על ידי תבשיל_קדרה* » 22 אפריל 2004, 09:48
אתמול בקש ממני בני לשכב על הרצפה. על הגב. עכשיו.
(תנאי פתיחה נוחים: אנחנו "גרים" על הרצפה - שם נוח לי לשבת).
הגבתי מיד ב"זה לא נוח לי" (ובכלל, חשבתי, הרצפה קרה - עוד חורף), הסתכלתי על המחצלת והרהרתי בהגנה שיכלה לתת לי, שלא לדבר על המזרון ליד.
ביקש, שכנע, נשכבתי בזהירות. קר. מאוד. קשה. גב, מרפקים, כתפיים, זרועות, ראש. הכל נוגע, בזהירות. מרפה שרירים. עכשיו - הילד מטפס עלי, אני מחבקת (יותר משקל על השכמות - ממשיכה להרגיש כל עצם).
מה קורה פה?
אני מסתכלת על הילדים - הם שוכבים חופשי על הרצפה, כאילו היא בנויה בדיוק לגוף שלהם. נשכבים, ונחים שתי דקות. כמעט מתכרבלים עם האבנים המוחלקות-היטב, הקרות האלה.
מתי איבדתי את היכולת הזו?
אתמול בקש ממני בני לשכב על הרצפה. על הגב. עכשיו.
(תנאי פתיחה נוחים: אנחנו "גרים" על הרצפה - שם נוח לי לשבת).
הגבתי מיד ב"זה לא נוח לי" (ובכלל, חשבתי, הרצפה קרה - עוד חורף), הסתכלתי על המחצלת והרהרתי בהגנה שיכלה לתת לי, שלא לדבר על המזרון ליד.
ביקש, שכנע, נשכבתי בזהירות. קר. מאוד. קשה. גב, מרפקים, כתפיים, זרועות, ראש. הכל נוגע, בזהירות. מרפה שרירים. עכשיו - הילד מטפס עלי, אני מחבקת (יותר משקל על השכמות - ממשיכה להרגיש כל עצם).
מה קורה פה?
אני מסתכלת על הילדים - הם שוכבים חופשי על הרצפה, כאילו היא בנויה בדיוק לגוף שלהם. נשכבים, ונחים שתי דקות. כמעט מתכרבלים עם האבנים המוחלקות-היטב, הקרות האלה.
מתי איבדתי את היכולת הזו?