כן, כן, אנחנו בארץ.
שמחים וטובי לב.

[u]."אולי כבר נשלים, אמא" אומר ילדי הקט.[/u]
איזה מותק :)
[u]: "אמא, אני יכול לעזור לך לסדר?"[/u]
:)
את בארץ?

אמממ... אם מישהו יודע איך נכנסים לבאופן צעיר אז בבקשה שיכתוב לי במייל: [email protected]

יקירה, נסעתם לא מזמן אבל כבר מתגעגעים... מקווה שאתם עושים חיים שם.
אם יוצא לך להציץ פה לפעמים @} קבלי איחולי שנה טובה, שנת חיפוש ומציאה :-)

היי מותק :-) בהחלט חובה להיפגש לפני שאתם נוסעים, כי אחרת לא נתראה עד 2010 :-(
נראה לי שהאירוע יהיה רק עם החזרה מפארק הירדן (אנחנו ממש לא נוסעים, אבל האחרים כן). תהיי כאן עדיין?

רביעי אפשר |יש|
נגיע בסביבות שלוש אם זה בסדר.

אהלן. יום שני או חמישי טוב לכם שנגיע?
אם לא, תגידי מתי :-)

ואו! מה אני רואה... :-) איזה חדשות מסעירות!

(תודה על כל ההמלצות בשביל הבן. התחלנו משהו, אעדכן כשיהיה מה)
@}

התפטרתי.
הזמנתי כרטיסי טיסה.
כל השאר פשוט יקרה.

|יש|

קצת קשה לי. מרגישה מבולבלת. זקוקה להחלטה כלשהי.אמא שלי מטריפה אותי. מחכה שיפול עלי איזה רעיון גאוני.
איך את?

באיז אזור את מחפשת עבור הבן?

אני מכירה מישהי שמומחית לויסות חושי וגם כותבת על זה ספר. תתקשרו אליי ואתן לכן את הטל שלה. אבדוק איתה קודם שזה בסדר... נוגה 0547631202

במה מתבטא הקושי של הילד? גם לי יש בן עם קשיים בויסות חושי, מחפשת המלצות איתך.

המלצה חמה על גלעד 052264926 עובד בהמון סוגי מגע עם הרבה ידע וניסיון בעבודה עם ילדים.(ממליצה להתקשר אחרי יום שלישי)

ממליצה לך על נעמי סילבר. בת"א. יש לה הכשרה בכמה תחומים-פלדנקרייז, מסאג' תאילנדי ועבודה אנרגטית. הרבה נסיון בעבודה עם ילדים באמצעות תנועה ומגע סביב נושאים כמו שהעלית. יודעת לשלב יפה את ההורים בתהליך הטיפול ובידע שלה. 050-3000344. בהצלחה

_הבאנליות של הכאב שנגרר מילדות חסרה. סתם ילדות שיגרתית, עם מעט מדי חום, עם לא מספיק חופש. עם רצון עמוק לרצות, להקל על כולם - עם תחושה בסיסית שהחיים קשים. מעט מדי שמחת חיים.
היום אני שמה לב כמה זה נורמטיבי בחברה שלנו לגדול עם החוסר הזה. מצד שני מפתיע אותי כמה רבים מצליחים לחיות (?) עם זה בשלום. _
תודה על המילים והחיזוקים בדף שלי. זה מאוד משמעותי לי שאתן שם.הפסקתי לכתוב פתאום כי הייתי חייבת לנשום.

אוי תודה הוא נרדם ואני קוראת.
הנה המייל שלי just in case
[email protected]
לילה מקסים |L|

היה כייף לראותכם היום (למרות הכל :-P )
ומה קרה אח"כ? הילד חולה! ביקש ללכת לישון ברבע לשבע בערב... וזה אחרי שישן צהריים. נכון לעכשיו יש לו חום.
אולי וירוס? מקווה שהחמוד שלך ייצא נקי מזה.

מעולה :-)
הולכת לישון, נדבר בבוקר.

מותק, מה אתך? :-)
הייתי מתקשרת עכשיו, אבל נדחה לי ראיון (עם מישהו מחו"ל) וזו סיבה טובה להתקפל למיטה.
יש מצב שנבקר אתכם בשבת? אנחנו לאחרונה בעניין של פיקניקים ממושכים מאוד (אני לוקחת 2 ארוחות פלוס) במקומות נעימים, זה עושה פלאות למערכת. אולי נגיע לאזור שלכם ואז נקפוץ כחלק מהתוכנית האמנותית?

... אולי ביום ג'? או בבוקר החג?

חג שמח יקירה @} אולי יש מצב להיפגש אתכם מתישהו בחג/חוה"מ?
נוכל אפילו אולי לעשות שוב טיול אליכם...

הכנות שלך פשוט נהדרת.

אה אני לא מכירה. זמזמי לי. (-:

"אמא, אני רוצה לשמוע את השיר על המלך והמלכה" -- משירי ארץ אהבתי.

מחר אחה"צ כבר קבענו... חבל חבל.

[u]הו, כמה מתוק.[/u]
:-)

כנראה שנהיה בארוע החלפת חפצים בשבת בבוקר (בדובנוב). תבואו?

אוי כמה הוא פשוש!!
אם את פה בשבת נשמח להפגש.
חורשה? |עץ|

{@

מאד מאד מזדהה עם מה שכתבת ב- 4.1
{@

הו, כמה מתוק.

"אמא, את יודעת, כשכעסת עלי - את הכאבת לי את הלב"

סוף היום, עייפים, כל הצעצועים הפוכים.
חשבתי שאני לא שומעת טוב: "אמא, אני יכול לעזור לך לסדר?"

<בדיוק כשחשבתי לעצמי, שאם מנטרלים את כל העניינים ה"חינוכיים" ואת תחושת ה"לא פראיירית שלך", אני בעצם די אוהבת לסדר ולמיין>

תודה על הלינק איזו זריזות.
היה לי ממש נחמד. נדבר בקרוב.
לילה מקסים לשניכם.

וואו כבר ילד גדול. מה באמת? איפה את גרה? אני ברמת אביב. איזה כייף אפשר להפגש.

שיא החוצפה. היא ידעה שאני לא מעוניינת בשום זרוז אז היא שיקרה. ממש עבדה עליי. אני כל הזמן חושבת ללכת לשם ולאמר לה כמה היא פגעה בי. מצד שני רוצה לסלוח ולהמשיך הלאה.
בן כמה הקטן שלך?

תודה.
הדף שלך מקסים.
המון הזדהות.
אין שום פסול בלהראות חשופה ואנושית בפני הקטן. גם אני בוכה לפעמים. בהתחלה ניסיתי להסתיר. היום אני חושבת להפך. שיכיר אותי. את האני האמיתית.
את נהדרת. תמשיכי לכתוב. נעים לקרוא.

...אז אולי בסופ"ש?

[u]בקושי בקושי זוכרת את ההורים שלי עצובים, מדוכאים, מתפרקים[/u]
מעניין (נכנסתי לכתוב לך משהו ומצאתי עצמי קוראת בהתחלה). אני זוכרת ממש רק במעומעם את אמא שלי צועקת ומתפרצת עלינו ואפילו בוכה, לא זוכרת באיזה גיל זה היה ולא זוכרת למה.

חוץ מזה - יש מצב שתצטרפו אלינו מחר? הולכים לשבת במקס ברנר לחגוג יומולדת :-) (בלי מתנות! הילד כבר מושחת לגמרי מהבחינה הזו מאז הולדת אחיו). בפעם האחרונה שהבטחתי לו מקס ברנר, בהריון, לא הגענו לשם לבסוף, מצאנו מקום אחר בדרך והתיישבנו בו. הפעם זה חייב לקרות.

תודה יקירה @} .

:-)

קוראת
(())

היום קראתי את כל הבלוג הזה - ומאוד נהניתי.

את כותבת עדִין, יפה ומרגש.
[u]ודבר אחד מופלא שעלה לי: בכל פעם שאני מחבקת את הבן היקר שלי, אני גם מחבקת את עצמי.[/u] - פשוט מקסים !

{@

@} מזל טוב לחמוד שלך! @}

(בטח פספסתי את היום המדויק. אבל חושבת עליכם...).

[u]לי יש פתיל קצר להחריד, הוא בכל מיני "דווקאים" התנהגותיים... אין ספק שמתכוננים פה לעידן החדש העומד להתרגש עלינו[/u]
כמה שמוכר לי. היו לנו שבועיים מטורפים כאלו. בינתיים נרגע אצלנו.

אהלן @}
תודה על מה שכתבת, בינתיים היו לנו זמנים סוערים כאן אז לא כ"כ התפניתי להרהר בדברים. קודם היו ענייני שינה של מוצקו, אח"כ בחצות של אותו לילה הוא קם עם סטרידור נוראי. אתמול והיום לא הלך לגן (היום הוא אצל הסבים), משתעל ומנוזל.
בכלל בימים האחרונים לי יש פתיל קצר להחריד, הוא בכל מיני "דווקאים" התנהגותיים... אין ספק שמתכוננים פה לעידן החדש העומד להתרגש עלינו. זה ממש בימים הקרובים! בעוד יומיים או בעוד שבועיים...

הכל טוב? @}
ראי מה כתבתי בבלוג האמהות שלי - בין היתר על סמך דברים שדיברנו עליהם..

תודה על תגובת העדשים. הייתי עצלה ושמתי הכל ביחד ונראה איזה קוואץ' יצא לי...

אנא בדקי מייל.

(())

כמעט בדיוק מה שהלך אצלנו אתמול... ימים כאלה.
חשבתי שנספיק להיפגש השבוע, אבל הזמן נוזל לנו בין האצבעות (אנחנו הלא במצב הפוך לשלכם).

[u]והוא, כשאני בשיא הכעס, שפופה, דוחף את הראש שלו מתחת לראשי: "אמא, את עוד אוהבת אותי?"[/u]
אוחחח.

[u]איזה יופי. שימשיך ככה[/u]

_כבר שבוע שאנחנו חוזרים כל צהרים הביתה, בני ואני לארוחת צהריים ומנוחת צהריים ואחר הצהריים. שלמים. פנויים.
כרגע זה נראה לי קצת כמו חופש. נראה איך תהיה לנו השיגרה_
ימים של נינוחות בפתח :-)

איזה יופי. שימשיך ככה {@

איזה כייף שחזרתם (()) מחכה לשמוע חוויות! בואי ניפגש בקרוב.

אני חושבת [po]שמונו לוגית[/po] לא נמצאת כאן באופן זמני, מסיבות אישיות (טובות!) ותחזור בקרוב @}

נו מה שלום הקטן שלך? התרגלתי לעדכונים...

[u]לא לעשות כלום: לא מוערך מספיק (בכלל). ממש כמו שקט.[/u]

אני מסכים עם הרעיון.
פעם אהבתי לשמוע מוזיקה, היום אני ממלא את הזמן בדברים שאני רוצה שיהיה לי בראש.

אם זה מעניין, אז ארחיב, שזה התחיל כשרציתי שקט ולחשוב את מה שרציתי, ירדתי לחוף הים, צעדתי בחושך לבד, ואחרי כמה זמן קפץ לי שיר לא כל כך קשור.
מאז התחזק בי הרצון למלא בעצמי את הזמן.

קחי בחשבון שלהשאר בבית עם הילד טומן בחובו גם המון תסכול ולפעמים ייאוש וזה אולי צד שאת פחות חשופה אליו. האמת היא מתיד איפשהו באמצע, ואת יכולה להמצוא לך את האמצע שלך בלי להיות בחינוך ביתי ובלי להקים דיקקטורה טבעונית. איכשהו ההרגשה שלי היא שהדור של ההורים שלנו ידע יותר טוב לעשות את זה.

[u]ברגע שערים למנגנון הוא מאבד מכוחו, אבל כשהפתיחות גדולה יותר - שוב אני נתקלת בתחושה הזו, זה לא בהישג ידי. אני קוראת וקוראת, פה באתר וגם בספרים על אפשרויות אחרות, על חינוך אחר - בקיצור - על חיים אחרים. וזה עדיין לא בהישג ידי. אני מזהה את הקנאה וזה עוצר שם.[/u]
מזדהה. מיליון פעמים החלטתי שאני מפסיקה לקרוא פה, שזה לא שווה את תחושת התסכול ורגשי האשם. והקנאה, כמובן, הקנאה. אבל אני נשארת כי אני מרגישה שהרווח שלי גדול מספיק - אני לומדת, אני מנסחת לעצמי את מה שהייתי רוצה, על מה אני חולמת.

זה תהליך.
בהתחלה הכל מכביד ואפילו מכריע, ואז מתמקדים ומתכנסים והעולם מפסיק לשנות, מה שמשנה זה את, הוא, כאן ועכשיו.
{@
(())

[u]עשה בסיר[/u] |יש| נהדר!

כןכןכן! כמעט בדיוק ככה גם אצלי, בעיקר שעות העבודה והחינוך הביתי שאינו בהישג ידי, ומצוקת הקניות (לי יש יופי של מקום לעשות בו קניות, וזה כמעט המקום היחיד שאני מסוגלת לעשות בו קניות עם הילדים, ואני משתדלת לעשות שם את כל הקניות שלי; אבל כשיש משהו שאני צריכה במקום אחר, אני בבעיה).

ב [po]מדור חיתולים[/po] יש ים עצות וטיפים..
[po]גמילה מקקי בחיתול[/po]
[po]רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים[/po]

אני חושבת שמה שמצליח לשגע אותי בגמילה הזו, זה שנראה כאילו הוא לוקח את זה [b]מאוד[/b] בקלות: "קצת ברח לי פיפי" או "עשיתי פיפי על הרצפה". ככה בנון-שלנט :-) אז ברור שאני לא רוצה שהוא יקח את זה קשה, אבל נראה כאילו זה ממש לא מזיז לו. יכול להיות שזה באמת לא מזיז לו??

[u]המריטות הזו של סוף היום, ששם אני בדרך כלל לבד, לא חברים ולא משפחה, וגם בני, איך לומר, לא תמיד בשיאו.[/u]
בדיוק!..
[u]מצד שני, הנה, גם ברגעים האלו אנחנו ביחד - אמהות ובנים (או בנות). אמהות מתמוטטות, עייפות, מדוכאות, אין לאן לברוח. ואני חושבת מה זה עושה לילדים לראות אותנו ככה, 360 מעלות, בלי יכולת להתחבא או לקחת פסק זמן. בסופו של דבר הניחוש שלי הוא שזה לא רע, אבל האמת - אני גדלתי באופן אחר. בקושי בקושי זוכרת את ההורים שלי עצובים, מדוכאים, מתפרקים. איזה הורה עדיף? ההורה הכל יכול או ההורה האנושי?[/u]
אוי, גם כן, בדיוק (למרות שההורים שלי לא בדיוק דוגמה לכלום בגלל הלינה המשותפת).

[u]אם רק היה שם מישהו שהיה עוזר לכמה דקות, עד שאצליח להתעשת...[/u]
בדיוק. מה שאני כל כך משוועת אליו לפעמים זה ה"קח אותו רגע" הזה, המריטות הזו של סוף היום, ששם אני בדרך כלל לבד, לא חברים ולא משפחה, וגם בני, איך לומר, לא תמיד בשיאו.
מצד שני, הנה, גם ברגעים האלו אנחנו ביחד - אמהות ובנים (או בנות). אמהות מתמוטטות, עייפות, מדוכאות, אין לאן לברוח. ואני חושבת מה זה עושה לילדים לראות אותנו ככה, 360 מעלות, בלי יכולת להתחבא או לקחת פסק זמן. בסופו של דבר הניחוש שלי הוא שזה לא רע, אבל האמת - אני גדלתי באופן אחר. בקושי בקושי זוכרת את ההורים שלי עצובים, מדוכאים, מתפרקים. איזה הורה עדיף? ההורה הכל יכול או ההורה האנושי?

[u]חוסר סבלנות. ואין לאן לברוח. אני אומרת לו: עכשיו אני הולכת לחדר שלי. הוא מגיע שתי דקות אחר כך.[/u]
מוכר מאוד...
[u]אם היו לי עוד כמה רגעים לנשום, להרגע..[/u]
אם רק היה שם מישהו שהיה עוזר לכמה דקות, עד שאצליח להתעשת...

[u]אני רואה את זה בזמן אמת ולא מצליחה לפתור את זה. בקטעים האלו, הרוגז מטפס לי בגרון. בדרך כלל אני פשוט חושקת שיניים. כשזה לא הולך אני צועקת או בוכה, מה שבא קודם - - ומתגעגעת לסיגריה[/u]
אבל זה, אני חושבת, תקף לכל אמא. (())

[u]נראה לי שהחיים, עם כל מה שיש בהם, רלוונטים לילדים_ אני מסכימה איתך. גם אצלי בערב הכי קשה ולפעמים יש לי מצב רוח. אז מה אני אעשה? אסתיר מהם? אפילו אם זה ילך (וזה לא) מה זה ישיג? נכון _שכמובן עדיף להם אמא שמחה ומאירת פנים על פני אמא כועסת ועצובה[/u] אבל כרגע אמא שלהם כועסת ועצובה, זו האמא שיש. אמא שמחה תהיה מחר. או... או באיזה יום אחר כשנפגוש בה במקרה. :-P

והוא שר: "זה לא כל כך נעים [b]להיות[/b] גן סגור"
האמת - צודק.

[po]פלוני אלמונית[/po] , זה בדיוק העניין. אנחנו כל כך הרבה לבדנו, וזה יופי - אבל גם כל כך כיף שבא מישהו ששנינו אוהבים, שבמקום שיהיה כיף כפליים, נוצרה שם ממש תחושה של תחרות על תשומת הלב של האורח (ממש כוחות, הא?).. זה היה מבאס. לפחות הצלחתי לראות את זה באיזה שהוא שלב. מאז זכינו מהאורח לביקור הרבה יותר שפוי. אני מניחה שקוראים לזה למידה :-)
בזמנו גם אני חשבתי שההורים שלי סגורים, והיתה לי ביקורת על כך שרוב הזמן היינו עם עצמנו (כאילו ההורים לא מספיק פופולריים?). היום אני מבינה כמה זה חשוב ומאפשר בשבילנו להיות אחד על אחד (קשר, התבוננות, שלווה) ולזכות מדי פעם במפגשים עם חברים שאנחנו ממש אוהבים (ולא בשביל למלא את הזמן).

[u]"אולי כבר נשלים, אמא" אומר ילדי הקט.[/u]
המסת אותי.

היי מנולוגית מאד התרגשתי לקרוא על ההתנהגות של הילד שלך בבוא האורח, כשהייתי ילדה הוריי מיעטו להזמין אורחים והאחים שלי היו בוגרים מאד (הפרש של למעלה מעשר שנים) ומאד חיכיתי שיבואו אורחים ("או אפילו דודים" הייתי מבקשת). אני חושבת שזו נבעה מהרגשת בדידות מסויימת כי לכל החברים בגן היו אחים בגילאים המתאימים וגם כי הוריי מיעטו לדבר אתי ולשתף אותי בדברים יומיומיים.

גם אצלי, כשבאים אורחים הילדים מתרגשים ורוצים להיות חלק מהאקשן. לא פשוט.
תגידי, אני רוצה להגיד לך משהו עם גוון טיפה אישי, לעשות את זה כאן (וכמובן תחקי אם תרצי) או במדיום יותר פרטי?

:-)

אחרי שהחלטתי שככה אי אפשר יותר ושינסתי מותניים להחזיר לעצמי את שעות הערב- אחרי בילוי אחה"צ מלבב, ארוחת ערב (בשלבים), מקלחת, סיפור, זמן הרגעות (דיפדוף בספרים ומשחקי חרקים), שני שירים וכמה חיות (חגב, דרקון, איגואנה) במיטה - הילדון הלך לישון במיטתו, ונרדם ZZZ . ככה סתם.

(())
גם לנו היה ערב זוועתי אחד השבוע (בגלל שנת צהריים שהתארכה יתר על המידה).

[u]."אולי כבר נשלים, אמא" אומר ילדי הקט.[/u]
מקסים, ממוגג ממש :-)

מאוד אהבתי את הקטע של ה'לא לעשות כלום'.
עובדת על זה חזק... :-)

חוצמזה, תתחדשי. {@

[u]לא לעשות כלום: לא מספיק (בכלל) מוערך. ממש כמו שקט. אני זוכרת שלפני איזה עשור שאלתי מישהו - מה, אתה סתם שוכב ושומע מוזיקה? בלי לקרוא? בלי כלום?[/u]
הזכרת לי שיחה שהיתה לי לפני שנה עם יוצר צרפתי (שוב הצרפתים האלה....). בחור (בחור... בסביבות ה- 50) יהודי שלפני שנתיים עשיה עליה.
הבחור הזה הוא ארט דיירקטור ועבד על סטים של סרטים ופרסומות בכל העולם (הבנאדם עבד צמודות עם אלטון ג'ון ומיק ג'אגר והיה חלק מצוות המעצבים של "אמיל") בקיצור בנאדם מלא סיפורים ציבעוניים וחיים מרתקים והוא אמר לי:
"את יודעת פה בארץ, כששואלים מישהו, נגיד אמן או יוצר, מה אתה עושה בימים אלה, להגיד שהוא לא עושה כרגע כלום זה נחשב מביש. אז תמיד אומרים לי אני עובד עכשיו על תסריט וגם מצלם סרט וגם כותב משהו וגם מופיע ותמיד מנסים להשמע נורא עסוקים שחלילה לא יחשבו שהוא פרזיט. ואם מישהו אומר בטעות אני לא עובד עכשיו, תמיד יש מישהו שמרים גבה.
בצרפת, לא לעשות כלום זה אחד הדברים הכי נחשבים וכששואלים מישהו מה הוא עושה והוא אומר שהוא עכשיו בשנה חופש, מייד כולם מתקנאים בו ומשוויצים בסיפורים על השנה או השנים שהם היו בחופש" (-:

|אוף| מעופפת אני. בטח שזו את :-) (חשבתי שאת מכרה מהפורום בתפוז, אז זה בלבל אותי לגמרי).

כותבת לך מייל.

ויי, עכשיו התקלת אותי. בירכתי אותך כברך יחידנית את יחידנית, והנה מסתבר שאנחנו מכירות אישית? :-)
(רמז! רמז!)

ברוכה הבאה!
קראתי את מה שכתבת ב [po]להסביר לילד חד הוריות[/po].
גם אני לפעמים שואלת את עצמי, והאמת היא שכנראה שלא "חשבתי על זה עד הסוף". מזל שלא, אחרת בטח לא הייתי עושה את הדבר הטוב ביותר שעשיתי בחיים.

@}

כשאני כבר פותחת את הפה - אין לי מה להגיד.
(חוץ מ - תודה)

ברוכה הבאה

אז הנה אני. [po]דף בית אישי[/po] .

אמא, רווקה, קוראת הרבה וכמעט בכלל לא כותבת, עובדת בהיי-טק (לשעבר), הבן שלי לא ב [po]חינוך ביתי[/po], אם כי אני עדיין מאמינה שהוא גדל גם איתי. צמחונית. וגם מתרגלת מדיטציה.
קוראת פה ושם באתר הזה לאורך השנים, לאחרונה נעימה לי פה האוירה, וגם מעניין.

[po]דף בלוג[/po] וגם.. [po]דף מוצנע[/po] וגם חושבת ש [po]אתר באופן טבעי שווה תשלום[/po].