על ידי ג'ינ_ג'ית* » 28 יוני 2007, 03:41
הממ, גם גורמים אחרים גורמים לגירוד - ואין שום דבר הגיוני שיכול להיות טוב מזה.
למשל, בימים האחרונים אני במתקפת התגרדות כתוצאה מאלרגיה לקרם שמרחתי, חולצה חדשהש קניתי (כנראה שישעליה שרידי נפט מהשימור), סתם מהחום- (בקיצור, לא סתם נכנסתי לדף). בהתחשב ברגישות העל שלי, גם העור מאוד עדין פופשוט פצעתי את עצמי בכל מקום שנגעתי.
לא חושבת שיש בזה משהו טוב.
יתרה מזאת הכרתי כמה חולי פסוריאזיס שהתגרדו עד זוב דם בלי שזה קידם במשהו את ההתרפאות.
אני לא חושבת שההגיון, שעומד מאחורי הגישה של" מה שהגוף מאותת לו צריך בהכרח להעשות" - עובד בכל דבר.גם ההנחה שאם אתה לא רעב אז אין צורך לאכול וההיפך לא עומדת במבחן המציאות. יש הרבה ילדים, וגם מבוגרים שאם לא ייאלצו את עצמם לאכול או אם אחרים לא יידאגו לכך - ימותו. בעיקר קשישים ופעוטות שמסוגלים לחנך את הגוף שלהם להסתפק ב200 קלוריות ליום מכל סיבה שהיא כמו מחלה, איבוד חוש הטעם, מרד פסיכולוגי , נטייה אנינה ורגיושת על לאוכל ועוד. אגב לא צריך ללכת על המקרים הדרמטיים, אני מכירה ילדים של שכנים שמאוד מאוד "בעייתיים" באוכל, בלי סיבות הירואיות מדי, אלא מילדות אוכל באשר הוא כמעט ואל טעים להם, ולא מהווה חלק מתשוקה. הם יכולים לשכוח לאכול רוב היממה, שלא לדבר על תחושת הצמא שרובינו מצליחים לבלבל אותה עם אוכל, או לחילופין לספק אותה אחרי שתי לגימות במקום אחרי שתי כוסות.
דוגמא נוספת על כך שפעמים רבות צריך להתנהג אחרת מהאינסטינקט שלנו בנוגע לעקיצות/ הכשות נוגעת למשל להכשת נחש. האינסטינקט כאשר נחש מתקרב אליך מאוד הוא לברוח, הרי מדובר בגורם מאיים, או לחילופין להילחם בו. הדבר הכי חכם שצריך לעשות הוא פשוט לא לזוז (בהנחה שאין לך מיומנות של לוכד נחשים). אבל גם אם כבר הוכשת, האינסטינקט הוא מן הסתם לחפש עזרה ושוב לרוץ, וגם במקרה הזה ישנה הנחייה למעט בנועה ל מנת לא לאפשר לחומר הרעיל לזרום בגוף. גם התזה שנוקטת בגישה שמה שטעים לי - בריא (מהטבע) לא מדוייקת, ישנם פירות טעימים ורעילים.
אני כן חושבת שגמו שהגוף שלנו הוא מכונה מורכבת גם החשיבה לגביו לא יכולה להיות שחור לבן, אלא מורכבת מכל הגוונים.
אולי במקרה של העקיצה מישהו מצא שיש בזה משהו טוב, אבל ההגיון שעומד מאחורי זה לא עומד במבחן המציאות.
הממ, גם גורמים אחרים גורמים לגירוד - ואין שום דבר הגיוני שיכול להיות טוב מזה.
למשל, בימים האחרונים אני במתקפת התגרדות כתוצאה מאלרגיה לקרם שמרחתי, חולצה חדשהש קניתי (כנראה שישעליה שרידי נפט מהשימור), סתם מהחום- (בקיצור, לא סתם נכנסתי לדף). בהתחשב ברגישות העל שלי, גם העור מאוד עדין פופשוט פצעתי את עצמי בכל מקום שנגעתי.
לא חושבת שיש בזה משהו טוב.
יתרה מזאת הכרתי כמה חולי פסוריאזיס שהתגרדו עד זוב דם בלי שזה קידם במשהו את ההתרפאות.
אני לא חושבת שההגיון, שעומד מאחורי הגישה של" מה שהגוף מאותת לו צריך בהכרח להעשות" - עובד בכל דבר.גם ההנחה שאם אתה לא רעב אז אין צורך לאכול וההיפך לא עומדת במבחן המציאות. יש הרבה ילדים, וגם מבוגרים שאם לא ייאלצו את עצמם לאכול או אם אחרים לא יידאגו לכך - ימותו. בעיקר קשישים ופעוטות שמסוגלים לחנך את הגוף שלהם להסתפק ב200 קלוריות ליום מכל סיבה שהיא כמו מחלה, איבוד חוש הטעם, מרד פסיכולוגי , נטייה אנינה ורגיושת על לאוכל ועוד. אגב לא צריך ללכת על המקרים הדרמטיים, אני מכירה ילדים של שכנים שמאוד מאוד "בעייתיים" באוכל, בלי סיבות הירואיות מדי, אלא מילדות אוכל באשר הוא כמעט ואל טעים להם, ולא מהווה חלק מתשוקה. הם יכולים לשכוח לאכול רוב היממה, שלא לדבר על תחושת הצמא שרובינו מצליחים לבלבל אותה עם אוכל, או לחילופין לספק אותה אחרי שתי לגימות במקום אחרי שתי כוסות.
דוגמא נוספת על כך שפעמים רבות צריך להתנהג אחרת מהאינסטינקט שלנו בנוגע לעקיצות/ הכשות נוגעת למשל להכשת נחש. האינסטינקט כאשר נחש מתקרב אליך מאוד הוא לברוח, הרי מדובר בגורם מאיים, או לחילופין להילחם בו. הדבר הכי חכם שצריך לעשות הוא פשוט לא לזוז (בהנחה שאין לך מיומנות של לוכד נחשים). אבל גם אם כבר הוכשת, האינסטינקט הוא מן הסתם לחפש עזרה ושוב לרוץ, וגם במקרה הזה ישנה הנחייה למעט בנועה ל מנת לא לאפשר לחומר הרעיל לזרום בגוף. גם התזה שנוקטת בגישה שמה שטעים לי - בריא (מהטבע) לא מדוייקת, ישנם פירות טעימים ורעילים.
אני כן חושבת שגמו שהגוף שלנו הוא מכונה מורכבת גם החשיבה לגביו לא יכולה להיות שחור לבן, אלא מורכבת מכל הגוונים.
אולי במקרה של העקיצה מישהו מצא שיש בזה משהו טוב, אבל ההגיון שעומד מאחורי זה לא עומד במבחן המציאות.