[אזהרה: ארוך. ואת כל זה כתבתי מייד אחרי התגובה שלך, אבל טרחתי לקרוא תגובות קודמות לפני ששלחתי, ולדעתי מה שאכתוב, ממשיך את מה שנכתב לפני]
מתלוננת על כך שהיא עושה הכל לבד
מסקנה:
האיש שלך חרש לתלונות וזה גורם לו להתרחק ולהתנתק. אני הייתי בודקת את הטון שלי, אם אני נשמעת לו מתלוננת והוא "מסנן" אותי...
פעם בכמה זמן אחת השותפות במחווה של רצון טוב היתה מסדרת לו את החדר. או אמא שלו כשהיתה באה לבקר. וכשהיינו חברים גם אני
למה?
כלומר: האם הוא ביקש מכולכן לסדר בשבילו את החדר? האם הוא נתן סיבה לבקשה הזאת? האם יש סיבה לסדר עבור גבר בוגר, אוטונומי, בעל שליטה בארבע גפיו, את החדר שבו הוא, ורק הוא, מתגורר? 0-:
מעבר לזה, האם שמת לב שלא רק אמא שלו חינכה אותו מה תפקידו בחיים, אלא גם השותפות שלו לדירה וגם את בעצמך חינכתן אותו?
לא עלה בדעתי בכלל בכלל שהתכונה הזו שלו עלולה להפריע לי בחיי הנישואין. לא ראיתי שום קשר בין ההתנהלות שלו בתחום הסדר והניקיון לבין איכות חיי העתידית.
BIG mistake. BIIIIIG. HUGE
חשש זה אינו מציאותי
את מתכוונת שממש ישבתם וניהלתם שיחה על הסיבה לכך שהוא מפזר את בגדיו על הרצפה וזה מה שהוא אמר? שלא יהיה לו מה ללבוש?
כיוון שאני לא יודעת אם החשש שתיארת הוא משהו שהוא עצמו הביע או משהו שאת מייחסת לו, לא ארחיב, אבל אם זה תיאור אותנטי, אז הוא נתן לך ביד מפתח ללב שלו, ואת לא לקחת את המפתח ולא פתחת את הלב.
(כן, אני יודעת, לא כתבתי בצורה ברורה, כי לא רוצה להרחיב אלא אם זה רלבנטי)
כמו כן אני מכבסת בתדירות מאוד גבוהה. (וגם אם אפצח בשביתה
פה, בצורת ההתנהלות שלך, הייתי מחפשת את הפתרון. בהמשך למה שכבר כתבו מעלי, מציעה לחפש את דפוסי ההתנהלות שלך, שמשתפים פעולה עם הדפוסים שלו, ומחזקים אותו בדרכו... אם את מסדרת עבורו, למה שיסדר את חדרו? אם הוא זורק בגדים על הרצפה, ו"מישהו", באופן פלאי, מחזיר אותם מכובסים ומקופלים לארון, למה שיפסיק לזרוק את בגדיו על הרצפה?
אני מנחשת, שהדרך שלך לנסות לשנות אותו "מחזקת את התרבות הפטריארכית" כי הניחוש שלי הוא שאת מנסה לדבר איתו במלים, אך סותרת את כל המסר שלך במעשים.
הוא מקשיב למעשים שלך, לא למלים.
כרגע לא מוצאת אלטרנטיבה עדיפה בשבילי מאשר לקבל את המציאות כמו שהיא
בכל מקרה, זו נקודת המוצא שאני ממליצה עליה.
כלומר, לפני כל דבר אחר - קודם כל תקבלי את המציאות כמו שהיא. ככה זה. ככה הוא.
בשלב הבא - אני מציעה להתבונן.
להתבונן בו ובמה שהוא עושה.
להתבונן בך ובמה שאת עושה. עלייך ועל מה שאת רוצה.
תתבונני קודם כל במעשים.
לצורך הדוגמא, מקריאת התיאור שלך:
היום בבית מפחד להכניס את הבגדים שלו לסל כביסה, שמא לא יצאו משם לעולם, יתלכלכו יותר משהשהות שם, ולא יהיה לו מה ללבוש. גם לא יוכל למחזר בגדים מסל הכביסה. [...] בכל אופן זורק את הבגדים על הרצפה.
אפשרות אחת שעולה לי בראש היא, שיש לו חששות לזרוק בגד לכביסה, כי עצם הפעולה של החלטה על "כביסה" היא מבחינתו בלתי הפיכה וזה קשה לו.
הוא מעדיף לזרוק על הרצפה, כי זה מסמל עבורו כרגע את הבטחון, שבכל רגע הוא יכול להחליט ללבוש את הבגד הזה שוב.
כמו כן, יש גם אפשרות שיש לו בגדים "אהובים" שהוא מעדיף ללבוש שוב ושוב ושוב, ודואג שלא יהיו זמינים לו בדיוק כשהוא רוצה אותם, וייתכן ששאר הבגדים לא "אהובים" והוא לא רוצה "להתקע" רק איתם.
כל אלה ניחושים.
המטרה בניחושים שלי היא לכוון אותך לחשוב על מה שתיארת, לחשוב עליו, לנסות "להיכנס לראש שלו" ולהבין מה מניע אותו. דווקא הבחירה בביטוי "להיכנס לראש שלו" פחות מתאימה, כי בעצם את מחפשת את הרגשות שלו. מה שמניע אותו הוא רגש, לא מחשבה.
במקרים רבים, מה שמניע אותנו, במיוחד כשאנחנו פועלים מהאוטומט שלנו, איננו רצון או "מטרה", אלא פחדים. זה לא מה שאנחנו רוצים להשיג, אלא מה שאנחנו בורחים ממנו. איך אנחנו מגוננים על עצמנו.
עכשיו, במקום ביקורת עליו, במקום להאשים אותו בחוסר רציונליות או בריב עם המציאות או בחוסר רצון להשתנות, רק תסתכלי מי הוא, מה מניע אותו, מה קשה לו. ממה חשוב לו להגן על עצמו.
ונעבור אלייך ונעשה אותו דבר. בעיקרון הייתי שואלת אותך, מה התמונה שאת רוצה ולמה. פשוט שתתארי. אין לי זמן כרגע אז לא אתעכב על זה. אבל גם עלייך: מה מניע אותך? מה קשה לך? איך את מגינה על עצמך בזה שאת לוקחת על עצמך את משימת הכביסה? במה תשמחי לעזרה או לשותפות או לשיתוף פעולה? וכן הלאה.
אם כן, בשלב הזה, שהוא השלב השני, את בונה מפה של השטח: מה כל אחד מכם עושה, מדוע. מה חשוב לכל אחד מכם. מה קשה לכל אחד מכם.
בשלב השלישי את בונה מפה של החלום שלך: מה היית רוצה? בנושא הכביסה והבגדים, מה היית רוצה? איך נראית התנהלות אידיאלית מבחינת הטיפול בכביסה בבית שלך? הפנטזיה.
בשלב הרביעי הייתי מחפשת דרך ממצב 2 (המצב כרגע) למצב 3 (החלום שלך). האם יש כזאת?
לדעתי יש.
יש הרבה דרכים.
דרך אחת היא כמובן, להתבונן בפער בין המצב כרגע למצב החלומי, ולהגיע למסקנה שהפער לא נורא גדול ואת יכולה לחיות עם זה.
דרך אחרת היא, לנדנד לו להשתנות (כידוע, לא אפקטיבית).
דרך אחרת היא, כל פעם נקודתית לבקש ממנו בקשה. דוגמא להמחשה: כל פעם שאת הולכת להפעיל מכונה צבעונית, את מבקשת ממנו שיביא לך עכשיו את הבגדים שיש לו לכביסה צבעונית כי את בדיוק מפעילה מכונה. או וריאציה על הנושא.
העקרונות מאחורי הבקשות: 1. לבקש ממנו (לא לבקר, לא להתלונן, לא לבכות למה הוא ככה ולא ככה, אלא פשוט לבקש במלים פשוטות ובטון אוהב את מה שאת היית רוצה ברגע הזה). 2. באדיבות. 3. כל פעם מחדש. 4. ולהודות בחינניות ובאהבה על הביצוע.
זה לא "אוף נמאס לי כבר שאתה זורק את הבגדים שלך על הרצפה! אני לא המשרתת ואני לא אמורה לנקות אחריך!"
זה:
יום ראשון, 19:00 (באותו חלל איתו, ליצור קשר עין, לחייך ולדבר): "ממי אתה יכול להביא לי את כל הכביסה הלבנה שיש לך? אני בדיוק מפעילה מכונה עכשיו".
יום ראשון, 19:05 (להקפיד להיות באותו חלל איתו וליצור קשר עין): "ממי, לא מצאת שום דבר לבן? כי עכשיו אני סוגרת את המכונה".
יום ראשון, 19:06: "יופי, תודה ממי" (סוגרת, מפעילה)
יום שני, 19:00 (באותו חלל איתו, ליצור קשר עין, לחייך ולדבר): "ממי אתה יכול להביא לי כל דבר צבעוני שיש לך לכביסה? אני בדיוק מפעילה מכונה עכשיו".
וכך הלאה וכך הלאה.
(ה"ממי" סתם לתוספת צבע (-: )
לבקש.
כל יום מחדש. כמו תוכי.
בחביבות ובחיוך.
ולהגיד תודה.
אני כן חייבת להעיר, שגם הדרך של הבקשה עלולה "לחזק את התרבות הפטריארכלית" כי עדיין את לוקחת על עצמך את הטיפול בכביסה, ובאופן חתרני אך גלוי, את מצהירה על הנושא כאחריות שלך שהוא רק עוזר בה. עם זאת, אני לוקחת בחשבון שאת ממילא אחראית על הנושא כבר עכשיו ושמרוב שלקחת על עצמך, אין לו פתח שגבר יכול להכנס בו.
בטווח הקצר והארוך, המטרות של הבקשה הן כדלקמן:
- להעביר את הדגש מתחושת תלונה על מי שהוא ואיך שהוא מתנהג - לשאלה מה הצרכים שלך ואיך תדאגי לספק אותם לעצמך (הוא זורק את הבגדים? את רוצה שהם יגיעו למכונה? תבקשי אותם למכונה).
- לזכור שרומא לא נבנתה ביום אחד, ומזה שתבקשי ממנו פעם אחת בצורה חדשה לבצע משהו חדש, זה לא יהפוך להרגל. כדי שהוא יתרגל לקשר בין הבגדים שזרק על הרצפה לבין הכביסה, וגם יוכל לוותר על החששות הכרוכים בנושא, צריך להציג לו התנהלות חדשה יום יום במשך 90 ימים רצופים לפחות אם רוצים שהוא ירכוש הרגל חדש שקשור בכביסה.
- מדוע את צריכה לעשות את זה? את לא צריכה. רק אם את רוצה שינוי בבית בנושא הכביסה, את מוזמנת לעשות ניסוי ולבדוק את השיטה הזאת. אבל בעצמך אמרת: זה משהו שמפריע לך, ולא לו. אז ברור שהמאמץ ליצור שינוי כלשהו חייב להיות עלייך ולא עליו.
- להפסיק את מעגל הרגשות שמנהל אתכם עכשיו. יש בך תלונה ומירמור ואת מרגישה שאין לך פרטנר, ואני בטוחה שהוא בכלל לא מבין מה מציק לך. ההצעה שלי אומרת, להפסיק להתלונן מתוך ציפיה ש"הוווווא" ישתנה. עדיף להתחיל לדאוג לעצמך מתוך הציפיה שכך או אחרת, יש דרך לדאוג שהצרכים שלך יסופקו.
דרך אחרונה שאציע: לשמוט את כל נושא הכביסה, או לשמוט את הכביסה שלו בלבד. כלומר, להפסיק לדאוג לו. לגמרי. לא לטפל בדברים שלו. אם משהו מפריע לך פיזית - סלקי אותו הצידה.
ותמתיני לראות מה הוא עושה. גם את זה צריך לעשות רק אחרי שהבנת מה בדיוק את רוצה בתור תוצאה. מטרת השמיטה איננה עונש. המטרה היא להפסיק דפוס שלך שמחזק דפוס שלו.
אם הדפוס שלך הוא, שאת לוקחת על עצמך הכל ואז מתעצבנת שהוא משאיר לך לקחת על עצמך הכל...
אז השינוי יהיה, שתפסיקי לקחת על עצמך הכל.
תשאירי לו לקחת על עצמו.
מציעה להתחיל, מלחשוב על כל דרך ודרך, ולשקול את יתרונותיה וחסרונותיה ואת האפשרויות ליישם אותה אצלכם. כשעושים עבודת חשיבה כזאת, רואים יותר ברור מה הדפוסים שמנהלים אותנו, איפה יש לנו נקודה עיוורת, איפה אנחנו בעצם מרוויחים מהמצב הנוכחי ולא רוצים לשנות (לדוגמא, אני? לא רוצה להעביר את הטיפול בכביסה לאף אחד אחר. אני אוהבת לטפל בכביסה...קחו ממני תפקידים אחרים, לא את הכביסה) וכן הלאה.
בהצלחה
[אזהרה: ארוך. ואת כל זה כתבתי מייד אחרי התגובה שלך, אבל טרחתי לקרוא תגובות קודמות לפני ששלחתי, ולדעתי מה שאכתוב, ממשיך את מה שנכתב לפני]
[u]מתלוננת על כך שהיא עושה הכל לבד[/u]
מסקנה:
האיש שלך חרש לתלונות וזה גורם לו להתרחק ולהתנתק. אני הייתי בודקת את הטון שלי, אם אני נשמעת לו מתלוננת והוא "מסנן" אותי...
[u]פעם בכמה זמן אחת השותפות במחווה של רצון טוב היתה מסדרת לו את החדר. או אמא שלו כשהיתה באה לבקר. וכשהיינו חברים גם אני[/u]
למה?
כלומר: האם הוא ביקש מכולכן לסדר בשבילו את החדר? האם הוא נתן סיבה לבקשה הזאת? האם יש סיבה לסדר עבור גבר בוגר, אוטונומי, בעל שליטה בארבע גפיו, את החדר שבו הוא, ורק הוא, מתגורר? 0-:
מעבר לזה, האם שמת לב שלא רק אמא שלו חינכה אותו מה תפקידו בחיים, אלא גם השותפות שלו לדירה וגם את בעצמך חינכתן אותו?
[u]לא עלה בדעתי בכלל בכלל שהתכונה הזו שלו עלולה להפריע לי בחיי הנישואין. לא ראיתי שום קשר בין ההתנהלות שלו בתחום הסדר והניקיון לבין איכות חיי העתידית.[/u]
[url=https://www.youtube.com/watch?v=tTtVVHg41kU]BIG mistake. BIIIIIG. HUGE[/url]
[u]חשש זה אינו מציאותי[/u]
את מתכוונת שממש ישבתם וניהלתם שיחה על הסיבה לכך שהוא מפזר את בגדיו על הרצפה וזה מה שהוא אמר? שלא יהיה לו מה ללבוש?
כיוון שאני לא יודעת אם החשש שתיארת הוא משהו שהוא עצמו הביע או משהו שאת מייחסת לו, לא ארחיב, אבל אם זה תיאור אותנטי, אז הוא נתן לך ביד מפתח ללב שלו, ואת לא לקחת את המפתח ולא פתחת את הלב.
(כן, אני יודעת, לא כתבתי בצורה ברורה, כי לא רוצה להרחיב אלא אם זה רלבנטי)
[u]כמו כן אני מכבסת בתדירות מאוד גבוהה. (וגם אם אפצח בשביתה[/u]
פה, בצורת ההתנהלות שלך, הייתי מחפשת את הפתרון. בהמשך למה שכבר כתבו מעלי, מציעה לחפש את דפוסי ההתנהלות שלך, שמשתפים פעולה עם הדפוסים שלו, ומחזקים אותו בדרכו... אם את מסדרת עבורו, למה שיסדר את חדרו? אם הוא זורק בגדים על הרצפה, ו"מישהו", באופן פלאי, מחזיר אותם מכובסים ומקופלים לארון, למה שיפסיק לזרוק את בגדיו על הרצפה?
אני מנחשת, שהדרך שלך לנסות לשנות אותו "מחזקת את התרבות הפטריארכית" כי הניחוש שלי הוא שאת מנסה לדבר איתו במלים, אך סותרת את כל המסר שלך במעשים.
הוא מקשיב למעשים שלך, לא למלים.
[u]כרגע לא מוצאת אלטרנטיבה עדיפה בשבילי מאשר לקבל את המציאות כמו שהיא[/u]
בכל מקרה, זו נקודת המוצא שאני ממליצה עליה.
כלומר, לפני כל דבר אחר - קודם כל תקבלי את המציאות כמו שהיא. ככה זה. ככה הוא.
בשלב הבא - אני מציעה להתבונן.
להתבונן בו ובמה שהוא עושה.
להתבונן בך ובמה שאת עושה. עלייך ועל מה שאת רוצה.
תתבונני קודם כל במעשים.
לצורך הדוגמא, מקריאת התיאור שלך:
[u]היום בבית מפחד להכניס את הבגדים שלו לסל כביסה, שמא לא יצאו משם לעולם, יתלכלכו יותר משהשהות שם, ולא יהיה לו מה ללבוש. גם לא יוכל למחזר בגדים מסל הכביסה. [...] בכל אופן זורק את הבגדים על הרצפה.[/u]
אפשרות אחת שעולה לי בראש היא, שיש לו חששות לזרוק בגד לכביסה, כי עצם הפעולה של החלטה על "כביסה" היא מבחינתו בלתי הפיכה וזה קשה לו.
הוא מעדיף לזרוק על הרצפה, כי זה מסמל עבורו כרגע את הבטחון, שבכל רגע הוא יכול להחליט ללבוש את הבגד הזה שוב.
כמו כן, יש גם אפשרות שיש לו בגדים "אהובים" שהוא מעדיף ללבוש שוב ושוב ושוב, ודואג שלא יהיו זמינים לו בדיוק כשהוא רוצה אותם, וייתכן ששאר הבגדים לא "אהובים" והוא לא רוצה "להתקע" רק איתם.
כל אלה ניחושים.
המטרה בניחושים שלי היא לכוון אותך לחשוב על מה שתיארת, לחשוב עליו, לנסות "להיכנס לראש שלו" ולהבין מה מניע אותו. דווקא הבחירה בביטוי "להיכנס לראש שלו" פחות מתאימה, כי בעצם את מחפשת את הרגשות שלו. מה שמניע אותו הוא רגש, לא מחשבה.
במקרים רבים, מה שמניע אותנו, במיוחד כשאנחנו פועלים מהאוטומט שלנו, איננו רצון או "מטרה", אלא פחדים. זה לא מה שאנחנו רוצים להשיג, אלא מה שאנחנו בורחים ממנו. איך אנחנו מגוננים על עצמנו.
עכשיו, במקום ביקורת עליו, במקום להאשים אותו בחוסר רציונליות או בריב עם המציאות או בחוסר רצון להשתנות, רק תסתכלי מי הוא, מה מניע אותו, מה קשה לו. ממה חשוב לו להגן על עצמו.
ונעבור אלייך ונעשה אותו דבר. בעיקרון הייתי שואלת אותך, מה התמונה שאת רוצה ולמה. פשוט שתתארי. אין לי זמן כרגע אז לא אתעכב על זה. אבל גם עלייך: מה מניע אותך? מה קשה לך? איך את מגינה על עצמך בזה שאת לוקחת על עצמך את משימת הכביסה? במה תשמחי לעזרה או לשותפות או לשיתוף פעולה? וכן הלאה.
אם כן, בשלב הזה, שהוא השלב השני, את בונה מפה של השטח: מה כל אחד מכם עושה, מדוע. מה חשוב לכל אחד מכם. מה קשה לכל אחד מכם.
בשלב השלישי את בונה מפה של החלום שלך: מה היית רוצה? בנושא הכביסה והבגדים, מה היית רוצה? איך נראית התנהלות אידיאלית מבחינת הטיפול בכביסה בבית שלך? הפנטזיה.
בשלב הרביעי הייתי מחפשת דרך ממצב 2 (המצב כרגע) למצב 3 (החלום שלך). האם יש כזאת?
לדעתי יש.
יש הרבה דרכים.
דרך אחת היא כמובן, להתבונן בפער בין המצב כרגע למצב החלומי, ולהגיע למסקנה שהפער לא נורא גדול ואת יכולה לחיות עם זה.
דרך אחרת היא, לנדנד לו להשתנות (כידוע, לא אפקטיבית).
דרך אחרת היא, כל פעם נקודתית לבקש ממנו בקשה. דוגמא להמחשה: כל פעם שאת הולכת להפעיל מכונה צבעונית, את מבקשת ממנו שיביא לך עכשיו את הבגדים שיש לו לכביסה צבעונית כי את בדיוק מפעילה מכונה. או וריאציה על הנושא.
העקרונות מאחורי הבקשות: 1. לבקש ממנו (לא לבקר, לא להתלונן, לא לבכות למה הוא ככה ולא ככה, אלא פשוט לבקש במלים פשוטות ובטון אוהב את מה שאת היית רוצה ברגע הזה). 2. באדיבות. 3. כל פעם מחדש. 4. ולהודות בחינניות ובאהבה על הביצוע.
זה לא "אוף נמאס לי כבר שאתה זורק את הבגדים שלך על הרצפה! אני לא המשרתת ואני לא אמורה לנקות אחריך!"
זה:
יום ראשון, 19:00 (באותו חלל איתו, ליצור קשר עין, לחייך ולדבר): "ממי אתה יכול להביא לי את כל הכביסה הלבנה שיש לך? אני בדיוק מפעילה מכונה עכשיו".
יום ראשון, 19:05 (להקפיד להיות באותו חלל איתו וליצור קשר עין): "ממי, לא מצאת שום דבר לבן? כי עכשיו אני סוגרת את המכונה".
יום ראשון, 19:06: "יופי, תודה ממי" (סוגרת, מפעילה)
יום שני, 19:00 (באותו חלל איתו, ליצור קשר עין, לחייך ולדבר): "ממי אתה יכול להביא לי כל דבר צבעוני שיש לך לכביסה? אני בדיוק מפעילה מכונה עכשיו".
וכך הלאה וכך הלאה.
(ה"ממי" סתם לתוספת צבע (-: )
לבקש.
כל יום מחדש. כמו תוכי.
בחביבות ובחיוך.
ולהגיד תודה.
אני כן חייבת להעיר, שגם הדרך של הבקשה עלולה "לחזק את התרבות הפטריארכלית" כי עדיין את לוקחת על עצמך את הטיפול בכביסה, ובאופן חתרני אך גלוי, את מצהירה על הנושא כאחריות שלך שהוא רק עוזר בה. עם זאת, אני לוקחת בחשבון שאת ממילא אחראית על הנושא כבר עכשיו ושמרוב שלקחת על עצמך, אין לו פתח שגבר יכול להכנס בו.
בטווח הקצר והארוך, המטרות של הבקשה הן כדלקמן:
[list]
[*] להעביר את הדגש מתחושת תלונה על מי שהוא ואיך שהוא מתנהג - לשאלה מה הצרכים שלך ואיך תדאגי לספק אותם לעצמך (הוא זורק את הבגדים? את רוצה שהם יגיעו למכונה? תבקשי אותם למכונה).
[*] לזכור שרומא לא נבנתה ביום אחד, ומזה שתבקשי ממנו פעם אחת בצורה חדשה לבצע משהו חדש, זה לא יהפוך להרגל. כדי שהוא יתרגל לקשר בין הבגדים שזרק על הרצפה לבין הכביסה, וגם יוכל לוותר על החששות הכרוכים בנושא, צריך להציג לו התנהלות חדשה יום יום במשך 90 ימים רצופים לפחות אם רוצים שהוא ירכוש הרגל חדש שקשור בכביסה.
[*] מדוע את צריכה לעשות את זה? את לא צריכה. רק אם את רוצה שינוי בבית בנושא הכביסה, את מוזמנת לעשות ניסוי ולבדוק את השיטה הזאת. אבל בעצמך אמרת: זה משהו שמפריע לך, ולא לו. אז ברור שהמאמץ ליצור שינוי כלשהו חייב להיות עלייך ולא עליו.
[*] להפסיק את מעגל הרגשות שמנהל אתכם עכשיו. יש בך תלונה ומירמור ואת מרגישה שאין לך פרטנר, ואני בטוחה שהוא בכלל לא מבין מה מציק לך. ההצעה שלי אומרת, להפסיק להתלונן מתוך ציפיה ש"הוווווא" ישתנה. עדיף להתחיל לדאוג לעצמך מתוך הציפיה שכך או אחרת, יש דרך לדאוג שהצרכים שלך יסופקו.
[/list]
דרך אחרונה שאציע: לשמוט את כל נושא הכביסה, או לשמוט את הכביסה שלו בלבד. כלומר, להפסיק לדאוג לו. לגמרי. לא לטפל בדברים שלו. אם משהו מפריע לך פיזית - סלקי אותו הצידה.
ותמתיני לראות מה הוא עושה. גם את זה צריך לעשות רק אחרי שהבנת מה בדיוק את רוצה בתור תוצאה. מטרת השמיטה איננה עונש. המטרה היא להפסיק דפוס שלך שמחזק דפוס שלו.
אם הדפוס שלך הוא, שאת לוקחת על עצמך הכל ואז מתעצבנת שהוא משאיר לך לקחת על עצמך הכל...
אז השינוי יהיה, שתפסיקי לקחת על עצמך הכל.
תשאירי לו לקחת על עצמו.
מציעה להתחיל, מלחשוב על כל דרך ודרך, ולשקול את יתרונותיה וחסרונותיה ואת האפשרויות ליישם אותה אצלכם. כשעושים עבודת חשיבה כזאת, רואים יותר ברור מה הדפוסים שמנהלים אותנו, איפה יש לנו נקודה עיוורת, איפה אנחנו בעצם מרוויחים מהמצב הנוכחי ולא רוצים לשנות (לדוגמא, אני? לא רוצה להעביר את הטיפול בכביסה לאף אחד אחר. אני אוהבת לטפל בכביסה...קחו ממני תפקידים אחרים, לא את הכביסה) וכן הלאה.
בהצלחה {@