מור, זה בדיוק מה שאני חשבתי... אולי העומס הרגשי הזה קשה להן (למיילדות) מכיוון אחר.
מסיפורים שקראתי, כנראה שלא כל המיילדות רגישות/מתחברות/יוצרות קשר מיוחד במינו ובל ינתק עם כל יולדת (זה לא בהכרח רע, שהרי כ"א בוחרת את אופי הליווי שמתאים לה).
אני מאוד אמביוולנטית, כי מצד אחד יש את כל הרגשות הללו (מישהי הגדירה אותם כ"התאהבות":-]) אבל מצד שני יש עדיין מבוכה וקטעים שזכורים לי כריחוק מסוים. העובדה היא שבמבחן המציאות לא הצלחתי להביע הכל. אולי גמני, כמוך, [u]לא הייתי בטוחה לגמרי בעמידותה או אמיתותה של האינטימיות[/u]

אני שוקלת דרך ביניים: לשלוח לה את סיפור הלידה. כיוון שחלקה בפלא (וגם רגשותי) משתקפים בו, הוא בעצם אומר את הכל (אבל קצת פחות אינטימי ממכתב תודה as such).

[u]ובכ"ז מה עושים עם עומס הרגשות?[/u]
יואו! כמעט בכיתי מהתיאור הכ"כ מדויק הזה של מה שעובר עליי (עלינו...) אחרי לידה... עומס, עומס של רגשות, הצפה, שטפון...שעולה על גדותיי...

[u]כתבתי לה מכתב אחרי הלידה שמתאר בדיוק את מה הרגשתי במהלך הלידה וכמה נוכחותה תרמה לי.[/u]
וגם מזה כמעט בכיתי... איך לא חשבתי על האפשרות הנפלאה, הנוחה והפשוטה הזאת??? כנראה שלא הייתי בטוחה לגמרי בעמידותה או אמיתותה של האינטימיות שנוצרה או לא נוצרה בינינו...

[u]נשארים בקשר[/u]
אני לא בטוחה שכל המיילדות ששות לזה... תחשבו על זה, בשבילנו היולדות, היא (המיילדת) האחת והיחידה והלידה שלנו היא האחת והיחידה, בשביל המיילדת אנחנו אחת מיני רבות....

[po]לידה ללא מיילדת[/po]
שיהיה בהצלחה @}

תודה על התגובות.
בנתיים התחלתי לשקול ללדת לבד עם הבעל.

בגדול, מסכימה שמשך הלידה עצמה הוא לא העניין, אלא הגבלת מס' היולדות ובעיקר הכוננות המתמדת שהמיילדת נדרשת לה.
בכ"ז חושבת ש- לא בגלל שהלידות שלך קצרות, אלא - כיוון שויתרת הפעם על כל מעקב ההריון יש מקום לשאול. מקסימום, תיעני בשלילה (וכאן אני חושבת האם, מהכרותך עימה, זה לא יעמוד בניכן?)

ד"א, למה ויתרת על המעקב? האם לא היית בטוחה שתלדי שוב בבית/עם אותה מיילדת?
אני מצרה על כל הפגישות ש"פיספסתי" לפני שהחלטתי סופית :-)

מסכימה עם ההולכת בדרכים.
ומי שהלידה שלה לקחה יומיים? תשלם כפול?
והכוננות של המיילדת ומגבלת כמות היולדות בחודש כדי שלא יהיו שתיים באותו זמן, לא שווה כסף?

לא משלמים ללידה לפי שעות.
אני חושבת שלבקש הנחה על בסיס "לידה קצרה", זה להעמיד את המיילדת במקום מאד לא נוח. ואם דווקא הפעם הלידה תתארך (וזה קורה)? תכפילי את התשלום?

את יכולה לבחור מיילדת אחרת, זולה יותר (יש כאלו) או ללדת בלי מיילדת.

אני חושבת שבגדול מיילדות לא יכולות לעשות את החשבון הזה.
יש לידות קצרות ויש ארוכות, והתשלום לא נעשה לפי שעה, אלא מהווה מין שקלול של איזה ממוצע של כל היולדות.
ככה יש ימים שהמיילדת "מרוויחה" ומשקיעה מעט זמן ומאמץ, מתחת לממוצע, ובימים אחרים היא "מפסידה" ומשקיעה המון זמן ומאמץ, מעל ומעבר לממוצע הנ"ל.

נראה לי לגמרי בסדר להעלות בפניה את השאלה הזו...
המיילדת שאני כנראה אקח כוללת במחיר (4,500 ש"ח) גם כחמש פגישות לפני הלידה ועוד כשתיים אחרי (-האם נראה לך שתזדקקי להן?).
ואם את כבר ילדת עם המיילדת הזאת, יש כבר איזו פתיחות ביניכן.
וודאי שהמיילדת מודעת לכך שזה סכום רציני.

[u]התשלום הוא כפי שהוא כי הוא מכסה באמת גם את כל הפגישות והליווי במהלך ההריון[/u]
אצל כל מיילדת זה אחרת: אצל חלק זה תשלום גלובלי. אצל חלק את משלמת על הלידה בנפרד ועל המעקב בנפרד. אצל חלק משלמים על כל פגישת מעקב בנפרד...
בקיצור דברי עם המיילדת שלך ושאלי אותה. רק קחי בחשבון שעליה לשריין את עצמה ללידה שלך, שזה אומר לסרב ליולדת אחרת באותו זמן, והיא חייבת לשריין יותר משעתיים כי אי אפשר לדעת בודאות שזה מה שזה יקח.
שתהיה לידה קלה ומוצלחת {@

קראתי את רב הדף ואני מקווה שלא פיספסתי משהו שעונה על השאלות שלי... נראה לי שלא.
אני ילדתי את הלידה השניה בבית והייתי מאוד מרוצה. היה לי ברור שאלד גם את השלישית בבית . אבל פתאום, רגע לפני, התחילה התלבטות. אני יולדת כ"כ מהר שפשוט חבל לי להוציא 4000 ש"ח על שעתיים וחצי בערך- זה כל הסיפור. חברה שלי אמרה שלפי מיטב הבנתה ממילדת בית אחרת התשלום הוא כפי שהוא כי הוא מכסה באמת גם את כל הפגישות והליווי במהלך ההריון. אז אם במקרה שלי אין ליווי הריון (כי הוא תכף נגמר), אין פגישת הכרות כי כבר הכרנו בלידה הקודמת והלידה בסה"כ שעתיים -שלוש והביתה, האם יש מקום לבקש איזושהיא "הנחה"? לא כ"כ נעים לי לעשות דבר כזה כי אני באמת מעריכה את העבודה שמיילדות הבית עושות. אבל מצד שני ממש גדול עלינו כרגע סכום כזה. מה דעתכן?

פו, זה אחד מהדברים שאני רוצה לאמר לה:
בלידה הייתי מאוד מכונסת ושקטה (עד לשלב הלחיצות...) ולא אמרתי הרבה. היה לי קשה לצאת מהקליפה אפילו בכדי לאמר מה לא נעים לי (למשל, לבקש שתזוז טיפה אחורה. דברים טריוויאלים כאילה), על אחת כמה וכמה מה נעים לי ומה עוזר.
חבל לי שלא אמרתי אז, למרות שאולי זה מובן בסיטואציה, ומצד שני אני לא רוצה להעיק מדי. ומצד שלישי אולי אני נראית נורא קרה ומרוחקת מרוב חוסר רצון להעיק.

אתמול נפגשנו עם המשפחה המורחבת, בפעם הראשונה מאז הלידה.
חוץ מדודה אחת אהובה במיוחד, ממש לא היו שם חיבוקים-נישוקים-קולולו לכבוד הקטנה, ואני מאוד נעלבתי. אחרי שעתיים אספתי את כולם והלכנו משם כשאני ממש על סף דמעות. בערב האיש חיבק אותי ואמר שנראיתי כ"כ שלווה ועצמאית, כ"כ לגמרי זורמת ומניקה-מחבקת את הגדולה-מאכילה את הקטן תוך כדי, שלא נראה היה שאני צריכה עזרה או שקרה משהו דרמטי בחיי.
בכ"ז נשארתי נעלבת :-) (בעיקר בשם הקטנה), אבל חשבתי על זה שהסתירה הזו מאוד אופיינית לי ושאני חייבת למצוא דרך לפתור אותה. אולי להפסיק לעשות חשבונות בשם הצד השני...

[u]ובכ"ז מה עושים עם עומס הרגשות?[/u]
אני גם הרגשתי ככה..

[u]נשארים בקשר[/u]
זה באמת מה שאני עושה.
כתבתי לה מכתב אחרי הלידה שמתאר בדיוק את מה הרגשתי במהלך הלידה וכמה נוכחותה תרמה לי.
ופעם בכמה זמן אני שולחת לה מייל עם תמונות של הקטן.. היא תמיד תמיד עונה לי וגם כתבה לי שהיא שמחה לשמור על קשר עם 'ילדים' שלה.

אני התאכזבתי מאוד מהיעדר התמיכה לאורך הלידה. זאת אומרת, רק בלידה עצמה המיילדת נכחה ממש, עד אז היא רק קפצה לצימר לביקורים סימליים וכלל לא תמכה, פיזית או מילולית. זה היה חסר לי מאוד (בעיקר תמיכה פיזית - מסז', משהו להקל על הכאב).

נשארים בקשר :-)

תגידו, מה עושים עם הגעגועים?
לפני הלידה הרגשתי שאני צריכה לבסס "אינטימיות אינסטנט" עם המיילדת.
החלטנו על לידת בית לקראת סוף ההריון (איזה פיספוס!) וסה"כ היו לנו מס' שבועות להכיר. התחברנו די מהר, אבל כל הזמן הרגשתי במין מירוץ להגיע לנק' בה יהיה לי נוח: בסיטואציה של לידה, בסיטואציה של כאב, בסיטואציה בה הנטיה הטבעית שלי היא להיות לבד (היה לי ברור שלא ארצה דולה או מלווים נוספים, ואפילו לאמא שלי - שהייתה הגיבוי הלוגיסטי - ביקשתי שיקראו רק בשלב מתקדם מאוד. בעיקר כי רציתי להעניק לה את החוויה של להיות שם, ולא כי רציתי מעצמי שתהיה נוכחת).

ועכשיו, אחרי הלידה סו"ס הגיעה האינטימיות - ואז המיילדת עוזבת :-(
גם מיד אחרי הלידה, וגם בתום הליווי אחרי עוד מס' פגישות.
וברור שכל צפיה אחרת היא בלתי ריאלית, ובכ"ז מה עושים עם עומס הרגשות?
נכנסים להריון שוב, כנראה:-)

יושי, המון תודה @}

[u]לא נראה לי סביר לצפות שכל מיילדת תהיה מחוברת באופן זהה לכל הנשים.[/u]
ברור שלא ולכן המשפט הזה שציטטתי למעלה:
[u]כבוד לחד פעמיות שלי כיולדת, בלידה הזו...[/u]
זה אלמנטרי, לא? כלומר אם מיילדת לא עושה\חווה את זה כמובן מאליו אז מה היא עושה בכלל במקצוע הזה???

העובדה שגילה בקשר עם המיילדת שלה זה נפלא . אבל, (ותתקני אותי אם אני טועה) זה כנראה בזכות חיבור אישי, לא רק בגלל שהיא יילדה אותה. לא נראה לי סביר לצפות שכל מיילדת תהיה מחוברת באופן זהה לכל הנשים.

הבנתי, גילה.
השאלה שלי היא בעצם למה צריך "ציון" בלידה, למה צריך בכלל להשוות לאחרות. השאלה האמיתית היא איך היה [b]לך[/b] בלידה, איך התגברת על הקושי, מה הרגשת. לא?

[u]כלומר "האם עמדת במבחן? איזה ציון קיבלת?" - זאת הכוונה?![/u]
כמעט. לדעתי זה היה עם משמעות של "בטוח היית יותר טובה מאחרות, רק תביאי הוכחות לזה" :-D

אלמונית יקרה,
מזדהה לחלוטין עם מה שכתבת ועם הערותיה החכמות והרגישות של יהודית. אני עברתי משהו בסגנון, אבל עם דולה, והיא בניגוד למיילדת שלך, גם לא היתה מקצועית, אפילו די רחוקה מכך. עד היום, שנה וחצי אחרי זה מציק לי. אומנם פחות, אך התסכול והעובדה שלא נסגר מעגל, או שלא הבהרתי לה את הדברים די קשה לי. אין לי עצה חכמה מלבד לשלוח לך חיבוק גדול, מבין ומכיל ודעי שאני מכירה את החוייה.

לפני שהמילדת הלכה, היא אמרה, "זו היתה לידה מיוחדת, אבל נדבר על זה כשאבוא עוד יומיים". מאוד הסתקרנתי. כשהיא באה כעבור יומיים היא לא העלתה את הנושא, ולי לא היה נעים "לחלוב מחמאות", אז השארתי את זה ככה.

אגב, "היסטרית", גיסתי ילדה עם אחת המיילדות המוערכות ביותר כאן, וזו גם אמרה לה בלידה "את היסטרית, תירגעי", כמה פעמים. בנוסף, כשהיולדת החזיקה לה את היד בציר ולחצה למיילדת את היד חזק מדי, המילדת לחצה לה בחזרה בצורה מכאיבה, כדי שתקלוט. משהו כזה.

מה שניסיתי להגיד, זה לאו דווקא שהדרישה שלך "מוגזמת" - אם זה חשוב לך, אז זה חשוב, אלא שיתכן שצריך לדעת לבקש מה שחשוב לך, כי זה לא טריוויאלי.

[u]"נו, מה המילדת אומרת? איך היית?".[/u]
כלומר "האם עמדת במבחן? איזה ציון קיבלת?" - זאת הכוונה?!

נזכרתי, שאמא שלי, אחרי הלידה שאלה - "נו, מה המילדת אומרת? איך היית?". לא היתה לי שום תשובה, אז כנראה לא קיבלתי פידבק, וזה גם לא הפריע לי (לא חשבתי על זה עד שאמא שלי שאלה).
עם זאת (כמו שכתבתי למעלה), לא הרגשתי (כמוך?) שהמילדת מרוכזת בעצמה ושוכחת אותי.

[u]אם זה נשמע לכן מתקבל על הדעת לא לקבל שום פידבק ממילדת שליותה אתכן בתהליך כ"כ מיוחד ועוצמתי?[/u]
כן. אני לא הייתי רוצה פידבק. אני מבינה שאת כן -- מסתבר שבאמת כל אחת שונה. :-)

תודה אמא לביאה....תודה בשמת...
מה שחיפשתי בעצם לשמוע כשהבאתי את כל העניין הזה לכאן זה: האם מישהי כאן חוותה דבר כזה כמו שתיארתי? האם זה נשמע לכן מתקבל על הדעת לא לקבל שום פידבק ממילדת שליותה אתכן בתהליך כ"כ מיוחד ועוצמתי? ושימו לב, אני מדברת על [b]פידבק[/b], לא בהכרח פרגון, איזשהו משוב, התייחסות, משהו...
אולי הציפיה שלי היתה מוגזמת? אולי, כפי שחלקכן כתבתן, הייתי צריכה [b]להבין[/b] אותה ואת יחסה אליי דרך מעשיה??? עדיין אני מתנדנדת בין 2 הקצוות של להחזיר את זה אליי כל הזמן, לראות מה זה עושה לי ומצד שני התמיהה הזאת על ההתנהלות שלה, האם זה הגיוני? האם זה 'נורמלי' אפילו....

עברתי שוב על הדף כולו ומצאתי את המשפט הזה של [po]מ י[/po] שנחקק בזכרוני מאז שקראתיו לראשונה:
[u]והיתה תחושה של קרבה. אבל זה סוג מאד מסויים של קרבה, סוג קצת מבלבל, כי מצד אחד זו קרבה מאד חזקה (באותו רגע הרגשתי כאילו אנחנו אחיות לפחות) ומצד שני אין בכלל קרבה (כי אנחנו לא מכירות בעצם ויתכן מאד שהמשותף בינינו מועט ביותר).[/u]
אכן סוג קצת מבלבל של קרבה... ומכאן ודאי נובעות חלק מהציפיות שלי\שלנו... :-\

[po]אמא ל 5[/po] אמרה:
[u]נראה לי שחלק מהקשיים שתוארו כאן נובעים מציפיות שרוב המיילדות לא יכולות לעמוד בהן, כמו תחושה שאת היולדת האחת והיחידה, וציפיה לאיזה כימה נפשית עמוקה.[/u]
[po]וכרמית מ[/po] 'עונה':
[u]אני לא חושבת שאפשר לצפות להיות "האחת והיחידה", אבל כן כבוד לחד פעמיות שלי כיולדת, בלידה הזו...[/u]
כל מילה! ממש 'סידרתן' לי את הראש.... תודה!

@} [b]כבוד לחד פעמיות שלי כיולדת, בלידה הזו...[/b] @}

[u]וכנראה שכל ההתנהלות הזאת שלה משקפת את האגו שלי: כמה אני רוצה להרגיש מיוחדת,מוערכת, איזו לידה מדהימה היתה וכו' וכו' ז"א זאת המראה שלי.... עדיין אני חושבת שזה היה טיפה קיצוני מצידה חוסר הפרגון, אך מה שחשוב כנראה זה למה ועל מה זה דורך לי ומכאיב לי כ"כ....[/u]
את גדולה! כל הכבוד לך! מאחלת לך לידה בדיוק בדיוק כמו שאת מאחלת לעצמך, בפעם הבאה {@

[u]גם פתאום הרגשתי נורא רע עם כל מה שסיפרתי פה כי באמת, אני רוצה שוב להדגיש, היא היתה מדהימה, מקצוענית, קשובה, רק איתה יכולתי 'ללכת' על זה....וכנראה שכל ההתנהלות הזאת שלה משקפת את האגו שלי: כמה אני רוצה להרגיש מיוחדת,מוערכת, איזו לידה מדהימה היתה וכו' וכו' ז"א זאת המראה שלי.... עדיין אני חושבת שזה היה טיפה קיצוני מצידה חוסר הפרגון, אך מה שחשוב כנראה זה למה ועל מה זה דורך לי ומכאיב לי כ"כ....[/u]

אל תרגישי רע - גם לך יש את הזכות להיות בסרט שלך, באגו שלך ובטח שלדבר על הרגשות שעולים בך.
הצורך שלך לקבל פידבקים חיוביים הוא לגיטימי מאוד בעיני, לא פחות מכל אחת שמוותרת על כך כי נתקלה במיילדת שלא נותנת כאלו.
הרי בסך הכל כולנו בני אדם ואוהבים שמחמיאים לנו מידיי פעם לפחות.
הצורך שלך בפידבקים לא מוריד ולא מעלה מעוצמת חווית הלידה שלך, מקווה שבחלוף הסערה תדעי להפריד בין הדברים.
ולפני הלידה הבאה, אולי כדאי לעשות קצת יותר תאום ציפיות, עכשיו כשאת יודעת מה את מחפשת....

התבשלתי שבוע בכל מה שכתבתי ונכתב לי פה.....
הכתיבה פה עזרה לי לשחרר קצת קיטור קודם כל, שזה כבר מקל קצת, וגם להסתכל על כל העניין מעוד נק' מבט....
[po]חגית ו[/po] ו [po]Pלונית אחרת[/po], תודה על מה שכתבתן זה גרם לי להרגיש שהצלחתי להבהיר את עצמי יותר ושלא הצטיירתי כאיזה מפונקת שמחפשת שיחמיאו לה כל הזמן....

[u]אם היא בסרט שלה גם אם תדברי אתה זה לא יעזור העבודה היא שלך[/u]
[u]כי כל מה שתגידי לה לא יעזור ונהפוך הוא[/u]
יהודית, זה כ"כ נכון וזה מה שהבנתי בימים האחרונים, מה אני מצפה שכשאבהיר לה את רגשותיי היא פתאום תגיד לי את כל המילים שרציתי לשמוע אז? שהיא תתנצל?... זה גם מצטרף למה [po]שכרמית מ[/po] אמרה שאולי זה משהו אישי שלי שהיא לא יכלה לנחש והיא בכלל לא תבין על מה אני מדברת כש'אפתח' איתה את זה....
גם פתאום הרגשתי נורא רע עם כל מה שסיפרתי פה כי באמת, אני רוצה שוב להדגיש, היא היתה מדהימה, מקצוענית, קשובה, רק איתה יכולתי 'ללכת' על זה....וכנראה שכל ההתנהלות הזאת שלה משקפת את האגו [b]שלי[/b]: כמה אני רוצה להרגיש מיוחדת,מוערכת, איזו לידה מדהימה היתה וכו' וכו' ז"א זאת המראה שלי....:-] עדיין אני חושבת שזה היה טיפה קיצוני מצידה חוסר הפרגון, אך מה שחשוב כנראה זה למה ועל מה זה דורך לי ומכאיב לי כ"כ....

[u]לקראת לידתי השניה, החלטתי ללדת שוב עם אותה מיילדת[/u]
לאלמונית השנייה, איזה סיפור! אני שולחת לך המון חיבוקים.... לי ברור שלא אלד איתה שוב!
ובאשר לקטע של שליחות- זה דוקא מאד קיים אצל המיילדת שלי אבל לפעמים זה מסמא את עיניה.... וגם למקום של שליחות אפשר להגיע מהמון אגו....

[u]היא לא יצאה מגדרה כדי להחמיא לי או דברים כאילו אבל היא ידעה לתת לי פידבק חיובי לגבי נושאים נקודתיים שבהם ראתה אותי במיטבי[/u]
בת ההרים, זה לא כ"כ משנה איזה או כמה פידבק היא נתנה, העיקר שנתנה משהו, שנתנה לך להרגיש שהיא ראתה אותך, התייחסה אלייך....שהיית קיימת בשבילה (עד כמה שזה נשמע נורא....)

שוב תודה לכולכן @}

[u]הבנתי שכנראה זה לא המקום של המיילדת לתמוך רגשית ביולדת[/u]
יש גם הרבה באמצע. אולי לא נכון יהיה להטיל את כל יהבינו על המיילדת אבל מכאן ועד להשתמש במילת התואר "הסטרית" יש דרך ארוכה. או לא לתת תמיכה בכלל,כמו שאת מספרת. אני חושבת שהחושים שלך,כיולדת ואישה,הם הקובעים. עצם זה שהרגשת עצמתית בלידה הראשונה והכל נעלם ברגע שהיא הגיעה היה צריך לשמש לך נורת אזהרה מסויימת.
אני,כמוך,התאכזבתי מכמה מיילדות בית "מיתולוגיות" שכל הזמן מדברות על כמה חשוב להן לעזור לשנים ללדת בדרך שלהן ולתת להן אפשרות ללידה שמגיעה להן ועוד המון ססמאות יפות אבל בפועל הן בוחרות את הלידות הקלות ביותר,פשוטות ביותר.
בלידה האחרונה שלי מצאתי מיילדת שהנושא הזה בנפשה. היא היתה מוכנה להגיע אליי הביתה ממקום רחוק,תמורת סכום סמלי ביותר,למרות שאני נחשבת יולדת ויב'ק. וכל זה היא עשתה מתוך אמונה עמוקה ביותר בשליחות שלה כמיילדת. היא לקחה על עצמה סיכון [b]ענקי[/b] בעצם זה שהסכימה לקחת את הלידה שלי. ואני מעריכה אותה על כך מאד.היא לא יצאה מגדרה כדי להחמיא לי או דברים כאילו אבל היא ידעה לתת לי פידבק חיבוי לגבי נושאים נקודתיים שבהם ראתה אותי במיטבי.

אלמונית וגם יהודית , אני כל כך מזדהה איתכן!!
בלידה הראשונה שלי בחרתי מיילדת שנראתה לי "גדולה מהחיים", נערצת - רוחנית, מכילה, מחבקת ותומכת. בלידה עצמה הרגשתי נפלא ועוצמתית עד שהמיילדת הגיעה. כל הזמן קיבלתי תחושה שאני עושה משהו לא בסדר, לא מספיק "טבעית", היסטרית (מילה שהיא עצמה השתמשה בה בלידה ואחריה), הקולות שאני עושה לא "נכונים". לא קיבלתי תמיכה לא מילולית ולא פיזית (חיבוק). המזל שלי היה שזו היתה לידה מהירה וקלה מאוד. אחרי הלידה, לקח לי הרבה מאוד זמן עד ש"נפל לי האסימון", אבל המשכתי להעריץ את המיילדת הזו, על אף הביקורת הרבה שלי עליה. לקראת לידתי השניה, החלטתי ללדת שוב עם אותה מיילדת, לעשות מעין "תיקון" ללידה הקודמת. ניסיתי לפתוח איתה את הדברים שהפריעו לי בפעם הקודמת, אך לא נתקלתי בדלת פתוחה לנושא. הבנתי שכניראה זה לא המקום של המיילדת לתמוך רגשית ביולדת ולקחתי חברה-דולה לתמיכה רגשית. הנסיבות הביאו אותי ללדת בבית חולים (היום אני יודעת שפשוט לא הרגשתי בטוחה לא בבית שגרתי בו ולא במיילדת). היתה לידה מאוד מסובכת. היתה מיילדת שלא היתה "גדולה מהחיים" - אבל פשוט היתה שם. היה רופא (גבר!!) שמה שזכור לי מהלידה זה העיניים החמות, האוהדות והאכפתיות שלו. והיתה המלווה הנפלאה שלי שהראו לי איך ניתן לקבל תמיכה מעצימה באמת. אני מתפללת לא לחזור יותר לבית חולים בחיים שלי. ואני יודעת (באיחור) שאני עם המיילדת הזו לא אלד יותר.
אני מאוד מקווה למצוא מיילדת ללא האגו שדובר עליו כאן, מישהי שהשליחות הזו של לידת בית זה לא משהו שרק מדברים עליו בכנסים......

קשה לדעת בלי להיות שם, אבל זה יכול להיות גם משהו מאד אישי שלך, תחושה שלך. היא לגיטימית, אבל המיילדת לא יכולה לנחש אותה.
כדאי לפתוח את הדברים על השולחן באופן כנה, ואם זו לא מיילדת-אגו, כפי שצוייר כאן, בהחלט יתכן שהיא תוכל לתת לך את מה שאת מבקשת, וזה לא ניתן פשוט מתוך אישיות שונה, הבנות שונות.

[u]יש לי הרגשה שאני לא כ"כ מצליחה להבהיר מה מפריע לי פה[/u]
גם אני מצליחה להבין (לפחות נדמה לי שאני מצליחה (-:) מאוד מבינה את הצורך במשוב זה לא אומר שאת לא יודעת שהיית בסדר בלידה כמו שאולי עולה מתשובות שכתבו לך, יש גם את הידיעה שלך וגם את הצורך במשוב ממנה בעיני אין סתירה בינהם.
ואני בעד לומר לה מה את מרגישה, לא מתוך כוונה לשנותה אלא כי האמירה תשחרר אותך, תסגור אצלך את הנושא (אני מקווה), תעשה לך טוב והרגשה של הישג שהיית אסרטיבית, העלת נושא לא נעים ויכולת לזה.
בעיני סגור דברים זה ממש חשוב (עד כדי כך שהיה עניין שסגרתי 13שנה אחרי התרחשותו (-: ) אחרת ממשיכים לסחוב במיוחד שלידה זה עניין גדול.
בהצלחה
והרגישי טוב (())

[u]יש לי הרגשה שאני לא כ"כ מצליחה להבהיר מה מפריע לי פה[/u]

אני מבינה. את המחמאות של המילדת עלי ועל הלידה אני נושאת איתי והן מאד חשובות לי.
שווה לשוחח איתה.

אלמונית יקרה.
אם היא בסרט שלה גם אם תדברי אתה זה לא יעזור העבודה היא שלך לשחרר אותה ואת המראה שהיא מראה לך(השלכות לקוח מתוך הקורס בניסים). חוץ מלשלוח לה אהבה ולשחרר אותה להודות לה על שהייתה להודות לעצמך. ולשחרר . כי כל מה שתגידי לה לא יעזור ונהפוך הוא . את לא יכולה לשנות אותה את יכולה לגדול ולהתעצם מהתהליך ומהלידה וזה כבר קרה.
שולחת לך המון אהבה.

[u](יש רעיונות?)[/u]
לקחת נשימה עומקה ולהרים טלפון. לדבר בצורה פשוטה וכנה.
או...
לכתוב מייל.

[u](יש רעיונות?)[/u]
להפנות אותה לדף הזה:-]...

בנות, תודה קודם כל על כל התגובות ועל האמפטיה @}
יש לי הרגשה שאני לא כ"כ מצליחה להבהיר מה מפריע לי פה....
לוטם- כל מה שכתבת נכון. ילדתי בסופו של דבר בתנאים שרציתי, 'הצלחתי' בכל מובן.... לא בא לי להכנס לפרטי הלידה ואולי זה מה שחסר פה.... אבל בתום הלידה הרגשתי שהיא בכלל לא 'רואה' אותי! אתם מצליחות להבין על מה אני מדברת??? אני לא צריכה שתאדיר את שמי ותאמר לי אלף פעם כמה הייתי מדהימה אבל רציתי איזושהי התייחסות לכל המהלך....איזושהי הרגשה של החלק של שתינו בתהליך.... מבחינתי היא היתה חלק מאד מאד חשוב אפילו קריטי בכל מה שהיה ויכול להיות שזה לא מה שהיא חשה כלפיי אבל משהו היא בטח כן חשה? לחברתי (שהיתה בלידה) היא הצליחה להגיד את זה, לי לא!

כמו שיהודית כתבה, על פניו זה נראה פשוט קטע של אגו, נראה שהלידה הזו פשוט היתה בשבילה עוד ציון דרך בפרקטיקה שלה ושהיא מאד גאה עליו 0על הציון דרך הזה)....
[u]חובה לראות את מקומה של היולדת ולפרגן לה על כך...."[/u] יהודית, זה נכתב בציניות טהורה!!! ברור שזה לא משהו ש'כותבים' כאיזה כלל, או שיש את זה למילדת או שאין לה את זה..... ולמיילדת שלי חשבתי שיש את זה מהכרותי הקצרה איתה ומהתדמית שהיא יוצרת לעצמה.....

[u]אבל הלידה (וההריון לפניה) היתה רק התחלה של קשר.[/u]
גילה, מה יש לומר....איזה כיף לך! אני מוריקה מקנאה.... בלידה הקודמת שלי לא נוצר משהו קרוב עם המיילדת וגם לא כ"כ ציפיתי, בלידה הזאת בסופו של דבר גם לא... זה די מאכזב תחושה כזאת של i still haven't found what i'm looking for ....

ההולכת בדרכים, זה בדיוק מה שכ"כ מוזר פה- [b]כל[/b] מי שסיפרתי לו על הלידה כ"כ פירגן והעריך וחיזק וכו' ורק היא לא אמרה כלום... שוב אני חוזרת על זה: זו הרגשה שהיא בכלל לא רואה אותי, היא לגמרי בסרט שלה....ואיכשהו מבחינתי הפידבק שלה הוא החשוב ביותר, כנראה...
שוב, אני מקוה שהצלחתי להבהיר יותר את ההרגשה: לא חיפשתי ציונים, חיפשתי שיתוף, חיפשתי עיבוד, הדדיות, דו שיח....

Pלונית, תודה על החיבוק!
בת ההרים, כנראה שלא אוכל להמלט מלפתוח את זה איתה, אני מחפשת את הדרך לעשות את זה (יש רעיונות?)

הוי......
>קצת קרעכצן לסיום...<

[u]ואני לא שאלתי מפורשות: אז איך הייתי אני....[/u]
אלמונית- האם הלידה היתה בסדר? האם הצלחת ללדת בתנאים שרצית? בבית? בסביבה חמה ותומכת?
הרי ברור לחלוטין שאת, את היולדת, לא?
לכן משום מה נראה לי מיותר משהו הערה מצד המיילדת על "איך היית את"- הלא ילדת, הלא הצלחת, לא?
בשביל מה את צריכה שהיא תגיד לך איך היית אם הצלחת במשימתך וילדת בבית?

אלמונית-גמאני חושבת שאת צריכה לפתוח ולסגור את זה איתה.רק ככה תמצאי מנוח למחשבות שרצות בראש.

אני רק רוצה להוסיף שאם את יודעת בפנים עד כמה היית חזקה וממוקדת וקשובה לגוף בלידה,אז זו כבר
הרגשה טובה,לא?מדברייך אני מבינה שאין לך ספק בזה,וזה נפלא!
אולי אם תכתבי לנו איזה סיפור לידה,תהיה גם לעוד אנשים הזדמנות להעריך ולפרגן.
אני בכל אופן נהייתי סקרנית מאוד! :-)

אלמונית, אין לי מה להוסיף על מה שאמרו אבל ליבי יוצא אליך, נשמע לא נעים מה שאת מרגישה. אז אני מצרפת (())

[u]כבר עברו חודשיים זה מרגיש לי כאילו כבר אין לי זכות כמעט...[/u]
רק חודשיים? וכבר תחושה של "נגמר הקשר"?
אולי בצפון זה אחרת ;-) ואולי זו המילדת שלי, אבל הלידה (וההריון לפניה) היתה רק התחלה של קשר.
נראה לי שאם את חשה צורך להעזר במיילדת שלך כדי לעבד את החויה, את יכולה לפנות אליה ולבקש לעשות "תחקיר אירוע".

[u]חובה לראות את מקומה של היולדת ולפרגן לה על כך...."[/u]
לא כולן יכולות לעשות את זה. וגם אם זה יהיה כתוב הרבה פעמים מה שאומרים לא מתקבל אצל השומע כמילה טובה או חיזוק להפך.
שוב שולחת לך המון אהבה וחיבוק .

יקירתי האלמונית- יש מיילדות שפשוט שוכות להגיד את המילה הטובה ואולי הן לא יודעות פשוט כך. כי להגיד מילה טובה לפעמים זו סוג של ידעה הקשבה פנימית וירידה מאגו.. ומניסיון אני יכולה להגיד שלא היו לי ציפיות מהמילדת של תמיכה כי ידעתי טוב מאוד מול מי אני עומדת, ושהתקשרתי אני למחרת להגיד לה תודה על הנוכחות (חוסר הנוכחות) שלה בלידה היא לא הייתה בבית והשארתי הודעה עד היום היא לא טרחה לחזור.. אז יש מי שמגיעה ממקום של אגו, יש מי שקמה ללידה והולכת כמו שהרבה אנשים הולכים לעבודה נו טוב עוד לידה, יש מי שמעורבת וכו.
ולסגור רגשית את הנושא זה בינך לבין עצמך בלי שום מעורבות למיילדת כיוו שלשנות את המיילדות אי אפשר כי זו היא. פשוט להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין. ואת המילה הטובה אני שולחת לך ואומרת לך כל הכבוד יקירה .(ומעבר לך חיבוק וירטואלי ענק)
יהודית שפמן

יונת, לא ציפיתי לציונים ולא העדר הפרגון הוא העניין המרכזי פה אלא זה שבכל ההזדמנויות שאחרי הלידה היא דיברה המון על עצמה, על התפקוד שלה, על קבלת ההחלטות שלה על הטרסט הגדול שהיה לה על זה ש"לא הכל בידיים שלנו" וכו' וכו'. אבל רגע, אני [b]ילדתי[/b] בסופו של דבר! והדברים לא היו טריויאליים כלל ועיקר, בנסיבות שהיו, בקלות מאד יכולתי להתקע על כל מיני פחדים וחרדות וחששות אבל הכל זרם בצורה כ,כ מופלאה.....והיתה הרגשה שהשילוב של כל מי שנכח בלידה הזו היה מושלם אבל בהרגשה שלי היא לא ראתה אף אחד חוץ מאת עצמה..... זה בלט בעיקר על רקע הפידבק שקיבלתי מחברתי הדולה שנכחה בלידה.....

מונו, לא היו לכך 'רמזים' לפני הלידה, אם כי בדיעבד אני יכולה לומר שהרגשתי במשהו שלא מתחבר עד הסוף.....

_יש אנשים שהסגנון שלהם הוא כנראה מאוד מוחצן והם אוהבים לדבר על עצמם ושוכחים לדבר על
אחרים.(סתם השערה כמובן.לא מכירה את המיילדת)_
יכול להיות שזה ההסבר.... אם כי גם בשתי הפגישות שלאחר הלידה היא עדיין לא 'נזכרה' ואני לא שאלתי מפורשות: אז איך הייתי אני.... או משהו כזה, אבל בהחלט שאלתי דברים שבנאדם רגיש היה מבין מה אני מחפשת.....

בשמת, זה נכון שהיא הביעה את דעתה במעשים, אבל מה זו פחיתות כבוד גם להביע במילים? במילה אחת?
את לא היית מצפה [b]לשמוע[/b] את זה גם אם [b]הרגשת[/b] את זה?

[u]אלמונית, האם זה לא אומר שהיתה לה הערכה גבוהה ביותר אלייך ואמון מוחלט בכוחות וביכולות שלך?[/u]
אולי זה אומר.... את יודעת מה, אבל כן, רציתי לשמוע ממנה שזה היה השילוב בין שתינו שאיפשר את זה, בין מי שהיא לבין מי שאני, שהיא אולי לא היתה הולכת על זה עם מישהי אחרת............ אבל לא! הכל נבלע בטפיחות השכם העצמיות שלה...

[u]נשמע לי חשוב לסגור רגשית את העניין.[/u]
ברור. עד עתה ניסיתי לעשות זאת עם עצמי לראות מה זה עושה לי באיזה מקומות כואבים זה דורך לי , למה זה כ"כ הסעיר אותי.....
אבל אולי באמת אני צריכה גם לדבר איתה על זה ישירות ומפורשות...... כבר עברו חודשיים זה מרגיש לי כאילו כבר אין לי זכות כמעט.....(בטח כבר עברו אצלה איזה 6 לידות מאז)
כמו ש [po]ההולכת בדרכים[/po] כתבה חבל שזה הפך לסיפור כואב מבחינתי, אבל נראה לי שזו לא רק בעיה בתקשורת.....

[u]בתמיכה המעשית שנתנה, בבטחון ובאמון שלה בי ובתהליך[/u]
אלמונית, האם זה לא אומר שהיתה לה הערכה גבוהה ביותר אלייך ואמון מוחלט בכוחות וביכולות שלך?

[u]איך אני עברתי את כל התהליך (בעיניה!) מה היה המקום שלי (בעיניה!) מה היא חושבת עליי[/u]
אפשר להגיד שזה עלול להישמע פטרוני ומתנשא מצדה, להגיד לך מלים כאלה.
לדעתי, היא הביעה את דעתה במעשים.

למה שלא תשאלי אותה בעצם?נשמעת לי שאלה לגיטימית.
יש אנשים שהסגנון שלהם הוא כנראה מאוד מוחצן והם אוהבים לדבר על עצמם ושוכחים לדבר על
אחרים.(סתם השערה כמובן.לא מכירה את המיילדת)
אני מניחה שאם תשאלי אותה תקבלי תשובה ותתחזקי.נשמע לי חשוב לסגור רגשית את העניין.
חבל שבעיית תקשורת קלה תהפוך לסיפור כואב מבחינתך.

אלמונית, נראה לי שזה עניין מאוד אישי. אני לא ציפיתי (או רציתי) לקבל ציונים מאף אחד, גם לא ציונים טובים.

לאלמונית - אולי כדאי לדבר איתה על כך כדי "לסגור" את העניין. וגם, האם היו לכך רמזים לפנ הלידה עצמה(בדיעבד)?

אחד הדברים הבסיסיים שיולדת היתה מצפה לשמוע מהמיילדת שלה זה קצת פרגון.... בעצם, עזבו פרגון, איזו מילה על מקומה שלה (של היולדת) בלידה, על איך שקיבלה את הצירים, הלחיצות ובכלל את כל התהליך העוצמתי והלא- פשוט -לעיתים הזה...

ובכן... מסתבר שלא כל המיילדות 'רואות' את היולדות שלהן, מדהים-ככל-שזה-יישמע....
ילדתי לפני כחודשיים בבית בלידה לא פשוטה, היתה לי חויה מדהימה וגם המיילדת שלי היתה מדהימה בתמיכה המעשית שנתנה, בבטחון ובאמון שלה בי ובתהליך, באומץ שנדרש לה כדי להמשיך בבית, באמת מגיעות לה הערכה ותודה רבות.... אבל אני לא מצליחה להתגבר על זה שלא שמעתי ממנה מילה אחת [b]עליי[/b], איך [b]אני[/b] עברתי את כל התהליך (בעיניה!) מה היה המקום [b]שלי[/b] (בעיניה!) מה היא חושבת עליי, מה הרגישה כלפיי.... מילה אחת לא שמעתי ממנה!!! כלומר, מבחינתה הלידה הזאת היתה [b]שלה[/b] היא היתה המדהימה פה, היא קיבלה החלטות אמיצות היא הדגימה מיילדות למופת היא והיא והיא והיא.....
אז מיד אחרי הלידה כולנו עוד היינו קצת בשוק, אבל גם בפגישות שאחרי זה לא הגיע.... נדהמתי לגלות שגם בתהליך כזה של [b]ליווי[/b], בנאדם (=המילדת) יכול להיות [b]לגמרי לגמרי[/b] בסרט [b]שלו[/b] (

אז אולי במסמך שתמרוש הציעה לנסח יש לכתוב: "חובה לראות את מקומה של היולדת ולפרגן לה על כך...." :-\

קראתי בעניים את כל השיחה, והיא נראית לי חשובה מאוד.
אבל מאוד חסרה לי תגובה של מיילדות בית, שיקראו ויגיבו פה ויציגו את דעתן. מישהי יכולה להזמין לפה אחת?

בקשר למיסוד: אני חושבת שמאוד נכון לפעול בכיוון של מיסוד כל החוקים והמנהגים והשאלות האלה. (מתי ועל מה משלמים, כמה זמן נשארים אחרי הלידה). וזה בכלל לא הכרחי לחכות למשיח - זאת אומרת למימסד הרפואי האדמיניסטרטיבי. הייתי מצפה מאמה"י שייקחו דבר כזה על עצמן, ינסחו חוזה טיפולי כללי עם כל הסעיפים שעלולים לצוץ ושצריך לתת עליהם את הדעת, וינסחו המלצות, וגם ישאירו מקום למדיניות אישית של מיילדת, או להסכמות פרטניות בין יולדת למיילדת, כשזה נראה חשוב להשאיר את היכולת לגמישות.

ברגע שיש לשני הצדדים מסמך מנחה של אמה"י (ולא של פקידים בלתי ידועים ממשרד הבריאות, שלכי תדעי כמה הם מבינים בנושא), זה צריך להקל על כולנו את ההתנהלות הזאת. אני הייתי רוצה דבר כזה.

מי לוקחת את הכפפה?

[u]זהו, שאם היא "זורמת איתך" אז היא מחכה שהדברים יבואו ממך.[/u]
נכון, ובדיעבד אני חושבת שהיה שלב שרציתי שהיא יותר תחליט ותקבע, אבל לא היתה לי ברירה אלא לךהחליט בעצמי מתי די וזה נראה לי איכשהו יותר נכון ללידה ראשונה שיש מיילדת שמכוונת את העניינים מעט יותר, לי זה היה חסר.

[u]והיא זרמה איתי[/u]
זהו, שאם היא "זורמת איתך" אז היא מחכה שהדברים יבואו ממך.

_אם היולדת מתפנה בגלל רצון שלה ,ובעצם החלטה לוותר על כל העניין של לידת בית טבעית,אז אולי באמת אין למיילדת מה לחפש שם.
אבל אני שואלת על מצב שבו יולדת מתפנה בגלל החלטה רפואית,כמו בדוגמה שנתת_
את מפרידה בין שני מצבים כאילו שיש ביניהם הפרדה דיכוטומית, ולא כך הוא. העניין הוא דווקא בזה שבין שני המצבים שנתת יש הרבה אפור.
אם אני יכולה לתרום את השני גרוש שלי אז אני יכולה לומר שאחת המסקנות שלי היא שמיילדת אחרת אולי היתה נוהגת ביותר החלטיות במצב שבו הייתי: או נוקטת בפעולות נוספות כדי לקדם עניינים בבית, או חותכת עניינים מהר יותר ומציעה בעצמה שנלך לבית חולים בלי שזה יבוא דווקא ממני. אני חושבת שבלידה ראשונה צריך מיילדת עם המון ניסיון. בחרתי מישהי שהיתה לי כימיה איתה והיא אישיות נהדרת, והיא זרמה איתי, אבל אולי לפעמים זה לא מספיק, בעיקר בלידה ראשונה, בה ליולדת אין מושג בדיוק על מה מדובר ולמיילדת יותר.

תודה בת הרים @}.זו גם ההרגשה שהתגבשה והתבשלה אצלי כמה ימים אחרי המפגש איתה.
ובקשר למה שכותבת קומה ג-אני מסכימה גם כן.מן הסתם לכל יולדת יש מספר פרמטרים שחשובים לה
אצל המיילדת,חלק יותר וחלק פחות.
אני רואה שצריך לעשות מין סדר עדיפויות אישי,ואני מודה לכן שאתן משתפות ועוזרות לי לעבור את התהליך.

[u]אני אישית לא הייתי בוחרת במיילדת שעבורה להגיע לבי'ח עם יולדת זה "מפגש חברתי"(אני מקצינה,אני יודעת ולכן המרכאות) כי זו אנרגיה שהיא מביאה איתה ללידה-האפשרות לעבור לבי'ח נמצאת באוויר[/u]

תראי, אי אפשר לצאת מזה. גם אם ביה"ח עוין את המיילדת, זו אנרגיה שהיא מביאה איתה ("המקום הרע הזה"). כך או כך, כל אחת בוחרת את המיילדת שנראית לה, וזה לגמרי עניין של טעם וכימיה.

המיילדת בה בחרתי לא תבוא לבי"ח הקרוב אלי אם אתפנה. אני מודעת לזה ובכל זאת מעוניינת בה, בביתי. אילו הייתי יכולה להיות בקשר גם עם דולה שרק תיהיה בסטנד ביי, למקרה של בי"ח, זה היה אידילי. אבל לא נראה לי שמישהי תסכים לעשות זאת...
אני מסכימה עם [po]בת ההרים[/po]-
[u]לי אישית היה חשוב המקצועיות של המיילדת..היכולת שלה..לאבחן מצב שבו באמת צריך לעבור לבי'ח והיכולת שלה לגרום לי להרגיש טוב עם המעבר בכל מקרה. גם אם היא לא מלווה אותי בפועל.[/u]
בדיוק|Y|!

_מבחינתה מצבים של פינוי לא קורים הרבה,ואם כבר קורים כדאי ליולדת לשנות "סטייט אוף מיינד"
ולהתאים את עצמה למצב החדש והלא מתוכנן שנוצר_
אני מסכימה איתה. למרות שאין לי את הנסיון שלה כמיילדת,הגישה שלה נראית לי מאד נכונה. אני חושבת שמה שהכי חשוב אצלה זו הכנות שלה כלפייך. זה המקום ממנו היא באה וכך היא תרגיש/תנהג במקרה של מעבר לב'יח. אני אישית לא הייתי בוחרת במיילדת שעבורה להגיע לבי'ח עם יולדת זה "מפגש חברתי"(אני מקצינה,אני יודעת ולכן המרכאות) כי זו אנרגיה שהיא מביאה איתה ללידה-האפשרות לעבור לבי'ח נמצאת באוויר. לי אישית היה חשוב המקצועיות של המיילדת,השקפת החיים שלה בגדול(האם היא מקבילה לשלי),היכולת שלה(וכמה אני סומכת עליה) לאבחן מצב שבו [b]באמת[/b] צריך לעבור לבי'ח והיכולת שלה לגרום לי להרגיש טוב עם המעבר בכל מקרה. גם אם היא לא מלווה אותי בפועל.

[u]האם המיילדת שלך סבלה מזה שהיא נשארה איתך?[/u]

לא, נהפוכו, היא פגשה הרבה קולגות לשעבר והתנשקה עם כולם :-) את יכולה לקרוא בדף סיפור הלידה שלי [po]סיפור הלידה של קרוטונית מהמרק הגדול[/po]

המיילדת אפילו אמרה יותר מכך-שאם היא הולכת צוות בית החולים מאוד משתדל עבורך פתאום,כדי
להוכיח לך שטעית ושבעצם כיף ללדת אצלם.כלומר היא טוענת שממש עדיף שהיא תלך...
היא גם אומרת שאין לה קשרים טובים בבתי חולים כי היא כבר המון שנים לא עובדת בתוך המערכת.
והיא גם לא מכירה את היחס בכל בתי החולים,רק לחלק מהם יצא לה להגיע במשך השנים.
מיילדת אחרת שדיברתי איתה בטלפון ועד לא מזמן עבדה גם בבית חולים,אמרה שהיא כן נוטה להשאר,
אך גם היא ציינה שעקב המצב הפוליטי השביר של מיילדות הבית היום היא צריכה לשמור על פרופיל מאוד
נמוך.
קומה ג-האם המיילדת שלך סבלה מזה שהיא נשארה איתך?

_היא סובלת,אף אחד ממילא לא מקשיב לה,והצוות נותן יחס עוין יותר אם היא
מתעקשת להשאר._
זה אמיתי. לא תירוצים. גם אלו ש"מתגברות" ונשארות מספרות את זה. לא כולן מסוגלות לעמוד בזה. ובסך הכל - הרי לא סתם הן יצאו מהקן החם והנוח של בי"ח, אל הג'ונגל של מיילדות עצמאית. זה קורה לרוב רק לאחר שהגיע רפש עד נפש.

לי זה מאוד עזר, בגלל יחסים טובים של המיילדת עם צוות בית החולים שבו עבדה קודם. אבל ברור שזה לא המצב בכל המקרים.
בעיקרון, נוכחות המיילדת נחוצה לדעתי לא בגלל "השיטות הטבעיות שלה" ולא בגלל עזרה טכנית שהיא יכולה להגיש, אלא מפני שהיא כוח שליווה את היולדת עוד בשלבי ההריון, שמכיר את החששות והתקוות של היולדת. היא יכולה להוות גורם מגשר בין הבית לבית החולים ולטשטש במקצת את המעבר החד הזה.
כל זה נכון כמובן אלא אם בבית החולים והמיילדת ממש צהובים זה לזה, שאז האווירה השלילית עלולה לפגוע עוד יותר במהלך הלידה.

ואגב, בכל סיפורי לידות הבית שקראתי, שבהם עברו לבית החולים (יש כנראה די הרבה כאלה, ומעטים מאוד מקרי החרום שבהם), לא ראיתי שהיולדת שהחליטה לסיים את לידת הבית שינתה את אמונותיה והרגשתה לגבי החשיבות של לידה כזו עבורה. פשוט, נוצרו נסיבות אחרות.

עונש?!חס וחלילה!!!אם הלידה ממש לא מתקדמת ואין ברירה אלא לקבל זירוז,זה מבחינתי פינוי מסיבה רפואית.מן הסתם יש גם מצבים שבהם היולדת רוצה לשנות את בחירתה תוך כדי הלידה,גם אם כן יש לה
אפשרות להמשיך בבית (לא מה שקרה אצלך,לפי הסיפור לידה שלך).ואז אולי המיילדת יכולה לחשוב
שממילא היא כבר לא נחוצה ולא מועילה עם "השיטות הטבעיות שלה".
בכל אופן,המיילדת שאיתה דיברתי ממילא לא עשתה שום הבחנה כזו,אלא אמרה שמבחינתה היא תמיד
מיותרת בבית החולים.היא סובלת,אף אחד ממילא לא מקשיב לה,והצוות נותן יחס עוין יותר אם היא
מתעקשת להשאר.
והיא גם ציינה שידוע לה שמיילדות אחרות כן נשארות.
אני מבינה שלך זה מאוד עזר כשהמיילדת נשארה.
ולכן שאלתי שאלה,כדי לשמוע מנסיון של אחרות,ולחשוב למה אני בעצם מצפה ממיילדת,כי זה די מבלבל
אותי כל העניין הזה...
מבחינתה מצבים של פינוי לא קורים הרבה,ואם כבר קורים כדאי ליולדת לשנות "סטייט אוף מיינד"
ולהתאים את עצמה למצב החדש והלא מתוכנן שנוצר.

[u]אם היולדת מתפנה בגלל רצון שלה ,ובעצם החלטה לוותר על כל העניין של לידת בית טבעית,אז אולי באמת אין למיילדת מה לחפש שם[/u]

למה? עונש? אם התוכניות היפות לא מצליחות להתגשם, האם צריך להוסיף לכל הבלבול והכאב גם פרידה ממלווה צמודה? מעבר לבית חולים מבחירת היולדת אין פירושו אמירת "זה לא בשבילי כל השטויות האלה". פירושו "אני רוצה ללדת, אבל הגוף שלי מתקשה, ובמקום להיתקע עם הראש בקיר אני בוחרת להיצמד למציאות ולעשות מה שאפשר כדי לסיים את הלידה".

כל עוד המיילדת יכולה להישאר, כדאי מאוד שתישאר.

הבעייה היא שמיילדות הבית לא ממש רצויות בבי"ח, ולפעמים, במיוחד אם זה בי"ח שהן "גדלו" בו (כל מיילדות הבית היו מיילדות בי"ח פעם). עצות של המיילדת ליולדת, יכולות בהחלט להתפרש (ומתפרשות) כחתירה נגד הצוות. זה יוצר התנגדות של הצוות גם ליולדת, ולא תורם לה.
דווקא אם נוצר מצב חירום, הקושי של המיילדת גדול יותר, כי היא נתפסת כאשמה במצב או כחסרת אחריות (ולא משנה שבעצם, ההעברה לבי"ח זו בדיוק האחריות שלה, כשהמצב לא מאפשר השארות בבית). מעבר בעקבות בחירת היולדת הוא יותר פשוט, למרות שגם שם, עלולים להתברר הבדלי ההשקפות לגבי הלידה, וזה יכול להעמיד את המיילדת במצבים מאד לא נעימים - למשל, משך זמן לאחר פקיעת מים, אורך לידה ללא זירוז וכדומה.
אני מבינה את הרצון שהמיילדת תמשיך איתך לבי"ח, ואם היא מוכנה - זה נהדר, אבל אני גם מבינה מיילדות שלא ממהרות להעמיד את עצמן במצבים האלו. בסך הכל גם להן יש רגישויות, והן גם צריכות להמשיך לעבוד עם בתי החולים, ולו כדי להעביר את המידע הרלוונטי בעת הפינוי. הקושי לתפקד במערכת עוינת, שכוללת נהלים שנוגדים את השקפת העולם של המיילדת, מאד ברור לי, ולדעתי, מעבר לקושי של המיילדת (שהוא לגיטימי), זה גם משפיע לרעה על היולדת.

בכל מקרה, נראה לי חשוב ללבן את הנושא מראש, ולוודא שיש מישהו אחר שישאר איתך בעת הצורך (מודה שזו היתה נקודה שלא התארגנתי אליה כראוי, ולשמחתי לא עמדה במבחן). לא הייתי פוסלת מיילדת רק בגלל הסיבה הזו.

אם היולדת מתפנה בגלל רצון שלה ,ובעצם החלטה לוותר על כל העניין של לידת בית טבעית,אז אולי באמת אין למיילדת מה לחפש שם.
אבל אני שואלת על מצב שבו יולדת מתפנה בגלל החלטה רפואית,כמו בדוגמה שנתת.
ואז נראה לי שהליווי נחוץ, כי גם ככה זה יכול להיות מצב מלחיץ ומפחיד,ופתאום "להשאר לבד" ככה מול
המערכת...ואז עצות של המיילדת יכולות לעזור כי היא מאפשרת לך לדעת למה כדאי להסכים ולמה לא
(למשל),וגם מפחיתה את תחושת החרדה הכללית שבוודאי נוצרת במצב כזה.
אם שכרתי מיילדת במחשבה שאני רוצה ליווי אישי במהלך הלידה,אני יכולה לצפות שהליווי יימשך גם אם לא הכל הלך לפי התוכנית ונוצר מצב חירום.
אני רוצה לסמוך על המיילדת שלי שלא תעזוב אותי לבד כי לא נוח לה,ושלא תפזר "אנרגיות שליליות"
באופן כללי...
האם לדעתך אני מגזימה בציפיות שלי?
מאוד חשוב לי להבין את מה שאת כותבת,כי בכלל עוד לא פגשתי את המיילדת ואין לי שום רצון להתווכח
סתם לפני שאני מבינה את התמונה המלאה.

הולכת...
מה שאת מקווה,למעשה,ככה נראה לי,זה שאם יהיה צורך ותעברי ללדת בביה'ח המיילדת תשאר איתך על תקן דולה. למעשה מבחינה מקצועית אין לה הרבה מה לעשות איתך שם. היא לא יכולה להתערב לצוות הרפואי בהחלטות השונות. היא יכולה רק להיות שם בשבילך,לעסות,לעודד,לייעץ לגבי תנוחת לידה,לעזור עם תהליך הקבלה והרישום.
הכל טוב ויפה אבל אולי לא לכל מיילדת בית מתאימה סיטואציה כזו.במיוחד לא בתקופה הנוכחית שהיא תקופה ירודה עבור מיילדות הבית(כל הנושא של ביטוח והתנהלות מול המערכת).
[u]תלוי למה עוברים ובאיזה שלב-את יכולה לפרט?[/u]
אם עוברים בגלל החלטה של המיילדת,הווה אמר,מצב לא אייאייאיי שמצריך שהייה בבית חולים(חשש למצוקה עוברית,חשש למצוקת היולדת וכ'ו). שכן אז,לטעמי,יש יותר משקל לנוכחות המיילדת.
אם עוברים בגלל הרצון שלך. נניח,ההחלטה שלך לקבל אילחוש אפידורלי,לדוגמא.או עייפות בגלל לידה ארוכה.אולי אז אין הכרח שהיא תתלווה איתך ותהיה על תקן דולה. זה תלוי בה. את לא רוצה איתך מלווה עם אנרגיות שליליות,זה בטוח.

אני חשבתי לי-אין אפשרות להצהיר שהמיילדת רוצה להמשיך-זה די ברור
אבל היא יכולה להיות שם כמלווה ולתת ליולדת (לא לצוות) עצות מה לעשות,לא?
גם אם מאוד צריכה לשמור על פרופיל נמוך,עדיין יכולה להיות לה תועלת.
אלא אם כן הצוות מתפלץ ברגע שהוא רואה אותה.
תלוי למה עוברים ובאיזה שלב-את יכולה לפרט?
[po]ה עוגיה[/po]-אפשר לשאול מי הייתה המיילדת שלך?

[u]לי היה נהדר שהמילדת נשארה איתי[/u]
[po]ה עוגיה[/po]. המילדת שהיתה איתך היא באמת מיוחדת במינה ומוכנה לבוא לקראת יולדות בהרבה מקומות שבהם מיילדות אחרות לא. אשרייך.

לי היה נהדר שהמילדת נשארה איתי.
אני יודעת שהיא סבלה מזה מאוד.

יכולה להבין למה מילדת תגיד לך דבר כזה אבל אני לא הייתי מסכימה.

זה תלוי בביה'ח אליו מתפנים,ככה נראה לי. כשאני התפניתי בזמנו זה היה עם מיילדת שעובדת בביה'ח אליו עברתי. יצא לי נהדר. היא יילדה את בני שם.
מצד שני,אם זה בי'ח שלא מכירים בו את המיילדת זה יכול באמת רק להרוס לך אם תגיעו ותצהירו "התחלנו לידה בבית ועברנו לכאן והמיילדת רוצה להמשיך...". צריך לדעת מתי להיות פוליטיקלי קורקט.
גם תלוי למה עוברים ובאיזה שלב.

היום דיברתי עם מיילדת בטלפון.נשמעה לי מאוד נחמדה ומקצועית.
כששאלתי מה קורה אם יש פינוי לבית חולים היא אמרה שהיא מלווה אותנו אך לא נשארת במהלך הלידה,
מכיוון שממילא לא נותנים לה לתפקד שם וזה יכול רק להפריע.
מצד אחד-נשמע הגיוני.ומצד שני-נדמה לי שקראתי פה בסיפורי לידה שונים שהמיילדת כן נשארת בלידה
וזה כן נראה לי כתמיכה משמעותית.
מה דעתכן?אשמח לשמוע מבעלות נסיון.

ה hebamme גם בגרמניה משמשת כתומכת לכל יולדת, גם יולדות בית חולים.
לגבי קורס משותף, לי זה לא היה מתאים, הייתי מעדיפה משהו אינטימי יותר. להרגשתי המיילדת צריכה "ללמוד" אותי באותה מידה שאני צריכה ללמוד אותה, ובמפגשים מרובי זוגות הייתי מרגישה שאני הולכת לאיבוד. אבל זה אישי לגמרי. בהריון הקודם לא עשיתי קורס בכלל כמו שגרמנית זה לא הצד החזק שלי. הסתפקתי ב"טבעי ללדת" והתרגילים שמוצעים שם.

זה הקורס שעברתי. אני בקשר עם אחת הבנות שהשתתפה בקורס. יש טעם ומועיל מאוד!

[u]לכן מספר מפגשים או קורס הכנה ללידה חשובים בעיני.[/u]
גרם לי לחשוב -
מה אתן חושבות על קורס הכנה ללידה קבוצתי ע"י מילדת למספר זוגות שמתעתדים ללדת אתה?
יש טעם? מועיל? מזיק? מיותר?

מה התפקיד של המיילדת?
רק להיות "עין מקצועית" שמוודאת שאין צורך בהתערבות?
אני לא חושבת שאפשר לצפות להיות "האחת והיחידה", אבל כן כבוד לחד פעמיות שלי כיולדת, בלידה הזו...
מיילדת שכבר לא רואה בכל לידה מחדש משהו מרגש ומיוחד וחד פעמי - כנראה צריכה לחשוב על דרכי רענון, הפוגה או פרישה.
מתוך [po]בלוג שוליית המיילדת[/po]: [u]שלוש יולדות, שלושה עולמות שונים. אני יודעת שכל אחד הוא יחיד ומיוחד, אבל כמה שזה מתבטא בלידה![/u] - הייתי רוצה שהרעננות הזאת תשמר, גם כשהמיילדת כבר לא שולייה בכלל... (וזה אפשרי).

חוץ מזה, שאני חושבת שמיילדת בכלל, ומיילדת בית בפרט, אמורה להיות יותר מאשר עין מקצועית. אם זה מה שהייתי רוצה, הייתי לוקחת רופא/ה.
כן, אני משלמת הרבה כסף, ותמורת הכסף הזה אני מצפה לתמורה.
אני מצפה שהמיילדת תהיה איתי בכל זמן שאני רוצה (בפרק הזמן שמתחילת הצירים ועד זמן מה אחרי הלידה), ושתהיה בעלת נוכחות, ככל רצוני באותו רגע.
כלומר, אני בהחלט יכולה לראות מצב שבו אני (או מישהי אחרת) רוצה פרטיות ושלא יפריעו לה, וזה בסדר גמור - אבל אם אני רוצה מסג', עידוד, עצות - זה נראה לי חלק מהתפקיד. לא פסיכולוגית, לא מרפאת-כל-מכאוב-בדקה או מורה רוחנית, ומה שמספרת פיצה על הפעלת תפיסת עולם שלא מתאימה ליולדת, ממש לא נראה לי במקום - אבל כן נוכחות מורגשת.
אני מצפה שהמיילדת תכבד אותי - אם אני מאמינה באלוהי ישראל ורוצה להעזר בתפילות, אם אני מאמינה בהילינג ורוצה שיעשו לי בלידה (המיילדת לא אמורה לבצע, אם זה לא מתפיסת עולמה, אלא רק לאפשר, לתת מקום מכבד. אפילו להשתתף מותר) - או אם אני לא רוצה אף אחד מאלו.
זה לא פגם, ואפילו הועיל, במקרה שלנו, לחיבור ביני לבין בנזוגי. זה לא במקום, אלא נוסף (הוא תמך רגשית, בעידודה, היא עזרה בעיסוי ובניצוח כללי על הדברים לפי מה שלמדה אותי בפגישות המוקדמות...).

מסכימה עם [po]אמא ל 5[/po]. לפחות עבורי, זה בדיוק מה שחיפשתי. ולכן כשהמיילדת שלי ניסתה להיות הפסיכולוגית/המורה הרוחנית/ המגדת העתידות/הגורו או מה שזה לא יהיה זה מאוד הפריע לי. אני רציתי אותה שם נטו כמיילדת. בתור מיילדת היא עשתה עבודה טובה מאוד. התוספת שעליה התעקשה היתה מיותרת ומציקה. לי כן חשוב ליצור אינטימיות עם המיילדת לפני הלידה, לכן מספר מפגשים או קורס הכנה ללידה חשובים בעיני. אינני רואה במיילדת חברת נפש לכל החיים, לא מצפה ממנה שתתן לי את ההרגשה שאני האחת והיחידה. אפילו ההפך- החיבור ביני לבעלי בלידה (ובכלל) מאוד חשוב לי, ולכן אני מעדיפה שהמיילדת תהיה בצד ותתערב אך ורק כאשר יש צורך מקצועי בכך. כן מצפה ממנה להיות לבבית ונחמדה ותומכת, ועם זאת עיניינית ותכליתית. אולי בגלל המעמד המאוד מרגש שבו משתתפת המיילדת נוצרת תחושה שהיא חייבת להיות יותר מעורבת רגשית. לדעתי, בסופו של דבר זה רק פוגע.

קראתי את כל הדף בעיון ועיניין.
אני בחרתי ללדת בבית את הלידה האחרונה פשוט כי זה נראה לי נוח יותר - בישביל מה לנסוע לבית חולים, להשאר שם יומיים, למצוא סידור לילדים, לתזז את הבעל הלוך ושוב וכד', אם אפשר פשוט בבית. האמת היא שרציתי מאד ללדת בבית גם בלידות קודמות, אך אז לא הכרתי את האפשרות, ורק לקראת ההריון החמישי שמעתי שיש בארץ מיילדות בית. ואפילו הסתבר לי שיש מילדת שגרה חמש דקות מהבית. פניתי אליה, כי היא היתה הכי קרובה, התרשמתי שהיא בסדר גמור, וילדתי איתה. לא חשבתי לשוחח עם מילדות בית נוספות. הייתי מאד מרוצה, ובשמחה הייתי יולדת איתה שוב.
אולי פשוט היה לי מזל, ואולי הציפיות שלי לא היו גדולות מידי. מאחר וילדתי ארבע פעמים בבית חולים לפני לידת הבית ידעתי למה לצפות באפן כללי מלידה. לא היו לי שום טראומות מלידות בית חולים, וכרופאה בית החולים לא במיוחד מפריע לי, אבל נראה לי נעים יותר ללדת בבית. גם בבית החולים ילדתי כמו שרציתי, רק שזה היה פחות נוח. לכן ציפיתי ממיילדת פשוט לעזור לי ללדת, וזה מה שהיא עשתה, ובצורה נעימה מאד.
כמובן שביררתי מראש מה הנסיון של המיילדת, מה קורה "אם", והמשכתי את התהליך איתה כי היתה כימיה אנושית בינינו. ברור שלא הייתי ממשיכה איתה אם היא היתה בן אדם לא נעים או לא חכם בעיני. אבל לא ציפיתי ממנה לתמוך בי נפשית (את זה עושה הבעל שלי בלידות), ולא ציפיתי למשהו מעבר לעזרה בלידה.
זה בודאי קשור לאופי שלי שהוא עינייני ולא מאד "רוחני".
ומבחינתי החוייה היתה נפלאה - המיילדת היתה בדיוק כל מה שציפיתי, ולמרות שהלידה היתה אולי הקשה ביותר שלי (למרות שזו היתה לידה חמישית) הרגשתי שבדיוק כך הייתי רוצה ללדת שוב.
נראה לי שחלק מהקשיים שתוארו כאן נובעים מציפיות שרוב המיילדות לא יכולות לעמוד בהן, כמו תחושה שאת היולדת האחת והיחידה, וציפיה לאיזה כימה נפשית עמוקה.
יתכן וזו הסיבה שבשיטות שתוארו בגרמניה וקנדה, בה לא ממש בוחרים את המיילדת, השיטה פועלת היטב. כמובן שההנחה היא, שמיילדת שהולכת לעבוד בתחום כל כך רגיש כמו לידות בית, תהיה מראש אשה רגישה ותומכת, בנוסף להיותה אשת מקצוע מעולה. אבל אני לא בטוחה שצריך משהו מעבר לזה. או אולי צריך לומר זאת אחרת - אני אישית לא צריכה מעבר לזה.

[u]המושג הגרמני הוא hebamme[/u]
בשוויץ, גם ליולדות בית חולים מגיעה hebamme הביתה למספר פגישות - מעקב אחרי האמא, התינוק, וההנקה.

כן, אם כי לא להכנס ליותר מדי פרטים על מנת לא לחשוף את המיילדת ולא להחשף. המיילדת שלי מאמינה בתורות קוסמיות ופסיכולוגיות שונות ומשונות. אני לעומת זאת אדם מאוד רציונאלי. למרות שהבהרתי לה את זה, היא ניסתה ליישם עלי את אמונותיה. לאחר הלידה, כאשר הסברתי שזה רק הציק והפריע, אמרה כי היתה חייבת, כי יש יולדות שלהן זה עוזר. לצערי, היא לא התחשבה בכך שאני כיולדת מסוימת מאוד, לא מאמינה ולא מעונינת בכך, למרות שזה אולי עוזר לאחרות. בסה"כ היתה לי לידה מדהימה וחוויתית.

[u]את יכולה לפרט?[/u]

[u]בדיעבד הסבירה לי שהיא התעקשה על תפיסת העולם שלה ולא קיבלה את דעתי, שתפיסת העולם שלה לא מתאימה לי, ולא מתאימה לכל אישה ואישה.[/u]
את יכולה לפרט?

אני ילדתי עם מיילדת בית איתה נפגשתי לפני הלידה מספר פעמים, עשיתי אצלה קורס הכנה ללידה ובסה"כ הייתי מרוצה ממנה. מאחר וזו לידתי הראשונה לא ממש ידעתי מה יהיה לי חשוב במהלך הלידה. מה שהסתבר לי כחשוב, זה שלא יפריעו לי. בסה"כ המיילדת הלכה עם הרצונות שלי, אך לא בהכל. בדיעבד הסבירה לי שהיא התעקשה על תפיסת העולם שלה ולא קיבלה את דעתי, שתפיסת העולם שלה לא מתאימה לי, ולא מתאימה לכל אישה ואישה. בדיעבד לא הייתי יולדת איתה. בהחלט אבחר במיילדת אחרת בלידה הבאה. וכן, אלד שוב בבית. בלידה הבאה אדאג יותר לתיאום ציפיות ביני לבין המיילדת.

נעמי, תודה הוספת עוד נקודה חשובה מאוד לגבי ההחלטה - הבחירה - שאלה שצריך לשאול בבחירת מיילדת.

P, כשאת בוחרת מילדת היי ברורה עם עצמך מה הן הציפיות שלך ממנה. אני לא מתכוונת רק מבחינה טכנית או כספית, אלא יותר מבחינה רגשית.
האם את מחפשת מישהיא שתהווה עבורך תמיכה נפשית, האם חשוב לך להרגיש אינטימיות איתה, האם את את מחפשת דמות של אמא, דמות של חברה. אם תהיי ברורה עם עצמך ועם הבחירה שלך אז לא תהיי מאוכזבת.
בלידת הבית שלי התלבטתי בין המיילדת האימהית החמה והמכילה, לבין הדמות המקצועית והעניינית.
בחרתי בשניה. אני מסכימה עם [po]טרה רוסה[/po] שכתבה:

[u]המיילדת לא באה להחליף אמא תומכת ולא באה להחליף את כל השבט. היא גם לא באה להיות הכל בשביל היולדת. היא אשת מקצוע. ככזו התפקיד שלה הוא לוודא שהלידה תלך חלק ושהיולדת והתינוק יהיו בריאים. לדעתי תפקידה גם אינו לתת תמיכה רגשית. אני גם לא חושבת שבעבר, המיילדת המסורתית הייתה עושה את זה ללא כסף. זה היה מקצוע ככל מקצוע, שירות בתשלום.[/u]

היה לי חשוב ללדת בעצמי, על פי תחושותי הפנימיות. למדתי מהלידה הראשונה שבניגוד למי שמסביבי בזמן הלידה אני מרגישה ויודעת בדיוק מה לעשות בכל שלב. כל התערבות מהווה עבורי הפרעה.
לכן בחרתי מילדת המקרינה מקצועיות אך גם מרחק מסוים שנועד להניח לי ללדת בעצמי.
המטרה שלה היתה לתת מענה מקצועי - רפואי, אם צריך, וביתר הזמן לא להיות מורגשת.
הייתי מאוד מרוצה. היא היתה שם לבדוק שהכל תקין, לבדוק את השילייה ולתפור אותי.
[b]בעיקר היא היתה שם בשביל להניח לי ללדת לבד!!![/b]
בלידה הבאה אלד ללא מילדת.

[u]את לא בוחרת את המיילדת: יש לכל אזור מרכז מיילדות משלו והם קובעים לך מי תהיינה המיילדות שלך לפי הסדר שלהם. כך שאין את הדגש הזה על "כימיה"[/u]
דווקא יש לזה גם יתרון. אני,למשל,חיה באיזור שיש בו גג שתי מיילדות בית(אם נצא מנקודת הנחה ששתיהן פעילות ולא הפסיקו בגלל הביטוח וכד')מוסמכות. ככה שאין לי [b]באמת[/b] הרבה בחירה. וממילא כל העניין הזה של "חיפוש אחר כימיה" הוא אשליה כי אני מתרשמת שגם אילו מכן שחיות באיזור המרכז ויכולות לבחור-לא יכולות להרשות לעצמן להתרוצץ בין 5-6 מיילדות. והאמת היא שזה גם נורא מבזבז אנרגיה. מה שרוקדת לאור ירח עשתה נשמע לי מאד מעשי. להתקשר. לקבל תחושה דרך שיחת הטלפון ובסוף להפגש ולהחליט.
כשמקבלים מיילדת ממרכז מיילדות,כמו בקנדה, אז בעצם נחסך כל העניין הזה של בחירה וחיפוש ואני בטוחה שאם ממש מרגישים שהמיילדת שקיבלנו לא נכונה לנו,אפשר לערער ולהחליף.

חשבתי עוד ...
בעצם נראה לי שכולן (כל היולדות והמיילדות) מסכימות שהמיילדת תהיה מתחילת הלידה עד סופה - אי ההבנה / אי ההסכמה עלול להתעורר בשאלה מהי התחלת הלידה... ואת זה כדאי להבהיר מראש כדי למנוע מצבים אפורים.
ועכשיו אני תוהה האם בכלל ניתן להחליט מראש?!

[po]מ י[/po] הצלחת לתאר במילים כמה דברים שאני לא הייתי מצליחה :-)

רוצה להמשיך את הקו של [po]מ י[/po] בענין הקשר עם המיילדת: פגשתי את המיילדת רק פעמיים לפני הלידה, כי הגעתי די מאוחר לכל הענין הזה של לבחור מיילדת (בגרמניה - שם כן בוחרים מתוך רשימה, אם כי רצוי שזו תהיה מישהי מאותה שכונה), וכמה שהיא היתה מקסימה, היא היתה בכל זאת זרה. עם זאת נוצר בינינו קשר אינטימי תת קרקעי כזה, גם בלי שנכיר ובלי אפילו שנתחבק או משהו, פשוט היא מישהי שאני לא אשכח. נכון שזו בסופו של דבר העבודה שלה, אבל אפשר גם להסתכל על חצי הכוס המלאה: יש להן עבודה כל כך נפלאה, שמחברת אותן בקשר של אהבה ללקוחות שלהן. מצד אחר, זה אולי דומה קצת ללשלם לפסיכולוג (שלא הופך לחברת נפש) או לשלם לכל מטפל/ת בכל תחום רפואה הוליסטי, שיש בו גם התייחסות לתהליכים נפשיים.

אני יכולה לספר קצת על איך זה עובד בגרמניה:
[list=1]
[*] תשלומים ועלויות נוספות: אין. הביטוח משלם. צריך לרכוש סדיניות ואין לי מושג איך מארגנים בריכה, אני מניחה שזו אכן הוצאה עצמית.
[*] מה קורה לגבי לידות נוספות ש"נופלות" באותו זמן - מספר מיילדות אמרו לי בטלפון שלא יוכלו ליילד אותי, הן משריינות זמן ביטחון לכל לידה ובכלל, יש הרבה מיילדות ואין להן בעיה לסנן לקוחות. ובכל מקרה יש סטנד ביי.
[*] מה קורה במצב של פינוי לבית החולים - המיילדת שלי אמרה לי שהיא תישאר איתי ושזה יהיה בסדר כי היא עבדה פעם בבית החולים שאליו הייתי מתפנה במקרה הצורך ומכירים אותה שם, כך שיתנו לה להישאר.. אני לא יודעת מעבר לזה, נראה לי שזה פתוח.
[*] כמה זמן אחרי הלידה המיילדת נשארת איתך - שעתיים. המיילדות בגרמניה מגיעות גם אחרי הלידה, נדמה לי שמשהו כמו 15 פגישות (לאחרונה הוסיפו שתי פגישות, היא הציעה לי לנצל אותן בזמן הגמילה ממוצקים..) - למעשה, המושג הגרמני הוא hebamme שאני לא סגורה על מה זה אומר, אבל כנראה שלא "מיילדת" כמו שאנחנו מתכוונים, אלא משהו יותר רחב. יש מיילדות שנותנות רק תמיכה לאחר הלידה, יש כאלה שגם לפני (גם קורס הכנה ללידה פרטי נגיד) ויש כאלה שהן גם מיילדות בית. כולן באות אחרי הלידה, גם אם ילדת בבית חולים, כדי לעזור עם הנקה, טיפול בחבל הטבור, לעזור עם אמבטיה ראשונה וכו', וגם לבדוק את היולדת והתינוק. את הבדיקה עם הדקירה בעקב ששכחתי את שמה עשתה לנו המיילדת, אצלנו במיטה.
[*] מהן סיבות "רפואיות" לביטול מראש ובאילו מקרים מתפנים לבי"ח - במקרה שלי למשל היה ביטול מראש, כשבוע לפני הלידה. כיוון שהייתי בשמירת הריון עם דימומים משבוע 31, המיילדת שלי התייעצה עם חברה שלה שיש לה יותר נסיון, והחליטה לבסוף שהיא מוכנה לקחת את הלידה שלי אם השליה תעלה מספיק. כשהתברר שהשליה הנמוכה לא עלתה מספיק היא הפנתה אותי לבית החולים. בסופו של דבר היתה לידת בזק בבית... כך שהיא נאלצה בכל זאת לבוא, ואף להזריק פיטוצין כשהשליה התעכבה והדימום היה כבד למדי.
[*] בקליניקה של רופאת הנשים שלי עבדה גם מיילדת יועצת. היא כבר לא לוקחת יותר לידות בית, אבל נפגשת עם כל יולדת שמעוניינת בכך ומלווה אותה במהלך ההריון. היא המליצה לי על מיילדת שחשבה שתתאים לי, בדקה אותי קצת, ומאוד עזרה עם ההחלטה על לידת בית. כשחיפשתי מיילדת (די בלחץ, לקראת סוף ההריון), מצאתי מישהי (כבר חשבתי שזו תהיה לידת בי"ח בעקבות שמירת ההריון והצרות) שאמרה לי: מיד אחרי שתלדי - תתקשרי אלי. סיפרתי את זה לאולריקה המיילדת היועצת והיא היתה מזועזעת: היא אמרה, כשאת יולדת לא רק הגוף שלך נפתח אלא גם הנפש, את מוכרחה להכיר את מי שתלווה אותך, את מוכרחה להרגיש איתה בנוח, מוכרחה להיות ביניכן אינטימיות איזושהי. ואז היא הכירה לי את מי שיילדה אותי.
[/list]
סליחה אם יצא קצת בלאגן.