסיפרת שבתחילת דרככם גם אתם חשבתם שגיל 3 הוא גיל מוצלח לשלוח לגן אבל הנסיון לא עלה יפה. את יכולה להסביר מה בדיוק גרם לך להרגיש שזה לא יילך? אני פוחדת שאם נוותר עכשו אנחנו לא עוזרים לה לעבור מסוכה שבצידה השני ייתכן רווח ענק עבורה. איך יודעים?