כותבות יקרות תודה על מילותיכן, הן כל כך מחזקות אותי.
תודה שהקדשתן לי מזמנכן היקר, אני מאוד מעריכה זאת
ממ
הסביבה לא צריכה לעניין אותך!! רק את יודעת איך לגדל את הילדים שלך, וזו האחריות שלך ושל בן זוגך בלבד.
אכן את צודקת במאה אחוז. לא ברור לי למה עד היום כשאני כבר כמעט בת 37 וכבר לא ילדה אני עדיין נופלת בפח הזה.
זה משגע אותי!!
_לבת שלך יש חושים מצוינים ולא מקולקלים--היא קולטת שהוא מתעלל ואלים ושאסור להיות בנוכחותו. אבל את פחות או יותר "הכרחת" אותה לסבול את נוכחותו, ועוד ביום ההולדת שלה! בגלל שאת מנסה לא לפגוע במי שהתעלל בך, לא הגנת עליה.
את עלולה לקלקל לבת שלך את האינטואציות הבריאות שלה, וללמד את הבת שלך שזה נורמלי להיות בקשר עם מתעלל._
מה הרגשתי חרא כשקראתי את זה.. )-:
אבל את כל כך צודקת. לפעמים אני ממש מתבאסת שמאז שהקטנה המתוקה שלי נולדה אני יותר ויותר דופקת חשבון למה יגידו.
כשהגדול שלי נולד לא ראיתי אף אחד ממטר אבל איתה אני מרגישה שאני כל הזמן מפשלת ומשום מה אני לא מתקנת.
אני רק מדברת על זה אבל עדיין ממשיכה לדפוק חשבון. אוףףףףףףףףףףףףף
אל תתני לילדים שלך להסתובב עם מישהו שנעל את אמו בחדר! זאת חובתך לילדייך.
זה מה שעשיתי עד היום. הבן שלי כבר בן שבע וחצי ופעם אחרונה שאבא שלי היה כאן הוא אמר לי מה תעשי? שנה הבאה כבר לא תוכלי עליו.
יענו שנה הבאה ביי הוק וביי קוק הבן שלי יתעקש ללכת לאבי ויעשה לי את המוות.
ויש בזה משהו כי יש גיל שדי אתה כבר לא יכול להחזיק את הילד שלך "צמוד" אליך..
קוראת
לדעתי, מה ש-אא כתבה הוא מסוכן ולא אחראי!
גם לדעתי ושוב אני מצטטת אותך
אא רק שיהיה ברור, לבי איתך וחלילה לא התכוונתי לתקוף אותך! אני מדברת על הנושא לא עלייך.
אא
לוותר על אבא, רק כי יש בו צד מתעלל, התעלל, יתעלל זה לא תמיד הפיתרון שבאמת הכי טוב....
היה לי חשוב להוסיף כאן נקודת מבט כזו בעיקר כי מי שמגיעה מבית כזה- יודעת כמה שהעניינים מורכבים ובכלל לא חד משמעותיים ואם היא שומעת: "תנתקי איתו את הקשר" היא יודעת, בד"כ שזה גם לא אפשרי. לא באמת._
מצד אחד אני בטוחה שלוותר על אבא מתעלל זה הפתרון הכי טוב שייש.
מצד שני תנתקי את איתו את הקשר זה באמת לא לגמרי אפשרי.
גם קשה לי לוותר על חלקים טובים מסוימים שיש בו אבל באמת שאין לי בעיה לא להיות איתו בקשר אינטנסיבי.
לראות אותו פעם בכמה חודשים וסטו. זה לא מפריע לי בכלל ואני חושבת שאני שוב יחזור לדפוס הזה שבתקופות מסוימות היה קיים.
ובהזדמנות זו אוסיף ואבקש לא למחוק את הדף הזה. הוא מאוד חשוב לי והייתי רוצה שבפעם הבאה שאפול שוב למקום הזה אוכל להיכנס לדף הזה, להיזכר ולהתחזק - תודה!
ענבל
אני במקומך הייתי אומרת לו שאם הוא לא מוכן להקשיב לבקשותייך, מוטב שלא יבוא. אין לך אפשרות לקבל אדם שלא מכבד אותך גם אם זה אבא שלך.
צודקת, צודקת ושוב צודקת! נראה לי שאעזור אומץ ואעשה זאת.
זאת אומרת זה לא שלא אמרת לו את זה בעבר אבל הוא פשוט היה שם על זה פס...
זה בטח נורא מבלבל אותם שמצד אחד את מקבלת אותו ואפילו נכנעת לו ומנסה להכיל אותו ומצד שני דוחה וכועסת עליו. הם לא מסוגלים עוד לעשות את ההפרדה, להבין את המורכבות של כל זה.
נכון. אם כי אני בעצמי מבולבלת... כי כמו שכבר כתבתי יש בו גם צדדים טובים.
אני בקשר טוב עם אחותי הגדולה וילדיי בקשר טוב עם הילדים שלה ואז הם כל הזמן רואים/שומעים
על כך שהילדים של אחותי הולכים כל הזמן לסבא וסבא כל הזמן בא לאחותי.
ואני חושבת שלפחות הבן שלי לא מבין למה אחותי מרשה להם ללכת חופשי לאבא שלי ונראה לי שהוא אפילו מקנא והיה רוצה גם.
וגם הילדים של אחותי שמודעים לכך שאני לא מרשה לבן שלי ללכת לסבא, לא מבינים מה הקטע שלי.
הבת של אחותי אמרה לי באחת הפעמים האחרונות שהיא הייתה אצלי שאני יותר מדי מגוננת על הילדים שלי ולא נותנת להם להתמודד לבד.
ושאמא שלה מאפשרת לה את זה ושהיא יודעת איך להתנהג עם סבא ושהיא לו נותנת לא לשגע אותה (הילדה בת 13.. למרות מה שהיא אמרה,
והיא גם אמרה שסבא מאוד אוהב את הילדים שלי אבל אני לא נותנת לא את האפשרות להתקרב אליהם, אמרתי לה שיכול להיות שהיא צודקת
אבל שזה מה שמתאים לי)
איך זה שאחותי רואה את כל הדברים הללו וזה לא מפריע לה?
איך זה שהיא לרגע לא חושבת ולא נראה לה שהילדים שלה עלולים להיפגע?
היא יודעת שיש לאבא שלי צד כזה אבל היא כל הזמן אומרת שבסה"כ הוא מאוד אוהב אותם ושהם רוצים ללכת אליו
הקטנה התעוררה.
כותבות יקרות תודה על מילותיכן, הן כל כך מחזקות אותי.
תודה שהקדשתן לי מזמנכן היקר, אני מאוד מעריכה זאת {@ (())
[u]ממ[/u]
[u]הסביבה לא צריכה לעניין אותך!! רק את יודעת איך לגדל את הילדים שלך, וזו האחריות שלך ושל בן זוגך בלבד.[/u]
אכן את צודקת במאה אחוז. לא ברור לי למה עד היום כשאני כבר כמעט בת 37 וכבר לא ילדה אני עדיין נופלת בפח הזה.
זה משגע אותי!!
_לבת שלך יש חושים מצוינים ולא מקולקלים--היא קולטת שהוא מתעלל ואלים ושאסור להיות בנוכחותו. אבל את פחות או יותר "הכרחת" אותה לסבול את נוכחותו, ועוד ביום ההולדת שלה! בגלל שאת מנסה לא לפגוע במי שהתעלל בך, לא הגנת עליה.
את עלולה לקלקל לבת שלך את האינטואציות הבריאות שלה, וללמד את הבת שלך שזה נורמלי להיות בקשר עם מתעלל._
מה הרגשתי חרא כשקראתי את זה.. )-:
אבל את כל כך צודקת. לפעמים אני ממש מתבאסת שמאז שהקטנה המתוקה שלי נולדה אני יותר ויותר דופקת חשבון למה יגידו.
כשהגדול שלי נולד לא ראיתי אף אחד ממטר אבל איתה אני מרגישה שאני כל הזמן מפשלת ומשום מה אני לא מתקנת.
אני רק מדברת על זה אבל עדיין ממשיכה לדפוק חשבון. אוףףףףףףףףףףףףף |אוף|
[u]אל תתני לילדים שלך להסתובב עם מישהו שנעל את אמו בחדר! זאת חובתך לילדייך.[/u]
זה מה שעשיתי עד היום. הבן שלי כבר בן שבע וחצי ופעם אחרונה שאבא שלי היה כאן הוא אמר לי מה תעשי? שנה הבאה כבר לא תוכלי עליו.
יענו שנה הבאה ביי הוק וביי קוק הבן שלי יתעקש ללכת לאבי ויעשה לי את המוות.
ויש בזה משהו כי יש גיל שדי אתה כבר לא יכול להחזיק את הילד שלך "צמוד" אליך..
[u]קוראת[/u]
[u]לדעתי, מה ש-אא כתבה הוא מסוכן ולא אחראי![/u]
גם לדעתי ושוב אני מצטטת אותך
[u]אא רק שיהיה ברור, לבי איתך וחלילה לא התכוונתי לתקוף אותך! אני מדברת על הנושא לא עלייך.[/u]
[u]אא[/u]
לוותר על אבא, רק כי יש בו צד מתעלל, התעלל, יתעלל זה לא תמיד הפיתרון שבאמת הכי טוב....
היה לי חשוב להוסיף כאן נקודת מבט כזו בעיקר כי מי שמגיעה מבית כזה- יודעת כמה שהעניינים מורכבים ובכלל לא חד משמעותיים ואם היא שומעת: "תנתקי איתו את הקשר" היא יודעת, בד"כ שזה גם לא אפשרי. לא באמת._
מצד אחד אני בטוחה שלוותר על אבא מתעלל זה הפתרון הכי טוב שייש.
מצד שני תנתקי את איתו את הקשר זה באמת לא לגמרי אפשרי.
גם קשה לי לוותר על חלקים טובים מסוימים שיש בו אבל באמת שאין לי בעיה לא להיות איתו בקשר אינטנסיבי.
לראות אותו פעם בכמה חודשים וסטו. זה לא מפריע לי בכלל ואני חושבת שאני שוב יחזור לדפוס הזה שבתקופות מסוימות היה קיים.
[b]ובהזדמנות זו אוסיף ואבקש לא למחוק את הדף הזה. הוא מאוד חשוב לי והייתי רוצה שבפעם הבאה שאפול שוב למקום הזה אוכל להיכנס לדף הזה, להיזכר ולהתחזק - תודה![/b]
[u]ענבל[/u]
[u]אני במקומך הייתי אומרת לו שאם הוא לא מוכן להקשיב לבקשותייך, מוטב שלא יבוא. אין לך אפשרות לקבל אדם שלא מכבד אותך גם אם זה אבא שלך.[/u]
צודקת, צודקת ושוב צודקת! נראה לי שאעזור אומץ ואעשה זאת.
זאת אומרת זה לא שלא אמרת לו את זה בעבר אבל הוא פשוט היה שם על זה פס...
[u]זה בטח נורא מבלבל אותם שמצד אחד את מקבלת אותו ואפילו נכנעת לו ומנסה להכיל אותו ומצד שני דוחה וכועסת עליו. הם לא מסוגלים עוד לעשות את ההפרדה, להבין את המורכבות של כל זה.[/u]
נכון. אם כי אני בעצמי מבולבלת... כי כמו שכבר כתבתי יש בו גם צדדים טובים.
אני בקשר טוב עם אחותי הגדולה וילדיי בקשר טוב עם הילדים שלה ואז הם כל הזמן רואים/שומעים
על כך שהילדים של אחותי הולכים כל הזמן לסבא וסבא כל הזמן בא לאחותי.
ואני חושבת שלפחות הבן שלי לא מבין למה אחותי מרשה להם ללכת חופשי לאבא שלי ונראה לי שהוא אפילו מקנא והיה רוצה גם.
וגם הילדים של אחותי שמודעים לכך שאני לא מרשה לבן שלי ללכת לסבא, לא מבינים מה הקטע שלי.
הבת של אחותי אמרה לי באחת הפעמים האחרונות שהיא הייתה אצלי שאני יותר מדי מגוננת על הילדים שלי ולא נותנת להם להתמודד לבד.
ושאמא שלה מאפשרת לה את זה ושהיא יודעת איך להתנהג עם סבא ושהיא לו נותנת לא לשגע אותה (הילדה בת 13.. למרות מה שהיא אמרה,
והיא גם אמרה שסבא מאוד אוהב את הילדים שלי אבל אני לא נותנת לא את האפשרות להתקרב אליהם, אמרתי לה שיכול להיות שהיא צודקת
אבל שזה מה שמתאים לי)
איך זה שאחותי רואה את כל הדברים הללו וזה לא מפריע לה?
איך זה שהיא לרגע לא חושבת ולא נראה לה שהילדים שלה עלולים להיפגע?
היא יודעת שיש לאבא שלי צד כזה אבל היא כל הזמן אומרת שבסה"כ הוא מאוד אוהב אותם ושהם רוצים ללכת אליו
הקטנה התעוררה.