שאלה:. מי שמרוויחה בעבודתה מעל הסכום המינימלי זכאית לעזרה מביטוח לאומי?

אף אחד מהחברות החד הוריות שלי ששראוי לציין שעובדות קשה ומרוויחות בקושי סכום של בערך 4 אלף לחודש, לא היו זכאיות למרות שביקשו לקבל עזרה כזו עד היום.
משכורת של אדם יחיד בישראל, היום לא ממש יכולה לעזור לפרנס משפחה לא?

בוא לספר לכם סיפור ,,,, לפני כמה חודשם קבלתי פקחים של ביטוח לאומי הבית, באו לבדוק עם אני חייה עם מישהו,,, אז ראוה את החבר שלי כאן שהוא רק חבר, לא שום דבר אחר ,לאחר שבוע קבלתי מכתב הביתהי "ידועה בציבור" בלקחו לי את כל ההבטחת הכנסה , שכמובן נתן לי לגדל את הבת שלי ולעזור ל להתקיים בין החיפוש שלי לעצמאות הכללית שכל כך רוצה, היום אני נמצאת בהמשך חיפוש אחרי העצמאות הכללית ו בלי כסף, נוסף לזה אין לי מזונות באבא של הילדה, ...... את תגידו לי אתם,,,,, זה פייר!!!!!
סכ"ה יש לי חבר, הוא לא מפרנס, ואפילו אין מחוייבות בנינו, אז...... המדינה קבע לי אחרת, אמרו לי פשוט מאוד, שהוא הפרנס אותך,,,,,,,, ואני כאן מנסה להבין את האבסור של כל הסיפור הזה, כי זה לא נראהלי אמיתי, אבל זה קרה לי.

תודה לכם שהקבתם לי, סכ"ה רציתי לשתף אותכם לעוד יצור חיי שהיא" חד הורית"

אמהות ואבות חד הוריים המעונינים בפתרון דיור קבע והיתישבות בדרום .מוזמנים להרשם
[email protected]
אשמח להפצת ההודעה וכתובת האימל שלי ולחשיפה מקסימלית באתרי חד הוריים

אין דבר כזה "[u]ליצור קודם מקומות עבודה והכשרה מקצועית[/u]" -- הממשלה היא לא כל-יכולה, ואין באפשרותה לייצר מקומות עבודה בהיקף של 200 אלף אנשים. הדבר היחיד שיכול לגרום להיווצרות מקומות עבודה בהיקף כזה הוא שוק בצמיחה. צמיחה נוצרת כשאנשים קונים, וכשאנשים מפתחים את העסקים הקיימים ופותחים עסקים חדשים. הממשלה מנסה לעודד את הצמיחה על ידי הקטנה נטל המס -- ודרך זה השארת יותר כסף פנוי לקניות בידי אנשים, וגם עידוד אנשים לפתח את העסק שלהם על ידי הגדלת התגמול שלהם על כך. אבל את כל זה (הקניות, ופיתוח עסקים) עושים בעיקר העשירונים העליונים, ולכן הם הנהנים העיקריים מהרפורמה בטווח קצר. הממשלה מקווה שבטווח ארוך העגלה הזו תתחיל לנוע, ויהנו ממנה גם העשירונים האחרים.

סתם לידיעה כללית - סכום הגמלה המשולמת לי מביטוח לאומי הוא 1880 שקלים +מזונות בסך 272 שקלים(טפשות של המוסד לביטוח לאומי),כן סיוע בשכר דירה כל שנה מחדש לפי מצב הרוח של משרד השיכון, נכון להיום עומד על 500 שקלים בחודש.
מזה חודש וחצי שאני מחפשת עבודה בכל מקום אפשרי גם בפניה לחברים מכרים והמשפחה,וגם חותמת כל יום שלישי בלשכה,יש לציין שעד עכשיו לא הציעו לי אפילו משרה אחת בגלל היותי חד הורית(איך תסתדרי עם הילד?)
אני משלמת 1200 שקלים שכירות, מים, חשמל, טלפון וגז, יש גם את הקניות כי הילד צריך לאכול ולשתות.
וחוץ מהדברים הבסיסיים יש גם את נושא הנסיעות לחיפוש עבודה,לרישום לגן ועוד.
הצעדים שנעשו ע"י הממשלה נועדו אך ורק להגדלת הפערים בין השכבות ואולי אפילו לחיסול השכבות החלשות כי לא נעים לראות......
למה לא ליצור קודם מקומות עבודה והכשרה מקצועית ואח"כ לקצץ מהקיצבאות?
למה עכשיו כשאני לבד המדינה זונחת אותי ולפני כן כשעבדתי דאגו לקחת ממני כל מה שאפשר?
לא רוצה טובות ונדבות של אף אחד , רוצה לעבוד!!!!!

[b]חייבים[/b],מתייחס לאנשים שחיים מקצבת הבטחת הכנסה,ולא לאנשים שעובדים מהבית באופן כללי.
אנשים שמקבלים קצבה מחויבים עפ"י החוק החדש להירשם כדורשי עבודה לאחר שהילד מגיע לגיל שנתיים.
ומה שהכי מעצבן בכול העניין הזה של הלשכה,הוא שהם לא מיידעים או מפרסמים תאריכי יעד להתחלת הקורסים וההכשרות המקצועיות אלא צריך להגיע פעם בשבוע בחום הלוהט ולעיין נוטפי זיעה בלוחות ולראות אם הקורס התחיל,אבסורד לא?,
אי אפשר לתכנן את החיים מראש,וזה רק קצה הקרחון הם עושים [b]הכול[/b] כדי שיהיה לא נוח להגיע ללשכה,לפקידים למשל במשרדיהם יש מיזוג,ואילו לקהל שיושב במסדרונות אין מיזוג!,מוסד ממשלתי ללא מיזוג אויר וללא מאווררים,לאמר :"לא נעים לכם ? אל תגיעו !"

עד כמה שידוע לי, יש בסוף הקורסים להכשרה מקצועית גם עזרה במציאת עבודה.

קבלת הקצבה מותנית בביקור מסודר בלשכת העבודה.
פספסת יום? - לא תקבלי את הקצבה.
הוצעה לך עבודה וסרבת? - לא תקבלי את הקצבה.
את אף אחד לא מעניין אם זה רחוק, משכורת ותנאים על הפנים וכדומה.
יותר מזה, כשאת מקבלת הבטחת הכנסה, גם בכלל לא מעניין את אף אחד מהו מקצועך.
את יכולה להיות פרופסורית, מבחינתם את מקבלת קצבה, והעבודות הראשונות שהם יציעו
יהיו נקיון ועבודות קשות אחרות (גם אם יש להם עבודה שתואמת את כישורייך ושיש בה משכורת סבירה)

מי אמר שאנחנו חיים במדינה שדואגת לאזרחיה?
הרי עם טיפול נכון, חצי ממי שמקבלים את הקצבה - היו עובדים ומאושרים.
בידי הפקידים בלשכת העבודה, כמו גם בידי פקידי הסעד והעו"סים, יש המון כוח והם נהנים להשתמש בו.

[u]מה ז'תומרת חייבים?[/u]
ואם הוריהם (סבאסבתא, ז"א) מממנים אותם?

מה ז'תומרת [b]חייבים[/b] ? ואם אני לא מחפשת עבודה, או נוח לי עם הסטטוס של "אמא במשרה מלאה"?

נאוה היא אמורה למצוא עבודה לבד?
או שהיא מופנית ל"דורשי עבודה"
בתוך הלשכה?
כי עכשיו יש חוק חדש שהורים יחידים בהגיע ילדם לגיל שנתיים חייבים להירשם כדורשי עבודה בלשכה.

[u]איך זה יכול להיות שבעיקר מדובר בנשים? הרי על כל אישה כזו יש גבר שמסרב לשלם מזונות ויוצר מצב בו המדינה נאלצת לדאוג לילדיו במקומו?[/u]
לא על כל אישה. יש נשים שבחרו להיות חד הוריות. הטענה (של משרד האוצר) היא שהגידול העצום במספר המשפחות החד הוריות (פי 6 מ-1990) נובע במידה רבה מהתגמול שמקבלות משפחות כאלה מהמדינה.
מסכים בכל פה עם בועז. המדינה פשוט שופכת כסף במקום לתפוס את אלו שצריך ולנער אותם. אבל מה חדש בזה?

גילה, אממ"פ,
אם אישה הופנתה ללימודים מלישכת העבודה, מה שנקרא: הסבה מקצועית, היא תקבל את הקצבה עד תום לימודיה.
בתום לימודיה היא אמורה למצוא עבודה ולהצדיק את ההשקעה בה.
זה נכון לכל מיני אנשים שזכאים להסבה ולקצבה.
אנשים בשיקום למשל, אם הם לא מקבלים הבטחת הכנסה הם יקבלו קצבת לימודים + החזר נסיעות.

אבל...
אם תחליטי לנצל את ההזדמנות ללימודים באוניברסיטה או לימודי מקצוע - זה בהחלט אסור!!
ההגדרה היא: אסור לך להיות סטודנטית.

בועז,
לגבי גברים ואחריות
נו... זה ברוב המקרים contradiction in terms :-D

מה שאני באמת לא מבין, זה למה ביטוח לאומי שנושא על גבו תשלום במקום בעלים שלא משלמים בסכומים עצומים לא שוכר כמה עו"ד ומשרדי חקירות ודואג שמי שצריך לשלם ישלם!!
הם היו מרוויחים מזה יפה מאוד.

אני חושבת שיש כאן סוגיה פמיניסטית. איך זה יכול להיות שבעיקר מדובר בנשים? הרי על כל אישה כזו יש גבר שמסרב לשלם מזונות ויוצר מצב בו המדינה נאלצת לדאוג לילדיו במקומו? איפה נשמעת בקורת על הגברים האלה? למה כולם עסוקים בלבקר את אותן נשים מסכנות שנדפקות מכל הכיוונים?!?!

הכוונה ללימודים שאורכים מעל לשנה. כלומר קורס כלשהו עד שנה מותר ללמוד. יפה מצדם, תודו.

אני לא יודעת את הפרטים.
נאוה?

גילה האים הכוונה ללימודים בכול מוסדות החינוך בארץ?
ומה עם קורסים מקצועיים של משרד העבודה כלומר הלשכה?

אממ"פ - כן.
אבסורד? לא מתקבל על הדעת? נכון.

לא שמעתי על דבר כזה שאסור לצאת ללמוד,
מה המשמעות של זה שאים נרשמים ללימודים אז מה?,מה יורדת הקצבה?

מבלי להכנס לסוגיית החד הוריות, המשפחות החד הוריות, אלא להתייחס לצורת ההתייחסות של ביבי נתניהו ומאיר שטרית מכל בחינה שהיא, הרי שבברור אנו עומדים בפני מצב מסוכן בו חריצות ונחרצות חוברות אל הטפשות, והנזקים המצטברים מצטברים.
שרים אלה - שרי האוצר - אינם נזקקים לטיפשות גדולה במיוחד, רק קצת אטימות להבנה כי הכלכלה איננה קשורה למספרים אלא ללבבות האנשים ואמונותיהם, אטימות שבאה לידי ביטוי בנסיון הבלתי פוסק ללבות את העיסוק באידיאת העבודה, בוז לנזקקים, הידד לחזקים.
אלא, שעקב אכילס של כל העניין היא מידת חריצותם של שני המחנכים הדגולים, אשר שולחים את העם לעבוד, להיות חרוצים, לצאת לעבודה, גם אם עבודתם מטפישה אותם עד כי גם הם, מותאמים לשיטה המאדירה את החריצות באופן מטופש למדי, אלא שאז, כשהחריצות מובטחת, די אפילו במעט טפשות, להגיע למדרגות אלה של יוהרה ודמגוגיה זולה על מנת לכפות אידיאה כלכלית, פרוטסטנטית, קפיטליסטית, שאיננה עומדת במבחן המציאות. לשם כך מעוותים נתונים ומוצגים קני מידה שונים לצורכי הדמגוג המוכר את עצמו כפדגוג המחנך את הציבור: צאו לעבוד, חורץ הטפש החרוץ לדל ולאביון.
הטפש החרוץ חושב שהוא יכול לחנך את הטפש העצלן להיות לפחות חרוץ - אם לא חכם. מקור הטפשות היא עקשנות לשם עקשנות. חריצות כשהיא מתלווה לאלה הופכת את הפארסה לדמיונית יותר ויותר.

[url=http://www.haderech.co.il/beitha4.7.html.]מאמר טוב, פשוט ולא ארוך[/url]
> המסעדה הניידת משדלת לקרוא <

לא יודע איך, אבל נראה שנכון להפריד בין מי שבחר להיות חד הורי ומי שנגזר עליו.

[u]אני מנסה להגיד שהרעיון הנכון לדעתי הוא לתת כלים לנשים חד הוריות (מה לעשות , פה אנחנו הרוב...). לעזור לעשות סדר עדיפויות (כאן קורא לי מהבטן קול קטן לחופש ההחלטה של כל אחד....) לכן אני כל כך מסכימה שצריך לעודד לללמוד מקצוע ולא ההיפך[/u]
ברמה העקרונית אני באמת מסכים, אבל השאלה פה, לדעתי, היא האם קצבאות כאלה לא יעודדו עוד נשים וגברים לבחור להיות חד הוריים תוך הסתמכות על הקצבה (מה שלא קיים, כמובן, במשרד הבטחון). הטענה היא שעלייה מעשרת אלפים משפחות בשנת 1990 ועד ל-60 אלף היום (לפי משרד האוצר) נובעת גם (אולי בעיקר) מהמוטיבציה שהקצבאות נותנות. אבל ברמה העקרונית אני חושב שזה סוג הקצבאות שצריך לתת.

צריך גם לקבל את זה שיש מצבים שבהם במדינה תצטרך להמשיך ולתת קצבאות, אם אנחנו לא רוצים לזרוק אנשים לרחוב. אם לכמה ילדים שמתגרשת ואין לה מקצוע מכניס והיא לא מקבלת מזונות (כי האבא חלאה/לא עובד/כל סיבה אחרת), אני לא רואה דרך נס שתוכל לחלץ אותה מ"מעגל מקבלי הקצבאות".

קראתי מאמרון קטן על המאבק של החד הוריות, בגנות המאבק...אני לא מצליחה לצרף את זה !! אני לא מסכימה עם מה שכתוב שם לגבי עידוד להישאר יחד במקום להתגרש, זו החלטה ממש אישית של אדם שצריך לאהוב לחיות עם הבן זוג ולא להצטרך לחיות איתו, אבל- אכן יש לי בעיה עם הנושא הזה של קצבאות חד הוריות. העוזרת שלי לא עבדה באופן רשמי, וקיבלה את כל הקיצבאות, היא לא חיה באופן מזהיר אבל מצאה איך לנסוע לאילת ל5 ימים למלון שאני לא הייתי נוסעת אליו גם אם אני יכולה להרשות לעצמי.
אני מנסה להגיד שהרעיון הנכון לדעתי הוא לתת כלים לנשים חד הוריות (מה לעשות , פה אנחנו הרוב...). לעזור לעשות סדר עדיפויות (כאן קורא לי מהבטן קול קטן לחופש ההחלטה של כל אחד....) לכן אני כל כך מסכימה שצריך לעודד לללמוד מקצוע ולא ההיפך. משרד הביטחון נותן קיצבאות קיום ומממן לימודים לנכי צה"ל מתוך הבנה שכך יוכלו להסתדר יותר באופן עצמאי בעתיד- למה לא לעשות כך ען הרבה מנתמכי הביטוח לאומי???
באחד הדפים בפורום הזה קראתי לפני כמה חודשים שהומלץ למשהי חד הורית לא לחזור לעבודה ולקבל קיצבה. אני מאוד אמביוולנטית עם זה- מצד אחד אכן טובת הילד של האם היא המרכזית, אבל לחיות על חשבון המדינה לשם כך?
חשבתי על זה אז ואני שוב חושבת/

עדי, שמתי את המילה "חייבת" במרכאות.
מערכת היחסים שלנו עם המדינה שונה ממערכת היחסים שלנו עם השכן.
אנחנו משלמים מיסים, משלמים ביטוח לאומי, משרתים בצבא, קונים מלווה מרצון (חובה) ועוד...

זה כמו שאם אתה משלם כל חייך לקו"ח |>| אתה מצפה לקבל שירות כשאתה חולה.
אני מקווה שאף אחד לא יחווה את התיסכול הזה,
כשאתה בא לקבל שירות רפואי שמשפר משמעותית את חייך או אפילו מציל אותם,
ואומרים לך: "סליחה!! זה לא בסל!!"
כשאתה חולה, אתה מצפה לקבל את הסיוע הרפואי שמתבקש ממצבך.
ובשביל הילד שלך - תילחם עוד יותר...

כך גם כשאזרח בא לקבל עזרה מהמדינה - זה נובע ממערכת היחסים שבין המדינה לאזרחיה.
האזרח משלם כשהוא יכול והמדינה עוזרת כשהוא צריך.

חגית,
הסכומים האסטרונומיים שהוזכרו בתחילת הדף ננקבו ע"י האוצר יומיים לפני שנכתבו כאן.

אם ביבי רוצה להוציא את הנשים ממעגל מקבלי הקיצבה,
שיתן להן ללמוד, שיתן תמריצים להקמת עסקים קטנים, שיפתח עבודות שהולמות את כישוריהן.
להפנות את הנשים, חלקן משכילות, חלקו בעלות מקצוע לניקיון וסיעוד - זה לא מחשבה נכונה.
יצירת מקומות עבודה שכרוכות בשעה-שעתיים נסיעה לכל כיוון, או עבודות שכרוכות במאמץ פיזי קשה
זה לא מעשי לחד הורית שצריכה לחזור הביתה, לנקות, לבשל, לשבת עם ילדיה וגם אולי לתת משהו לעצמה בסוף היום.

זה כמו להציע שהנכים יעבדו בשדות או בבניה.

עבודות יזומות - זו יוזמה שנדרשת למצב הכללי של האבטלה במשק.
חד הוריות צריכות יותר מזה כדי לצאת ממעגל מקבלי הקיצבאות - הן צריכות תקווה, עתיד.

התחושות שתארת מתיחסות (לדבריך) לקבלה מהמדינה, שזה המצב הנוכחי.
ההנחות שלך לגבי התחושות מקבלה בצורה ישירה יותר תלויות באדם ובדרך הנתינה / קבלה.
[list]
[*] גם באופן פרטי ניתן לתת בסתר.
[*] בהרבה מיקרים נתינה פרטית באה ממקום של תקוה ואחווה ולא ממקום של רחמים. למשל כשחברה מאמצת בית ספר, כששכן אומר - "עזבי, תשלמי כשיהיה לך" או כשמקום עבודה נותן מקדמה גדולה.
[/list]

לדעתי הרגשת חובה למי שקיבלת ממנו היא לא דבר רע (אפילו המדינה...), ולא דבר שפוגע בכבוד העצמי. להפך, זו התחושה הנכונה למי שעדיין במעמד שווה לנותן ולא בסיטואציית נתמך, סוג ב', או אחד שמגיע לו.

במקומות רבים ההחזר יכול להיות בדמות גלגול התמיכה הלאה. ככל שידוע לי מי שנעזרת בסיוע לנפגעות אונס, או נוער שוליים שנעזר במרכזים או מסגרות תמיכה נקראים להחזיר בעזרה בעצמם לאחרים אחר כך.
הנה רעיון - שהמדינה (או כל מי שמוכן לתרום) יקים מרכז תמיכה תעסוקתי שעוזר לנשים חד-הוריות לצאת ממעגל הנזקקות למעגל העבודה (כמו שעשה ידיעות), כשתפעול המרכז מורכב מנשים כאלו שמקבלות שכר, ונשים שיצאו מהמעגל ו"מחזירות" בהתנדבות למרכז.

אני לא מרגישה שהמדינה חייבת לי משהו על ההחלטה שעשיתי, אבל מקבלת את העזרה בשמחה ומעריכה אותה.
אני מרגישה שמאבק החד הוריות הוא פשוט פיספוס אחד גדול, ולצערי אני מרגישה שהן מוציאות לרובנו שם רע.
וכל זאת למה? הן נלחמות על הענינים הלא נכונים.
כמו שנאוה הזכירה, לחד הוריות נתמכות אסור לצאת ללימודים או להחזיק רכב (לא משנה אפילו איזה ולאיזו מטרה. בשנת 2003 אפילו סוסיתא נחשב כנראה ללוקסוס שמונע קבלת עזרה).
זאת בזמן שבמדינות אירופאיות רבות וגם בקנדה, חד הוריות שיוצאות ללימודים אקדמאים מקבלות קיצבאות מוגדלות על מנת לעודד אותן לצאת ממעגל המצוקה!
נכון שזה הגיוני?!.
חד הוריות שיוצאות לעבוד מקבלות בונוסים בקיצבה, בעוד שכאן זה ההיפך, מעודדים להישאר בבית ולהגיע לפת לחם.
זאת לדעתי ההחמצה.
אגב, הסכומים האסטרונומים שהוזכרו בתחילת הדף קצת מוגזמים. אף מקבל קיצבה לא נמצא בסטטוס גבוה כזה מבחינת הכנסה.

נאוה,
את צודקת ברוב דברייך - ומרשים אותי לשמוע אותם מאם חד הורית.

רק דבר אחד מפריע לי - הטענה ש [u]קל יותר לקבל מהמדינה כי היא כאילו "חייבת" במידה מסוימת.[/u].
התחושה שהמדינה חייבת אולי נותנת לגיטימציה עצמית לקבל את הקיצבה, אבל אני לא חושב שהיא מחזירה את הכבוד העצמי. קבלת סיוע מהמדינה כרוכה בטירטורים, חשדנות, והשפלה בלי חמלה. והיא גם פותחת פתח ל"מסכנים מקצועיים" שמנצלים את המערכת שלא בצדק.

צריך לתת שכר על עבודה, ובמצב של היום כשאין ביקוש לעובדים (לכאורה) -- המדינה צריכה ליצור עבודות יזומות, ובכמויות כאלה שיתנו לפחות תחושה שבעיית האבטלה מתחילה להיפתר. לא עדיף שמובטל יקבל כסף על טאטוא מדרכות, אפילו נקיות, מאשר שיקבל דמי אבטלה? והרי בהרבה מקומות בארץ יש גם מדרכות לא נקיות. אפשר גם לחשוב על רעיונות מועילים יותר.

אני לא משתגע על שר האוצר ופקידיו, אבל התכנית שלהם נראית לי נכונה, חוץ מנושא יצירת מקומות העבודה שאותו לא הדגישו מספיק.

בועז,
הצורך של משפחות לקבל עזרה באמצעות כל אותם מוסדות צדקה,
מקבע את הבעיה ומפריע לפיתרון.

אסביר למה...
כבוד עצמי הוא תמריץ לצאת לעבודה.
נאמר שאדם גאה מוצא עצמו ללא עבודה ונאלץ לקבל עזרה מהמדינה (אבטלה, הבטחת הכנסה)
כמקבל קצבה, הוא זוכה ליחס מסוים (משפיל) גם מהמוסד לביטוח לאומי וגם מהציבור.
ככל שעובר הזמן הוא נעשה שפוף יותר.
כשהוא הולך שפוף למצוא עבודה, סיכוייו לקבלה נמוכים משהיו לפני, כי הוא משדר תבוסתנות מסויימת.
הזמן עובר והמצב מחריף.
הרזרבות נגמרו, מחירים עולים, הביטחון על הפנים ועכשיו יש גם קיצוצים.
חייבים להאכיל את הילדים, חייבים לשמור על רמת חיים בסיסית
כדי שהילדים לא יתחילו להיות שפושים גם הם.
אז מורידים את העיניים, ומקווים שאף אחד לא רואה והולכים לקבל סיוע ממוסדות צדקה.
ארגז מצרכים, בגדים יד שניה, ספרי לימוד משומשים - הכל הולך.
אתה חושב שאדם כזה יוכל להתבונן לך ישירות לעיניים?
מספיק שאתה נראה כמו מי שהולך לעבודה כל יום כדי שהמבט יושפל.
אם תתן את העזרה בצורה ישירה יותר - ההשפלה תגדל בהתאם.

אנשים נתנו למדינה בזמן זה או אחר, ואם לא הם - אז אולי בני משפחתם.
קל יותר לקבל מהמדינה כי היא כאילו "חייבת" במידה מסוימת.
אבל אתה?
זה שיעבוד של הנפש למי שעשה חסד.

לא סתם יש ערך כל כך גדול ל"מתן בסתר"
הוא שומר על כבוד האדם.

הדרך היחידה להחזיר אנשים למעגל העבודה זה תמריצים של שכר ותנאים.
הדרך היחידה לשבור את מעגל הקיצבאות היא להחזיר לאנשים את כבודם.
הדרך היחידה היא ליצור לאנשים "עתיד" - מטרה לשאוף אליה.
אדם שמאבד תקווה - המוטיבציה שלו צונחת

השאלה היא לא האם או כמה לתת השאלה היא איך ולמי.
המדינה לצערי לא התגלתה כמי שיודע לחלק היטב את כספי, ולכן אני מעדיף להגדיל את הנטו ולעזור למי שאני מחליט.
אני בטוח שאם מרכז אדווה לא היה מנסה לבטל את הרפורמה, אלה אוסף את הכסף שמוכנים לוותר עליו ומחלק בעצמו היה יותר טוב לכולם.

בועז, ברור שאתה עובד קשה כדי לממן מה שחשוב לך, וזה ראוי להערכה. ברור גם שהעובדה שיש לך משרה היא די פריווילגיה (ובטח אפשר לעשות איזה ניתוח היסטורי-סוציו-אקונומי שיסביר איך זה שאתה זכית להשכלה המקצועית, סביבת המגורים וההזדמנויות שאיפשרו זאת, בעוד לא מעט אחרים שיכולותיהם הבסיסיות דומות לא הגיעו לכך).
המצב במשפחה שלנו מאד דומה, ואני בכל זאת מרגישה שיש לי אחריות גם לגבי מה שקורה מחוץ לדלת הדירה שלי - השכנים בבניין שלא מסוגלים לשלם לוועד הבית פשוט כי אין להם, אלו שמעבירים ילדים מגן פרטי לעירוני כי לא יכולים לשלם מעל 2000 שקל בחודש, המנקה שלנו שחיה בדירה שכורה ומגדלת את הבן שלה בלי רמז למזונות מאבא שלו. ברור שהשכר עבור העבודה הקשה שבן זוגי עושה (המקסיקנים שממש דחוף להם שיענה להם על הצרות עם המערכת בדיוק בין שתיים לארבע כל לילה, כי אלו שעות העבודה שלהם :-( ) לא צריך להתחלק שווה בשווה בין המשפחה שלנו לבין כל המשפחות האחרות. ובכל זאת, לנו ברור גם שלהגדיל את הנטו שלנו על חשבון אנשים שממש, אבל ממש, אין להם, זה רע. אני מצרפת לינק של מרכז אדווה, הם מארגנים עצומה של אנשים שמצהירים שיוותרו על הרפורמה במס כדי למנוע את הפגיעה הזאת: http://www.adva.org/ivrit/petition.html
ונכון שזה לא אידאלי, והיה מקום לחשוב על דרכים שיאפשרו יותר לאותן אמהות לצאת לעבודה ולא יכפו עליהן להישאר בבית (למשל: לא לקבוע שלימודים מבטלים קיצבה), אבל כח לשינוי הוא במסות, ואם מחכים שמשהו יתאים בדיוק-בדיוק לכל מה שחושבים, זה לא יקרה. לא?

לגבי המס - אוקי. אבל אשר לעזור בהוצאות נסיעה, מיסים עקיפים שונים (בריאות למשל) ועוד.
בעניין מימון המטפלת - אמרתי [u]עזרה[/u], והאמת התכוונתי יותר למשפחתון שבו אחת מאפשרת לכמה לצאת לעבודה.

הנקודה מאוד פשוטה - אני די קורע את התחת כדי שאישתי תוכל להשאר בבית ולטפל בילדים שלנו. אני רואה בזה פריווילגיה שאני שמח שאני מצליח לעמוד בה, ואני לא מבין לה אני צריך לממן נשים אחרות.

הקו בין לעזור למי שלא יכול ולעזור למי שלא רוצה מאוד דק, אבל מאוד חשוב. היום, גם מתוך מה שכתבו כאן, ברור שממש מעודדים נשים לא לעבוד וזה כמובן על חשבון אלו שעובדים. אין יש מאין, המדינה = משלמי המיסים.

[u]בלי לחוות דעה על הקצבאות עצמן - אני בטוח שפטור ממס על הכנסות[/u]
בועז - נדמה לי שאחוז הנשים העובדות, בטח מבין אלו שאינן מקצועיות, שמגיעות לסכומים שמשלמים בהם מס, הוא מזערי.
ובעניין מימון מטפלת: אולי לשלם לאמא שמטפלת בילדיה? (לפחות כאופציה נוספת על השתתפות של המדינה בתשלום כזה כדי לאפשר לאמא לעבוד מחוץ לבית)

אמירות קופירייטריות כמו של ביבי נועדו פשוט להפנות את הזרקורים הרחק ממנו ומשאר הלא-יוצלחים שהביאו את המשק, ובכללו החד-הוריות, למצב שבו הוא נמצא כיום. הוא בונה על זה ש-[po]רוב האנשים אינם חושבים[/po] ולא רואים מעבר לאף שלהם, ועל הזיכרון הקצר שלנו.
זוכרים שפעם היתה פה צמיחה?

כשהודעתי לאבא שלי שאני הולכת לוותר על הקיצבה הוא זעק: [b]את הולכת לוותר על 30,000 ש"ח בשנה!!![/b]
עניתי לו: אני מוותרת על הרבה יותר (עם ההטבות) אבל בעיקר,
[b]אני מוותרת על התענוג המפוקפק של להיות בעלת "תעודת מסכן"[/b]

כן, הקיצבה מקטינה את העול.
עבורי, היא עזרה לשמור על השפיות.

אבל הביטוח הלאומי בעצמו מקשה מאוד על מי שרוצים להשתחרר ממנו.
אני מכרתי בית ורציתי להקים עסק.
השנה הראשונה היא בדרך כלל במאזן שלילי ולכן, פניתי לביטוח הלאומי והודעתי להם:
מכרתי את הבית. אני מרימה עסק. אני זקוקה לקיצבה כדי לאכול ולהאכיל את הילד.
לא רוצה אתכם "על הגב" ולכן מיידעת אתכם. יהיו פירסומים, יתגלגל כסף.
ברגע שתתחיל הכנסה אני מיידעת אתכם ונפרדת.
שנה שיגעו אותי עם תביאי אישור כזה, ואחר... אף פעם לא היה לנו עצמאי עם הבטחת הכנסה - כולם שכירים...
אחרי שנה אמר לי הפקיד: או קיי, השתכנענו!! באמת אין לך.
בינתיים עברתי לדיור זול יותר בבית משותף.
השכנים החליטו לא לאפשר לי לעבוד. עם הצפה של מכתבי השמצה לעיריה, ול"ועדה מחוזית של משרד הפנים"
הצליחו להגיע לפסיקה שאסור לי לעבוד בבית.
ואז, אבא שלי נתן לי רכב לשימושי וויתרתי על הקיצבה.
בין המדינה (ביטוח לאומי) לבין האזרחים (שכל כך קל להם לשפוט את החד הוריות כפרזיטיות שלא רוצות לעבוד)
הפסדתי, כאמור, את כל מה שהיה לי.

לי קשה להבין את ביבי.
אילו ביבי קיצץ 1/3 מהכנסותיו לחצי שנה בלבד, הוא היה צועק "גוועלט!"
וכמוהו הרבה יפי נפש שרוצים לחנך את החד הוריות לעבוד.

לפני חודשים ספורים, כתבה באחד הפורומים חד הורית,
אם לפעוט ותאומים בני שנה ופסיק: "גם אני בין מפוטרי ההיי-טק"

ואם היא לא מוצאת עבודה אחרי חצי שנה (ורבים בהיי-טק מסתובבים יותר), היא מצטרפת למקבלי הקצבאות.
הפגיעה שזה עושה לביטחון העצמי - אדירה!!
לא בגלל עצם קבלת העזרה, אלא בגלל הסטיגמה שמצורפת לזה, בגלל יחס הפקידים
ובעיקר - הדיבורים נוסח ביבי, ודעת הציבור שאין לו מושג עם מה מתמודדות החד הוריות.

ויש חד הוריות שעובדות ומרוויחות - חלקן להישרדות וחלקן משכורות גבוהות
ואיש אינו מדבר על קיומן - הסטיגמה של פרזיטיות דובקת גם בהן...

מתלבטת,
יש לך הרבה על מה לשמוח!!
הצלחת במשימה!! - אנשים לא יודעים כמה זה קשה ובכלל לא מובן מאליו.

יש בעיה עקרונית מהותית בכל הנושא.
אתן דוגמא ממקום אחר:
יש חוק שאוסר לפטר נשים בהריון.
מעביד יכול לקבל אישור מיוחד לפיטורין שכאלו.
בשנים האחרונות עלתה מאוד כמות ההיתרים שניתנים והיא מגיעה כדי 50%
מה לדעתכם יקרה למעמד האישה ההרה בתוך 3-5 שנים?

איש אחד, שעבד והרוויח, בנו שחי אצל האימא בחו"ל חלה.
הוא נסע כדי להביאו לארץ לטיפול. משרד הפנים אסר על האם להגיע עם הילד.
הילד (פעוט) עבר במהירות מלחיות רק עם האימא - לחיים רק עם האבא.
האבא - הורה אחראי - התפטר מעבודתו ונשאר בבית כדי לטפל בילד וכדי לאפשר לו זמן הסתגלות לביתו החדש.
בספטמבר האיש רשם את הילד למעון, ובהיותו אזרח יצרני שרגיל לעבוד, יצא לחפש עבודה.
מה קרה?
הוא גילה שקשה למצוא עבודה כשאתה חד הורי.

קל לשפוט את האימהות החד הוריות (ואני כמובן, מתכוונת גם לאבות...)
ביבי נשמע מאוד הגיוני.
הייתי שמחה למצוא פתרונות אנושיים ומעשיים יותר מקיצוץ בפת הלחם.

כמובן שמצב הגרושות שיש להן הרבה ילדים (במיוחד הדתיות עם 6-7) הרבה יותר גרוע כי מקצצים גם את קצבת הילדים.

בלי לחוות דעה על הקצבאות עצמן - אני בטוח שפטור ממס על הכנסות, עזרה במימון מטפלות, הנחות בעלויות של הילדים (חינוך, חוגים, וכדי) היו עוזרים יותר ובלי להעלות את השאלה האם לעבוד או לא.
אני גם חושב שיש בעיה קשה בהכללות. הייתי מעדיף מנגנון שממבדיל טוב יותר בין מי שצריך ומי שרוצה להיות צריך.

אקדים ואומר- חיכיתי שהדף הזה יפתח. אפילו התחלתי בהליכים של לפתוח דף דומה, וחזרתי בי , כי לא הייתי בטוחה מה דעתי בנושא. אני מודה שאני עדיין לא בטוחה. אשתף אתכם במה שעובר לי בראש. כאם למשפחה חד הורית (יש לי בת אחת), נהנתי מהקצבה הנ"ל במשך תקופה לא קצרה. אי לא יודעת, נאוה, מאיפה את מביאה את הנתון 2750 ש"ח. אני זוכרת שקיבלתי קצת פחות מ2500 שח, עד לפני כשלוש שנים. אם הדירה שבה אנחנו גרות לא הייתה נכס ששיך להורי, אלא בשכירות, הייתי יכולה לקבל עד 300 דולר השתתפות בשכר דירה. לא קיבלתי כאמור. בנוסף לכך כל ההטבות שנאוה ציינה- תחבורה ציבורית מוזלת, סופסידיה של 80% בארנונה, פטור מתשלום אגרת רדיו וטלויזיה, פטור מתשלום אצל רופא ומתקני קופות החולים, ואולי יש עוד דברים ששכחתי. אני בכוונה חוזרת על דברים שכתבה כבר נאוה, אלא שבשבילי אז זה היה נראה הון תועפות. כשהתחלתי לעבוד לאט לאט, יום פה ויום שם, זה ירד מהסכום, עד שפתחתי עסק עצמאי ואז, לפני כשנתיים, הפסקתי לגמרי לקבל את הקצבה, למזלי הטוב, ואני מהללת ומשבחת את הרגע שבו היה לי את עוז הרוח לעשות זאת, כי אני בפירוש חושבת שהקצבה הזאת, יש בה משהו ממכר. סליחה, זאת לא ביקורת, אני לא שופטת אף אחת, הרי גם אני נזקקתי לה, ונהנתי ממנה כאמור בזמנו. זה היה מצע נוח לקפוץ ממנו קדימה ולהמריא, ואני אכן המראתי ועוד איך, אני מאחלת לכל האמהות החד הוריות. אלא מאי, אני מודעת לכך שלא כולן ברות מזל כמוני. מצד שלישי אמר מי שאמר שהבן אדם מביא על עצמו את המזל. מצד רביעי.... אתם מבינים, אני לא יודעת לצד מי אני. ליבי עם החד הוריות, אבל אני גם מבינה את ביבי ( קשה לי להאמין שאני אומרת את המשפט הזה עליו אבל מה לעשות?).
כשקלטתי כמה אני מקבלת מהמדינה כשרק נעשיתי אמא, פשוט הייתי בהלם, אף פעם לא הרגשתי שאני מקבלת משהו מהמדינה באופן כל כך מוחשי כמו אז. זה ממש נפל עלי, והיווה עבורה עזרה גדולה ומקפצה לדרך חדשה. אני חשה עד היום אסירת תודה לתקופה הזאת. אבל עדיין לא יודעת מה לחשוב.

לא אמרו שאסור להתנדב?

אז ככה...
אני קיבלתי קיצבה עד לפני 4-5 שנים.
הסכום החודשי היה 2,750 בערך
הטבות:
70% הנחה בארנונה (לעומת 20% למשפחה חד הורית שאינה נתמכת)
פטור מאגרת רשות השידור
נסיעה מוזלת באוטובוסים - כרטיסיות עד לקוד 5 (נדמה לי... היה אז 11 ש"ח)
הטבות בביטוח לאומי ובקו"ח (למשל: לא שילמתי את ה- 10 ש"ח עבור כל רופא מקצועי לרבעון + הנחה על תרופות)

אבל...
אסור להשתמש ברכב (לא חשוב מי הבעלים)
אסור לעבוד
אסור ללמוד
והאישה חשופה לחקירה - מניסיון, ממש ממש לא סימפטי.

אין התחשבות בשכ"ד, משכנתא או חובות אחרים,
אין התחשבות בעלויות גן / מעונות
וגם...
אישה שאינה עובדת, לא זכאית להנחות במעונות או לקדימות כמו חד הורית עובדת.

אבל מורידים מהקצבה אם יש הכנסות כלשהן.
כך למשל, אישה גרושה שמקבלת מזונות לא תקבל את מלוא הקיצבה.
בחורה שחסכה בתקופה שהיא כן עבדה, חסכונותיה יביאו להקטנת הקיצבה.

כך יוצא, שאישה חד הורית, שמשלמת משכנתא של 1000 ש"ח + 1200 ש"ח למעונות
+ מים, חשמל, טלפון, גז, 30% ארנונה, כבלים, אינטרנט, ביטוחים,
צריכה גם להשתמש בתחבורה ציבורית (אמנם מוזלת) אבל
צורכת הרבה מאוד זמן ואנרגיה שהם מצרכים הרבה הרבה יותר יקרים בחיי החד הורית.

איתי, אתה עושה חשבון?
האם נשאר לה משהו כדי לקנות בגדים, ספרים, חוגים, דיסק, משחק?
האם נשאר לה עם מה לשלם עבור סרט או הצגה, או בעצמה ללכת לחוג או לשתות כוס קפה עם חברה?
ואם כן, האם היא יכולה להרשות לעצמה את הבייביסיטר?

ומה אם היא או מישהו מהילדים צריך טיפול מעבר? - רפואה משלימה, ריפוי ריגשי, שעורים פרטיים?

בפה של ביבי אנחנו באמת נשמעות פרזיטיות.

[hr]

איתי,
אני יכולה להעיד שהכסף הזה הקל,
אבל לא יכולתי לחיות רק עליו בלי לוותר על כבלים, אינטרנט, מזון בריא וחימום בחורף.
הפסקתי לקבל הבטחת הכנסה כי ויתרתי עליה למען שימוש ברכב שאינו שלי.
לפני שנה וחצי פניתי לבקש שוב כי כלכלית מצבי קשה.
הבאתי אישורים שללא הרכב בריאותי מתדרדרת למצב של חוסר תיפקוד.
לא אישרו לי כי הרכב אינו משמש לצורך קבלת טיפול רפואי.

יש לי חברה שכן הצליחה לחיות על סכום הקצבה. היא גידלה על הקיצבה 2 ילדים.
הם חיו בדירה של חדר ומרפסת שסגרו אותה, לא חיממו ובטח שלא קיררו,
לבשו בגדים יד שניה שהיא קיבלה ממרכז צדקה כלשהו.
הילדים היו חולים כל החורף.
בלי טלביזיה, בלי מחשב ובטח שבלי אינטרנט....
הדירה הנ"ל עלתה לה רק באחזקה כי היתה בבעלות המשפחה (אם היתה צריכה לשלם שכ"ד או משכנתא היא לא היתה מצליחה)

פעם הייתי שם לארוחת יום שישי - משפחה חרדית.
בקושי אכלתי.
הסיר הקטן (ליטר וחצי) ממנו הוגש האוכל ל- 8 שישבו לשולחן בערב שבת,
היה צריך להספיק לכל ה- 6 שאכלו שם גם למחרת בצהרים.

אי אפשר לחיות ממה שמקבלים.
צריך לזכור שלהיות חד הורי זה לעבוד בכמה משרות - עוד לפני שאתה יוצא לעבודה.

לפני שאני חורץ את דעתי בנושא (אני יודע, כולכם מחכים לשמוע מה אני אחליט...) האם יש כאן אב או אם במשפחה חד הורית שמוכנים לאשר או לסתור את הנתונים שמסר ביבי על ההכנסות במשפחות כאלה? לטענתו - הורה במשפחה חד הורית שעובד שליש משרה קיבל עד היום קיצבה של כ-3500 ש"ח לחודש ועוד 1000 ש"ח הטבות שונות ויחד עם ההכנסה מהמשרה שלו הגיע למשכורת די מכובדת (כ-6500 ש"ח "נקי ביד", אפילו אם לא נהיים מזה עשירים זה די יפה על שליש משרה). ברור לי שיש מניפולציה על הנתונים (למשל: יש הוצאות שלא משנה אם יש הורה אחד או שניים, בשני המקרים תשלמו בערך אותו דבר כמו שכר דירה), והייתי שמח לדעת איפה.
יש מתנדבים?

[sub]ראו גם: [po]חד הוריות[/po] / [po]הוריות ביחיד ובזוג המשותף והנבדל[/po] / [po]חד הוריות והחינוך הביתי[/po] / [po]חד הוריות לינה משפחתית מין[/po] / [po]להסביר לילד חד הוריות[/po] / [po]מש' חד הורית אימוץ גנטיקה ועוד[/po][/sub]