על ידי מאמינה_בשפע* » 22 אוקטובר 2009, 22:02
מצטערת לא קראתי את התגובות אחרי , רק את דבריך , מקווה שלא חוזרת על הדברים של אחרים ...
כתבת :
"הבעיה היא שכשאני מנסה לדמיין תרחיש אופטימי איך זה יסתיים, אם אני שם אולטימטום על השולחן, אני מתקשה לצייר אותו.
אולי זה סתם הופך את כל העניין להתנגשות כוחנית, ומה הרווחנו?"
זהו , שאני לא מתכוונת שתשים אולטימטום על השולחן , בכלל לא !
אני מציעה שתגיד לעצמך שאתה לא רוצה לחיות ככה , ותשנן את זה שוב ושוב .
ותראה מה עולה ,
למשל , שתחליט להנות מכל רגע מחייך , ותנסה במידת האפשר לא להידבק בפאסיביות , דיכאוניות , האשמתיות שלה ( כלפי עצמה וכלפיך ) ,
פשוט תחליט נגיד שכל שבת אתה עושה כיף , עם הילדים , עם עצמך , איתה ( אם מבקשת להצטרף !...לא בהכרח שתזמין אותה ואז היא תסרב ...) , תיידע אותה על תוכניותיך ותתעקש להיות מרוצה ,
במידת האפשר , כן, אני יודעת שזה לא אידיאלי , כי תחסר לך נפש קרובה אינטימית ,
אבל לביינתיים , ווט אבר איט מינס ביינתיים ...קודם כל תעיר את עצמך לחיות בהנאה , מהילדים , מג'וגינג , מחוף הים , משקיעה , מספר , מהצגה , מחברים , מ ..ומ..ומ..
ותתבשל עם הרעיון שלא מגיע לך לחיות ככה ,
ותשחק עם האפשרויות , הדימיוניות , כמו איך היא משתנה מקצה אל הקצה , ונעשית עליזה אוהבת אקטיבית ושמחה ואיך החיים נראים , וגם התסריט שאתה אומר לה : זהו , סוגר את הבאסטה ,לא מחכה יותר שתשתני , אני רוצה ללכת ,
ותרגיש את כל הפחדים , וכל הכמיהות וכו' .
וגם לא בהכרח עם אולטימטום בתוכך - תקבל תסריט אופטימי , אל תתנה את האולטימטום בתוכך רק בתנאי שתקבל את מה שאתה רוצה ואם לא אז מרוב פחד לא תשחק עם האולטימטום ...לפחות בדימיון , ותראה לאן זה מוביל אותך במציאות ,
האולטימטום יכול להתקיים בכלל בלי מילה , רק מתוך החלטה פנימית שככה אתה לא רוצה , וזה לא תלוי בה !
ואז נמשיך לדבר ...
מקווה שאני מובנת
מצטערת לא קראתי את התגובות אחרי , רק את דבריך , מקווה שלא חוזרת על הדברים של אחרים ...
כתבת :
"הבעיה היא שכשאני מנסה לדמיין תרחיש אופטימי איך זה יסתיים, אם אני שם אולטימטום על השולחן, אני מתקשה לצייר אותו.
אולי זה סתם הופך את כל העניין להתנגשות כוחנית, ומה הרווחנו?"
זהו , שאני לא מתכוונת שתשים אולטימטום על השולחן , בכלל לא !
אני מציעה שתגיד לעצמך שאתה לא רוצה לחיות ככה , ותשנן את זה שוב ושוב .
ותראה מה עולה ,
למשל , שתחליט להנות מכל רגע מחייך , ותנסה במידת האפשר לא להידבק בפאסיביות , דיכאוניות , האשמתיות שלה ( כלפי עצמה וכלפיך ) ,
פשוט תחליט נגיד שכל שבת אתה עושה כיף , עם הילדים , עם עצמך , איתה ( אם מבקשת להצטרף !...לא בהכרח שתזמין אותה ואז היא תסרב ...) , תיידע אותה על תוכניותיך ותתעקש להיות מרוצה ,
במידת האפשר , כן, אני יודעת שזה לא אידיאלי , כי תחסר לך נפש קרובה אינטימית ,
אבל לביינתיים , ווט אבר איט מינס ביינתיים ...קודם כל תעיר את עצמך לחיות בהנאה , מהילדים , מג'וגינג , מחוף הים , משקיעה , מספר , מהצגה , מחברים , מ ..ומ..ומ..
ותתבשל עם הרעיון שלא מגיע לך לחיות ככה ,
ותשחק עם האפשרויות , הדימיוניות , כמו איך היא משתנה מקצה אל הקצה , ונעשית עליזה אוהבת אקטיבית ושמחה ואיך החיים נראים , וגם התסריט שאתה אומר לה : זהו , סוגר את הבאסטה ,לא מחכה יותר שתשתני , אני רוצה ללכת ,
ותרגיש את כל הפחדים , וכל הכמיהות וכו' .
וגם לא בהכרח עם אולטימטום בתוכך - תקבל תסריט אופטימי , אל תתנה את האולטימטום בתוכך רק בתנאי שתקבל את מה שאתה רוצה ואם לא אז מרוב פחד לא תשחק עם האולטימטום ...לפחות בדימיון , ותראה לאן זה מוביל אותך במציאות ,
האולטימטום יכול להתקיים בכלל בלי מילה , רק מתוך החלטה פנימית שככה אתה לא רוצה , וזה לא תלוי בה !
ואז נמשיך לדבר ...
מקווה שאני מובנת