אצלנו, הדר, מצץ ציצי 24/7. בגיל שבועות ספורים נשברתי, ונתנו לו מוצץ.
בלי להתבלבל הוא מצץ מוצץ בשמחה וינק ציצי בשמחה.
היו לנו מס' מוצצים, מדי פעם החלפנו לו ישנים בחדשים. הוא לא היה קשור למוצץ אחד במיוחד, כך שזו לא היתה בעיה.
ידעתי מתי הוא רעב ורוצה לינוק, ידעתי מתי משהו מפריע לו, משהו שיכולה לעזור בו - להפוך מהבטן לגב למשל וכו', וידעתי מתי הוא רוצה מוצץ.
זה היה מאד נוח ונעים.
אבל להירדם, הסכים רק עם ציצי (או עם סבתא).
ראיתי אמהות אחרות מסביב שבכל פעם שהגור שלהן התחיל להתלונן, הן תקעו לו את המוצץ בפה, כאילו היה משתיק קול. זה לא היה נעים לראות אז ולא נעים לי היום להיזכר בזה.
לא כך היה אצלנו.
הדר לא ניסה למצוץ אצבע ושמח עם המוצץ כשהיה לו צורך למצוץ ולאו דוקא לאכול.
בן שמונה חודשים, גילינו שהוא לא משתמש בו יותר. כך סתם.
כל החששות שליוו אותנו, נגוזו. לא יהיה לנו ילד בן חמש עם מוצץ בפה. יש!
ועכשיו יש לנו תינוק בן כמעט חמישה חודשים. כשהיה בן חודשיים גילה את אגודלו הימני, תחב אותו לפיו ומאז הוא שם. לא, לא כל הזמן, אבל די הרבה.
כשהוא עייף, אני יכולה להניח אותו ער במיטה, לבדו, והוא עם אצבע בפה, ירדם.
עלה החשש שאצבע בפה עלולה לגרום לנזקים אורתודנטים. התעניינתי, שאלתי, בדקתי.
לא מצאתי מחקרים והוכחות חותכות וחד משמעיות לכאן או לכאן.
היו שגרסו שמוצץ מזיק באותה מידה, שאצבע גרועה יותר, שמוצץ גרוע יותר. קשה יותר להיגמל מאצבע, כי היא תמיד זמינה. כל מיני.
לא יודעת מה בדיוק הרתיע אותי, אבל הפעם הסתייגתי עוד יותר מהמוצץ.
ובכל זאת, בסופו של דבר נעניתי ללחץ הסביבתי, רכשתי לו זוג מוצצים, וכששוב קרה המקרה וראינו שהילד מייבב ומתלונן, נתנו לו מוצץ.
הוא לא רצה. ניסינו שוב מס' פעמים, אך הוא בשלו: לא.
מסקנות?
שאפשר לנסות, להציע. אם הוא ירצה - שיקח. מבחינתי, כל דבר שיכול להרגיע (ולא לסתום פיות!) מבורך. (לא כולל סמים מכל סוג שהוא ולא כולל תחושת הקרבה של אמא מותשת)
הייתי שמחה מאד אם הוא היה רוצה מוצץ כשלא טוב לא בזמן נסיעה למשל. אבל הוא לא. אז עוצרים, מוציאים, מחבקים, מניקים, מרגיעים ומחזירים לסלקל. ( - ומגיעים לפגישות באיחור של חצי שעה ויותר...)
ממה שקראתי ושמעתי - ההבדל בין מוצץ לאצבע אינו משמעותי.
לא כל תינוק ינסה למצוץ אצבע, וקשה לי לדמין איך לכוון תינוק לזה (נו קושקוש, קח אצבע, לא לא מוצץ. אצבע זה טוב בשבילך. זה טבעי, זה זמין. קח קח קח...
)
ולא כל תינוק יסכים לקחת מוצץ. אבל מוצץ אפשר להכריח. ולא כל תינוק ידע לעמוד על שלו וליורק את המוצץ. לדעתי יש תינוקות שיחשבו בליבם משהו כמו: נו טוב, אם אבא ואמא נותנים לי מוצץ וכל כך מתעקשים שאמצוץ אותו, אפילו שכבר ירקתי אותו חמש פעמים, אז אולי יש בזה משהו טוב וכדאי לי? זו הרגשתי, אבל אני לא
הלוחשת לתינוקות ולא מתקשרת ןאין יכולות טלפתיות, כך שזו רק דעתי.
בהצלחה לכל המתלבטים.
|מוצץ|
אצלנו, הדר, מצץ ציצי 24/7. בגיל שבועות ספורים נשברתי, ונתנו לו מוצץ.
בלי להתבלבל הוא מצץ מוצץ בשמחה וינק ציצי בשמחה.
היו לנו מס' מוצצים, מדי פעם החלפנו לו ישנים בחדשים. הוא לא היה קשור למוצץ אחד במיוחד, כך שזו לא היתה בעיה.
ידעתי מתי הוא רעב ורוצה לינוק, ידעתי מתי משהו מפריע לו, משהו שיכולה לעזור בו - להפוך מהבטן לגב למשל וכו', וידעתי מתי הוא רוצה מוצץ.
זה היה מאד נוח ונעים.
אבל להירדם, הסכים רק עם ציצי (או עם סבתא).
ראיתי אמהות אחרות מסביב שבכל פעם שהגור שלהן התחיל להתלונן, הן תקעו לו את המוצץ בפה, כאילו היה משתיק קול. זה לא היה נעים לראות אז ולא נעים לי היום להיזכר בזה.
לא כך היה אצלנו.
הדר לא ניסה למצוץ אצבע ושמח עם המוצץ כשהיה לו צורך למצוץ ולאו דוקא לאכול.
בן שמונה חודשים, גילינו שהוא לא משתמש בו יותר. כך סתם.
כל החששות שליוו אותנו, נגוזו. לא יהיה לנו ילד בן חמש עם מוצץ בפה. יש!
ועכשיו יש לנו תינוק בן כמעט חמישה חודשים. כשהיה בן חודשיים גילה את אגודלו הימני, תחב אותו לפיו ומאז הוא שם. לא, לא כל הזמן, אבל די הרבה.
כשהוא עייף, אני יכולה להניח אותו ער במיטה, לבדו, והוא עם אצבע בפה, ירדם.
עלה החשש שאצבע בפה עלולה לגרום לנזקים אורתודנטים. התעניינתי, שאלתי, בדקתי.
לא מצאתי מחקרים והוכחות חותכות וחד משמעיות לכאן או לכאן.
היו שגרסו שמוצץ מזיק באותה מידה, שאצבע גרועה יותר, שמוצץ גרוע יותר. קשה יותר להיגמל מאצבע, כי היא תמיד זמינה. כל מיני.
לא יודעת מה בדיוק הרתיע אותי, אבל הפעם הסתייגתי עוד יותר מהמוצץ.
ובכל זאת, בסופו של דבר נעניתי ללחץ הסביבתי, רכשתי לו זוג מוצצים, וכששוב קרה המקרה וראינו שהילד מייבב ומתלונן, נתנו לו מוצץ.
הוא לא רצה. ניסינו שוב מס' פעמים, אך הוא בשלו: לא.
מסקנות?
שאפשר לנסות, להציע. אם הוא ירצה - שיקח. מבחינתי, כל דבר שיכול להרגיע (ולא לסתום פיות!) מבורך. (לא כולל סמים מכל סוג שהוא ולא כולל תחושת הקרבה של אמא מותשת)
הייתי שמחה מאד אם הוא היה רוצה מוצץ כשלא טוב לא בזמן נסיעה למשל. אבל הוא לא. אז עוצרים, מוציאים, מחבקים, מניקים, מרגיעים ומחזירים לסלקל. ( - ומגיעים לפגישות באיחור של חצי שעה ויותר...)
ממה שקראתי ושמעתי - ההבדל בין מוצץ לאצבע אינו משמעותי.
לא כל תינוק ינסה למצוץ אצבע, וקשה לי לדמין איך לכוון תינוק לזה (נו קושקוש, קח אצבע, לא לא מוצץ. אצבע זה טוב בשבילך. זה טבעי, זה זמין. קח קח קח... ;-) )
ולא כל תינוק יסכים לקחת מוצץ. אבל מוצץ אפשר להכריח. ולא כל תינוק ידע לעמוד על שלו וליורק את המוצץ. לדעתי יש תינוקות שיחשבו בליבם משהו כמו: נו טוב, אם אבא ואמא נותנים לי מוצץ וכל כך מתעקשים שאמצוץ אותו, אפילו שכבר ירקתי אותו חמש פעמים, אז אולי יש בזה משהו טוב וכדאי לי? זו הרגשתי, אבל אני לא [u]הלוחשת לתינוקות[/u] ולא מתקשרת ןאין יכולות טלפתיות, כך שזו רק דעתי.
בהצלחה לכל המתלבטים. |Y| |מוצץ| :-)