על ידי סמדר_נ* » 16 יוני 2011, 06:58
תשמעי, עוד לא הצלחתי לקבוע עמדה שתכיל גם את זה שאני חושבת שצריך, מבחינה חברתית, אנשים כמוך שאכפת להם, גם אם הם טרחנים ונודניקים ולא נחמדים, וגם את זה שאני חושבת שעדיף, באופן כללי, להיות נחמדים ולא נודניקים ולא טרחנים. אני איתך בכל מאבקייך הצודקים, אבל נחמץ לי הלב לקרוא על החבר שלך ש
מגניב פחיות קולה כשאני לא מסתכלת. לא בגלל הקולה. בגלל היחסים ביניכם. אני זו שקובעת את הקו התזונתי אצלנו בבית, אבל יהיה לי מאד עצוב לראות שהאיש "מגניב" משהו -- וזה כי לא
אסרתי עליו שום דבר. אני מניחה שגם את לא ממש אסרת, אבל לנאום תוכחה קבוע (בניגוד לשיחות מלומדות ומעמיקות כפי שאני בטוחה שיש לכם) יש אפקט די דומה.
מה שעוד מאוד עוזר זה להציע אלטרנטיבות, ועדיף שהן יהיו קלות, זמינות ומהנות.
אכן. ואפרופו זה, אני לא מסכימה בהכרח עם
ההולכת באתרים ש
כשתהיי אמא ותצטרכי להתעסק גם בילדים וגם בפרנסה לא חושבת שיהיה לך זמן ליצר כל דבר בעצמך.
מנסיון אישי (של יצור עצמי של דברים אחרים) הרבה מהדברים האלה הם מהסוג ש"מכין את עצמו" וזמן העבודה הנדרש נטו הוא זעום למדי. אחרים כרוכים באיסוף חומרי הגלם מהמזווה/מקרר ובהפעלת מכשיר לדקות בודדות. מה שנדרש לפיכך הוא לא בהכרח זמן, אלא מכוונות, התארגנות, מיומנות וידע. ואם יש לך ידע
ברמה של גבינות חמאה יוגורטים חמאת בוטנים טחינה מיונז נראה לי שהרבה יותר מהנה ומועיל להתייחס אליו כהרפתקה קולינרית (ולהזמין את החבר'ה לארוחות בלי מוסר השכל), במקום כמלחמה בחברות התעשייתיות המרושעות. אני התחלתי לייצר בבית פשוט כי זה יותר טעים. אף אחד לא בא בטענות לאג'נדה התזונתית שלי כשאוכלים אצלי אוכל כיפי, שעולה על כל גירסה תעשייתית.
גישתי היא שאם לא חושפים ילד למתוקים וכו' כשיתקל בהם יהיה לו כזה קרייב שהוא יזלול בלי הכרה. מציעה חשיפה מתונה לדברים ספציפיים שהם הרע במיעוטו כמו שוקולד, בייגלה וכו'.
הולכת, זה נדון לא מעט בכל הדפים שמדברים על ילדים ואוכל, או ילדים וממתקים. מה שחזר ועלה שם זה שעל כל דוגמה שתמצאי יש דוגמה נגדית, כך שקשה לקבוע כללים. החשד שלי הוא שזה נובע מכך שאנחנו לא יודעים את הפרטים הקטנים שעושים את כל ההבדל (ושחלקם לא קשורים בכלל לאוכל).
נסיוני האישי מראה שכשילד לא נחשף בגיל צעיר לטעמים סינתטיים, הוא בהחלט לא חושב שהם טעימים כשהוא נתקל בהם. אמא שלי אומרת שלא תשכח את הפרצוף המזועזע של הבכור כשנתנה לו לטעום במבה. אני נתקלתי באותו פרצוף מאוחר יותר כששתה ויטמינצ'יק אצל חברים. והוא הזדעזע לא מהאג'נדה -- הוא היה צעיר מכדי להבין היטב את המושגים "בריא" ו"לא בריא" -- אלא
מהטעם. מדובר, בסופו של דבר, בהרגלים נרכשים. הוא היה אז בן שנתיים או שלוש. היום הוא בן שש, מבין גם את הרציונל, ובזכות עיקום האף האנין שלו בקבלות השבת בגן ("זה לא בריא ואני לא אוכל את זה!"), הגננת כבר לא מביאה כיבוד שמכיל צבעי מאכל (וזה לא דבר של מה בכך -- אנחנו בארה"ב ארץ הג'אנק ומבחינת הגננת בהחלט מדובר בשינוי תפיסתי). כך שאני לא מבינה למה את חושבת
שמתישהו היא תדרוש גם אותם. אולי היא תפתיע אותך כמישהי שיכולה להבין הסברים? ואולי משהו בכחול-מרקר לא ייראה לה כמו משהו אכיל?
אני חושבת שאין שום סיבה לחשוף ילד למשהו שלא היית אוכלת בעצמך רק כדי שלא יהיה לו קרייבינג. לפי הכלל הזה יש אצלנו מדי פעם שוקולד אחרי שבדקתי את רשימת רכיביו (יש כאן שוקולדים אורגניים מסחר הוגן ואפילו כשרים. הם מכילים רק את רכיבי הקקאו, סוכר קנים ו-ווניל אמיתי). אבל רק זה.
מצד שני, זה לא אומר שאין מתוקים: תוצרת בית, על בסיס פירות, פירות יבשים, דגנים, תבלינים מעניינים. פה אגב אני מסכימה שלא תמיד יש זמן וכוח להכין (אף על פי שאופק עשוי להפציע פה עם רעיונות לממתקי בריאות אלופים ב 5 דקות הכנה), אבל כשברור שממתקים תעשייתיים הם לא אופציה, אף אחד גם לא חושב שזה משהו ש"תמיד צריך להיות בבית". זה בסדר גמור שיהיה רק לפעמים. ולא, אין קרייבינג לממתק תעשייתי נחות כשרגילים לאכול ממתק ביתי משובח.
כך שזה מחזיר אותנו לעניין האלטרנטיבות. מה שאני מנסה להדגיש הוא שהאלטרנטיבות צריכות להיות משהו כיפי, הרפתקני ויצירתי. לאו דווקא לשאת את דגל המלחמה בכוחות הרשע.
תשמעי, עוד לא הצלחתי לקבוע עמדה שתכיל גם את זה שאני חושבת שצריך, מבחינה חברתית, אנשים כמוך שאכפת להם, גם אם הם טרחנים ונודניקים ולא נחמדים, וגם את זה שאני חושבת שעדיף, באופן כללי, להיות נחמדים ולא נודניקים ולא טרחנים. אני איתך בכל מאבקייך הצודקים, אבל נחמץ לי הלב לקרוא על החבר שלך ש [u]מגניב פחיות קולה כשאני לא מסתכלת.[/u] לא בגלל הקולה. בגלל היחסים ביניכם. אני זו שקובעת את הקו התזונתי אצלנו בבית, אבל יהיה לי מאד עצוב לראות שהאיש "מגניב" משהו -- וזה כי לא [b]אסרתי[/b] עליו שום דבר. אני מניחה שגם את לא ממש אסרת, אבל לנאום תוכחה קבוע (בניגוד לשיחות מלומדות ומעמיקות כפי שאני בטוחה שיש לכם) יש אפקט די דומה.
[u]מה שעוד מאוד עוזר זה להציע אלטרנטיבות, ועדיף שהן יהיו קלות, זמינות ומהנות.[/u]
אכן. ואפרופו זה, אני לא מסכימה בהכרח עם [po]ההולכת באתרים[/po] ש
[u]כשתהיי אמא ותצטרכי להתעסק גם בילדים וגם בפרנסה לא חושבת שיהיה לך זמן ליצר כל דבר בעצמך.[/u]
מנסיון אישי (של יצור עצמי של דברים אחרים) הרבה מהדברים האלה הם מהסוג ש"מכין את עצמו" וזמן העבודה הנדרש נטו הוא זעום למדי. אחרים כרוכים באיסוף חומרי הגלם מהמזווה/מקרר ובהפעלת מכשיר לדקות בודדות. מה שנדרש לפיכך הוא לא בהכרח זמן, אלא מכוונות, התארגנות, מיומנות וידע. ואם יש לך ידע [u]ברמה של גבינות חמאה יוגורטים חמאת בוטנים טחינה מיונז[/u] נראה לי שהרבה יותר מהנה ומועיל להתייחס אליו כהרפתקה קולינרית (ולהזמין את החבר'ה לארוחות בלי מוסר השכל), במקום כמלחמה בחברות התעשייתיות המרושעות. אני התחלתי לייצר בבית פשוט כי זה יותר טעים. אף אחד לא בא בטענות לאג'נדה התזונתית שלי כשאוכלים אצלי אוכל כיפי, שעולה על כל גירסה תעשייתית.
[u]גישתי היא שאם לא חושפים ילד למתוקים וכו' כשיתקל בהם יהיה לו כזה קרייב שהוא יזלול בלי הכרה. מציעה חשיפה מתונה לדברים ספציפיים שהם הרע במיעוטו כמו שוקולד, בייגלה וכו'.[/u]
הולכת, זה נדון לא מעט בכל הדפים שמדברים על ילדים ואוכל, או ילדים וממתקים. מה שחזר ועלה שם זה שעל כל דוגמה שתמצאי יש דוגמה נגדית, כך שקשה לקבוע כללים. החשד שלי הוא שזה נובע מכך שאנחנו לא יודעים את הפרטים הקטנים שעושים את כל ההבדל (ושחלקם לא קשורים בכלל לאוכל).
נסיוני האישי מראה שכשילד לא נחשף בגיל צעיר לטעמים סינתטיים, הוא בהחלט לא חושב שהם טעימים כשהוא נתקל בהם. אמא שלי אומרת שלא תשכח את הפרצוף המזועזע של הבכור כשנתנה לו לטעום במבה. אני נתקלתי באותו פרצוף מאוחר יותר כששתה ויטמינצ'יק אצל חברים. והוא הזדעזע לא מהאג'נדה -- הוא היה צעיר מכדי להבין היטב את המושגים "בריא" ו"לא בריא" -- אלא [b]מהטעם.[/b] מדובר, בסופו של דבר, בהרגלים נרכשים. הוא היה אז בן שנתיים או שלוש. היום הוא בן שש, מבין גם את הרציונל, ובזכות עיקום האף האנין שלו בקבלות השבת בגן ("זה לא בריא ואני לא אוכל את זה!"), הגננת כבר לא מביאה כיבוד שמכיל צבעי מאכל (וזה לא דבר של מה בכך -- אנחנו בארה"ב ארץ הג'אנק ומבחינת הגננת בהחלט מדובר בשינוי תפיסתי). כך שאני לא מבינה למה את חושבת [u]שמתישהו היא תדרוש גם אותם.[/u] אולי היא תפתיע אותך כמישהי שיכולה להבין הסברים? ואולי משהו בכחול-מרקר לא ייראה לה כמו משהו אכיל?
אני חושבת שאין שום סיבה לחשוף ילד למשהו שלא היית אוכלת בעצמך רק כדי שלא יהיה לו קרייבינג. לפי הכלל הזה יש אצלנו מדי פעם שוקולד אחרי שבדקתי את רשימת רכיביו (יש כאן שוקולדים אורגניים מסחר הוגן ואפילו כשרים. הם מכילים רק את רכיבי הקקאו, סוכר קנים ו-ווניל אמיתי). אבל רק זה.
מצד שני, זה לא אומר שאין מתוקים: תוצרת בית, על בסיס פירות, פירות יבשים, דגנים, תבלינים מעניינים. פה אגב אני מסכימה שלא תמיד יש זמן וכוח להכין (אף על פי שאופק עשוי להפציע פה עם רעיונות לממתקי בריאות אלופים ב 5 דקות הכנה), אבל כשברור שממתקים תעשייתיים הם לא אופציה, אף אחד גם לא חושב שזה משהו ש"תמיד צריך להיות בבית". זה בסדר גמור שיהיה רק לפעמים. ולא, אין קרייבינג לממתק תעשייתי נחות כשרגילים לאכול ממתק ביתי משובח.
כך שזה מחזיר אותנו לעניין האלטרנטיבות. מה שאני מנסה להדגיש הוא שהאלטרנטיבות צריכות להיות משהו כיפי, הרפתקני ויצירתי. לאו דווקא לשאת את דגל המלחמה בכוחות הרשע.