על ידי צפריר_שפרון* » 15 יוני 2004, 13:02
לא הייתי רוצה לחיות עם משהו שמנסה או מתפתה לסמים
ואת חיה עם מישהו כזה. כלומר, אם אי פעם לקח תרופה = השתמש בסמים. תרופות למי שאינו יודע הן סמים.
אלכוהול הוא סם, יין גם הוא סם.
רוב המכורים לסמים קלים וקשים הם אותם שמשתמשים בסמים חוקיים, אלה שהפושרים שלהם הם הרופאים. זה שרופא אומר לקחת סמים זה בסדר, הסמים האלה שקוראים להם תרופות משווקים באופן אגרסיבי. שווק שמגביר את הצריכה באופן דרמטי. עולם מכור לסמים.
לכן, את חיה עם מישהו שמשתמש בסמים, בעל כורחו.
ובקשר לאחריות שלנו על בגידות של בני-זוגינו - אני לא מרגישה שזה מנחה או 'עובד' בשבילי, בחיים שלי. אני בעד פרימיטיביות בתחום הזה: או שאתה פה או שאתה לא פה, ותדע מראש שאין מחילה. וזה הדדי לגמרי.
אם כך הם הדברים, בלי כל התייחסות להשלכות של פרידה בשל בגידה מינית (האם הפרימיטיביות עובדת גם לגבי בגידות שאינן מיניות?), הרי שאין הבדל גדול בין זה שבגד - אשר עשה באמת מעשה נורא שעליו לקחת את האחריות על תוצאותיו מראש, ובכל זאת "נפל" או התפתה מבלי לחשב לרגע על התוצאות - לבין התגובה החד משמעית שאיננה לוקחת בחשבון את המכלול ואת התוצאות.
אין הדברים פשוטים. בהכחשה או הדחקה של חלקו של הנבגד/ת בבגידה עצמה, איננו מקטינים מאותו חלק אלא רק מסתירים אותו. והוא יבוא לידי ביטוי עם בן/ת הזוג הבאים, ואז? שוב תהא פרידה מתוך חוסר נכונות לראות את החלק של הנבגד/ת?
לכן, הכחשה שכזו איננה גישה פרימיטיבית, אלא משמשת כגורם מנציח.
הרחבת המבט אל מארג זה של יחסי גומלין, עשויה להניח אפשרות לנאמנות מתוך ריסון בלבד, מאידך איננה יכולה לשלול את היבטיה כנאמנות העולה מתוך התנסות ולמידת מידה אישית.
כך גם אמונה. שעשויה לבוא מתוך החלטה, ובמקביל עשויה לעלות מתוך אותו אימון מתמשך הכולל גם היבטי כפירה וגם היבטי אמונה. ומתוך האימון עולה אמונה הכוללת גם את הגוף. במובן זה שהגוף גם הוא למד את מה שהשכל הסיק, שהלב יכול להכיל את תבונתו מתוך המתבונן החומל, כדרך האהבה.
אין כאן העדפה, כל דרך לגיטמית, כל גישה לגיטימית, פנימה והחוצה.
ולעניין האין מחילה. מחילה אם כן קיימת בעבור הגבר מצד האשה רק בגופה שלה. שכל פניה אל מחילה אחרת מונעת את מחילת אשתו.
במקרה הזה, נבגדת, אם את עוד קוראת,
האיש שלך, פגש את אהבת חייו לפני ארבע שנים, הוא התאהב עד מעל האוזניים, הוא מצא את הצד השני שלו, את פניו הנקביים.
והוא היה המאושר שבאדם, והוא רצה להכיל אותך ולהיות מוכל בך, והוא חש שהוא מצא את האמא של הילדים שלו.
ואז, הוא נסע לחו"ל, והוא לא עמד במבחן, כי אותה התפעמות העלתה גם את החשש, איזה ספק התגנב ללבו, אולי הוא מתחייב מוקדם מדי, ואז, צצה לו הזדמנות, ככה, לבדוק אם את שווה את זה.
והוא בדק, והוא הבין שאת שווה את זה, ואפילו הרבה יותר מזה. וכשהוא אמר לך בטלפון משם, מחו"ל הוא באמת התכוון לכך שהוא אוהב אותך.
כאן, נראה שהיה עליכם לברר את סוגיית הנאמנות הזוגית כבר בתחילת יחסיכם.
בירור שכזה, בעוצמת האהבה שביניכם, היה נדרש להיות "על אמת".
אם תתבונני על הבגידה הזו מהזוית הזו, יתכן שתראי שאם באמת היה עליכם לברר את זה - הרי ששניכם "שותפים לדבר בירור".
שאם לא הוא היה בוגד, יתכן שאת היית צריכה לבגוד, או שהשאלה הזו היתה מרחפת כל הזמן בראשך או בראשו, כמחשבות פנימיות וסודיות כביכול. בעוד היום לעניין הנאמנות המינית אין כל ספק. הכל ברור ונהיר ומקובל.
כאן, על פני לרגוז שוב ושוב ולקנא יהיה נכון לכרות ברית מחודשת.
לב הברית הזו אם כך יהיה השקיפות.
שאתם מתחייבים להיות שקופים זה לזו.
ולהיות מוכנים לשלם את המחיר. שכן הוא יכול לספר לך שהוא חושק במישהי, או אפילו שהוא רוצה אותה, ומכאן מתחיל בירור מחודש. או לחילופין את או האשה עשויה לספר לאיש שלה דברים שהוא באמת עשוי להרגיש מאויים.
עד שהדברים מתאזנים.
והאיזון עולה מתוך אותה מחוייבות. אותה מחוייבות שבן זוגך כבר לקח על עצמו מזמן, אז, כשנפרד מהספרדייה הזו, אז גמלה בלבו המחוייבות הזו.
ומי שקשה לה להתחייב זו את.
שמפחדת כביכול מהעבר, ומשליכה על העתיד את פחדיה.
התחייבי: להאמין ולהיות נאמנה.
והרוב יבוא על מקומו בשלום. ויהיו עוד אכזבות, ומאבקים, וקשיים, וימים קשים, אבל יהיו גם חיים שלמים של אושר, והרמוניה, וסקס כזה שהוא לא יחשוב בכלל על אחרת ואת לא תחשבי על אחר - מה שנקרא חיי מין מספקים, ואותה יצירה מופלאה שהיא תוצאה טבעית למעשה האהבה, תיוולד לך ולבן זוגך בדמות הדור הבא, שיהיה יצירה ייחודית וביטוי מדהים של הזוגיות הזו.
על פני להטיף מוסר, להתייסר - התמסרות.
התמסרות אם כך, היא אם הנאמנות.
[u]לא הייתי רוצה לחיות עם משהו שמנסה או מתפתה לסמים[/u]
ואת חיה עם מישהו כזה. כלומר, אם אי פעם לקח תרופה = השתמש בסמים. תרופות למי שאינו יודע הן סמים.
אלכוהול הוא סם, יין גם הוא סם.
רוב המכורים לסמים קלים וקשים הם אותם שמשתמשים בסמים חוקיים, אלה שהפושרים שלהם הם הרופאים. זה שרופא אומר לקחת סמים זה בסדר, הסמים האלה שקוראים להם תרופות משווקים באופן אגרסיבי. שווק שמגביר את הצריכה באופן דרמטי. עולם מכור לסמים.
לכן, את חיה עם מישהו שמשתמש בסמים, בעל כורחו.
[u]ובקשר לאחריות שלנו על בגידות של בני-זוגינו - אני לא מרגישה שזה מנחה או 'עובד' בשבילי, בחיים שלי. אני בעד פרימיטיביות בתחום הזה: או שאתה פה או שאתה לא פה, ותדע מראש שאין מחילה. וזה הדדי לגמרי.[/u]
אם כך הם הדברים, בלי כל התייחסות להשלכות של פרידה בשל בגידה מינית (האם הפרימיטיביות עובדת גם לגבי בגידות שאינן מיניות?), הרי שאין הבדל גדול בין זה שבגד - אשר עשה באמת מעשה נורא שעליו לקחת את האחריות על תוצאותיו מראש, ובכל זאת "נפל" או התפתה מבלי לחשב לרגע על התוצאות - לבין התגובה החד משמעית שאיננה לוקחת בחשבון את המכלול ואת התוצאות.
אין הדברים פשוטים. בהכחשה או הדחקה של חלקו של הנבגד/ת בבגידה עצמה, איננו מקטינים מאותו חלק אלא רק מסתירים אותו. והוא יבוא לידי ביטוי עם בן/ת הזוג הבאים, ואז? שוב תהא פרידה מתוך חוסר נכונות לראות את החלק של הנבגד/ת?
לכן, הכחשה שכזו איננה גישה פרימיטיבית, אלא משמשת כגורם מנציח.
הרחבת המבט אל מארג זה של יחסי גומלין, עשויה להניח אפשרות לנאמנות מתוך ריסון בלבד, מאידך איננה יכולה לשלול את היבטיה כנאמנות העולה מתוך התנסות ולמידת מידה אישית.
כך גם אמונה. שעשויה לבוא מתוך החלטה, ובמקביל עשויה לעלות מתוך אותו אימון מתמשך הכולל גם היבטי כפירה וגם היבטי אמונה. ומתוך האימון עולה אמונה הכוללת גם את הגוף. במובן זה שהגוף גם הוא למד את מה שהשכל הסיק, שהלב יכול להכיל את תבונתו מתוך המתבונן החומל, כדרך האהבה.
אין כאן העדפה, כל דרך לגיטמית, כל גישה לגיטימית, פנימה והחוצה.
ולעניין האין מחילה. מחילה אם כן קיימת בעבור הגבר מצד האשה רק בגופה שלה. שכל פניה אל מחילה אחרת מונעת את מחילת אשתו.
[hr]
במקרה הזה, [b]נבגדת[/b], אם את עוד קוראת,
האיש שלך, פגש את אהבת חייו לפני ארבע שנים, הוא התאהב עד מעל האוזניים, הוא מצא את הצד השני שלו, את פניו הנקביים.
והוא היה המאושר שבאדם, והוא רצה להכיל אותך ולהיות מוכל בך, והוא חש שהוא מצא את האמא של הילדים שלו.
ואז, הוא נסע לחו"ל, והוא לא עמד במבחן, כי אותה התפעמות העלתה גם את החשש, איזה ספק התגנב ללבו, אולי הוא מתחייב מוקדם מדי, ואז, צצה לו הזדמנות, ככה, לבדוק אם את שווה את זה.
והוא בדק, והוא הבין שאת שווה את זה, ואפילו הרבה יותר מזה. וכשהוא אמר לך בטלפון משם, מחו"ל הוא באמת התכוון לכך שהוא אוהב אותך.
כאן, נראה שהיה עליכם לברר את סוגיית הנאמנות הזוגית כבר בתחילת יחסיכם.
בירור שכזה, בעוצמת האהבה שביניכם, היה נדרש להיות "על אמת".
אם תתבונני על הבגידה הזו מהזוית הזו, יתכן שתראי שאם באמת היה עליכם לברר את זה - הרי ששניכם "שותפים לדבר בירור".
שאם לא הוא היה בוגד, יתכן שאת היית צריכה לבגוד, או שהשאלה הזו היתה מרחפת כל הזמן בראשך או בראשו, כמחשבות פנימיות וסודיות כביכול. בעוד היום לעניין הנאמנות המינית אין כל ספק. הכל ברור ונהיר ומקובל.
כאן, על פני לרגוז שוב ושוב ולקנא יהיה נכון לכרות ברית מחודשת.
לב הברית הזו אם כך יהיה השקיפות.
שאתם מתחייבים להיות שקופים זה לזו.
ולהיות מוכנים לשלם את המחיר. שכן הוא יכול לספר לך שהוא חושק במישהי, או אפילו שהוא רוצה אותה, ומכאן מתחיל בירור מחודש. או לחילופין את או האשה עשויה לספר לאיש שלה דברים שהוא באמת עשוי להרגיש מאויים.
עד שהדברים מתאזנים.
והאיזון עולה מתוך אותה מחוייבות. אותה מחוייבות שבן זוגך כבר לקח על עצמו מזמן, אז, כשנפרד מהספרדייה הזו, אז [b]גמלה בלבו המחוייבות הזו[/b].
ומי שקשה לה להתחייב זו את.
שמפחדת כביכול מהעבר, ומשליכה על העתיד את פחדיה.
התחייבי: להאמין ולהיות נאמנה.
והרוב יבוא על מקומו בשלום. ויהיו עוד אכזבות, ומאבקים, וקשיים, וימים קשים, אבל יהיו גם חיים שלמים של אושר, והרמוניה, וסקס כזה שהוא לא יחשוב בכלל על אחרת ואת לא תחשבי על אחר - מה שנקרא חיי מין מספקים, ואותה יצירה מופלאה שהיא תוצאה טבעית למעשה האהבה, תיוולד לך ולבן זוגך בדמות הדור הבא, שיהיה יצירה ייחודית וביטוי מדהים של הזוגיות הזו.
על פני להטיף מוסר, להתייסר - התמסרות.
התמסרות אם כך, היא אם הנאמנות.