[po]חלב אב[/po]

יש מצב שגבר יכול להניק? שמעתי שאפשר לקחת הורמונים ושמתפתח חלב בפטמותיו.
האם זה נכון?

מדהים.

מעתיקה מהבלוג של לוטם מרווני ([po]שיעורים מפי ינוקא[/po]):

Milkmen: Fathers Who Breastfeed

http://www.unassistedchildbirth.com/miscarticles/milkmen.html

אלו מאמרים על גברים שמניקים או הניקו בהצלחה.

בתור אב לשניים, הראשונה לא ינקה (בעיות בהנקה) והשני כן, אני חייב להסכים עם הד.
אני באמת אבא שמשתדל, ולדעתי גם מצליח, להיות שותף שווה בגידול הילדים. מלחתל ועד לחנך.
עד כמה שאני שותף לגידול של ש., הילד היונק, בדיוק בדרכים שתוארו כאן - גרעפס, לשחק איתו, להרדים אותו, הכל - אני מרגיש הרבה פחות מעורב והרבה פחות שותף שווה מאשר עם ר., שלא ינקה. זה לא רק עניין הזמן - למרות שאין מה לזלזל בעניין הזמן, שהוא לא פעוט - זה העניין של האחריות, או המסוגלות. את ר. יכולתי לקחת על עצמי ולטפל בה מא' ועד ת'. אצל ש. אני תמיד צריך לקחת בחשבון שאמא שלו תהיה בסביבה, כדי שאני אוכל לשאול איך הוא אכל, וכדי שתהיה זמינה להנקה.
למרות שזה לכאורה הבדל 'לא משמעותי', הוא ללא ספק גורם לי להרגיש פחות מעורב, בצורה משמעותית.


[hr]

בעיניך תחרות עם הילד גורמת לאב להתנגד להנקה?

[u]איך את יודעת איך רוב בני הזוג מתבטאים[/u]
ברור שאני יודעת רק מתוך מה שהן משתפות אותי אבל ניתן לראות איך גבר מתייחס לאישתו בנוכחותי ולחבר עם דברים שאמרו לי. אולי אני תמימה אבל קשה לי להאמין שאיש יכול לומר לבת זוגו דברים איומים על החזה שלה ואז להתנהג אליה החיבה ואהבה ולא ניתן לראות דבר.
ושוב למרת שרב הנשים שאני מכירה לא מרגישות נפלא אחרי לידה. מבחינה תפיסה גופנית לצורך העניין. יכול להיות שיש יתרון אבולוציוני בכך שהאשה לא בשיא המיניות שלה אחרי הלידה. הרי גופה תשוש והיא זקוקה לחיבה ולמנוחה לעיתים קרובות יותר מאשר סקס סוער.

[u]למען האמת, המוקד של מה שהיא מדריכה אליו הוא איך לאהוב את עצמך, איך לשפר את ההערכה העצמית שלך, ואיך לטפח את עצמך.[/u]
טוב שנרשמתי ;-)

[u]מדוע הוא במצוקה?[/u]
אני יכולה רק לנחש שהוא אדם שאינו מודע לעצמו, שעולמו הרגשי עבר טלטלה חזקה בעקבות הלידה, שהשינוי שקרה העלה אצלו מתהומות העבר מצוקה שקשורה בטראומת עבר שלו בקשר להרגשה שהוא אהוב או לא אהוב, ולנחש שזה בוודאי קשור לתחרות עם הילד שלו, תחרות שהוא לא מודע לה, שמאפילה על הדחף האינסטינקטיבי של הורים רבים להגן על ילדם ולטפל בו.
אצל הורים רבים, גם אבות וגם אמהות, התחרות (הצורך להגן על עצמם מהילד, שנחווה כגוזל מהם את החיים שלהם, במובן מסוים) יותר חזקה מאשר הטיפוליות. זה עניין של מינון מורכב בנפש האדם.

[u]רב הנשים אחרי לידה לא בדיוק מרגישות נחשקות ובן הזוג שלהן לא מתבטא כך.[/u]
יקרה, איך את יודעת איך רוב בני הזוג מתבטאים? הרי זה קורה במצבים אינטימיים. את יכולה לדעת רק מתוך מה שהנשים בוחרות לשתף אותך.
אני יכולה להגיד לך, שהדברים שאני שמעתי מסמרים שיער ממש - ואני מדברת על מה שנשים מספרות שהבעלים שלהן עשו או אמרו להן אחרי לידה. ואני מדברת על [b]הרבה[/b] מאוד נשים.

[u]פלי ליידי עוזר בשיפור ההערכה העצמית?[/u]
עוזרת, וכן.
למען האמת, המוקד של מה שהיא מדריכה אליו הוא איך לאהוב את עצמך, איך לשפר את ההערכה העצמית שלך, ואיך לטפח את עצמך.
אחרי זה באה המשפחה.
אחרי זה בא הבית.
אחרי זה כל שאר העולם.

לא הבנתי.
מדוע הוא במצוקה?
רב הנשים אחרי לידה לא בדיוק מרגישות נחשקות ובן הזוג שלהן לא מתבטא כך.
פלי ליידי עוזר בשיפור ההערכה העצמית?
אני אשלח לה הזמנה לכנס.

[u]הי, אולי תקחי אותה להרצאה על פלייליידי?[/u]
ושבמקביל, בן הזוג יגיע לסשן על אבהות והנקה (-:
([po]יום עיון לה לצ'ה 2005[/po])

[u]בינינו אני פשוט לא מבינה את זה.[/u]
אני אנסה לתת לך קצה חוט:
הבעל במצוקה, וזה מה שיוצא ממנו.
זה מסובך. היא צריכה להשקיע בו טיפוח, ולהשקיע בעצמה, כי רע לה עם עצמה. היא מרגישה לא יפה ולא נחשקת והוא הראי שלה.
את יכולה לעזור לה בשיפור ההערכה העצמית.
הי, אולי תקחי אותה להרצאה על פלייליידי? (-;

תודה על הרעיונות למשפטים. נראה לי שהם ישמשו לי.
בינינו אני פשוט לא מבינה את זה.

[u]אם כך, אז הייתי מתערבת.[/u]
בהרבה מקרים, תמיכה אמיתית בהנקה היא לדעת מתי ואיפה לשתוק. הוא יישאר בעלה, היא לא תוותר עליו כל-כך מהר - ובבחירה בינך לבינו די ברור מי יישאר בחוץ, דווקא כשהיא כן תזדקק לתמיכה (ולא בסיגנון של "איך את נותנת לו לדבר אלייך כך," אלא "כמה נפלא שאת נותנת לתינוק שלך את הטוב ביותר.") כשההנקה תיגמר, מתי שזה לא יהיה, ההערות הגועליות שלו יישכחו - אבל סביר להניח שהערות שלך נגדו יישארו איתה. אני אף-פעם לא נכנסת בין בעל לאשתו בנושא הנקה, כמדיניות - היו לי כמה מקרים של בעל מאוד לא תומך הנקה, ואני אומרת תמיד - אני בשבילך בכל נושא שקשור להנקה, כל מה שתצטרכי - את המחלוקת עם בעלך את צריכה לפתור בכוחות עצמך.

אני יודעת מה הייתי עושה במקומה :-P

במקומך הייתי מחזקת אותה בדרכה, על כך שהיא עושה את הטוב ביותר עבור תינוקה, וכי אין לבעלה זכות להשפיל אותה בהערות גועליות על החזה שלה. נשמע שהוא מקנא בתינוק ומתנהג בצורה ילדותית. האם את מתכוונת שתמיכה בה היא התערבות? אם כך, אז הייתי מתערבת.

יש לי חברה שבן הזוג ממש לא תומך בהנקת הילוד . הייתן מתערבות בנושא? הוא הופך את חייה לגהנום. היא שאלה לעצתי. נראה לי שאין לו סיבה ממשית להתנגד.
הוא מתנגד שתניק בפומבי אלא רק בבית וכן מעיר לה הערות מביכות על מראה החזה שלה.
מה הייתן עושות במקומי?

Lol, I thought the discussion here would be about [url=http://www.unassistedchildbirth.com/milkmen.htm]men who nurse[/url] :-)

אני חושבת שה"בחירה בהנקה" (ביטוי שכבר נראה לי לא לענין - זו הרי הבחירה הראשונית של הטבע) בהחלט משפיעה על מה שקורה במשפחה. מהנסיון שלי ושל עוד חברות, הצמידות של האמא לתינוק גורמת לפחות השקעה של האבא בטכניקות הרדמה בגילאים הצעירים, לפחות נכונות לקימות בלילה כי הפתרון האולטימטיבי אצלה ובמילא היא צריכה לקום, וכו'. בקיצור, לאיזה מצב שכולם מתרגלים שאמא קודם כל "אחראית תינוק", בעוד שלאבא יש גם חיים. כמובן שהאבא משחק ומחתל ורוחץ ונושא והכל, ויש לו קשר חם עם התינוק. לא זה הענין, התינוק וגם האבא בסדר גמור, מי שאולי צריכה כאן עזרה זו האמא, שאולי זה קשה לה ואולי הקושי שלה לא מספיק מטופל. ובאמת צריך מודעות ורצון רב כדי לנסות ולפתוח את זה יותר.
בעיני זה לא טיעון בדיון בעד או נגד הנקה, זה בכלל לא נכון לראות את זה ככה, אלא אתגר נוסף בהורות ובזוגיות, ולפעמים, פשוט עוד אחת מעובדות החיים (נכון, כמו ההריון שהוא של האשה) שאולי היינו רוצים לשנות אבל אי אפשר.

מה דעתכם על [po]אבות ומינשאים[/po] ?

בעלי ([po]ירון צברי[/po]) יצא למילואים לפני 3 ימים. אתמול בלילה (בתוך המיטה המישפחתית בביתנו כאשר אני באמצע בין יפתח (3 שנים) ליואב (5 שנים)) יפתח פתאום אמר "אני רוצה הביתה לאבא"! וכאשר אמרתי לו שאנחנו בבית הוא אמר "לא אני רוצה הביתה עם אבא". ממש ריגש אותי לראות כי ההגדרה של הבית כוללת בתוכה את אבא בהכרח. וזה בלי שירון נתן בקבוקים או קם בלילה להאכיל. ההורות התבטאה בצורות שונות ונהדרות (מקלחות, התגששויות וכדו') ולפי התוצאה נראה כי בהחלט אין הכרח לכרוך את האבהות עם הבקבוקים והאכלה, יש זמן להנקה ואמא ויש זמן שגם האבא מקבל (ומרוויח) את המקום שלו.

איזו תשובה יפה.

הגיעה אלי שאלה ותשובה בדיוק בנושא שנדון כאן.
ראו: http://www.naturalchild.org/advice/q65.html

אני נוגע בו הרבה, (עכשיו הוא כבר אוכל מבקבוק אז אני גם מאכיל אותו)
כל המעורבות הרגשית שלי לא באה ממקום של החמצה אלא של גילוי.גילוי איזה כיף וממלא זה טיפול בילד ונסיון להבין את המנגנונים שגורמים לכך שאבות מעורבים לעיתים קרובות כל כך מעט בחוויה זו .

הד, ניסית לעשות לתינוק מסאג'ים? אצלנו זה מאוד מקרב בין האב ובין בנו היונק!

המסעדה הניידת, אני דווקא ממש מסכימה איתך.
אבל יש דברים מעניינים שהבחנתי בהם:
למשל, "פינוק" בהחלט תלוי בהגדרה, וכשאני מתבוננת בבתי, מה שאני רואה הוא שיש קטעים שבהם התנהגותה נראית ממש "מפונקת", ולעומתם קטעים (רבים יותר, האמת) שבהם התנהגותה בוגרת, עצמאית ואחראית לאין שיעור, גם באופן "עקרוני" - ועוד יותר בהשוואה לילדים אחרים בני גילה.

וההנקה - כן, ידוע הקשר בין הפסקת ההנקה להפסקת ההתעוררויות בלילה, אבל הואיל ויש לי תצפיות מארבע וחצי שנים, אני יכולה לומר, שעם ההנקה, ההתעוררויות בלילה פשוט יורדות עם הגיל, מעצמן, וגם דפוסי השינה הולכים ונעשים פחות תלויים בי, שוב, בלי קשר אלי, אלא אני רואה שיש התפתחות טבעית אצלה.
כמובן, צריך לזכור שני דברים: ראשית, יש לי אופי של חוקרת ואני תמיד עושה מעקב ותצפיות על כל דבר... אז זה משהו שמעניין אותי, לעקוב אחרי שאלות כאלה. שנית, מעקב כזה מצריך נכונות להניק ארבע וחצי שנים בלי שום איכפתיות מצדי מתי זה ייגמר (ממש ממש לא איכפת לי), אז חבר'ה, לא לקחת אותי כדוגמא, כן? במקרה לי זה מתאים, אז המחקר הזה יימשך עד סופו (ואז, לא נורא, אני מקווה שאני אתנחם בזה שיישאר עוד אחד להניק... זה למקרה שיהיה לי נורא עצוב כשהיא תיגמל - סתם כי שמעתי שזה קורה לאמהות, אני לא מבטיחה לכם שגם הגמילה לא תהיה לי מתאימה ונוחה כמו ההנקה... :-) )

אני חייבת לציין משהו שלא קשור להנקה אבל כן קשור להורות.
לפעמים ישנה פגיעה בקשר שבין האב לילדים לא רק משום שהאב דחק את עצמו הצידה, אלא גם שהאם הזיזה אותו מהתמונה.
[b]לדוגמא[/b]:
תינוק בוכה, אבא ניגש להרגיע- האם לא מסוגלת להמשיך לשמוע צרחות, לוקחת את התינוק מהאבא ומרגיעה אותו.
[b]דוגמא נוספת[/b]:
התינוק נרטב (למשל) צריך להחליף לו, אבא לוקח את התינוק ומתחיל להלביש, התינוק בוכה, האם שומעת לוקחת את התינוק ומלבישה בעצמה (לא נותנת לאבא לנסות).
ויש עוד ועוד דוגמאות.
הרבה פעמים שלא במודעות אנחנו בעצמנו מרחיקות את הבעלים שלנו מהילדים ולוקחות על עצמנו את מכלול הפעילויות שסביב הילד ולפעמים עקב כך לא נשאר הרבה מקום לאב.
עד שבסופו של דבר הוא כבר באופן דיי אוטומטי מוציא את עצמו מאחריות (הוא חושב שלא מספיק סומכים עליו וגם אין לו מספיק ביטחון).
[b]דוגמא אחרונה[/b].
בעלי לקח את הילדים ביום שבת לטיול באחד הנחלים בצפון, אני נשארתי בבית (היום אני מנסה לתת לו זמן איתם לבד משום שאם אני הייתי שם אז הם היו נצמדים אלי, ובנוסף לא הזיק לי קצת זמן להיות לבד).
למרות שרציתי לתת לו אוטונומיה מוחלטת, מצאתי את עצמי כל רבע שעה מתקשרת אליו כדי לשאול מה שלומם ומה הם עושים ולו בכדי להרגיש שאני עדיין בשליטה.

אני מסמיקה....
יש לזכור שבגיל 15 חודש זה "לא חוכמה" להניק שני ילדים. זה פשוט וקל.
לילדתי יש היפוטוניה. מתח שרירים נמוך. אנחנו מחכים לאבחון רציני ב"מאיר" (כי יש לה גם ברזל והמוגלובים נמוכים והיא שוקלת שמונה וחצי ק"ג). וילדי יונק ורץ, יונק ורץ.

אני חושבת שאני רוצה תמונה של אילת (עם התאומים כמובן) על המקרר שלנו בבית- שכל פעם שאני ארצה לקטר שא לא נמצא מספיק אני אראה אותה ואתאפס("אמר חברו לא נורא חבר...")לגדל שני תינוקות לבד כמעט, ועם בוס קשוח לבן הזוג (רא"ל מופז) ולהניק את שניהם - את נהדרת!
מי יתן וירבו כמותך !
אגב, אני מכירה מחקר (ממש לא מדעי אבל עובר מדור לדור)שאומר שילדים של בני אדם הולכים על הרגלים ולא על הפה...(איך עושים את הסמיילי הזה???!!!!) אז ניתן לנתק את ההנקה מההליכה.
ועוד רעיון מדהים שעלה לי זה עתה - אולי אפשר להניק תינוקות בני שנה וקצת בלי להרים אותם על הידיים (אולי ממש בלי לנגוע בהם)ואז הם יהיו חייבים לרוץ...
אני כל כך משתדלת להימנע כאן מהציניות הרגילה שלי אבל לפעמים זה מתפלק לי .
בכל אופן אילת- אני לא מכירה אותך אבל יש לך מעריצה !

מיץ, לדעתי התמיכה של הבעל זה הדבר הכי חשוב.
אין לי ספק שרק בזכות יורן הנקתי ואני ממשיכה להניק.
בהזדמנות זו אני רוצה לומר שאם הייתי שומעת מהצד שלו עידוד כביכול על כך שרוצקי מקבלת בקבוק, לא חושבת שהייתי מסוגלת אי פעם לסלוח לו.
לעומת זאת אמא שלי לא חסכה מילות ביקורת על כך שאני מניקה(!?) את רוצקי אחרי שהיא זכתה ל"אושר הזה" לתת לה בקבוק בבית היולדות כשהייתי בטיפול נמרץ, ועוד פעמיים אחר כך. הרי כמעט מתתי. אז מה פתאום אני "מעייפת" את עצמי וכו'.
אגב, יוסי לא נתן לי להזיז אצבע בבית במשך שישה שבועות אחרי הלידה (זוכרים שהייתי המון בפורום (-: )
איזה כיף לנו שיש לנו בעלים שיודעים מה טוב לנו האמהות, להם האבות ולילדים המשותפים שלנו!!!!!!!!!!!!!!!!!

איילת (הי!) - את יודעת את זה, ובכל זאת: תינוקות רבים בגיל 15 ח', גם כאלו שאינם יונקים - אינם הולכים, מתעוררים בלילה (המון!), חווים התקפות זעם, ואוהבים מאד להיות על הידיים (ולא אוהבים לא להיות על הידיים...).
זה לא קל כשהם עושים הצגות, אבל זה לא קשור להנקה. זה לא קל בכלל להיות לבד שעות רבות עם שני גמדים, במיוחד בגיל הזה, כשהם כבר די ניידים, ועדיין אי אפשר לסמוך על שיקול דעתם. אני חושבת שמי שלא נמצא, לא יכול להכביר קשיים נוספים (ולו מורליים).
אם ב"מפונקים" התכוונת, למשל, לכך שהם מוכנים להיות על הידיים רק לבד/ רק בעמידה - אצלנו גיליתי שזה קשור (בעמידה את לא יכולה לחבק גם את השני), ולהפתעתי, כבר בגיל צעיר (לא בטוחה איזה) עזר להם מאד שאני מגדירה תור ובלעדיות - עכשיו אתה, ורק אתה, אצלי, ואחר כך את תהיי לבד (או להיפך). בהמשך, הצורך פחת ואיתו דעך הנוהג, אבל בתקופות קשות אנחנו שבים אל הנוהל הזה - שבהחלט עזר להפחית בכי.
עוד דבר שעזר בריבים על "רכוש" (אם הם כבר הגיעו לשלב הרכושני) הוא שלכל אחד תהיה בעלות על כמה צעצועים (השאר משותפים). אני מרגישה (גם היום, כשהם בני שלוש (בול!)) שכשנותנים להם קצת מרחב של "יחידאים" זה עושה להם יותר קל להתחלק בשאר המרחב.
איילת, יופי שאת נשארת פה, וקבלי חיבוק גדול (()) לך ולשני המקסימים שלך!

אין לי בעיה להתעורר ארבע פעמים בלילה. אין לי בעיה עם הפינוק. אישי אומר לי מידי פעם "אולי את תלכי מחר ואני אשאר איתם....".
כל מה שכתבתם נכון.
הדבר היחיד שמפריע לי הוא כשהם עושים הצגות (בוכים, מתעקשים להיות על הידיים, בכי, פרצוף עצוב וכד') כאשר עוד מישהו (סבא/סבתא/מטפלת/אבא) נמצא איתנו וכשאני הולכת ומשאירה אותם עם מישהו אחר אין בעיה.
מצד שני, היום הם היו מקסימים כאשר הורי ואחי היו פה.
אז אין לי פתרונות, אבל אתם נחמדים מאוד אז אני נשארת.

מאחר שאי אפשר לחשוד בי שאני לא תומכת בהנקה, אני אגיד את זה:
ייתכן מאוד שהם מתעוררים בלילה בגלל ההנקה. במובן זה שההנקה היא דבר כ"כ נחמד, עד ששווה להעיר בשבילו את אמא. ייתכן מאוד שאם לא היו יונקים בלילה, לא היו מתעוררים (או יותר נכון, כן מתעוררים, אבל חוזרים לישון בעצמם).
מהתרשמות אישית ולא מדעית כלל (בשמת את מוזמנת לתקן אותי או אפילו למחוק אם אמרתי שטות גמורה (-; )במבט מן הצד, ילדים יונקים בגיל זה לפעמים נראים "מפונקים", למי שמגדיר פינוק בצורה לא נכונה. ילדים יונקים בגיל זה לפעמים קשורים לאמא יותר מן הממוצע. מצד שני, בגיל מאוחר יותר, הרבה פעמים היונקים/יונקים לשעבר האלה הם [b]יותר[/b] עצמאיים ו [b]פחות[/b] מפונקים מן הממוצע.
אני מסכימה איתך שאין קשר בין ההתקפות לבין ההנקה, ולדעתי ייתכן מאוד שאם בתך לא הייתה יונקת, הייתה מתחילה ללכת בגיל עוד יותר מאוחר (-;
"אנחנו משקיעים כל כך הרבה כדי שהתינוקות שלנו יתחילו לדבר וללכת, ואז מבלים את שארית ילדותם בניסיון לגרום להם לשבת ולשתוק". (-:

אני מסכים עם יונת.
מצד שני אולי אפשר לעלות את הדברים לרמה המודעת.
האם הוא יהיה מוכן לפגוע בקריירה שלו על מנת להיות עם הילדים ?
האם אפשר לתת לו ערב שבו הוא האחראי על הילדים. זה מעניין אותו ? (עם או בלי הנקה)
אין ספק שקל לו לשחק במגרש הגברי של הקריירה. (ועוד צבא)
האם את יכולה לעזור לו לממש את עצמו באופן יותר שלם לא רק כאיש קריירה אלא גם כהורה?
לא ירצה לא יממש, אבל את כבת זוג בהחלט חלק מהברכיבים בהחלטה.
ובאשר להתקפות הזעם של הילד אופצייה שנראית לי סבירה היא חוסר בנוכחות הורית. (בן הזוג לא את)
פעם שמעתי ווידוי של מג"ד חי"ר שאמר שבנו הבכור קשור אליו פחות מהילד השני כי בזמן שהוא גדל הוא לא היה נוכח.
זה מחיר איום לשלם.

אילת, נשמע לי כאילו הוא נוקט בטקטיקה של "ההגנה הטובה ביותר היא התקפה"... יכול להיות?

א.ילת, מאוד מצער לשמוע על חוסר התמיכה של בעלך בהורות שלך, במיוחד כשכל המחקר לטובתך, ורק מיתוסים ודיעות קדומות בצד שלו.
קבלי (()) גדול מאיתנו. אנחנו תומכים בך!

בעלי, ששב הביתה רק לסופי שבוע, וגם זה פעם בשבועיים, טוען שההנקה מזיקה להם (תאומים בני 15 חודש). לכן הם מתעוררים בלילה, לכן הם מפונקים, לכן לילד ש התקפות (שטויות, יש לו סיבות טובות להתקפות הזעם והכאב, פשוט עדיין לא מצאנו אותן), לכן הילדה לא הולכת (מה הקשר?) אנחנו רבים די הרבה בנושא. פעם הוא היה גאה בי, היום הוא רוצה שאפסיק. כאמור, הוא לא בבית (הוא בצבא) כך שאני קובעת.

אצלנו נעמה יונקת אצל אמא ועושה גרעפס אצל אבא וגם נמצאת עליו במנשא כשהוא בבית.
אבא הוא גם המרדים המשפחתי.את נעמה במנשא, את אוהד בחיבוק בידיים ואת אמא בכל מיני אופנים...
דקל שעמד כאן לידי אמר שהנקה היא דבר שהוא מוכן לעשות מאמצים רבים כדי לאפשר לו להתקיים.(כמו לעודד אותי להשאר בבית חצי שנה נוספת למרות הירידה בהכנסה...)

טינה, אלה רגשות די קשים, לא?

אצלנו אני מרגישה שההנקה היתה דבר מקרב. גם אישי אוהב להתכרבל ולהתפנק עם בתו בהנקה... וככה שלושתנו מתפנקים לנו יחד (מעניין ששניהם אוהבים את הגוף של אמא ... :-) )

לפחות בשבועות הראשונים של ההנקה, היינו אני ובעלי יושבים יחד. אני הנקתי והוא לקח לגרפס. זו היתה פעילות משפחתית אהובה. לאט לאט זה נעלם (עבודה, עבודה), אבל ההנקה בודאי ובודאי לא פגעה בקשר בין הילד לאבא (אם כבר אז העבודה, העבודה).

איך שנכנסתי להריון רק חשבתי כל הזמן איך למנוע מאבא של התינוק קשר איתו.
ישר איך ששמעתי על הנקה ידעתי שאני אלך על זה. רק אני אטפל בילד הזה! רק אני!
וזו הסיבה שבחרתי בהנקה.
והוא יעשה את כל העבודות האחרות כמו להחליף חיתול. אמבטיה. לשחק. לטייל במנשא והשאר.
הכל כדי למנוע ממנו את הקשר.

לאחר שרוני נולדה, הגיעו אורחים מרחוק ומקרוב לראות את זיו פניה. לאחר בדיקה מעמיקה, אמר לי אחד האורחים - "היא יותר יפה ממך". מה עושים עם הערה כזו? כאישה, יכולתי להעלב (ראי ראי שעל הקיר - מי היפה בכל העיר - כמעט התחלתי להבין את התסביך של אמה של שלגיה). כאמא - הרגשתי גאווה אדירה.
למה הסיפור הטפשי הזה? כי הוא מדגים היטב את המידה בה ההורים נדחקים הצידה עם לידת הילד. האגו, הרגישויות, הגאווה שלנו - יש לשים אותם בצד לכמה זמן לטובת הילד.
טובתו הפיזית והנפשית של הילד, בוודאי בשנים הראשונות לחייו, היא חשובה יותר מגאוותו ורגישיותיו של האב הטרי. אינני ממעיטה מחשיבותן של מצוקותיו. יש לדבר עליהן, לבדוק איך ניתן להתמודד עימן - אבל הדבר החשוב בתקופת הינקות היא שהילד יקבל את הטיפול הפיזי הטוב ביותר - והנקה היא הטיפול הפיזי הטוב ביותר!!!! אז גברים יקרים, התבגרו, קחו אחריות על יחסיכם עם ילדיכם ותנסו להיות יצירתיים באופן שבו אתם בונים קשר זה.
אני חריפה במיוחד משום שהיו לי על כך ויכוחים ארוכים עם בן זוגי. הוא טען שגברים קושרים קשר טוב יותר עם ילדים גדולים, כי הם לא ממש יודעים מה לעשות עם תינוקות. אני טענתי שאם תנסה לבנות את הקשר שלך עם בתך בגיל 6 - אל תצפה שבגיל 12 היא בכלל תדבר איתך.
לנשים קל יותר, אולי, ליצור את הקשר, כי אנו מספקות את הטיפול הפיזי הראשוני. אבל גבר יצירתי שמשקיע מחשבה במה הם הדברים היחודיים שהוא יכול לעשות עם ילדיו - ירוויח קשר חם, יציב וטוב גם אשתו תניק את הילד עד ללשכת הגיוס...

בהקשר לדברייך לאה, אני לדוגמא לא יודע (ואפילו מאמין שלא) אם הייתי מעורב כמו שאני היום בגידול אביתר אילולא אביגיל.
יכול להיות לבת הזוג תפקיד מכריע בתהליך שילובו של בן הזוג
בדיעבד אני מאושר מההזדמנות שניתנה לי לעצור ממרוץ החיים ולבחון אותו מהצד.

בשמת,
אני מבינה (נדמה לי). מה שרציתי לומר הוא, שיש מרחק מאד גדול בין דיבורים ומעשים (ואני מתייחסת לבן זוגי ולגברים אחרים שאני מכירה, לא דוקא להד). גם בן זוגי היה רוצה קשר קרוב מאד עם הילדים. זה ברמת הרצון. בפועל, אני חושבת שהוא לא מוכן "להקריב" את מה שהקשר הזה דורש. לכך התכוונתי. אז לפני ששואלים האם הקשר של האב עם התינוק יכול להיות תחליף לאם (ומה עם גבר שמאמץ תינוק? הרי במקרה כזה הקשר עם האב - בהיותו הורה יחיד - הוא הקשר האולטימטיבי), אולי כדאי לשאול איזה אופי יש לקשר הזה גם אם הגבר הוא "מספר שתיים"? האם הוא עדיין יכול להיות קשר קרוב והדוק?

לאה, לי יש הרגשה שהד דווקא מדבר מנקודת מבט של אב שרוצה להיות עד כדי כך "שווה ערך" לאם שהוא יכול אפילו להחליף אותה, ומפריע לו שאנחנו בעצם אומרות לו ש"אמא יש רק אחת" ושבגילאים האלה הוא נידון להיות מספר שתיים.

מהנסיון המשפחתי הפרטי שלי. לדעתי, לבן זוגי יש קושי ליצור קשר יציב ומתמשך עם הילדים בינקות שלהם (כשהם קצת גדלים, יותר קל לו "להגיע" אליהם). כשהוא נמצא לבד עם אורי, הוא בדרך כלל ישן איתו. אבל שינה משותפת היא לא בסיס מספיק יציב לקשר. וזה בכלל לא קשור להנקה. עכשיו, כשאורי כבר יותר גדול ו"מגיב" הוא כבר משחק איתו, יוצא איתו החוצה וכו'. אז אני מניחה שעכשיו הקשר שלהם יתחזק. וגם זה לא קשור להנקה.
בן זוגי היה תומך מאד נלהב של ההנקה עד שאורי הגיע בערך לגיל שנה. עכשיו זה מפריע לו, מסיבותיו הוא, הלגיטימיות כשלעצמן, אבל אני לא מסכימה איתן (הגם שאני מבינה איך הוא מרגיש).
בשורה התחתונה, מי שעובד כל יום משמונה בבוקר עד שמונה וחצי בערב, אין לו להלין אלא על עצמו עם הקשר שלו עם הילדים (בעיקר הקטנים יותר) רופף. שינוי של דפוס העבודה שלו תלוי בו. לא בהנקה.

הד, אני ממליצה לקרוא את הספר "מילדות לבגרות בגיניאה החדשה" של מרגרט מיד. היא מספרת על החברה שהיא חקרה שם, שבה האבות קשורים לילדים יותר מאשר האמהות (מלבד ממש בהתחלה) למרות שיש שם 100% הנקה (אין אפשרות אחרת). לדוגמא, היא מתארת מקרים שבהם האב צועק על האם שהיא לא מטפלת כראוי בתינוק ושתניק אותו כבר. או היא מצטטת אימרה של הנשים שם שסידור השינה המוצלח ביותר הוא כשהאם ישנה בצד אחד של הבית, והאב עם התינוק בצד השני.

בשמת, רציתי לחזק את ידיך בעקבות התשובה שנתת להד בדף ההוא. פשוט אהבתי איך בשלושה משפטים ענית על הכל.
להד, טוב.. אני רוצה לשתף אותך במחקר המעמיק שעשיתי היום במשפחתי (בלי קשר למה שעלה באתר, סתם עניין אותי). היה נחקר אחד. מקווה שזה לא מעט מידי.. בכל אופן שאלתי אותו אם לא מפריע לו שאני עדיין מניקה המון (בת שנה וארבע) והוא התחיל לצחוק ושאל "למה שזה יפריע לי?".
יש אלף דברים שאבא יכול לעשות עם תינוק בן חצי שנה (חיתול, טיול, שירה, ריקוד, משחק, סיפור, בישול, כלים, גינון...) חייבים לתת לו מזון מלאכותי כדי לחזק את הקשר עם האב?

הד - סליחה על ההתפרצות. יש לי שאלה. אגב, אולי מישהו יחזיר את הדיון הזה לדף [po]הבעל שבתמונה המשפחתית[/po]?
תחושת שווי הערך שלך לא נפגמה כתוצאה מזה שאתה לא יכול להרות את הילד שלך?
עם כל הכבוד, קודם כל הילד. ומה שמגיע לו. אני מאמינה שמגיעה לילד קודם כל אמא. ורצוי גם אבא. (תכף יתנפלו עליי, לא נורא, שלפתי את השכפ"ץ).
אם נפגעה לאיזה אבא רגיש תחושת הערך, אז בבקשה שילך לתלות את החיתולים הרב-פעמיים ואחר כך יכין פעמיים קפה (נטול קפאין למניקה) וידבר עם האמא על זה.
ואם היא לא פנויה אליו, שילך לפסיכולוגית.
טוב, נו, בצחוק, לא התכוונתי לפגוע.
"ערך" נמדד לא בהאם אני הכנתי אותו מס' בקבוקי פורמולה כמו האמא. כל אחד טוב בדברים שלו (ראה מה שכתבה שגית בדף הבעל שבתמונה וכו').
הייתי צריכה להפסיק אחרי שאלת ההריון, כנראה.

הד, ממש אין לי תשובה בשבילך. כל גבר והתחושות שלו. אני לא בטוחה שכל אב לילד יונק מרגיש כמוך. זה עניין פסיכולוגי, למרות הזוית הסוציולוגית-אנתרופולוגית החזקה.
עניתי כבר למישהו בעבר על חשיבות האם (במיוחד המיניקה) שגדולה מחשיבות האב בשנים הראשונות, כי זה עניין פיזי.
אמרתי לך, מחקר בשאלה הספציפית שהעלית לא סביר, כי הוא מופרך מעיקרו.
מחקר על התחושות הרווחות של אבות לילדים יונקים בחברה הישראלית - מעניין. למה שלא תעשה אותו.

א. אני בהחלט חושב שהנקה לאורך זמן לא מאפשרת להורה השני להרגיש שווה ערך בגידולו של הילד. הוא תמיד נשאר ההורה השני. (עכשיו לפני שתתנפלי עלי כמו בדף הקודם, שימי לב שאני לא מנתח את מניעי האם. אני מדבר על מה שמרגיש האב.)
אני לא מאמין שיש מחקר ששולל זאת. (שוב קושי עצום במחקרי שטח בנושאים כאלה.)
אנחנו נשארים עם שאלת התועלת מול הפסד.

לעומת התרומה שבמעורבות ההורה השני - למה שמישהו יעשה מחקר כזה? זה לא עניין של או-או. מה יש, ההורה הלא מיניק לא יכול לעשות שום דבר אחר? ההנקה היא חזות הכל? ועוד אחרי גיל חצי שנה, כשהתדירות יורדת? סתם מיותר, ואפילו מגוחך.

לגבי יתרונות ההנקה על כל האספקטים שלה לאחר גיל חצי שנה - פשוט גלוש לאתר ליגת לה לצ'ה, נדמה לי ש-www.lalecheleague.org, ושם תחפש. יכול להיות שיהיה שם גם קישור לחשיבות של האם המיניקה בשביל התינוק היונק, ופיתוח ההתקשרות attachment איתה.
לעניין זה אולי יהיה חומר גם ב-www.naturalchild.org .
כמו כן באתרים של ה-AAP (ארגון רופאי הילדים האמריקאי) ואירגון הבריאות העולמי WHO אולי תמצא חומר על זה, או לפחות את ההמלצות להיניק לפחות עד גיל שנה בראשון, ונדמה לי שכבר עד גיל שנתיים בשני. יש עוד אתרים באינטרנט של חוקרי הנקה, עם מאמרים מדעיים ומראי מקום, אבל אני לא זוכרת בעל פה. בכל אופן, המידע העדכני ביותר יהיה בד"כ באתר של לה לצ'ה, וכן יש שם אפשרות לשאול שאלה באתר. אולי גם תמצא את זה ב-FAQ.

משרד הבריאות הישראלי כבר הוציא די מזמן המלצה על הנקה על חצי שנה מלא, ואחר כך עד שנה, ואחרי שנה - כל זמן שמתאים לשני הצדדים. מכאן אפשר כבר להסיק, שאפילו הם השתכנעו ביתרונות ההנקה עד גיל שנה לפחות.

לגבי ההצהרה החדשה בעניין ההומוסקסואלים המאמצים - יפה מצדם שהואילו סוף סוף להצהיר. כבר הרבה זמן מתפרסמים מחקרים שהגיעו למסקנות האלה. כל הכבוד להם שעשו את זה רשמי, ויפה מאוד. זה עוזר למניעת דיעות קדומות, ואפלייה ורדיפה של הומוסקסואלים בפרט. מצויין.
אתה מקשר את זה עם עניין ההנקה?
מה הקשר?

מה, במה הם אמורים להיות שונים מילדים אחרים שלא יונקים? ואגב, אם יש להם שתי אמהות, ואחת האם הביולוגית, אז גם היא יכולה להיניק.
שים לב ש"נורמלים" פירושו : לפי הנורמה.
כרגע, עד כמה שידוע לי, בארה"ב מקסימום 50 אחוז מהאמהות "מיניקות" בחודשים הראשונים, ומתוכן מיעוט קטן מיניק "הנקה מלאה", והרוב משלבות עם פורמולות במינונים שונים (נתונים מעודכנים, שקראתי רק בשבוע שעבר). "בחודשים הראשונים" גם הוא הגדרה גמישה מאוד. אז בתרבות כזאת, שבה ההנקה איננה הנורמה, אתה לא מצפה שימדדו "ילדים נורמלים" לפי "ילדים יונקים", נכון? לא מבחינה בריאותית ולא מבחינה רגשית.

חוץ מזה, יש מעט מאוד חוקרים בעולם כיום, שיכולים להבחין בהבדלים בין ילדים. הנורמה שאנו רגילים אליה בעולם המערבי היא בעצם ילדים פגועים רגשית, בכל מיני אופנים.

אם הנושא הזה מעניין אותך, אני ממליצה לקרוא למשל את הספרים של אליס מילר (ראה המלצות פה באתר). היא חושפת חלק ממנגנוני הפגיעה בילדים, שאנו כל כך רגילים אליהם עד שאנחנו לא מתארים לעצמנו שזה בכלל גורם נזק, ואיזה נזק. כמו כן היא מסבירה איזה נזק נגרם לילד.
גם הספרים של יאנוש קורצ'אק נותנים הרבה חומר למחשבה על הדרכים הרבות שאפשר לקלקל בהן ילדים ולפגוע בהתפתחותם ובבריאותם הנפשית.
אם תפתח דף עם שאלה באתר, בוודאי תקבל עוד המון המלצות על ספרים שעוזרים לחדד את הרגישות לגבי הדרכים שבהן גידול הילדים ה"נורמלי" בחברה המערבית פוגע בילדים. הרי מי שבוחר בחינוך ביתי בוודאי חושב, למשל, שתוצרי בית הספר אינם ילדים "נורמלים" אלא ילדים פגועים!

אני אשמח בשמת אם תוכלי להפנות אותי למחקר שמשווה את התרומה שבהנקה לאחר גיל חצי שנה לעומת התרומה שבמעורבות ההורה השני.
קשה לי אפילו לחשוב על שאלת המחקר, לא כל שכן על דרך לממש אותה במציאות.
זו בעייה עם מחקרים מסוג זה. נורא קשה לבודד משתנים.
( אני מניח ששמעת על ההצהרה החדשה של ארגון רופאי הילדים האמריקאי. על בחינה מקיפה של ילדים לזוגות הומוסקסואלים. וקביעתם שעפ"י כל פרמטר שהם בדקו הם התפתחו נורמלים)

ראו גם [po]הורות ומגדר[/po], [po]אבא מקנא באמא[/po]