לגשת בדיסקרטיות לאחות אחרת שנראית לך נחמדה. להגיד לה בעדינות שהיו בעיות תקשורת ואי הבנות עם האחות ההיא (לא לפרט), ואם אפשר לקבוע תור אצלה בפעם הבאה.

איך אפשר להחליף אחות בתוך אותה טיפת חלב? לבקש בבירור- אפשר אחות אחרת...? לא יוצר אנטגוניזם...?

מוריה - אולי פשוט להחליף אחות? נשמע שנפלתם על אחת נוראית בצורה יוצאת דופן.
יש גם אחיות נחמדות (מניסיוני)

סליחה על כל השגיאות...ובצהוב- אין לך לאן לברוח. בכל בריחה שהיא, את/ה לוקח/ת איתך את עצמך.

אווווף התינוקת הפצפונת ואני בילינו יום של סיוט בטיפת חלב (השךמה שך פי קיי יו) , אחות מטורפת שחצי מהזמן צרחה בטלפון בענייני השיפוצים אצלה בבית , לא מרוכזת, לא מקצועית (ווי ווי אני חייבת פיפי את לא מבינה כמה אני מתאפקת + איזה בדיקה נוראית זו- מזעזעת אין ליא ומץ לעשות אותה....) שעוד איימה עלי כשאמרתי שאני מזועזעת- זה היחס שלך? אולי אני לא יקבל אותך... מרגישה שהיא סימנה אותי לפעם הבאה, מפחדת לחזור לשם עם הקטנה... לא יודעת אם לחסן או לא, נמאס לי מהפחדות משני הצדדים....

איך אפשר להימנע מזה? הצילו.....

גם אנחנו הפסקנו.
עם כל בעיות ההנקה שהיו לי בחודשים הראשונים, פשוט לחצו עלי שאפסיק להניק ושאני גורמת לעצמי ובוציק נזק.
הצליחו להלחיץ אותי.
ובכל זאת הקשבתי לעצמי ונאבקתי, והיום הוא בן שנתיים וכמעט 4 חודשים ויונק ויונק ויונק.
הוא גם ירד לאחוזון 5 (בגיל כמה חודשים) מה שגרם להם ללחוץ עלי להוסיף תמ"ל.
שוב הצליחו להלחיץ אותי (מסתבר שזה לא מסובך כל כך).
ובכל זאת הקשבתי לעצמי, והוא ינק בלעדית עד גיל חצי שנה (טמטום שלי, מבחינתו היה מוכן לאכול מוצקים כבר ב4 חודשים), ולאט לאט הוספתי גם מוצקים. ועדיין ינק וינק וינק.
היום בוציק בן השנתיים וארבע חודשים גבוה כמו רב בני ה4 שפגשתי. והוריו אמנם לא קטני מימדים, אך בפירוש לא ענקי הדור. קצת מעל הממוצע.
גם מילולית הוא יכול היום להסתדר בחברתם של בוגרי תואר ראשון בפילוסופיה, אם כי בקאנט ואפלטון טרם פגש.
דבר אחד אציין לטובה בטיפול הטיפת חלבי- הם איששו את סברתנו בקשר להיפוטוניות מה של הבצבץ ושלחוהו לטיפול פיסיותרפי במרכז להתפתחות הילד.
נהגנו להגיע לשם מדי פעם, למרות שלא באמת תרגלנו את שיעורי הבית שנתנו לנו, בעיקר מפני שלא האמנו בתרגילים, וגם מפני שאי אפשר לשבור מסורת של חוסר אימון (PRACTICE) מצדנו. אם לא מתאמנים בשום דבר, ומדוע יהיה זה היוצא מן הכלל?...
ואנחנו היום היפוטונים לשעבר. כלומר- זה לא עובר, אבל אלא אם הילד לא יקפוץ עד גיל 3, אנחנו לא אמורים לחזור לשם.

אנחנו הפסקנו ללכת.
הקטנה לא עלתה במשקל לפי הסקלות, והייתי יוצאת משם אחרי כל שקילה עם דמעות בעיניים. לחצו עליי להפסיק לנסות להניק, כי " זה מזיק גם לי וגם לתינוקת".
בסוף התחלתי לשקול אותה בבית, וגם זה היה מיותר.
היום היא בת 11 חודשים, עדיין יונקת וילדה סבבה.. כך ש..
אנחנו לפני נסיעה לחול, ובן זוגי התעקש שניתן לה חיסון נגד טטנוס, אז עשינו את זה.. לכן כדאי לשמור על קשר קליל וחיובי, למקרה שכן צריך אותם, גם אם יש תחושה שהם לא מועילים בדרך כלל..
זה מבחינתנו.

הלכתי פעם אחת עם הגדולה, זה היה מיותר.
אני דואגת להיות מומחית-להתפתחות-הילד על פני שמישהו אחר יעשה את זה בשבילי.

[u]זה לא מזיק, לוקחים משם את מה שמתאים[/u]
[u]ומתעלמים ממה שלא. משתמשים בטיפ"ח לצרכים שלך.[/u]
לגמרי

זה לא מזיק, לוקחים משם את מה שמתאים (חיסונים אם בכלל בקצב שלך, מעקב גדילה) ומתעלמים ממה שלא. משתמשים בטיפ"ח לצרכים שלך.

אנחנו לא הולכים
ולא חסר לנו
אין לנו שום סיבה ללכת לשם
מיותר
האחיות בראש אחר משלנו

אנחנו הולכים כי:
[list]
[*] מחסנים
[*] יש בדיקת התפתחות כללית
[*] האחות נחמדה
[/list]
נראה לי שכדאי שעוד מישהו יסתכל על ההתפתחות של הילד, במיוחד אם מדובר בילד ראשון. לא צריך לקחת קשה את כל מה שהם אומרים, אבל לפעמים הן כן עולות על דברים חשובים. אצלנו האחות הנחמדה גם עוזרת בהנקה ובכלל מאד סובלנית לכל גחמה, אז זה עושה את כל העניין ליותר נחמד. ואם אתם מתכוונים לחסן בעתיד (נגיד אחרי גיל שנה) אז ממילא תצטרכו ללכת לשם מתישהו. נראה לי שהיינו הולכים גם אם לא היינו מחסנים.

טוב היינו שלוש פעמים
פעם אחת בשביל הPKU
ועוד פעם לבדיקת הכרות עם הרופאה
ועוד פעם אחת לשקילה
עכשיו צריך לשלם אז צריךלחשוב אם ממשיכים לבוא
הלכתם ? למה ? בקיצור דעתכם המלומדת או אם אין לכם כזאת אז רק שני השנקלים שלכם

ל{{}}[po]ימים יגידו[/po]
תקליקי עם העכבר פעמיים על הקישור [po]אמא רגועה מדי[/po] ותקראי את הדף. כדאי לך

רק כדי לוודא שאת לא [po]אמא רגועה מדי[/po] . שום דבר מעבר. לא צריך להקשיב להטפות שלא מעניינות אותך. גם לא חייבים להתווכח איתם.

הילד שלי בןחצי שנה והוא מעולם לא היה בבית חולים או טיפת חלב. יש לו את הלחייים הכי שמנמנות (תענוג לכל הסבתות) ורואים שהוא שומע ,רואה, מתקדם וכו'
אין לי מושג מה עושים בטיפת חלב (חוץ מחיסונים שכרגע אני לא בעניין)
מישהי יכולה לספר לי מה עושים שם והאם יש לי צורך לבקר אצלם?

הטענה שלי זה לא שזה לא אגרה, אלא שאגרות באופן כללי זה סוג של תשלום בעד שירות (חידוש רשיון, שידורי טלוויזיה, טיפת חלב) ולא סוג של מיסוי (כמו בתי ספר - הרי גם מי שלא שולח את ילדיו לבתי ספר משלם מיסים שמגיעים בין השאר למערכת החינוך). אבל עזבו, זה מה-זה לא משמעותי וגם לא קשור לדף...

_אם רק מי שמשתמש בשירותי המקום משלם, אז זה סוג של תשלום, לא סוג של מיסוי... (נתפסת לקטנות)
למה? פעם היה בארץ "מס עינוגים", שהוטל למשל על כל כרטיס קולנוע שנקנה. אז רק מי שהלך לקולנוע שילם את המס, ועדיין זה היה מס._
בדיוק רציתי לשאול למה.
הרי גם מי שמשלם אגרה על חידוש רישיון וכאלה זה רק מי שיש לו רישיון, לא? כנ"ל אגרת טלוויזיה וכו' וכו'.

[u]אם רק מי שמשתמש בשירותי המקום משלם, אז זה סוג של תשלום, לא סוג של מיסוי... (נתפסת לקטנות)[/u]
למה? פעם היה בארץ "מס עינוגים", שהוטל למשל על כל כרטיס קולנוע שנקנה. אז רק מי שהלך לקולנוע שילם את המס, ועדיין זה היה מס.

[u]זה שרות ממשלתי שאינו שייך לאף קופ"ח. התשלום הוא אגרה. זה סוג מיוחד של מיסוי, במקום שהמדינה תתן תקציב כל שנה, יש אגרה שאמורה לכסות את העלויות.[/u]
אם רק מי שמשתמש בשירותי המקום משלם, אז זה סוג של תשלום, לא סוג של מיסוי... (נתפסת לקטנות)

[u]אני מעדיפה דקירה מיותרת שכואבת לחצי שניה מאשר לגרור בעיה רצינית רק בגלל פרינציפ הורי.[/u]
ה"פרינציפ" הזה הוא לא איזו משובה, אלא תפיסת עולם שגורסת שגם להתערבות יש מחיר פוטנציאלי. ואז צריך לשקול את המחיר הפוטנציאלי של ההתערבות מול המחיר הפוטנציאלי של אי-התערבות, זה לא סתם "דקירה קטנה מול נזק לעולמי עד".
<רחל הולכת עם הבת שלה לטיפת חלב אנתרופוסופית, אחרי תקלים עם הטיפת חלב הרגילה. ומפעילה שיקול דעת>

עקומות גדילה של ארגון הבריאות העולמי (WHO)
http://www.who.int/childgrowth/standards/en/

[u]מה גורם לך להגיע למסקנה שהורים שלא לוקחים את התינוקות שלהם לטיפת חלב הם חסרי אחריות[/u]
כי לסמוך על האנסטינקטים ההוריים שלך זה בסדר גמור, אבל עד גבול מסוים. כמו שאמרתי: טוב שתהיה עין מנוסה שתסתכל גם היא. יכול להיות שיש פה אנשים שבגלל שלא נעים להם המגע עם אחיות או רופאי טיפת חלב הם לא הולכים לטיפת חלב. לדעתי קודם כל טובת הילד, אחר כך הנעימות או העקרונות. זה שהולכים לטיפת חלב לא אומר שזורקים את האחריות על מישהו אחר. מה הקשר? אני הולכת לרופא אם יש לי בעיה, אבל גם חושבת בעצמי ומפעילה שיקול דעת, ואפילו מציעה לו כיוונים, ולא מקבלת כל מה שאומרים לי כדברי אלוהים חיים. אבל, אני הולכת להתיעץ עם [b]איש מקצוע[/b] . כי אני לא אשת מקצוע בתחום הזה. כמו שלא בונים בתים על סמך אנסטינקטים אלא משתמשים בשירותי מהנדס (תוך מעורבות כמובן בתהליכי התכנון והבניה) כך לא מפקחים על בריאות של ילד.
כדאי לך ללכת לטיפת חלב בשביל לשמוע אם יש משהו שפספסת, ותעשי מה שאת מוצאת לנכון :-)

דרך אגב לא כל מי ששולח ילד לבית ספר זורק את האחריות לחינוך על מישהו אחר. יש אנשים שיושבים גם בבית עם הילד ומפתחים אותו ודואגים ללמד אותו כל מיני דברים שחשובים להורים שהילד ידע וזאת בנוסף למיומנויות בסיסיות שבית הספר מקנה. אין סתירה. אין פה שחור או לבן יש גם גווני ביניים. כל קיצוניות לא טובה.

הדף הזה הולך במעגלים. יש לי תחושה שהכותבות האחרונות לא קראות אותו מתחילתו.
הורים שלא לוקחים את התינוקות שלהם לטיפת חלב הם חסרי אחריות? זו אמירה מקוממת.
הורים חסרי אחריות יהיו כאלה גם אם יקחו לטיפת חלב, ויותר מכך לפעמים התלות הזאת במוסדות מאפשרת להורים לברוח ביתר קלות מאחריותם.
זו גם התפיסה שעומדת בבסיס החינוך הביתי. אני לא שולחת את בנותי לבית הספר/גן כי אני רוצה לקחת אחריות מלאה על חינוכן, לא כדי לנסות להתחמק ממנה. כשמעבירים את האחריות למישהו אחר, בין אם זו אחות טיפת חלב או מנהלת בית הספר, זה אומר בדיוק = חוסר אחריות!

[u]אבל אם יש משהו שאני לא שמתי לב אליו, אז שכן יהיה בעל מקצוע או לפחות מישהו שרואה עשרות תינוקות בשבוע שיוכל לעלות על זה.[/u]
בעיני את צודקת במאה אחוז.

[u]נראה לי ששחפת, שעלת, דלקת קרום המוח וכו' עלולות לגרום נזק ארוך טווח להורים שחיים תוך אשלייה ושקט נפשי מהסוג של "לי זה לא יקרה ילדי יונקים עד גיל שלוש"[/u]
אכן. במקרה יש לזה קשר הדוק לתחום המקצועי שלי. לאחרונה יש עליה משמעותית בשעלת עקב העובדה שאנשים הפסיקו לחסן. שעלת בילדים עלולה להיות מחלה קטלנית.

[u]ומכיוון אחר: למה בכלל? יש איזה חשד לבעיה? אין שום סיבה סתם לדקור תינוקות בריאים שמתפתחים נהדר. זה רק אם חושדים שיש בעיה עם הברזל.[/u]
אני מעדיפה דקירה מיותרת שכואבת לחצי שניה מאשר לגרור בעיה רצינית רק בגלל פרינציפ הורי.

נראה לי חבל ואפילו חוסר אחריות של הורים לא לבדוק ילד באופן קבוע רק בגלל שיש להורים אי נעימות מלפגוש אחות טיפת חלב או רופא. אני חושבת שברגע שיש ילד אתה שם את אי הנעימויות שלך בצד ודואג לילד. לא חייבים לעשות כל מה שאומרים בטיפת חלב אבל בהחלט יש מקום לעין מקצועית שתעלה על בעיות מוקדם מהרגיל.

[u]כי רק בגיל 5 גילינו שיש לה עין עצלה[/u]
אותי כן לקחו לטיפת חלב, כן עשו שם בדיקות ראיה, מכיוון שיש לי עוד ארבע אחיות גדולות וכולן משקפופריות אז גם גיבו את הבדיקות הנ"ל עלי ידי בדיקות תקופתיות(אם כבר אז כבר) ובכל זאת את העין העצלה שלי גילו רק בגיל 22. אכן גיל מאוחר לכל הדעות... גיל חמש? אפשר עוד לעשות המון דברים. אולי פחות נעים לסגור עין עם תחבושת אבל יש תרגילים שאפשר לעשות ובגיל כזה זה הרבה יותר פשוט כי הילד מבין מה רוצים ממנו.

גם בת"א מביאים רופא עינים לבדיקות עינים וראיה.

[u]אצלנו (ירושלים) כן עושים[/u]
מי עושה?

עד כמה שידוע לי ההנחיות לאחיות בטיפת חלב הן לא לבצע בדיקות שמיעה וראיה אלא להפנות למומחים. כבר הרבה שנים.

אם מביאים מומחה ליום מרוכז זה יופי של שרות!

[u]היום לא עושים בדיקות ראיה בטיפת חלב[/u]

אצלנו (ירושלים) כן עושים.

חגית איך היו מגלים? היום לא עושים בדיקות ראיה בטיפת חלב. זה גם משהו שלא תמיד מגלים בגיל צעיר.

אני מאוד מצטערת שלא הלכתי עם השנייה לטיפת חלב כי רק בגיל 5 גילינו שיש לה עין עצלה וזה גיל די מאוחר, ואם הייתי לוקחת אותה היינו מגלים את זה אולי בגיל הרבה יותר קטן.

גם אם לא הולכים לטיפת חלב (עם הראשונה הפסקתי אחרי מסע הבהלות ותחושה לא נעימה ולא מועילה ועם הקטן בכלל לא הלכתי.), לדעתי פעם בכמה זמן ביקורת אצל רופאת ילדים (תוך אזכור שהתינוק לא עובר מעקב טיפת חלב, כדי שתבדוק דברים חיוניים)- לא תזיק.

כמובן שהייתי צריכה להיות חסונה מול הרופאה שהייתה מאוד נחמדה, אדיבה ומנומסת אך ניסתה בכל כוחה לשכנע אותי לחסן את ילדיי.
סיפרה לי שברוסיה כשנפל השלטון החל להיות כאוס ואנשים הפסיקו לחסן ושממש פרצו שם מחלות מדבקות בגלל אי חיסון.

אבל אני נהנית מאוכלוסיה מחסנת ברובה אז מה אכפת לי להיות טפילה? (-;

_אולי מישהו יכול להסביר למה טיפת חלב עולה כסף? ולא מעט...
למה זה לא חלק מהשירות של קופת חולים עליו אני משלמת ממילא?_
זה שרות ממשלתי שאינו שייך לאף קופ"ח. התשלום הוא אגרה. זה סוג מיוחד של מיסוי, במקום שהמדינה תתן תקציב כל שנה, יש אגרה שאמורה לכסות את העלויות.
ישנן קופ"ח שבהן ניתן לקבל את השרות הזה ללא תוספת תשלום. תבררי.

ילדה רביעית
לא הולכת לטיפת חלב

אולי מישהו יכול להסביר למה טיפת חלב עולה כסף? ולא מעט...
למה זה לא חלק מהשירות של קופת חולים עליו אני משלמת ממילא?

אני גם לא אוהבת ללכת לטיפת חלב, אבל אוהבת רעיונית את זה שיש הנחיה בסיסית לכל ההורים בלי קשר למאיפה באו, כמה כסף יש להם וכו'
אמנם לא מדריכים הכי נכון, לשיטתי, אבל זה שירות קהילתי חשוב.
לדעתי הבעיה ממש לא עם המוסד עצמו (שהוא מבורך) אלא עם חלק מהתכנים.
מעקב מדידות הוא חשוב לטעמי, ולא אכפת לי למדוד את זה בטיפת חלב ולא בחנות טבע.
אני לא מחסנת ולא רואה צורך לתת דין וחשבון על העניין. האחות שואלת מידי פעם אם אני מעוניית ואני אומרת לא תודה וכאן זה נגמר.

אלינו באה הביתה מאבחנת נחמדה כשהעוללית היתה בת שנתיים. ישבה אצלנו בסלון שעה, ראתה איך הילדונת משחקת איתי, משחקת לבד, ובסוף הוציאה מהתיק שלה כמה צעצועים חדשים ובנקודה זו לא היה צריך לשכנע את הגורה בדבר, היא באה מעצמה ושיחקה עם המאבחנת. הו, קנדה.

אני מכירה את הגישה בה רצוי מאד להתבונן בילד בסביבת משחק טבעית ע"מ להעריך התפתחות.
זה גם כ"כ הגיוני, שהרי למה שילד יתן אמון מייד במישהי שאינו מכיר ומנסה עליו כל מיני פוצי- מוציקים.
משערת שגם פה זה מאד תלוי מי היא האחות ומה היא מביאה אתה לעבודה.

[u]המחסנים האוטומטיים[/u]
זה בדיוק סיווג של [b]זן מסויים[/b] של מחסנים, [b]ולא[/b] כל אוכלוסיית המחסנים. [b]ולכן זה לא סימון של אוכלוסיה שלמה[/b], כפי שעשתה הגברת הנחמדה למעלה.
אם הייתה מדברת, נניח, על הורים שלא מחסנים כי לא בא להם לראות את אחות טיפת חלב, אז זה לא סימון של כל אוכלוסיית ה'לא מחסנים', אלא חלק מסויים ממנה.
עכשיו אני מובנת יותר?

[u]אני מציעה שתקראי פה קצת בדפים של הורים שלא מחסנים, לפני שאת מסמנת אוכלוסיה רחבה שעושה בדיוק את ההיפך מלטמון את ראשה בחול, כפי שעושים המחסנים האוטומטיים כאנשים שאננים.[/u]
הפוסל במומו פוסל

[u]ולמה המחשבה שהספקה של הויטמין מבקבוק היא הנכונה? למה להרגיל את הגוף כבר מגיל כמה חודשים (מאיזה גיל באמת הם ממליצים לתת את זה?) להתעצל ולא לספוג ויטמינים מהמזון? תינוק יונק אמור לספוג את כל צרכו מהאמא[/u]
תינוק אמור להיוולד עם כמות מסוימת של ויטמין אותו הוא קיבל עוד ברחם. אבל אם לאמא (שזו אני) היה חסר רציני הוויטמין הזה בזמן ההריון - והיה לי!! ערכים ממש נמוכים - אז הם רוצים לתת בוסט לתינוק שנמצא בחשד לחסר, בנוסף על ההנקה, וזה נשמע לי הגיוני.

כאן זאת לא המלצה שגרתית אלא בהתאם למקרה ספציפי.

[u]ואמרה שבאופן רישמי... היא לא יכולה לציין שהיא מדברת כי זה לא קרה בחדר בזמן הבדיקה...[/u]
מוזר, אצלנו האחות אכן התבוננה במקרה בקטנה כשהיא משחקת במתקנים שעל השטיח ב"חדר ההמתנה" לפני הבדיקה ומשוחחת עם סבתא וזה הספיק לקבוע שהכל בסדר וכך נרשם...
ודרך אגב בדיקות תקשורת של גיל שנתיים לא עשינו כי הם מטומטמות (ואני עובדת עם ילדים עם קושי שפתי...)

[u]קוראים לזה טורטקוליס[/u]
הקפיץ אותי לרגע לא הבנתי למה זה מלצל כל כך מוכר.
רוצה להוסיף מנסיון אישי שלי לטיפת חלב ולטיפול ספציפי בפרי שלי.

הלכתי לטיפת חלב, לא אוהבת ללכת לשם, ובטח אלך שוב אולי בסביבות גיל 3 ובכל חיסון שכן בחרנו.
אבל -
אצלנו המתוקון אובחן עם טורטקוליס- על ידי הרופא שלנו - ואנחנו גם שאלנו על זה כי זה ניראה לנו לא בסדר, ודווקא פחדנו מאוד מלהיות הורים שאננים מידי ובסוף לפספס משהו חמור באמת משאננות יתר.
אז הוא טופל בקרניו סקראל ובפיסיותרפיה במשך כמה חודשים והיום הוא בסדר גמור.

מה שכן לעיניין טיפת חלב והלחצה לדעתי היום מיותרת- זה שהוא התחיל לדבר מאוווד מאוחר אני מדברת על גיל שנתיים וחודשיים עד אז אף מילה!
אה למעט פעם אחת שבוע לפני גיל שנה אמר "אבאמא" יחד כמו מילה אחד ולא חזר על זה עוד שנה וחודשיים.
הוא פשוט לא היה מוכן לדבר, היה לנו ברור לחלוטין שהוא שומע ומבין - בטיפת חלב האחות נילחצה ושלחה אותנו לבדיקת שמיעה שהיתה לטעמי מטומטמת לגמרי- כי הכל עיניין אותו חוץ מלהגיב בסיבוב ראש לציפצופים או כשהיא קול שהזכיר לו משהו הוא הסתקל עלי בשאלה?..כלומר מאיפה זה הגיע?והמאבחנת לא קלטה את זה......... ומעבר לכך האקווריום שהיינו בו היה מרתק בעיניו..

הבדיקה לא יצאה חד משמעית בתקינותה כי "בלניאדו לא עושים לילודים בדיקות שמיעה - ולכן אין לנו מדד אם הוא שמע בכלל .."

אז אמרו לנו לבוא עוד חצי שנה.. ואליה לא הלכתי, החלטתי לדחות ולדחות ולדחות , ומה שעודד אותנו שהוא שמע כל מיני צלילים וקולות שבחיית אני לא שמעתי /התיחסתי/שמתי לב אליהם, בקיצור הילד נולד עם שמיעה אבסולוטית כמו אבאשלו...

אלוהים איזה דברים הוא שומע,( אבאשלו מזהה סוג אופנוע שנת ייצור והאם האגזוז פתוח בלי לראות את האופנוע :-)..) טוב קצת חרגתי..

בקיצור הילד שומע ואפילו מצוין ומדבר בקצב של מתאור :-) על פי דעתם של חברים ומשפחה..

בסיפור אחרון חביב של טיפת חלב וחברים:
חברים עם ילדה שמדברת בטירוף מגיל שנה כזו ילדה מתקדמת בדיבור באמת מזמן לא ראיתי.
הלכו לטיפת חלב,אממה, לילדה לא באה טוב האחות, אז לא פתחה את הפה..
האחות שאלה את האמא היא מדברת בכלל ?? (מדובר בילדה בת שנתיים),
אמרה האם: בוודאי כבר שנה..
האחות אמרה טוב מאחר ולא שמעתי אני לא יכולה לכתוב שהיא מדברת...
כשיצאו החוצה הילדה ירדה מהידיים של אמא ראתה את אבא ואמרה "אבא, אני רוצה לשחק יחד איתך ברכבת תעזור לי להוריד אותה מהמדף.. האחות יצאה מהחדר .... ואמרה שבאופן רישמי... היא לא יכולה לציין שהיא מדברת כי זה לא קרה בחדר בזמן הבדיקה...

_כך שהאחיות לא לגמרי טעו)
מה, לא ככה?_
לא ככה.
ויטמין D מיוצר בעור בעזרת אנרגיית השמש מכולסטרול. כולסטרול נמצא בגוף מצריכה במזון (כולסטרול אקסוגני) ומיצור של הכבד (אנדוגני)

[u]אבל חשיפה לשמש כשלעצמה לא תועיל אם לא היתה אספקה של הויטמין מבחוץ[/u]
ולמה המחשבה שהספקה של הויטמין מבקבוק היא הנכונה? למה להרגיל את הגוף כבר מגיל כמה חודשים (מאיזה גיל באמת הם ממליצים לתת את זה?) להתעצל ולא לספוג ויטמינים מהמזון? תינוק יונק אמור לספוג את כל צרכו מהאמא אלא אם כן יש לו בעיה פיזיולוגית כלשהי שמונעת את הספיגה (שלשולים? אלרגיות? תסמונות שונות?) תינוק שלא יונק זה כבר סיפור אחר.
אחרי שהוא יונק ומקבל את הויטמין מאותו מקור חיצוני, חלב אם, אז כבר השמש עושה את שאר התהליך.

[u]מדהים אותי מה שמישהי כתבה פה על כך שהאחיות אמרו שויטמין D אינו מיוצר בעור, כתוצאה מחשיפה אל השמש.[/u]

אבל, אבל... [b]הרופאה שלי[/b] אמרה לי שוויטמין D [b]אכן[/b] איננו מיוצר על ידי הגוף. הוא צריך להגיע לגוף מאיזשהו מקור חיצוני.
אחרי שהוא נכנס הוא צריך גם חשיפה לשמש, כדי לשנות צורה ולהפוך לחומר שהגוף יכול לנצל לתועלתו.
אבל חשיפה לשמש כשלעצמה לא תועיל אם לא היתה אספקה של הויטמין מבחוץ.
(כך שהאחיות לא לגמרי טעו)
מה, לא ככה?

[u]מדהים אותי מה שמישהי כתבה פה (סילחו לי, לא זוכרת מי כרגע) על כך שהאחיות אמרו שויטמין D אינו מיוצר בעור, כתוצאה מחשיפה אל השמש.[/u]
זאת אני. האחות לא הבינה על מה אני מדברת ואז הלכה לשאול את האחות הותיקה שהחלה להתווכח איתי.. נו, מילא. אני לא הולכת לשם כדי לקבל עצות הזנה..

[u]מדהים אותי מה שמישהי כתבה פה (סילחו לי, לא זוכרת מי כרגע) על כך שהאחיות אמרו שויטמין D אינו מיוצר בעור, כתוצאה מחשיפה אל השמש.[/u]
עם הבכורה כשהגענו לטיפת חלב רצינו לעשות את בדיקת הPKU שם במקום בבית החולים שממנו התשחררתי כמה שעות אחרי הלידה. מכיוון שלא נתנו ויטמין K האחות שלא ידעה מה המשמעות של הויטמין הזה כלל שלחה אותנו לרופאה כדי לקבל אישור לבדיקה, זו, הפלא ופלא בכלל לא ידעה מה זה ויטמין K ולמה זה קשור לתינוקות ואחרי שהסברנו לה היא התקשרה לבית חולים העמק כדי לבדוק שם בפגיה (???) מה המשמעות של דקירת עקב הילוד במחט סטרילית שבוע וחצי אחרי הלידה אם לא קיבל זריקת ויטמין K. אז לא הייתי ממהרת לחשוב שהן במגננה, הן פשוט עוברות ריענון פעם במליון וחצי שנה. אם בכלל...

מדהים אותי מה שמישהי כתבה פה (סילחו לי, לא זוכרת מי כרגע) על כך שהאחיות אמרו שויטמין D אינו מיוצר בעור, כתוצאה מחשיפה אל השמש.
האם הן באמת לא יודעות מהו מנגנון ייצור הויטמין בגוף, או שהן שרויות בכזו מגננה שכל פיפס שאנחנו ההורים "המוזרים" מביאים מחייב אותן לסתור ולהעלות התנגדויות...

אני תמיד ממליצה להורים בתחילת דרכם לשקול את ילדיהם באופן מסודר, על אותו המשקל, עד שהדברים מתייצבים מבחינת ההנקה, ההתארגנות ההורית וכד'.
זה מאד חשוב בעיניי, כי בהחלט ישנם ההורים שמפספסים דברים קריטיים הקשורים במשקל והתפתחות והמגיעים גם עד לטורטיקוליס וכד', כפי שציינה ניצן.
אגב, זה באמת לא חייב להיות במשקל בטיפת חלב, ובהחלט יכול להיות המשקל במכולת, בסופר או אצל הירקן (רק ששם קצת קשה להפשיט את התינוק ממש). אפשר רק להכנס כדי לשקול, בלי לפתוח תיק ולקבוע תור. רק לרגע, בין לבין...

מסכימה שיש ערך רב לעיניים נוספות שמתבוננות בתינוק, במיוחד כשמדובר בילדים ראשונים, או בהורים שאין להם הרבה הכרות עם תינוקות וילדים.
זה חשוב!

עם הראשונה עוד הלכתי כמה פעמים.
עם השתיים האחרות אף פעם.

קוראים לזה טורטקוליס, וזה משהו שאני בפירוש ראיתי הורים מפספסים כשהייתי בבריכה. אומרים משהו כמו "הוא תמיד עושה את זה, זה נורא מצחיק איך הוא מסתכל תמיד לצד ימין! הא הא הא!"
זה אחד הדברים שהתכוונתי אליהם כשאמרתי שרק נגעתי בתינוקות וידעתי שיש בעיה...

(לא שאני מצדיקה פה את העמדה שלי, באמת שלא, להיפך. אני חושבת שאם מישהו חושש שהוא לא מכיר מספיק אנומליות (אי אפשר אף פעם.. באמת..) או שהוא לא מכיר מספיק את מה שאמור להיות, אז מומלץ מאד לקבל ייעוץ ועזרה.)

ובעקרון, אוקיי, אז אני באה מתחום מאד פיזי עם תינוקות ועבדתי עם המון המון המון זערורים, אז יש לי בטחון מסויים שאזהה, אבל זה רק בתחום הזה, אז אני משתדלת לא להסתמך על הידע הזה, אלא בדיוק על האינטואיציה שממשיכה את המשפט הזה "הוא תמיד עושה את זה, זה נורא מצחיק איך הוא מסתכל תמיד לצד ימין!..." ב "אני אלך לבדוק בגוגל אם יש תופעה כזאת, או לשאול את חברה שלי הרופאה (היי אלודאה (())) מה זה אומר שהמרפס נסגר בגיל 6 חודשים, שתשים אצבע ותגיד מה היא חושבת... או שאלך לרופא שאני סומכת עליו, וכו' וכו'..."

טוב, השני גרוש שלי [b]בעד[/b] ט"ח: גם לי יש חברה שאחות ט"ח שמה לב לבעיה עם תפקוד של צד אחד אצל התינוק שלה - משהו שלהרבה הורים אומרים לשים לב אליו, ובד"כ אחרי ששמים לב ומקפידים להפעיל את הצד ה"חלש" זה עובר. אלא שאצלם זה לא עבר (עד היום) והעיד על בעיה אמיתית ולא קלה. אבל לפחות הם טיפלו בזה מההתחלה.

_וגם נתנה לנו טיפ מועיל על הטיפול בתפרחת חיתולים
אז תתני גם לנו אותו_

לא ממש רלוונטי לישראל... משחה מסוימת שיש פה (משחת פפאיה 100%, טובה מאוד לכל גירוי בעור), אבל הנה טיפ לממי שבחיתולי בד, נתרם על ידי אמא מהדור הקודם:
לקחת את החיתולים הנקיים ולרסס אותם בחומץ עם שפריצר, בחלק שסופג את הפיפי. לתת להם להתייבש ולהלביש. החומץ ינטרל את השתנן וימנע או יצמצם את ההתפתחות של תפרחת חיתולים.

למי שבחיתוילים חדפעמיים, הם סופגים ישר את החוצץ, לא יעיל, אז אני מניחה שאפשר להכין פיסות בד בגודל המתאים (מחיתול או מגבת ישנה), לרסס בחומץ ולשים בחיתול. זה גם אמור אולי להגביר את המודעות לפיפי לתינוק שבתהליך של שיטת הקשב.
(אני אמורה ליישם את זה בעצמי... מתישהו)

אני החלטתי לקחת אחריות אישית, וזה כולל את האחריות שלא ליפול למלכודת הזאת ולהיות [po]אמא רגועה מדי[/po]. פירטתי את זה פה למעלה.

[u][po]אמא רגועה מדי[/po][/u]

כן, גם את המקרה הזה אני זוכרת. כדאי לכל מי ששואלת בישביל מה צריך מעקב בטיפת חלב לקרוא את הסיפור.

[u]אם לא ראיתי - סימן שהכל טוב. לא ככה?[/u]
[po]אמא רגועה מדי[/po]

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפת חלב, או מעקב כלשהו, לפחות בהתחלה.
הורים לעיתים קרובות לא מסוגלים לראות שמשהו לא תקין בתינוק שלהם.
אני מכירה רופאה, אם לששה ילדים, שגילתה בגיל חודש, כאשר שקלה פעם ראשונה את התינוקת שלה, השישית, גילתה שהתינוקת שוקלת חצי ק"ג מתחת למשקל הלידה. למרות היותה אמא מנוסה, רופאת ילדים, בשום אופן לא ראתה שמשהו לא בסדר. היא היתה המומה כששקלה את התינוקת.
זו תופעה ידועה שהורים לא יכולים לראות שמשהו לא בסדר עם התינוק. הם רואים אותו יום יום, הוא חמוד, מחייך, מתוק, מקסים. קשה מאד לקלוט משהו לא תקין.
הכרתי גם ילד בן שש שפתאום התגלה שיש לו מספר משקפיים 10-. רק בבית הספר שמו לב להתנהגות מוזרה, ובמסגרת אבחון נשלח לבדיקת רופא עיניים, והסתבר שהבעיה היא קוצר ראיה קיצוני. אפשר היה לעזור לו כל כך הרבה אם היה מקבל משקפיים קודם.
אנחנו תמיד חושבים שלנו זה לא יקרה. כי כשאנחנו רואים ילדים של אחרים מיד בולט לנו ש"משהו לא בסדר". אבל לא אצל הילדים שלנו.
טיפת חלב היא בסך הכל דרך לנסות לגלות נורות אזהרה ולברר אם הן מוצדקות או לא.
כמובן שחשוב שהצוות יהיה נחמד וכו', ואם לא - לחפש מקום מעקב אחר. אבל נראה לי מאד כדאי שמישהו חיצוני ישים לב מידי פעם.

[u]וגם נתנה לנו טיפ מועיל על הטיפול בתפרחת חיתולים[/u]
אז תתני גם לנו אותו

אני בעד ללכת פעם ראשונה או כמה פעמים ראשונות, כדי לראות עם מי יש לנו עסק, ואז להחליט בהתאם.
בטיפ"ח שלנו (במלבורן, נו) האחות גם היתה פרו-הנקה, גם החמיאה לי כשהייתי זקוקה למחמאות, וגם נתנה לנו טיפ מועיל על הטיפול בתפרחת חיתולים, והיתה באופן כללי בגישה מכבדת גם כלפי וגם כלפי התינוק. אז למה לא? אני מאוד שמחה שמישהו חוץ ממני - אמא לתינוק ראשון, עם אינסטינקטים מצוינים, שכל בריא ורקע מקצועי בעבודה עם ילדים, כביכול המועמדת האידיאלית למעקב עצמי - ישים עין על התינוק הזה. מבחינתי זה רווח נקי ומאוד במקום, לחלוק את העול הזה עם עוד מישהו, ועדיין לקחת את האחריות הראשונית והסופית.

(משהו שלמדתי מהלידה שלי: יש לי בהחלט מה ללמוד מאנשי המקצוע שמקיפים אותי, וטוב לי עם זה)

ואם אני אפגוש שם אחות פוסטמה - אני אסנן אותה, כפי שאמצא לנכון (ללכת לאחות אחרת, לסניף אחר, או כל פתרון אחר שיעלה בדעתי)
לגבי חיסונים וכל בדיקה פולשנית תמיד אפשר להחליט כל-מקרה-לגופו. ובכלל, לדעתי ההתנגדות [b]גורפת[/b] לחיסונים נוסח [u]לעשות לילד נזק ארוך טווח, תוך אשלייה של שקט נפשי[/u] היא קשקוש לא פחות מעשייה גורפת של חיסנים. זה לא נושא פשוט ולא נושא חדמשמעי.

[u]אין שום סיבה סתם לדקור תינוקות בריאים שמתפתחים נהדר. זה רק אם חושדים שיש בעיה עם הברזל.[/u]
האחיין שלי ענה להגדרה הזאת בדיוק ובכל זאת בבדיקת הדם התגלה כאנמי מאד (היו לו ערכי המוגלובין בסדר גודל שהיו לבן שלך בזמנו, בשמת). לא היתה שום סיבה לחשוד באנמיה, בטח לא חמורה.

[u]נראה לי ששחפת, שעלת, דלקת קרום המוח וכו' עלולות לגרום נזק ארוך טווח להורים שחיים תוך אשלייה ושקט נפשי מהסוג של "לי זה לא יקרה ילדי יונקים עד גיל שלוש"[/u]
אני מציעה שתקראי פה קצת בדפים של הורים שלא מחסנים, לפני שאת מסמנת אוכלוסיה רחבה שעושה [b]בדיוק את ההיפך מלטמון את ראשה בחול, כפי שעושים המחסנים האוטומטיים[/b] כאנשים שאננים.

[u]אה, וכשהילד ירד במשקל אחרי מחלה, בניגוד לכל מה שחשבתי היא אמרה: "זה לא נורא בכלל. יעלה הכל חזרה."[/u]
ממש לא יאומן, אחיות טיפת חלב הן לא שליחות השטן!

[u]כדי לעשות לילד נזק ארוך טווח, תוך אשלייה של שקט נפשי מהסוג של "הילדים שלי מחוסנים"[/u]
נראה לי ששחפת, שעלת, דלקת קרום המוח וכו' עלולות לגרום נזק ארוך טווח להורים שחיים תוך אשלייה ושקט נפשי מהסוג של "לי זה לא יקרה ילדי יונקים עד גיל שלוש"

אני דווקא מאוד אוהבת את אחות טיפת חלב שלי. היא מאוד חושבת כמוני, מאשרת לי כל הזמן שמה שאני מרגישה בתחושת הבטן שלי זה הכי נכון, וכל הזמן רק אומרת לי להקשיב לעצמי.
אה, וכשהילד ירד במשקל אחרי מחלה, בניגוד לכל מה שחשבתי היא אמרה: "זה לא נורא בכלל. יעלה הכל חזרה."

[u]עכשיו מתלבטת האם ללכת כדי לקבל הפניה לבדיקת דם של גיל שנה שבודקת המוגלובין[/u]
הוא דובון?
עולה יפה במשקל?
עירני וחיוני עם צבע טוב? מתפתח יפה? עם תיאבון יפה, נהנה מאוכל מוצק?
ומכיוון אחר: למה בכלל? יש איזה חשד לבעיה? אין שום סיבה סתם לדקור תינוקות בריאים שמתפתחים נהדר. זה רק אם חושדים שיש בעיה עם הברזל.

עם השני לא הלכתי בכלל, שקלתי לבד במקומות שונים עד גיל 8 חודשים בערך (דובון כזה שלא היה משנה לי הפרשים של מאה ג' בגלל שוני המשקל...)
בגיל 9 חודשים הלכתי כי רצתי הפניה לפיזיוטרפיה(וזה כבר סיפור לדף אחר) וחייבו אותי לעבור קודם בטיפת חלב כדי להגיע לרופא התפתחותי כדי שיתן את ההפניה, הם כעסו עלי בגלל החיסונים כמובן, החתימו אותי על הצהרה שהם ידעו אותי בסכנות בזה ובכל זאת החלטתי לא לחסן. (אפילו שנראה לי שבסוף אחסן חלקית, אבל לא מתכוונת לעשות את זה תחת הלחץ שלהם, ביחוד לא שבוע אחרי מחלה)

עכשיו מתלבטת האם ללכת כדי לקבל הפניה לבדיקת דם של גיל שנה שבודקת המוגלובין, עשיתם? נראה לי חשוב, אבל פוחדת לדקור ולא בא לי לחזור לשם.
אשמח לשמוע דעות על הבדיקת דם

אני מאוד מחבבת את האחות שלנו (ואפילו שכנעתי את האחראית של משרד הבריאות לתת לנו ללכת לטיפת חלב ביישוב שאליו אנחנו לא שייכים, בגלל שהעבירו לשם את האחות "שלי") - ואני רואה שפה בדף היו לא מעטות שכתבו שגם אצלם אחות נחמדה ולא נודניקית - אז אולי הלא-נחמדות הן בכלל מיעוט שהוציא שם רע לרוב?

גם אין לנו למה להשוות - אנחנו כבר לא בשבט שנחשפים להרבה ילדים וגדלים איתם/מגדלים אותם מגיל אפס. רובנו לא שהינו זמן רב בסביבת תינוקות רכים לפני שהיינו לאימהות. ודווקא בטיפת חלב אפשר למצוא גוון של התייעצות עם זקנות השבט. מי אמר שלפני עשרת אלפים שנה הן היו יותר נחמדות ומכילות? ;-)

אני נתקלתי בתינוק שלא עלה במשקל יותר מקילו מהלידה עד גיל 4.5 חודשים, וההורים שלו לא קלטו.

[u]אם לא ראיתי - סימן שהכל טוב. לא ככה?[/u]

ממש לא. ההורים שלי לא אבחנו אצלי חרשות באוזן ימין עד גיל חמש. ילדים לומדים לקרוא שפתיים ולהסתדר. יש דברים שההורים פשוט לא רואים, כי הם לא מצפים לראות אותם.

לא. שמעתי על ילד שאובחן לחירשות מלאה רק בגיל 3.5, אחרי שלא התחיל לדבר. ההורים נשבעו שהוא מבין כל מילה, ודחו את האבחון. וזה לא ילד ראשון, ובכל זאת פספסו את זה. התערבות מוקדמת היתה עוזרת לו יותר, ועכשיו הם במירוץ נגד הזמן.
מה שכן, בדיקת שמיעה של טיפת חלב לא כזה מסובך לבצע בבית. אבל בכל זאת טביעת עין של מישהי שעשתה את זה 20 שנה ויודעת בדיוק מילימטרי למה לצפות יכולה לתרום. דווקא זו בדיקה שלא מציקה ולא מזיקה בכלל.

אף פעם בחיים לא הייתי בטיפת חלב, לא חיסנתי ולא הרגשתי צורך לשמוע את האחיות אומרות לי איזו ילדה נפלאה אני מגדלת. זה לא משהו שפשוט רואים אותו? (שאין לילד בעיות שמיעה, ראיה או הבנה?) אני לא הבנתי מה הבעיה בלראות לבד שמשהו לא בסדר. אם לא ראיתי - סימן שהכל טוב. לא ככה?

לגבי שקילה במקומות אחרים, לי אמרו שחשוב לשקול בעקביות באותו משקל, כדי שההבדלים הקטנים בין מכשירים שונים (גם מאותו סוג) לא יטו את התוצאות. כמובן שזה חשוב יותר למועדון הורי התינוקות הקטנים, שמצרפים פרוטה לפרוטה כל 100 גרם.

[u]מה זה אומר, מתי נוכל לעבור לבוסטר?[/u]
מה שנקרא "tell me about it" אנחה...
15 ק"ג בשביל המינימום, 18 ק"ג בטיחותי.
כלומר: המינימום לבוסטר הוא 15 ק"ג, המקסימום לכסא התינוקות שהוא יושב בו באוטו 18 ק"ג.
כשהוא יגיע ל-15 (עוד 700 גרם יא מנאייק! עוד 3 חודשים, אני מקווה) נחליף לבוסטר בנסיעות עירוניות, אבל אני חושבת שאני אחכה עוד קצת לגבי נסיעות בין עירוניות, כי יש פה משמעות למשקל במקרה של בלימת חירום או תאונה.
בכל מקרה, מזג האוויר השתפר פלאים, והתוכנית לגבי נסיעות עירוניות כוללת בעיקר את הגברת האופניים והרגליים (-: בתי ואני מתכננות לבדוק כמה זמן ייקח לנו להגיע ברגל מהבית לקונסרבטוריון (לקטן ניקח את עגלת המטרייה לשלב ההתעייפות). זה בערך חמישה קילומטרים לפי חשבוני.

אבל אורי, זה שהולכים לטיפת חלב לא בהכרח אומר שמחסנים (ואם כן, אז אתה ממש צודק)

_[po]למה צריך ללכת לטיפת חלב בכלל [/po]
כדי לעשות לילד נזק ארוך טווח, תוך אשלייה של שקט נפשי מהסוג של "הילדים שלי מחוסנים"

[u]בן החמש וחצי שלי עכשיו 14.3 ק"ג[/u]
זה טיפה יותר מהמשקל של בן השנתיים שלי (אנחנו גם מחוץ לעקומות, אבל מהצד השני :-D)

[u]בן החמש וחצי שלי עכשיו 14.3 ק"ג[/u]
:-0
בן השלוש שלי - 13.5 ק"ג. ומוסיף לגובהו 1 ס"מ פעם בירח מלא.
מה זה אומר, מתי נוכל לעבור לבוסטר? :-( (כשהוא יילך לצופים).

[u]אין כזה דבר "מחוץ לעקומות".[/u]
יש, יש. תינוקות כמו שלי, שהמשקל שלהם [b]כל כך[/b] הרבה מתחת לאחוזון ה-3, שזה לגמרי לגמרי מתחת ל-0.

בן החמש וחצי שלי עכשיו 14.3 ק"ג. וזה מדהים, כי הוא עלה 700 גרם ב-3 חודשים הודות לתפריט נטול גלוטן, נטול מוצרי חלב ונטול סוכרים באדיקות.

חשוב לציין שאלה גרפים שמשקללים את כל אוכלוסיית התינוקות (כלומר גם יונקים וגם מוזנים בתמ"ל) ולכן כדאי לשים גם את הטבלאות של ארגון הבריאות העולמי לתינוקות יונקים. (תודה טלי! (()))

[url=http://img.tapuz.co.il/forums/21485871.pdf]גרף מעקב גדילה בנות[/url]
[url=http://img.tapuz.co.il/forums/21513177.pdf]גרף מעקב גדילה בנים[/url]

<כותבת גם במעלה הדף>

[u]בהתחלה שקלתי אותו בכל משקל מזדמן, ולא טרחתי להפשיט. כך קרה שהוא 'ירד' קילו בשבועיים מסויימים ובחודש אחר 'נשאר' באותו המשקל...[/u]
ג'ק ניומן טוען שאין הרבה הבדל גם אם משתמשים במשקלים הכביכול "משוכללים" של חדרי האחיות בטיפת חלב.
ענבל, עניין של ניסוח, התכוונתי שלו אני מחפשת (אני לא) אחות טיפת חלב לא היתה מי שהייתי מחפשת.

אין לי כח לשים קישורים עכשיו (אולי אח"כ אם אף אחת אחרת לא תרים את הכפפה) אבל נראה לי במקום לשים פה את העקומות ואת טבלאות ההתפתחות. למי שצריכה. לא חייבים להשתמש...

לשקול אפשר במשקל של הדואר (הצעה של ענת תל אורן המיילדת). אם את מתל אביב יש משקל תינוקות מדויק בחדר הטיפולים בדיאדה. אני שוקלת אותו שם כשאני באה לחוג של הילדה. בגיל שנתיים הוא עדיין בטווח הנשיאה של המאזניים האלה (עוד לא עשרה קילו).

אני קצת מחסנת, אז בחיסונים אני רואה את האחות בד"כ אני משתדלת לברוח מהר מהר כדי לא לשמוע הטפות מוסר על חיסונים.. אבל, הפעם האחות הייתה ממש חביבה, וגילתה לי שפיצית סובלת מעצירות ולא מגזים.. היא 20 שנה בטיפת חלב ובאמת יש לה נסיון.. אז הלכנו לדיקור, אבל היא זאת שעזרה לי להבין...

[u]אנחנו שקלנו בביו סנטר[/u]
בהתחלה שקלתי אותו בכל משקל מזדמן, ולא טרחתי להפשיט. כך קרה שהוא 'ירד' קילו בשבועיים מסויימים ובחודש אחר 'נשאר' באותו המשקל...
[u]באופן אישי הייתי מעדיפה מטפלת מסוג אחר על פני אחות טיפת חלב בכל הנוגע לחיפוש סמכות מנוסה[/u]
מי מחפש באחות 'מטפלת' או סמכות מנוסה? ממש לא. אני בוחרת להתייעץ ולשאול המון אמהות ונשים וסבתות ולקרוא וכמובן כמובן להתייעץ פה. אין בעיני שום אוטוריטה.
אני חושבת שהכל תלוי באמת למה אנחנו מצפים.

מצחיק שאת ההודעה הראשונה כתבת ביום ההולדת שנתיים של הבן שלנו. שמסתדר יפה בלי טיפת חלב כמעט שנתיים. בהתחלה הלכנו - שקילות, וסתם שתראה אותו אחות. היא היתה נחמדה אז לא היה לי אכפת.
אח"כ עברנו דירה והחלפנו ט"ח - זוועה. וחוץ מזה נזכרו לדרוש מאתנו תשלום. אחות איומה התייחסה לילד כמו אל מפגר בגלל שהוא לא עושה ביי-ביי (שכחתי ללמד אותו...) ועוד כמה דברים. טוב, הוא באמת קצת מפגר (-;. וגם לא מצא חן בעיניה שהוא מתחת לאחוזון שלוש (הרבה מתחת...) ולא מחוסן...
בקיצור, שלום על ישראל.
לא קראתי את כל המשיבות לפני אבל מציעה למצוא רופא/ת ילדים טוב שסומכים עליו ולהסתפק בזה.
מה שכן, לשקול מדי פעם זה כן יכול להיות חשוב במקרים מסוימים.

[u]איפה בדיוק אני אשקול את הקטנצ'יק?[/u]
אנחנו שקלנו בביו סנטר :-P ומדדנו גובה והיקף ראש כשישנה פשוטת איברים.

[u]אבל כרגע אני לא מרגישה מספיק מנוסה לזהות כל מיני שינויים, ומישהי שרואה עשרות או מאות תינוקות בחודש ללא ספק מפתחת 'עין' לתינוקות.[/u]
יופי, לך מתאימה האפשרות השלישית שתיארתי.

אגב, אחרי שעבדתי שנה בבריכה לקח לי בדיוק רגע לאבחן כל מיני בעיות אורתופדיות מינוריות ומאז'וריות, רק מלגעת בתינוק תחת המים. אז אני בפירוש רואה את היתרון במישהו מנוסה מאד שראה הרבה תינוקות. אלא שאני גם מאד בגישת "דגים אינם יכולים לראות את המים" בכל הנוגע לטיפול לא אישי. מרוב "אימון" בהתבוננות מסוג מסויים, עשויים בקלות להפסיק לראות את הילד, האדם, ולראות רק את התופעות והבעיות אותן מחפשים (לפעמים גם לא רואים בעיות שלא מחפשים, אפילו אם הן צועקות לשמים עבור האמא...) בקיצור, באופן אישי הייתי מעדיפה מטפלת מסוג אחר על פני אחות טיפת חלב בכל הנוגע לחיפוש סמכות מנוסה. (ככה אוף דה טופ אוב מיי הד, נשות השבט הזה, אמהות לילדים מכל הגילים והמינים חולקות ידע רב, ויכולות להגיד אחת לשניה - "אה, בטח, כולם פוזלים קצת בהתחלה, ממש אין מה לדאוג...")

כשהחיפושית היתה קטנה כן הלכנו, משום מה, כמו שבהריון הראשון משום מה עשיתי מעקב גם בטיפת חלב (כנראה המשך אחד של השני), האמת שהחוויה היתה לא כזאת גרועה. היתה לנו אחות חביבה שלא לחצה על חיסונים, תמכה היטב בהנקה שלי, קיבלה יפה את העובדה שהקטנה צונחת בעקומות הגובה (היא התחילה אחוזון 50 וצנחה מטה מטה, היום לפי המחשבון של האינטרנט היא באחוזון 0...) והצדיקה את זה בגובה (נומך?) ההורים שלה. לא חסר לה ברזל, היא ניזונה לרוב יפה וגבהה די הרבה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) בחודשיים האחרונים (כן, כן, יכולים להיות גם יותר נמוכים מזה) אז מה אם היא לובשת מכנסיים של אח שלה (בן חודשיים וחצי). נמוך זה סקסי!
כשהאחות שלנו עזבה והפגישות בטיפת חלב הפכו בעיקר ל"נו, מתי מחסנים?" מיצינו. עכשיו עם הפצפון אני שוקלת אותו בחנות הטבע (כשהוא מגיע ער) וסומכת על כך שהוא גדל מהר מאוד וכבר נכנס לבגדים שהיא לבשה בגיל חצי שנה+ וזה לא ממש ממש ענקי עליו (המטרה היתה שיכסה לו את הטוסיק הערומקו אבל זה לא ממש מצליח). כל הזמן צחקתי שהם יהיו שותפים לבגדים אבל לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר...

[b]למה כן ללכת לטיפת חלב[/b]
[list]
[*] היום היינו בטיפת חלב. אמרתי לאחות הנחמדה למה אני לא חושבת שחיסונים זה לא מאסט. היא שתקה (כנראה הבינה שיש משהו בדבריי)
[*] הסברתי לה למה ממש לא חייבים לקחת ויטמין D (בעקבות דיון נחמד בבאופן) ועל תהליך יצורו בגוף (היא והאחות השניה טענו שהוא לא מיוצר בעזרת השמש, ושבחלב אין בכלל..)
[*] בביקור הראשון היא תשאלה אותי איזה עשרים דקות על זה שילדתי בבית. ממש התלהבה.
[/list]

אני חושבת שאם יש לי יד בכך שהיא לא תתעלף כשיבואו אליה עוד אנשים עם דעות אחרות, ולא תעשה להם 'צרות' (נניח שאלה אנשים שקצת מתרשמים מהממסד) אז כבר עשיתי את שלי.

וכמובן- איפה בדיוק אני אשקול את הקטנצ'יק? ואעשה לו בדיקת גובה? אני לא יודעת אם בילד השני אני אטרח ללכת, אבל כרגע אני לא מרגישה מספיק מנוסה לזהות כל מיני שינויים, ומישהי שרואה עשרות או מאות תינוקות בחודש ללא ספק מפתחת 'עין' לתינוקות.
-

[u]אנחנו באותו גובה[/u]
התכוונת אנחנו באותו נומך :-)

מה שמשנה זה לא הגובה שלה, אלא התפתחות הגובה שלה. אם היא תמיד היתה קטנה ו"מחוץ לעקומות" (מה שסביר כי אתם "נמוכים" (אנחנו באותו גובה :-P)) אז אין שום בעיה.
אם היא התחילה גבוהה או ממוצעת והיה תהליך של אי התפתחות זה כבר מהווה [b]סמן[/b] לאפשרות לבעיה, ועדיין לא בהכרח. בנקרה כזה הייתי מבררת עם עצמי מה זה בדיוק אומר ואיך הייתי מתנהגת אם אמנם יש בעיה (טיפול בהורמונים? או שינוי תזונה? תוספים? הומאופתיה?) ואם זה לא פולשני, מטפלת כאילו יש בעיה בתור מניעה (נניח, משקיעה במזון יותא עתיר ברזל)

אגב, אין כזה דבר "מחוץ לעקומות". אם היא קיימת, היא בעקומות. היא יכולה להיות ממש ייחודית שאין כמוה, אבל אז היא תהיה בזנב של ההתפלגות ועדיין בהתפלגות... (טעות שלי כשאמרתי "יוצאים מהעקומות" הכוונה שלי היתה שנעצרים פתאום ויורדים עקומות באופן מובחן.)

ולשאלתך -
[u]אני מטטאה?[/u]
אני לא יודעת. את מאטאטאה?

את יכולה לשאול רק את עצמך...

(טוב, טוב, אני אגיד מה אני הייתי חושבת אם זו היתה הבת שלי... אם היא בסדר גמור ומעלה בכל התחומים, אז איפה הבעיה? בריאה? פעילה? חיונית? מתפתחת באופן נראה לעין? אחלה. נמוך זה הכי יפה! :-D)

יופי, אז אם הבת שלי בסדר גמול ומעלה בכל התחומים אבל ממש מחוץ לעקומת הגובה של טיפת חלב (ברשת, אנחנו לא הולכים לאמיתית)מה זה אומר? (מפנה לניצן באופן אישי ולכל מי שסומך על עצמו) גם אנחנו נמוכים (אני מגרדת את ה158 ס"מ והאיש 170 ס"מ ותמיד היינו כאלה. אני לא רוצה להכניס את הפצפונה לתהליך פסיכי של בדיקות שבסוף יראו שהיא תהיה נמוכה כמו אמא שלה... אני מטטאה?