על ידי יולי_קו » 07 ינואר 2015, 11:13
אני בעד כל העצות והשיטות שנכתבו כאן.
מניסיון שלי, בשביל להחליט הכי חשוב לי להסתכל על הקיים.
אם הוא לא טוב לי, ואין סיכוי לשינוי משמעותי מספיק לשינוי הרגשתי הבסיסית (בעצם מה שתארת ממש מתאים), אז עדיף לי 'לעבור דרך הפחד'.
אני מתכוונת עשיה עם הפחד.
כלומר ,במקרה שאת מתארת כאן ספציפית, אבל זה נכון באופן כללי, הבלתי מוכר (העתיד) מפחיד.
אם המצב הרגיל לא טוב אז אני עוזבת עם דפיקות לב ועם חלומות משמעותיים, ועם קושי לישון ועם ועם ועם (סימנים של פחד).
אני לא מנסה להעלים אותו. הוא מאוד טבעי.
אוסיף גם שזה לא קל, אבל עם הניסיון זה יותר קל, ובמיוחד כשמבינים את העיקרון, ומתרגלים אותו שוב ושוב בחיים.
בשבילי זה ממש כמו לקפוץ למים קרים: מפחיד מראש ומיד אחר כך כיף.
(ברור שיש בדיקה מינימלית שאין שם סלע להתרסק עליו, אבל לא ניסיון לבדוק הכל מראש).
אני אישית מעולם (למיטב זכרוני) לא הצטערתי בדיעבד על השינוי, גם אם התוצאה לא היתה מושלמת.
אם המצב החדש לא היה מתאים לי , היה כבר יותר קל להמשיך ולחפש דרך משם.
אני רק אסייג ואומר שכל זה מבחינתי האישית לא מתייחס למצב של זוגיות עם ילדים.
במצב כזה לפעמים קשה, ואפילו מאוד, ובכל זאת בשבילי הבירור והעשיה היא דומה (למשל שינוי מקום, דפוסי התנהגות, ועוד), אבל בתוך הזוגיות, ולא פירוק החבילה.
ושוב אסייג שיש מקרים שבהם עדיף לפרק משפחה, ושלמזלי אינני בזוגיות עם התעללות או אלימות, ושיש מצבים שעדיף לעזוב.
לפי דעתי, לפי מה שתארת, לכי על שינוי. ולא רק במקרה זה, אלא כפילוסופיה בחיים.
אם אינך יכולה לשנות בפנימיות שלך (רגשות, מחשבות, גישה), שני בחיצוני (סביבה, חברה, תעסוקה). אם בתוך המקום בו את גרה השינוי מוגבל מדי, עדיף לדעתי לעבור למקום אחר.
זהו דף נהדר, ואני מודה לך שפתחת אותו, ולמשתתפים על הדיון המתפתח.
בהצלחה.
אני בעד כל העצות והשיטות שנכתבו כאן.
מניסיון שלי, בשביל להחליט הכי חשוב לי להסתכל על הקיים.
אם הוא לא טוב לי, ואין סיכוי לשינוי משמעותי מספיק לשינוי הרגשתי הבסיסית (בעצם מה שתארת ממש מתאים), אז עדיף לי 'לעבור דרך הפחד'.
אני מתכוונת עשיה עם הפחד.
כלומר ,במקרה שאת מתארת כאן ספציפית, אבל זה נכון באופן כללי, הבלתי מוכר (העתיד) מפחיד.
אם המצב הרגיל לא טוב אז אני עוזבת עם דפיקות לב ועם חלומות משמעותיים, ועם קושי לישון ועם ועם ועם (סימנים של פחד).
אני לא מנסה להעלים אותו. הוא מאוד טבעי.
אוסיף גם שזה לא קל, אבל עם הניסיון זה יותר קל, ובמיוחד כשמבינים את העיקרון, ומתרגלים אותו שוב ושוב בחיים.
בשבילי זה ממש כמו לקפוץ למים קרים: מפחיד מראש ומיד אחר כך כיף.
(ברור שיש בדיקה מינימלית שאין שם סלע להתרסק עליו, אבל לא ניסיון לבדוק הכל מראש).
אני אישית מעולם (למיטב זכרוני) לא הצטערתי בדיעבד על השינוי, גם אם התוצאה לא היתה מושלמת.
אם המצב החדש לא היה מתאים לי , היה כבר יותר קל להמשיך ולחפש דרך משם.
אני רק אסייג ואומר שכל זה מבחינתי האישית לא מתייחס למצב של זוגיות עם ילדים.
במצב כזה לפעמים קשה, ואפילו מאוד, ובכל זאת בשבילי הבירור והעשיה היא דומה (למשל שינוי מקום, דפוסי התנהגות, ועוד), אבל בתוך הזוגיות, ולא פירוק החבילה.
ושוב אסייג שיש מקרים שבהם עדיף לפרק משפחה, ושלמזלי אינני בזוגיות עם התעללות או אלימות, ושיש מצבים שעדיף לעזוב.
לפי דעתי, לפי מה שתארת, לכי על שינוי. ולא רק במקרה זה, אלא כפילוסופיה בחיים.
אם אינך יכולה לשנות בפנימיות שלך (רגשות, מחשבות, גישה), שני בחיצוני (סביבה, חברה, תעסוקה). אם בתוך המקום בו את גרה השינוי מוגבל מדי, עדיף לדעתי לעבור למקום אחר.
זהו דף נהדר, ואני מודה לך שפתחת אותו, ולמשתתפים על הדיון המתפתח.
בהצלחה.