על ידי פלוני_אלמונית* » 13 אוגוסט 2012, 03:35
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
להשתמש במירוץ והבצלחה של האנשים במרוץ לטובתנו, האם זו צביעות או פשוט הדרך היחידה לשרוד? נניח שלומצ רוצה להתפרנס מאנשים שרוצים להתברג במרוץ הזה.
וכל מי שלא במרוץ כנראה הבין את זה כבר. אני לא מכירה מישהו אחד שלא משכיר בקתות לתיירים, שלא מוכרים גבינות שהלקוח היחיד להם הם המעמד העליון, אפילו בן זוגי עובד כמדריך סקי בחורף ומדריך גלישה בקיץ. ומי הקליינטים שלו? כל מיני ילדים בריטים עשירים בני 7 עם אייפון. כל מה שאנחנו עושים כדי להתקיים מחוץ למרוץ הוא לנצל את הנורמות של החברה המודרנית. (ולמען האמת, הנורמות של החברה המודרנית משאירים אותנו עם הראש מעל המים. אם זה לא היה מקובל למכור גבינות בוטיק במחירים כאלה, אם זה לא היה המחיר "הנורמאלי" לשיעור גלישה, לא היינו יכולים להתקיים יותר, וגם ככה אנחנו מתקיימים בצמצום, מרצון, אנחנו לא צריכים ולא רוצים יותר ממה שיש לנו. אבל פחות זה כבר בעייתי.) זה די צבוע לאור העובדה שאנחנו בורחים מהחברה המודרנית כמו מאש, שאנחנו מתעבים את דרך החיים הזו וסוג של גם מזלזלים בה (הרבה שליליות יוצאת ממני כשאני חושבת על זה, סליחה, בגלל זה אני בורחת..)
מצד שני, המרוץ הזה הוא מה שהביא למצב שכולם חייבים להיות במרוץ.... אי אפשר ללכת אחרי הלב , כל האנשים שעובדים כל היום במשרד לרובם יש נפש שרוצה לעשות דברים אחרים, רוצה ליצור, לבשל, לבנות, לכתוב, ללמד, לחקור, אבל אחרי חיים שלמים במרוץ יש קונספציה שהיא חצי נכונה שאי אפשר לחיות מחוץ לו. המרוץ הזה הביא למצב שבו הצ'יפס יותר זול מתפוחי האדמה, הלחם יותר זול מהחיטה, זה אבסורד. אבל זה עובד, אנשים קונים יותר צ'יפס מאשר תפוחי אדמה. ואם אני חקלאי תפוחי אדמה שהוא לא חלק מהמרוץ. אין לי זכות קיום. נגרות זה לא מקצוע שניתן להתקיים ממנו, כי יש איקאה. האנשים הקטנים לא יכולים להתחרות בחברות ענק שמצנלות את הטבע ואת האנשים ואיךשהו הביאו למצב הדפוק הזה שאנשים לא מוכנים לשלם יותר מ4 שקל ללחם אבל קונים אייפון ב3000 שקל לילד בן 7.
ולא לשלוח את הילדים לבית ספר עלול לפגוע בהם ביום שהם יחליטו שהם רוצים להיות רופאים, מורים, או כל דבר אחר שדורש אקדמיה.
אז בעצם, זו אשמת המירוץ שאנחנו תלויים באנשים שהם עדיין במרוץ.
אז אולי זו לא צביעות.
אני אומרת לעצמי, שהאנשים במרוץ לפחות רובם אוהבים את זה. הם אוהבים לגור בעיר, אוהבים שיש אנשים שמנקים להם, שמאכלים אותם (כי להם אין זמן לבשל כמובן) הם אוהבים את הרכב שלהם, אוהבים אופנה, אוהבים את האורות ואת הקולה. אז אנחנו אולי לא מנצלים אותם. כי הם נהנים מזה.
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
להשתמש במירוץ והבצלחה של האנשים במרוץ לטובתנו, האם זו צביעות או פשוט הדרך היחידה לשרוד? נניח שלומצ רוצה להתפרנס מאנשים שרוצים להתברג במרוץ הזה.
וכל מי שלא במרוץ כנראה הבין את זה כבר. אני לא מכירה מישהו אחד שלא משכיר בקתות לתיירים, שלא מוכרים גבינות שהלקוח היחיד להם הם המעמד העליון, אפילו בן זוגי עובד כמדריך סקי בחורף ומדריך גלישה בקיץ. ומי הקליינטים שלו? כל מיני ילדים בריטים עשירים בני 7 עם אייפון. כל מה שאנחנו עושים כדי להתקיים מחוץ למרוץ הוא לנצל את הנורמות של החברה המודרנית. (ולמען האמת, הנורמות של החברה המודרנית משאירים אותנו עם הראש מעל המים. אם זה לא היה מקובל למכור גבינות בוטיק במחירים כאלה, אם זה לא היה המחיר "הנורמאלי" לשיעור גלישה, לא היינו יכולים להתקיים יותר, וגם ככה אנחנו מתקיימים בצמצום, מרצון, אנחנו לא צריכים ולא רוצים יותר ממה שיש לנו. אבל פחות זה כבר בעייתי.) זה די צבוע לאור העובדה שאנחנו בורחים מהחברה המודרנית כמו מאש, שאנחנו מתעבים את דרך החיים הזו וסוג של גם מזלזלים בה (הרבה שליליות יוצאת ממני כשאני חושבת על זה, סליחה, בגלל זה אני בורחת..)
מצד שני, המרוץ הזה הוא מה שהביא למצב שכולם חייבים להיות במרוץ.... אי אפשר ללכת אחרי הלב , כל האנשים שעובדים כל היום במשרד לרובם יש נפש שרוצה לעשות דברים אחרים, רוצה ליצור, לבשל, לבנות, לכתוב, ללמד, לחקור, אבל אחרי חיים שלמים במרוץ יש קונספציה שהיא חצי נכונה שאי אפשר לחיות מחוץ לו. המרוץ הזה הביא למצב שבו הצ'יפס יותר זול מתפוחי האדמה, הלחם יותר זול מהחיטה, זה אבסורד. אבל זה עובד, אנשים קונים יותר צ'יפס מאשר תפוחי אדמה. ואם אני חקלאי תפוחי אדמה שהוא לא חלק מהמרוץ. אין לי זכות קיום. נגרות זה לא מקצוע שניתן להתקיים ממנו, כי יש איקאה. האנשים הקטנים לא יכולים להתחרות בחברות ענק שמצנלות את הטבע ואת האנשים ואיךשהו הביאו למצב הדפוק הזה שאנשים לא מוכנים לשלם יותר מ4 שקל ללחם אבל קונים אייפון ב3000 שקל לילד בן 7.
ולא לשלוח את הילדים לבית ספר עלול לפגוע בהם ביום שהם יחליטו שהם רוצים להיות רופאים, מורים, או כל דבר אחר שדורש אקדמיה.
אז בעצם, זו אשמת המירוץ שאנחנו תלויים באנשים שהם עדיין במרוץ.
אז אולי זו לא צביעות.
אני אומרת לעצמי, שהאנשים במרוץ לפחות רובם אוהבים את זה. הם אוהבים לגור בעיר, אוהבים שיש אנשים שמנקים להם, שמאכלים אותם (כי להם אין זמן לבשל כמובן) הם אוהבים את הרכב שלהם, אוהבים אופנה, אוהבים את האורות ואת הקולה. אז אנחנו אולי לא מנצלים אותם. כי הם נהנים מזה.