על ידי ורד_לב* » 17 דצמבר 2002, 12:01
אני חושבת על זה עוד מאז שאומני נולדה, למרות שברור לי שזה ייקח זמן, אפילו רב, כי אני מאמינה שהפרש בין הילדים הוא חיוני. גם לילד, כך שיוכל לקבל זמן הורים משלו, עד מתי שצריך לפני שאפשר יותר לשחרר אותו- זה אינדיבידואלי כמובן. וגם ואולי במיוחד לאם, שצריכה להשיב את כוחותיה לגופה ולנפשה. יעני, לתת לגוף להיבנות מחדש עם מאגרי החומרים החיוניים, עם המערכות שיעבדו כמו שצריך, עם כל מה שהגוף "משלם" על ההנקה הממושכת, אם היא קורית.
נראה לי שיש גם לחשוב (לפחות כך זה בשבילי) גם על המערכת הזוגית ולדאוג ל"שיקומה" היטב לפני שמגיע עוד בייבי. לא מבחינה אגואיסטית, אלא כדי לנסות להגיע למעין נקודת מוצא טובה שבה כבר אין את העייפויות של הקטנצ'יק, המטלות הביתיות, העבושה בחוץ, המחויבויות המשפחתיות, התקשורת, היחסים, הסקס וכו'.
אני כל הזמן מנסה להזכיר לעצמי איך זה היה לפני שאומני נולדה, ביני לבין עצמי וביני לבין דודו ובכלל. אז ברור לי שזה לא יהיה שוב כך לעולם, כי חל שינוי (מדהים) בחיינו, אבל אני חושבת שכן אפשרית איזושהי תחושה מוכרת של זה...
אלו כמובן הגיגים שלי, ולא חייבים לחול על אף אחד מלבדי
אני חושבת על זה עוד מאז שאומני נולדה, למרות שברור לי שזה ייקח זמן, אפילו רב, כי אני מאמינה שהפרש בין הילדים הוא חיוני. גם לילד, כך שיוכל לקבל זמן הורים משלו, עד מתי שצריך לפני שאפשר יותר לשחרר אותו- זה אינדיבידואלי כמובן. וגם ואולי במיוחד לאם, שצריכה להשיב את כוחותיה לגופה ולנפשה. יעני, לתת לגוף להיבנות מחדש עם מאגרי החומרים החיוניים, עם המערכות שיעבדו כמו שצריך, עם כל מה שהגוף "משלם" על ההנקה הממושכת, אם היא קורית.
נראה לי שיש גם לחשוב (לפחות כך זה בשבילי) גם על המערכת הזוגית ולדאוג ל"שיקומה" היטב לפני שמגיע עוד בייבי. לא מבחינה אגואיסטית, אלא כדי לנסות להגיע למעין נקודת מוצא טובה שבה כבר אין את העייפויות של הקטנצ'יק, המטלות הביתיות, העבושה בחוץ, המחויבויות המשפחתיות, התקשורת, היחסים, הסקס וכו'.
אני כל הזמן מנסה להזכיר לעצמי איך זה היה לפני שאומני נולדה, ביני לבין עצמי וביני לבין דודו ובכלל. אז ברור לי שזה לא יהיה שוב כך לעולם, כי חל שינוי (מדהים) בחיינו, אבל אני חושבת שכן אפשרית איזושהי תחושה מוכרת של זה...
אלו כמובן הגיגים שלי, ולא חייבים לחול על אף אחד מלבדי ;-)