על ידי ג'ינ_ג'ית* » 15 פברואר 2009, 21:37
בעניני תשלום המצב יותר מסובך כאשר משלמים על עבודה נטו, ואין דברים נוספים שמשפיעים על התמחור. למשל כשגרפיקאית מבקשת 100 דולר לעבודה של שעה, התשובה של "אני לא רואה דרך שבה אני יכולה לקבל תשלום נמוך יותר" קצת בעייתית. היום כמעט עם כל נותן שירות אנשים מתמקחים.
מנסיוני זה לא מדויק. לא עם כל נותן שרות אנשים מתמקחים, רק עם כאלה שמשדרים שזה אפשרי. אסרטיביות ובטחון עצמי מבהירים שאין לזה מקום.
לגבי העובדה שמשלמים על עבודה נטו, ולכן המצב מסובך יותר, אז פה נכנסת השאלה למה? את יכולה לחזק את התפיסה הזו או להחליש אותה. אני בוחרת להחליש. בתור אחת שמתמקחת על כל דבר בכל מקום האנשים היחידים שאצלם אני לא מעזה להפחית את התעריף הם אלה שנותנים 100% מעצמם למשך פרק זמן, אחת כמה וכמה כשמדובר בשרות אישי (ספרית, קוסמטיקאית, פסיכולוג) או באומנות, כמו תכשיטים מעשה ידיים ועוד. 100% של נשמה וידיים וראש וזמן המישהו הזה משקיע בי וממש לא נראה לי שאני הולכת לשלם על כך פחות ממה שהוא מעריך שמגיע לו. אם זה יקר לי אני אלך לאחר ואני גם אציין את זה בפניו. ירצה יפחית לא ירצה ממש לא הכרח כי המטרה היא לא מיקוח, אלא הבהרת עמדות.
אני יכולה לומר לך שפעם עבדתי גם כבייביסיטר וכמנקה אצל משפחה אחת, ואני זוכרת פעמיים שבהם אם המשפחה ניסתה לבקש הנחה. פעם אחת כשהיא ביקשה שאתלווה איתה ועם התינוק ליום השתלמות שלה. יום שלם מ9 בבוקר ועד 21:00 הייתי איתם, כשהיא נכנסת ויוצאת משיעורים ואני מטיילת איתו בחוץ, בשמש, מרגיעה, מרדימה, רצה אליה בכל פעם שהוא רוצה להניק ועוד. בסוף היום חזרתי צרובה משמש בפנים ובגב, לא היו לי רגליים לעמוד, והייתי מותשת. אז היא באה לשלם לי וביקשה לשלם פחות כי זה היה יום ארוך... אני התחרפנתי כי לא רק שעבדתי הרבה יותר קשה מתמיד בתנאים פחות ידידותיים אלא שעבדתי שעות נוספות, ללא הפסקות על סף אפיסת כוחות.
בפעם אחרת, לאחר שכבר התקבלתי לאוניברסיטה והפסקתי לעבוד אצלה היא קראה לי אס או אס כי המנקה החדש דפק לה ברז והיו סופות חול והבית היה מטונף. למרות שהייתי במהלך תקופת מבחנים, הסכמתי לבוא במקום ללכת לארוחת יום שישי להורים. כלומר הסכמתי לבוא לנקות ביום שישי בערב, כי בבוקר עוד למדתי... מאחר ולא היו אוטובוסים היא לקחה אותי ברכב והחזירה אותי ובסוף הערב שילמה לי את התשלום הקבוע, הישן, הזול יחסית וקיזזה ממנו 10 ש"ח שהיתה משלמת בעבור נסיעות "כי הסעתי אותך".
למען האמת בפעם ההיא ממש לא רציתי להגיע לנקות, גם בית מטונף מסופות חול, גם כבר סיימתי לעבוד אצלה חודשים קודם לכן, מנקה שהבריז שבועיים, גם שישי בערב ואני בשיא תקופת המבחנים, וכלכלית לא היה חסר לי כסף כי קיבלתי מלגה- ובאתי מתוך רצון טוב ובשמחה לפגוש שוב את הילדים ששמרתי עליהם ולעזור לה כי היא שהיתה אז רופאה ולמדה להתמחות נשמעה נואשת. האקט הקטנוני שבו היא ניסתה לחסוך הרגיז אותי כל כך, שבאותו הערב לא התווכחתי איתה אבל שבועיים לאחר מכן התקשרתי וביקשתי דמי הבראה ותשלום רטרואקטיבי על ביטוח הלאומי שהיא לא שילמה לי. היא היתה בשוק ואני הייתי ביצ'ית. הבהרתי בקול יבש שזה מה שמגיע לי על פי חוק ואני מבקשת להסדיר את התשלום. קיבלתי כעבור חודשיים של חילופי טלפונים במזומן בדואר 700 ש"ח דמי הבראה ותדפיס של ביטוח לאומי ששולם על ידה שנתיים אחורה.
אני יכולה לומר שיכולתי לצאת ממורמרת או כועסת או סתם להבליג אבל מאז למדתי אל לעשות טובות לאף אחד כשמדובר בעבודה שחורה ואחת כמה וכמה בעבודה מנטלית, יצירתית וכו'. אם אני רוצה להתנדב אני עושה את זה בשמחה, ואם עבודה- אז במלוא המחיר שמגיע לי.
אגב, אותה אחת היתה חברה טובה של אחותי, וחששתי מכך שהסיפור הזה יעשה רע לקשר ביניהן, לא רק שזה אל עשה רע אלא שבמשך כל השנים שחלפו אנחנו מחליפות דרישות שלום ויש הערכה הדדית מאוד גדולה בינינו. ברבות הזמן הסתבר אגב, שהיא ובן זוגה אנשים טובים ומקסימים אבל מנצלים חדשות לבקרים אנשי מקצוע, החל מאיש מזגניםש לא קיבל תשלום על עבודתו, גנן ששולמה לו מחצית המשכורת ועוד סיפורים ששמעתי מקרב החבר'ה של אחותי. עליי זה פסח ולא בכדי.
[u]בעניני תשלום המצב יותר מסובך כאשר משלמים על עבודה נטו, ואין דברים נוספים שמשפיעים על התמחור. למשל כשגרפיקאית מבקשת 100 דולר לעבודה של שעה, התשובה של "אני לא רואה דרך שבה אני יכולה לקבל תשלום נמוך יותר" קצת בעייתית. היום כמעט עם כל נותן שירות אנשים מתמקחים.[/u]
מנסיוני זה לא מדויק. לא עם כל נותן שרות אנשים מתמקחים, רק עם כאלה שמשדרים שזה אפשרי. אסרטיביות ובטחון עצמי מבהירים שאין לזה מקום.
לגבי העובדה שמשלמים על עבודה נטו, ולכן המצב מסובך יותר, אז פה נכנסת השאלה למה? את יכולה לחזק את התפיסה הזו או להחליש אותה. אני בוחרת להחליש. בתור אחת שמתמקחת על כל דבר בכל מקום האנשים היחידים שאצלם אני לא מעזה להפחית את התעריף הם אלה שנותנים 100% מעצמם למשך פרק זמן, אחת כמה וכמה כשמדובר בשרות אישי (ספרית, קוסמטיקאית, פסיכולוג) או באומנות, כמו תכשיטים מעשה ידיים ועוד. 100% של נשמה וידיים וראש וזמן המישהו הזה משקיע בי וממש לא נראה לי שאני הולכת לשלם על כך פחות ממה שהוא מעריך שמגיע לו. אם זה יקר לי אני אלך לאחר ואני גם אציין את זה בפניו. ירצה יפחית לא ירצה ממש לא הכרח כי המטרה היא לא מיקוח, אלא הבהרת עמדות.
אני יכולה לומר לך שפעם עבדתי גם כבייביסיטר וכמנקה אצל משפחה אחת, ואני זוכרת פעמיים שבהם אם המשפחה ניסתה לבקש הנחה. פעם אחת כשהיא ביקשה שאתלווה איתה ועם התינוק ליום השתלמות שלה. יום שלם מ9 בבוקר ועד 21:00 הייתי איתם, כשהיא נכנסת ויוצאת משיעורים ואני מטיילת איתו בחוץ, בשמש, מרגיעה, מרדימה, רצה אליה בכל פעם שהוא רוצה להניק ועוד. בסוף היום חזרתי צרובה משמש בפנים ובגב, לא היו לי רגליים לעמוד, והייתי מותשת. אז היא באה לשלם לי וביקשה לשלם פחות כי זה היה יום ארוך... אני התחרפנתי כי לא רק שעבדתי הרבה יותר קשה מתמיד בתנאים פחות ידידותיים אלא שעבדתי שעות נוספות, ללא הפסקות על סף אפיסת כוחות.
בפעם אחרת, לאחר שכבר התקבלתי לאוניברסיטה והפסקתי לעבוד אצלה היא קראה לי אס או אס כי המנקה החדש דפק לה ברז והיו סופות חול והבית היה מטונף. למרות שהייתי במהלך תקופת מבחנים, הסכמתי לבוא במקום ללכת לארוחת יום שישי להורים. כלומר הסכמתי לבוא לנקות ביום שישי בערב, כי בבוקר עוד למדתי... מאחר ולא היו אוטובוסים היא לקחה אותי ברכב והחזירה אותי ובסוף הערב שילמה לי את התשלום הקבוע, הישן, הזול יחסית וקיזזה ממנו 10 ש"ח שהיתה משלמת בעבור נסיעות "כי הסעתי אותך".
למען האמת בפעם ההיא ממש לא רציתי להגיע לנקות, גם בית מטונף מסופות חול, גם כבר סיימתי לעבוד אצלה חודשים קודם לכן, מנקה שהבריז שבועיים, גם שישי בערב ואני בשיא תקופת המבחנים, וכלכלית לא היה חסר לי כסף כי קיבלתי מלגה- ובאתי מתוך רצון טוב ובשמחה לפגוש שוב את הילדים ששמרתי עליהם ולעזור לה כי היא שהיתה אז רופאה ולמדה להתמחות נשמעה נואשת. האקט הקטנוני שבו היא ניסתה לחסוך הרגיז אותי כל כך, שבאותו הערב לא התווכחתי איתה אבל שבועיים לאחר מכן התקשרתי וביקשתי דמי הבראה ותשלום רטרואקטיבי על ביטוח הלאומי שהיא לא שילמה לי. היא היתה בשוק ואני הייתי ביצ'ית. הבהרתי בקול יבש שזה מה שמגיע לי על פי חוק ואני מבקשת להסדיר את התשלום. קיבלתי כעבור חודשיים של חילופי טלפונים במזומן בדואר 700 ש"ח דמי הבראה ותדפיס של ביטוח לאומי ששולם על ידה שנתיים אחורה.
אני יכולה לומר שיכולתי לצאת ממורמרת או כועסת או סתם להבליג אבל מאז למדתי אל לעשות טובות לאף אחד כשמדובר בעבודה שחורה ואחת כמה וכמה בעבודה מנטלית, יצירתית וכו'. אם אני רוצה להתנדב אני עושה את זה בשמחה, ואם עבודה- אז במלוא המחיר שמגיע לי.
אגב, אותה אחת היתה חברה טובה של אחותי, וחששתי מכך שהסיפור הזה יעשה רע לקשר ביניהן, לא רק שזה אל עשה רע אלא שבמשך כל השנים שחלפו אנחנו מחליפות דרישות שלום ויש הערכה הדדית מאוד גדולה בינינו. ברבות הזמן הסתבר אגב, שהיא ובן זוגה אנשים טובים ומקסימים אבל מנצלים חדשות לבקרים אנשי מקצוע, החל מאיש מזגניםש לא קיבל תשלום על עבודתו, גנן ששולמה לו מחצית המשכורת ועוד סיפורים ששמעתי מקרב החבר'ה של אחותי. עליי זה פסח ולא בכדי.