פשוט תכתבו מה שאתם עושים, או מתכננים לעשות. אם הסדר הוא שבועי -- זה מה שתכתבו. או אין סדר בכלל, אבל יש דברים שאתם עושים גם בלי סדר -- תכתבו אותם.

לא צריך לכסות את תכנית הליבה, אלא רק לדאוג שהילד יחשף לפחות ל-55% ממנה, ואת זה רובנו עושים גם בלי לעשות כלום במיוחד. לא צריך לנסות לנסח את מה שאתם עושים לפי החלוקה לנושאים של תכנית הליבה. תנסחו בדרך שבה אתם ניגשים לדברים, לא בדרך שאתם חושבים שאולי מצפים שתכתבו.

אין צורך לפרט את שנות הלימוד שלכם ואת המקצועות, אבל אם יש דברים שאתם נוהגים לעשות עם הילדים אז את זה כן כדאי לכתוב.

בנוסף: האם צריך לפרט במכתב לגבי המקצועות שלנו? מקום העבודה? שנות לימוד? או משהו חטטני אחר?

תודה יונת שרון. איך כותבים סדר יום כמצופה?
למשל אנחנו עושים כל פעם משהו אחר, ואין משהו מובנה לפי שעות, באופן דיקטטורי.
כיף לנו לזרום עם מה שעולה . אם למשל אני מתנגדת ללימוד בכח כי אני לא חושבת שזה נכון, איך לכתוב זאת? האם זה ישפיע על קבלת האישור?
לגבי לימוד לילד ברצוני להמשיך ללמד אותו אך בקצב האישי שלו.
אם ברצוני למשל שמשיך בלמידת חשבון, אנגלית, ומדעים (כדי לסמן וי) ובשאר ילמד מרצונו (גאוגרפיה, אומנות, יצירה) זה מספיק ככיסוי לתוכנית הליבה?
תודה שנית.

ביקור קב״ס לא יכול להחליף ביקור מפקחת.
מכתב על אי-רישום הוא סטנדרטי, ואין סיבה שיפגע באישור. יחד עם זאת, זה תלוי גם במדיניות של המפקח במחוז שלך, וגם במצב הרוח שלו.

שאלות: האם מכתב משפטי על אי רישום יכול להביא לשלילת אישור?
האם הזמנה יזומה שלנו לביקור קבסי"ת בביתנו לבד, לפני הגשת בקשה מספיקה ויכולה להחליף ביקרו רשמי של מפקחים?
תודה.

האמת היא שמי ששם את משרד החינוך לשופט זה אנחנו וזו טעות...

בחוזר המנכ"ל משרד החינוך אומר מפורשות שהוא נגד חינוך ביתי. איך הוא יכול להיות שופט?
מאחרי חוזר המנכ"ל עומד מבנה שלוש הרשויות של המדינה שכל אחת מבקרת את השניה. בית המשפט, ביותר מהזדמנות אחת, הכריח את משרד החינוך לאפשר חינוך ביתי (וטוב שכך).

מה שנותר למשרד החינוך לעשות זה לשלוח את הפיקוח כדי לראות האם הם יאשרו את הבקשה או לא. וזהו!!!
תפקיד הפיקוח הוא לא לבקר לא להמליץ ואסור לנו לתת לו את הזכות הזו.
גם המבחן של הפיקוח הוא לא מבחן פדגוגי, התפתחותי, קוגניטבי או חברתי אלא פשוט יותר. השאלה היחידה היא האם הם יוכלו להגן בפני שופט על החלטתם לא לאשר את החינוך הביתי.
במשפחות שכבר קבלו אישור זה אפילו יותר קשה. היות וניתן אישור במצב מסוים יהיה עליהם להוכיח בבית המשפט שחלה הרעה במצב ולכן עליהם לבטל את האישור שניתן קודם לכן.

מצד שני, בהולנד היה חוק מפורש נגד חינוך ביתי, ובכל זאת בית המשפט שם פסק לטובת משפחות חינוך ביתי -- על סמך האמנה לזכויות האדם שהולנד חתומה עליה.

[u]לנו הכח אנחנו בשטח ולא משנה מה הם יחליטו נמשיך בדרכינו.[/u]
לחזור ולומר שגם מפוני גוש קטיף אמרו ככה? אני חושב שמלחמת חורמה במדינה לא תביא בהכרח את התוצאות הרצויות. לא כל מי שחושב שהוא צודק מנצח. גם למדינה לא כדאי ללכת בכוח מאותה סיבה. אם האזרחים יהיו ממורמרים הם ימרדו ויהיה מאבק כוחני מכוער.

[u]או שיישבר להם והם יעגנו בחוק מגבלות ועונשים שיהפכו את החינוך הביתי בארץ לבתלתי נסבל מול החוק.[/u]

זה רק מחזק את עמדתי.
לנו הכח אנחנו בשטח ולא משנה מה הם יחליטו נמשיך בדרכינו. ולא משנה אם הם ישברו או לא (זה עסק שלהם).
כל הורה יבחר בעצמו את הדרך הטובה ביותר לחינוך ילדיו באופן שפוי.
כשהשטח יצעק "שמים עליכם פס" הם יאלצו לשנות את הנהלים או התקנות (אם הן מעניינות מישהו)
בדיוק כמו שקרה עם בתי הספר הייחודיים.
יש צמא למשהו אחר אלטרנטיבי הגיוני ושפוי יותר...והוא ינצח

אכן.

[u]אילו חינוך ביתי היה נחשב לאופציה חוקית/נורמלית/רשמית של חינוך[/u]
אני מקווה שלשם אנחנו הולכים.
שינוי מתחיל בנקודה מסויימת ומתפתח.
מנקודת ההתחלה עד לשינוי הרצוי קורה תהליך.
בכל תהליך של שינוי יש מהמורות, יש מאבקים (פנימיים וחיצוניים).
לפעמים התהליך נראה כאילו הוא נעצר או אפילו נסוג.
ההיסטוריה מראה שבסופו של דבר, שינויים בלתי נמנעים קורים.
אנחנו באמצעו של תהליך - הדרך עוד ארוכה!

בנושא החינוך הביתי ובני זוג שלא מסכימים -
לא אמרתי ש [po]מ טילת[/po] רוצה לנצח את בן זוגה.
אמרתי שהיום, אם בן זוגה מתעקש לקחת אותם לביה"ס,
[u]מה אני אמורה לעשות? ללכת ולהחזיר אותם?[/u] - זו לא ממש אפשרות שתמנע מאבק משפטי.
אם בית המשפט ייקרא [b]היום[/b] להכריע, יש לי הרגשה שהתשובה ידועה מראש.

[po]מ טילת[/po] נמצאת היום במצב של לשתף פעולה עם בן זוגה עד שהוא ישתכנע אחרת....

[u]מה שעומד בינך לבין החינוך הביתי כשבן זוגך אינו מסכים זה לא משרד החינוך, אלא חוק הכשרות והאפוטרופסות[/u]
לא לא, נאוה, זה בכלל לא הענין.
[po]מ טילת[/po] לא מחפשת דרך "לנצח" את בן זוגה.
היא אומרת שאם מלכתחילה הדברים נראו אחרת - אילו חינוך ביתי היה נחשב לאופציה חוקית/נורמלית/רשמית של חינוך, בן זוגה בכלל לא היה מתעקש על גן.
מצב הדברים כעת הוא שחינוך ביתי הוא מין אופציה חתרנית, ולכן הוא לא מעלה בדעתו שילדיו (אשתו, הוא) יעשו את זה.

[po]תבשיל קדרה[/po],

[u]נהלים נורמליים (כלומר: נרשמים לחינוך ביתי, ולא מבקשים אישור, ומשרד החינוך מספק לנו שירותים בהתאם לצריכנו ועל חשבון התקציב שמיועד לחינוך ילדינו (ספריה, מורים, חוגים, שרת לאתר אינטרנט העוסק בחינוך ביתי)[/u]

[u]נרשמים לחינוך ביתי[/u]
כבר הסברתי היכנשהו (אולי אפילו בדף זה) למה אי אפשר להירשם בשלב זה.
אנשי החינוך הביתי מקבלים [b]פטור מביקור סדיר[/b] - להירשם את יכולה רק לאופציה מוגדרת.
משרד החינוך לא יכול לאפשר לך להירשם למשהו שאינו מוגדר חוקית בחוק לימוד חובה כאופציה (בטח יהיה פרק חדש בחוק)
לצורך זה דרוש הליך שינוי החוק - בכנסת כולל דיוני הועדה, קריאה ראשונה שניה ושלישית ופרק זמן להחלת החוק.
זה יקרה, אבל מוקדם מדי להניע את הבולדוזר הזה עכשיו.

בשלב הזה צריך להגיע עם משרד החינוך להבנות שיביאו את הבקשה למצב של "הליך ביורוקרטי מסורבל" לרישום
לכן (לכל מי שתהו) אני מרעישה עולמות כשהועדה מאפשרת לעצמה לשקול ולהחליט מעבר לגבולותיה (כמו שקרה עם [po]רותי קליין[/po] ו [po]זוטא לבנה[/po])
הועדה אמורה לתפקד כ"הליך ביורוקרטי מסורבל" בלבד (ולוודא שאין פגיעה חמורה בילדים).

[u]ומשרד החינוך מספק לנו שירותים בהתאם לצריכנו[/u]
יש התחלה של הדבר הזה, וזה יגדל אם אנשי החינוך הביתי ימשיכו לבקש את זה.
שוב,
תקציב - זה עניין של חוק.
ילדים יכולים כבר היום להשתמש בשירותי ביה"ס המקומי שלהם.
כולל ספריה, כולל השתתפות חלקית בשעורים, כולל כל מיני דברים שביה"ס מציע.
כל זה מחייב הגעה להבנות עם הנהלת ביה"ס המקומי ועם המורה שאיתו הילד יהיה קשור.
כבר ביקשתי מאילנה זיילר לשקול פתיחת ערוץ "תללים" לאנשי החינוך הביתי שמיועד לילדים נכים וחולים שאינם יכולים להגיע לביה"ס.
זה (למי שלא מכיר) - לימודים אינטראקטיביים באמצעות המחשב עם מורה בשר ודם ואפילו כיתה שמחוברת און-ליין.
לדעתי, זה משהו שיתאפשר ברגע שיהיה מקום לדון על תקציבים.

מי שלא מוכן לדבר עם משרד החינוך עד שיתנו לו את מה שהוא רוצה - לא ממש פותח דלת ליצירת שינוי שכזה.
זה הכל עניין של הידברות.
הדלת כבר פתוחה. עכשיו צריכים להידבר כדי להרחיב את הפתח
התנהלות כוחנית משיגה לרוב את ההפך...

[u][po]רסיסים של אור[/po][/u]

_אם תהיה מספיק מחאה, משרד החינוך יעשה רה-חושבים על כל העסק הזה
ואולי יחליט לעצור רגע את כל הבלגאן הנוכחי, ללמוד את הנושא לעומק ואולי מעז יצא מתוק._

או שיישבר להם והם יעגנו בחוק מגבלות ועונשים שיהפכו את החינוך הביתי בארץ לבתלתי נסבל מול החוק.


[po]מ טילת[/po],
[u]בן זוגי אינו מסכים לחינוך הביתי. ב1/9 הוא ייקח את הילדים לגן. מה אני אמורה לעשות? ללכת ולהחזיר אותם?[/u]

מה שעומד בינך לבין החינוך הביתי כשבן זוגך אינו מסכים זה לא משרד החינוך, אלא [b]חוק הכשרות והאפוטרופסות[/b]
שקובע כדלקמן:

[list=1]
[*] שיתוף בין ההורים
[/list]
בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לעניין מסויים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו.

[list=1]
[*] הכרעת בית המשפט
[/list]
לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית-המשפט והוא יכריע בדבר. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית-המשפט, ובית-המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון.

משרד החינוך החליט (או שפועל כברירת מחדל), שבכל אי הסכמה, הילד חייב ללכת לביה"ס אלא אם בית המשפט יקבע אחרת.
במילים אחרות - הוא לא מתערב כשיש אי הסכמה - הוא פועל בהתאם למה שהחוק העכשווי מחייב אותו.

[po]מ טילת[/po], אם את רוצה, אני מוכנה לשוחח עם בן זוגך.
חוץ מזה, אני מתכננת לארגן פגישה עם מוטי בנאו (משרד החינוך) אולי כדאי שהוא יגיע לפגישה.

[u]אנשים כאלה היו שמחים לקבל חוברת הדרכה על חינוך ביתי ממשרד החינוך[/u]
אבל מה שתהיתי הוא, האם כיום יש למשרד החינוך חוברות כאלו, אשר מספרות בצורה מעמיקה את התובנות שעומדות מאחורי כל שיטה ושיטה, וכך יכול כל הורה לעיין ולהחליט על-פי הכתוב איזו סוג של בי"ס הוא בוחר לילדיו.
עד כמה שאני יודע - אין חוברות כאלו, ולכן האפשרות שתהייה חוברת כזו, עם מידע מהיימן ומעמיק על חינוך ביתי, הוא... חלום רחוק ואולי אף בלתי מציאותי.

רואה, [po]מ טילת[/po], זה הכל כי ילדת בגל כ"כ צעיר. אילו היית מחכה עשור, היה לך קל יותר ;-)

[u]עדיין לא מבין איך תקנות מסודרות או חוק מסודר יכול לעזור ב"להבין אותו" ולקדם את הדיון[/u]
זה לדף אחר, אבל רני כשר, זה בגלל שאין לך שום הבנה או מושג בבעלים מהסוג שא-ילת מתמודדת איתו.

אנסה לדבר יותר לעצם העניין:
כאשר (כן, כאשר) "חינוך ביתי" יהיה בחירה של "עוד אופציה במיינסטרים", כמו שכבר לגיטימי היום לשלוח ילד לבית ספר דמוקרטי או פתוח, אז גם לבעלים כאלה זו תהיה אפשרות.
כרגע, לבעלים האלה (ולעוד בני משפחה לא פחות מעיקים), זה נראה "מטורף", "תמהוני", ולא אופציה בכלל. "אין דבר כזה".
אז צריך להעלות את החינוך הביתי על המפה.
להפוך אותו לאופציה לגיטימית בחברה הישראלית, לגיטימית ממש כמו לשלוח לגן.
הרבה אנשים היו רוצים שזה יקרה "כאן ועכשיו". אינסטנט. שיפתור להם את כל הבעיות.
אני לא רואה את זה ככה.
לדעתי זו עדיין אופציה בשוליים, עדיין לא קיבלה לגיטימציה מלאה מאלה שעדיין שולטים בדעת הקהל, ולכן בחירה שדורשת אומץ ומעוררת קשיים.
ויקח זמן עד שזה יתקבל.
בכל ארץ זה לקח זמן.
וכמות של אנשים.
זה לא הבג"צים שפותרים את זה. זה הכניסה ההדרגתית למודעות של ה"מיינסטרים" יחד עם הגידול ההדרגתי במספרים. בקיצור, צריך גם להכות גלים, וגם לקדם בברכה את כוח המספר (-;

[u]את באמת מאמינה שניתן לקבל ממשרד החינוך מידע כזה?[/u]
נו, מה השאלה? ברור שלא!!!
אבל במקום שהגיוני לחיות בו אדם יכול היה לקבל מידע כזה ממשרד החינוך. זה הרי משרד שמרכז את ענייני החינוך, לא? של כל האזרחים, לא?
אז למה שלא יספק את המידע הזה? הרי זו דרך חינוך שנבדקה והוכחה כמשובחת בהרבה מחקרים ותצפיות.

[u]האם ניתן לקבל ולו הבטחה קטנה שמה שאני עושה לילדי הוא באמת טוב לילדי?[/u]
זה בכלל לא קשור. אנחנו מדברים על [b]דרך[/b] שצריכה להיות מוכרת וזמינה למי שחפץ בה. מה שבאמת טוב לילדך ומה שאתה עושה לו זה באמת כבר בינכם.

[u]האם ניתן לקבל היום גושפנקא כלשהיא (מלבד חוקית) לגבי היעילות/המוסריות/הלגיטימיות של החינוך הקונבציונלי?[/u]
אני בכלל לא עוסקת בהשוואה בין שתי הדרכים כי ההשוואה הזאת בדיוק מקדמת את פיספוס הנקודה החשובה.
החינוך הביתי, כמו דרכי חינוך אחרות, הוא דרך בפני עצמה. ביקורת על החינוך הקונבנציונאלי לא מעלה ולא מורידה כאן.

[u]עדיין לא מבין איך תקנות מסודרות או חוק מסודר יכול לעזור ב"להבין אותו" ולקדם את הדיון.[/u]
אז כנראה שאני לא יכולה להסביר לך. אני אנסה עוד קצת:
יש אנשים אחרים. כל מיני סוגים של אנשים, אוקיי? כאלה שחשוב להם לקבל מידע מגוף מסודר. זה עושה להם טוב. נוח ונעים להם במסגרת ברורה והם לא רוצים להיות תמהונים או פורצי דרך. הם רוצים לחיות בשקט. אנשים כאלה היו שמחים לקבל חוברת הדרכה על חינוך ביתי ממשרד החינוך. כדי שיבחנו אם זה מתאים להם. כדי שיוכלו להתווכח עם האשה שלהם במטבח בלילה בלי שהיא תצא מהויכוח תמהונית משונה פורעת חוק.
עדיין לא ברור?
אני לא מדברת על תקנות עכשיו. אני מדברת על הכרה עמוקה ומלומדת של העניין.

[u]אם בעלה הוא "סתם מרובע" וכן היה רוצה להיפתח לנושא, הוא לא יכול לקבל שום מידע מוסמך אמיתי, לגיטימי, חוקי, על חינוך ביתי, מאף אחד[/u]
את באמת מאמינה שניתן לקבל ממשרד החינוך מידע כזה? לכל היותר ניתן לקבל גושפנקא חוקית. האם ניתן לקבל היום גושפנקא כלשהיא (מלבד חוקית) לגבי היעילות/המוסריות/הלגיטימיות של החינוך הקונבציונלי? האם ניתן לקבל ולו הבטחה קטנה שמה שאני עושה לילדי הוא [b]באמת[/b] טוב לילדי?

[u]הדיון ביניהם היה נראה אחרת לגמרי אם החינוך הביתי היה תופעה שמבינים אותה. גם הדיון בתוך הבית, וגם כלפי חוץ.[/u]
עדיין לא מבין איך תקנות מסודרות או חוק מסודר יכול לעזור ב"להבין אותו" ולקדם את הדיון.

ובכל מקרה - מטילת - (())

במילים אחרות, החלשים אכלו אותה. החזקים יכולים להישאר רגועים.
|ZZZ|

[u]לגבי חילוקי הדעות שלך עם בן זוגך - לא מבין איך תקנות ברורות יעשות את זה יותר קל לכם. נראה לי שפתרון חילוקי הדעות נמצא בידכם ולא בידי משרד החינוך.[/u]
לי זה דווקא מובן לגמרי. קודם כל, הם היו מתווכחים על שתי דרכים לגיטימיות. לאנשים רבים היעדר הלגיטימיות מכריע את הכף. אולי אתה לא נמנה עליהם, רני, אבל הם שם והם רבים.
אם זה היה מגיע לכדי כך, במקום נאור ושפוי, החלטה חד צדדית ועיקשת של מטילת לא לשלוח לגן לא היתה נתפסת כבלתי חוקית אלא כצעד אולי לא יפה שהיא נוקטת כלפי בעלה. כאן למטילת אין על מה להישען. היא בודדה ומבודדת עם דעתה התמהונית ולא יכולה לעשות עם התמהונות שלה כלום. בעלה "ניצח" מראש, ודעתה כאם, אם התחתנה עם גבר עקשן, שווה כקליפת השום. אם בעלה הוא "סתם מרובע" וכן היה רוצה להיפתח לנושא, הוא לא יכול לקבל שום מידע מוסמך אמיתי, לגיטימי, חוקי, על חינוך ביתי, מאף אחד, בעוד כל הממסד עומד לצדו כי הוא רוצה לשלוח לגן.
הדיון בינהם היה נראה אחרת לגמרי אם החינוך הביתי היה תופעה שמבינים אותה. גם הדיון בתוך הבית, וגם כלפי חוץ.
מטילת ((-))

וכן - התאגדות כזו (כלומר - כזו או כזו), כמו שציינה מיכל, תעזור לחלשים.

חשבתי עוד קצת.
נראה לי ששתי הדרכים היו מובילות לשינוי פני הדברים במשרד החינוך: גם אם כולם (כולנו) היו כן נרשמים, וגם אם כולם היו לא נרשמים. לחץ של עשרות משפחות באופן כזה או כזה היה גורם למישהו להחליט שצריכים להיות נהלים נורמליים (כלומר: נרשמים לחינוך ביתי, ולא מבקשים אישור, ומשרד החינוך מספק לנו שירותים בהתאם לצריכנו ועל חשבון התקציב שמיועד לחינוך ילדינו (ספריה, מורים, חוגים, שרת לאתר אינטרנט העוסק בחינוך ביתי)).

[u]אבל צריך לזכור תמיד, שברגע שיש תקנות כלליות לא כל המשפחות יוכלו לעמוד בהן ויהיו כאלו שלא יקבלו אישורים.[/u]
גם כיום יש תקנות כלליות ומשפחות שלא מקבלות אישורים, אז מה עושים?

[u]מה הם יעשו אז?[/u] ומה עליהן לעשות היום?

[u]אין כאן קידום של החינוך הביתי. לא של משפחות אחרות, לא של החינוך הביתי כדימוי, ולא עזרה למשפחות שיש להן בעיות בתחום החיונך הביתי.[/u]
אבל צריך לזכור תמיד, שברגע שיש תקנות כלליות לא כל המשפחות יוכלו לעמוד בהם ויהיו כאלו שלא יקבלו אישורים. מה הם יעשו אז? האם זה יהיה לטובתם?
[u]אם הגשת אישור לחינוך ביתי היתה עניין קל יותר מאשר הוא כיום... אולי לא הייתי עומדת היום (ומחר. ומחרתים) בפני הדילמה הזו.[/u]
לגבי חילוקי הדעות שלך עם בן זוגך - לא מבין איך תקנות ברורות יעשות את זה יותר קל לכם. נראה לי שפתרון חילוקי הדעות נמצא בידכם ולא בידי משרד החינוך.

אני רואה את זה קצת אחרת ממטילת.
אני מאמינה שאינכן (נהר ומיכל) עוברות על החוק.
(ואני נשואה לאיש שכן חושב שלגיטימי שמשרד החינוך יתערב, גם אם לא באופן בו הוא עושה זאת היום)
עם זאת - פנו אלי בחביבות, ביקשו שאגיש ניירות. כדי להמנע מזה הייתי צריכה להתעמת עם כל מיני אנשים (במועצה) שמבחינתם "מה - תגישי בקשה, תקבלי אישור, ותצאי בסדר איתנו". אין (לי אישית) אינטרס להתעמת כך.
כל זמן שמשרד החינוך לא יציק לי יותר מדי - דהיינו כל זמן שאני לא מרגישה שהוגדשה הסאה של הביורוקרטיה (ענין אישי של סיבולת ;-)), לא אכפת לי לחנטרש איזה נייר ולהגיש להם.

נהר- זכותך.
ובאופן פרקטי, גם לא כדאי לך להגיש בקשה לאישור כי במחוז שלך לא נותנים אישורים כאלו.
הטענה כאילו חוק חינוך חובה מתנגש עם חוק יסוד: (כבוד האדם וחרותו?) היא טענה שלך שלא עמדה בשום מבחן משפטי ולא בטוח שתעמוד. ולכן, כשאת מחנכת את ילדייך בבית ללא אישור מטעם משרד החיונך את מפירה את החוק. את יכולה להגיד שזה לא מעניין אותך, את יכולה להגיד שאת מפירה עוד כמה וכמה חוקים וזאת העבירה הפעוטה ביותר שעשית בחייך. זה לא משנה את העובדות.
אם למשרד החינוך יועלו המון (כמה? 100? 200? 400?) בקשות לחינוך ביתי אי אפשר יהיה לא לאשר את כולן. אפילו אי אפשר יהיה לדון כל אחת לגופה. יהיה צורך באיזשהו כלל, חוק, או ועדה, משהו ברור יותר מאשר היום. לדעתי זה יהיה לטובת החינוך הביתי. הן לטובת המשפחות שאינן מעוניינות בתקציבים ובעזרה והן למשפחות אחרות שישמחו לקבל עזרה כזו.

אישית- בן זוגי אינו מסכים לחינוך הביתי. ב1/9 הוא ייקח את הילדים לגן. מה אני אמורה לעשות? ללכת ולהחזיר אותם?
אם החינוך הביתי היה דבר מוכר, ברור, ידוע. אם היינו יכולים להרגיש נוח לפנות למשפחות אשר עושות חינוך ביתי (למשל, משרד החינוך היה משלם להם שכר על חניכת משפחות אחרות), אם הגשת אישור לחינוך ביתי היתה עניין קל יותר מאשר הוא כיום (כתיבת שטויות והמצאות על גבי ניר מצחיק והגשתו למשרד החינוך כששני בני הזוג חתומים עליו) אולי לא הייתי עומדת היום (ומחר. ומחרתים) בפני הדילמה הזו.
למה?
כי בן זוגי היה יודע מה זה (לא. מסתבר שלא מספיק לקרוא את קובץ השאלות והתשובות של יונת שרון כדי להשתכנע לעבור לחינוך ביתי) ולא פוטר את זה כתמהונות ומוזרות ובוחר במייןסטרים כבחירה ברורה.
כי החוק היה לצידינו ולא רק לצידו. היום, אם אני לא אשלח את הילדים לגן, הרי שאני עוברת על החוק. זה יכול היה להיות אחרת.

אני לא מבינה את הגישה שמייצגות תבשיל ואילת, הייתי רוצה לנסות להבין איך הגשת מסמכים ועימות עם הרשויות מקדם את החינוך הביתי, את המשפחות האחרות, את הדימוי או את המשפחות עם הבעיות?
נשמע שהגישה של חינוך ביתי מאושר מטעם עצמינו נתפס על ידייך, אילת בתור התרסה מגניבה, לדעתי את מפספסת בגדול.
אני רשמתי את ילדי כאזרחים במדינה סמוך ללידתם, אני לא מוכנה שיגזלו מהם שום זכויות יסוד, ואני גם לא מתכוונת להעלות את זה לדיון בפני וועדות למניהן, אני רק חיה חיי לפי מיטב הבנתי, בלי לפגוע באחרים, אני לא מרגישה שיש לי אפשרות לנהוג אחרת.

רסיסים- איפה המחאה?
"שברו את הכלים ולא משחקים"?
זה לא מחאה.
זה (מקסימום) ירידה למחתרת.
שושואיזם מגניב.
אין כאן קידום של החינוך הביתי. לא של משפחות אחרות, לא של החינוך הביתי כדימוי, ולא עזרה למשפחות שיש להן בעיות בתחום החיונך הביתי.

אני (חושבת שאני) מבינה את הדברים של מיכל, השאלה רק מה באמת יהיה - תרחיש שיותר דומה לתיאור של מיכל או לזה שלי.

[u]זה לא יגרום למשרד החינוך לא להציק לאחרים ("חלשים"), זה יכול לתת למשרד החינוך תמונה מעוותת של "מי מחנך בבית".[/u]

אני מבינה את הדברים של מיכל אחרת; כאילו אם תהיה מספיק מחאה, משרד החינוך יעשה רה-חושבים על כל העסק הזה ואולי יחליט לעצור רגע את כל הבלגאן הנוכחי, ללמוד את הנושא לעומק ואולי מעז יצא מתוק.

מצד שני, אולי אנחנו תמימים, אבל לי באמת נראה שהמטרה שלהם איננה לרדוף אנשים פרטיים ושיש להם דרכים אחרות להפיק עונג...

מיכל - ראשית, מובן שזכותכם לעשות מה שאתם בוחרים.
אבל לדעתי, לא נכון ש - _ככל שיותר ויותר משפחות חזקות (צברים, ששני ההורים מגדלים את הילדים יחד וכו') לא יגישו בקשה לאישור
כך נשמוט את הקרקע מתחת רגלי התקנות והעומדים בראשם_.
זה לא יגרום למשרד החינוך לא להציק לאחרים ("חלשים"), זה יכול לתת למשרד החינוך תמונה מעוותת של "מי מחנך בבית".
(זו כמובן לא הסיבה שאנחנו הגשנו את הניירת)

_מיכל, את כותבת מעמדה של כח. לא יציקו לכם עכשיו, גם אם לא תגישו אישור.

אני לא מסכים. את פועלת מתוך כעס ומלחמת אגו של 'מי צודק...' לכן את פועלת מתוך חולשה - זה בכלל לא משנה אם יציקו לך או לא_

אני פועלת מתוך ציפצוף על משרד החינוך והתקנות שלהם.
אלו הם תקנות וחוקים מנותקים מהמציאות וסופם להשתנות (והם ישתנו גם ללא בג"ץ כשבמשרד יבינו שמצפצפים עליהם)

אני כמובן יכולה להגיש שוב דפים מלאים בשטויות כפי שהגשתי בשנים עברו וקיבלתי את האישור בקלות
אבל :
א. אני לא עובדת במשרד, לא מוכנה שימדדו אותי ולא מוכנה להיבחן אצלם
ב. נמאס לי לכתוב שקרים
ג. המלחמה שלי היום היא על התקציבים

< מיכל מצטרפת למשפחות ברחבי הארץ ששנים עושות זאת בדרך שלהם >

[u]ואולי רק הבג"ץ יעזור כפי שבשמת כותבת[/u]
הי, איפה כתבתי דבר כזה? אני לא ממש מאמינה בבג"ץ.

בתביעה עתידית שכזו, בג"ץ יצטרך להכריע בין חוק חינוך חובה לבין חוק יסוד כבוד האדם ושאר אמנות בינלאומיות הקשורות בחופש האדם שישראל חתומה עליהן ומחוייבת בצורה כזו או אחרת אליהן.
ההבדל בין זה לגוש קטיף, שגם בעתירה שהוגשה לפני הפינוי הטיעון המרכזי היה פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם ולא היה קשה לבג"ץ לפסוק ברוב גדול (למעט דעת המיעוט של אדמונד לוי) שהפגיעה בחוק יסוד במקרה הזה היא אפשרית משום שהתועלת עולה על הנזק. בג"ץ לא יכול היה להתעלם מהחוק הבינלאומי בהקשר הזה ומי שעוקב אחרי בג"ץ בישראל רואה כיצד מכוונים השופטים צעד אחרי צעד את ישראל לכיוון החוק הבינלאומי.
כל זה לדעתי, משחק לטובת ולא לרעת החינוך הביתי. (כי ב"ה החוק הבינלאומי שם את כבוד האדם וזכויות הפרט במקום גבוה)

[u]מה תעשי אם בג"ץ יכריע נגדך? הוא הכריע נגד גוש קטיף והם בחוץ.[/u]
מה לעזאזל הקשר?!
אם בית דין גבוה לצדק לא מאפשר להורים לחנך את ילדיהם בעצמם במדינתם, אולי זוהי לא מדינתם?

[u]מה תעשי אם בג"ץ יכריע נגדך?[/u]
אם מתייחסים לדבר הבג"ץ כסוף דבר (לפחות כל עוד החוק בארץ לא ישונה על ידי הכנסת), אז במקרה של הכרעה נגד החוקיות של חינוך ביתי יש לתפיסתי שתי ברירות: להפסיק עם החינוך הביתי, או לעזוב את הארץ לארץ אחרת שבה זה כן חוקי. לא מניתי את האפשרות לרדת למחתרת ולעבור על החוק, כי אני חושב שיש הבדל גדול בין מצב שבו הנושא החוקי לא נבחן בבית משפט, לבין מצב שבו הוא הוכרע שם כלא-חוקי.

מפונים רבים בגוש קטיף חשבו שחוק ההתנתקות הוא מיותר / לא צודק / לא חוקי. הם לא עשו את הצעדים שנתבקשו מהם ועכשיו הם נעקרו מבתיהם והם תלושים. זה אותו הדבר. חוק הוא חוק. זה בסדר לנסות לשנות אותו, אבל התעלמות ממנו הופכת [b]אותך[/b] ללא צודקת. אם תגיעי למשפט, השופט לא יצטרך להכריע אם מגיע לך או לא מגיע לך חינוך ביתי. הוא יכריע אם עברת או לא עברת על החוק, ויאמר לך שאם את רוצה לעשות חינוך ביתי עליך להגיש בקשה. ממש כמו המפונים שלא דיברו עם מנהלת סל"ע עד היום. כדי לקבל דיור, עזרה בעבודה, אדמות חקלאיות וכדומה הם צריכים לדבר עם המנהלת. אם הם היו עושים את זה לפני שנה, הם היו עושים את זה בנחת, בלי לחץ ובנוחיות ביתם. והיום הם עושים את זה חסרי בית על מזוודות, לחוצים גם בגלל פרנסה, גם בגלל חינוך וגם כי הם לא יודעים איפה יניחו את הראש בעוד חודש.

[u]מיכל, את כותבת מעמדה של כח. לא יציקו לכם עכשיו, גם אם לא תגישו אישור.[/u]
אני לא מסכים. את פועלת מתוך כעס ומלחמת אגו של 'מי צודק...' [b]לכן את פועלת מתוך חולשה[/b] - זה בכלל לא משנה אם יציקו לך או לא

[u]ואולי רק הבג"ץ יעזור כפי שבשמת כותבת[/u]
מה תעשי אם בג"ץ יכריע נגדך? הוא הכריע נגד גוש קטיף והם בחוץ.

[u]מיכל, את כותבת מעמדה של כח. לא יציקו לכם עכשיו, גם אם לא תגישו אישור.[/u]

לא נכון. יציקו ויציקו.
ולדעתי זה יכול להעלות את העניין לסדר היום.
לא ניכנס לכלא על זה אבל אולי נגיע לבתי משפט.
מישהו יתעורר שם כשתגיע משפחה "נורמלית, מקצועות חופשיים, מהישוב, הבעל יכול היה להיות קולגה של השופט".
מישהו יגיד: רגע, איך זה יתכן שמגישים נגדם כתב אישום?
אולי החוק דפוק?

ואולי רק הבג"ץ יעזור כפי שבשמת כותבת. קשה לי בינתיים עם מלחמות גדולות.

תבשיל, לא לזה התכוונתי.

_יש למישהו כח/זמן מיותר?
מישהו מעדיף לעשות את זה על פני לגדל את ילדיו בשלווה?_
למען האמת, ברגעים אלה ממש יש אנשים שאין להם ברירה אלא לבזבז זמן וכוח מיותרים בדיוק על המאבק הזה.
מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לתמוך בהם, מוראלית וכספית.

מקסימום?
יש עוד המון מה לעשות!
ניתן להאבק בדרכים דמוקרטיות לשינוי החוק והתקנות באופן כזה שמשרד החינוך לא יציק.
יש למישהו כח/זמן מיותר?
מישהו מעדיף לעשות את זה על פני לגדל את ילדיו בשלווה?

מיכל, את כותבת מעמדה של כח. לא יציקו לכם עכשיו, גם אם לא תגישו אישור.
אבל יציקו למשפחות אחרות.
אין "לרדת למחתרת". זה לא קיים. זו סתם לטמון את הראש בחול.
[u]מכל מקום המעט שאני יכולה לעשות הוא לא להגיש בקשה[/u]
אני לא מבינה. זה המעט? זה המקסימום.

[u]ומה - יגישו בקשה רק משפחות "חלשות"? ואז משרד החינוך ירגיש שיש לו כח, כי הוא יעבוד רק מול כאלה ש"הוא יכול עליהם"... לא?[/u]

לא יודעת מה לענות לך. לדעתי אפשר גם לרדת למחתרת
מכל מקום המעט שאני יכולה לעשות הוא לא להגיש בקשה
מבינה בהחלט כאלה שכן מגישים, הייתי שם בכאמור.

_ככל שיותר ויותר משפחות חזקות (צברים, ששני ההורים מגדלים את הילדים יחד וכו') יתעלמו מהגישה הדורסנית הזו ולא יתנו לה כח
כלומר לא יגישו בקשה לאישור
כך נשמוט את הקרקע מתחת רגלי התקנות והעומדים בראשם_
מסכימה. יחד עם זאת, אני מאוד מבינה את כל מי שחושש לעשות את זה, גם אם הוא "מהחזקים".

ומה - יגישו בקשה רק משפחות "חלשות"? ואז משרד החינוך ירגיש שיש לו כח, כי הוא יעבוד רק מול כאלה ש"הוא יכול עליהם"... לא?

ממילא כרגע, שהגשנו בקשה, אני לא מרגישה ש"אני מקווה שהם ירשו לי לא לשלוח את ילדי לגן", אלא "אני מקווה שיתנו אישור, ודי, ולא יתקשקשו עם ערעורים ופגישות וטלפונים וועדות".

תבשיל,
הבנת אותי בדיוק הפוך ממה שהתכוונתי:
מאחר ומדיניות המשרד מפלה בין המשפחות (לי כאמור אין שום בעיה להשיג את האישור)
אני לא מתכוונת לשתף פעולה עם מצב כזה שנקרא רדיפה ואפליה
ככל שיותר ויותר משפחות חזקות (צברים, ששני ההורים מגדלים את הילדים יחד וכו') יתעלמו מהגישה הדורסנית הזו ולא יתנו לה כח
כלומר לא יגישו בקשה לאישור
כך נשמוט את הקרקע מתחת רגלי התקנות והעומדים בראשם

<מיכל מצטערת על השנים בהם הגישה בקשות לקבלת לגיטימיות לחינוך ילדיה>

נדמה לי, מיכל, שזה לא חוכמה.
[sub](אני מקדימה ואומרת - אני לא נגדך. אני כותבת את הדברים כדי לחשוב יחד, ומשתמשת בך כדוגמה כיוון שהדברים עלו)[/sub]
מאותה עמדה של "לך נותנים אישור בקלות" (בגלל הסטיגמה, מקצועך, רמת האינטיליגנציה שלכם וכו' וכו') יש לך הכח גם לומר "טוב. אני לא מבקשת אישור, נראה מי יהיה השוטר שיבוא לעצורותי."
אם אני לא טועה, אחרי 3-4 שנים שאנחנו נקבל אישור ונסומן כ"משפחה טובה, נחמדים, הוא מהנדס בכלל (וגם אנחנו גרים במועצה עם סטיגמה)", וגם יראו שהילדים גדלים והם "בסדר", שלא לומר "ממש מקסימים", גם אנחנו נוכל להיות "אמיצים" כמוכם...

הרי אותם אלה שלא יקבלו אישור, ושאת אומרת שה לא פר שיש סינון כזה, להם אין גב/אומץ/אפשרות להתריס באופן בו אתם מתריסים, ולא לבקש אישור. הם חיבים לבקש אישור, כי מולם באמת עומדת תלונה במשטרה.

ואז מה יוצא מזה? שמי שאינטיליגנטי, נחמד, וגר בוילה (אין לי שמץ מושג איך נראה הבית שלכם) יכול לעשות מה שהוא רוצה - כן או לא לבקש ולקבל אישור, כן או לא להתריס, ומי שלא כזה - תלוי במשרד החינוך.

יצא מבולבל. את מבינה מה אני טוענת ואת השאלה שעולה מזה?

[u]אי אפשר להתחפר ב"אוטונומיה המשפחתית" ולהתעלם, מהחוק, מהרשויות, מהארץ ומשאר העולם.[/u]
חינוך ביתי לא פוגע באחרים, לא מצריך הגנה של חיילים, ולא כרוך בהתעלמות "מהחוק, מהרשויות, מהארץ ומשאר העולם."
בדיוק כמו שלהתקלח בבית לא כרוך בהתעלמות מאחרים ולא מצריך קבלת אישור על נקיון רצפת המקלחת ועל תקינות המגבות. (ואני לא מתעלמת מכך שיש הורים שמזניחים את ההגיינה של ילדיהם. זה עדיין לא אומר שכל מי שלוקח אחריות על ההגיינה של ילדיו צריך לקבל קודם אישור ממשרד הבריאות.)

נאוה,
אגב עניין ההתארגנות והמרד.
אין באמירה הזו כוונה להקים אירגון גג לחינוך הביתי עם נציגים והנהגה
כי אם הצעה שאפשר לתמוך בה ואפשר לא.
מכל מקום אני מספרת מה אני הולכת לעשות ולוקחת את האחריות על התוצאה

[u]אז מיכל - למה פתאום עכשיו אתם לא רוצים לעבור את ההליך הביורוקרטי הקצרצר?[/u]

א. כי אני רוצה להעלות את העניין לסדר היום. קשה לאנשים להתעלם מהסטיגמה הרובצת על מקום מגורי
ולפי דעתי זה לטובתי ולטובת המחנכים בבית.

ב.לא יתכן שיהיו משפחות שיקבלו אישור בקלות ומשפחות אחרות לא פחות טובות יטיילו בבתי משפט
עוד מעט קט יעשו מבחני אינטיליגנציה להורים על מנת לאשר להם ללדת ילדים, ואחר כך עוד אישור לגדל אותם עד חוק חינוך חובה.

ג. לא בא לי לכתוב להם מה אני מלמדת את הילדים (גיליתי שזוהי שטות מוחלטת שנה שעברה כתבתי טיפוס ופיזיקה מולקולרית)

ד. אני רוצה תקציבים. גם כאן שוב המשרד מפלה בין מי שהוא חפץ ביקרו ופוחד ממנו לבין מי שלא

ה. ראש המועצה כאן טוען שאני נורא רוצה לראות מי יהיה השוטר שיבוא לעצור אותי.
ללא ספק תהיה כאן מהומת אלוהים.

[u]מאז התמונות בטלויזיה היום זו לא אופציה בשבילי, 'צטערת.[/u]

לא יודעת איך עשיתם את זה אבל נראה לי שהקישור לא רלבנטי ולא הולם לשום כיוון.

[u]אי אפשר להתחפר ב"אוטונומיה המשפחתית" ולהתעלם, מהחוק, מהרשויות, מהארץ ומשאר העולם.[/u]

אז זהו, שדווקא כאן (ויש מי שיגיד שגם בהקבלה שיצרת...) מדובר לדעת חלקנו בחקיקה נטולת הגיון ולכאורה "בלתי חוקית בעליל". יש גם חקיקה לגבי תשלום האגרה - האם כל אזרחי המדינה משלמים אגרה ? האם זה חלק מהחובות שאת חשה כאזרחית המדינה ?? ויש גם חקיקה לגבי מע"מ - האם לא קרה אף פעם שעבד אצלך מישהו ולא נתן קבלה כדי לחסוך לך ולעצמו את המע"מ וכו' וכו'...

נכון. היה הרבה יותר עדיף לשנות את החוק. לנסות לעצב אותו באופן שיכיל אותנו ושכמותנו. אבל זה לא קורה.
אולי במקביל להחלטה של מחנכים בבית שלא לבקש אישור מאף אחד, צריך גם לנסות לשנות את החוק ? לא יודעת.
אבל בעיניי, זה כבר כמעט כמו שיחוקקו חוק שאסור לגדל ילדים בבית צמחוני / שאסור לגדל ילדים בלי חיתולים ועוד ועוד.

באיזה זכות המחוקק מחליט איפה בדיוק יעבור הקו בין האחריות שלנו כהורים לאחריות שלו ?

ויותר מזה, כולנו יודעים איך המערכת המחוקקת במדינה עובדת. וברור לנו שיש חקיקות וחוקים מעוותים מהיסוד (ע"ע חוק המקורבים או איך שקוראים לזה שרץ בימים אלו ממש...).
בעיניי, יש הבדל בין החוק שתובע לעצור באור אדום או בתמרור עצור, לבין "חוק חינוך חובה". ויש מקום שכולנו נפעיל שיקול דעת ולא ננפנף רק בהצהרה "אני אזרח שומר חוק".

[u]לא צריך לעשות הכל בשושו. לא חייבים להיות מיוחדים וראשונים, ויחידים. זה כיף, זה נחמד, אבל אפשר גם אחרת.[/u]
אני לא חושבת שהכוונה היא להיות [u]מיוחדים וראשונים[/u] . אני משוכנעת [po]שחינוך ביתי[/po] לא מתאים לכל אחד ואחת. אני בכלל לא חושבת שזה הפתרון האולטמטיבי לכל המשפחות במדינה ו/או בעולם.
זה הדבר שנכון לנו כרגע, לכן אנחנו עושים אותו. כל האידיאולוגיות יפות ונהדרות, אבל עם אידיאולוגיה קשה להתגמש והחיים תובעים מאתנו המון המון גמישות.
יש משהו בדבריה של [po]חיוך ביתי[/po] על כך שהחשיפה גורמת לרשויות להתקומם ולנסות להחזיר את השד לבקבוק שלו, לפעמים עם פקק שעם חזק במיוחד...

[u]אי אפשר להתחפר ב"אוטונומיה המשפחתית" ולהתעלם, מהחוק, מהרשויות, מהארץ ומשאר העולם.[/u]
כיוון שיש סתירה בין חוק חינוך חובה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כיוון שאני לא מזיקה לאף אחד,אני מאמינה שבסופו של דבר בג"ץ יפסוק לטובתנו (אם נגיע לשם).
אני לא דורשת תקציבים, שמירה או דיכוי של עם שלם כדי לקיים את החינוך הביתי ולכן אני מבקשת לא להשוות ביני לבין [u]משפחת כהן מכפר דרום[/u] .
במידה ולא יאפשרו לי להמשיך בחינוך ביתי חופשי לפי דרכי בארצי, אמצא את מקומי במקום אחר.

אני מסכימה עם בשמת.

[u]נבוא למשטרה ולבתי המשפט על טפינו, תינוקות יונקים, ונשים בהריון.[/u]
מאז התמונות בטלויזיה היום זו לא אופציה בשבילי, 'צטערת.
אני מנסה לשמור חוק.
אני לא עושה את זה כל הזמן, אבל אני משתדלת. כאשר אני בוחרת בחינוך ביתי יש לי שתי אופציות. הראשונה, לקבל לזה אישור חוקי. השניה, לעשות את זה ללא אישור. אני מעדיפה את האופציה הראשונה. כזו אני, מוזרה.
[u]בעצםהבקשה קיים יסוד של ויתור על האוטונומיה המשפחתית.[/u]
נהר, לא הצלחתי להבין את זה. אולי תתני לי דוגמא מקבילה. בשביל משפחת כהן מכפר דרום, עזיבת המקום או לחילופין, הוצאת הילדים קטועי הרגליים משם\ היא ויתור על האוטונומיה המשפחתית. לזה התכוונת?
אי אפשר להתחפר ב"אוטונומיה המשפחתית" ולהתעלם, מהחוק, מהרשויות, מהארץ ומשאר העולם.
[u]מוזר מאד כאילו הייתי צריכה אישור מהם.[/u]
מיכל, יש בארץ "חוק חינוך חובה". אפשר לא להסכים לו. אפשר למחות. אפשר לומר שהוא לא בדיוק מיושם. אפשר לומר, שהחצי השני שלו, "חוק חינוך חינם" הוא בגדר בדיחה. אבל אי אפשר להתעלם ממנו.
את מבינה שיש ילדים שביקור הקב"ס והעו"ס מציל מחיי בורות, חיי עבדות, מכות ורעב?
נכון שיש אנשים במשרד החינוך שמנצלים את החוק לרעה. נכון שבמחוז צפון עושים ניסויים על גב ההורים המחנכים. אבל זה לא בדיוק בוגר להכריז "שוברים את הכלים ולא משחקים". וזה גם לא פועל לטובתנו, לדעתי.

_לדעתי ככל שיותר משפחות תתעניינה בחינוך ביתי ככה ל. לבנת ר.תירוש ושות' יעשו יותר בעיות. לא פחות.
בגלל זה בדיוק אני מצטערת על חשיפת האופציה של חינוך ביתי לתקשורת, כתבות בעיתונים סרטיפם מחקרים וכו'
זה ממה לשחק לתוך לועו של האריה וזה מקשה ויקשה על קבלת אישור._
תשמעי, אני לא עולה חדשה ולא משפחה קשת יום. (קשה לי, אבל לא לזה התכוונו פה). אם אופצית החיונך הביתי היתה ידועה יותר, מפורסמת בתקשורת, בעלת הדים, אם אישור ממשרד החינוך, יש סיכוי טוב שהייתי יכולה לאפשר לילדי חינוך ביתי. יש עוד חברת קהילה שבהחלט ייתכן שאם החינוך הביתי היה בגדר קונצנזוס היא לא היתה צריכה היום להסתובב בבתי משפט.
לא צריך לעשות הכל בשושו. לא חייבים להיות מיוחדים וראשונים, ויחידים. זה כיף, זה נחמד, אבל אפשר גם אחרת.

[u]אני חושבת שמה שמזיק זו החשיפה של הרעיון שמביאה אנשים להתעניין בזה[/u]
ואני חושבת להיפך.
ככל שיהיו יותר כתבות על זה, ויראו יותר ויותר אנשים לגמרי רגילים שבוחרים בחינוך ביתי, כך זו תלך ותתקבל כאופציה נורמלית בציבור.
עובדה שחלק מעובדי משרד החינוך בעצמם כבר הפנימו את התפיסה שזו בחירה קבילה של אנשים נורמלים.

אני חושבת שמה שמזיק זו החשיפה של הרעיון שמביאה אנשים להתעניין בזה. לאו דווקא לזה שתהיה "נהירה" . מה שמזיק זה הדיבור על זה והאוירה סביב השיחה על זה בתקשורת. מזיק לי (בעקיפין) שיהיה כתוב בעיתון "יותר ויותר משפחות עוברות לחינוך ביתי" או משפטים כמו " ככל שרמת הלימודים שוקעת יותר ויותר והאלימות בבית הספר גואה ככה יותר אנשים מתעניינם באופציה של חינוך ביתי" זה אפילו לא משנה אם זה נכון או לאו אלא שזה יוצר פוקוס , אלומת אור, על ה"תופעה" שלי מה שיוצר אצל ה"שלטונות" רצון ברור ופשוט לחנוק אותה ומהר.

[u]ואת זה מגלים לבד ולא בעקבות איזו כתבה בעיתון על החינוך הביתי.[/u]
אם כך אין לך מה לדאוג שכתבה בעיתון תוביל אנשים לנהור לחינוך ביתי.

נהר כשכתבתי לבנת ותירוש התכוונתי בעצם לכל מערכת החינוך למשרד החינוך, לממסד. כן, יש לזה השפעה רבה על חיי: אני צריכה להגיש אישור, באה אלי קבס"ית , אני צריכה לכתוב נימוקים, להגיש תוכנית לימודים , אני צריכה לקת את הילדה למבחנים ויש עוד כמה טרטורים שאיני מעוניינת לפרט כאן, אני צריכה לענות על שאלות מיותרות ואני צריכה לקוות שיתנו לי אישור או לערער אם לא קיבלתי.
בעיני, כשכל מה שאני רוצה זה להיות עם ילדי בבית ולתת להם את עצמי - זה הרבה יותר מדי השפעה. זה תלוי גם ברגישות האישית, כמובן. לבעלי למשל זה נראה עוד משחק מונופול חצי מצחיק : הם אומרים ככה ואנחנו אמרים ככה וכו' מין דמקה בעצם.
לי זה די מעיק.

לגבי ה"מי שיכול למצוא עזר" בדרכי : אני בכלל לא חושבת שמישהו יכול להעזר ב"דרכי" .
דרכי היא דרכי והיא מתאימה לי ולשכמותי ואת זה מגלים לבד ולא בעקבות איזו כתבה בעיתון על החינוך הביתי.
לרוב האנשים זה בכלל לא מתאים , לרוב המוחץ, אלה ש"משתגעים עם הילד בבית" בחופש פסח , זו רק הצצה לעולמם של משוגעים-לדבר.
מי שצריך מוצא לבדו. זו דעתי.

[po]חיוך ביתי[/po] , אני ממש לא מבינה את הגישה שלך, האם ללבנת ולתירוש יש השפעה כל כך גדולה עלייך עד שאת מעדיפה להסתיר את דרכך ממי שיכול למצוא בה עזר?

אז מיכל - למה פתאום עכשיו אתם לא רוצים לעבור את ההליך הביורוקרטי הקצרצר?

[po]א ילת[/po] לדעתי ככל שיותר משפחות תתעניינה בחינוך ביתי ככה ל. לבנת ר.תירוש ושות' יעשו יותר בעיות. לא פחות.
בגלל זה בדיוק אני מצטערת על חשיפת האופציה של חינוך ביתי לתקשורת, כתבות בעיתונים סרטיפם מחקרים וכו'
זה ממה לשחק לתוך לועו של האריה וזה מקשה ויקשה על קבלת אישור.

רק רציתי להעיר שיחס מחפיר מהקבס"ית אינו נחלתם של עולים חדשים בלבד
מנסיון :-D
וגם לא מהנהלת בית הספר. נכון שאולי יש לנו יותר כלים להתמודד עם זה מאשר לעולים .

[u]אם בקשה לחינוך ביתי לא תהיה נחלתן של מספר משפחות אלא של הרבה משפחות אולי משרד החינוך יתייחס לזה בצורה אחרת לגמרי?[/u]

שלוש שנים הגשתי בקשות לחנך את ילדי. מוזר מאד כאילו הייתי צריכה אישור מהם.
בהתחלה מילאתי את כל הפרטים, בסוף לא מילאתי כלום מלבד הפרטים של הילדים,
באופן מפתיע למדי קיבלתי בשנה האחרונה את האישור כמעט מיד אחרי ששלחתי כאילו הם כבר מתורגלים בכך
ורק רוצים כבר לתת אותו.
לדעתי התאבון שלהם לתת אישורים ולפרוש חסות שלא ביקשנו רק גדלה ולכן משרד החינוך לא יתייחס אחרת לחינוך הביתי אם מספרינו יגדל כל עוד כמובן עומדים בתקנות המפגרות שלהם.
אם נשמוט טת הקרקע מתחת לרגליהם ונשבור את הכלים ולא נשחק את המשחק שחוקיו נקבעיו על ידיהם
ידינו על העליונה.
אנחנו קובעים את החוקים מעכשיו.
רוצים לעצור אותנו? בבקשה
רוצים להגיש נגדינו תלונה? בבקשה רבה. הלוא אחרון השוטרים מבין שזוהי תלונה ריקה.
נבוא למשטרה ולבתי המשפט על טפינו, תינוקות יונקים, ונשים בהריון.

יונת נכון קל יהיה להם יותר להתנכל למשפחות חלשות או שמתנהל מאבק בתוכן האם ראוי לחנך בבית.
אבל בואי לא ניתן להם כלים מלכתחילה.
כשבמשרד יבינו שאנחנו לא משחקים את המשחק, הם יאלצו לשוחח איתנו כדי לשנות את התקנות
(ולא לשכתב אותן שוב בעצמם)

אילת, אנחנו מתנגדים עקרונית לבקשת אישור, בעצםהבקשה קיים יסוד של ויתור על האוטונומיה המשפחתית. לכן לא הבנתי את שאלתך.
לגבי מקרים כמו שמתארת [po]חברה של[/po] , אני חושבת שחשוב ללתת את מלוא התמיכה למשפחות, אני אשמח אם נתחיל דיון על איך להקים מערך תמיכה למשפחות שזקוקות לכך ומה התמיכה הנדרשת.

רק סיפור קטן - אמיתי לגמרי , וסופו המצער סופר לי רק היום-
משפחה אחת
דירת שני חדרים במרכז הארץ
סורבו שוב ושוב לחינוך ביתי
עולים מאחת מארצות חבר העמים
שבע שנים בארץ
אמא מקסימה ואוהבת עד בלי די את חמשת ילדהם

רק , לא נעים לומר ולספר את הסיבות שבעטין סורבו לחינוך ביתי
[list=1]
[*] השפה -באמת מוזר שעולים אינם יודעים את העברית על בוריה
[*] ציטוט מתוך מסמך של משרד החינוך " אין די עזרים חינוכיים" ..... כלומר , במילים פשוטות , דירת שני חדרים צעצועים בודדים מחשב ישן ולינה של כולם ביחד הראו על דלות אמצעיה של המשפחה .
[/list]
במילים אחרות - [b]עניים מידי לחינוך ביתי[/b]

הם נלחמו ככל שיכלו במערכת האטומה, מפחדים מאוד מאוד ממשפטים . הילדים סבלו אין קץ בבתי הספר וההורים הדירו שעות שינה רבות מעינהם בגלל התנכלות המערכת והיחס [b]המחפיר[/b] שזכו ממנהלת בית הספר ומהקב"סית.


האם , אישה מיוחדת במינה והאב שעבד ועבד ועבד כדי שיוכל לפרנס את משפחתו בכבוד , ולאפשר לאם ילדיו להשאר בבית ולגדל את הילדים , נכנעו היום וקנו כרטיסים , חזרה לארץ מוצאם .


אולי אם היינו ביחד בעניין , כולנו , משפחות יותר "חלשות" שאותן משרד החינוך כל כך אוהב , היו יותר מוגנות מציפורניהן החדים של גלגלי המערכת.

ואם מאה משפחות יגישו יחד בקשה לחינוך ביתי?
ואם מאתיים?
ואם שלוש מאות?
אם בקשה לחינוך ביתי לא תהיה נחלתן של מספר משפחות אלא של הרבה משפחות אולי משרד החינוך יתייחס לזה בצורה אחרת לגמרי?

[u]אם ההתמודדות תהיה כוללת, לא של כל משפחה לחוד, לא יהיה קל יותר למשפחות?[/u]
מה זה "התמודדות כוללת"? אם עשרות משפחות לא יגישו למשרד החינוך בקשות, סביר משרד החינוך לא יתבע את כולן אלא רק את אלה שיש לו סיכוי טוב להפחיד: עניים, עולים חדשים, חד-הוריות, מיעוטים. האם אנחנו מוכנים לעמוד לצידם ולעזור להם?

נמצאת עבודתה של נאוה מבורכת. עם זאת יש לזכור שהיא מייצגת את המיעוט שבמיעוט מבין כלל המחנכים בבית. אמנם, באופן פרדוכסלי אפשר שמשרד החינוך ימצא בנאוה את מי שמייצגת את כל המחנכים בבית, אבל, תפישה זו, באם טחו עיניהם של אנשי משרד החינוך עד כדי כך, איננה מהווה בעיה כלל וכלל לאנשי החינוך הביתי.

מקום שולי זה של אלה המבקשים אחר תמיכת הממסד, אלה המבקשים אחר אישורו או הדרכתו, מכל סיבה שהיא, איננו מאיים על אף אחד בפועל. אלא, ניתן לראות כיצד נמצא אפילו משרת את כל אלה שאינם זקוקים לממסד. שכן, כאשר אלה שאינם זקוקים לממסד יתבקשו להגיב לגחמותיו, להטרדותיו או לאיומיו של זה, ודאי שתימצא הדרך בידם לעקוף את נציגי הממסד ולחייב את משרד החינוך עצמו להיפגש אתם ולדון אולי לראשונה במשמעות רעיון החינוך הביתי באופן ענייני. מכל מקום אין מה לפחד ממשרד החינוך, שהרי אולי אנשיו עוורים, אבל עדיין אינם מטומטמים גמורים, לבם לב אנוש.

המקום הזה של סובלנות לשוליים מתחייב מעצם רעיון החינוך הביתי. שהרי זו קבוצת תודעה שמתגבשת ומתפרדת לה בתוך עצמה ושוליה לא פחות חשובים ממרכזה. לכן, גם אם לא נראית תועלת כלל וגם אם תועלת זו תבוא עם העתיד, זה שנראה לעין וזה שנסתר מהעין, יש לברך על כל מגע עם משרד החינוך, מגע מחבק ואוהב או מגע ברמת קרב מגע.

<שלם>

[u]אני רק רוצה להזכיר, שבסופו של דבר ההתמודדות תהיה של כל משפחה בנפרד, כדאי לקחת את זה בחשבון.[/u]
גם אני לא בטוח שקל יותר יהיה בהתמודדות קבוצתית. בסופו של דבר, חינוך ביתי הוא מעשה אישי (הורי, משפחתי), ואילו היתה זכות למשרד החינוך לאשר או לא לאשר חינוך ביתי, הוא חייב לעשות זאת ע"פ בדיקה אישית של כל משפחה. אבל, אם להשקפתנו [b]אין[/b] לו זכות לאשר או לא לאשר, משום שזוהי זכותנו הבסיסית כהורים, הרי לא נראה שיהיה קל יותר למשפחות.
הרי אם יהיו תקנות שתהיינה מקובלות על חלק גדול מההורים (מה שנראה לי על פניו קשה ביותר), יהיו הורים שלא יפלו בתוך התקנות. האם להם אין זכות בסיסית לעשות חינוך ביתי?
משרד החינוך מנסה להשקיף על העניין גם מצדדים נוספים, כמו למשל מהצד של ה"רווחה", בטענות כאילו המשפחות הן נזקקות באופן כלשהוא, ולכן המדינה נדרשת לעזרתם (או להצלת הילדים מהוריהם). השקפה זו מקוממת אף יותר, והיא נובעת מהצורך הממסדי לראות את הכל דרך "תקנות".
לכן, אני חושב שלא צריך לשתף פעולה עם משרד החינוך בעניין התקנות, אבל כן ליצור הדברות עמו בנושאים האידאולוגים, ובנושאים שקשורים לאחריות ההורית ולסמכות ההורית.
ואולי זה לא עם משרד החינוך אלא דרך בג"ץ?

נהר, לדעתך, אם ההתמודדות תהיה כוללת, לא של כל משפחה לחוד, לא יהיה קל יותר למשפחות?

תודה לכל המשתתפות בדיון {@
[u]אני קוראת לכולם [po]כאם מנוסה בחינוך הביתי[/po]? (זו הייתי אני) לא להגיש בקשות לאישורים[/u]
אני רק רוצה להזכיר, שבסופו של דבר ההתמודדות תהיה של כל משפחה בנפרד, כדאי לקחת את זה בחשבון.

[u]וכבר שמעתי על משפחה שבשם החינוך הביתי הוציאה את כל ילדיה הצעירים לעבוד...)[/u]
אני חוששת שמדובר בשמועה כוזבת או לפחות מעוותת, אם הכוונה למקרה בארץ. האם את מתכוונת למשפחת הלוליינים?

כאמור - חינוך ביתי ולידת בית. עוד אנלוגיה.

חשבנו, ונראה שכרגע זה רעיון נחמד - אנחנו נרשמים, והשכנים שלנו נהנים מעוד גננת. מושחת, אבל מקובל עלינו.
חשבנו גם על אפשרות להרשם לבית ספר שחפצים ביקרו ;-)

[u]אולי המשרד המתאים הוא משרד הרווחה ?[/u]
אל משרד הרווחה ממש אסור לפנות.
סתם אזרחים רגילים והגונים לא פונים אל משרד הרווחה כדי שיתנו להם תעודת כשרות שהם בסדר!
זה גם לא עניינם. אנחנו לא זקוקים לתעודת כשרות מאף אחד.
כאשר יש משפחה עם בעייה, משרד הרווחה אמור להגיע אליה בעצמו, בדרך כלל דרך הלשנה או דיווח של מישהו על - הזנחת ילדים, הכאת ילדים, עוני קשה, דברים כאלה. או שמשפחה פונה למשרד הרווחה כדי לקבל סעד.
יש בעייתיות רבה עם המשרד הזה, ולגבי זה אני חושבת שנאוה מתמצאת יותר ממני ואני אשמח אם יהיה לה כוח להסביר שזה לא עניין של מה בכך להסתבך איתם ולתת להם מראש רשות לפשפש בציציותינו.

יכול להיות שהדרך צריכה להיות משהו כמו לא שום משרד, אלא הודעה למועצה המקומית/לעירייה/למזכירות היישוב שהמשפחה בחינוך ביתי. משהו כזה טכני-מקומי. אני לא בטוחה, וצריך עוד לחשוב על זה.

אני מסכימה לגמרי עם מיכל דנקנר שאם כל עניין הדיווח והאישור פירושו שבתי הספר המקומיים מקבלים את התקציב על הילדים שבחינוך הביתי - זו שערורייה גמורה ואסור שנשתף פעולה עם זה.
(תיכף אני עוד אחשוב שזו שערורייה ללכת אחרי לידה לבית החולים, כי בשביל השירות הקטן שהם עושים לי - כל הכסף שמגיע לי ושהיה צריך ללכת למיילדת שלי, הולך אליהם!)

אני מצטרפת אל [po]מיכל דנקנר[/po].

אני אמנם, לא כזאת מנוסה [po]בחינוך ביתי[/po] אבל ככל שאני חושבת על הדף הזה יותר ויותר אני יותר ויותר מתקוממת.
משהו כאן הרי לגמרי לא מתקבל על הדעת.
לא יכול להיות שמשרד החינוך, שעצם קיומו לא מקובל על חלקנו ומנוגד לחלק מעהעקרונות הבסיסיים של החינוך הביתי, ימדוד בכלים שלו את העשייה שלנו.

הכלים אינם מתאימים.

אני מבינה שיש חשיבות רבה לבדוק שאין כאן הזנחת ילדים (וכבר שמעתי על משפחה שבשם החינוך הביתי הוציאה את כל ילדיה הצעירים לעבוד...) אבל צריך לעשות חשיבה מחדש. אולי המשרד המתאים הוא משרד הרווחה ? כזה שכל מטרתו היא רק לבדוק שאכן אין כאן עבירות על חוק הנוער אבל שמצד שני לא ידבר איתנו על "תכניות לימודים" וכו' ??

התקשרה אלי מערוץ 10 הכתבת נעה קולפ.
בקצרה אמרתי שאינני מבקשת אישורים השנה.
שהמלחמה איננה על לגיטימיות של החינוך הביתי-
אפילו לימור לבנת אמרה שמי שלא מוצא חן בעיניו דוח דברת שיעשה חינוך ביתי - זה חוקי בארץ.
אז אם זה כל כך חוקי ואנחנו כבר לא שוליים סהרוריים
המלחמה בעיני היום היא על התקציבים.
לא להתבייש: המון כספים עוברים על שם הילדים שלנו לבתי הספר. מדוע?? האם החינוך שלנו עולה פחות?

אני קוראת לכולם [po]כאם מנוסה בחינוך הביתי[/po] (זו הייתי אני) לא להגיש בקשות לאישורים.
הם יצטרכו להגיע אלינו כדי שאנחנו ננסח את התקנות אם יהיו כאלה

התקנות שנכתבות היום הן חד צדדיות וככאלה לא יהיה איתן שיתוף פעולה.

זו לא הנקודה היחידה בה יש דמיון בין חינוך ביתי ללידה ביתית, תגובת משרדי הממשלה, התגובה - לזו - ש הרוצים לעשות את הדברים בדרכם/בביתם וכו' וכו'.

[u]לא נראה לי הגון לדרוש ממני לרשום ילדה לבי"ס רק כדי ש[b]הם[/b] יוכלו* לקבל את הכסף שאני מעולם לא אראה.[/u]
מזכיר את הכסף שב"יח מקבל כשבאים מלידת בית רק כדי לקבל את המענק...

נהר, תודה רבה על עירנותך והשתתפותך בדיון.

[u]ראוי שנזכור: חוקים נקבעו על ידי בני אדם ולמען בני אדם. חוקים בעבר ההיסטורי גם נקבעו באופן שנועד לפגוע בבני אדם. אם באירופה ואם בדרום ארצות הברית. אם באמת רוצים לשנות חוקים צריך להבין את מהותם הראשונית.[/u]
|Y|

[u]הרצון להיות אזרח שומר חוק כמניע להשתלטות רעיונית ו/או כהסבר לרצון להשפיע בעבור "כולנו" אינה אלא חוצפה מתמשכת.[/u]
|Y|

[url=http://www.kav-lahinuch.co.il/mehozot.asp]מחוזות משרד החינוך[/url]

נאוה,
הייתי רוצה להשאיר את רמת הדיון במצב של כבוד לדרכים השונות והלגיטימיות להתנהלות , בבואי להציע חלופה, אין לי כל כוונה להתנגח איתך אלא לספר על דרכי.
הרמיזות הבוטות לגבי דרכי העבריינית:_חשוב לי גם לחנך את הבן שלי להיות אזרח שומר חוק שיודע לעמוד על זכויותיו.
את כמובן רשאית לעשות את הבחירות שלך_ ,גורמות לי להרגיש שאת רוצה לשלול את דרכי, אני מבקשת שתמנעי מהן.

_הדרך שבחרת בה לייצג את רעיון החינוך הביתי.
היא חוטאת לרעיון עצמו._
אנא, פרטי.
האם הרעיון של חינוך ביתי סותר כל מגע עם רשויות?

[u]אמנם לאחרונה יש לי יותר ויותר תחושה של מדינת בננות אבל אני אישית לא מוכנה לתת לזה יד[/u]

צר לי לאמר לך נאוה שההתעסקות שלך בעניין מחזקת את רפובליקת הבננות.
תשאירי לאנשי החוק את הטיפול בחוק ולנו-ההורים שבחרו בחינוך הביתי את הדרך לפעול מול החוק.
מי שם אותך למנהיגה ומשפיעה בעבורנו? בתוך הימים המצטברים בחינוך הביתי המאושר שלי, אני מדי פעם מרשה לעצמי לפלוש לדף האומלל הזה. פעם אפילו את (או מישהו אחר?) העדיף למחוק את דברי.
כנראה שדיאלוג עם מערכות שווה בעינייך יותר מדיאלוג עם אנשים מן השורה.
ראוי שנזכור: חוקים נקבעו על ידי בני אדם ולמען בני אדם. חוקים בעבר ההיסטורי גם נקבעו באופן שנועד לפגוע בבני אדם. אם באירופה ואם בדרום ארצות הברית. אם באמת רוצים לשנות חוקים צריך להבין את מהותם הראשונית.
הרצון להיות אזרח שומר חוק כמניע להשתלטות רעיונית ו/או כהסבר לרצון להשפיע בעבור "כולנו" אינה אלא חוצפה מתמשכת.
בעיני מהותו של החינוך הביתי אינה בהתארגנות חוקית אלא בבחירה לעסוק בחינוך ילדים באופן המלא ביותר, ללא חלוקה של החינוך עם גורמי על של המדינה. על זכות בסיסית זו המדינה מערערת. ואת, משתפת עמה פעולה. לכן במידה מסויימת את גם פועלת נגדי.

[u]אישית, קשה לי נורא היחס הזה של "הכל רע" ו"כל העולם נגדנו"[/u] ובהקשר הנ"ל-

אני לא נגדך - איננו מכירות. אבל אני מאוד מאוד מאוד נגד הדרך שבחרת בה לייצג את רעיון החינוך הביתי.
היא חוטאת לרעיון עצמו.

מיכל, המידע הזה מובא מתוך דבריה של אילנה זיילר כשנפגשנו לפני שנה וחצי.
היא שיתפה אותי בקושי שיש למשרד עם סוג הרישום הזה ועל העובדה שלא נמצא סידור אחר.
אפשר לומר על אילנה זיילר הרבה דברים אבל היא אישה עניינית ומפוקחת ובלי שום קשר לדעות שלה על חינוך,
פועלת באמצעות הנהלים כדי ליצור דיאלוג טוב עם משפחות החינוך הביתי.

הרשות המקומית יכלה לקבל תקציב חינוך גם לילד שרשום אצלה בחינוך ביתי.
יש כל מיני דברים שמשרד החינוך צריך להתחשב בהם שאין להם ולא כלום עם דעות אישיות.
כל מיני דברים מנהלתיים וטכניים ומשפטיים - המשרד חייב לכסות את עצמו כי חוקית הוא מחוייב כלפי המדינה.

את רושמת את הילדה לביה"ס כדי שהיא תהיה רשומה בצורה מסודרת באופן שמאפשר לבטח אותה,
וכדי לאפשר לה לקבל שירותים מביה"ס אם יעלה הצורך (שימוש בסיפריה, ובשירותים אחרים, גם אם אין לך עניין שהיא תגיע לפעילויות אחרות).
הרישום של הילדה אינו מחייב הכרות עם ביה"ס - את יכולה לוודא שהיא לא תדע איך החצר נראית מבפנים.
יש הורים שאיפשרו לילדיהם מענה על סקרנותם והילדים הלכו יום בשבוע לביה"ס.
לאחר תקופה, הילדים עצמם ויתרו על זה.

אישית, קשה לי נורא היחס הזה של "הכל רע" ו"כל העולם נגדנו"

[po]רסיסים של אור[/po] כתבה למעלה משהו שאני מכירה מאוד בדיאלוג שלי עם המשרד:

_בעקבות הדף הזה, יצא לי להחליף כמה מילים עם שכנתי בבית הכנסת. היא בכירה במשרד וכבר אוזכרה כאן רק לטובה ובכל זאת, מפאת הקרבה האישית והגיאוגרפית, אני מעדיפה לצנזר. סיפרתי לה שיש בלגאן באחד המחוזות. היא ישר אמרה לי: מחוז צפון.

היא ישר אמרה לי: הם עושים בעיות עם אישורים לילדי כיתות א' !!

באותה נשימה היא גם אמרה לי: [b]"אני עושה כל מה שביכולתי כדי לאפשר לכל הורה לעשות את הדבר השפוי ביותר והוא להחליט לגבי חינוך ילדיו..."[/b]_


אגב, [po]רסיסים של אור[/po] - מיסרי לה ד"ש חם בשבת הבאה (())

[u]הרישום לביה"ס נחוץ מסיבות טכניות ביורוקרטיות של המשרד, ומכביד על משרד החינוך יותר מאשר מקל.[/u]
זה לא מדוייק.
כמי שפעלה בעבר להקמת בי"ס אלטרנטיבי, אני יכולה להעיד שמדובר בעיקר בצורך של המועצה המקומית, שנועד לאפשר להם לקבל את התקציב המיועד לאותו ילד. לא נראה לי הגון לדרוש ממני לרשום ילדה לבי"ס רק כדי ש[b]הם[/b] יוכלו* לקבל את הכסף שאני מעולם לא אראה.

נהר
_הנהלים מלכתחילה לא מקובלים עלי,כמו כן אין לי כל עניין באנשים סימפטיים או אמפטיים יותר או פחות במשרד החינוך, אין לי עניין שיבינו אותי, יעריכו אותי או יבואו לקראתי בדרך זו או אחרת.
אני חוזרת על כך שהגישה שלי ודאי לא מתאימה למי שיש לו עניין בשירותים שונים של משרד החינוך, לכן נאוה, האינטרסים שלנו בעניין זה מכתיבים לנו התנהלות שונה לחלוטין._

זה באמת כבר מתאים לדף [po]מי שם את משרד החינוך שופט[/po].
הגישה שלי לא נובעת מהצורך בקבלת שירותים אלא מתוך גישה של: זו מדינת חוק.
אמנם לאחרונה יש לי יותר ויותר תחושה של מדינת בננות אבל אני אישית לא מוכנה לתת לזה יד.
חשוב לי גם לחנך את הבן שלי להיות אזרח שומר חוק שיודע לעמוד על זכויותיו.

את כמובן רשאית לעשות את הבחירות שלך

לא חייבים לבקש אישור. אפשר לעבור תהליכים גם בלי אישור. לפעמים, מגיע קב"ס לראות מה קורה. ולפעמים גם עו"ס. ולפעמים מוגשת נגד ההורים תלונה במשטרה. ולפעמים נקראים לחקירה. ולפעמים יש משפט. ולפעמים זוכים במשפט. ולפעמים מפסידים. ולפעמים זה כרוך באובדן ימי עבודה. ולפעמים זה כרוך בהוצאות עו"ד. או הוצאות משפט, אם כך פוסק השופט.
אז תלוי עד היכן אנחנו מוכנים ללכת במקרה ו.
כנראה שלא תשבי בכלא על אי שליחת ילדייך לבית הספר. אבל יש הרבה שלבים אחרים ש... לא כל כך נעימים. נדמה לי שאפשר לנסח את זה כך.
ולפעמים האישור לחינוך ביתי יותר פשוט מכל הטרטור הזה. לא תמיד האישור על כל נספחיו מקובל עלינו, אבל ממילא לא דורשים מאיתנו למלא אחריהם.

[u]"עבודות שירות"[/u]

האם במסגרת עבודות השרות ניתן לעזור לקבוצות חינוך הביתי ?

[u]לדעתי, לו היו לוקחים עו"ד טוב הם היו יוצאים בלי כלום.[/u]
אולי קל יותר לעשות עבודות שירות מאשר להוציא כסף על עו"ד :-/

[u]איך מכריחים אותי להביא את ילדי לביס? שמים אותי בכלא? תולים אותי?[/u]
אי אפשר.
אם הם באמת רוצים להציק, אם תובעים אותך למשפט על אי קיום חוק חינוך חובה.
גם אז השופט לא יכול להכריח אותך לשלוח את ילדייך לבית הספר.
מה שכן, אני הבנתי בדף אחר שהיתה משפחה אחת שקיבלה קנס סימלי על "אי קיום החוק", ומשפחה אחרת שאבי המשפחה קיבל "עבודות שירות" על כך (לא ידוע לי מה ובאיזה היקף). זה נראה לי לא בסדר. לדעתי, לו היו לוקחים עו"ד טוב הם היו יוצאים בלי כלום.