על ידי מודי_תאני* » 27 פברואר 2007, 19:50
סתם כי בא לי לדבר.
כבר הרבה זמן אני רוצה לפתוח בלוג, לכתוב על כל מיני דברים שמטרידים אותי, אבל לא עושה את זה. יש שתי סיבות: האחת היא פחד ממחויבות, שאם התחלתי צריך גם לסיים ולהקדיש זמן לא רק כשמשעמם לי ולענות ולהגיב... השניה היא פחד מביקורת, בייחוד הפנימית. לראות שלא כתבתי טוב או יפה או מענין ולא ברמה המקובלת כאן.
אז אני כותב רק פוסט בדף בית ולא מתחייב לכלום.
סקויה בקמבודיה עם אמא, וציירה את עצמה על דף. אלה מציעה שהיא תצייר אותי, אבל סקויה מתעקשת שאני רחוק, ומציירת אותי על הצד השני של הדף. ואחר כך גם את סבתא, ובסוף את אמא (חוזרת לדף הראשון). אנחנו מאוד מתגעגעים. אלה אמרה לה שבקמבודיה תהיה לה יומולדת ואני אבוא. הן הגיעו לקמבודיה שלשום, אבל היומולדת רק בעוד חודש. היא מרגישה מרומה. צודקת. אני עוד לא יודע מה אקנה לה מתנה.
מציעים לי עבודה - להמשיך בפרויקט שאני עובד בו (היי-טק) מאוסטרליה. אני מתעקש לא לגור בסידני, אלא לעבוד מהבית, ויש לי חששות כבדים מרעיון העבודה מהבית, שזה דבר שמעולם לא עשיתי, ומכך שיהיה קשה לעבוד עם אנשים בלי מגע, רק טלפון, והפרשי שעות. אמרתי לבוס שלי שעדיף להם שאעבוד בבית, כי אז אוכל לעבוד בלילות, שזה כמו להיות פה ביום. יש אינטרנט מהיר באוסטרליה?
הדרישה הכי רצינית שלהם היא שמדי 2-3 חודשים אני צריך לבוא לישראל לשבוע או שניים כדי לעבוד על דברים ביחד. איך אעמוד בזה? לבקר את המשפחה והחברים שלי על חשבון העבודה?
היום מצאתי מלים למה שאני מנסה ליישם בחיי: לחיות בלי תירוצים.
והפתיחה של הפוסט הזה מוכיחה שאני עדיין רחוק.
סתם כי בא לי לדבר.
כבר הרבה זמן אני רוצה לפתוח בלוג, לכתוב על כל מיני דברים שמטרידים אותי, אבל לא עושה את זה. יש שתי סיבות: האחת היא פחד ממחויבות, שאם התחלתי צריך גם לסיים ולהקדיש זמן לא רק כשמשעמם לי ולענות ולהגיב... השניה היא פחד מביקורת, בייחוד הפנימית. לראות שלא כתבתי טוב או יפה או מענין ולא ברמה המקובלת כאן.
אז אני כותב רק פוסט בדף בית ולא מתחייב לכלום.
סקויה בקמבודיה עם אמא, וציירה את עצמה על דף. אלה מציעה שהיא תצייר אותי, אבל סקויה מתעקשת שאני רחוק, ומציירת אותי על הצד השני של הדף. ואחר כך גם את סבתא, ובסוף את אמא (חוזרת לדף הראשון). אנחנו מאוד מתגעגעים. אלה אמרה לה שבקמבודיה תהיה לה יומולדת ואני אבוא. הן הגיעו לקמבודיה שלשום, אבל היומולדת רק בעוד חודש. היא מרגישה מרומה. צודקת. אני עוד לא יודע מה אקנה לה מתנה.
מציעים לי עבודה - להמשיך בפרויקט שאני עובד בו (היי-טק) מאוסטרליה. אני מתעקש לא לגור בסידני, אלא לעבוד מהבית, ויש לי חששות כבדים מרעיון העבודה מהבית, שזה דבר שמעולם לא עשיתי, ומכך שיהיה קשה לעבוד עם אנשים בלי מגע, רק טלפון, והפרשי שעות. אמרתי לבוס שלי שעדיף להם שאעבוד בבית, כי אז אוכל לעבוד בלילות, שזה כמו להיות פה ביום. יש אינטרנט מהיר באוסטרליה?
הדרישה הכי רצינית שלהם היא שמדי 2-3 חודשים אני צריך לבוא לישראל לשבוע או שניים כדי לעבוד על דברים ביחד. איך אעמוד בזה? לבקר את המשפחה והחברים שלי על חשבון העבודה?
היום מצאתי מלים למה שאני מנסה ליישם בחיי: לחיות בלי תירוצים.
והפתיחה של הפוסט הזה מוכיחה שאני עדיין רחוק.