על ידי אמא_לשתיים_ועוד_אחד* » 25 יולי 2004, 12:58
רציתי להוסיף כותרת משנה אבא נוכח נפקד,
הרבה פעמים גם כשהוא פיזית בבית הוא לא איתנו. אם הוא חוזר עייף מהעבודה הוא מסתכל בטלויזיה, למרות שלא ראה אותן יום שלם (הוא יכול להקדיש להן איזה רבע שעה ולחזור לענייניו). אם צריך להביא משהו, אני קמה ומביאה, אני זו שמבקשים ממנה ואני זו שצריכה לטרוח סביבן, כאילו אין "החלפת משמרות"- כל היום הייתן איתי עכשיו תורו. לא. זה עניין של להיות קשוב. אני יכולה להיות בחדר אחר ולשמוע אותן ולהיענות להן יותר מהר (מה, הוא לא שם לב שהן קוראות לו אבא אבא איזה עשר פעמים?)
אני חושבת שיש שני מקומות שהילדות יודעות בע"פ - איפה אבא? בשירותים (שעה, קורא עיתון) איפה אבא? מתרחץ (וגם מתגלח וגם מסתפר). אם יוצאים לחופש - אני מארגנת את כל הדברים. חוזרים בחזרה - אני פורקת אותם (למדתי להשאיר לו לפחות משהו אחד כשאנחנו נוסעים לים כגון-לחתוך אבטיח, לעשות סנדוויצ'ים (אגב, כשהוא מכין אותם הם יוצאים נהדר, כשאני אוכלת אף אחת לא רוצה להצטרף אליי, כשהוא מגיע ומכין לו משהו לאכול, שתיהן רוצות לאכול מצלחתו... נראה לי איזשהי תופעה שדורשת בדיקה..).
נקודה נוספת, סדרים חדשים -
אנחנו עושות כל מיני דברים בזמן שהוא בעבודה, נוצרים דפוסים, הרגלים וכו', אבל כשאבא מגיע הוא פתאום יכול להחליט על משהו אחר, למה? כי הוא חושב שכך צריך לנהוג (עניין בטיחות למשל, אני נחשבת ללא אחראית ופחות "בטיחותית", אבל אני זאת שנמצאת איתן רוב היום, אז מה? אלף תאונות יכולות לקרות בכל יום שעובר, ואם לא קרה כלום, "השבח לאל", זה אומר משהו, לא? אכן, אני גם סומכת עליהן יותר ממנו ומעבירה להן אחריות, מה שנראה לו שהן קטנות מדיי בשביל לדעת מה מסוכן להן (טוב, הוא לא קרא את עקרון הרצף, הוא לא בראש הזה..).
גם אני כמו עתליה, צוברת הרבה כעס ומרמורים, אבל האירו את עיניי דבריה של פליי ליידי אני חושבת, שגברים בכלל לא שמים לב למה שלנו מאד מפריע (בענין סדר ונקיון) למשל) ולכן אנחנו אלה שעושות את זה, כי לנו, הנשים, זה כן מפריע ולא צריך להתעצבן בגלל זה. טוב, אז בקטע של הנקיון כעת אני משתדלת להיות חיובית, אפילו לא מבקשת ממנו שיעשה כלים. זה עוזר בחשיבה, לא לחשוב על עצמך כקורבן, אם אתה רוצה שיהיה סדר, תדאג לזה בעצמך ואחרים יצטרפו אליך (אמנם הוא מבקש מהילדות לאסוף, ולא רוצה שיעשו לי יותר מדיי בלאגן ואפילו יכול לריב איתן על זה (אני לא, אני מבקשת, אם זה לא נעשה אני מאוחר יותר עושה את זה, אני מאמינה שגם מדוגמא אישית הן ילמדו לסדר) אם הבית מסודר, אז גם בלי שיחשוב על כך, הוא ישתדל לא לבלגן ( אבל עדיין לא הצלחתי עם החזרת הנעליים למקום ולא בסלון...)
<אמאל'ה קצת עצובה היום>
רציתי להוסיף כותרת משנה [b]אבא נוכח נפקד[/b],
הרבה פעמים גם כשהוא פיזית בבית הוא לא איתנו. אם הוא חוזר עייף מהעבודה הוא מסתכל בטלויזיה, למרות שלא ראה אותן יום שלם (הוא יכול להקדיש להן איזה רבע שעה ולחזור לענייניו). אם צריך להביא משהו, אני קמה ומביאה, אני זו שמבקשים ממנה ואני זו שצריכה לטרוח סביבן, כאילו אין [b]"החלפת משמרות"[/b]- כל היום הייתן איתי עכשיו תורו. לא. זה עניין של להיות קשוב. אני יכולה להיות בחדר אחר ולשמוע אותן ולהיענות להן יותר מהר (מה, הוא לא שם לב שהן קוראות לו אבא אבא איזה עשר פעמים?)
אני חושבת שיש שני מקומות שהילדות יודעות בע"פ - איפה אבא? בשירותים (שעה, קורא עיתון) איפה אבא? מתרחץ (וגם מתגלח וגם מסתפר). אם יוצאים לחופש - אני מארגנת את כל הדברים. חוזרים בחזרה - אני פורקת אותם (למדתי להשאיר לו לפחות משהו אחד כשאנחנו נוסעים לים כגון-לחתוך אבטיח, לעשות סנדוויצ'ים (אגב, כשהוא מכין אותם הם יוצאים נהדר, כשאני אוכלת אף אחת לא רוצה להצטרף אליי, כשהוא מגיע ומכין לו משהו לאכול, שתיהן רוצות לאכול מצלחתו... נראה לי איזשהי תופעה שדורשת בדיקה..).
נקודה נוספת, [b]סדרים חדשים[/b] -
אנחנו עושות כל מיני דברים בזמן שהוא בעבודה, נוצרים דפוסים, הרגלים וכו', אבל כשאבא מגיע הוא פתאום יכול להחליט על משהו אחר, למה? כי הוא חושב שכך צריך לנהוג (עניין בטיחות למשל, אני נחשבת ללא אחראית ופחות "בטיחותית", אבל אני זאת שנמצאת איתן רוב היום, אז מה? אלף תאונות יכולות לקרות בכל יום שעובר, ואם לא קרה כלום, "השבח לאל", זה אומר משהו, לא? אכן, אני גם סומכת עליהן יותר ממנו ומעבירה להן אחריות, מה שנראה לו שהן קטנות מדיי בשביל לדעת מה מסוכן להן (טוב, הוא לא קרא את עקרון הרצף, הוא לא בראש הזה..).
גם אני כמו עתליה, צוברת הרבה כעס ומרמורים, אבל האירו את עיניי דבריה של פליי ליידי אני חושבת, שגברים בכלל לא שמים לב למה שלנו מאד מפריע (בענין סדר ונקיון) למשל) ולכן אנחנו אלה שעושות את זה, כי לנו, הנשים, זה כן מפריע ולא צריך להתעצבן בגלל זה. טוב, אז בקטע של הנקיון כעת אני משתדלת להיות חיובית, אפילו לא מבקשת ממנו שיעשה כלים. זה עוזר בחשיבה, לא לחשוב על עצמך כקורבן, אם אתה רוצה שיהיה סדר, תדאג לזה בעצמך ואחרים יצטרפו אליך (אמנם הוא מבקש מהילדות לאסוף, ולא רוצה שיעשו לי יותר מדיי בלאגן ואפילו יכול לריב איתן על זה (אני לא, אני מבקשת, אם זה לא נעשה אני מאוחר יותר עושה את זה, אני מאמינה שגם מדוגמא אישית הן ילמדו לסדר) אם הבית מסודר, אז גם בלי שיחשוב על כך, הוא ישתדל לא לבלגן ( אבל עדיין לא הצלחתי עם החזרת הנעליים למקום ולא בסלון...)
<אמאל'ה קצת עצובה היום>