ההתמקדות בנסראללה מראה שכולנו בחושך. מנהיגים לא ישנו את העולם.
אופק, אתה צודק. זה ברור לי.
לא ה'מנהיגים' הם באמת אלה שמשנים את העולם.
רק, מה לעשות, אני באופן אישי בכל זאת הפנמתי את הדמות של נסראללה כדמות שמהווה איום עליי. כי, למרות הידע הרוחני שלי, אני עדיין מושפעת גם מתפיסות אנושיות רגילות.
ואם אני מוצאת עצמי רואה בו מהווה איום - אני חושבת שזה אומר שהוא דמות שאליו כדאי לי לשלוח אור.
***********************************
אני אגב, לא מאמין לא בזה שישראל "רעה" ולא שנסראללה "רע" או ההפך.
אל דנטה, אתה צודק. זה הרבה יותר מורכב מזה.
בכל זאת, אני באופן אישי, לצערי, עדיין לא הגעתי למהות שמעבר לדואליות של טוב ורע. ויש דברים בעולם, אנשים, תופעות שמתפרשים אצלי כ'רעים'. אולי זו שחצנות מצדי. אבל אין לי כרגע אפשרות ממש לראות אחרת.
ניקח דוגמא שלרוב אין מחלוקת עליה - היטלר. אולי מנקודת מבט גבוהה יותר הייתי יכולה לראות את הטוב שהוא בעצם. אבל כרגע, קשה לי לראות בו מהות הטוב. באופן פשטני, כן הייתי תופסת עצמי מולו כטוב מול רע. אולי התפיסה היא פשטנית, אולי מוטעית, אבל כשהיא קיימת - אני מציעה 'בוא נעבוד
עם מה שיש ונלך עם זה
צעד קדימה'.
ודבר חשוב נוסף: אנחנו מפרשים כ'רע' משהו שמאוד מפחיד אותנו.
כעס או שנאה כלפי מישהו נולדים לרוב מתוך שמרגישים מאוימים על ידיו (לפעמים עד כדי חוסר אונים מולו), בין שיש לזה בסיס במציאות ובין שלא.
רבים תופסים את נסראללה כדמות המאיימת על שלומם באופן ממשי.
מתוך כך רואים בו 'רע' ועשויה להיוולד גם שנאה.
אני הצעתי להחליף את השנאה בשליחת אור.
וזה לא משום שאני חושבת שאני טובה ממנו, אבל אם בתוכי הוא נתפס כמפחיד ולכן 'רע' - אז זה המקום לשלוח אליו אור.
זה יכול להיות נכון בשני המקרים:
- גם אם מאמינים שבמישהו יש רק חושך - ולכן שולחים אליו אור שיחליף את מקום החושך.
- וגם אם מאמינים שבמישהו שנראה 'חשוך' יש גם אור - ואז שולחים אליו אור כדי שיפגוש את האור שבו ויעורר אותו לבוא לידי ביטוי.
הדבר החשוב באמת הוא, שבסופו של דבר, תמיד כל פעולה שלי חוזרת אליי.
גם אם נדמה לי שאני שולחת אור לנסראללה - אני בעצם שולחת אור לעצמי.
ואחרי פעולה כזאת - אני בטח עשויה להרגיש יותר מלאה אור, פחות פוחדת, וכשיש פחות פחד - יש פחות שנאה.
זה קודם כל ישנה
אותי. ואולי גם יגיע אליו, אני לא יודעת. (אני מאמינה שזה אפשרי).
אם נגיד לדוגמא, יש לי בעיה עם מה חדש, אז עדיף שאשלח לסרוור או לרועי ויונת אור וזה יפתר?
תנסה, מה יש לך להפסיד? כבר היו דברים מעולם...
***********************************
אמא הפתעה, אהבתי את מה שכתבת, והסברת גם את דעתי. תודה.
אין טוב ורע בלשלוח אור. אני יכולה לשלוח אור למי שארצה. התגובה פשוט מפתיע אצל מי שהיחסים שלי איתו לא בדיוק בשיאם.
יחסים לא טובים (לא טוב ורע) - לשלוח אהבה - לקבל אהבה. נוסחה פשוטה.
[u]ההתמקדות בנסראללה מראה שכולנו בחושך. מנהיגים לא ישנו את העולם.[/u]
אופק, אתה צודק. זה ברור לי.
לא ה'מנהיגים' הם באמת אלה שמשנים את העולם.
רק, מה לעשות, אני באופן אישי בכל זאת הפנמתי את הדמות של נסראללה כדמות שמהווה איום עליי. כי, למרות הידע הרוחני שלי, אני עדיין מושפעת גם מתפיסות אנושיות רגילות.
ואם אני מוצאת עצמי רואה בו מהווה איום - אני חושבת שזה אומר שהוא דמות שאליו כדאי לי לשלוח אור.
***********************************
[u]אני אגב, לא מאמין לא בזה שישראל "רעה" ולא שנסראללה "רע" או ההפך.[/u]
[po]אל דנטה[/po], אתה צודק. זה הרבה יותר מורכב מזה.
בכל זאת, אני באופן אישי, לצערי, עדיין לא הגעתי למהות שמעבר לדואליות של טוב ורע. ויש דברים בעולם, אנשים, תופעות שמתפרשים אצלי כ'רעים'. אולי זו שחצנות מצדי. אבל אין לי כרגע אפשרות ממש לראות אחרת.
ניקח דוגמא שלרוב אין מחלוקת עליה - היטלר. אולי מנקודת מבט גבוהה יותר הייתי יכולה לראות את הטוב שהוא בעצם. אבל כרגע, קשה לי לראות בו מהות הטוב. באופן פשטני, כן הייתי תופסת עצמי מולו כטוב מול רע. אולי התפיסה היא פשטנית, אולי מוטעית, אבל כשהיא קיימת - אני מציעה 'בוא נעבוד [b]עם מה שיש[/b] ונלך עם זה [b]צעד קדימה[/b]'.
ודבר חשוב נוסף: אנחנו מפרשים כ'רע' משהו שמאוד מפחיד אותנו.
כעס או שנאה כלפי מישהו נולדים לרוב מתוך שמרגישים מאוימים על ידיו (לפעמים עד כדי חוסר אונים מולו), בין שיש לזה בסיס במציאות ובין שלא.
רבים תופסים את נסראללה כדמות המאיימת על שלומם באופן ממשי.
מתוך כך רואים בו 'רע' ועשויה להיוולד גם שנאה.
אני הצעתי להחליף את השנאה בשליחת אור.
וזה לא משום שאני חושבת שאני טובה ממנו, אבל אם בתוכי הוא נתפס כמפחיד ולכן 'רע' - אז זה המקום לשלוח אליו אור.
זה יכול להיות נכון בשני המקרים:
[list]
[*] גם אם מאמינים שבמישהו יש רק חושך - ולכן שולחים אליו אור שיחליף את מקום החושך.
[*] וגם אם מאמינים שבמישהו שנראה 'חשוך' יש גם אור - ואז שולחים אליו אור כדי שיפגוש את האור שבו ויעורר אותו לבוא לידי ביטוי.
[/list]
הדבר החשוב באמת הוא, שבסופו של דבר, תמיד כל פעולה שלי חוזרת אליי.
[b]גם אם נדמה לי שאני שולחת אור לנסראללה - אני בעצם שולחת אור לעצמי.[/b]
ואחרי פעולה כזאת - אני בטח עשויה להרגיש יותר מלאה אור, פחות פוחדת, וכשיש פחות פחד - יש פחות שנאה.
זה קודם כל ישנה [b]אותי[/b]. ואולי גם יגיע אליו, אני לא יודעת. (אני מאמינה שזה אפשרי).
[u]אם נגיד לדוגמא, יש לי בעיה עם [po]מה חדש[/po], אז עדיף שאשלח לסרוור או לרועי ויונת אור וזה יפתר?[/u]
תנסה, מה יש לך להפסיד? כבר היו דברים מעולם... ;-)
***********************************
אמא הפתעה, אהבתי את מה שכתבת, והסברת גם את דעתי. תודה.
[u]אין טוב ורע בלשלוח אור. אני יכולה לשלוח אור למי שארצה. התגובה פשוט מפתיע אצל מי שהיחסים שלי איתו לא בדיוק בשיאם.[/u]
[u]יחסים לא טובים (לא טוב ורע) - [b]לשלוח אהבה - לקבל אהבה. נוסחה פשוטה[/b].[/u]