על ידי פותחת_הדף* » 26 אוקטובר 2012, 03:25
אם יש משהו שהפריע לי בכלה תיאוריות שקראתי עד עתה זה שהן התעסקו במספרים ורק בהם.
זה בסדר מספרים. זה העוגן - מספרים מסדרים לנו נתונים מול העיניים, מכמתים מגמות, מעלים על גרף שינויים במחירי הנדלן, בהיקף לוקחי המשכנתאות, מספרים הם הבסיס.
אבל איפה ניתוח עומק? איפה הנסיון להיכנס לראש של הצרכן הישראלי? איפ הלבחון שינויים חברתיים? פוליטיים? תרבותיים? ואת השפעתם על מצב הדיור?
אבל באמת?
ולנתח את ההתנהגות הצרכנית העתידה לבוא בהסמך על זו שהתרחשה עד עתה לאורך ההיסטוריה.
ובכלל להכניס מאפיינים פסיכולוגיים וכלכלליים שלא קשורים לכל מילה של הנגיד, של אטיאס, של הריבית במשק, של הקבלנים והבנקים.
אני לא מומחית למשהו בתחום הזה אבל אני יודעת כמה דברים.
אני יודעת שבחמש השנים האחרונות הרבה מאוד זוגות צעירים רכשו דירות הרבה מעבר ליכולתם הכלכלית. אותם אלו שאמרו שאין להם איך לגמור את החודש סיימו עם דירת 5 חדרים בנתניה או בפתח תקווה. זה לא הספיק להם. הם התעקשו על חדשה או לפחות משופצת מהיסוד. ההורים עזרו קצת אבל את הרוב הם ישלמו בשלושים השנה הבאות.
חלק גדול מהם הולך לקרוס לתוך הדבר הזה. גם אם ברמה המיידית הם כביכול עשו את עסקת חייהם כי הדירות העלו את ערכן בשנים הלוו, עדיין המשכורת שלהם - לא. הוריהם שיחיו עזרו ככל שיכלו והרזרבות נגמרו.
זה אומר שמצד אחד הרבה מאוד אנשים ישחררו דירות לשוק ומצד שני יחזרו להורים או לשכירות. אני יודעת שיש מחשבה שאנשים יאחזו בקירות שלהם בכל מחיר. זה נכון. אבל אבל לפעמים אין עם מה להאחז. כשזוגות נטולי ילדים או בעלי ילד אחד שמרוויחים 12,000 שח יחד חותמים על דירה בעלות של למעלה ממיליון ש"ח במימון של כ-20% הון עצמי - השאלה אינה האם תקרה קטסטרופה, אלא מתי.
אני מעריכה שבעשור הקרוב הרבה זוגות צעירים יאלצו למכור את הדירות שלהם או שהן יעוקלו, וזה לא קשור כלל למגמות בנדלן, לריביות, למלחמות וכדומה. חישוב פשוט של עלויות מול יכולת כלכלית.
לתוך זה אפשר להוסיף בורות כלכלית של מסלולי משכנתא שעלולים להשאיר אותם עוד עם חובות גם לאחר מכירת הדירה.
הצפה של דירות בפרויקטים שייבנו בעקבות החלטות קודמות ובטח בעקבות כניסת מפלגות חברתיות חדשות כגון יש עתיד לממשלה (במקרה הכי גרוע הם לא יעשו כלום, במקרה הכי טוב הם יפתרו את בעיית הדיור, אני מהמרת שזה ייגמר איפשהו באמצע ואם כן - אשרינו). הממשלה הבאה תחוייב למצע חברתית המפה וחלוקת המשאבים תשתנה. זה לא יביא את המשיח, אבל גם חמור לבן באתרי בנייה מרובים וקרקרעות מופשרות במחירים שעושים ירוק בלב - יגרמו ללתקוות שלנו שוב לפרוח. עצם זה שהמצע והשיח הציבורי יעסקו בנשואיםה חברתיים - יגרום למשקיעים לחשוב פעמיים. הידעתם למשל - שמתכוננות להיבנות סמוך לטכניון בחיפה אלפי יחידות דיור מוזלות בפחות מ-800 שח שכירות, דבר שהופך כבר עכשיו את המשקיעים בדירות באזור למהוססים, ואחרים נבונים יותר או פחות מי יודע כבר ממהרים למכור נכסים שהניבו יופי עשרות שנים.
רכבת אמורה לפעול כאן בעוד פחות מעשור ולהפוך מרחקים ארוכים לבדיחה.
פרויקטים של חיזוק מבנים שנבנים בקצב מטאורי בתא, רג, גבעתיים יוסיפו בזמן קצרצר דירות נוספות וההנחה היא שהפרויקטים יורחבו לערים נוספות. גם פינוי בינוי ובנייה עושים את זה.
רעידת אדמה אם חלילה תקרה - תסגור את הכולל על אחרון המשקיעים שעוד נשאר כאן. ירידה מהארץ. מדברים על מאות אלפי צעירים שיורדים מהארץ בתקופה זו מה שמדלל את הביקוש בארץ.
קריסת קרנות הפנסיה ושירותי הבריאות - אני קושרת את זה יחד בעניין זה. אותם הורים מבוגרים, בני 70 ומעלה שעוד עוזרים לילדיהם, לא יוכלו לעשות זאת לילד הבא, או לזה שאחריו. כבר בחמש השנים הקרובות ובטח בעשר ולאחריהן, ואני רואה זאת בכמה משפחותזסביבי, שהילד "הבא" כבר מנטרל מראש סיכוי עזרה מההורים, סיכויים שהיו ממשיים עד לאחרונה. זה אומר, שאם ההורים היו עד היום מקור מרכזי להון העצמי של הרוכשים העוללים, זה רק יילך וידעך בשנים הקרובות עד להעלמות כמעט מוחלטת.
מלחמה - אני אל חושבת שמלחמה תייצר שינוי משמעותי, לא אם היה תהיה קצר הוממוקדת כמו מלחמת המפרץ ודומות לה. ההיסטוריה מוכיחה שאין שינוי של ממש בעקבות מלחמה מלבד חודש חודשיים של קיפאון ולאחריו עליית מחירים מחודשת. מה שאני כן חושבת שיכול להיווצר - זה שזה יההי המסמר האחרון בסיפור האומלל של הצעירים כאן, אם הכלכלה לא משהו, וללימודים קשה להתקבל ושירותיה בריאות והחינוך קורסים, והדלק בשמים, ורעידת אדמה בפתח, וההורים כברל איכולים לעזור להם, אז מלחמה תבריח עוד כמה מאות אלפים מכאן. מה ששוב - ייצור דילול בביקושים של אלא הנותרים.
אם הלסתכל על ההיסטוריה, במדינה שלנו היו הרבה עליות של מהגרים, אנשים שחיפשו רגע אחרי ההתאקלמות, כלורמ כמה שנים אחרי, הזדמנות לרכוש בית ועוד בעזרה במימון.. בשניםה אחרונות ואני מאמינה שגם בבאות - לא יהיו גלי עלייה מכובדים כאלה, מה שיתרום גם לביקושים מופחתים.
עכשיו נניח שאני טועה. אניה רי לא טועה בהכל. מדובר כאן על התנהגויות טבעיות שהוכיחו עצמן בעבר, מספיק שאני צודקת בחלק מהן - והמחירים ירדו משמעותית. הסיבה העיקירת היא שמדובר במצבים שאנשים מגיעים בהם לקצה. וכשמגיעים לקצה אין הרבה אפשרויות בחירה. כשל אעומדים במחירי המשכנתא מוכרים. או מעקלים. כשאנשים ממורמרמרים במדינה - הם עוזבים. מנגד אנשים אחרים לא מהגרים לכאן כבעבר. כשרכבת במימון אסטרונומי הולכת להיבנות - המרחקים יתקצרו ועוד... אלו לא הנחות, אלא תסריטים שיקרו ברמת סבירות גבוהה.
אבל יש כמה נעלמים גדולים ומדאיגים. כל מדיניות הרווחה סביב האוכלוסייה החרדיתוהעובדה שעדיין לא ברור כמה יצליחו למגר זאת, לאזן, להפחית את הכדור השלג שבו מייעדים אוכלוסיות שלמות לא לעבוד, מעודדים אותן להיות נצרכים ומממנים אותם כל חייהם - על חשובן הפלח היצרני באוכלוסיהי שכאמור לא מחזיק מעמד.
גם החלטות מפוקפקות של השר אטיאס שבימים אלה מתפאר שימשיך להיות שר השיכון גם בעתיד, המשחקים ההזויים בריבית, מניפולציות של בנקים-קבלנים-הון- שלטון, אלו הן הבעיות המטרידות שדווקא תלויות בכמה בעלי כח, ולא כל מה שמסביב שתומך מאוד דווקא בירידת מחירים.
ויש לי עוד חשש. כלכלנים כל הזמן מדברים על הנטייה של מחיריה דיור לרדת ולעלות לאורך השנים ושגם זה יגיע. מישוה הכניס לשקלולה זה גם את העובדה שישראל של היום אינה ישראל של לפני 40 שנה, ברמתה משאבים - תא רבתי של היום צפופה ומאוכלסת.עתודות קרקע נגמרות ומנגד - אף אח ד לא טרח ליירצ מקומות עבודה יציבים ומוסדות לימדו איכותיים בפריפריות לאורך השנים, שאלו שני הדברים המשמעותיים ביותר עבור משפחות. בנוסף - מחירי הדלק מייקרות מאוד נסיעות בינעירוניות ומגורים באזורים מרוחקים לא משתלמים מההיבט הכלכלי.
אז מצד אחד הביקוש להתגורר במרכז מסיבות הישרדותיות לגמרי גבוה מאוד (מלבד הביקוש מסיבות אחרות), ומצד שני - כבר אין רזרבות. למרות כל מה שכתבתי למעלה על תוספות הבנייה השאלה אם אין איזה גבול, לימיט, נקודת אל חזור, שממנה לא משנה כמה יהיה רצון טוב ותוכניות מבריקות ובנייה מוגברת - פשוט לא יהיה אפשרי לספק מספיק מקומות דיור במרכז הארץ. מה שייצור מצב תמידי של ביקוש שעולה על ההיצע בת"א רבתי. ואת כלה טיעונים שכתבתי אפשר לפוך - בהחלטת ממשלה. למשל אם המצב הפוליטי והגיאוגרפי בישראל יהיה קשה (למשל, רעידת אדמה, ממשלה לא יציבה, מלחמה בפוטנציה שגם אם תרחף כך מעל הראשבשנתיים הקרובות) הרי ששוב המדינה תנסה לעודד משקיעים בנדלן להכניס הון זר לארץ, ושוב יהיה פה מאוד אטרקטיבי עבורם כך שלא משנה שבמילא ההיצע לא עומד בביקושים של המקומיים - גם משקיעים זרים יעמיקו את האחיזה שלהם פה. וקבלנים יעודדו לבנות בנייני יוקרה על פני בניינים במחירים ובגדלים שניתן לעמוד במימונם אם אתה זוג צעיר. ואחוזי הגירושים - לפני שלושים שנה זוגות נישאו ורובם סיימו אתחייהם יחד, היום המגמות הפוכות, ועל כל זוג גרוש נדרשות שתי דירות בשוק. לסל הזה נכנסת תופעת הרווקות המאוחרת. גם הרצון בדירות גדולות ובחדרים רביםלכל אדם בבית - הן דוגמאות להשפעות הפוכות שיכולות לתקוע מקל בעגלה שמנסה להתקדם מעלה אבל הולכת אחורה.
ומה יקרה לתל אביב במצב כזה ? תהפך למנהטן? עיר לעשירים? והערים מסביב לה? והקיטוב החברתי בין "המרכז" לפריפריות רק יגדל. וכן ה לאה. וכן הלאה..
זה מה שעובר לי בראש, ואני שמהח שניסחתי זאת כי ניתוחים של מגמות חברתיות, פוליטיות, גיאוגרפיות והיחסים ביניהם זה מה שחסר לי בכל המאמרים באינטרנט וההרצאות ביו טיוב ומה לא. והכי מדאיג אותי -שמי שמנהלים את המערכות החזקות במדינה, גם מושחתים וגם - מתעסקים רק במספרים, בכסף, ולא במגמות חברתיות, זה לא מעניין אותם, במה שקורה לנו במערכת השיקולים שלנו כשאנו חיים בארץ בשאלת החרדים, בבעיית המשקיעים הזרים, בבנקים, בפוליטיקה הבעייתית
ואם התחלתי בלומר - שנמאס לי שמתעסקים רק במספרים, שהם העוגן אבל ניתוחי עומק של כל השאר הם מה שחשוב אני דוקא חוזרת לעוגן. כי אחרי שמדברים על תופעות באים המספרים ומכמתים אותן ועוזרים גם להסיק מסקנות. כך, אם אנחנו איקס תושבים כיום ויש מגמת גירושים של שני זוגות מחמישה. האם יש למישהו נתונים על הצפי לכמות הגירושין שתהיה בארץ בעוד חמש שנים? לגבי הרכבת - האם יש צפי לשנת סיום הקמתה? לגבי ירידה מהארץ - לא מצאתי נתונים מדוייקים, רק שמועות, האם יש נתונים כאלה כמותית ולא רק באחוזים? האם יש נתון אחד שניתן לסמוך עליו ושמצביע במדויק על כמות הדירות שמעוקלות מדי חודש ועל אחוז בעלי הדירות שאינם עומדים בהחזרים על ציר הזמן (נאמר, בעשור האחרון)? ועוד... נתונים כאלה יעשו גם סדר וגם שכל.
לילה טוב...
אם יש משהו שהפריע לי בכלה תיאוריות שקראתי עד עתה זה שהן התעסקו במספרים ורק בהם.
זה בסדר מספרים. זה העוגן - מספרים מסדרים לנו נתונים מול העיניים, מכמתים מגמות, מעלים על גרף שינויים במחירי הנדלן, בהיקף לוקחי המשכנתאות, מספרים הם הבסיס.
אבל איפה ניתוח עומק? איפה הנסיון להיכנס לראש של הצרכן הישראלי? איפ הלבחון שינויים חברתיים? פוליטיים? תרבותיים? ואת השפעתם על מצב הדיור?
אבל באמת?
ולנתח את ההתנהגות הצרכנית העתידה לבוא בהסמך על זו שהתרחשה עד עתה לאורך ההיסטוריה.
ובכלל להכניס מאפיינים פסיכולוגיים וכלכלליים שלא קשורים לכל מילה של הנגיד, של אטיאס, של הריבית במשק, של הקבלנים והבנקים.
אני לא מומחית למשהו בתחום הזה אבל אני יודעת כמה דברים.
אני יודעת שבחמש השנים האחרונות הרבה מאוד זוגות צעירים רכשו דירות הרבה מעבר ליכולתם הכלכלית. אותם אלו שאמרו שאין להם איך לגמור את החודש סיימו עם דירת 5 חדרים בנתניה או בפתח תקווה. זה לא הספיק להם. הם התעקשו על חדשה או לפחות משופצת מהיסוד. ההורים עזרו קצת אבל את הרוב הם ישלמו בשלושים השנה הבאות.
חלק גדול מהם הולך לקרוס לתוך הדבר הזה. גם אם ברמה המיידית הם כביכול עשו את עסקת חייהם כי הדירות העלו את ערכן בשנים הלוו, עדיין המשכורת שלהם - לא. הוריהם שיחיו עזרו ככל שיכלו והרזרבות נגמרו.
זה אומר שמצד אחד הרבה מאוד אנשים ישחררו דירות לשוק ומצד שני יחזרו להורים או לשכירות. אני יודעת שיש מחשבה שאנשים יאחזו בקירות שלהם בכל מחיר. זה נכון. אבל אבל לפעמים אין עם מה להאחז. כשזוגות נטולי ילדים או בעלי ילד אחד שמרוויחים 12,000 שח יחד חותמים על דירה בעלות של למעלה ממיליון ש"ח במימון של כ-20% הון עצמי - השאלה אינה האם תקרה קטסטרופה, אלא מתי.
אני מעריכה שבעשור הקרוב הרבה זוגות צעירים יאלצו למכור את הדירות שלהם או שהן יעוקלו, וזה לא קשור כלל למגמות בנדלן, לריביות, למלחמות וכדומה. חישוב פשוט של עלויות מול יכולת כלכלית.
לתוך זה אפשר להוסיף בורות כלכלית של מסלולי משכנתא שעלולים להשאיר אותם עוד עם חובות גם לאחר מכירת הדירה.
הצפה של דירות בפרויקטים שייבנו בעקבות החלטות קודמות ובטח בעקבות כניסת מפלגות חברתיות חדשות כגון יש עתיד לממשלה (במקרה הכי גרוע הם לא יעשו כלום, במקרה הכי טוב הם יפתרו את בעיית הדיור, אני מהמרת שזה ייגמר איפשהו באמצע ואם כן - אשרינו). הממשלה הבאה תחוייב למצע חברתית המפה וחלוקת המשאבים תשתנה. זה לא יביא את המשיח, אבל גם חמור לבן באתרי בנייה מרובים וקרקרעות מופשרות במחירים שעושים ירוק בלב - יגרמו ללתקוות שלנו שוב לפרוח. עצם זה שהמצע והשיח הציבורי יעסקו בנשואיםה חברתיים - יגרום למשקיעים לחשוב פעמיים. הידעתם למשל - שמתכוננות להיבנות סמוך לטכניון בחיפה אלפי יחידות דיור מוזלות בפחות מ-800 שח שכירות, דבר שהופך כבר עכשיו את המשקיעים בדירות באזור למהוססים, ואחרים נבונים יותר או פחות מי יודע כבר ממהרים למכור נכסים שהניבו יופי עשרות שנים.
רכבת אמורה לפעול כאן בעוד פחות מעשור ולהפוך מרחקים ארוכים לבדיחה.
פרויקטים של חיזוק מבנים שנבנים בקצב מטאורי בתא, רג, גבעתיים יוסיפו בזמן קצרצר דירות נוספות וההנחה היא שהפרויקטים יורחבו לערים נוספות. גם פינוי בינוי ובנייה עושים את זה.
רעידת אדמה אם חלילה תקרה - תסגור את הכולל על אחרון המשקיעים שעוד נשאר כאן. ירידה מהארץ. מדברים על מאות אלפי צעירים שיורדים מהארץ בתקופה זו מה שמדלל את הביקוש בארץ.
קריסת קרנות הפנסיה ושירותי הבריאות - אני קושרת את זה יחד בעניין זה. אותם הורים מבוגרים, בני 70 ומעלה שעוד עוזרים לילדיהם, לא יוכלו לעשות זאת לילד הבא, או לזה שאחריו. כבר בחמש השנים הקרובות ובטח בעשר ולאחריהן, ואני רואה זאת בכמה משפחותזסביבי, שהילד "הבא" כבר מנטרל מראש סיכוי עזרה מההורים, סיכויים שהיו ממשיים עד לאחרונה. זה אומר, שאם ההורים היו עד היום מקור מרכזי להון העצמי של הרוכשים העוללים, זה רק יילך וידעך בשנים הקרובות עד להעלמות כמעט מוחלטת.
מלחמה - אני אל חושבת שמלחמה תייצר שינוי משמעותי, לא אם היה תהיה קצר הוממוקדת כמו מלחמת המפרץ ודומות לה. ההיסטוריה מוכיחה שאין שינוי של ממש בעקבות מלחמה מלבד חודש חודשיים של קיפאון ולאחריו עליית מחירים מחודשת. מה שאני כן חושבת שיכול להיווצר - זה שזה יההי המסמר האחרון בסיפור האומלל של הצעירים כאן, אם הכלכלה לא משהו, וללימודים קשה להתקבל ושירותיה בריאות והחינוך קורסים, והדלק בשמים, ורעידת אדמה בפתח, וההורים כברל איכולים לעזור להם, אז מלחמה תבריח עוד כמה מאות אלפים מכאן. מה ששוב - ייצור דילול בביקושים של אלא הנותרים.
אם הלסתכל על ההיסטוריה, במדינה שלנו היו הרבה עליות של מהגרים, אנשים שחיפשו רגע אחרי ההתאקלמות, כלורמ כמה שנים אחרי, הזדמנות לרכוש בית ועוד בעזרה במימון.. בשניםה אחרונות ואני מאמינה שגם בבאות - לא יהיו גלי עלייה מכובדים כאלה, מה שיתרום גם לביקושים מופחתים.
עכשיו נניח שאני טועה. אניה רי לא טועה בהכל. מדובר כאן על התנהגויות טבעיות שהוכיחו עצמן בעבר, מספיק שאני צודקת בחלק מהן - והמחירים ירדו משמעותית. הסיבה העיקירת היא שמדובר במצבים שאנשים מגיעים בהם לקצה. וכשמגיעים לקצה אין הרבה אפשרויות בחירה. כשל אעומדים במחירי המשכנתא מוכרים. או מעקלים. כשאנשים ממורמרמרים במדינה - הם עוזבים. מנגד אנשים אחרים לא מהגרים לכאן כבעבר. כשרכבת במימון אסטרונומי הולכת להיבנות - המרחקים יתקצרו ועוד... אלו לא הנחות, אלא תסריטים שיקרו ברמת סבירות גבוהה.
אבל יש כמה נעלמים גדולים ומדאיגים. כל מדיניות הרווחה סביב האוכלוסייה החרדיתוהעובדה שעדיין לא ברור כמה יצליחו למגר זאת, לאזן, להפחית את הכדור השלג שבו מייעדים אוכלוסיות שלמות לא לעבוד, מעודדים אותן להיות נצרכים ומממנים אותם כל חייהם - על חשובן הפלח היצרני באוכלוסיהי שכאמור לא מחזיק מעמד.
גם החלטות מפוקפקות של השר אטיאס שבימים אלה מתפאר שימשיך להיות שר השיכון גם בעתיד, המשחקים ההזויים בריבית, מניפולציות של בנקים-קבלנים-הון- שלטון, אלו הן הבעיות המטרידות שדווקא תלויות בכמה בעלי כח, ולא כל מה שמסביב שתומך מאוד דווקא בירידת מחירים.
ויש לי עוד חשש. כלכלנים כל הזמן מדברים על הנטייה של מחיריה דיור לרדת ולעלות לאורך השנים ושגם זה יגיע. מישוה הכניס לשקלולה זה גם את העובדה שישראל של היום אינה ישראל של לפני 40 שנה, ברמתה משאבים - תא רבתי של היום צפופה ומאוכלסת.עתודות קרקע נגמרות ומנגד - אף אח ד לא טרח ליירצ מקומות עבודה יציבים ומוסדות לימדו איכותיים בפריפריות לאורך השנים, שאלו שני הדברים המשמעותיים ביותר עבור משפחות. בנוסף - מחירי הדלק מייקרות מאוד נסיעות בינעירוניות ומגורים באזורים מרוחקים לא משתלמים מההיבט הכלכלי.
אז מצד אחד הביקוש להתגורר במרכז מסיבות הישרדותיות לגמרי גבוה מאוד (מלבד הביקוש מסיבות אחרות), ומצד שני - כבר אין רזרבות. למרות כל מה שכתבתי למעלה על תוספות הבנייה השאלה אם אין איזה גבול, לימיט, נקודת אל חזור, שממנה לא משנה כמה יהיה רצון טוב ותוכניות מבריקות ובנייה מוגברת - פשוט לא יהיה אפשרי לספק מספיק מקומות דיור במרכז הארץ. מה שייצור מצב תמידי של ביקוש שעולה על ההיצע בת"א רבתי. ואת כלה טיעונים שכתבתי אפשר לפוך - בהחלטת ממשלה. למשל אם המצב הפוליטי והגיאוגרפי בישראל יהיה קשה (למשל, רעידת אדמה, ממשלה לא יציבה, מלחמה בפוטנציה שגם אם תרחף כך מעל הראשבשנתיים הקרובות) הרי ששוב המדינה תנסה לעודד משקיעים בנדלן להכניס הון זר לארץ, ושוב יהיה פה מאוד אטרקטיבי עבורם כך שלא משנה שבמילא ההיצע לא עומד בביקושים של המקומיים - גם משקיעים זרים יעמיקו את האחיזה שלהם פה. וקבלנים יעודדו לבנות בנייני יוקרה על פני בניינים במחירים ובגדלים שניתן לעמוד במימונם אם אתה זוג צעיר. ואחוזי הגירושים - לפני שלושים שנה זוגות נישאו ורובם סיימו אתחייהם יחד, היום המגמות הפוכות, ועל כל זוג גרוש נדרשות שתי דירות בשוק. לסל הזה נכנסת תופעת הרווקות המאוחרת. גם הרצון בדירות גדולות ובחדרים רביםלכל אדם בבית - הן דוגמאות להשפעות הפוכות שיכולות לתקוע מקל בעגלה שמנסה להתקדם מעלה אבל הולכת אחורה.
ומה יקרה לתל אביב במצב כזה ? תהפך למנהטן? עיר לעשירים? והערים מסביב לה? והקיטוב החברתי בין "המרכז" לפריפריות רק יגדל. וכן ה לאה. וכן הלאה..
[hr]
זה מה שעובר לי בראש, ואני שמהח שניסחתי זאת כי ניתוחים של מגמות חברתיות, פוליטיות, גיאוגרפיות והיחסים ביניהם זה מה שחסר לי בכל המאמרים באינטרנט וההרצאות ביו טיוב ומה לא. והכי מדאיג אותי -שמי שמנהלים את המערכות החזקות במדינה, גם מושחתים וגם - מתעסקים רק במספרים, בכסף, ולא במגמות חברתיות, זה לא מעניין אותם, במה שקורה לנו במערכת השיקולים שלנו כשאנו חיים בארץ בשאלת החרדים, בבעיית המשקיעים הזרים, בבנקים, בפוליטיקה הבעייתית
ואם התחלתי בלומר - שנמאס לי שמתעסקים רק במספרים, שהם העוגן אבל ניתוחי עומק של כל השאר הם מה שחשוב אני דוקא חוזרת לעוגן. כי אחרי שמדברים על תופעות באים המספרים ומכמתים אותן ועוזרים גם להסיק מסקנות. כך, אם אנחנו איקס תושבים כיום ויש מגמת גירושים של שני זוגות מחמישה. האם יש למישהו נתונים על הצפי לכמות הגירושין שתהיה בארץ בעוד חמש שנים? לגבי הרכבת - האם יש צפי לשנת סיום הקמתה? לגבי ירידה מהארץ - לא מצאתי נתונים מדוייקים, רק שמועות, האם יש נתונים כאלה כמותית ולא רק באחוזים? האם יש נתון אחד שניתן לסמוך עליו ושמצביע במדויק על כמות הדירות שמעוקלות מדי חודש ועל אחוז בעלי הדירות שאינם עומדים בהחזרים על ציר הזמן (נאמר, בעשור האחרון)? ועוד... נתונים כאלה יעשו גם סדר וגם שכל.
לילה טוב...