מיינדפולנס לכל צורותיו עוזר מאוד דיכאון אחרי לידה

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אם אני לא טועה המחשבות האלו נפוצות אחרי לידה וקשורות להורמונים של לידה והנקה. אני אישית לא חוויתי אותן אבל כן היו לי מחשבות ופחדים אחרי הלידה הראשונה של דברים שעלולים לקרות לתינוק, לא מחשבות על דברים שאני עלולה לעשות לו. זה עבר מאוד מהר.

אני מישהי אחרת, לא פלונית אלמונית. גם לי היו מחשבות כאלה בימים והשבועות הסמוכים ללידה. פחדתי שאפגע בילדה ואהרוס הכל. פחדתי מהנורא מכל. (והקפדתי ליתר ביטחון להתרחק ממעקה המרפסת ומהחלונות הגבוהים שבבית).
מטפלת מנוסה אמרה לי שמחשבות כאלה מאוד נפוצות ואנושיות. אין משהו פגום בזה שהן עוברות לי בראש. כל עוד המחשבות הן לא דחף למעשה אני לא מסוכנת לתינוקת, ואם אני מרגישה ממש דחף לעשייה אז יש מקום לחשש ולא להישאר לבד עם התינוקת.
אצלי היו רק מחשבות (מפחידות ביותר!) אבל בלי דחף לעשייה.
עוד היא אמרה לי שיתכן שגם עם הילדים הקודמים היו בי מקומות אפלים חייתיים רעים כאלה (אלו מילים שלי), אבל הייתי פחות מודעת לעצמי ולכן לא תרגמתי אותם כמחשבות.
בכל אופן- כמעט חודשיים אחרי הלידה, כבר אין לי את המחשבות האלה. התינוקת כבר נראית בעיני יותר בן אדם ופחות גוש חומר שצריך לטפל בו.

היי פלוני אלמונית... סתם מעניין אותי המחשבה עברה לך? ואם כן באיזה דרך?

תודה רבה על התמיכה.
ילדתי לפני 4 חודשים ב"ה אני אוהבת את החיים ואת ילדתי מאווד. מתפקדת ב"ה
יום לאחר הלידה עברה לי מחשבה איומה שאם חלילה אשתגע או שאני אני פתאום אכנס לדיכאון אחר לידה ואעשה דבר רע ומסוכן לילדה. פחדתי מאוד מהמחשבה עד כדי כך שהחזרתי אותה מיד לתינוקייה. מחשבה זו חזרה מספר פעמים בעיקר שנשארתי לבד עד חודש בערך מהלידה.
אני מפחדת מאוד מהמחשבה המפחידה שעלתה במוחי . מה עלי לעשות?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מקווה שלא נעלבת הכל לתועלתך האישית.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תלכי דחוף לטיפול של C.B.T D זה תהליך אבל שווה את המאמץ והכסף. אני בעצמי מטופלת ועדיין חווה פה ושם ייסורים של חרדות מלחיצות אבל תודה להשם אני מתמודדת ובשלב זה אני מגדירה את עצמי שורדת יפה את החיים בעזרת השם.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

היי , ילדתי לפני כמעט שנה בלידה טראומתית שהסתיימה בניתוח חירום, הייתי בדיכאון המון זמן ולא רציתי לטפל בילדה בכלל האשמתי אותה תקופה ארוכה וזה די עבר לי, כרגע אני לא עובדת ומבלה את זמני עם בתי בבית משתעממת עד מאד , ונכנסת למחשבות מטרידות שלאחרונה הפכו למחשבות רציפות על המוות שלי , אין לי כיוון מה לעשות עם החיים שלי אני מאד מוטרדת מהמחשבות ואשמח לעזרה

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני אשה דתית ויש לי מחשבות לא טובות למרות שאני מנסה בתפילה בתחינה לבורא עולם שיעזור לי לפחות בדברים האלה אבל כנראה איני לבד ידוע שיצר האדם רע מנעוריו קראתי ממה שכתוב והתעודדתי תודה

גם שיטת העבודה של ביירון קייטי לחקירת מחשבות מלחיצות יכולה לעזור.
ובעיקר לא להצמד למחשבה, לתת לה לחלוף כפי שבאה.

חברים שלום! בטור מישהי שלומדת על זה והתחילה לפני כחודש ללמוד על זה... קוראים למחשבות האלה "מחשבות טורדניות" והטיפול היעיל ביותר הוא על ידי שיטת cbt.. שיטה המלמדת את האדם לשלוט במחשבות שלו..
בנוסף תגידו לעצמכם יום יום.. שאלה רק מחשבות ולא יותר מזה... ובכל פעם שעולה לכם מחשבה לראש.. בנוסף גם לפני ואחרי שינה תגידו לעצמכם 21 פעמים את המשפט "מיום ליום המחשבות הטורדניות האלה הולכות ונעלמות" ככה אתם גורמים לתת מודע שלכם לקבל ולהאמין בזה שהן רק מחשבות ועוד מעט הן יעלמו...
בהצלחה!!!

אולי תכתבי רשימה של כל הטוב שכן יש לך?
ומה את רואה בילד/ה שאת אוהבת?
ומה בלידה כן היה טוב?

אלו רק הצעות, אני מנסה לחשוב מה יכול לשחרר עצב, זה פחות מפחד...
תמשיכי לעדכן, והרבה כוח :-)

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום אני אשה שמחה מאז ילדותי ילדתי לפני שנה עברתי לידה טראומטית שהסתיימה בניתוח לאחר מכן נכנסתי לדיכאון לידה עמוק ב
,ה הכל מאחורי אך לאחרונה גם כן יש לי מחשבות מאד רעות מחפשת אנשים שירגיעו אותי שזה רק מחשבות ולא יוצר מציאות אשמח אם תענו לי

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

היי לכולם איזה כיף למצוא אתר כזה מדהים! גם לי יש מחשבות רעות כמו למשל(שאני נופל מגג או דקירה בלב כל מנה שטיות כאלה בראש) חרדות מנהיגה
אני אשמח מאוד לקבל הצעות טובות כי תרופות אני לא רוצה לקחת אני מנסה להתגבר על זה בדריך טבעית יותר. תודה לכולם על הרעיונות שאתם נותנים פה

[po]סיוטים בהקיץ של אמהות[/po]

אני לא חושבת שאלו איחולים שלך אל אהובייך אלא מחשבות על דברים שיכולים לקרות להם.
זה קורה אחרי לידה, יש חיבור חזק של חיים ומוות, התחלה וסוף
גם לי היו הרבה מחשבות כאלה אחרי לידת בני,
אל תלחמי, תניחי ונסי לחשוב על דברים משמחים

היי, מעדיפה להישאר באנונימיות .. אני רושמת לאחר שהבנתי שאני בדיוק באותה סירה של הרושמים כאן. אני ילדתי את בני לפני כחודשיים וחצי,אין לי ברוך ה׳ דיכאון לידה אני ככ מאושרת מהילד הזה שזה מפחיד אותי שהאושר הזה חלילה יגמר מתישהו.יש לי מחשבות רעות שלעולם לא היו בראשי !! גם לגביי יילדי וגם לגביי אנשים אחרים .שהקול הפנימי מאחל רע לאנשים וגם לילד שלי .העצוב פה שאני מרגישה שיש יצר רע בתוכי שהוא זה שמאחל את הרוע זה לא יוצא ממני!! איזה אמא תרצה רוע לבנה שהיא ככ אוהבת . האבסורד פה שהמחשבות הרעות הן רק לאנשים שאני אוהבת .אני ממש בפחדים שחס ושלום מחשבה תייצר מציאות . אני הבנאדם הכי שפוי ושמח שיכול להיות ,זה פתאום רובץ בתוכי ללא שליטה. לאחל דברים רעים לאנשים שאני הכייי אוהבת . ע-ז-ר-ה ??איך מוציאים את הייצר הרע הזה מתוכי

אני כבר גמורה. מסתכלת על הגוף שלי ומדמיינת איך הוא יראה ללא רוח חיים. חרדות גורמות לי לחוסר יכולת לנשום. מנסה לקחת אוויר. המח עייף מהמחשבות. אין לי עם מי לדבר. אני רוצה לחיות. מרגישה סחרחרה, מתי יגיע הרגע שבו אפול ואמות. אני בסך הכל בת 43 ולא מבינה איך אוכל להחזיק עוד 30 שנה נגיד. רוצה להישאר ולהיות עם המשפחה שלי. אבל מה אני נותנת להם? לא מסוגלת ליצור קשרים עם אנשים ומבודדת את משפחתי. לא מסוגלת לקום ולצאת לחופשה. תקועה. מתפרצת לפעמים כשמשהו לא נעשה לפי דרכי. מסוכסכת עם כל העולם ואחותו. אין בי כמעט חמלה לסבלם של אחרים, כלומר יש לי, אבל אני שונאת שהם עושים שימוש מניפולטיבי בו.
החיים שלי יפים. ישנם רגעים ביום שאני מנסה להתמקד בכל היופי סביבי. אבל יצרתי לי עולם מבודד וקר. כשהכרתי את בעלי כבר די הייתי על הקנטים. מערכות יחסים הרסניות עם גברים, הורסת הכל, לא בונה כלום, לא חושבת צעד אחד קדימה, לא עושה צעד אחד לקראת מישהו, כדי שלילדים שלי יהיו חברים, למשל. לא מוותרת, נלחמת. והיום כבר מותשת מהמלחמות ורק שרידי ההרס סביבי. כבר לא יודעת איך מתקשרים עם בני אדם. לאחר עשור של ניתוק, העולם התקדם ואני לא מדביקה את הקצב.
הולכת לישון מוקדם וקמה בבוקר עם כוחות מחודשים, ושוב עם בוא הערב הכוחות נגמרים.
אני רוצה לדעת איך מתמודדים עם המוות שנמצא מעבר לפינה, אני בחרדות.
שמחה שמצאתי את הדף הזה שאוכל לשפוך לתוכו קצת מהמועקות. רוצה להשתחרר.

תודה [-:, אני משתדלת

[u](למרות שמ [b]טבעי[/b] אני אדם "מתוכנן"...).[/u]
[u]אוכל לומר שאני זורמת ![/u]
בטבעי שלך את זורמת לפי תוכנית או מתכננת את הזרימה שלך
(-:

רוב תודות חני בונה :-) .
מעניין שהדף שלך "הטבע של הנחל" נמצא אצלי ב"מועדפים" ואני קוראת בו בשקיקה.
אני עצמי מאוד מחוברת למים ולנחלים בדרכים רבות ומנסה למצוא גם בחיים את הדרך לזרום (למרות שמטבעי אני אדם "מתוכנן"...). מקווה שיום אחד אוכל לומר שאני זורמת !

[u]ומדמיינת את התשובה הגרועה ביותר...[/u]
נסי ליצור בדמיון תסריט אחר: כזה שבו את מקבלת תשובה שהכל בסדר. נסי לדמיין לך תסריטים כמו שהיית רוצה שהמציאות שלך תראה.
(())

אשמח לעזרה.
בעבר, "כשהייתי יותר צעירה", הייתי טיפוס אופטימי, סירבתי להכיר בדברים רעים שעשויים להתרחש.
לא יודעת איך ומתי התחולל המהפך, וכיום בכל מקרה קטן של אי וודאות, או הפרת החיים התקינים, עוברות בראשי מיד המחשבות על הכי גרוע שעלול להתרחש.
הדברים עוד כלל לא התרחשו והתרחיש המצטייר במוחי הוא הגרוע ולא הטוב.
הגיונית אני מבינה שזה לא נכון לחשוב כך, אני גם משתדלת להסיט את המחשבות לפאן ולאפשרויות החיוביות אבל לא מצליחה!!!!
למשל, בימים האחרונים אני מחכה לתשובה של בדיקה כלשהי ומדמיינת את התשובה הגרועה ביותר...
קשה לי מאוד עם זה.
בבקשה, אולי יש איך לפתור את הדברים?! (ואם אפשר ללא ייעוץ פסיכולוגי...)

הרגיש,
הודע לי כאן כשאתה שולח.
לפעמים walla "מזייף"

שלח לי מייל ל:
[email protected]
ונתאם

ברור שאני רוצה תגידי לי מה אני צריך בשביל לקבל את זה???

שלום לך הרגיש.
קראתי שאתה חייל, ואני רוצה להציע לך לקרוא ב [po]מתנת שחרור[/po] על טיפולים לאיזון אנרגטי שניתנים במתנה לחיילים שמשתחררים.
אם תחליט שמתאים לך טפולים כאלה, אמור לי ואדאג שתוכל לקבל את המתנה תוך כדי השרות הצבאי.
הרבה אהבה

אני יודע אני מחכה להזמין תור אצל הקבן ואש שיפנה אותי לטיפול.ואני כבר נימצא הפורום OCD בתפוז

הי, הרגיש,
שמע, יש טיפולים די אפקטיביים ב-OCD. שווה לך לחפש עזרה. חבל לסבול!
חוץ מזה, מכיר את [url=http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=15]פורום OCD[/url] בתפוז?

תודה רבה על התמיכה וואי באמת תודה... זה ריגש אותי.אז ככה כפי ששאלתם..אז לא עוד לא קיבלתי יעוץ אני בצבא ואני בדרך להזמין תור לקבן ושהוא יפנה אותי לפסיכולוג ואולי סוף סוף אני יקבל את העזרה שאני צריך,כי סך הכל אני בן אדם שפוי לגמרי ובן אדם ממש טוב רק ש OCD כל כך חזק שאני לא יכול לשלוט בו אז הוא הורס אותי.אני לא יכול לספר לכם יותר ממה שספרתי כי אז ניראה לי מי שיקבל טראומה זה אתם ולא אני אתם תבכו במקומי במקום שאני יבכה אבל לא משנה בכל זאת תודה

שלום הרגיש.

נשמע מאוד מאוד קשה מה שאתה מספר.
אז בתור התחלה קבל חיבוק גדול ((-)).

אני לא יודעת עם פנית אי פעם לייעוץ כלשהו, רציתי לספר לך שאני עברתי טיפול פסיכולוגי.
הבעיות שלי היו קצת אחרות, אבל המכנה המשותף היה דומה: גם אני סבלתי. :-(

אני מספרת לך את זה כי חשוב לי שתדע שיש מה לעשות ויש איך לעזור.
אז כמובן שאני לא יודעת איזה סוג של ייעוץ מתאים [b]לך[/b], אבל אם תרצה אשמח לפרט על הטיפול שלי כדי שתוכל לבדוק אם זה משהו שיכול לדבר אליך.
בכל מקרה חשוב לי שתדע, יש איך לעזור לך. הסבל שבו אתה שרוי לא חייב להימשך.

אנא ספר לנו עוד מה שלומך.
עוד ((-)).

שלום לך "הרגיש",
נשמע שאתה באמת סובל מאוד.
האם ניסית לדבר על כך עם רופא המשפחה שלך? אני מאמינה שהוא יכול להפנות אותך לעזרה המתאימה.
בהצלחה! @}

שלום הרגיש,
נשמע מאוד קשה מה שאתה עובר. אני מקווה שתמצא את העזרה המתאימה.
האם ניסית לפנות לייעוץ כלשהו?
@}

איך אפשר לעזור לך?

שלום אני סובל מבעיית מחשבות כבר 4 שנים.אני מנסה יום יום להדחיק את המחשבות,המחשבות האלה הופכות אותי לבן אדם אחר...,זאת אומרת נותנות לי להרגיש כלפי עצמי בן אדם אחר שאני בכלל לא אוהב להרגיש.אני שונא את מה שהמחשבות האלה גורמות לי להרגיש כלפי עצמי שזה ממש לא נכון.אבל הם כל כך חזקות המחשבות שאני לא יכול לתפקד ואני משתגע עם עצמי.זה כאילו כל יום המחשבות האלה יוצרות בי דמות אחרת שזה לא אני בכלל.זה גורם לי להרגיש חוסר ביטחון,נחות,חסר רגש כלפי עצמי זה ממש הורג אותי והורס לי את החיים לא יודע איך להתמודד עם עצמי כבר.זה לא רק המחשבות זה גם התמונות שאני רואה בראש,התמונות המעוותות שעושות לי כאב ראש וטישתוש בראייה וביחד עם המחשבות האכזריות שבאות לי אני לא יודע מה לעשות זה הורס אותי לגמרי, אני חייב עזרה.

לכי בעקבות החוסר בכאן ועכשיו שלך.....

טליה, לפני הכל ליבי איתך. לא פרטת את סוג המחשבות הרעות, אבל מספיק שאת מגדירה אותן ככאלה.
אני הייתי שם, והתרופה האמיתית שמצאתי לזה, זה עניין בחיים, מימוש.

יש לי בזמן האחרון יותר מידי מחשבות רעות...
מישהו יודע איך להפטר מהן.?.?

פלוני, לצערי אין לי טיפים בשבילך. מסכימה עם מה שכתבו טרה רוסה ומאי.
בינתיים, קבל @} ו-(()).

[list=1]
[*] אל תישן ו/או תישאר במיטה יותר מ- 8 שעות ביממה.
[*] צא החוצה לפחות לחצי שעה בין 11:00 בבוקר ל- 14:00. לאור יש השפעה נוגדת דיכאון.
[*] ללכת הליכה מהירה ו/או פעילות גופנית לפחות 30 דקות ביום. אם תלך 30 דקות בין 11:00 ל-14:00,
[/list]
תקבל בבת אחת גם את כמות האור לה אתה זקוק, וגם את כמות הפעילות הגופנית היומית לה אתה זקוק.
[list=1]
[*] המנע לחלוטין מצריכת אלכוהול ו/או סמים.
[*] קח תוסף מזון שמן דגים (המכיל שומן אומגה 3). הכמות היומית 1200 מ"ג. חלק למנה בבוקר
[/list]
ומנה בערב. (כלומר כדור המכיל 600 מ"ל בבוקר ובערב).
[list=1]
[*] המנע ממזונות ושתיה המכילים אספרטים (כמו איקוול או נוטרהסוויט). כמעל כל משקאות הדיאט מכילים
[/list]
אספרטים.
כדאי למצוא מטפל/ת לטיפול פסיכוטרפי.
כאשר משתמשים בתרופות - להיות בקשר קבוע עם פסיכיאטר מומחה.

טוב לשמוע על השיפור, אבל אני גם חושבת שעליך לפנות לרופא. אולי צריך לשנות את המינון או את התרופה. לפעמים צריך כמה נסיונות עד שמוצאים בדיוק מה מתאים. חבל שתסבול סתם. אם הרופא אינו מתייחס לתלונות שלך ברצינות, החלף רופא! @}

אולי לעשות פעילות גופנית? הבנתי שזה יעיל מאוד כטיפול בדיכאון, ואולי גם זה יעזור עם המחשבות?
אפשר גם לנסות להיעזר בטיפול הומאופטי. אבל בכל מקרה תדבר עם הרופא.

תודה מצבי ,קצת השתפר אבל יש לי התקפים {התקפי חרדות מדי פעם}כל פעם יש לי נושא חדש-בעיה חדשה יש לך טיפ לתת לי איך להעביר את אותה מחשבה?

שלום פלוני,
עצוב לשמוע שאתה סובל כל כך - מדיכאון, ממחשבות רעות ומטרידות וגם מהפחד שתממש את המחשבות שלך.
נראה לי שלא ענו לך עד עכשיו פשוט מפני שישנם מצבים שבהם קשה מאוד לעזור דרך האינטרנט. אני חושבת שהכתובת שלך היא הרופא שנותן לך את המרשם לכדורים. שתף אותו במה שעובר עליך [b]כבר בימים הקרובים[/b]. אל תתבייש. הרופא ידע איך לעזור לך ולמי להפנות אותך, אם צריך. אני לא רופאה, אבל יכול להיות שאפילו החלפת התרופה שאתה לוקח יכולה לפתור את הבעיה.
מאחלת לך שבקרוב תרגיש יותר טוב.

אני חושב מחשבות רעות מאד ופוחד כי פעם העשה אותם,אני פוחד שלא היה לי שליטה.. אני לוקח כדורים יש לי מן דיכאון אבל המחשבות מטרידות כל משך היום מה לעשות

וגם את הספר "הולדתה של אם" ברח לי מי כתב, אבל הוא ספר מומלץ בחום. הכותב מסביר שם שלדעתו ניתן לפרש 'מחשבות רעות' גם כתמרורי אזהרה. ולאו דוקא לאלימות של האם כלפי ילדה, אלא יותר כמו 'יש פה מצב שעלול לסכן את הילד שלי אם לא אשים לב'. (אני עובדת אם סכין חדה והילדות משחקות סביבי, צריך להיזהר). ברור שיש מקרים שבהם עולות לאם מחשבות על פגיעה בילדה וחשוב מאד לברר כל מקרה לגופו.
לי, הספר הזה עזר מאד לשים דברים בפורפורציה. כאם חדשה נבהלתי מאד כשעלו לי מחשבות כמו 'הנה הוא החליק לי מהידיים באמבטיה'. רגשות האשם ומערכת השיפוט המהיר ישר קבעו אותי כאמא שרוצה להטביע את תינוקה. ההבנה שאולי המחשבות האלה קשורות דוקא לרצון להגן על התינוק ולכן ערנות מוגברת ותסריטים דמיוניים של כל הסכנות שמסביב עזרה לי. זה לא אומר שהיום, עם שני ילדים קטנים, אני לא חווה לפעמים רצון עז להכניס את שניהם לפריזר ולהוציא שנה הבאה.

אני ממליצה כאן לקרוא את הספר של אדריאן ריץ "ילוד אישה". ספר קשה אבל נותן תשובות.

יפעת, לכל אם יש מחשבות איומות כאלו ואחרות. זה עניין של חומרה (קיצונות המחשבה) ושל תדירותה. זה גם עניין של מה מעורר אותה ועד כמה היא מפריעה ליומיום של האדם.
אני רוצה להאמין כמוך, שאין לחברתך בעיה אמיתי
אבל...
[list]
[*] זה מספיק דומיננטי בחייה כדי לגרום [b]לך[/b] לכתוב לנו על זה ועוד כדף נפרד עם כזאת כותרת
[*] זה מפריע לה בחייה ובתפיסתה את עצמה
[*] זה נמשך כבר 6 שנים
[*] זה התחיל לאחר לידה
[/list]

נקודת ההרגעה היא:
זה נמשך כבר 6 שנים וככל שידוע היא לא פגעה באיש, גם לא בעצמה.
אבל מדברייך,
היא לא מאושרת ומגיע לו לאדם להיות שמח ושבע רצון ומלא סיפוק והנאה מחייו.

קשה לנו לחשוב על חברינו, במצוקה ככל שיהיו, כאנשים שיש להם בעיה אמיתית, אנחנו נוטים להחליק את הדברים ולהתייחס אליהם בביטול, כפי שראינו כאן, בדף זה. זו אחת הסיבות שרבים לא מגיעים לטיפול וחבל - לפעמים אפשר לצאת מזה בקלות ובמהירות יחסית, זה רק עניין של לעשות פוקוס נכון, פיזי (תזונה, פעילות גופנית ועוד) ונפשי (הבנת הכוחות הפועלים, איתור טריגרים ומציאת דרכי תגובה חלופיות) - או במילים אחרות: איתור גורם הבעיה ותיקונו

בקשר לחברתי - אני רוצה להאמין שאין לה בעיה אמיתית או חצי אמיתית. זה מה שעומד בבסיס הדף הזה, המחשבה שלכול הורה יש מחשבות גם איומות שקשה להודות בהם בציבור ושזה חלק מההויה שלנו כהורים.

קיבלתי. אני שותק.

רועי, כמטפלת, שמתמחה בין השאר בבעיות נפשיות, אני רוצה לומר לך, שסוג המחשבות של החברה של יפעת יכול להיות איתות מסוים שיש בעיה. מה שהופך את זה לבעיה, זה קודם כל שהיא רואה בזה בעיה. אבל... זה גם נמשך 6 שנים וזה נמשך למרות שהיא לא רוצה את המחשבות.
לפני שאני אומרת לבנאדם: "אם אתה בדיכאון, אחלה!! כנס אליו, תשחה בו, תגביר כל פעולה שאתה יודע שמגבירה אותו, עד שישתלט ויציף כל תא ותא בגופך ואם אפשר גם את ההילה...." אני מוודאת שאני אומרת את זה לאדם שזה יוביל אותו החוצה. יש אנשים שזה יגרום להם לעשות מעשים שיסכנו אותם או את סביבתם

אני לא קוראת עיתונים אבל.. כל הסיפורים המזעזעים על אבות ואימהות שהורגים את ילדיהם - זה דבר שקורה
יש הורים שמכבים סיגריות על גוף ילדיהם ושמפליאים בהם מכות ומתעללים בהם פיזית ונפשית
וכשאני הייתי במצבים קשים, גם מצאתי את עצמי מפסיקה לדבר עם הפה ומרימה ידיים על ימין ועל שמאל, למרות שמעולם לא חשבתי שאני מסוגלת להגיע למצב כזה.
בדבריך אתה מתעלם מהעובדה שיתכן שיש לחברה של יפעת בעיה אמיתית. כזאת שכדאי לטפל בה...

בסך הכל אני מסכים עם שתיכן, למעט תיקון אחד: בדרך כלל הכוונה ב-[b]סוף מעשה - במחשבה תחילה[/b] היא שיש לתכנן ולחשוב על מעשים מראש. אני לא מתנגד לזה, כמובן, אבל התכוונתי בדברי למשהו אחר: [b]המעשים קובעים - לא הכוונות[/b] (זה מופיע ב-[po]רועי שרון[/po]!), כלומר, המציאות נוצרת ממעשינו, ולכן רק מעשינו חשובים לצורך השיפוט המוסרי -- האם אנחנו נוהגים טוב או רע. מצידי זה בסדר גמור שמישהו יחשוב מה שהוא רוצה, כולל דברים שלא היו עולים על דעתי או נחשבים בעיני שליליים, כל עוד [b]במעשיו[/b] הוא נוהג בצורה טובה מבחינה מוסרית. לכן אין בעיני כל חשיבות למחשבות השליליות של החברה של יפעת -- להפך, עדיף שתחשוב אותם ואולי גם שתכתוב אותם (ונפלא בעיני שהיא מדברת עם יפעת עליהם). כי ככה היא יכולה לפרוק את המתחים שגורמים למחשבות הרעות, ולא להגיע לכדי מימוש המחשבות הללו (דבר שהיה נתפס בעיני כלא מוסרי ביותר!).

רועי, מותר להשתחרר גם בלי אלכוהול ;-)
ורצוי לוותר על שליטה, רוב היום ,
ומותר לקחת זמן ולהתבונן
כדי ללמוד ולהתעדכן ,
כדי להיות אנשים יותר טובים
כדי ליהנות באמת מהחיים ,
כי הכי כייף, באחריות.. .
זה לותר על שליטה במציאות
זו נורמה בריאה
לא להיות בשליטה .
כדי לעשות זאת, צריך
לפנות מבפנים את ה-שיט .

ולכן אני ממליצה :
להתבונן במחשבות בקריצה ,
לחפש מה שרוצים
לנקות את הקוצים ,
ואז החיים
סוגים בשושנים :-)

אני מסכימה עם רועי
צריך לתת את החופש למחשבות להציף לאיים לענג ועוד הרבה תפקידים במערך הריגשי שאנחנו לא יכולים או יודעים להעריך
מאידך גם נאוה צודקת
כי מול ילדיי לפחות, כשיש לי מחשבות רעות, בהחלט מורגש השינוי בהתנהגותם מכשיש לי מחשבות טובות,
ובקשר לחברה
היא לא היחידה היום הרבה מאוד אנשים מקבלים תרופות כמו פרוזאק ווריאציות שונות, בקלות , שאותי מפחידה,
למיטב הבנתי זה כמו מקרוגל
מכונה שהופכת פתה לבצק- זה לא יכול להיות בריא,
אבל אולי אני טועה ואלו דעות קדומות...

[b]סוף מעשה - במחשבה תחילה[/b] הוא הרעיון עליו אתה מדבר.
רק מלחשוב לא קורה כלום, אבל המחשבה מושכת אליה ו/או משדרת לאחרים וזה יוצר פעולות שיוצרות את מה שאנחנו מכירים כמציאות.
אדם פחדן מותקף פי כמה יותר מאדם שבטוח בעצמו
יש אנשים (כמוני) שמושכים אליהם אש, גם כשהם לא אומרים מילה ולא עושים דבר
וזה לא סותר את חופש המחשבה והחשיבות של לזרום איתה, להפך, המחשבות הסמויות שלנו, הן המזיקות כמו כעס מודחק ורגשות קשים אחרים שלא באים לידי ביטוי
המחשבות שכדאי לחקור אותן לעומק הן מחשבות שמפריעות לנו, מחשבות אובססיביות (כמו דאגנות יתר, קנאות וכדומה) ובעצם כל מחשבה שעוצרת אותנו, שווה בדיקה, כי כמו מחסום בנהר, אם נאתר מה חוסם ונפתח, זה ימשיך לזרום ואז.... השמים הם הגבול

פעם גם אני חשבתי שבכוחה של מחשבה ליצור מציאות. כיום אני יודע שרק מעשים יוצרים מציאות. השאלה היא מה מתוך המחשבות שלנו מיושם בסופו של דבר במעשינו -- ולזה אנחנו לא תמיד מודעים. במובן הזה לפעמים הדברים נראים כאילו חשבתי על משהו והוא קרה, כשבעצם בחלק מהמקרים זה מזל טהור, ובחלק זה מעשינו או מעשי הסביבה שהגיבה למה ששידרנו אפילו בלי להיות מודעים לכך.

זה מאד משחרר לתת לעצמך חופש לחשוב, מתוך ידיעה שלא כל מחשבה סופה במציאות. ככה אפשר להפתח לרעיונות, לתחושות ולחוויות שאחרת אנו עלולים להיות עצורים או סגורים מכדי לחוות. ואגב, לא תמיד כדאי לבדוק את מקור המחשבות שלנו -- לפעמים עדיף לתת להן פשוט לזרום ולהתייחס אליהן כאל עוד דבר "שקורה" ושאפשר להנות ממנו או לסבול ממנו או פשוט לא להתייחס אליו -- הכל בהתאם למצב הרוח באותו הזמן. במובן הזה זה קצת דומה לניתוק שצפריר דיבר עליו במקום אחר באתר בין ה"[b]אני[/b]" ל"רועי". רועי חושב כל מיני דברים, שלא בהכרח [b]לי[/b] יש שליטה עליהם. אז אני יכול להלחם בזה, או לתת לזה לקרות ולחוות את זה. לפעמים עדיף לתת לזה לקרות ולוותר קצת על השליטה ב"רועי".

(יכול להיות שזה בכלל לא מתאים כאן וצריך להעביר את זה לדף אחר.)

חחחח רועי, אהבתי
יש לנו מחשבות רעות או מחשבות אסורות מסוגים שונים - לכולנו, כל הזמן
מחשבות אלו נובעות מדברים שיש לנו בתוכנו
[list]
[*] כמיהה ל- (מין אחר, למשל )
[*] פחדים (פחד מאובדן )
[*] דרך להתמודד עם המציאות (תאונות, פיגועים )
[*] נקמה (אנשים שפגעו בנו )
[*] עומס שכלי / רגשי / פיזי (העלמות, אפילו זמנית - של גורם העומס )
[*] כעס (מניע לנקמה, לתחושת עומס ועוד )
[*] חסכים בילדות (אחד המאיצים ב-[u]דיכאון אחרי לידה[/u] )
[*] יאוש (מחשבות אובדניות מכל הסוגים )
[/list]

יש מי שנוטים יותר לסוג אחד ואחרים לאחר. העניין הוא שאנחנו לא כל הזמן חושבים [u]מחשבות חיוביות[/u].
הבעיה: [b]מחשבות יוצרות מציאות[/b]
מחשבה היא אנרגיה שבהחלט מתגשמת בזמן זה או אחר
כתוב: [u]"אשר יגורתי בא לי"[/u] כלומר: מה שפחדתי שיקרה (ולכן העסיק את מחשבתי) אכן קרה

סיפור:
עבדתי השנה ב- 3 יישובים בהדרכת תנועה לקשישים. במשך 5 ימים בשבוע, יצאתי כל בוקר לכיוון אחר בשעה קצת אחרת כדי להעביר שיעור. כל בוקר, נסעתי ובדרך שאלתי את עצמי אם אני בטוחה ביום וביישוב המתאים לאותו יום. [b]ידעתי[/b] שיום אחד אגיע למקום הלא נכון. מתוך שאני מכירה את הרעיון עליו דיברתי לעייל - חיכיתי שזה יקרה וישחרר אותי
ואכן, בוקר אחד נסעתי לישוב הלא נכון. יהונתן ניסה, בכמה צורות לומר לי שאני טועה ביום אבל... בדקתי בראש, והשתכנעתי בצידקתי. היה מביך, אבל נרגעתי

אגב, עברתי גם תאונת דרכים שלאורך כמה שעות נסיעה כל הזמן נלחמתי במחשבות של: "בסוף אני אעשה תאונה"

[b]מחשבה יוצרת מציאות[/b] היא משוואה שמשמעותה: כדאי לבדוק את המחשבות ואת מקורן, כדי לאפשר לנו לקדם את חיינו ולהנות מהם

פסיכולוג בטח היה אומר לך שדאגה לאהובייך שממשיכה בדמיון אסון שקורה להם שמוביל לרחמים עצמיים, זו דרך של המוח להתמודד עם משהו שאסור לו לחשוב עליו... אבל אני לא פסיכולוג, אז אני לא אומר. :-)

לי אין מחשבות רעות על הקרובים לי, אבל בהחלט יש לי מחשבות שכוללות אסונות איומים ונוראים (מחלות, פיגועים, תאונות מה שרק תרצו) שקורים לאהוביי ובאותם רגעים (תמיד בנהיגה) אני ממש בוכה. אני מדיימנת איך הם נפגעים ו [u]כמה אני מסכנה[/u] .

ובטח שיש לי מחשבות רעות על אנשים שפוגעים בי. יש לי בראש מליון נקמות ש...חבל על הזמן.

אני חושב שלכל אחד יש מחשבות רעות, לא רק לגבי ילדיו, אלא גם לגבי עצמו, בן/בת זוגו, הוריו, עמיתיו לעבודה, חבריו. זו הדרך של המוח לשחרר מתחים שנוצרים בכל מערכת יחסים קרובה. ודווקא אלו שמסוגלים לזרום עם המחשבות האלו (במחשבה, לא במעשה) ולא להתנגד להם בתחושה שזה לא בסדר או משהו כזה, מסוגלים לפרוק יותר בקלות את המתחים.

בפני עצמן אין במחשבות שום דבר רע. הרבה אנשים מפנטזים כל מיני דברים, וזה נותן להם את האפשרות שלא לממש את המחשבות הללו. יש אפילו אמצעים להגביר את ממשות הפנטזיה -- סרטי וידאו שממחיזים סיטואציות כאלה (לדוגמא, לא כל מי שנהנה לראות סרט כחול על אונס או על מכות בהכרח היה מעוניין או מוטה לממש את זה במציאות), משחקי תפקידים, כתיבה, שיחה, ועוד. ההתעסקות האלטרנטיבית עם זה מאפשרת לנו להמנע מלעשות את זה בפועל, בד בבד עם פריקת המתח האישי שהוא מקור המחשבות. דווקא מניעת ההתעסקות עם זה עלולה ליצור מצב של מתח נצבר שבסופו של דבר גובר על האדם ויוצא החוצה באקט אחד של אלימות.

היי, יפעת
מותר לדבר על מחשבות כאלו ויש אותן לכל אחד (בטח בעידן זה של סרטי אימה ומציאות מזעזעת עוד יותר). השאלה היא עד כמה זה חמור ומשתלט. שימי לב לדברים הבאים:
א. מודעות לעניין הופכת מחשבות אלו לשפויות (בהמשך לדבריו של צפריר)
ב. אם לא מממשים את המחשבות - זה בסדר
ג. תדירותן ועוצמתן יהוו אינדיקציה אם ללכת לטיפול או לא

לגבי טיפול, אם חברתך לא התחילה עם תרופות, אני ממליצה בחום שהיא גם לא תתחיל.
למרות ההרגעות של הפסיכיאטרים שרושמים את התרופות, טיפול תרופתי [b]מקבע[/b] את הבעיה ומפנים אותה עוד יותר. מה שיש לה זה כנראה דיכאון אחרי לידה שעוד יש לו ספיחים. את יכולה לומר לה ליצור איתי קשר(ראי דרכים בדף הבית שלי). אשלח לה שאלון שמיועד לאתר [u]דיכאון אחרי לידה[/u], ואומר לה מה הסבירות לחומרתו (עד כמה דחוף שהיא תתחיל בטיפול)
העובדה שהיא סובלת מזה כבר 6 שנים מספרת לי שיש חסרים (תזונתיים, רגשיים) כרוניים ולכן דרוש כאן טיפול ממושך, מקיף ועמוק.
איזה טיפולים הייתי ממליצה?
[list]
[*] שיחות - זה כיוון טוב - עם מטפל אקטיבי, שיסייע לה "להיכנס" פנימה ולראות מהיכן הן באות, מה משמעותן ומהו הטריגר החיצוני שפותח להן את הדלת. אין לי צל של ספק באהבתה לבנותיה, כך שאת יכולה לומר לה שמבחינה זו היא יכולה להיות שקטה, זה לא מחוסר אהבה. זה יכול לנבוע מכל מיני דברים אחרים.
[*] טיפול תזונתי - יכול לאזן את מה שהופר עם הלידות, את החסרים שיצרו את ה- דיכאון אחרי לידה.
[*] טיפול בפרחי באך - להרגעת הסימפטום, כפי שמציע צפריר, או בטיפול עמוק יותר, על ידי מטפל מוסמך, רצוי בשילוב טיפול תזונתי ושיחות.
[*] שילוב עיסויים, או רפלקסולוגיה, או שיאצו נעים יכולים לתרום עזרה ברובדים חשובים נוספים (פינוק עצמי - הרפיית מתחים מהגוף - נתינה לעצמה - להיות מטופלת, לשם שינוי)
[/list]

מקווה שעזרתי, אשמח לעזור עוד, אם צריך

ליאת,
את מתארת מצב רגשי נפוץ מאוד שבמקרה המסוים הזה ניתן לשייכו לדיכאון אחר לידה.
עזרה גדולה ניתן לקבל מ- [po]פרחי באך[/po], ראי תמצית מס' 6 ניצת הדובדבן cherry plum, ב- [po]הגדרות פרחי באך[/po].
אין זה קשור דווקא להורות.
ואכן, עצם ההכרה במחשבות האלה, עצם המודעות [b]חשובה ביותר[/b].

את הכותרת למעלה אפשר להחליף במלה דכאון,
אני פותחת דף לדברים שמעסיקים המון הורים אבל לא מדוברים כמעט.
נוכחתי בזאת לראשונה כשחברה אם לשניים שלחה את עצמה לטיפול עקב מחשבות רעות שהיו לה
לדוגמא:"אני חותכת סלט והילדות משחקות לידי, ובראש עוברת לי המחשבה מה עוד אפשר לחתוך לסלט"
נהלנו שיחה על אכזריות ומה יכול להיות תפקידן של מחשבות כאלה במערך הרגשי שלנו כהורים,
ואז היא אמרה שמועקת המחשבות הרעות רובצת עליה מלידתה הראשונה, כבר 6 שנים
אבל אין עם מי לדבר על זה והיא הגיעה למסקנה שהיא לא בסדר והולכת לקבל טיפול תרופתי לאיזון עצמי.
אני לא יודעת אם יש באתר כה ידידותי לסביבה מקום למחשבות הקשות האלה
אבל לדעתי הודאה, וקבלה של אספקטים כאלו בהורות יכול להפוך את כל הנוגעים בדבר לידידותיים לסביבה.
כולם מוזמנים לכתוב בעילום שם.