על ידי אמא_של_שחר* » 03 נובמבר 2008, 23:03
אתה מזכיר לי את עצמי לפני בערך שנתיים.
הייתי אמא לילד קטן, אחרי מערכת יחסים ארוכה ולא טובה, עם מעט חברים, וחוסר בטחון טאוטלי ומאוד מבוסס בחוסר היכולת החברתית שלי.
הבנתי שאני רוצה יותר חברים. לוא דווקא חברים בלב ובנפש, אבל אנשים שיהיה לי כיף בחברתם, ושחברה אנושית חשובה לי. אז התחלתי ללמוד כל מיני דברים שעניינו אותי, ויצרתי לעצמי יותר ויותר מצבים שבהם לא היתה ברירה אלא לתקשר עם יותר אנשים. ולאט לאט, עם המון מאמץ למדתי לשפוט פחות, להיפתח יותר, להתעניין יותר באחרים, להתבונן ולהפנים התהנגויות מעניינות. חיפשתי וגם מצאתי לי קבוצות חברתיות שעניינו אותי יותר, שהרגשתי בהן פחות מוזרה. בקיצור, הפכתי ליצור חברתי, בלי לוותר על האמת הפנימית שלי (מה שפעם נראה לי שילוב בילתי אפשרי).
מספרת לך את כל זה כדי להגיד שאתה יכול להיות המורה הכי טוב של עצמך, אם המטרה מספיק חשובה לך, ונראה ממה שכתבת שהמטרה מאוד חשובה לך.
גם פעילויות שמשחררות אותך יכולות לעזור. אני, למשל, גילית מחדש את הריקוד, לא משהו מובנה, רק מסיבות טובות מדי פעם.
אתה מזכיר לי את עצמי לפני בערך שנתיים.
הייתי אמא לילד קטן, אחרי מערכת יחסים ארוכה ולא טובה, עם מעט חברים, וחוסר בטחון טאוטלי ומאוד מבוסס בחוסר היכולת החברתית שלי.
הבנתי שאני רוצה יותר חברים. לוא דווקא חברים בלב ובנפש, אבל אנשים שיהיה לי כיף בחברתם, ושחברה אנושית חשובה לי. אז התחלתי ללמוד כל מיני דברים שעניינו אותי, ויצרתי לעצמי יותר ויותר מצבים שבהם לא היתה ברירה אלא לתקשר עם יותר אנשים. ולאט לאט, עם המון מאמץ למדתי לשפוט פחות, להיפתח יותר, להתעניין יותר באחרים, להתבונן ולהפנים התהנגויות מעניינות. חיפשתי וגם מצאתי לי קבוצות חברתיות שעניינו אותי יותר, שהרגשתי בהן פחות מוזרה. בקיצור, הפכתי ליצור חברתי, בלי לוותר על האמת הפנימית שלי (מה שפעם נראה לי שילוב בילתי אפשרי).
מספרת לך את כל זה כדי להגיד שאתה יכול להיות המורה הכי טוב של עצמך, אם המטרה מספיק חשובה לך, ונראה ממה שכתבת שהמטרה מאוד חשובה לך.
גם פעילויות שמשחררות אותך יכולות לעזור. אני, למשל, גילית מחדש את הריקוד, לא משהו מובנה, רק מסיבות טובות מדי פעם.