על ידי חלוקית_נחל* » 13 דצמבר 2007, 20:25
זקוקה לעצה,
מאז נישואי יחסי עם אמי התערערו, היא חשה לא אהובה ולא רצויה ולכן פוגעת, תוקפת, מבקרת ומאשימה ללא הרף, גם אם אין שום בסיס עובדתי לטענותיה. זה משהו רגשי מאוד עמוק, כעס, קנאה, חוסר פרגון, חוסר בטחון במקומה וכמה שאני לא מנסה לעשות, להשתדל, להעניק זה לא עוזר להיפך, זה משמש עוד נושא לביקורת והאשמה. עם זאת, אני פחות מרצה, יותר שומרת על גבולותי וגבולות משפחתי.
לאחר הלידה הראשונה זה מאוד התעצם. וכעת לאחר הלידה השנייה, חלה מעין רגיעה, אמי החליטה לעזור לנו, מה שלא היה עד כה, עדיין בודקת, מחפשת, מבקרת ומאשימה, אבל מנסה בכול זאת, מגיעה, עוזרת ועושה כפי יכולתה. (ויכולת הנתינה שלה מאוד מוגבלת ביחס אלינו אבל זה לא משהו שהיא שולטת בו, אני באמת חושבת שיש לה בעיה, שלא בטוח שהיא מודעת לה)
היחסים מתוחים גם עם בן זוגי והוא ואני מרגישים שהיא לא מקבלת אותו וגם לא אוהבת את הוריו ומשפחתו למרות שמנסים מאוד להיות חביבים אליה.
אני שחררתי את הצפיות ואני שמחה על כל מה שהיא נותנת, לא נפגעת ולא מצפה, זה מאוד קשה, אבל משתדלת ככל יכולתי, גם חשוב לי הקשר של בנותי איתה, ובתי הבכורה מאוד אוהבת אותה וקשורה אליה, וגם אני מודעת לכל קשייה ויש בי הרבה חמלה והבנה למקום הפגוע שלה (ניצולת שואה וכו'), למרות הפגיעות החוזרות ונשנות בי.
אתמול התקשרה והזמינה את בן זוגי לשיחה בטענה שמזמן לא דיברו. אני לא רציתי שיילך אבל הוא בחר ללכת והתוצאה היא שהוא שפך את כל אשר על ליבו, כולל דברים אישיים שחלקתי איתו, כלומר שהוא לא ידע ממקור ראשון אלא שאני סיפרתי לו, כולל דברים קטנונניים ולא יפים, שחלקתי איתו כבן זוגי וצחקנו ביחד, אבל לא ציפיתי שיעביר הלאה. בשיחה עלו גם נקודות עקרוניות ומהותיות אבל גם נעשה שימוש רציני בי, גם מצידו וגם מצידה. הוא גם העביר לה מסר שאני לא אמורה לתמוך בה ולעזור לה, כשאני בכלל לא חושבת כך, אני מתקוממת רק על זה שהיא מזמינה אותי ומרוקנת עלי את כול הזבל והרע שהצטבר לה, בהאשמות שווא וביקורות ופגיעות מדוייקות להפליא, ואז בתחושה קלילה עוברת הלאה, אין לי בעיה לתמוך בה בקשיים שהיא עוברת. היא אמרה לו שלמי היא תפנה אם לא לבת שלה, ואני גם עובדת סוציאלית וכו', ואז הוא ענה שתחפש עזרה בתשלום
שאני בהריון מתקדם ועם כל הלחץ והבעיות שלי לא צריכה לתמוך בה
הוא טען שבכול מקרה אנחנו אלו הגורמים כמעט לכל קשייה ולכן זה בעצם אותו דבר
חוץ מזה היה קשה לו להתנסח בסיטואציה וכו'. היא האשימה אותו, כמובן, וביקרה אותו, והוא, בשונה ממני, ענה לה, באופן ברור, גלוי וחופשי, ללא מעצורים.
התוצאה היא שאמא שלי אמרה לו שאם היא כול כך פוגעת בי, היא מנתקת מאיתנו כול מגע, היא לא תבוא ולא תתקשר, אלא אם כן אנחנו נרצה שהיא תהייה בקשר (וכבר עכשיו היא לא מרגישה רצוייה
) כי היא לא מוכנה לפגוע בי, בבת שלה.
מה עושים?
אני מרגישה לבד במערכה ובמצב של אין מוצא. אמי פגועה (הייתה עם דמעות בעיניים בשיחה, מה ששובר את ליבי), בן זוגי פגוע וגם אני עצובה מאוד ופגועה (אמי אמרה בצורה ברורה שלא נעים לה אצלנו, לא אוהבת לבוא אלינו ועוד רינונים עלי ועל בן זוגי)
גם מרגישה שבן זוגי בגד בי בצורה מסויימת בכך שסיפר דברים שאמורים להישאר ביננו, עשה לי סוג של הוצאה מהארון, עם זאת מבינה אותו לחלוטין, גם הוא פגוע מאוד מהתנהגותה ומכיל את פגיעותי שלי, תומך בי ומגונן עלי.
בן זוגי טוען שזה סוג של דינמיקה בלתי נמנעת של אפקט ההילה, ושבאופן גורף היא מעניקה למשפחתי (לו ולבנותינו) את היחס שאני זוכה לו (אני יודעת שהוא צודק). כשם שאחותי ומשפחתה הם מלאכים ולא משנה כמה יזלזלו בה, ידברו לא יפה עליה בפניה וכו' כך אני ומשפחתי נועדנו לספק את צרכיה באופן מיידי ולרצותה. מה שמדהים הוא שהיא לא מכחישה - לדוג' - אחת הביקורות המרכזיות, הייתה שבאירוע מסויים, הוא היה עם בתי אצלה, היא מאוד בכתה, היה מאוחר, סרבה להיכנס לאוטו וכו', ואמא שלי דרשה להוציא אותה ולהחזיק אותה והוא סירב. בשיחה הוא שאל אותה אם להוציא את ביתנו בסיטואציה הזו היה לטובת הילדה או לטובת אמי, והיא ענתה, לטובתי, ואז כשענה לה שבתנו לא אמורה לספק את צרכיה ושמבוגרים אמורים לספק צרכים של תינוקות ולא להיפך - היא הייתה בשוק.
מחר יש לנו אירוע משפחתי של אחיו וממש לא בא לי ללכת, ואח"כ לישון אצל הוריו, אבל זה בדיוק מה שלא רציתי שייקרה, שכול זה יחלחל לתוך הבית שלי וישפיע על יחסינו, אז מה אני בעצמי אגרום לכך? )':
איך אפשר לתקן את המצב?
זקוקה לעצה,
מאז נישואי יחסי עם אמי התערערו, היא חשה לא אהובה ולא רצויה ולכן פוגעת, תוקפת, מבקרת ומאשימה ללא הרף, גם אם אין שום בסיס עובדתי לטענותיה. זה משהו רגשי מאוד עמוק, כעס, קנאה, חוסר פרגון, חוסר בטחון במקומה וכמה שאני לא מנסה לעשות, להשתדל, להעניק זה לא עוזר להיפך, זה משמש עוד נושא לביקורת והאשמה. עם זאת, אני פחות מרצה, יותר שומרת על גבולותי וגבולות משפחתי.
לאחר הלידה הראשונה זה מאוד התעצם. וכעת לאחר הלידה השנייה, חלה מעין רגיעה, אמי החליטה לעזור לנו, מה שלא היה עד כה, עדיין בודקת, מחפשת, מבקרת ומאשימה, אבל מנסה בכול זאת, מגיעה, עוזרת ועושה כפי יכולתה. (ויכולת הנתינה שלה מאוד מוגבלת ביחס אלינו אבל זה לא משהו שהיא שולטת בו, אני באמת חושבת שיש לה בעיה, שלא בטוח שהיא מודעת לה)
היחסים מתוחים גם עם בן זוגי והוא ואני מרגישים שהיא לא מקבלת אותו וגם לא אוהבת את הוריו ומשפחתו למרות שמנסים מאוד להיות חביבים אליה.
אני שחררתי את הצפיות ואני שמחה על כל מה שהיא נותנת, לא נפגעת ולא מצפה, זה מאוד קשה, אבל משתדלת ככל יכולתי, גם חשוב לי הקשר של בנותי איתה, ובתי הבכורה מאוד אוהבת אותה וקשורה אליה, וגם אני מודעת לכל קשייה ויש בי הרבה חמלה והבנה למקום הפגוע שלה (ניצולת שואה וכו'), למרות הפגיעות החוזרות ונשנות בי.
אתמול התקשרה והזמינה את בן זוגי לשיחה בטענה שמזמן לא דיברו. אני לא רציתי שיילך אבל הוא בחר ללכת והתוצאה היא שהוא שפך את כל אשר על ליבו, כולל דברים אישיים שחלקתי איתו, כלומר שהוא לא ידע ממקור ראשון אלא שאני סיפרתי לו, כולל דברים קטנונניים ולא יפים, שחלקתי איתו כבן זוגי וצחקנו ביחד, אבל לא ציפיתי שיעביר הלאה. בשיחה עלו גם נקודות עקרוניות ומהותיות אבל גם נעשה שימוש רציני בי, גם מצידו וגם מצידה. הוא גם העביר לה מסר שאני לא אמורה לתמוך בה ולעזור לה, כשאני בכלל לא חושבת כך, אני מתקוממת רק על זה שהיא מזמינה אותי ומרוקנת עלי את כול הזבל והרע שהצטבר לה, בהאשמות שווא וביקורות ופגיעות מדוייקות להפליא, ואז בתחושה קלילה עוברת הלאה, אין לי בעיה לתמוך בה בקשיים שהיא עוברת. היא אמרה לו שלמי היא תפנה אם לא לבת שלה, ואני גם עובדת סוציאלית וכו', ואז הוא ענה שתחפש עזרה בתשלום :-( שאני בהריון מתקדם ועם כל הלחץ והבעיות שלי לא צריכה לתמוך בה :-(
הוא טען שבכול מקרה אנחנו אלו הגורמים כמעט לכל קשייה ולכן זה בעצם אותו דבר :-( חוץ מזה היה קשה לו להתנסח בסיטואציה וכו'. היא האשימה אותו, כמובן, וביקרה אותו, והוא, בשונה ממני, ענה לה, באופן ברור, גלוי וחופשי, ללא מעצורים.
התוצאה היא שאמא שלי אמרה לו שאם היא כול כך פוגעת בי, היא מנתקת מאיתנו כול מגע, היא לא תבוא ולא תתקשר, אלא אם כן אנחנו נרצה שהיא תהייה בקשר (וכבר עכשיו היא לא מרגישה רצוייה :-() כי היא לא מוכנה לפגוע בי, בבת שלה.
מה עושים?
אני מרגישה לבד במערכה ובמצב של אין מוצא. אמי פגועה (הייתה עם דמעות בעיניים בשיחה, מה ששובר את ליבי), בן זוגי פגוע וגם אני עצובה מאוד ופגועה (אמי אמרה בצורה ברורה שלא נעים לה אצלנו, לא אוהבת לבוא אלינו ועוד רינונים עלי ועל בן זוגי)
גם מרגישה שבן זוגי בגד בי בצורה מסויימת בכך שסיפר דברים שאמורים להישאר ביננו, עשה לי סוג של הוצאה מהארון, עם זאת מבינה אותו לחלוטין, גם הוא פגוע מאוד מהתנהגותה ומכיל את פגיעותי שלי, תומך בי ומגונן עלי.
בן זוגי טוען שזה סוג של דינמיקה בלתי נמנעת של אפקט ההילה, ושבאופן גורף היא מעניקה למשפחתי (לו ולבנותינו) את היחס שאני זוכה לו (אני יודעת שהוא צודק). כשם שאחותי ומשפחתה הם מלאכים ולא משנה כמה יזלזלו בה, ידברו לא יפה עליה בפניה וכו' כך אני ומשפחתי נועדנו לספק את צרכיה באופן מיידי ולרצותה. מה שמדהים הוא שהיא לא מכחישה - לדוג' - אחת הביקורות המרכזיות, הייתה שבאירוע מסויים, הוא היה עם בתי אצלה, היא מאוד בכתה, היה מאוחר, סרבה להיכנס לאוטו וכו', ואמא שלי דרשה להוציא אותה ולהחזיק אותה והוא סירב. בשיחה הוא שאל אותה אם להוציא את ביתנו בסיטואציה הזו היה לטובת הילדה או לטובת אמי, והיא ענתה, לטובתי, ואז כשענה לה שבתנו לא אמורה לספק את צרכיה ושמבוגרים אמורים לספק צרכים של תינוקות ולא להיפך - היא הייתה בשוק.
מחר יש לנו אירוע משפחתי של אחיו וממש לא בא לי ללכת, ואח"כ לישון אצל הוריו, אבל זה בדיוק מה שלא רציתי שייקרה, שכול זה יחלחל לתוך הבית שלי וישפיע על יחסינו, אז מה אני בעצמי אגרום לכך? )':
איך אפשר לתקן את המצב?