מזל טוב!

כבר אחרי...הלידה היתה ב-8.10 כמעט לפי המתוכנן. שבוע 38 +5 ימים. הגעתי לבי"ח ב-5:00 בבוקר עם פתיחה של 5, קיבלתי אפידורל והפיצפון יצא ב 9:15 . תודה לאתר הזה. הפעם בלי תפרים! היו בעיות צפיפות במחלקה ניסו לשכנע שלא צריך ביות שאצטרך את הסכמתה של שותפתי לחדר בקשר ללילה. מיד שלפתי את הטענה שלמדתי כאן באתר שמצידי אין בעיה גם להיות עם התינוק בלילה בחדר ההנקה. בדיוק זה מה שעשיתי רוב הלילה הראשון, שם פגשתי עוד "משוגעת" אחת שילדה כמה דקות לפני. גם היא רצתה ביות רק שאותה שמו במחלקה ב' עם מישהי בשמירת הריון ואותי ב-א' כך שלא הצלחתי להתגבר על נוהלי ביה"ח ולהיות איתה באותו חדר. הלילה השני היה הרבה יותר שקט. הפיצפון ישן איתי בחדר רק צייץ והנקתי אותו כך שלא היו לו הרבה סיבות לבכות . לצינוקיה הגעתי כדי להחליף לו בלילה- שלא ירעיש ויפריע את מנוחת היולדת השניה. עוד קושי היה לי פשוט כל פיפי שהיתי צריכה, השארתי אותו רגע בצינוקיה להשגחה, זה היה טרטור לא קטן ועוד היו תגובות נחמדות של האחיות: "מה קרה? התחרטת?"

מה שהאתר תרם לי,זה חיזוק על הדרך שאינטואיטיבית פעלתי בה עד היום,
אבל-האתר גם גרם להתמכרות למחשב!!!
וזה ממש לא טיבעי.
<לוקחת לי נקודה למחשבה לשנה החדשה-להוריד מינון גם ב"באופן טבעי">

מיטה משפחתית. לי זה פשוט לא מתאים
חשבת על מיטת תינוק צמודה?

שינוי גדול עברתי בחיי: נפרדתי ממקום עבודתי מזה 14 שנה. עוד אתגעגע לחלק קטן מהעובדים/ות. כרגע בשבוע 37 וחצי להריון ומחכה בבית למועד הלידה. בינתיים קוראת את הספר "עיקרון הרצף" ומקווה שאצליח לממש חלק מעיקרון זה. רוצה להשתמש הרבה במנשא וכמובן להניק הרבה בלי שום חוקים . הכל טוב ויפה עד לקטע של מיטה משפחתית. לי זה פשוט לא מתאים. לא שמיטת ההורים אצלי היא מקום מקודש. להיפך, הילדים עולים עליה כשהם רוצים ומתפנקים איתנו ולפעמים גם נרדמים אבל רק בצד של בעלי. אני לא מסוגלת לישון כשנוגעים בי וצפוף לי. נראה לי שאצטרך להתפשר, יותר נכון התינוק יתפשר על עגלת שכיבה שתהיה קרובה אלי. עוד דבר מוזר הוא שאני רוצה ביות- ובדקתי שיש אפשרות כזו בבי"ח קפלן אבל לידה עם אפידורל. כן אני מפונקת. עברתי כבר הכל . הלידה השניה שלי היתה מהירה מאד וקלה אבל אני זוכרת שעוצמת הכאב מנעה ממני לעזור וממש נלחמתי במיילדת כמו סוסה פראית. בלידה השלישית הגעתי ממש בזמן והכל היה מתוכנן. את רוב הצירים עברתי ללא עזרה ובשלב של פתיחה 7 בערך קיבלתי את האפידורל וממש נהנתי מהלידה. הרגשתי את הדחף ללחוץ, ושלטתי בכל חלק בגופי חוץ מלהרגיש את הכאב. מאחלת לעצמי עוד לידה כזאת. כמו שרבות אומרות שהריון נמשך 8 חודשים ועוד שנה אז עכשיו כשאני בשבועות האחרונים דוקא לקחתי פסק זמן מהחיים מהעבודה ודוקא עכשיו הזמן שלי יזוז יותר לאט. יש לי עוד כמה "פרוייקטים" לסדר בבית ולהספיק למלא עוד כמה מיכלים מלאים באוכל קפוא (האמת שכבר התחלתי) . אין לי ברירה, זו תהיה לידה רביעית, יש לי משפחה להאכיל ואין לי אמא בסביבה (הורי בארה"ב) וחמותי לא בריאה. ללא ספק "אם אין אני לי מי לי" מתאים לי כאן.

אביטל יקרה,
את מוזמנת לשוחח איתי אודות לידה בקפלן 08-9350844 (אם תרצי כמובן)

אביטל יקרה,
אני ילדתי בקפלן לפני חודשיים וחצי, והייתי בביות מלא. הצוות במחלקה לא היה תומך, ולעיתים הערים קשיים, אבל אנחנו היינו בשלנו, והיה מצויין.
אם את מעוניינת לשוחח, תכתבי לי את מספר הטלפון שלך בדף שלי ואני אתקשר.
נילי

פשוט נמאס לי שהטלביזיה קובעת את סדר היום בבית.
איזה כיף לכם!
כל-כך כיף בלי טלויזיה!

נראה ממש כמו לופי.
זה לא. אני לא זוכרת איפה נתקלתי בו, אבל זה שכלול של מנשא בד ארוך שקשור מראש - כך שמי שלא מנוסה לא מסתבך. טיפה מגביל מבחינת התנוחות, אבל טוב מאוד להתחלה.
בכל מקרה, מנסיוני הקצר, בכל מנשא, גם זה שנראה הפשוט ביותר לשימוש צריך ללמוד באופן ישיר ממישהי מנוסה ולהתאמן....

וגם ילדים וטלוויזיה

מישהו זוכר איך קראו לדף ההוא שפתחה פעם מנג בין?

עוד מעט נגמר החופש. הכנתי את ילדי נפשית שאנחנו נתנתק מהלווין. לבן הזוג יהיה קשה לוותר על ערוצי הספורט. הילדים מקבלים את זה בהבנה. הסיבה הראשונה היא כלכלית. כ-250 ש' לחודש. הסיבה האחרת: אני מרגישה שהטלביזיה גוזלת לילדי את הילדות. אין להם זמן. אפילו החופש הגדול טס להם. הילדה שלי אוהבת לנגן ומאד מוכשרת אבל היא לא הספיקה הרבה בחופש כי היא קמה מאוחר ואז מסידרה לסידרה לא מצאה זמן עד שהגיע הלילה ואז כבר מאוחר להפריע לשכנים. כך זה בחופש. ובזמן הלימודים, איך שהם מגיעים מבי"ס ועד שאני באה מעבודה ומצליחה לארגן ארוחת צהריים- הם כבר בוהים בקופסה הזו ואני תמיד מפריעה להם באמצע הסדרה האהובה עליהם כשאני קוראת להם לאכול. פשוט נמאס לי שהטלביזיה קובעת את סדר היום בבית.

טוב, נרגעתי. יש מנשא. סחבתי את בן זוגי בסמטאות יפו לחפש את החנות של שרון ודלית. איזה מזל שלא חיכיתי לרגע האחרון או שלא שלחתי אותו לבד. אנחנו מרחובות והוא לא הבין למה להגיע עד יפו. ואני כמו ילדה קטנה "כי אני רוצה כזה". ועוד משהו שלא היה ברור לו שאיך גידלנו כבר שלושה ילדים בלי מנשא ופתאום לילד הרביעי צריך מנשא. כל הדרך הוא קיבל ממני הרצאה כמה שתינוקות במנשא רגועים יותר ויכולים להיות אפילו חכמים יותר. כצ'ופר נתתי לו לבחור את הצבע כי גם הוא יצטרך ללבוש אותו... קיבלתי מרגיעון "בכל מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה" -הגיע בזמן.

נראה ממש כמו לופי.
הפעם אעשה את זה כמו שאני רוצה ומרגישה ואף נשמה טובה לא תערער את בטחוני
קנייה נעימה! @}

אורית, מנשא פלא אינו לופי. http://www.sharon-dalit.co.il/ באתר הזה אפשר לראות את המנשאים. סליחה שאני לא יודעת לצרף רק את התמונה.

המנשא-פלא, הבנתי שקל ללבוש אותו, הוא מתאים לחודשים הראשונים ולא צריך מידות שונות לבני הזוג
אם את מתכוונת ל מנשא לופי, למיטב ידיעתי כן צריך מידות שונות לבני הזוג (תלוי כמובן גם מה ההבדל ביניכם). חוץ מזה אני באמת חושבת שהוא מצוין להתחלה.

ממשיכה מאתמול... תודה רבה להולכת בדרכים על הצעתך הנדיבה אך גיאוגרפית זה לא מעשי מבחינתי. אני עדיין מבולבלת מכל ההמלצות על מנשאים ומכל זה הכי פשוט ונוח נראה לי המנשא-פלא, הבנתי שקל ללבוש אותו, הוא מתאים לחודשים הראשונים ולא צריך מידות שונות לבני הזוג. מחר אנחנו מתכוונים לבקר בחנות של שרון ודלית וכנראה שכבר אקנה את המנשא כדי להרגע בעניין. אגב זה יהיה הציוד הראשון לקראת הלידה בגלל שעברו 8 שנים מהלידה האחרונה ומסרתי הכל. מנשא זה בשבילי "סיפתח" שהפעם אעשה את זה כמו שאני רוצה ומרגישה ואף נשמה טובה לא תערער את בטחוני.

תודה לכל המגיבות המקסימות שמחמממות את ליבי. אני מנסה לכתוב כבר כמה פעמים ונמחק לי הכל. אמשיך לנסות מחר.

אני נשאתי ועדיין נושאת,
(הצעיר בן 4 חודשים )
את ילדיי כמעט מרגע היוולדם
בהתחלה הכי נוח זה במנשא בד ארוך
יש מלאן וריאציות ,
מנסארי , תינוכיס , תינוח...
זה לחודשים הראשונים.
בהצלחה ושיהיה פשוט פשוט פשוט.
אומה לי

מה שמבאס אותי שאצטרך להיות כבולה כבר 4 שעות לפני הלידה עם ערוי אנטיביוטיקה כי אני נשאית GBS (סטרפטוקוק B) .
זה חייב להיות כך? אולי יש מידע בדף סטרפטוקוקוס בי

הי אביטל!
בנוגע למנשא, אולי כדאי להשאיל מנשאים מסוגים שונים, לנסות אותם אחרי הלידה, ורק כשתחליטי מה נוח לך תלכי לקנות.
אם את רוצה אני יכולה להשאיל לך כמה מנשאים לנסיון.
אני אישית אהבתי בהתחלה את מנשא לופי,הוא מהיר ופשוט ללבישה ונוח למשקל קטן.
אחר כך כשלמדתי לקשור יותר מהר עברתי ל מנשא בד ארוך, שנתן לי גם תמיכה בגב התחתון, וגם אפשר יותר יציבות ותנוחות לתינוק. מגיל חצי שנה ועד היום אני אוהבת את מנשא סלגוזל, כי הוא נוח ללבישה ואני מאוד אוהבת נשיאת צד.
לכל המנשאים סטייל אובר דה שולדר ממש לא התחברתי, אבל אני יודעת שיש כאלה שאוהבים אותם נורא.

אביטל, מאוד מרגש לקרוא מה שכתבת ועם הרבה דברים אני מזדהה. גם אני ילדתי לפני חמש עשרה שנה והאחיות בטיפת חלב כמעט גרמו לי להפסיק להניק. אני הנקתי עד גיל תשעה חודשים וכבר נזפו בי שהילדה לא אוכלת בגללי. גם אצלי הילדים הלכו לגן רק מגיל שלוש ורק עד הצהריים והיום שלושת הקטנים בחינוך ביתי!
גם בהדסה עין כרם אפשר לעמעם אורות ואפשר שהתינוק יהיה לידך כל הזמן. (רק שלפעמים חלק מהזמן את במסדרון...)
אני רוצה לקנות מנשא לפני הלידה. יש המלצות?
אני ממליצה מאוד על מנשא בד ארוך . לנו היה תינוכיס ממש מגיל אפס והילדים מאוד אהבו אותו. מגיל ארבעה-חמישה חודשים שילבנו גם מנשא גב .

אני רוצה לקנות מנשא לפני הלידה. יש המלצות?
נשיאת תינוקות מגיל אפס


מה שמבאס אותי שאצטרך להיות כבולה כבר 4 שעות לפני הלידה עם ערוי אנטיביוטיקה כי אני נשאית GBS (סטרפטוקוק B)
אפשר לזוז ולהשתולל בצירים גם עם עירוי. מנסיון.
בקשי את החדר הטבעי בקפלן. אני ילדתי שם וזה בי"ח מצוין (יחסית).

לפני כ-3 שנים גיליתי את האתר המקסים הזה בעודי מחפשת פתרון לחינוך בני הבכור. פתחתי אז דף בית בנושא , קיבלתי פה המון תמיכה ועצות. בעיקר קיבלתי ביטחון בדרכי.
אבל לא רק נושא החינוך הביתי הוא זה שהקסים אותי. קיבלתי פה הרבה לגיטימציה ל"מוזרויות" שלי. קצת רקע: אני צמחונית מגיל 10 התחתנתי צעירה בת 18 עם אהבת חיי ועדיין אחרי 18 שנות נישואין חלקם בתנאים כלכליים קשים אי אפשר להגיד שהאהבה פרחה מהחלון. אני אמא מגיל 20. הנקתי את בני הבכור רק עד גיל 6 חודשים מה שאז היה נחשב די חריג. מאז נולדו לי עוד בת ובן. כל השנים התפשרתי על עבודה נוחה כדי לחזור הביתה בצהריים ולקבל את ילדיי. אני מקפידה (אם כי לא באדיקות) שילדיי יאכלו מזון איכותי ואף פעם לא מכריחה אותם לאכול, מה שעושה אותי ממש "עוף מוזר" במשפחתי המורחבת.
למדתי כאן המון, רק חבל שלא היה לי את כל הידע הזה לפני שילדיי נולדו. למשל על הנקה: בתור אמא צעירה היה לאחות בטיפת חלב מאד קל לערער לי את הביטחון: הבן שלי רצה לינוק כל רגע, ואני לא הבנתי מה לא בסדר "מה את רוצה לגדל ילד שכשהוא יגדל על כל בעיה שתהיה לו הוא ירוץ לפריג'ידר?" היתה גם התאוריה של 10 דקות מכל שד בארוחה וצריך לנתק את התינוק באמצע כדי שיוציא אויר. בטיפת חלב לא שמעו אז על חלב קדמי וחלב אחורי.
קיבלתי כאן מודעות למנשא. חיזקתי כאן את דעתי שביטחון עצמי של ילדיי והקשר אליהם חשוב בחיים הרבה יותר מהישגים לימודיים. ושאפשר בהחלט להיות מאושר בלי להיות עשיר.
לאחרונה... אפשר לומר שהאתר הזה גם נתן לי את החשק להביא עוד ילד לעולם. הגעתי להתלבטות של להביא או לא את הילד הרביעי. הכי קטן שלי יהיה בן 8. הילדה שלי בת 9.5 צמאה לתינוק קטן בבית כי כשאחיה נולד היא היתה תינוקת בעצמה. ואני- אני רוצה שוב חויה של תינוק ושאני לא צריכה לחזור לעבודה. כן אני גם רוצה להניק המון ובימינו יש גם המלצה של משרד הבריאות להניק עד גיל שנתיים (כדי לסתום פיות לכל מיני נשמות טובות...) ההריון הזה עובר לי מהר בינתיים. הילדים הקטנים יותר ממש משתתפים איתי ויודעים באיזה שבוע אני ומחפשים להרגיש את התנועות. היום (שבוע 32) יש לי אולטרא-סאונד של הערכת משקל ואני ממש מתרגשת שהבת שלי באה איתי, היא ביקשה לבוא.
אני רוצה לקנות מנשא לפני הלידה. יש המלצות? זה נראה לי קצת מסובך.
את הלידה אני מעדיפה לעבור בבי"ח. מעודד אותי מה שקראתי על מדיניות בי"ח קפלן שאפשר לעמעם אורות ואפשר שהתינוק יהיה לידי ( כל אלה חידושים מבחינתי) מה שמבאס אותי שאצטרך להיות כבולה כבר 4 שעות לפני הלידה עם ערוי אנטיביוטיקה כי אני נשאית GBS (סטרפטוקוק B) .
זהו לבינתיים. שחררתי את רוב תודותי לאתר. סליחה שיצא ארוך.

עדכונים נוספים:
היתה לנו (ההורים) פגישה אתמול עם המחנכת ויועצת השכבה. הן מאד מרוצות ממנו ורצו לשמוע על ההיסטוריה שלו ומה קרה בשנתיים האחרונות בזמן שהיה בבית. הסברתי בקיצור על הקורס והשינוי שבו (התפלאו איך הוא השתנה כ"כ...) משום שקיבל הזדמנות להצטיין במשהו, להתמודד בעולם אמיתי ולדאוג לעתידו. ההסבר של אורון שחזר לביה"ס פשוט כי משעמם לו בבית...
מסתבר שהוא תלמיד לא רע בכלל כנראה בגלל שזה בא ממנו. הוא נהנה לקבל את הציונים הגבוהים ביותר בכתה באנגלית , במתמטיקה היה לו ממש "חור" רציני אז התחיל מהקבצה ג', מייד קיבל שם מאיות, עלה להקבצה ב' ושם בהנדסה למשל עשה היכרות עם החומר בשעת החזרה למבחן, מייד נבחן על כך והשיג כמעט את מלוא הניקוד. אורון נהנה לקבל ציונים יפים והוא מתגאה שזה "בלי לחרוש". קנינו לו פינת עבודה חדשה ומסודרת ומאז הוא אפילו מכין קצת שיעורי בית. באלגברה המורה מוכנה לעזור לו שעה בשבוע. בכלל התרשמתי שיש לו יחסים טובים עם המורות הן מוכנות לבוא לעזרתו והוא מודה להן על-כך.

יש תעודה!!! (ולמה לעזאזל זה כל כך חשוב לי?) אתמול בערב התקשרה יועצת השכבה במסווה של דיווח אבל הסיבה האמיתית היתה כי בגלל מחלה, אורון נעדר מביה"ס. במקרה שלו ישר צריך לבדוק למה. היתה שיחה חביבה מאד עם בעלי. היא מסרה לו שאורון ילד מאד נחמד ומשתדל והם מאד מרוצים ממנו והוסיפה התנצלות שלא יוכל לקבל תעודת מחצית (שמחת זקנתי...) לעומת זאת היום נתבשרתי כי התעודת המקצוע שלו (תעודה בינלאומית) ממתינה לו שנגיע לקחת אותה. ואם אפשר להיות מקצוען בלי תעודה למה זה באמת כל-כך חשוב לי? מכמה סיבות: א. זהו ציון דרך שהוא סיים משהו בחייו.
ב. הקורס עלה הון תועפות והסעות רבות - שילמנו וזאת הקבלה. ג. הוא רק בן 15 וזכותו לא לדעת מה הוא רוצה להיות כשיגדל, התעודה הזאת תזכיר לו שלא לחינם לקח פסק זמן של שנתיים מבי"ס ומקצוע אחד כבר יש לו ביד.

קוראתותך. @}

חיכיתי קצת בעצמי כדי לראות מה קורה... אורון בינתיים מקיים את ההבטחה שלו: לא עושה בעיות של ביקור סדיר. הוא חווה בתקופה האחרונה וגם לפני החסרה לבי"ס תקופה של פריחה בתחום החברתי. מבחינה לימודית אני לא רואה מהפך גדול במה שהיה לפני שעזב את ביה"ס לפני שנתיים. התעניינתי ושאלתי אם הוא מכין שיעורי בית והוא ענה שאין לו יומן ובגלל זה הוא לא יודע במה יש שיעורים... השגתי לו יומן ונראה... אני לא לוחצת עליו אבל אני ממליצה לו שבגלל שהוא בחר לחזור למערכת כדאי לו להכין שיעורי בית כי כך הוא יהיה בעניינים והשיעורים בכיתה יהיו פחות משעממים, וגם זה יספיק לו שהוא לא יצטרך להתכונן למבחנים. בקרוב מקבלים תעודות מחצית אבל אורון לא יקבל, אז מבחינתו הוא עדיין כאילו "בחזרות" להיות תלמיד, הוא נבחן כבר כמה פעמים בידיעה שממילא לא יקבל תעודת מחצית. הישג מסויים יש בכך שהוא הולך מהסכמתו לשיעורי תגבור (מתי"א).

קראתי את הדף בנשימה עצורה.
אורון אכן נשמע אדם מדהים. אנא, המשיכי לכתוב גם עכשיו מה קורה איתו.
תודה על הדף הזה!

. יש לו קושי אובייקטיבי חמור מאד בהתארגנות וזה ממש לא קשור למוטיבציה.
אז תעזרי לו.
זה לא נשמע חולני, וזה בהחלט לא התערבות.
לי זה נשמע כמו הגשת עזרה. מאמא אוהבת ודואגת.
מה שאת יכולה לעשות זה להציע לו עזרה. אם יגיד כן, תעזרי. אם יגיד לא, אולי תאלצי לסמוך עליו בכל זאת שיצליח להתארגן בעצמו

תודה לכן יונת ואורית. כן, גם אני זקוקה להצלחה. לא לחלות שוב ב"כשל החינוכי"- כלומר לא להפעיל עליו לחץ מרוב דאגה שלא יעמוד בדרישות המערכת. במוחי עוברת ההתלבטות: להתערב? לא להתערב? לעזור לו לסדר תיק? זה נשמע חולני, אפילו לילדי שבכיתה א' אני כמעט אף פעם לא עוזרת לסדר תיק אבל אצל אורון תמיד (וזה בדוק) חסרים דברים. יש לו קושי אובייקטיבי חמור מאד בהתארגנות וזה ממש לא קשור למוטיבציה.

אביטל, קראתי עכשיו את כל קורותיכם.
אורון נשמע ילד מופלא ומרשים מאוד.
איזה דרך עברתם.!
נשמח לשמוע גם על החוויות שלו בבי"ס. בהצלחה לשניכם!

אביטל, נשמח לשמוע גם על החוויות שלו בבי"ס. בהצלחה לשניכם!

עשיתי פה המון בלגן , במו ידי, נמחקו לי פה כמה שורות אך אסתדר עם זה.
אורון חזר לביה"ס שאותו עזב רק שנה אחורה (להזכירם יליד דצמבר) הכל מרצונו החופשי. אולי מלחץ חברתי הוא מרגיש צורך להוכיח את יכולתו לעצמו ולחברה. כך אני מבינה את הדברים. אני נתתי לו חופש לבחור מה הוא רוצה ללמוד והוא בחר לחזור ללמודים בכפיה. נכון להיום הוא ביקר רק יום אחד לפני חופשת חנוכה. מרגיש בעננים, מעורר סקרנות מצד התלמידים/ות. מתנהג יפה ומרשים את המורות. אני מקווה שהוא יעמוד בציפיות שלו מעצמו. אז אנחנו כבר לא עושים חינוך ביתי אבל אני עדיין כל-כך מזדהה עם האתר הזה.

אביטל (2004-03-12T08:48:00):
כפי שאתם רואים, אפילו את ה-אימייל לא הצלחתי להקליד נכון. אנסה שוב:
oron sh@zahav.net.il
אני, אביטל, אמא של אורון (13), מעיין (7) ונדב (5) מציצה פה המון. רק בשנת לימודים זו גיליתי את כל נושא החינוך הביתי ומבחינתי צורת חינוך זו היא הגשמת חלום. בכל השנים שבני הבכור היה במערכת החינוך, החל מגן חובה, שאלתי את עצמי מדוע אני חייבת לשלוח אותו לביה"ס. בני אורון הוא מה שנקרא "לקוי למידה" בעיקר קשב וריכוז ועוד הרבה "ליקויים" שעושים אותו לילד לא "סטנדרטי". לא הייתי מודעת לאפשרות לחנך אותו בבית ואם זה עלה במוחי כפנטזיה מיד ביטלתי את המחשבה בגלל אילוצים כלכליים. לאורון כשרונות מיוחדים שאינם באים לידי ביטוי בביה"ס והחל מגן חובה הוא נחשב ל"ערמה של בעיות". רק השנה לאחר שהתחלתי לחפש חינוך אחר (אגב אין באזורינו- רחובות בי"ס דמוקרטי לגיל זה) והוא החל לשדר לנו סימני מצוקה הגענו להחלטה להוציא אותו מהמערכת. קבלה רשמית לכך קיבלתי מפסיכולוג של השירות הפסיכולוגי החינוכי שטען שללא ריטלין אין לילד מה לחפש בביה"ס. כמו כל הילדים שלנו הוא ילד טוב, אפילו לא היפר אקטיבי, מוכשר ביותר בתחום המחשב ובעל קליטה יוצאת דופן. הבעיה שלו שהוא לא התאים להם למערכת שכן לפי האבחון שלו הוא בעל אינטליגנציה גבוהה ולכן לא מתאים לחינוך מיוחד ובחינוך רגיל משתעמם ולא מתפקד. מזמן החלטתי שאין צורך "לתקן" לו את המוח בטיפולים תרופתיים. כרגע הוא בבית, אני עובדת עד 13:00,האישור לחינוך ביתי בתהליך והילד משתוקק להתחיל ללמוד בעזרת שיעורים פרטיים וקורסים מקצועיים גרפיקה ממוחשבת, אנימציה ותלת מימד.

באשר לשני הילדים הקטנים יותר, הייתי מאד רוצה לחנך וללמד אותם בבית אך כלכלית זה לא מתאפשר. אני מסתפקת בכך שהם מבלים איתי כל אחה"צ שכן המשרה שלי חלקית. אני משתתפת בצערה של מעיין (כתה א' ) כשהיא מקבלת ים של שיעורי בית משעממים ומיותרים מהיום למחר או מרגיז יותר - לחופש. את נדב כנראה אשאיר שנה נוספת בגן (יליד נובמבר) למרות שכבר יודע לקרוא ולספור עד 1000, כי זה נראה לי אכזרי לשלוח אותו לביה"ס ולקבל 30 עמודים שיעורים לחופשת חנוכה כשבקושי מלאו לו 6.בינתיים הקטנים ישארו במערכת אולי עד שיגדלו תהינה (הכוונה יהיו) אפשרויות אחרות. אולי אשחרר אותם מכבילי החינוך החובה כמו את הבכור, כשכבר לא יצטרכו "בייביסיטר".

מוזרה לי מאד ההתפתחות האחרונה. אני שנלחמתי להוציא אותו מהמערכת, שניסחתי מכתבים ששכנעו אפילו את הגב' דבורה כהן שהנער לא מתאים למערכת, ששהייתו בביה"ס גורמת לו רק נזק נפשי, עכשיו מנסחת מכתב הפוך ומבקשת ממנהל בי"ס לתת לאורון הזדמנות להיות תלמיד. לא שנראה לי שאם לא יתקבל יקרה לו משהו, הוא טוען שאם לא יתקבל לביה"ס הזה ימשיך בחינוך הביתי. הוא לא מוכן ללכת לשום בי"ס אחר אפילו פרטי. קיבלתי תגובות מצחיקות מסביבתי של: "אתם רואים? אולי מיהרתם מידי להוציא אותו מהמערכת?" אבל ההסבר הוא שבשנה וחצי האלה פשוט הדימוי העצמי שלו הבריא. הוא קיבל את ההזדמנות לחוות הצלחה, לאחרונה אפילו התקבל להיות חלק חשוב מצוות של משחק מחשב עתידי, התפקיד שלו למדל (ליצור) את הדמויות והיצורים שיתרוצצו במשחק. אני פשוט חושבת שעם הבגרות, הביטחון והאחריות שקיבל, הוא מנסה להוכיח לעצמו שהוא מסוגל גם ללכת לבי"ס כמו כולם.
הוא הבין שמי שאין לו 12 שנות לימוד כמו כולם, יש לו קצת פחות אפשרויות. ימשיך או לא ימשיך בבי"ס - אני ממש לא מודאגת, כי את הנכס החשוב ביותר לחיים לדעתי, ביטחון עצמי, הוא כבר קיבל. הוא יודע להסתדר, יש לו המון כושר שכנוע ואפילו מקצוע ביד

המון תודה. בינתיים אנחנו מחכים לתשובה בשבוע הבא. לפני יומיים שלחתי בפקס את האישור והמכתב, התקשרתי עכשיו בבוקר לברר מה קורה והמזכירה אמרה שהמנהל העביר את החומר לטיפול היועצת. היום הוא היום החופשי שלה, מחר לא לומדים אז נצטרך לחכות לשבוע הבא. בינתיים לפי מה שאורון מספר שהחבר'ה שלו מנסים להשפיע על היועצת (השאלה איזו, כי נאמר לי שיש ארבע)

אביטל
אורון מצטייר כנער מדהים.

בהצלחה לו ולכם בכל דרך שתיבחרו.

ומעניין להמשיך לשמוע מה קורה,איך המערכת מגיבה,ואיך אורון ואתם מסתדרים.

בהצלחה

תודה אורנה על ההתעניינות. עד עכשיו, קרו היום כמה דברים: ב-8:30 בבוקר אורון נפגש עם הקב"סית בעיריה. כמובן שהיא שמחה לראותו (במכתב בקשה לפטור השארנו "פתח מילוט" שאם ירצה בכך מאד ויהיה בשל לכך לא נתנגד אם יחזור לבי"ס) אבל היא לא יכולה לעזור לו כי הוא רוצה לבי"ס מחוץ לעיר. בהתחלה הוא התקשר לבי"ס כדי להיפגש עם המנהל. לא אפשרו לו. התקשרתי לברר וקיבלתי תשובה שהמנהל מאד עסוק וקודם כל לשלוח תעודה אחרונה ומכתב אישור מהעיריה שלנו ללימודי חוץ. הסברתי לאורון שזה לא נראה פשוט, כי הם לא חייבים לקבל אותו, המנהל מוכן כנראה לקבל רק מי שיעזור לעלות את ממוצע הציונים בבית ספרו. כך אני רואה את הדברים. אורון המשיך להתעקש שעוד יהיו לו ציונים גבוהים והספיק עוד ב-12:00 להיפגש עם ראש אגף החינוך בעיריה ולהוציא ממנו אישור ללימודי חוץ. כל זה קורה כשאני בכלל בעבודה. אולי בערב ננסח מכתב למנהל ביה"ס במקום התעודה האחרונה ומחר נשלח בפקס ונמשיך את התהליך.

היי אביטל

איזה חדשות מענינות.
אני הייתי מציעה לו חודש ניסיון,(לא יודעת אם זה אפשרי מצד הרשויות)
אבל אם אפשרי ,נראה לי שכך יתברר לו טוב יותר,מאין נובע רצון זה שלו.
והאם באמת מתאים לו לחזור.

בקשר להעיר אותו- אין שעון מעורר?
שיקח אחריות,הרי הוא מוכן לקחת אחריות על הרבה יותר מזה-לא?
אחרת מה הוא אומר בעצם?
אני לוקח אחריות על כל מה שקורה איתי בבי"ס,אבל את אחראית על כך שאני אגיע לשם???

ספרי מה קורה,מאוד מעניין.

בני אורון הפתיע אותי בהודאה: הוא רוצה לחזור לביה"ס. לא לזה שעזב שהיה קרוב לבית אלא תיכון אזורי אחר קצת פחות קשוח. הוא כבר בירר שיש לו זכות לעשות זאת רק מכיוון שעזב באמצע כיתה ח', לפני שנה וחצי, יצטרך להיכנס לכיתה ט' במקום ל-י'. זאת לא הבעיה כי מבחינת גיל הוא מתאים (יליד דצמבר שבעבר היה הצעיר ביותר בכיתה). קודם כל שאלתי איך ילמד, איך ישב שעור שלם כשלומדים משהו שלא מעניין אותו, הרי היינו בסרט הזה. צריך להכין שעורי בית, לשנן, להתכונן למבחנים, להיבחן. איך יכבד את מוריו ומורותיו כשהוא בא ממקום אחר, הוא כבר בעל מקצוע ועבר הרבה? בשביל מה צריך את זה אפילו מבחינה חברתית הוא ממש מסודר.
התשובות שלו: הוא לא מוצא מה ללמוד או כל קורס שמאד מעניין אותו שייתן לו סיבה לקום בבוקר ולעסוק בו. את פרוייקט הגמר שלו הוא עומד להגיש. הוא יכול להמשיך להתפתח בתחום אבל לטענתו את ההתפתחות הזו יעשה לבד במשך הזמן בעזרת ספרים ואינטרנט, אין לו צורך בקורסים והוא מרגיש שזה בזבוז זמן להישאר לשם כך בבית. הוא טוען שרוצה ללמוד לתועלתו הפרטית. ומה עם מתמטיקה? יש לו ידידות רבות שישמחו לעזור לו לסגור פערים. הוא מבטיח להתנהג למופת ולא לברוח משיעורים ואם (לשאלתי) מורה תעצבן אותו, הוא יקרא לה הצידה לשיחה קצרה לברור הענין. היום הוא בוגר יותר ומעוניין ללמוד. ועוד הוסיף שאת כל הבקשות והשיחות הנדרשות לצעד הזה הוא מבקש לנהל בעצמו.
לאחר דיון עם בועז העלנו עוד נקודה: זהו צעד בלתי הפיך למשך שנתיים (עד סוף כיתה י' לפי החוק) . אם זאת הבחירה שלו, שיתמודד איתה בעצמו. העזרה היחידה שנתתי לו היא מס' הטלפון של הקב"סית שטיפלה בסיפור שלו והערתי אותו לפני 8:00 כדי שיותר מאוחר תהיה לו האפשרות להתקשר. נראה לי שהוא נרדם חזרה. להתקשר אליו להעיר אותו?

אביטל שלום

קראתי את התאור שלך על בנך,וזה כאילו תארת את בני.
כולל ניסיון עם רטלין וקונצרטה
שנה שעברה עם המעבר לחטיבה עברנו פשוט גהינום.
אני עדיין אפילו לא יכולה לכתוב על כך......הכאב עוד נמצא.
עברנו תהליך.....שנתן לנו כוח לקחת אחריות.
עכשיו אנחנו עסוקים בעינינים הטכניים בעיקר,ואשמח לכל עיצה/תובנה.
מה כתבתם בבקשה לחינוך בייתי?
ולאחר מעשה אולי פשוט יותר לטעון לאידאולוגיה(אין לי בעיה, הבן הגדול לפני גיוס,ואני עובדת מהבית)
האם צרפתם מערכת מסודרת? ואם כן מהי?
לאיזה אזור אתם שייכים? רחובות? דרום?או מרכז?
אנחנו לאזור מרכז,מושב בשרון.

מהו אותו קורס שהבן נהנה ממנו?
כל עצה/רעיון לגבי קורסים,ואיך זה שילד לומד עם מבוגרים,וכו'.

תודה לך מראש,וסליחה על התקפת השאלות.

אורנה

תודה רבה יונת, שקיעות של פטל_ וטרה . זאת התוצאה שרציתי פשוט לא ידעתי איך.

אני גם חושבת שצריך לעשות שינוי שם דף.

אביטל שלום,
בנוגע לשינוי השם - יש אפשרת ל שינוי שם דף זה ישאיר את כל התוכן הנוכחי תחת כותרת חדשה ויעדכן גם ברחבי האתר בכל הדפים בהם כתבת לשמך החדש, אם את לא מסתדרת אני אשמח לעשות לך את זה.

אביטל, תודה על מה שכתבת לי בדף שלי. מאוד נעם לי ואף התרגשתי לקרוא את דברייך החמים והכנים.

אביטל, תודה על השיתוף בדף הזה. שמחה שגיליתי אותו. למדתי הרבה...

שנה וחצי בערך עברו מאז שעשינו את הצעד הגדול הזה. זה עשה לנו רק טוב. קודם כל ירד כל הלחץ של ביה"ס ואין יותר את "הכשל החינוכי הנרכש". אורון מרגיש נהדר עם עצמו תמיד אין לו זמן, תמיד עסוק . בימים אלה עובד במרץ על פרוייקט הגמר . שואף לשלמות מבחינה מקצועית, בקורס שלו הוא ברמה הגבוהה ביותר. היתה לו גם תקופה של "מריחה" שזנח את הלימודים. התאפקתי לא להתערב. מסתבר שבתקופה ההיא הוא היה עסוק במשחק רשת באינטרנט באנגלית, מכל ההתכתבויות האלה עלתה אצלו רמת האנגלית מרמה של אנגלית בסיסית לרמה של התכתבות רשמית עם דקדוק מרשים ביותר. עכשיו הוא משתמש באנגלית כדי לקבל תמיכה מקצועית בפורום של גדולי האומנים בתחום שלו. סוף-סוף קיבלתי את ההערכה המלאה של בועז בעלי, שתמיד תמך ולא האמין בביה"ס. זכיתי לשמוע ממנו "באמת צדקת". אני יודעת שאין כמו אינטואיציה של אמא. ידעתי שיהיה בסדר אבל לא ציפיתי ל"קבלות" כל כך מהר. ציפיתי לפריקת העול, לתקופת "ניקוי" מביה"ס, אבל התקופות האלה היו קצרות יחסית. אני מייחסת את המצב לזה שלאורון באמת יש "עור של פיל" הוא כנראה "ניקה" את עצמו מביה"ס כבר מזמן עוד לפני שהוצאנו אותו משם, נראה לי שהוא חייב לעצמו ולסביבה הוכחה של "אתם רואים שזה מה שאני צריך?" גם מבחינה חברתית הוא ממש הסתדר יש תקופות של חבר אחד ולאחרונה תקופה של חבר'ה בלילות, טוב גם הם עכשיו בחופש...

א.
מצטערת שרק עכשיו אני רואה את ההודעה שלך. נכנסתי לדף כדי לערוך. מה שלום האחיין שלך? אם הבעיה היא נפשית, הפסיכיאטר גם לא ירשום לילד ריטלין כי ידוע שהתרופה (או סם...) לא משפיעה על מי שאין לו בעיית ריכוז מלידה.

שלום אני צריכה עזרה וייעוץ דחוףףףףףףףף .
יש לי אחיין בן 9 הנמצא בפנימיה ובבית סיפרו גילו שהוא פיתח בעיית התנהגות - בעית קשב וריכוז הוא מתקשה לשבת בכסא יותר מ-10 דקות ומתקשה במשימות שהמורה מטילה.
בשלב מסוים מעיף את המחברת ויוצא מהכיתה ובחצר לפעמים מרביץ לילדים (שזה נובע כנראה מהתסכול) . הילד הוא ילד חכם מאוד , סקרן מעוניין ללמוד תמיד שואל שאלות רוצה לדעת וכנראה מתקשה בבית ספר ובפנימיה - בפנימיה ובבית הספר מעוניינים לתת לו ריטלין - הוא מקבל טיפול בתנועה וקבוצת תרפיסטית.
בכל מקרה הילד מודע לכך שקשה לו ומעוניין לקבל עזרה ביקש אפילו ממני לקנות חוברות עבודה ולעזור לו (ילד בן 9) . אמא שלו לא בדיוק בריאה ב-100% ולכן הילד בפנימיה ולא יכול להעזר בה. ושם התחילו כל הבעיות והתסכולים שלו .
עכשיו מה שאני טוענת שהבעיה של הילד היא נפשית ולכן משליכה מן הסתם על הלימודים ובפנימיה יודעים זאת וטוענים שעוזרים ואין עוד דרך לעזור רק עם ריטלין.
אני ממש אובדת עצות מה לעשות מצד אחד אני בתוכי יודעת שלתת ריטלין זה כמו למרוח צבע על חלודה (לא פותר באמת את הבעיה רק מסתיר) ומצד שני זו כנראה הדרך לגרום לו לשבת וללמוד ולרכוש כלים .
מה דעתכם מה לעשות???????? תודה מראש

מחשבות נוספות יש לי בנוגע לשני ילדי הקטנים. הילדה בכיתה ב'. הילד הקטן בגן חובה. עד לפני שבוע חשבתי ברצינות לעבור בשנה הבאה לביה"ס הפתוח בעיר. נמאס לי שהילדה מקבלת המון שיעורים שלא הגיוני שילדים בגיל הזה עושים לבד. היא ילדה מאד אחראית וצייתנית, לא מרשה לעצמה להגיע לכתה בלי שיעורים אפילו שאני כן מרשה. ואני מוצאת את עצמי בכל זאת עוזרת לה מידי פעם. מה היא אשמה שמכל הכיתה רק אמא שלה חושבת שהשיעורים מיותרים? מה היא אשמה שהיא בינתיים היחידה שהולכת לבי"ס כי אח שלה הגדול בחינוך ביתי? מעצבן אותי שמערכת החינוך הפכה להיות "משימות יומיות לחינוך הביתי" . כך זה עובד: המורה, אישיות מקסימה שאוהבת את הילדים, מחבקת ומחמיאה בכל הזדמנות הודתה בפני שהיא רק בורג קטן במערכת. המורה בפיקוח מתמיד חייבת להספיק . עוד דף ועוד חוברת עם קרוב ל-40 ילדים בכיתה. במרוץ הזה מה שלא הספיקו בכיתה, מקבלים שיעורי בית. כלומר שההורים ימשיכו ללמד בבית. לי זה כבר נמאס. למרות שהיא תלמידה מצויינת וקל יותר לעבור את שנות ביה"ס עם ילדה כזו (לא יפה להשוות בין ילדים אבל עם הבכור אכלתי חצץ עד שהשכלתי מהאתר הזה להוציא אותו מביה"ס) מה שקשה לי זה שהיא תקועה במערכת שמנוגדת להשקפותי. הילדה הצייתנית שלי שאת משימותיה ממלאת כמעט לבד צריכה להתמודד מול "פרוייקטים" שהורים אחרים עשו בשביל ילדיהם. שיתפתי את ילדי בהתלבטות אם לעבור בשנה הבאה לביה"ס הפתוח, הרי גם הקטן יתחיל בשנה הבאה את כיתה א'. מבחינת המרחק מהבית זה פחות נוח, כרוך בהסעות והוצאות כלכליות (שאפשרי לעמוד בהן) שקלתי אפילו להשכיר את דירתי ולשכור דירה בסביבת ביה"ס הפתוח. בינתיים הילדים לא רוצים לעבור. הילדה לא רוצה להפרד מחברות והילד רוצה לעלות לכיתה א' עם ילדים מהגן שלו. נראה שנכנעתי לרצון הילדים וזה גם יותר נוח לי. השארתי את זה כך והילדים שלי יודעים שאם באמת יימאס להם מביה"ס, יש להם אפשרות אחרת.

אני שמחה שהבן מרוצה מהקורס, צר לי שזה דורש ממך המון,
אולי יש מישהו מהקהילת באופן שמתמצא בתחום ויוכל לעזור לו מדי פעם באופן אישי?
או לפחות בקטע של האנגלית, אפילו בחור בגיל תיכון עם ידע.
אני מקווה שהמוטיבציה הגבוהה תמשך לעד.
נראה שזהו אכן חינוך ביתי, ישר כוח!

אני שמחה שהבן מרוצה מהקורס, צר לי שזה דורש ממך המון,
אולי יש מישהו מהקהילת באופן שמתמצא בתחום ויוכל לעזור לו מדי פעם באופ%E

רוני, תודה רבה על ההתעיינות. כן! הבן שלי כבר התחיל את הקורס ומרוצה מאד. אין לו אף בעיית קשב וריכוז ואפילו לא יוצא להפסקה (יש שם כיבוד ושתייה חמה/קרה חופשי).בבית מתרגל במשך שעות את מה שלמד, הוא מאד תחרותי, יחד איתו לומדים מבוגרים כמובן וחלקם בעלי נסיון רב בתוכנות דומות. הבעייה היחידה היא שהוא צריך את עזרתי לידע שמעבר למה שמלמדים שם. הוא מוצא מדריכים (הוראות מקצועיות לביצוע) באינטרנט הכל באנגלית והוא מצטער שהרמה שלו באנגלית לא מספיק גבוהה. הוא היה רוצה לשלם למורה פרטי שישב איתו ויתרגם לו אבל גם כך הקורס מאד יקר אז אני מתאמצת ומידי פעם מפנה זמן ויושבת איתו. זה הפתרון הכי טוב כי יש לי ידע לא רע באנגלית וגם מקצועית התחום שלי לא כ"כ רחוק : אני עוסקת בשרטוט ממוחשב ויש לי את הראייה המרחבית אז כך שאני גם מתרגמת וגם מצליחה קצת להסביר. חינוך ביתי אמיתי נכון? כך הוא משפר את האנגלית.

רוני, תודה רבה על ההתעיינות. כן! הבן שלי כבר התחיל את הקורס ומרוצה מאד. אין לו אף בעיית קשב וריכוז ואפילו לא יוצא להפסקה (יש שם כיבוד ושתייה חמה/קרה חופשי).בבית מתרגל במשך שעות את מה שלמד, הוא מאד תחרותי, יחד איתו לומדים מבוגרים כמובן וחלקם בעלי נסיון רב בתוכנות דומות. הבעייה היחידה היא שהוא צריך את עזרתי לידע שמעבר למה שמלמדים שם. הוא מוצא מדריכים (הוראות מקצועיות לביצוע) באינטרנט הכל באנגלית והוא מצטער שהרמה שלו באנגלית לא מספיק גבוהה. הוא היה רוצה לשלם למורה פרטי שישב איתו ויתרגם לו אבל גם כך הקורס מאד יקר אז אני מתאמצת ומידי פעם מפנה זמן ויושבת איתו. זה הפתרון הכי טוב כי יש לי ידע לא רע באנגלית וגם מקצועית התחום שלי לא כ"כ רחוק : אני עוסקת בשרטוט ממוחשב ויש לי את הראייה המרחבית אז כך שאני גם מתרגמת וגם מצליחה קצת להסביר. חינוך ביתי אמיתי נכון? כך הוא משפר את האנגלית.

אביטל, מה קורה עם הקורס של הבן שלך? כבר התחיל? הוא מרוצה?

אביטל, מה קורה עם הקורס של הבן שלך? כבר התחיל? הוא מרוצה?

כשכתבת לי שאתם נהנים לספר על זה במשפחה - המשפחה תמכה בכם? בכל זאת לא מדובר בחינוך ביתי מתוך אידיאולוגיה אלא צרכים שונים. נראה שהתגובה צריכה להיות - הבנה.

כשכתבת לי שאתם נהנים לספר על זה במשפחה - המשפחה תמכה בכם? בכל זאת לא מדובר בחינוך ביתי מתוך אידיאולוגיה אלא צרכים שונים. נראה שהתגובה צריכה להיות - הבנה.

_נראה לי גם שהילד שלך מאוד מאוד בוגר, (אולי גם פגוע?) רוני, יש בזה משהו. פגוע מהמערכת- בהחלט. בוגר- לא אתייחס לזה כי גם הוא "מבלה" לפעמים באתר. את ההחלטה להגיד לא לריטלין גיבשנו כבר לפני כ-3 שנים כשנתקלנו בתופעת הלוואי הכי בולטת: עיכוב בגדילה. את ההחלטה לצאת מהמערכת קיבלנו בעקבות "אולטימטום": להישאר במערכת=לקחת ריטלין באופן קבוע. הינו צריכים להחליט בין להישאר ולתת תרופה שנויה במחלוקת שתעזור לו לשרוד ואולי להיות בינוני, לבין לצאת ולתת חופש לכשרונותיו ולנפשו שמדוכאים מ"הלימודים" ולתת לו הזדמנות להצטיין. ברגע שהדילמה מנוסחת כך, גם מתנגדי החינוך הביתי משתכנעים שעשינו את הצעד הנכון. אני חייבת תודה לאתר הזה שהגעתי אליו דרך קריאת הספר "ילדי האינדיגו", שאותו אבא שלי השאיל לי. הספר עזר לי לשנות גישה, שאין צורך לשנות את הילד שמשועמם במסגרת אלא להתאים לו את המסגרת. כך מתוך חיפושים לחינוך אחר הגעתי לאתר הזה שנתן לי את הפתרון הטוב ביותר. כמובן שבהתחלה זה נראה מפחיד לעשות צעד כזה וכמה חודשים קראתי כאן וקינאתי באנשים שחיים כך. עד שהגענו למצב שבאמת לא היה לנו מה להפסיד. כרגע אנחנו מאושרים בצעד הזה, נהנים לספר על זה בתוך המשפחה, הילד מאד גאה בעצמו, בחינוך הביתי, בקורס ה"נחשב" שמתחיל מחר . הוא מרגיש מיוחד וממש מחכה שישאלו אותו "...אז באיזה כיתה אתה?"

_נראה לי גם שהילד שלך מאוד מאוד בוגר, (אולי גם פגוע?) רוני, יש בזה משהו. פגוע מהמערכת- בהחלט. בוגר- לא אתייחס לזה כי גם הוא "מבלה" לפעמים באתר. את ההחלטה להגיד לא לריטלין גיבשנו כבר לפני כ-3 שנים כשנתקלנו בתופעת הלוואי הכי בולטת: עיכוב בגדילה. את ההחלטה לצאת מהמערכת קיבלנו בעקבות "אולטימטום": להישאר במערכת=לקחת ריטלין באופן קבוע. הינו צריכים להחליט בין להישאר ולתת תרופה שנויה במחלוקת שתעזור לו לשרוד ואולי להיות בינוני, לבין לצאת ולתת חופש לכשרונותיו ולנפשו שמדוכאים מ"הלימודים" ולתת לו הזדמנות להצטיין. ברגע שהדילמה מנוסחת כך, גם מתנגדי החינוך הביתי משתכנעים שעשינו את הצעד הנכון. אני חייבת תודה לאתר הזה שהגעתי אליו דרך קריאת הספר "ילדי האינדיגו", שאותו אבא שלי השאיל לי. הספר עזר לי לשנות גישה, שאין צורך לשנות את הילד שמשועמם במסגרת אלא להתאים לו את המסגרת. כך מתוך חיפושים לחינוך אחר הגעתי לאתר הזה שנתן לי את הפתרון הטוב ביותר. כמובן שבהתחלה זה נראה מפחיד לעשות צעד כזה וכמה חודשים קראתי כאן וקינאתי באנשים שחיים כך. עד שהגענו למצב שבאמת לא היה לנו מה להפסיד. כרגע אנחנו מאושרים בצעד הזה, נהנים לספר על זה בתוך המשפחה, הילד מאד גאה בעצמו, בחינוך הביתי, בקורס ה"נחשב" שמתחיל מחר . הוא מרגיש מיוחד וממש מחכה שישאלו אותו "...אז באיזה כיתה אתה?"

אביטל, לריטלין יש תופעות לוואי מאוד קשות, ע"פ מה שידוע לי, הרי ברור שלא כולם רוצים להתמודד עם תופעות הלוואי האלו. אבל אני עדיין חושבת שהיית אמיצה בהחלטה שלכם עם הילד ובמקרה שלכם זו נראת החלטה נכונה.
נראה לי גם שהילד שלך מאוד מאוד בוגר, (אולי גם פגוע?).

אביטל, לריטלין יש תופעות לוואי מאוד קשות, ע"פ מה שידוע לי, הרי ברור שלא כולם רוצים להתמודד עם תופעות הלוואי האלו. אבל אני עדיין חושבת שהיית אמיצה בהחלטה שלכם עם הילד ובמקרה שלכם זו נראת החלטה נכונה.
נראה לי גם שהילד שלך מאוד מאוד בוגר, (אולי גם פגוע?).

חזרתי כי הנושא מאד מפריע לי... עקרונית אותם ילדים שמכריחים אותם לקחת ריטלין יכולים לטעון שלקחו אבל זה לא משפיע. התרופה לא משפיעה על 100% מהילדים ובמיוחד ילדים גדולים צריכים מינון מאד גבוה כדי שזה יורגש. יש כאלה שגם עושים כאילו בלעו ריטלין ולמעשה זה כדור של סוכרזית.

חזרתי כי הנושא מאד מפריע לי... עקרונית אותם ילדים שמכריחים אותם לקחת ריטלין יכולים לטעון שלקחו אבל זה לא משפיע. התרופה לא משפיעה על 100% מהילדים ובמיוחד ילדים גדולים צריכים מינון מאד גבוה כדי שזה יורגש. יש כאלה שגם עושים כאילו בלעו ריטלין ולמעשה זה כדור של סוכרזית.

רוני, זה נשמע חמור מאד מה שכתבת, אני לא יודעת את ההגדרה המדוייקת אבל זה נראה אפילו פלילי. יש כאן חדירה לתחום הפרט והתעללות נפשית. מבחינה משפטית אני יודעת שאין לאף מורה בביה"ס (ובטוח שגם מנהל) שום זכות וסמכות לקבוע אם ילד יקח תרופות. לי אישית יועצת השכבה מסרה שהמחנכת חושבת שאנחנו עושים עוול לילד בכך שלא נותנים לו ריטלין והיא ענתה לה שאת המחשבות שלה היא צריכה לשמור לעצמה ואין לאף איש חינוך זכות לקבוע, זהו שיקול של ההורים בלבד. במקרה שלנו גם השיקול של הילד.

רוני, זה נשמע חמור מאד מה שכתבת, אני לא יודעת את ההגדרה המדוייקת אבל זה נראה אפילו פלילי. יש כאן חדירה לתחום הפרט והתעללות נפשית. מבחינה משפטית אני יודעת שאין לאף מורה בביה"ס (ובטוח שגם מנהל) שום זכות וסמכות לקבוע אם ילד יקח תרופות. לי אישית יועצת השכבה מסרה שהמחנכת חושבת שאנחנו עושים עוול לילד בכך שלא נותנים לו ריטלין והיא ענתה לה שאת המחשבות שלה היא צריכה לשמור לעצמה ואין לאף איש חינוך זכות לקבוע, זהו שיקול של ההורים בלבד. במקרה שלנו גם השיקול של הילד.

אביטל היקרה,
שמעתי על עוד בית ספר שלא מוכן לקבל ילדים ללא ריטלין, שמעתי שמנהלת בית הספר משפילה את הילדים שלוקחים ושואלת מול כל הכיתה: "כבר לקחת את התרופות שלך? הריטלין?, מה לא? אין לך מה לחפש כאן בלי התרופה".
בהצלחה.

אביטל היקרה,
שמעתי על עוד בית ספר שלא מוכן לקבל ילדים ללא ריטלין, שמעתי שמנהלת בית הספר משפילה את הילדים שלוקחים ושואלת מול כל הכיתה: "כבר לקחת את התרופות שלך? הריטלין?, מה לא? אין לך מה לחפש כאן בלי התרופה".
בהצלחה.

תודה ליאת. ככל שהזמן עובר כך אני בטוחה יותר בדרכי ואם לומר את האמת גם אין דרך חזרה. אם יצטרך בני לחזור לביה"ס הוא לא יכבד אף מורה לא יקשיב באף שיעור אם בכלל יכנס לשיעורים (כאילו שהמצב לא היה כך בשנה האחרונה שבה היה בביה"ס) .באשר לריטלין , יש לי הרגשה ש 10%-20% מתלמידי משרד החינוך בולעים את התרופה הזו כדי להתאים את עצמם למערכת. בכל אופן הבן שלי מאד מאושר וככל שמתקרב מועד הקורס שבחר ללמוד כך הוא מאושר ומתרגש יותר. חיים טובים ומאושרים מתחילים בד"כ בילדות מאושרת נכון?

תודה ליאת. ככל שהזמן עובר כך אני בטוחה יותר בדרכי ואם לומר את האמת גם אין דרך חזרה. אם יצטרך בני לחזור לביה"ס הוא לא יכבד אף מורה לא יקשיב באף שיעור אם בכלל יכנס לשיעורים (כאילו שהמצב לא היה כך בשנה האחרונה שבה היה בביה"ס) .באשר לריטלין , יש לי הרגשה ש 10%-20% מתלמידי משרד החינוך בולעים את התרופה הזו כדי להתאים את עצמם למערכת. בכל אופן הבן שלי מאד מאושר וככל שמתקרב מועד הקורס שבחר ללמוד כך הוא מאושר ומתרגש יותר. חיים טובים ומאושרים מתחילים בד"כ בילדות מאושרת נכון?

אביטל, בתור מי שמכירה מקרוב את נושא מתן הריטלין במערכת החינוך אני חייבת לברך אותך על החלטתך להוציא את בנך מהמערכת. יישר כוח. מי יתן וירבו אימהות כמותך!
בהצלחה רבה עם החינוך הביתי ואל תאמרי נואש. אין ספק שסיכוייו של בנך לחיות חיים טובים ומאושרים גדולים בהרבה מרגע שהוצאת אותו מחוץ למערכת. גם אם יתגלו קשיים אל תוותרי. בית הספר הוא מוסד אכזרי במיוחד עבור ילדים כבנך.
בהצלחה

אביטל, בתור מי שמכירה מקרוב את נושא מתן הריטלין במערכת החינוך אני חייבת לברך אותך על החלטתך להוציא את בנך מהמערכת. יישר כוח. מי יתן וירבו אימהות כמותך!
בהצלחה רבה עם החינוך הביתי ואל תאמרי נואש. אין ספק שסיכוייו של בנך לחיות חיים טובים ומאושרים גדולים בהרבה מרגע שהוצאת אותו מחוץ למערכת. גם אם יתגלו קשיים אל תוותרי. בית הספר הוא מוסד אכזרי במיוחד עבור ילדים כבנך.
בהצלחה

לכל המעודדות- העידוד ובכלל כל האתר הזה באמת נותן כח להתמודד עם הליכה כזאת נגד הזרם. כל הקריאה והכתיבה שלי כאן עוזרת לי לארגן את המחשבות שלי ולקבל המון ביטחון בדרך שבחרנו. רציתי להשוויץ גם בבן שלי שהוא בעצמו עוזר ומשכנע אנשי מקצוע שזו הדרך המתאימה לו. לפני כמה חודשים למשל, עוד ניסינו להעביר אותו לבי"ס אחר.בעיריה אמרו לנו שלא מעבירים בי"ס באמצע השנה -חוק. נפגשתי עם מנהל אגף החינוך ולא הצלחתי לשכנע אותו.
שבועיים לאחר מכן הבן שלי נפגש איתו ויצא תוך 10 דקות עם האישור ביד להעבור לבי"ס אחר.בדיעבד מסתבר שזה היה אחד השלבים לצאת מהמערכת.

לכל המעודדות- העידוד ובכלל כל האתר הזה באמת נותן כח להתמודד עם הליכה כזאת נגד הזרם. כל הקריאה והכתיבה שלי כאן עוזרת לי לארגן את המחשבות שלי ולקבל המון ביטחון בדרך שבחרנו. רציתי להשוויץ גם בבן שלי שהוא בעצמו עוזר ומשכנע אנשי מקצוע שזו הדרך המתאימה לו. לפני כמה חודשים למשל, עוד ניסינו להעביר אותו לבי"ס אחר.בעיריה אמרו לנו שלא מעבירים בי"ס באמצע השנה -חוק. נפגשתי עם מנהל אגף החינוך ולא הצלחתי לשכנע אותו.
שבועיים לאחר מכן הבן שלי נפגש איתו ויצא תוך 10 דקות עם האישור ביד להעבור לבי"ס אחר.בדיעבד מסתבר שזה היה אחד השלבים לצאת מהמערכת.

אביטל
נשמע קשה...מאחלת לכם הצלחה גדולה.מן הסתם בטח כבר קראת הרבה על ריטלין באינטרנט , אך אם את רוצה יש מאמרים בנושא ובכלל זה אתר נחמד מאוד שתומך בהורים וילדים , אך באנגלית. נקרא www.naturalchild.org
אשמח לקרוא עידכונים
יעל

אביטל
נשמע קשה...מאחלת לכם הצלחה גדולה.מן הסתם בטח כבר קראת הרבה על ריטלין באינטרנט , אך אם את רוצה יש מאמרים בנושא ובכלל זה אתר נחמד מאוד שתומך בהורים וילדים , אך באנגלית. נקרא www.naturalchild.org
אשמח לקרוא עידכונים
יעל

זהו. עברנו את המכשול של הפסיכולוג. הוא דיבר עם הילד והשתכנע למרות כל השקפת העולם שלו והאתיקה המקצועית. הילד עשה עבודה טובה. כל הכבוד לו. הפסיכולוג הבטיח בימים הקרובים לכתוב חוות דעת לטובת החינוך הביתי.

זהו. עברנו את המכשול של הפסיכולוג. הוא דיבר עם הילד והשתכנע למרות כל השקפת העולם שלו והאתיקה המקצועית. הילד עשה עבודה טובה. כל הכבוד לו. הפסיכולוג הבטיח בימים הקרובים לכתוב חוות דעת לטובת החינוך הביתי.

יונת, אולי לא הבנת. אני פניתי לקבלת פטור מחינוך חובה לא מסיבה אידיאולוגית כמו רוב משפחות החינוך ביתי באתר, אלא מסיבה של ליקויי למידה חמורים עד כדי חוסר התאמה למערכת. לכן הבקשה לאישור כוללת חוות דעת מקצועיות.בגלל שאני מוציאה (בינתיים) רק ילד אחד מתוך שלושה מהמערכת, אני לא יכולה לטעון שהסיבה אידיאולוגית.

יונת, אולי לא הבנת. אני פניתי לקבלת פטור מחינוך חובה לא מסיבה אידיאולוגית כמו רוב משפחות החינוך ביתי באתר, אלא מסיבה של ליקויי למידה חמורים עד כדי חוסר התאמה למערכת. לכן הבקשה לאישור כוללת חוות דעת מקצועיות.בגלל שאני מוציאה (בינתיים) רק ילד אחד מתוך שלושה מהמערכת, אני לא יכולה לטעון שהסיבה אידיאולוגית.

הנהלים לקבלת האישור לא כוללים דרישה לחוות דעת של יועצת או פסיכולוג. יכול להיות שסתם מתזזים אתכם. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה!

הנהלים לקבלת האישור לא כוללים דרישה לחוות דעת של יועצת או פסיכולוג. יכול להיות שסתם מתזזים אתכם. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה!

חזרתי קודם כל כדי לשנות את שמי, כי יש כבר אביטל לפני. זה כנראה שם שמי שנושאת אותו כנראה לא זקוקה למסכות....האמת גם באתי להשתפך. לא הכל הולך לי בקלות בקבלת האישור לחינוך ביתי (מוזר מאד...) האמת שאני עוד בשלב של להגיש את כל המסמכים לבקשה וזה לא פשוט. כדי להגיש את הבקשה היה עלי להכין:1- בקשה מנומקת.2-תוכנית חלופית. 3- חוות דעת של ביה"ס. 4- חוות דעת של פסיכולוג. והקב"סית תצרף את חוות דעתה. הבעיות הן:סעיף 3 של יועצת ביה"ס שכמובן נגדינו. בסעיף 4 הפסיכולוג החינוכי "שכח" להזכיר את הפרט החשוב ביותר שאמר לי שכדי שהילד יחזיק מעמד במערכת הוא זקוק לריטלין (ואז משרד החינוך אינו יכול לכפות עלינו לתת תרופה שנויה במחלוקת). כך שיצא ששניים כבר נגדנו. הבנתי שהפסיכולוג אינו יכול לצאת כנגד מקום עבודתו. התחכמנו וכרגע אנחנו מנסים לקבל חוות דעת של פסיכולוג אחר שאנחנו מכירים והיום הוא התקשר אלי והסביר לי שאינו יודע איך לכתוב חוות דעת שהרי מבחינת אתיקה מקצועית אינו יכול להמליץ לאף ילד בן 13 לצאת ממסגרת ביה"ס, שהוא מכיר ליקויי למידה רבים שבכל זאת נשארו, יכולים לטעון נגדינו שאין לנו מספיק סמכות הורית. כל הבקשה שלי מסתמכת על כך שאנחנו לא מצטיירים כמבקשים חינוך ביתי מתוך אידיאולוגיה כי, מה לעשות, אני עובדת ושני ילדי הנוספים במסגרת רגילה. הבקשה שלנו אומרת שמשרד החינוך הוא בסדר אך אין לו פתרון הולם לילד מיוחד כמו שלנו ולכן החלטנו לקחת אחריות על חינוכו. מחר הבן שלי ייפגש עם הפסיכולוג ואני מקווה שהילד ישכנע אותו בנחישותו. אני לא מבינה למה אף פסיכולוג אינו יכול לכתוב את מה שהוא מבין: כדי שהילד ישאר במערכת הוא צריך להתלות על שני דברים: א-ריטלין. ב- גדוד של מורים פרטיים שילמדו אותו במקביל לביה"ס את כל המקצועות כדי שיבין על מה מדברים בכתה. ואת שני הסעיפים האלה אי אפשר להכריח אותנו כהורים לקיים כי בעצם זוהי הודאה בכשלון המערכת.

חזרתי קודם כל כדי לשנות את שמי, כי יש כבר אביטל לפני. זה כנראה שם שמי שנושאת אותו כנראה לא זקוקה למסכות....האמת גם באתי להשתפך. לא הכל הולך לי בקלות בקבלת האישור לחינוך ביתי (מוזר מאד...) האמת שאני עוד בשלב של להגיש את כל המסמכים לבקשה וזה לא פשוט. כדי להגיש את הבקשה היה עלי להכין:1- בקשה מנומקת.2-תוכנית חלופית. 3- חוות דעת של ביה"ס. 4- חוות דעת של פסיכולוג. והקב"סית תצרף את חוות דעתה. הבעיות הן:סעיף 3 של יועצת ביה"ס שכמובן נגדינו. בסעיף 4 הפסיכולוג החינוכי "שכח" להזכיר את הפרט החשוב ביותר שאמר לי שכדי שהילד יחזיק מעמד במערכת הוא זקוק לריטלין (ואז משרד החינוך אינו יכול לכפות עלינו לתת תרופה שנויה במחלוקת). כך שיצא ששניים כבר נגדנו. הבנתי שהפסיכולוג אינו יכול לצאת כנגד מקום עבודתו. התחכמנו וכרגע אנחנו מנסים לקבל חוות דעת של פסיכולוג אחר שאנחנו מכירים והיום הוא התקשר אלי והסביר לי שאינו יודע איך לכתוב חוות דעת שהרי מבחינת אתיקה מקצועית אינו יכול להמליץ לאף ילד בן 13 לצאת ממסגרת ביה"ס, שהוא מכיר ליקויי למידה רבים שבכל זאת נשארו, יכולים לטעון נגדינו שאין לנו מספיק סמכות הורית. כל הבקשה שלי מסתמכת על כך שאנחנו לא מצטיירים כמבקשים חינוך ביתי מתוך אידיאולוגיה כי, מה לעשות, אני עובדת ושני ילדי הנוספים במסגרת רגילה. הבקשה שלנו אומרת שמשרד החינוך הוא בסדר אך אין לו פתרון הולם לילד מיוחד כמו שלנו ולכן החלטנו לקחת אחריות על חינוכו. מחר הבן שלי ייפגש עם הפסיכולוג ואני מקווה שהילד ישכנע אותו בנחישותו. אני לא מבינה למה אף פסיכולוג אינו יכול לכתוב את מה שהוא מבין: כדי שהילד ישאר במערכת הוא צריך להתלות על שני דברים: א-ריטלין. ב- גדוד של מורים פרטיים שילמדו אותו במקביל לביה"ס את כל המקצועות כדי שיבין על מה מדברים בכתה. ואת שני הסעיפים האלה אי אפשר להכריח אותנו כהורים לקיים כי בעצם זוהי הודאה בכשלון המערכת.

שלום לכל המגיבות המקסימות שקבלו את פני בכזאת חמימות. הדף הזה כנראה לא יתעדכן הרבה כי פשוט אין לי במה למלא דף בית אישי. הנושא שעניין אותי מכל בתקופה האחרונה הוא להביע את דעתי נגד הריטלין בתור אמא שכבר נתנה
לבן שלה את התרופה ולכן הגבתי בדפים הקשורים לכך. אני צריכה לעבור את השלב הזה של להצדיק את החינוך הביתי
שבחרתי לבני, כשזה יהפוך להיות ענין טבעי כנראה יהיה לי מה להגיד בנושאים אחרים.

שלום לכל המגיבות המקסימות שקבלו את פני בכזאת חמימות. הדף הזה כנראה לא יתעדכן הרבה כי פשוט אין לי במה למלא דף בית אישי. הנושא שעניין אותי מכל בתקופה האחרונה הוא להביע את דעתי נגד הריטלין בתור אמא שכבר נתנה לבן שלה את התרופה ולכן הגבתי בדפים הקשורים לכך. אני צריכה לעבור את השלב הזה של להצדיק את החינוך הביתי שבחרתי לבני, כשזה יהפוך להיות ענין טבעי כנראה יהיה לי מה להגיד בנושאים אחרים.

שלום אביטל!

שלום אביטל!

אפשר להכריז על זה כעל דף בית אישי ?
ברוכה הבאה @}