כל-כך אוהבת את האתר הזה!
כל פעם מחדש מופתעת שקיים עוד דף , יותר גאוני , יותר מדוייק .
וסת ראשונה בהפתעה גמורה כתה י׳ , הורים בחו״ל , רגע אחרי ששמעתי על מותה של סבתא רבה! ניגשתי להתפנות ו
אוופסס... איחס דם, מה עושים?!אמאלה (בחו״ל) חברה מביאה לי טמפונים יום אחרי לבית ספר , עד אז הייתי עם טישו בתחתונים , לא הבנתי למה זה לא מספיק וזהו- המון גלגולים ושנים חלפו ובלי לחשוב שזה [po]יוצא דופן[/po] ועם גישה שונה לחלוטין מהילדות לדם, לנשיות, פתאום אוהבת מאוד ומודה למחזור החודשי, רוב מוחלט של הריקון הוא לניאגרה- ומה שלא ,טיפה מכתים תחתונית או תחתון ... טפו טפו ככה זה שנים אבל קיבלתי רק מחזור אחד מאז הלידה , אחרי שמונה חודשים , מצפה להכיר מה יהיה בבאים אחריו.
כותבת כי שני דברים להוסיף ל -המון טוב- שכתוב פה מעל ,האחד הוא
שאם מרגישה שבורח לך- עשי כל דבר, תנועה, זווית באגן או הבעת פנים שתחליטי שתעזור לדם לא להישפך וזה יעזור, גם אם או בעיקר אם , זה פסיכולוגי/ אמונה.

השני- בתור אדם שמאוד אוהב לישון בטבע , מחפשת עוד הזדמנויות ועדיין רוב הלילות עוברים עלי בבית- גיליתי שלאמץ הרגל ודווקא בזמן המחזור לצאת לטייל , הפוך מהגיון שפעם היה לי, זה מדהים .
והניח ביומן פעם בחודש לפחות לשאוף לישון בחוץ. מסתבר ש ״ לטלל״ ( שם הפועל להגרת נוזלים אצלנו באזור) בטבע, כמובן שעדיף בסמוך למקור מים...זה הדבר! כי אז גם באמת הוסת מגיעה ישר לאדמה בלי תיווכים של מים ונייר. לא זוכרת מאיפה, אבל הכירו לי פעם רעיון שזאת הדרך הכי נכונה - קארמטית אולי- להשיב אל האדמה חלקים מאיתנו ... חבל שלא זוכרת את ההמשך/ הדיוק -בכל אופן, מנסיון זה הרגיש כה נכון! ממליצה בחום

_או שזה כי אני מתלמדת וזה עשוי להשתפר?
זה בהחלט עשוי להשתפר עם הזמן_
וכאן בדיוק המקום לתרגל שרירי רצפת אגן: כשאת רוצה לאסוף את השרירים ולהשאיר את הנוזל בפנים לעוד כמה דקות, כי בדיוק את בדרך הביתה או משגיחה על סיר מבעבע או משהו.

[u]אבל גם בפעמים האלה אני מרגישה את הדימום מגיע, ופשוט מוותרת לעצמי...[/u]
אני לא מצליחה. אלא אם כן אני חצי ישנה. גם כשאני אומרת לעצמי לשחרר, זה לא עובד. האי נעימות היא כזו שלרוב אני קמה והולכת גם אם לפני חצי דקה אמרתי לעצמי שאני לא אלך (ומה שמפתיע, אני מספיקה! בוסת האחרונה חוץ מערב-לילה אחד, שבו ישנתי ונמנמתי, היו רק הכתמות קלות ותחבושות יומיות (אני שמה מתחתן בד מקופל, למקרה של פספוס שכזה. אני מוצאת שזה נוח לי יותר מהתחבושות הגדולות. אפילו התחבושת הדקה למחזור עבה לי מידי).

לפני כמה שנים, כששמעתי לראשונה על האפשרות של ללכת בלי תחבושת, זה היה נראה לי אוטופיה. היום בימים האחרונים של הווסת זו אפשרות מעשית שאני מנסה לשכנע את עצמי לנסות, יש לי תחבושת נקיה לחלוטין ביום האחרון של הווסת וגם לפני כמה כמה מחזורים.

לפני כמה שנים לא האמנתי שזה אפשרי...

אני בווסת עכשיו ובעקבות ההודעה פה ניסיתי לשים לב כל כמה זמן אני הולכת לשירותים.
לפי מה שזכרתי זה באמת היה כל 15-20 דקות, וזה היה די מעייף אותי.
אבל היום שמתי לב שאני יכולה לשבת כמעט שעה בישיבה, וללכת לשירותים רק בסופה (חששתי אצטרך לצאת כל הזמן באמצע..)
אז כנראה זה באמת משתפר עם הזמן, ואולי גם תלוי בווסת - לפעמים הדימום יותר חזק ואז אני צריכה ללכת יותר, אבל בווסתות האחרונות היה חלש יחסית ואז זה מאפשר לי ללכת פחות.
אני כן משתמשת בתחבושות עבות, כי יש פעמים שאני לא מצליחה להגיע לשירותים לעיתים מספיק תכופות (למשל בנסיעה ארוכה באוטו, אם אני באמצע משהו, או סתם כי אני מאוד עייפה או כואב לי וקשה לי להרים את עצמי כל כך הרבה).
אבל גם בפעמים האלה אני מרגישה את הדימום מגיע, ופשוט מוותרת לעצמי...
היום זה קרה באופן קצת יוצא דופן, והיה יחסית הרבה דם על התחבושת.
זה הרגיש כל כך לא נעים שלא הבנתי איך פעם ככה הייתי מסתובבת כל היום (עכשיו לרוב אלה רק הכתמות קלות)....

תודה לכן. אמשיך מעודדת.

[u]האם זה הגיוני שאני צריכה ללכת כל רבע שעה- חצי שעה לשירותים בימים הכבדים?[/u]
בהחלט! מכירה את זה מעצמי.
אני ממליצה לשתות הרבה מים בימים האלה (לא יותר מדי, אבל נניח חצי כוס כל פעם שאת הולכת להתרוקן), כדי שכמעט תמיד השלפוחית תהיה די מלאה, כי זה מקל על הריקון.
מצטרפת גם להמלצה על כריעה.

[u]או שזה כי אני מתלמדת וזה עשוי להשתפר?[/u]
זה בהחלט עשוי להשתפר עם הזמן, אבל יהיו לך גם ימים או חצאי ימים שעדיין יהיו כאלה.
תני לעצמך הרבה זמן לתרגל ואל תלחיצי את עצמך (()) לי השיפור לקח בערך שנה.

זה עשוי להשתפר. ואני ממליצה מאוד על כריעה בשירותים, לי זה שדרג את הריקון לרמה שאני יכולה ללכת עם תחבושות של יום יום, וגם זה בעיקר לדליפות, גם בימים הכי כבדים.

מנסה לתרגל ריקון וסת.
אך
האם זה הגיוני שאני צריכה ללכת כל רבע שעה- חצי שעה לשירותים בימים הכבדים?
או שזה כי אני מתלמדת וזה עשוי להשתפר?

שאלה,
האם השיטה 'לרוקן את דם הווסת' יכולה לעזור גם בנוגע לדימום אחרי לידה?
האם זו יכולה להיות הזדמנות טובה לנסות ולהתנסות?

קראתי את הדף בשקיקה, מתוודעת לעולם מופלא של התמודדות שרחק מחיי,
ואני שואלת את עצמי איפה אני יכולה לשל אותו בפסיפס שלי.

אשמח לשמוע התנסויות וחוויות של התמודדות עם דמם אחרי לידה בצורה טובה יותר מאשר פדים.

אגב, שמעתי על פדים המכילים יוניים שלילים ומסייעים בקיצור משך הדימום. משהי שמעה על כך? הפניה רלוונטית אולי?

[u]פשוט כשמרגישים "נזילה" ללכת לשירותים ולהיות בכריעה ולנשום? זה הכל?[/u]
כן.
אני בהתחלה הייתי רצה על כל פיפס. עכשיו, שאני יודעת שזה עובד, אני מתחילה להפעיל יותר את שרירי רצפת האגן בכיווצים עד שאני מגיעה לשירותים, בייחוד אם אני בדיוק בדרך לאנשהו או שהשרותים רחוקים.

ועוד טיפ שעוזר: לשתות הרבה. כשהשלפוחית יותר מלאה, גם יותר קל להרגיש את הנזילה מוקדם, וגם יותר קל לשחרר אותה.

לא חייבים בכריעה, אבל הכריעה מאוד עוזרת, כי היא מאפשרת לנו לשחרר את שרירי רצפת האגן ולעבוד אתם באופן נכון.
ישיבה על האסלה (לפיפי, קקי או ווסת, לא משנה) מפעילה לחץ על שרירי רצפת האגן ותורמת לשחיקה מתמשכת שלהם.
כריעה היא התנוחה המומלצת והבריאה ביותר, ראי [po]יציאה בכריעה[/po]

חוצמזה, אצלי הכריעה חיסלה לפחות שליש מכאבי הווסת (ומעבר לרפידות בד חיסל עוד חצי, כך שכיום אני כמעט בכלל לא סובלת)

כן.
אפילו לא חייבים לכרוע ולנשום. לי הספיק להיות מודעת לאפשרות הזו, וללכת לשירותים אפילו לא בכל הפעמים כשיש נזילה, אלא רק באלו שהולך לי. וזה ממש ממש ממש עובד לי!

[u]פשוט כשמרגישים "נזילה" ללכת לשירותים ולהיות בכריעה ולנשום? זה הכל?[/u]
כן.

שלום לכולן :)
קודם כל- תודה על ההסברים!
קראתי פה היום בערך שעתיים +- ופעם ראשונה שאני נחשפת לדבר כזה... ואיזה כיף לגלות את זה.
אני עדיין מרגישה שלא הבנתי כ"כ כל דבר כאן ואני בטוח לא ארשם לקורס יקר כדי ללמוד מודעות והקשבה עצמית.
מישהי יכולה להסביר בתמצות מה הדרך?
פשוט כשמרגישים "נזילה" ללכת לשירותים ולהיות בכריעה ולנשום? זה הכל?
תודה!

אני בשוק... לא ידעתי שיש דבר כזה אבל אני לא משתמשת בטמפונים וכמעט לא בתחבושות כי אני מתרוקנת... אף פעם לא ידעתי להסביר את זה , אני יושבת בשירותים והכל יוצא.... אני אפילו יכולה להיות בלי תחתונית והתחתונים לא מתלכלכים לי...עכשיו אני יותר מבינה

וגם לשתות הרבה מים.
מניסיוני, כשהשלפוחית מלאה, יותר קל לזהות את הדגדוג (התחושה העדינה של הדם יורד לו לכיוון הנרתיק), וגם יותר קל לרוקן אותו החוצה, עם שלפוחית חצי מלאה.

נסי בכריעה

תודה, אנסה!

תמשיכי לנסות
ותוסיפי תנועתיות של האגן,ותלכי לשירותים לעתים יותר תכופות.
זה לוקח זמן. מחזור אחד לא מספיק כדי לחוות ולהתנסות מספיק.
תנסי בכל מחזור,במיוחד ביום הכבד ביותר לשים לב לתחושות,להקשיב לגוף,וללכת לשירותים. זה תהליך.
לי לקח כמה וכמה מחזורים טובים עד שהצלחתי, זה עזר לי לקצר את הווסת. ועזר לי מאוד בכאבי מחזור. ועדיין אני משתמשת בתחבושות כי אין לי היכולת להיות נגישה לשירותים כל הזמן. גם בעבודה וגם עם הילדים שלי. זה מה שיש,אבל גם כך הרגשתי שיפור,כי למדתי לא לעצור את הדימום,אלא לשחרר אותו,גם אם זה אומר לשחרר לתוך התחבושת כי אין לי יכולת ללכת לשירותים.
בהצלחה.וסבלנות.והקשבה

לרוקן את הוסת, מן הסתם... שום דבר לא יוצא לי. מה כן קורה? המחזור מתנהג ממש כרגיל, מטפטף לפד (אורגני), עם כאבים, התכווצויות, ומשככי כאבים כל כמה שעות...

[u]ניסיתי וניסיתי ולא הצלחתי[/u]
לא הצלחת לעשות מה? מה את מצפה שיקרה ומה כן קורה?

נשים יקרות,

קראתי את כל השרשור (כבר לפני חודש, במחזור הקודם שלי), ניסיתי וניסיתי ולא הצלחתי. ניסיתי בישיבה על האסלה עם כפות הרגלים מקופלות לבטן (לנשום עמוק, להרפות, לחכות), וניסיתי באמבטיה בכריעה (אותו דבר). לא הצליח לי, למרות שניסיתי כמה וכמה פעמים, וכל פעם חיכיתי רבע שעה או עשרים דקות. בפעם הראשונה שניסיתי, כלום לא קרה, אבל לפחות זה מאוד הקל לי על הכאבים. בפעמים הבאות גם על הכאבים זה כבר לא הקל, ובינתים אני סובלת מאוד (גם נחלשת מאוד בזמן מחזור, כיוון שיש לי פיברומיאלגיה).

מה אני עושה לא בסדר? אשמח מאוד לעצתכן. (הייתי שמחה ללכת לסדנה של מרב שרמן, רק חבל שהיא לבעלות ממון בלבד).

פלונית, הנה, את עוזרת לי להבין עוד משהו בעצמי על עצמי.
התנועה הזו של הכיווץ וההרפייה (היא בטוח טובה. זה אלף בית של שמירה על רצפת האגן) היא לא רק מהנרתיק.
יש פה שני דברים שונים.
קודם כל, זו תנועה שבמצב האופטימלי שלה כל האגן משתתף. קצת כמו ריקוד. את יכולה לבדוק בעצמך ולראות שאפשר רק לכווץ ואפשר לשתף ממש את האגן במן תנועות קטנות של אחורה וקדימה.
חוץ מזה, יש עוד משהו חשוב. אחרי כמה כיווצים אפשר פשוט להישען קצת קדימה. לטלטל בעדינות תנועה קצת יותר עמוקה קדימה ולראות איך הדם פשוט נשפך. כמו שלוק גדול כזה.
וחוץ מזה אחרון, לטעמי (וילדתי כבר כמה פעמים), לידה זה לא כמו ההתרוקנות הזו. יש קווי דמיון מעניינים אבל בכל הכבוד לשני התהליכים, זה לא אותו דבר. אלו עוצמות אחרות לגמרי ואולי הגיוני שגם כל מה שכרוך בזה יהיה בעוצמות אחרות לגמרי. כשזה לא תינוק שצריך להשתחרר מהרחם לא צריך כל כך הרבה לנוע. בסך הכל הרחם משחררת חומר נוזלי שעובר בקלות רבה מאוד.

תודה עוד אישה
גם על תיאור התנוחה שעזר לי וגם על שיתוף החווה
לגבי ההשתתפות האקטיבית (שאין לי מושג אם היא טובה או לא אני לא בקיאה בזה) אני חושבת שדוקא בלידה באקטיביות היא לא בנרתיק עצמו אלא יותר תנועה מסביב של שאר הגוף. תנועות של האגן בעיקר.
אולי צריך ללמוד מזה למחזור גם.
אשמח אם מישהי תשתף גם בזה אם התנסתה.
וגם בשיטת פאולה אם היא נעזרת בה

הבנתי שאחד הדברים שחסרים זה תיאור של תנוחה.
אני יושבת על האסלה קצת פנימה מהרגיל, בכפיפה קלה קדימה, בפיסוק קל, ואם אפשר, עם הברכיים מורמות על שרפרף.

יאללה, גם אני משתפת בחוויה שלי.
קודם כל בגלל הרגישות שנצרה כאן מבהירה שמעולם לא למדתי אצל מירב ולא שמעתי מאף חברה על מה שהיא מלמדת וחוץ מזה לא קראתי את הדיון שמעלי אז אולי אני חוזרת על דברים שנאמרו.

אני מודעת לווסת שלי כבר למעלה מעשור. אני יודעת שיש הרבה נשים שיושבות על האסלה ומרפות. אני ממש לא.
אני לא טיפוס מרפה ורגוע באופן כללי ולכן מהתחלה הלכתי בכיוון אחר.
אני לגמרי מרגישה כשגל מגיע. מתיישבת על האסלה. אם יש שרפרף אני מגביהה את הרגליים אבל זה ממש לא הכרחי לי.
אני מרפה רק לכמה שניות, כדי להיכנס ל MODE המתאים ואחרי זה מתחילה פשוט לעשות "שאיבות" קוגל כאלה. אני מכווצת ממש חזק פנימה, כמו בכל תרגול של רצפת האגן, ואחר כך מרפה. עושה את זה כמה פעמים. בהחלט מסתכלת לראות מה השתחרר.
כשכיווצים כאלה לא מניבים יותר שום דבר אני מבינה שנגמר הסיבוב הזה וזהו. קמה.

העניין הוביל אצלי לשני דברים. אין לי שום אי נוחות, נפשית או פיזית בימי הווסת וגם הווסת עצמה התקצרה ליומיים. לפני זה היתה משהו כמו חמישה ימים. אם בתוך היומיים האלה אני נאלצת להשתמש בגביעונית מכל מיני סיבות הווסת מתארכת מיידית.
אני חושבת שמה שאני עושה יכול להועיל לנשים שלא לגמרי בעניין של הרפייה ארוכה ונינוחות ולכאלה שאוהבות להיות אקטיביות בתהליך.
מזכיר לי קצת את הלידות ואת הקסם של הלידה הפעילה שבה היולדת יכולה ממש להרגיש שהיא זורמת ושותפה למה שקורה ושיש לה כלים לעשות משהו בעניין. בשבילי, כיווצים מרגישים כמו יותר עשייה מאשר הרפייה (למרות שאני יודעת שהרפייה היא מיומנות נרכשת וחשובה).

יש !!הצלחתי בכריעה על האסלה. תודה על ההסברים המפורטים.
החלטתי היום לנסות בעבודה. קצת חששתי אבל כן הצלחתי להיות יציבה. יש קיר ליד אבל אין ממש משהו להאחז בו אז היה לי פחד ליפול והיה לי פחד שימרח עליי. סך הכל זו לא ממש כמו כריעה שאני כורעת על הרצפה. כריעה על הרצפה כמובן הרבה יותר נוחה. אני די אוהבת לעמוד בכריעה באופן כללי, מאז ההריונות שלי העמידה הזו התגלתה לי ולפעמים אני מתכופפת ככה לילדים כשאני לידם.
בקיצור, הצלחתי. זה היה מאוד נוח בשביל עצם עשיית הצרכים, הרבה יותר מלשבת בחצי עמידה.
אז תודה

[po]דיון על הפצת ידע[/po]

[u]בסה"כ אני מביאה טוב לעולם, ומי שמכירה אותי, יודעת את זה.[/u]
למרב
לי לא נוח כל כך עם דברייך אלו.
כי זה קצת יומרני ואולי לא הוגן לומר ש'אני בסך הכל רוצה להביא טוב לעולם' ,אבל לא לשחרר פירור של מידע (אחראי לדברייך) לעולם. זה די הפוך מלהביא טוב לעולם.זה לנסות להשאיר את העולם בבורותו,ולהאיר רק את עיניו של מי שמשלם לך.
ושלא תביני לא נכון, זה בסדר גמור להתפרנס ממה שחקרת ועבדת ועמלת עליו כל כך קשה. זה באמת בסדר. וגם לרשום פטנט אם יש לך,וגם לקבל על זה כסף וגם לא לאפשר לאף אחד את המידע הזה שאת בעצמך עמלת עליו. זה בסדר גמור. אבל זה ממש לא חופף בעיניי ל'להביא טוב לעולם'.זה פשוט כמו כל אחד אחר שעובד והוא איש עסקים ומנסה להרוויח כסף בעמל הרב שהוא משקיע. וזהו.
מה שמפריע לי זה שאת מנסה להיות בשני המקומות. גם להרוויח את הכסף עם מונופול מוחלט על המידע שאספת,כולל להחתים כל אחת על זה, וגם לומר שאת מביאה טוב לעולם וסך הכל זו כוונתך. סליחה,אבל במקרה הזה זה סותר בהחלט.

???

התכוונת לכתוב ש[b]את[/b] מרגישה שלא בנוח עם דבריי כלפייך? כי אני מרגישה איתם בהחלט בנוח.

מירב, המילים האלו הן תיאור. ותיארתי כך את המצב שלי לפני שקראתי על שיטת שרמן. ואמא שלי, שמבחינתה זה לא היה מושג, אלא חלק ברור מהחיים.

את למה המילים שלי צריכות להיות שייכות לך? למה אני לא יכולה להעביר קורס ולקרוא לו מודעות ווסת? רק כי את היית שם קודם?

ולא, אני טוענת שכל מה שצריך כדי ללמוד מודעות וזת זה הקשבה עצמית. לא צריך שום קורסים. ולדעתי זה מאוד יהיר מצדך לטעון שרק מי שלמדה אצלך יכולה להיות מדריכה. לא מדריכה בשיטת שרמן. כי מי שלא למדה אצלך לא מעבירה את שיטת שרמן. היא מלמדת מודעות ווסת. מלמדת, כמו שאמא שלי לימדה אותי, ואמא שלה לימדה אותה, וכך, במשך דורות אינספור. והן עשו את זה בלי שיצטרכו מישהי כמו שתקבע שרק בידיה האמת ומי שלמדה לבד, מי שפשוט מקשיבה לעצמה - לא אחראית.

אני מבקשת ממך לא למחוק את דבריי. אני מעוניינת שהם ישארו כאן כאנדרטה.

מהות האתר הזה, בעיני, היא הכוח לשאול שאלות. בשמת למדה מהרשת לפני שהביאה לארץ את "בלי חיתולים" ואמהות לומדות ומלמדות בלי קורסים רשמיים, אם הן רוצות. גוגוס התחילה את התזונה החיונית שלה בלי גושפנקא של דיאטנית. אפשר להקשיב לעצמך. אפשר ללמוד דברים בלי מומחים. וזה אחראי ובטוח לא פחות מציות עיוור לסמכות.

אז כן, אני אגיד ואמשיך להגיד שלא צריך ללמוד בממסד כלשהו כדי להיות מורה אחראית. כמו שצפריר המציא את החותמים שלו בעצמו. כל אחת יכולה. ולכל אחת יש זכות על הידע הזה, לא פחות ממך.

אני עונה כאן בפעם האחרונה, לפני שכל העניין יסודר.

[po]אישה במסע[/po] יקרה, את מרגישה שלא בנוח עם דבריך כלפי.
בסה"כ אני מביאה טוב לעולם, ומי שמכירה אותי, יודעת את זה.
לא לקחתי שום "מונופול" על "מודעות וסת", המילים האלו לא הלכו יחד לפני שחיברתי ביניהן. למעשה, יצרתי מושג שלא היה קיים קודם.
לא רמזתי שום דבר, אמרתי מפורשות שמי שרוצה להעביר את שיטת שרמן באופן אחראי, צריכה ללמוד להיות מדריכה. בדיוק כמו בכל תחום.
לגבי דיסאינפורמציה כאן בדף - אכן, אפשר לתקן, אבל את ההפניות המטעות ברשת- לא. לכן יש צורך להתיחס לזה כאן.
אני ממש לא מחפשת כאן הפניות, ולא היתי מטרידה אתכן, אם לא היה שימוש מטעה בשמי.

מאחר ולשמחתי הנושא כבר בטיפול, בקרוב הדיון המשני שפתחתי כאן ימחק עם כל דברי.

המשך נעים לכולנו @}

כדי לסבר את האוזן, אני כורעת תמיד עם הפנים אל החדר והגב אל הניאגרה, אותו כיוון שיושבים בו, אבל בתהליך הלימוד, הייתי מציעה לך גם לנסות לכרוע עם הפנים לניאגרה, פשוט כדי לראות איך זה ולגלות מה הכי מתאים [b]לך[/b]

(לבן שלי בן השנתיים ללא ספק היה קל יותר לטפס על האסלה ולכרוע עליה עם הפנים למיכל. לאחרונה הוא נהיה יותר גדול והקקי התחיל להימרח על דופן האסלה, אז עודדתי אותו לשנות כיוון. אני משערת שלמבוגרים יהיה יותר מתבקש לכרוע בכיוון ה"רגיל" ולא ההפוך, אבל לכי תדעי...)

[u]ולא הצלחתי להבין איך אתן יושבות בכריעה בבית שלכן על האסלה?[/u]

בערך ככה:
מניסיוני האישי בלבד,
כשהתחלתי ללמוד לכרוע, היה לי יותר קל להוריד מכנסיים ותחתונים. ונעליים וגרביים.
ואז עליתי על האסלה עם רגל אחת
ואז עם עוד רגל
וייצבתי את עצמי עם מכונת הכביסה, שעומדת די קרוב לאסלה.
דרך אגב, עוד לא פגשתי אסלה אחת (אצל חברים, במקומות ציבוריים ומה לא) שלא היה לידה איזה משהו שאפשר להישען ולייצב את עצמך בעזרתו, כשאת לומדת לכרוע.
את כפות הרגליים הנחתי על הקרש, כאשר האצבעות משתפלות להן מקדימה. זה מאוד עוזר לנשים כמוני שאין להן יכולת לכרוע על כל כף הרגל, אלא רק על הכרית והאצבעות.

וזהו.
אחרי שרכשתי יותר בטחון, גם גיליתי איך לכרוע בלי להוריד לגמרי את המכנסיים, וכמובן זה היה הרבה יותר קל משחשבתי. (באופן פרדוקסלי, יותר קל להשאיר אותם בגובה הברכיים ומעליהן, מאשר להפשיל אותם עד הקרסוליים).
אחר כך, כשהרגשתי נוח עם המכנסיים, גם למדתי לכרוע עם נעליים, ואז כבר יכולתי לכרוע בכל מקום ציבורי שהוא.

_ומה אתם עושות בעבודה?
אני מרגישה שאין לי בכלל אפשרות לרוקן גם כשאני כן הולכת לשירותים. אין סיכוי שאני יושבת על האסלה בעבודה,אז אני עושה את צרכיי בחצי עמידה מכופפת, וממש אי אפשר לרוקן ככה. אני גם לא מצליחה לשחרר כך כי קשה לעמוד כך לאורך זמן._

אז אולי לכרוע?
החצי-עמידה מכופפת ממילא היא לא תנוחה טובה במיוחד לרצפת האגן. עדיף לכרוע על האסלה. כך תוכלי להישאר שם כמה זמן שצריך, ולא תצטרכי להיות במגע עם האסלה.
(בימי גשם ובוץ, אני שמה על האסלה קצת נייר טואלט כדי לא ללכלך אותה עם הנעליים. בימים רגילים אני פשוט נותנת לה ניגוב עם נייר אחרי שכרעתי)

אישה במסע |Y|

מירב, הלימוד שלך של השיטה כל כך מפורסם, שנשים חושבות שמודעות ווסת זה שיטת שרמן, ובעצם לקחת מונפול על השם, למרות שמודעות ווסת הייתה קיימת כבר זמן רב. יש פה דף אחד שבו את לא מוזכרת כבר בהתחלה, וגם בו את רוצה לפרסם את עצמך.

בבקשה, אפשר להשאיר לפחות את הדף הזה נקי, בלי רמיזות שמי שמלמדת את השיטה בלי האישור של הממסד-שלך נוהגת בצורה לא אחראית?

אפשר להוסיף בתחלה שהדף לא עוסק בשיטת מירב שרמן.

ואפשר פשוט לכתוב במקום בו פורסמה דיסאינפורמציה ולתקן את זה.

לדעתי עוד הפניה אלייך תהיה מוגזמת ממש. מי שרוצה, שתטרח ותכנס לגוגל. זה על באמת לא מסובך.

מישהו מכיר תרגילים של פאולה שיכולים לעזור בזמן מחזור?

לכל הנשים שפעילות ותורמות לדף הזה. אני בעד שיח נשי, החלפת חוויות, דיעות, הבנות...
יש לי בקשה: הדף הזה עומד בפני עצמו, וכפי שטענתן אתן כשפתחתן אותו, הוא בא מההבנות שלכן ולא מ [po]מודעות וסת[/po] (שיטת שרמן) .
יש כאן תכנים נהדרים, ולצידם תכנים שאני לגמרי לא מסכימה איתם. וזה בסדר.
אז אני מבקשת מכן -אלו שכותבות ואלו שמקשרות לכאן מהרשת, להקפיד שלא להטעות נשים.
עם כל הכוונה לפרגן (ותודה על כך) משפטים כגון [u]מי שקשה לה ללמוד מהסברים כתובים, יכולה לקחת קורס [po]מודעות וסת[/po] אצל [po]מירב שרמן[/po].[/u] לגמרי מטעים מבחינתי.
מי שלמדה אצלי ורוצה להעביר את הידע הלאה, שתבוא ללמוד להיות מדריכה, וכך תוכל להעביר באופן אחראי את הידע של השיטה גם לאחרות.

אה...<הסבר> אני כותבת את זה עכשיו, כי נתקלתי בקישור מבחוץ (בפורום) לדף הזה- כמקור ללימוד השיטה,
וחשוב לי שמי שמגיעה לדף הזה תדע שזה [b]לא[/b] המקום לקבל הסברים על שיטת שרמן.

ובקשה נוספת: לגמרי לא ע"מ לפרסם, אלא למען ההגינות,
מאחר ושמי מוזכר פה כ"כ הרבה פעמים, וגם כי העניין של הפניות מהרשת לדף הזה בהקשר של השיטה, חוזר על עצמו,
אודה לכם אם תידעו בעניין זה בתחילת הדף, ותפנו לאתר שלי http://www.msherman.co.il את מי שמחפשת ללמוד את השיטה.

אולי נחשוב ביחד על נוסח מתאים.

המשך פורה לכולנו :-)

אני יושבת ולעיתים כורעת אבל אני זקוקה לזמן ובחיים שלי היום אין לי את הזמן. אני יושבת. נושמת. כל פעם מחדש מתחברת לזרימה שיוצאת ממני. לעיתים זה לוקח זמן.אישה בוסת זקוקה לזמן שלה לנשימות להתרוקנות נורא קשה לי ביום יום למצוא את זה
גם מתפרנסת גם קטנטנים גם בית אין לי את המרחב להתרוקנות ראויה וזה התסכול האמיתי יש לי יומיים כבדים זה כל שעה לשרותים זב בלתי אפשרי כמעט במיוחד שאני מחוץ לבית במקוצות ציבוריים (ניחא הייתי בטבע). אין לי ממש פתרון. חשבתי אולי למישהי יש רעיון יצירתי או אולי השתתפות איתי בקושי שלי אולי הזדהות והבנה של המצב.
אני משוכנעת שאינני היחדיה שרוצה לרוקן ולא מוצאת זמן.

נו אז הם יושבים. ומה? מה מגעיל בזה? מקסימום אפשר לרפד בנייר טואלט.

למה
[u]למה לא לשבת על האסלה בעבודה?[/u]
כי זה מגעיל. את יודעת כמה אנשים יושבים שם ביום? זה לא מקום קטן ואינטימי

ת

[u]בחצי עמידה מכופפת,[/u]
אצלי זה עובד יותר טוב מישיבה.

למה לא לשבת על האסלה בעבודה? אני יושבת ומרוקן על האסלה בעבודה, ופעם הגדלתי עשות וכרעתי בעומדי על האסלה.

אני שמה שרפרף ומרימה רגליים, כך שהברכיים גבוהות מהאגן.

ומה אתם עושות בעבודה?
אני מרגישה שאין לי בכלל אפשרות לרוקן גם כשאני כן הולכת לשירותים. אין סיכוי שאני יושבת על האסלה בעבודה,אז אני עושה את צרכיי בחצי עמידה מכופפת, וממש אי אפשר לרוקן ככה. אני גם לא מצליחה לשחרר כך כי קשה לעמוד כך לאורך זמן.
אחת-הבעיה באמה שאמרת זה שהיום האחד הזה שהוא כבד מאוד, מתארך ליומיים לפחות אם לא מרוקנים כמו שצריך.

ולא הצלחתי להבין איך אתן יושבות בכריעה בבית שלכן על האסלה?

לרוקן כשאפשר ולא לרוקן כשאי אפשר.
אצל הרבה מרוקנות בעצם יש רק יום אחד שבו יש צורך אמיתי ללכת כל שעה. בשאר הימים זה משהו אחר לגמרי וזה יותר קל.
אז ביום האחד הזה שבו זה דחוף תוותרי ובשאר הימים עשי כמיטב יכולתך ותשמחי על מה שתשיגי.

אין לי תובנות
אבל גם אני באותה הבעיה. עובדת ועם קטנטנים ולא מצליחה

מישהי?

אני מרוקנת את דם הוסת במודעות הולכת וגדלה. אני מגלה שאני צריכה לגשת לשירותים הרבה פעמים ביום כדי להתרוקן ולצערי אני לא זמינה לקפוץ לשרותים כל חצי שעה, שעה. אני עובדת, מלמדת, אני עם קטנטנים. מה עושים? אני רוצה להיות מרוכזת בזה ולספק את צרכיי במיידי. תחושת הריקון היא נהדרת ומשחררת. מגבלות החיים בחוץ לא מסתדרות עם הריקון. תובנות?

אני לא בטוחה אם את אמיתית, מאיה, כי נדמה לי שזה לא ממש אפשרי להמנע מריקון דם הוסת לחלוטין. אשמח לשמוע איך את עושה את זה ומה קורה עם הדם הזה בהמשך (נקרש? נספג?). גם האורגזמה הגברית ללא שפיכה היא,למיטב ידיעתי, בעצם שליטה על הצנרת הגברית כך שהזרע נשפך לתוך שלפוחית השתן במקום כלפי חוץ.

[u]הדם שיוצא הוא הכוח שלנו, וככל שנרוקן אותו יותר ויותרר כך נחליש את הכוח שלנו נזדקן מהר יותר נחלה ביותר מחלות.[/u]
אני לא מזלזלת בדיעותיך, אבל חשוב לא להפחיד והדברים שכתבת לא נראים לי מאד מבוססים- יש הרבה סטטיסטיקות שמראות שנשים חיות יותר, וגם שכל עוד יש להן מחזור חודשי הן מוגנות באופן חלקי ממחלות לב וכלי דם, שהן הגורם הראשון לתמותה בעולם המערבי. אנמיה, שנגרמת מחוסר ברזל, היא הרבה פחות גבוהה ברשימה.

יש פה אי הבנה בסיסית של הפיזיולוגיה של הגבר, ומן הסתם גם של האשה.
זרע אמור להיפלט, נקודה. ורצוי על בסיס יומיומי.
דם הווסת אמור לצאת החוצה כי הוא סיים את תפקידו בתוך הגוף ואין לו יותר מה לחפש שם.
עוד מעט יגידו שאסור לבכות כי יש אנרגיה שמיימית בדמעות ואסור לבזבז אותה. נו, באמת.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

זאת טעותתת!! הגוף שלנו עושה מה שלמד באלפי שנים של אבולוציה.. מי אמר שזה נכון ?
זמן הוסת מחלישה אותנו ועושה לנו הרבה תופעות לא חיוביות כמו עצבים וכאבים וכו..
הדם שיוצא הוא הכוח שלנו, וככל שנרוקן אותו יותר ויותרר כך נחליש את הכוח שלנו נזדקן מהר יותר נחלה ביותר מחלות. הדחפים שלנו של להכנס לשירותים ולרוקן את עצמנו מגיע מתוך קושי שלנו להתמודד עם הכאבים ואז יש צורך בהתרוקנות. דבר שאולי מחליש את הכאבים בצורה משמעותית אבל יוצר בעיות אחרות רציניות יותר שנחייה איתם שנים מאוחר יותר.
בגוף שלנו יש מרכזים של אנרגיה בלב בראש בגרון בבטן ברחם וכו.. האנרגייה שיש לנו ברחם היא כוח החיים שלנו הדם היא הכוח שלנו וברגע שאנחנו מאבדות דם המערכת שלנו נחלשת. כמו שבן אדם נפצע ומאבד דם כך הגוף שלנו נפגע ונחלש.
לגוף שלנו יש עוד דחפים לא כולם טובים ולפעמים אפילו הרסניים, אצל גברים למשל הדחף הוא במין שהוא גומר ונפלט זרע, לפי הדת אסור לגבר להוציא את הזרע הזה אבל הרבה אנשים לא יודעים מה הסיבה .
הסיבה היא פשוטה, שבזרע זה יש המון אנרגיה וכוח וכאשר מאבדים אותו הרבה פעמים כך הגבר מזדקן מהר ומאבד הכוח הפיזי והמנטלי שלו, הפתרון הוא לא להמנע מיצר המיני כמו שהדת עושה אלא לעורר את היצר וללמוד איך במקום לפלוט זרע למשוך את תחושת האורגזמה לצאקרות העליונות ואנרגיה זו תכניס עוד כוח לגוף במקום המוכר וההרסני שכולנו מכירים.
גם לאשה יש הרבה תרגילים איך להתמיר את אנרגיית המין לאנרגייה שעולה למעלה ולא בורחת החוצה. מי שמעניין אותה יכול ללמוד על כך בטנטרה ובספרים של מאנטק צ'יאה. הוא מסביר על הכל ומפרט איך לעשות זאת ויש לו הרבה מאוד תרגילים.
אל תרוקנו את הדם, זה מה שנעגתי לעשות במשך שנים, הימי וסת שלי ההיו קשים ועם הרבה כאבים ואז הגוף שלי נחלש וזה פגע לי במערכות של הגוף ובעיקר בדם!! זה יכול לגרום לאנמיה בנות הזהרו ותשמרו על הדם הזה בתוככן הקפידו כאשר אתן נכנסות לשירותים לעשות פיפי לכווץ את פתח הנרתיק כדי שלא יצא הדם..
שמירה על הדם בפנים לא פוגע בפיריון להיפך. הוא עוזר לאשה להיות פוריה יותר ולהיות בהריון תקין יותר.

רק רציתי לומר תודה לכולכן על הידע הרב שנצבר כאן והשיתוף. אני שמעתי על שיטת הריקון לפני כשנה ועכשיו כשאני בסדנת המודעות לפוריות אצל מיכל שוננברון, החלטתי על הדרך ליישם גם את השיטה הזו. כי זו לא שיטה, זוהי דרך חיים של אישה שמוכנה לשלוט בסוגרים שלה.
תמיד חשבתי שהתחבושת היא טיטול. חשיבה זו החלה שכשהייתי בת 5 וניסיתי לשים אחת על התחתון כי ראיתי שככה אמא שמה- אמא ואני היינו יושבות בשירותים ומדברות תוך כדי שהיא מחליפה- והתחבושת כיסתה לי את כ-ל התחתון. כך הגעתי למסקנה המתבקשת והאינטואיטיבית של ילדה בת 5, שאין מה להשתמש בדבר כזה, כי כבר נגמלתי ממנו כשהייתי תינוקת.
ולכן אני אפילו מתביישת שיוצא לי קצת דם על התחתון/נייר טואלט שאני שמה, אבל אני אמשיך להתמיד כדי שבסוף אשלוט בזה כמו בכל הסוגרים. לפחות עד לרגע שהם מלאים וצריך להתפנות :-)
תודה שוב ובהצלחה בהמשך קידום מודעות האישה לגופה!

מצ'רה, תודה על תגובתך. הריקון אכן עוזר מכל מיני בחינות :-)
מה שהתכוונתי להגיד זה שבחודשים האחרונים (=חורף) הדימום יותר רירי ופחות נוזלי, ונדמה לי שבקיץ הוא ההיפך - יותר נוזלי ופחות רירי, ויותר מזה - נראה לי שזה ככה כל שנה. אני מניחה שזה תקין אבל אני יותר רוצה להבין מדוע זה ככה. גם יש סיכוי שיש לי [po]תת פעילות של בלוטת התריס[/po] ומעניין אותי אם זה קשור.

אם הכוונה שהדימום יותר רירי ופחות דם נוזלי - זה תקין בהחלט. אם את משתמשת בשיטה של ריקון דם הוסת אז זה מקל על השליטה בריקון (יותר רירי ופחות נוזלי= פחות טיפטופים ויותר זמן להגיע לשרותים בזמן)

[sup]קצת נבוכה ולכן פלונית[/sup]
רחל, כל הכבוד על האתר!

רציתי לשאול - שמתי לב שבווסתות בחודשים האחרונים יש יותר רירית, זה אומר משהו? זה תקין?

יופי! חשוב להפיץ את המידע הזה. נכון שלא כולם יכולים ללמוד מטקסט, אבל לפחות ידעו שזה קיים ושיש מה ללמוד. אני מקווה שיצוצו גם סדנאות בחו״ל שתוכלי לפרסם שם באתר.

התחדשי, ובהצלחה!

[u]כל הכבוד, רחל![/u]

[u]שאת מאממת[/u]
לדעתי, האתר יעודד פתיחת סדנאות והירשמות לסדנאות קיימות. זה לא בהכרח בא במקומן, להפך.
קודם כל ולפני הכל, [u]בחורות צריכות זה לדעת שזה אפשרי[/u] . עד האתר הזה לא היה בכלל חומר באנגלית ברשת! זה פותח פתח לסדנאות, קבוצות תמיכה ומה לא.

[u]כל הכבוד, רחל![/u]

כל הכבוד, רחל! |Y|

מעולה.

מצ'רה, קודם כל תודה! {@
אני מבינה מה שאת אומרת, אבל מה לעשות שלא כולן חיות בישראל ויכולות לבוא לסדנא? אני הסתדרתי בלי, לא כי לא רציתי אלא כי לא יכלתי. אני טובה בלימוד מקריאה, והריקון עובד בשבילי מצויין, אבל אני מניחה שסדנא היתה גורמת לכל התהליך להיות מהיר יותר. מהכיוון השני, אני מכירה בחורות שכל מה שהן היו צריכות זה לדעת שזה אפשרי כדי לעשות את הכל לבד. בקיצור, אני חושבת שיש מקום לאתר טקסטואלי, בעיקר עכשיו, ועם הזמן נשים ילמדו יותר על התהליך, מטפלות בשיטות אחרות ירכשו בזה נסיון, וסדנאות ודאי יצוצו.

רחל, קודם כל - כמה משמח לראות כאן שוב את שמך!
מה שכתבת נראה לי סבבה (בקריאה לא יסודית אמנם). מורגשת מאד העבודה שעשית בתחום וזה מנוסח כ"כ ידידותי שישר הרגשתי שהגעתי למרחב ידידותי (הרגשה שאין כמוה לסייע כשמנסים משהו חדש).
אבל רציתי לומר שאני פגשתי את הרעיון דרך האתר פה, ניסיתי במשך זמן רב ועשיתי כברת דרך מסוימת, אבל הצעד הגדול היה אחרי שהלכתי לסדנה. משהו בתחום הזה לא נפתח לפני עד שלמדתי את זה בסיטואציה חיה, עם הדגמה של התנוחות והתנסות בהן. בשבילי זה היה אחד מאותם דברים שלא באמת הצלחתי ללמוד מקריאה.

שאת מאממת @}

טוב, אחרי שאני כבר שנים מנסה לספר לחברות שלי מחוץ לישראל על ריקון וסת, החלטתי לא לחכות אלא לעשות מעשה, והתוצאות לפניכן:
http://www.menstrualrelease.com/

מה דעתכן?

רוני, בהצלחה! :-)

אני מנסה לרוקן את הווסת כבר כמה שניןם, בהצלחה כזאת או אחרת, פעם פחות פעם יותר.

אבל בווסת האחרונה שלי, בעקבות מה שלמדתי על רצפת האגן, כרעתי על האסלה בשביל פיפי ווסת.
וואו!! איזה הבדל זה היה.
ביום הראשון יצא כל כך הרבה, הרבה יותר מבדרך כלל, וזה פחות או יותר גמר לי את הווסת, ביום השני והשלישי יצאו רק שאריות.

(עוד משהו שעזר מאוד היה שתייה אינטנסיבית של מים ביום הראשון. כשהשלפוחית מלאה, ככל הנראה זה מקל על הריקון - אני לא בטוחה בנקודה הזאת - אבל אני כן בטוחה ששלפוחית יותר מלאה מפעילה לחץ עדין על תאי התחושה בנרתיק, וכך קל יותר להרגיש את הדגדוג העדין של הדם שמתחיל לצאת)

אין לי ספק עכשיו, [b]כריעה היא התנוחה הטובה ביותר לפליטת הפרשות[/b], ולא משנה מאיזה פתח ;-).
ווסת, פיפי, קקי, ואפילו סתם פוקים.

גם אני (-:

מחכה!

תודה, תודה, תודה על הדף הזה!! אתמול בלילה הגיעה, בפעם השניה, הווסת... בעצם, זו הפעם הראשונה שהווסת מגיעה אצלי מאז הריתי עם בתי השלישית (שהיא עוד מעט בת 5, ואחריה הגיע עוד בנדיט, בן שנתיים... רק שלפניו לא היתה וסת). אז קצת הייתי בשוק מהעניין, ואח"כ רצתי לקנות לי אייריס-קאפ :-P בחודש שעבר הייתי מאוד מבסוטה מהקאפ. נהניתי לראות את הכמויות, לרוקן, להתנסות בשיטות הכנסה והוצאה... הרגשתי קצת כמו איה עם הבלונים במסיבת יום ההולדת שלו, מכניס ומוציא לכד :-D

החודש, משהו גרר אותי לכאן. ברור שידעתי על האפשרות הזאת, של לרוקן... אבל בדיוק כמו דברים אחרים (מי אמר [po]חינוך ביתי[/po] או [po]בלי חיתולים[/po] או [po]לידת בית[/po] ולא קיבל???) תמיד אמרתי ש"זה??? לא בשבילי!!" פחחחחח. אז כמו שאמרתי... כל היום אני יושבת וקוראת, בין ארוחות למקלחות למשחקים להסעות... ואני מרותקת. נגררתי גם ל [po]יציאה בכריעה[/po] ולשאר דפי [po]מודעות וסת[/po] למיניהם. בחיי, נפתח לי צוהר...

[b]דיווחים מהיום[/b]
בערך באמצע היום הוצאתי את הגביעונית. מהבוקר אני משתמשת בשירותים בכריעה, לכל השימושים (מטפסת וכורעת מעל). אני מודעת יותר לפיפי ומשתדלת לא להתאפק - זה משהו שאני תמיד עושה, ימים שלמים לא מתפנה וזה גרוע ביותר. בגדול, אני מודעת יותר ואני נהנית מזה מאוד :-)

המשך יבוא...

[u]מה עשו הנשים בטרם הומצאו התחבושת והטמפון?[/u]
לדעתי הם שמו חתיחת עור ארנב או משהו.... או שהן פשוט דיממו להנאתם ברחבי הג'ונגל \ סוואנה...
כשכלבה מדממת היא פשוט מדממת ומנקה את עצמה

[u]בשירותי הבריאות הציבוריים אפשר לבצע את הצילום רק ביום אחד מסויים בשבוע[/u]
אני מניחה שמדובר בהיסטרוסקופיה?
אם יש לך ביטוח משלים מציעה לך לבצע את הפרוצדורה אצל מומחה בהסדר בהשתתפות של 100 ש"ח במועד המתאים לך.
בכל אופן מאחלת לך שיסתדר החודש וכמובן מאחלת לך פוריות.

תודה לשתיכן.

ממליצה לך להעלות את הרגליים על האסלה כך שאת יושבת עם כפות הרגליים על קדמת האסלה: כמו כריעה אך ניתן לשבת שם יתר בלי שהרגלים מתעייפות.
כך לשבת ולהרגע, והדם יוצא לו...

לצערי, ככל הידוע לי, התשובה היא לא.
גם כשמרוקנים את דם הווסת "כמו שצריך", בדרך כלל משך הדימום מתחיל להתקצר רק אחרי תקופה מסוימת. (לא יודעת למה, אבל זה ככה.)

מאלחת לך דימום קצר, בדיקה קלה, תוצאות טובות והריון תקין (())

שלום, אני מכאן אבל נשארת אנונימית מטעמי - - משהו. (צנעת הפרט? מבוכה? בלבול?...)
בכל אופן, אשמח לעצה:

אני אמורה לעבור צילום רחם כדי לוודא שאין מניעה פיזית לכך שלא נכנסת להריון (בדמות פוליפ ברחם או חצוצרות חסומות).
את הצילום אפשר לבצע רק אחרי שהדימום נגמר סופית ולפני היום ה-12 למחזור.

בשירותי הבריאות הציבוריים אפשר לבצע את הצילום רק ביום אחד מסויים בשבוע.
כלומר, אם במקרה עדיין יש דימום ביום הזה (שאמור להיות ביום השישי או השביעי במחזור שלי בפעם הזאת, וזה לא מופרך אצלי שעדיין יהיה) - 'הלך' החודש.

אני משתדלת להיות בקשב לגוף, הייתי בסדנת יום-שישי של מרב שרמן לפני כמה חודשים, אבל מעבר לעובדה שאני מרגישה את הדם כשהוא יוצא, לא מצליחה/לא יודעת להיות מעורבת בפעולת הריקון באופן פעיל... (יצא קצת מבולבל, אולי, אבל מקווה שתבינו).
יש לכן עצות מוצלחות לכך שדווקא במחזור הזה הדימום יהיה קצר יותר, בזכות דברים שאעשה/לא אעשה בימי הדימום?
תודה רבה מראש

למי שכמעט מצליחה אבל לא ממש או שלאחר לידה ברחה לה היכולת [po]לרוקן את דם הוסת[/po] , ממליצה לפנות לגניקולוג, להוציא הפניה לפזיותרפיה אורוגניטלית וללכת לפזיותרפיסטית שמתמחה בכך.
יש סיכוי רב שאת כלי המודעות לרצפת האגן תשיגו כך, ובמימון קופות החולים (אם אתן לא מחסנות,לא שוקלות,לא משתמשות באנטיביוטיקה ושאר מריעין בישין, לפחות תשתמשו במשהו שהוא בסל השירותים של הקופה (: )
כמו שאמרתי חינם!, לא 800 ולא 170 ש"ח

טיפים?
לאט לאט, ובהדרגה.
ולא ללכת להתקנות אצל לקוחות...
(בהמשך, עם מחזור סדיר, אולי תוכלי לקבוע או לא לקבוע דברים בהתאם)

היום אני חוגגת וסת ראשונה אחרי 4.5 שנים.
בין השניה לשלישית שלי נכנסתי להריון על הביוץ הראשון באופן בלתי מתוכנן בעליל.
אני קצת חולה, ונראה לי שיש קשר. ומרגישה שהגוף קצת בשוק ממה שעובר עליו.
כרגע אני עם תחתונית בד, הולכת לשרותים הרבה להתרוקן. הגב התחתון כואב, הגוף חלש.

מחר יש לי התקנה אצל לקוח, נסיעה של 45 דק' לכל כיוון. נראה לי שלא אהיה שאננה, והדיוה קאפ תכנס לפעולה. ואח"כ אנוח.

יש לכן טיפים? עברו 5 שנים ובקושי שלושה מחזורים מאז שעשיתי סדנאת מודעות וסת. ממש עידן חדש בחיי.

גם אצלי כמו טל, הרווח העיקרי שלי בזה הוא שאני חוסכת את הכמות של הפדים בימים הראשונים (גם כשזה רב"פ, עדיין צריך להשרות, לשטוף וכו'- גם לא הכי אקולוגי). אח"כ אמנם לא משתמשת בתחבושת בד"כ (אא"כ יוצאת לזמן ארוך)- אלא פשוט אם התחתונים מוכתמות מכבסת כרגיל... אין תוספת כביסה משמעותית כי אני פשוט דואגת להיכנס ולנגב כל פעם...

(נכון ל-3-4 המחזורים שהיו בין ההנקה של הקטן ובין ההריון הנוכחי...)

[u]בנות בנות, כאילו hello! ה"אחה"צ" שלכם עם הילדים, נמשך אצלי מ- 10:00 (שעת קימה) ועד 22:00 (שעת הרדמות)...[/u]
אה סליחה... שכחתי איפה אני ;-)

_אני סתם יושבת על השירותים כרגיל ולוחצת
הי, לא ללחוץ!!!_

מתחדשת צודקת!
לא ממש לוחצת, יותר משחררת, רק אחרי שהדם יוצא אני לוחצת קצת בשביל גם להשתין באותה הזדמנות.

וגם לי זה עובד רק ביומיים הראשונים ובד"כ לא בעבודה. אבל אח"כ לא מפריע לי ללכלך תחבושת אחת דקה ביום, הבעיה היא הדימום הכבד שעובר בקלות את התחבושת הרגילה, אפילו עם מודעות חלקית בעבודה זה נמנע וזה מצויין.
אצלי כשאני יותר במודעות יש פחות כאבים, או להיפך- כשמאוד כואב לי קשה לי להקשיב וללכת לשחרר בזמן.

ברור! :-)

[u]מה זה כבר עבודה, לעומת אחה"צ עם הילדים.[/u]

בנות בנות, כאילו hello! ה"אחה"צ" שלכם עם הילדים, נמשך אצלי מ- 10:00 (שעת קימה) ועד 22:00 (שעת הרדמות)...

[u]אני דוקא הסתדרתי בעבודה, אבל אחהצ בחוץ עם שני הילדים[/u]
גם אני. מה זה כבר עבודה, לעומת אחה"צ עם הילדים.

_כל זה נכון ליומיים הראשונים.
אחר כך בכלל בכלל לא יכולה לתקשר עם הדליפות המועטות שיש שם._
אוי בדיוק התכוונתי לכתוב את זה ו'תפסו לי'... קיויתי לגלות פה שלל עצות לימים הבאים.

טוב, נסיון שלישי היה כזה: ביומיים החזקים, זה היה ממש מדהים. זה לא רק לדעת מתי זה הולך לבוא, אלא איך לרוקן. כאילו 'ירד לי האסימון' מבחינת הגוף והבנתי מה ואיך לעשות. אני לא לוחצת אמנם, אבל גם לא יושבת בהמתנה. אני בעיקר עובדת עם נשימות ולעתים כיווץ והרפיה של רצפת אגן יחד עם הנשימות. לפעמים גם השענות לאחור ואז חזרה לפנים עוזרת. אז יוצאת כמות גדולה יותר, שלא מצריכה לחזור אחרי 10 דק לשירותים. דרך אגב - כריעה פשוט לא עובדת בשבילי בינתיים. לא באמבטיה, לא בטיפוס... כך שבשירותים ציבוריים עדיין אני בבעיה. אני פשוט יושבת רגיל, עם שרפרף קטן שמרים מעט את הרגליים. וזהו.


וכן. זה דורש פניות. אני דוקא הסתדרתי בעבודה, אבל אחהצ בחוץ עם שני הילדים P-:

_כל זה נכון ליומיים הראשונים.
אחר כך בכלל בכלל לא יכולה לתקשר עם הדליפות המועטות שיש שם._
גם אצלי זה היה ככה אבל יש איזה שיפור (לפחות בוסת האחרונה), בעקבות [po]שיטת פאולה[/po]{{}}, שכן הצלחתי לתקשר עם הגוף גם אחרי היומיים הראשונים.
כמובן שהכל תלוי (לגבי כל הוסת) אם אני בבית או בעבודה, בסביבה רגועה ונעימה או לא.

[u]אני סתם יושבת על השירותים כרגיל ולוחצת[/u]
הי, לא ללחוץ!!!

אצלי זה תלוי כמה אני עסוקה. אם אני בבית רק עם המשפחה ויש לי שקט (זה המצב הרגיל), אני מרוקנת בשירותים וממש לא צריכה שום "הגנה". אם יש לי, נגיד, מלא אורחים, או שאנחנו נוסעים לאנשהו, אני מוותרת ומדממת לתחבושת.

_כל זה נכון ליומיים הראשונים.
אחר כך בכלל בכלל לא יכולה לתקשר עם הדליפות המועטות שיש שם._

אני מצליחה לתקשר, ומוותרת.
כדי לתקשר אני במודעות "החזקה", מיצבת ומקבעת את הגוף כל הזמן.
מה שיוצר אצלי התכווצויות, זה לא נעים :-(

במקום, אני משחררת במודע למון-קאפ. ולהפתעתי, משחררת במודע במקלחת גם דרכו :-)