אוי זה דף עתיק מהתקופה שעוד הייתי צעירה (כלומר לפני גיל שלושים)


[u]עכשיו לכי תריבי עם חצי אתר מה זו "השיטה של באופן", ואחר כך תריצי מחקר אורך של שלושים שנה על ילדי שהפכו למבוגרי באופן[/u]
א. תריבי זו המומחיות שלי
ב. להריץ מחקר אורך של שלושים שנה אני משאירה לך
ג. מה זאת אומרת מה השיטה של באופן ? כל מה שהכי הזוי, הכי מוטרף, הכי מסירות אמהית, הכי הכי.

וזו עוד אחלה סיבה לא להיות כאן (-: (סיבה שאני מקפידה לא לקיים כידוע)

[u]וסתם שאלה שמסקרנת אותי ועוד לא מצאתי עליה תשובה, האם באמת הילדים יוצאים יותר בריאים ומאושרים בשיטה של באופן[/u]

פתאום מצאתי את הדף הזה, מקישור [po]בדף בית[/po] שלך לדפים שפתחת בבאופן. חתיכת שאלה, אבישג... (עכשיו לכי תריבי עם חצי אתר מה זו "השיטה של באופן", ואחר כך תריצי מחקר אורך של שלושים שנה על ילדי שהפכו למבוגרי באופן)

כשלקחתי את הילדים במנשא מקדימה, הרגשתי שאני "עונדת" אותם. מתקשטת ב"תכשיטים" המקסימים שלי. :-]

[u]מה שמפריע לי במנשאים בפרט ובאתר באופן טבעי בכלל זו הגישה שזו הדרך היחידה ואין בילתה[/u]
אף לא אחת מהכותבות כאן אמרה שלדעתה חייבים מנשא וזו הגישה היחידה ואין בילתה..

[u]וסתם שאלה שמסקרנת אותי ועוד לא מצאתי עליה תשובה, האם באמת הילדים יוצאים יותר בריאים ומאושרים בשיטה של באופן[/u]
אמנם חמים היום, אבל אם בעוד [po]דף נבירה עצמית[/po] חשקה נפשך, מוטב להמתין עד הקיץ :-)

[u]אני דווקא לא הבנתי ממנה שהיא מדברת על מנשאים בכלל, אלא על נשיאה בידיים. על להיות על ההורה (או מישהו אחר) ולהשתתף בפעילויות היומיומיות.[/u]
זה גם מה שאני הבנתי. מנשא הוא אביזר שעוזר לעשות את הנ"ל, אבל כל זוג ידיים יהיה טוב לכך.

[u]חברה שלי שמאוד אהבה את הספר הציעה לי לקרא כמוה את הספר מהאמצע, ניסיתי וגם זה לא צלח בידי,הגעתי לתיאורים על הנרקומן שלמיטב הבנתי נהיה כזה כי הוא לא היה במנשא או משהו מעין זה[/u]
[u]מנשא זה אחלה דבר, אבל זה לא אומר שמי שלא גודל ככה יוצא נרקומן[/u]

אם זה נשמע לך מופרך - בעלי הוא אלכוהוליסט. כבר הרבה זמן לא שותה, אבל אלכוהוליסט.
לא היתה לו סבלנות לקרוא את עקרון הרצף ובהחלט כיבדתי את זה, אבל את הקטע הספציפי הזה - הקראתי לו. אחריו היתה שתיקה ארוכה.
התיאור שם הוא תיאור מדוייק של החיים שלו. של הורים עם הרבה כוונות טובות, ומעט מאוד מגע. והכמיהה הזו למגע, שלאורך כל ילדותו ובגרותו זכתה לסיפוק חלקי בלבד ע"י תחליפים כאלו ואחרים שגם הם, הגיעו רק מכוונות טובות.
החיפוש אחר התמיכה והחום האימהי עמד בבסיס כל מה שהיה חסר שם אחר כך. מגיל קטן הוא חיפש את הבטחון הראשוני הזה, ומצא את הפתרון לפעמים באלימות, לפעמים במוזיקה, לפעמים בסקס, בשתיה.
כל מה שהיה כתוב באותו החלק היה פשוט מדוייק לגביו.
ולנו, היה עצוב להבין את זה. כל אחד מהזוית שלו.
אבל גם מעודד, במידה, כי כשמדברים על אחוזים כאלו ואחרים שבהם אלכוהוליזם ודכאון עוברים לדור הבא - אני מרגישה שאנחנו באמת עושים את המקסימום כדי למזער את האחוזים האלו.

לא כל מי שגדל בלי מנשא יוצא נרקומן, זה נכון.
ועם זאת, אני כן מאמינה שהצורך הזה במגע הוא משהו שאנחנו נולדים איתו, צורך פיזי של ממש, שאם הוא לא בא על סיפוקו - מופעלים אי אלו מנגנוני פיצוי שמנסים לתקן את המצב. והמנגנונים האלה מפעילים כל מיני תחומים אחרים שבכלל לא קשורים לנשיאה. זאת תגובת שרשרת מאוד ארוכה שיכולה להגיע לכל מיני מצבים. חלקם די פשוטים ונפוצים, יחסית (רדיפה אחרי כסף, נגיד. כסף משול לתחושת בטחון בלא מעט אספקטים), וחלקם, למזלנו, נדירים יותר והרסניים יותר. כמו אלכוהוליזם.
אני לא אוהבת להשמע כמו נביאת זעם, אני שונאת להיות זו שאומרת "מי שלא מחזיק את הילדים שלו קרוב אליו יקרו לו דברים כאלו ואחרים" או משהו כזה. זה בד"כ לא הסגנון שלי.
אבל אני כן מאמינה שיש לזה חשיבות מאוד מאוד גדולה.

[u]האם באמת הילדים יוצאים יותר בריאים ומאושרים בשיטה של באופן[/u]
השיטה של באופן כוללת המון המון צדדים. יש כאן כאלה שלא מחתלים את הילדים אבל אוכלים בשר, יש כאלה שדוגלים בטבעונאות אורגנית אבל מלים את ילדיהם וכו' וכו'.
וכל אחד בטוח שהוא עושה את המקסימום כדי שהילד שלו ייצא הכי מאושר שאפשר.
מה יוצא מזה בפועל? כשפגשתי 'ילדים באופניים' (עד כמה שאפשר לקרוא להם כאלה, בהתייחס למגבלות שתיארתי) הם היו בריאים ומאושרים.
יותר בריאים ומאושרים ממי? מילד שגדל בחינוך ביתי, לא נימול, אוכל גדילני בר מאז שהחל לאכול מוצקים אבל שאמא שלו שמה אותו בעגלול? לא יודעת.
אני מניחה שזה תלוי גם במה שההורים אומרים ועושים מעבר לעובדות היבשות על הנייר.
כך שאני מסתפקת בכך שהם בריאים ומאושרים.
באלכוהוליסטים אנונימיים אומרים "אם אתה רוצה את מה שיש לו, תעשה את מה שהוא עושה". אני רוצה ילדים בריאים ומאושרים כאלה, אז אני עושה את מה שכתוב בבאופן.

ומקווה לטוב.

[u]הגעתי לתיאורים על הנרקומן שלמיטב הבנתי נהיה כזה כי הוא לא היה במנשא או משהו מעין זה.[/u]
אני דווקא לא הבנתי ממנה שהיא מדברת על מנשאים בכלל, אלא על נשיאה בידיים. על להיות על ההורה (או מישהו אחר) ולהשתתף בפעילויות היומיומיות.

תודה לכל מי שהגיב, נהניתי מאוד לקרא (עדיין לא סיימתי). מבין התגובות שקראתי נראה כאילו נוצר הרושם שאני נגד מנשאים.
אני חושבת שמנשא זה דבר מקסים שתורם מאוד לילד וכן לאמו
מה שמפריע לי במנשאים בפרט ובאתר באופן טבעי בכלל זו הגישה שזו הדרך היחידה ואין בילתה
ניסיתי כמה פעמים לקרא את עיקרון הרצף ולא הצלחתי, כל התיאורים המזוויעים שלה על התינוק האומלל הזועק לעזרה...
חברה שלי שמאוד אהבה את הספר הציעה לי לקרא כמוה את הספר מהאמצע, ניסיתי וגם זה לא צלח בידי,הגעתי לתיאורים על הנרקומן שלמיטב הבנתי נהיה כזה כי הוא לא היה במנשא או משהו מעין זה.
מבחינתי השאלה המשמעותית ביותר בחיים היא למה אני חי? היא הנותנת טעם ומשמעות לחיים.
השאלה איך אני חי מאוד מגוונת ויש לה תשובות רבות.
אני בבית עם הילדים כי זה טוב לי ואני פשוט לא מסוגלת אחרת (להשאיר תינוק קטן בידיים זרות לשעות ארוכות נראה לי הזוי ובית ספר נראה לי מיותר) אבל אני כן חושבת שאפשר לגדול אדם שלם ומאושר גם בדרך אחרת .
מנשא זה אחלה דבר, אבל זה לא אומר שמי שלא גודל ככה יוצא נרקומן
וסתם שאלה שמסקרנת אותי ועוד לא מצאתי עליה תשובה, האם באמת הילדים יוצאים יותר בריאים ומאושרים בשיטה של באופן

ריפלוקס זה צרבת של תינוקות.
יש כמה סימפטומים. נדמה לי שצריך לפחות 2 בשביל לאבחן:
אי עלייה במשקל
חוסר שקט בזמן האכילה
בכי מרובה
פליטות.
הקאות.
לא כל התינוקות עם ריפלוקס פולטים, ולא כולם לא עולים במשקל.

מה זה ריפלוקס?
איך מזהים אותו?

הדף הזה עושה לי חשק לתינוק קטן ומכורבל במנשא :-) .

[po]דף עושה חשק[/po]

תודה על האינפורמציה. באמת חריקה היא אחד מסוגי ההמייה, אבל בהחלט לא היחיד!

למה חריקות? גרגורים! הם לגמרי מגרגרים. גם לא בתנוחת ערסול :-)

[u]מי שנושא בעירסול תינוקות בגיל כזה מכיר את "המיית המנשאים" שבענייני זו המקבילה האנושית לגרגור של חתול[/u]
אם את מתכוונת ל"חריקות", אז כדאי לדעת שתינוק שמשמיע קולות של חריקה או גניחה בתנוחת ערסול זה לא תקין ומעיד על כך שהסנטר קרוב מדי לחזה, ולכן חלק מקנה הנשימה חסום. כשתינוק מעורסל היטב הנשימה שלו צריכה להיות שקטה כמו בתנוחה זקופה.
חוץ מזה מסכימה אתך בהחלט :-)

[u]מי שנושא בעירסול תינוקות בגיל כזה מכיר את "המיית המנשאים" שבענייני זו המקבילה האנושית לגרגור של חתול. מסר ברור לאמא שהוא מבסוט אש.[/u]
|Y|

[u]לא דומה בכלום לשינה בעגלה ובטח לא במיטה. צריך לחוות את זה כדי להבין את ההבדל.[/u]
אל תזרי מלח על הפצעים לדור שלם כאן...

[u]זה כל כך ברור לי שהתקופה הזאת תרמה לה, או אולי לא נכון להגיד "תרמה" כי זה מה שהגיע לה והיתה זכאית לו מיום הוולדה והיה חיוני להתפתחותה השלווה וההרמונית.[/u]
ממש.

[u]המיית המנשאים[/u]
יפה. @}

כשהייתי ילדה והתחלתי לעבוד בבית התינוקות בקיבוץ גיליתי לראשונה שתינוקות ישנים רוב היום. הייתי בשוק מהגילוי הזה. איך זה יכול להיות? אז בשביל מה הם נולדו בכלל? זה לא בזבוז זמן?
התנוקת הראשונה שלי לא ישנה כל כך הרבה. התינוקת השניה פשוט ישנה דוך שלושה חודשים תמימים. הסבתות והדודות כבר חשבו שהיא לא תתעורר לעולם. אבל היא ישנה שלושה חודשים במנשא. שלושה חודשים מהבוקר עד הערב במנשא, וכל כך ברור לי שזה לא היה בזבוז זמן השינה הזאת. כל כך ברור לי שהיא חוותה הכל, איתי. היא פשוט היתה במצב תודעתי אחר, מצב תודעתי שמתאים לתינוקות בגילה: לחוות את העולם במהלך שינה, אבל לחוות אותו, בתנועה מתמדת, עם שלל קולות וריחות. כשהגוף בוחר לישון הוא עדיין עושה המון דברים תוך כדי, וגם הנפש, וגם הרוח. מי שנושא בעירסול תינוקות בגיל כזה מכיר את "המיית המנשאים" שבענייני זו המקבילה האנושית לגרגור של חתול. מסר ברור לאמא שהוא מבסוט אש. וכהתעוררה סופסוף נכנסה ישר לעניינים ועקפה בסיבוב את כל בני גילה שנאבקו בהרמות ראש על הבטן על מזרן הפעילות מגיל שבועיים. זה כל כך ברור לי שהתקופה הזאת תרמה לה, או אולי לא נכון להגיד "תרמה" כי זה מה שהגיע לה והיתה זכאית לו מיום הוולדה והיה חיוני להתפתחותה השלווה וההרמונית.
לא דומה בכלום לשינה בעגלה ובטח לא במיטה. צריך לחוות את זה כדי להבין את ההבדל.

מהזתומרת למה צריך מנשא?
כי זה הכי כיף
כי זה הכי נוח
כי זה הכי ביחד
וכפי שאמרו לפני, כמובן שלא 'צריך'. סתם מומלץ מאוד מאוד
<אפרת עוברת תקופה קשה. התינוקת מעדיפה טיולון. אפרת עדיין זקוקה למגע רציף>
<<הגב של אפרת מודיע שהוא מתנער מן ההודעה הקודמת ועושה יד אחת עם הקטנטונת>>

תפוח אדמה, התופעה רווחת גם בין אימהות מיניקות לתינוקות שלא ראו את התינוקיה מעולם.... (למשל - הילדים שלי. ואני, אגב, גם נמנעת ממוצרי חלב כשאני מיניקה, כל עוד יש ריפלוקס)

[u]לחוסר איזון חיידקי מעיים אצל תינוקות, בשל כך שלכל כך הרבה אימהות יש חוסר איזון כזה,[/u]
או לחילופין, מקבל בקבוק של תמ"ל בתינוקיה.....

תזמורת, אני מצטטת ממה שקראתי בנושא. וברור שהתופעות לא קשורות [u]בהכרח[/u] , את זה גם אני כתבתי. רק בהרבה מאוד מקרים :-).

חשוב לדעתי לדעת מה זה, כי הרבה רופאים אומרים "גזים" או "קוליק" במקום להגיד "אין לנו מושג מה זה ולכן תתמודדו עם זה לבד", ומתייחסים לתופעה כאל רע הכרחי. אז היא לא רע הכרחי והיא הרבה פחות מסתורית והרבה יותר ניתנת לטיפול ממה שהייתה לפני כמה שנים.

אגב, לי בכלל יש השערה פרועה ולא מבוססת לפיה התופעות האלה קשורות לחוסר איזון חיידקי מעיים אצל תינוקות, בשל כך שלכל כך הרבה אימהות יש חוסר איזון כזה, והתינוק מקבל אותו מהן. "מערכת עיכול לא בשלה" כהסבר גורף לתופעה כל כך נרחבת (וכל כך נדירה בחברות מסורתיות) אינו הסבר מספק בעיניי.
אבל זו כבר סטייה רצינית מנושא הדף....

יש ריפלוקס ללא פליטות, ויש גזים, ויש "התינוק שלי בוכה ואין לי מושג למה" שמכונה הרבה פעמים גזים ובפועל זה יכול לנבוע משלל תופעות (החל מריפלוקס סמוי וכלה בתינוק שפשוט לא מקבל מספיק מגע/תנועה/אויר צח).
הכאבים של ריפלוקס (עם או בלי פליטות, הפליטות ממילא הן לא הבעיה) הם כאבים של צרבת, גזים הם כאבי בטן כתוצאה מבועות אויר כלואות בקיבה. שתי תופעות שונות ולא בהכרח קשורות.

אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי מנשא
ועוד בילדה החדשה (מספר שלוש) קניתי מנשא חדש
יאמו ,למי שמתענינת ,שהוא מבחינתי המצאת המילניום

_לפי המחקר החלקי שעשיתי בנושא, מה שקראו לו בעבר גזים או קוליק - היום יודעים שזה בדרך כלל ריפלוקס.
הגזים הם תוצאה של הריפלוקס שגורם לכאבים ולא הסיבה לכאבים בחלק גדול מהמקרים אם לא ברובם הגדול._
מעניין, אני בדיוק הגעתי למסקנה דומה, סתם מתוך הסתכלות סביב. יש על זה מחקר מדעי שפורסם? יעניין אותי לקרוא.
ומסכימה עם תמי: יש ריפלוקס שקט בלי פליטות (מכירה כמה). כמו כן, אצל התינוק הריפלוקסי שלי היו הרבה גזים, ככה שבהתחלה גם אני חשבתי שזה גזים. אבל זה היה ריפלוקס.

קוראת, יש חריגים. כתבתי: הרוב.
אבל יש דבר שנקרא ריפלוקס שקט שבו אין פליטות.
מרבית מקרי הריפלוקס אצל תינוקות נשארים בלי איבחון, ורובם לא נוראיים.

<סוטה מנושא הדף>

[u]הגזים הם תוצאה של הריפלוקס[/u]
אצלינו ממש אבל ממש לא. לא רק שלא היה רפלוקס, הילד שלי לא פלט [b]אף פעם[/b], וגזים דווקא היו לו (לא נוראיים ולא להרבה זמן, אבל גזים בלי ספק).

אכן, כפי שנכתב למעלה, לא "צריך" מנשא. חשוב לבדוק מה עובד בשבילך ובשביל התינוק המיוחד לך.

כדאי לקחת בחשבון שאם את מעוניינת לנסות - חשוב לבדוק סוגי מנשאים שונים.
לי יש כמה מנשאים - ולא כולם התאימו לי ולבתי. יש כאלה שהפכו ללהיט, וכאלה שלא היו לנו נוחים - כך שמאד כדאי למדוד ולנסות.
דרך אגב - התגובה הראשונה של הקטן לא תמיד אומרת אם המנשא נוח לו - בתי נהגה לבכות ברגע הראשון במנשא הבד הארוך ששימש אותנו בחודשים הראשונים, וברגע שהתחלתי לנוע היא היתה נרגעת והיתה ממש מאושרת בתוכו. אז כדאי לתת לבדיקה קצת זמן (אולי להשאיל מנשא לכמה שעות ולמדוד עם הבייבי).
כל תינוק גם אוהב תנוחות שונות (שלי רצתה תנוחות זקופות ולראות עולם כמעט מתחילת הדרך, והייתי צריכה לנסות לאפשר לה ערסול גבוה כדי שתוכל לראות מה קורה כשעוד לא ניתן היה לשאת אותה בתנוחות זקופות אחרות. לעומת זאת תינוקות אחרים מעדיפים ערסול במשך כמה חודשים, גם כשכבר אין מקום במנשא).

עוד דבר: בכל סוג מנשא - מאד ממליצה לקבל ייעוץ מבעלת נסיון או יועצת מנשאים על לבישה נכונה - זה יכול לעשות הבדל [b]עצום[/b] בנוחיות לשניכם. שינוי קטן יכול לשנות מאד את הנוחיות וגם בריאות הנשיאה (במיוחד כשהתינוק מתחיל לגדול ולהיות כבד יותר).

מנסיוני בחודשים האחרונים המנשא הוא חלק מחיינו יחד. הקטנה עוד לא ממש נסעה בעגלה כי היא עלינו במנשא - בטיולים בטבע, בהליכה לחברים, ואפילו כשאני מנקה את הבית.
כשהיא במנשא היא מסתכלת בעולם מתוך עמדה מגוננת, תחת חסותנו, ואני מרגישה שאני יכולה לתווך עבורה את המתרחש (מספרת לה את מי אנו פוגשים, היכן אנחנו עכשיו, מה זה הרעש הזה וכן הלאה).
אנשים שאנו פוגשות נוטים פחות לנגוע ולתפוס בה כשהיא במנשא (היא כמו שלוחה שלי, והם מכבדים את המרחב שלי) - מה שמונע פוצי-מוצי ומגע שלא תמיד מתאים (אנשים לפעמים שוכחים שזו לא בובה).

ומעבר לכל זה - יש משהו מאד אינטימי בהליכה המשותפת, במבט שלה אל תוך עיני כשאנו יחד, בקשב שלה למה שמתרחש. אני מרגישה שהשימוש במנשא תורם מאד לבניית הקשר בינינו. כשהיא עלי אני יכולה להרגיש את התגובות שלה. הגוף שלי חש אותה. לא רק דרך העיניים. אני יכולה להרגיש כשהיא חסרת מנוחה, או רוצה כבר הביתה, או זקוקה לשינוי. יש תקשורת לא מילולית רבה מאד שהולכת ונבנית. גם היא יכולה לחוש אם אני דרוכה או רגועה, ומושפעת מתגובתי לארועים, אנשים, קולות. אני בטוחה שלמידה רבה מתרחשת בגלל המגע המשותף והצמוד שהמנשא מאפשר, וזה קורה "מעצמו", מעצם החוויה המשותפת בצמידות פיסית.

לפי המחקר החלקי שעשיתי בנושא, מה שקראו לו בעבר גזים או קוליק - היום יודעים שזה בדרך כלל ריפלוקס.
הגזים הם תוצאה של הריפלוקס שגורם לכאבים ולא הסיבה לכאבים בחלק גדול מהמקרים אם לא ברובם הגדול.

_דווקא תינוק עם גזים יותר קל להרגיע במנשא מאשר בידיים, בעיקר בתנוחת ערסול.
הניסיון שלי הפוך, דווקא עירסול במנשא עלול לכווצ'ץ אותם ומחריף את הבעיה (לילדים שלי היה ריפלוקס)_
לא הפוך בכלל- ריפלוקס וגזים הן תופעות שונות :-)
לגזים ערסול עוזר, ולריפלוקס- תנוחות זקופות. כך או אחרת, המנשא יכול לעזור.
אני דווקא מכירה אמא לתינוקת עם ריפלוקס קשה שהמנשא מציל אותה (בתנוחה זקופה מהתחלה, כמובן).

מצטרפת כמובן בחום לכל התשבוחות שהורעפו כאן על המנשא :-)

[u]דווקא תינוק עם גזים יותר קל להרגיע במנשא מאשר בידיים, בעיקר בתנוחת ערסול.[/u]
הניסיון שלי הפוך, דווקא עירסול במנשא עלול לכווצ'ץ אותם ומחריף את הבעיה (לילדים שלי היה ריפלוקס). גם ההמלצה שקראתי אונליין הייתה לא להשתמש במנשאים מסוג סלינג כל עוד הבעיה קיימת.

אבישג, אני לא חושבת שהכלל הוא "תמיד צריך מנשא", אז הניסיון שלך רחוק מלהפריך את חשיבותו ותועלתו. יש תינוקות שאוהבים יותר מנשא, יש כאלה שפחות, ולרובם יש העדפות למנשא מסויים. לכלל שמנשא זה טוב יש הרבה מאוד ווריאציות. התינוק שלך לא מסתדר עכשיו עם מנשא? אולי הוא יסתדר עם מנשא אחר, ואולי הוא ישנה את דעתו מתישהו, ואז ישנה אותה שוב. מה ש"צריך" זה רק להקשיב למה שהוא רוצה.

התינוקות שלי סבלו שניהם מריפלוקס, ולפעמים - מפתיע! בכו על הידיים, ונרגעו כשהנחתי אותם. התבדחתי שהם לא קראו את עיקרון הרצף, אבל האמת היא שהוא עדיין קיים והגיוני בעיניי. זה לא חוק נוקשה שכולם צריכים להתיישר לפיו. זה מסמן שביל רחב מאוד ללכת בו, כשכל הזמן את בודקת אותו מול התינוק המאוד מיוחד שלך, ועושה רק מה שמתאים לו/לכם.

ניצן כתבה יחד איתי ורק עכשיו ראיתי, אז בהמשך למה שניצן כתבה, יש לי בבית ספר עבה ומשעמם טיכו על התפתחות החושים ב-5 שנים הראשונות שכתבה איזה רופאה נוירוכירוגית. הספר מתחיל עם סיפור מזעזע על תינוקות בבית יתומים שלא שרדו בשנתים הראשונות לחייהם עקב חוסר במגע וממשיך על כמה מגע זה דבר בסיסי בהתפתחות המוח.
לא רק [po]עיקרון הרצף[/po] .

אני מסכימה עם מה שכתבו לפני לגבי זה שמנשא הוא הרבה יותר מלהרדים או להרגיע.

למרות זאת, לי היה תינוק שלא כל כך אהב מנשא, והיו לי אז מלא מלא סוגים בבית כי רציתי ליבא אחד לישראל אז בדקתי כמעט את כל מה שהולך בשוק הישראלי, אז ניסיתי עליו כל הזמן את כולם.
הוא אהב לישון במיטה שלו (=שלנו) יותר מבמנשא ומגיל מאד צעיר רצה לראות את העולם לא מעבר לכתפים שלי ולהסתובב כמה שיותר. הוא העדיף עגלה אפילו על מנשא, כשכבר ישב בעגלה ויכל לצפות על כל מה שקורה מסביב.
אז יש גם כאלה (למרות שבטח עוד מוקדם לדעת במקרה שלך).

מנשא זה גם תרופת פלאים לגזים, כך שזה יכול מאד לעזור לכם.

לגבי נדנוד בעגלול - זה כי הם צריכים שנלך. הגוף שלהם גם מתפתח בתגובה לתנועתיות שאמורה להיות חלק אינטגרלי מאורח החיים שלנו בעודנו נושאות אותם.
אז לא צריך מחר לעבור לאתיופיה, אבל מודעות למה הם מצפים יכולה לעזור בהבנה ובבחירה. למשל "אורח החיים שלי הוא כזה שאני לא הולכת המון ולא נושאת המון, אז לפחות אני אשים אותו בערסל שיהיה מעורסל וינוע, או שלפחות אני אניח אותו עליי כשאני יושבת מול המחשב, ואז הוא ירגיש הרבה מן הגוף הנייח שלי." זה הכל בחירות וכולן ראויות. אני מעדיפה לבחור בידיעה מה אני בוחרת ולאו דווקא מתוך מה שנראה בשניה הזו הכי נוח, אבל מסתבר בטווח ארוך כמסובך הרבה יותר.

את בייבי איינשטיין את מכירה?
ובכן, כל המנוע השיווקי האדיר הזה מתבסס על עובדה אחת - מוחות מתפתחים [b]בתגובה[/b].
אלא מה? בתגובה [b]למה?[/b] זו השאלה החשובה פה. כי אפשר לשים להם מלא ציורים שחור לבן וספרים עם טקסטורות ויצא מזה מוח דיגיטלי שופרא ד'שופרא... :-)
אם מוחות מתפתחים בתגובה, משמע, שהיה היזון ונבחרה הדרך הזו כעדיפה אבולוציונית. היתה תגובה, התפתח משו, וירא כי טוב, וכך הלאה. <סליחה על הקצרנות. אפשר לקרוא את דארווין או מישו אחר, אני דילגתי>
על כל פנים.

מתפתחים בתגובה למה שהם מצפים ממילא שיהיה שם.
ואיך יודעים מה [b]אמור[/b] להיות שם אבולוציונית?
מסתכלים על השלושה ורבע ילידים שעוד נותרו בעולם הזה, מסתכלים על שימפנזים.. ואז רואים שפרימאטים (עיליים יותר או פחות) מחזיקים את התינוקות על הגוף לעוד תקופת הריון חיצוני שכזה.

ואז מתחילים לראות שיש המון מחקרים שמראים שתינוקות זקוקים למגע (הארלו?) עור אל עור, ותינוקות זקוקים לחום גוף, ותינוקות זקוקים להנקה, וכך הלאה, והכל נופל למקום.

ואז מסתכלים ורואים שבעצם, אם רק מסתכלים יותר ויותר עמוק, מתגלה שיש הרבה מאד מעבר ל"להחזיק או לא להחזיק", ומרגע שמפרגנים למערכת התינוקית שאין מתוחכמת ממנה בהתפתחות-בתגובה, אז רואים כמה תגובה יש.
למשל לנשימה של אמא (נסי לשכב לידו ולעצור את הנשימה. או לנשום מהר מהר. או לנשום רגוע ולאט ותראי אם יש שינוי בתגובות שלו), למשל ליציבה של אמא, למשל לדיבור של אמא (או של מי שנושא, למה להפלות? אה. כי יש לנו ציצים ואנחנו גם, ובכן, האמא :-))

ואז נובטת ענווה ואמונה, שיש הרבה מאד שנסתר מן העין. ויש את מי שימשיך ויחקור ויגלה לתדהמת כולם ש... שינה משותפת זה טוב יותר. שגוף האם מייצר נוגדנים עבור התינוק בזמן ההנקה, וכך הלאה. וזה מצויין, זה מחזק.. אבל בגדול זה כבר "וואלה. הגיוני. בטח יש לזה עוד זיליון יתרונות שאנחנו עדיין לא מספיק מבינים ואולי לא נבין אף פעם. אז מה בכך?"
:-)

אני דווקא מבינה אותך, בגיל חודשיים תינוק קליל מחזיקים אותו והופ הוא נרדם או סתם עושים דברים
אבל תינוק (או תינוקת ) בת 8 חודשים שלא מוכנה להיות לבד בחדר לשניה
פתאום מטלות כמו להדיח את הכלים או סתם ללכת להביא משהו מהחדר השני
שלא לדבר על דברים כמו להשקות את הגינה
אז המנשא הופך להיות חיוני ברמות קשות
מצד שני אם היו לי ילדות שרבות על מי תחזיק אותו אולי לא הייתי מרגישה כך

המנשא הוא לא רק כדי להרדים.
בשבילי זה חלק מחווית ההורות, ובשבילו חלק מחוויית הינקות/תינוקות. להיות קרוב לילד, להרגיש אותו מקרוב, שהוא ירגיש אותי מקרוב.
הילד חי גם כשהוא ישן :-) והוא קולט הרבה גם בזמן הזה. הוא שומע את הלב של ההורה, הוא מרגיש את חום גופו, הוא שומע את קולו כשהוא מדבר, הוא מרגיש את תנועת הגוף, הוא מריח אותו. כל זה מחזק את הקשר בין ההורה לילד וגם תורם להתפתחות התינוק.
וכשהילד ער, הוא כל כך סקרן ונהנה לראות מה שההורה עושה, ולומד מזה המון.
קראתי גם איפשהו (ויש כאן מומחים לנושא) שהתנועה של ההורה גורמת לתינוק שיצטרך לייצב את עצמו וזה מחזק את השרירים של היציבה שלו.

ואיך אפשר בלי להזכיר את [po]עקרון הרצף[/po]...

[u]לאור נסיוני אני גם לא מוצאת קשר בין מנשא לתינוק רגוע, כל הילדים הקודמים שלי (ארבעה במספר) נחשבו לתינוקות מאוד רגועים והם לא היו במנשא.[/u]
כך שלא הזדמן לך לבדוק אם יש קשר בין מנשא לתינוק רגוע עד הילד הנוכחי... :-)

למה צריך מנשא?
אמהות ותינוקות שכן צריכים ורוצים את המגע הרציף נעזרים בו. לפעמים כתחליף לידיים, לפעמים כתחליף לפונקציה אותה ממלא אצלך כרגע העגלול, לפעמים בלי תחליף לכלום - פשוט נהנים מהיכולות שלו בלי לדמות למשהו אחר.
לי, כאמא לילד אחד שנמצאת רוב הזמן בבית ואין זוגות ידיים אחרים שרוצים להחזיק את הילד, המנשא הוא הצלה. בלעדיו לא הייתי מצליחה לארגן לי אוכל כשצריך, לא הייתי מצליחה לעשות דברים קטנים בבית וכו'.
אם הילד רוצה מגע רציף ויש מספיק זוגות ידיים אחרים שיכולים לתת לו את זה - סבבה.

[u]יש זמנים שבאמת הוא רוצה להיות אתי ואני לא יכולה, אז אני שוקלת לעבור למנשא (רק שלצערי עד היום לא הסתדרתי עם הדברים האלה)[/u]
ואם כבר יש מנשא, אני מצטרפת להמלצתה של [po]תזמורת הים[/po] , לקנות אחרי שמודדים ורואים שקל ונוח. אכן עולם אחר.

[u]מנשא אורטופדי[/u]
מה זה?

אצלי התינוק ישן כמעט רק במנשא - בלי מנשא מאד מאד קשה להרדים אותו.
ולא חסרים מצבים שידיים לא מרגיעות אותו ומנשא כן...
דווקא תינוק עם גזים יותר קל להרגיע במנשא מאשר בידיים, בעיקר בתנוחת ערסול.
זה שאת לא מסתדרת עם המנשא זה סיפור אחר, הרבה אמהות לא מסתדרות בלי עזרה, ומוותרות על המנשא כי בגלל שלא הצליחו להשתמש בו הן חושבות שהוא לא יכול לעזור להן. מי שמתעקשת ונעזרת באמא מנוסה או ביועצת מנשאים, מגלה עולם אחר :-)

אני יכולה לספר רק מחוויתי האישית, שהמנשא הוא פשוט תרופת הפלא שלנו. כשהוא בוכה מאוד ושום דבר לא מרגיע, הישיבה במנשא פשוט מהפנטת אותו, עוזר לי מאוד בקניות, סידורים, וכל דבר שצריך ידיים פנויות. מצוין לטיולים, ואפילו למסעדות בהם הוא פשוט יושב ביחד איתי. המנשא ממש מאפשר לו להרפות, להיות ישר אם משהו תקוע ולא מצליח לצאת, מקל במקרה של גזים כלואים, מאפשר להביט בסקרנות אל הנוף. אם הוא מתקשה להרדם כמה טילטולים במנשא מאוד עוזרים. ברגע שהם נהיים כבדים מנשא אורטופדי גם מקל על ההרמות והסחיבות ועדיף על פני ידיים.
החשיבות היא בתנועה, להניח ולהתחיל לנוע, וכמובן לודא שהוא לא רעב בדיוק. לגבי הגזים, ניסית להימנע ממוצרי חלב?

סליחה על השאלה הכפרנית, אבל זה באמת מעניין אותי.
תינוקות הרי ישנים רוב שעות היממה, במעט השעות שהם ערים הם בדרך כלל בידיים (יונקים, אחרי יניקה וסתם ככה)
הבן שלי, בן פחות מחודשיים עכשיו, רוב הזמן הוא ישן (כמו כל התינוקות בגיל הזה), כשהוא ער יש מריבה בין בנותיי מי תזכה להרים אותו, גם אני פנויה להרים אותו רוב הזמן (חוץ מבזמן עבודות הבית אבל כשאני לומדת עם הבנות, קוראת, עובדת על המחשב, מדברת וכד' אני יכולה להרים אותו). יש זמנים שבאמת הוא רוצה להיות אתי ואני לא יכולה, אז אני שוקלת לעבור למנשא (רק שלצערי עד היום לא הסתדרתי עם הדברים האלה) אבל רוב הזמן זה לא ממש נחוץ
לפעמים, אני בטוחה שלא תאמינו לי, אבל הוא יותר רגוע דווקא בעגלול כשאני מנדנדת אותו. כשהוא בוכה לפעמים גם ידיים לא עוזרות (לראשונה בחיי יש לי תינוק שסובל מגזים).
לאור נסיוני אני גם לא מוצאת קשר בין מנשא לתינוק רגוע, כל הילדים הקודמים שלי (ארבעה במספר) נחשבו לתינוקות מאוד רגועים והם לא היו במנשא. התינוק הנוכחי בוכה די הרבה יחסית וגם ידיים לא עוזרות להרגיעו בדרך כלל בגלל שהוא סובל מגזים ומאבסס
גם לגבי מיטה משפחתית, חלק מהזמן הוא ישן איתנו ורוב הזמן הוא ישן בעגלול, אנחנו זמינים לו והוא תמיד איתנו אבל לא כל הזמן במגע