אה ושכחתי,

עם כל התשובות השאלה הזו מלווה אותי הרבה זמן....

אולי היא תמרור אזהרה שמזכיר לי שהזמן קצר ואני צריכה להזדרז כי עוד רגע קט ולא אהיה פה...

ואם אני שואלת כנראה שאני לא במקום הנכון

אצלי השאלה הזאת "מה אני עושה פה" נענית בשתי רמות:

ברמת העבודה הרוחנית - קרי לשבת מדיטציה- להתחבר למהותי הפנימית האמיתית המזוככת ביותר. לפגוש את הרוח שבקירבי שהיא אני. זוהי תחושה של שלווה ושלמות.

ברמת העבודה הארצית - להגשים את היכולת שלי [b]לפעול[/b] בעולם: במקרה שלי: לגדל את ילדי, להשפיע על העולם ועל הסובבים אותי.

ושתי הרמות האלו משתלבות האחת בשנייה ושתיהן נותנות לי תשובה, מבפנים ומבחוץ.

לפי מה שכתבת עד עכשיו את שואלת לשני הכיוונים האלו- הלא כן?

"הבל הבלים הכל הבל". (קהלת בהתחלה)
"שהכל ברא לכבודו" (שבע ברכות המכונות גם ברכות נישואים)

לאחת ,

אפשר מצד אחד לקחת זמן ולהתבונן פנימה , לראות מה עולה , אילו רצונות , כמיהות , חלומות עתיקים שמידפקים על הדלת כרגע שרוצים לצאת ,
וגם להכיר את הפחדים , אילו מחשבות מונעות את ההתקדמות , מחלישות את הרצון , אילו זכרונות מהעבר , חוויות מכאיבות שלימדו אותך שכדאי להגביל את עצמך ולא לפרוש כנפיים .
לגבי ההתבוננות והעיבוד של מה שעולה, ממליצה להיעזר בפרחי באך .
ומצד שני , אפשר להתחיל לפעול ,
ובעיקר להסכים לנסות ולטעות !!!!!!!!!!!!! להתנסות ולראות שזה זה , שזה לא זה .
לא נורא לטעות , עד שמגלים מה מדבר אליך במדוייק.

[u]אבל מה המטרה של הכל? אני אמות ואז מה? חייתי בשביל לעבוד ללמוד לרקוד ועוד כל מיני חלקים מפורדים, מה הסך הכל?[/u]

בשביל להשפיע, להשאיר חותם אישי ואנושי, בשביל להינות ממה שיש ואחרים יהנו מה שנשאיר.

בשביל לתקן מה שלא הספקנו מהגלגול הקודם, ובשביל שנשאיר מה לתקן בגלגול הבא.

כל הפתרונות, גם התחלת עבודה מטרתם להעביר את הזמן, שלא נשים לב אליו
כמובן שזה נחמד, פתאום יומולדת שלושים , רבע מהחיים ( 120 לא? )

אבל מה המטרה של הכל? אני אמות ואז מה? חייתי בשביל לעבוד ללמוד לרקוד ועוד כל מיני חלקים מפורדים, מה הסך הכל? שאוכל להגיד שהקושי והכיף היו שוים.

היו שוים למה?

התשובה נמצאת בתוכי, אני עוד בדרך אליה.

מקוה שאגיע. לפני 120

מאמינה בשפע-בדיוק!!
גם אני רוצה להאמין בשפע! יש בי משהו שמאד רוצה את האתגר, ואני רוצה לקדם את הצד הזה בי ולא לתת לחששות לנהל אותי! יש לך רעיון איך?

הי רוני- כפי שכתבתי, אני מתנדבת וגם הולכת לחוגים. ואני אשמח לקבל כסף עבור עבודתי, פשוט לא כתבתי את זה . אולי לא הבהרתי:התנדבתי הרבה עד כה, אני רוצה להתחיל לקבל כסף עבור העבודה שלי.
אני רוצה לדבר פה על הצד הרוחני של זה. לעבור לעבודה, למצוא עבודה. על הפחדים שחוסמים ואיך מתגברים עליהם.

יקירתי, גם אני חושבת שמשהו בתוכך אומר לך למצוא עבודה.
אם כסף לא נחוץ לך במיוחד, תתחילי בחצי משרה.
ומה לגבי דברים אחרים כמו: התנדבות, חוג, מפגשים וסדנאות, מעגלי נשים.
אולי משהו שאף פעם לא חשבת שתנסי?

אולי משהו אומנותי (ציור אינטואיטיבי, אומנות שימושית, קרמיקה, ריקוד, כתיבה יוצרת), מביא לנפש המון.
מעגלי נשים הוא דבר רחב, יש בהרבה מאוד ערים וישובים, יש בנושאים מסויימים כמו: מיסטיקה, אמהות, נשיות ויש כלליים (גם דרך מתנ"סים).
אם את בכיוון התנדבות, אז ההתנדבות לא רק מביאה תועלת לזולת אלא תורמת גם למתנדב. זה תחום רחב מאוד.

זה נשמע שאת מרגישה שיש איזה אתגר נוסף שמחכה לך כדי לעניין אותך ולהוסיף לך בחיים , ואת איכשהו חוששת/ דוחה/ מהססת לראות מהו ,
אבל בכל זאת הרגשת שהפעם ילד זה לא מה שימלא את העיניין
לא בהכרח זה עבודה , אבל את מרגישה שמשהו שיחייב אותך לעוד פעילות , לעוד התמודדות , לעוד ביטוי של צדדים אחרים מאילו שבאים לידי ביטוי באמהות שלך .

תודה איילת
אולי אני קצת אבהיר
זה לא בלוג
מצידי שכל אחד יבוא לפה ויאמר אם יש או אין טעם לחייו ומדוע ומה הוא עושה בנידון.

אני גם חושבת שילדים לא באו לפתור את הבעיו ת שלי, אבל שהם קטנים זה נראה כאילו כן.

הבעיה-אני לא מתענגת על עייפות, אין לי חשק. לא מעניין אותי כמעט כלום. אני ישנה ולא מרגישה רעננה אחרי שינה. אני לא חושבת שאני חולה, רק לא מוצאת את האנרגיה.

חלומות?לא יודעת מם. יש לי מחשבה שאם אני אעבוד אני ארגיש טוב יותר כי בתקופות שעבדתי-פרחתי. גם בתקופות שהילדים היו קטנים והעסיקו אותי ללא הרף. אז פתאום מגיע לי החשק לעוד דברים.

תודה לכולם, אני נשמעת קצרה, גנבתי פה איזה רגע על המחשב

קוסמת - תודה שחלקת איתנו,זה מקסים בעיני.

[u]בעלי אמר:"עזבי, בואי נעשה עוד ילד" כמעט התפתתי, הייתי ככה קרובה, ואז החלטתי שזה לא הפיתרון. לא הפעם.[/u]
אני לא מכירה אותך, ובכל זאת , אני שמחה שהחלטת ככה.

אני חושבת ,שזה לא נכון ,שילדים נולדים כדי למלא חלל של בילבול /שיעמום /אי שקט /כל תחושה שלילית אצל ההורים או חלק מהם.

לפעמים כשיושבים בשקט,בשלווה ,כששמים לב למה שקורה סביבנו,שכמתבוננים הרבה ומקשיבים הרבה ,גם פנימה וגם החוצה ,פתאום זה בא.

אם את עיפה , אולי זה בגלל ששנים של טיפול באחרים תובעות את שלהן.אני באמת מקווה שזה לא שאת חולה.

עייפות-אני לא חושבת שצריך להלחם בזה.ההפך,אפשר להתענג על זה.
הנה הילדים כבר קצת גדלו,לא מפריעים לך לישון בלילה(מקווה),אף אחד לא ימות מזה שלא תקנחי לו את האף והם כבר יודעים לקחת לעצמם משהו לארוחת בוקר.

אומנם כל מה שקיים בחברה שלנו זה :לקום מוקדם בבוקר זה בריא,תעשה את זה בשביל עצמך,בשביל המשפחה,אתה חייב לשפוך הרבה זעה..
אז אולי , אחרי כמה שנים של עבדות, קשה להכניס דיסק חדש לקומפיוטר.

לכי לישון מוקדם, קומי מאוחר,תדמיני לך שאת בצימר,בבית הבראה,תחשבי מה את רוצה לארוחת בוקר.
במקום הספורט שאת עושה כי צריך,לכי על משהו שחלמת לעשות ואף פעם לא הזדמן לך.
מה דעתך?

תודה על האיחולים לימים טובים
הבדיקות , ככל שיש בדיקות הן תקינות
היה לי מאד קל אם זה היה פשוט בגוף הפיזי שלי

לא רוצה להשבית את שמחת הגיגי החיים ומשמעותם, אבל לפי התאור שלך אולי את צריכה להתחיל בבדיקת דם לודא שהגוף הגשמי שלך לא חסר דבר דוגמת ברזל או b12, חוסר שעשוי להתבטא בעייפות, דכדוך, בלבול ועוד...
וחוץ מזה לפעמים להתמסר להתבוננות בחוץ- בזריחה, בעצים, בהרים, בשקיעה, יכול להזכיר לנו למה אנחנו כאן
מאחלת לך ימים טובים

מה אני רוצה?!
מה המתנות שלי
מה משמח אותי
נותן לי תחושת ערך ושופע מתוכי בקלות
אולי אפילו בלי מודעות
מה משמעותי לי
מה פותח את ליבי

תמשיכו כולכן. טוב לי לקרוא לא יודעת אם יש לי מה לומר, רוצה לשמוע.
מה אני רוצה?
אני מרגישה שעבור עצמי זה נכון למצוא עבודה, אבל אני כל כך לא רגילה לעשות משהו עבור עצמי.
נעליים קשה לי לקנות, אז עבודה?
במקום זה אני קמה בבוקר עייפה. הולכת לישון מוקדם וקמה עייפה, כי בשביל מה לקום? בא לי עבודה כדי שתהיה לי סיבה לקום
בעלי אמר:"עזבי, בואי נעשה עוד ילד" כמעט התפתתי, הייתי ככה קרובה, ואז החלטתי שזה לא הפיתרון. לא הפעם.

[u]התחלת ללמוד קבלה? או שמא נדמה לי.[/u]
לא. זה לא קבלה. אבל סביר שכל התורות המשמעותיות מדברות על אותו דבר...

את במקום טוב עכשיו את יכולה פשוט להינות אין ממש לאן לרוץ פשוט לשמוח על מה שיש.. ובחיים תמיד באות הפתעות אז לדעת לשמור על מה שיש ולהתמודד עם ה"הפתעות" שמגיעות... זו עבודה לא קלה אך כייפית.

...בשביל כל הדברים שעוד לא עשינו.... בשביל כל החלומות שעוד לא הגשמנו... ואם אין כאלה זה רק אומר ששכחנו וצריך להיזכר... (())

[u]המורה שלי אומר שאנחנו כאן[/u]
התחלת ללמוד קבלה? או שמא נדמה לי.
זה גם מה שאומרת הקבלה. עד שלא נפתר מהאגו לא נמשיך הלאה (לא שאני יודעת מה ההמשך :-) ) ונמשיך לסבול בצורות שונות.

הסבר דתי - לא בא בחשבון??

אבל הבלוג
הזה הוא של אחת
השאלה אם זה מדבר אליך,אחת,(-:
לי היה נראה יותר רלוונטי
ההתעסקות בעניין ההגדרה העצמית והנבדלות
מול מלוי תפקידים בסביבה עד כדי תשישות

כן
את חושבת שזו טעות?
התחושה הזו האלוהית
לי זה נראה הכרחי
לא שאנחנו אלהים
אבל שאלוהים הוא אנחנו
שהוא מופיע באמצעותנו
ובנו בריבוי ויחוד של כל אחד
וכל יצור

וכך כשאדם פוגש אדם אלהים פוגש את עצמו

המורה שלי אומר שאנחנו כאן
כי רצינו להרגיש שאנחנו אלוהים.
התקנאנו בעוצמתו ולכן הגענו לכאן מנופחי אגו וחשיבות
בטוחים שהכל סובב סביבנו וכל פעם שלא כך אנחנו סובלים.
עד שננקה את כל האגו שלנו ונחזור ליחסי אהבה עם אלוהים, נמשיך לחזור לכאן בגוף אדם.
מדבר אליך? להמשיך?
@}

עצם או גוף זו גם מערכת סגורה
אולי אם תראי את הנפרדות שלך בעולם
ואת זכותך לנפרדות כזו במקביל לעשיה הרבה למען הםביבה
_אני מרגישה שאני קיימת רק למען הנקיון והילדים
לא מוצאת את הסיבה להתקיים למען עצמי_

מה אני רוצה?

טוב
אני הולכת להתקלח

עצם, עצמי,עצמה,עצום
בעצם בעצמי בעצמה

כלומר
גוף נפש רוח נשמה
בגופי בנפשי ברוחי בנשמתי

בעצם

בעצם

איזוה יופי של בלוג

למה אנחנו כאן בעצם ?

מה דעתך לברר באמת ולאורך כל חייך את השאלה הזאת?

בשבילי זאת שאלה שמתגוררת בחיי מאז ומעולם

לא רוצה תשובה אחת
רוצה שהשאלה תמשיך ללוות אותי עד יום מותי

כמו בשיר של אריק איינשטיין
צריך וצריך ומרב שהצטרכתי כבר שכחתי מה אני רוצה

היה כאן גריין שהופיע:

מה אני רוצה?

זהו שאני עוזרת לסביבה(לא רוצה לפרט כאן כדי שלא יזהו)
אני מרגישה שאני קיימת רק למען הנקיון והילדים
לא מוצאת את הסיבה להתקיים למען עצמי
לאחרונה מרגישה יותר מדי שאין לי קיום, שהילדים מסתדרים בלעדי . אני מאד רוצה לצאת לעבוד
מישהו יכול לעזור לי ברמה הרוחנית?
הלכתי שלוש שנים לטיפול בנושא והמטפלת אמרה שכנראה אני לא רוצה מספיק.
אני רוצה, אני קצת מפחדת
רוצה מאד לעבוד
אני עושה ספורט[b]כי צריך[/b]
זהו\ אני מרגישה שאני עושה דברים רק לפי מה שצריך

מסיבה לא ידוע ממש.
העולם הזה הוא יפה,הוא כדור כחול-ירוק-חום וגם לבן בקצוות.
יש חיות בר,פרחים,כל מני מקומות יפים .
מנקודת מבט אחרת: היצורים החיים נזרקים לפה כדי לסבול מרעב,כאב,השפלה ודאגה.
מדי פעם יש הקלה,מדי פעם יש החמרה.יש כאלה שסובלים מאוד ,יש כאלה שסובלים ממש קצת,יחסית,וכותבים על זה הרבה..

אף אחד שחושב שהוא שפוי לא רוצה לרדת מהרכבת,לפני שיבעטו אותו,
כבר שכחו את הבעיטה שהביאה אותם לרכבת.

יש פה יותר מדי מאיתנו,אין שום ספק.
אנחנו מתחככים יותר מדי,מסבים כאב אחד לשני.

הבאתי ילדים לעולם,עכשיו אני צריכה לדאוג ,לשמור עליהם ועל עצמי(שלא אשתגע בדרך).אחר כך אני צריכה לדאוג במעגלים יותר רחבים למצב יותר טוב.
בעולם הזה תמיד יש צורך נואש באהבה ותשומת לב.בחוכמה ,בעשיה באומץ.

היום גם אני חשבתי : 'בשביל מה כל זה?',לא מדווחת על שיפור כל שהוא בהרגשתי ,זה די מרעיל,הרגשתי זומבי.אני חושבת שאני זקוקה למנוחה כשזה מופיע,צריכה מנוחה מעצמי, ללכת לישון מוקדם,לעשות ספורט וניקיון ולפגוש חברות .

_אני בת שלושים ואמא.
הנה, התחתנתי, ילדתי, עבדתי קצת.
למה אני כאן? מה עכשיו לעשות?
כאילו הגשמתי את כל המשימות שהייתי צריכה ועכשיו לא בטוחה.
מה עושים?_

האם זה דף בלוג?

התשובה בגוף השאלה:
בת התחתנתי ילדתי - יש לך משפחה, הורים, בן זוג, ילדה, את רק בת שלושים יש לכם עוד כברת דרך משמעותית לעבור יחד.

בנוסף - מה הכישרון? במה את יכולה להשפיע טוב על הסביבה?

[u]ואולי גם סתם הולכים לחוג לקרמיקה[/u]
ה בדיוק מה שעשיתי בתקופה שהרגשתי ככה.....

לומדים, גדלים, מתפתחים, יוצרים דברים חדשים, מתקנים ישנים, מגדילים את הידע בעולם...
מפזרים טוב מסביב, עוזרים, מנחמים, מחבקים.
אוהבים עוד אנשים, מפתחים חברויות עמוקות, משקיעים במערכות יחסים קיימות.
מגדלים ילדים מאושריםמינקות לבגרות (זאת משימה שלא ניגמרת לעולם...הבת שלי שאלה אותי השבוע אם גם שהיא תהיה אמא אני עדיין יהיה אמא שלה).

ואולי גם סתם הולכים לחוג לקרמיקה :-)

אני בת שלושים ואמא.
הנה, התחתנתי, ילדתי, עבדתי קצת.
למה אני כאן? מה עכשיו לעשות?
כאילו הגשמתי את כל המשימות שהייתי צריכה ועכשיו לא בטוחה.
מה עושים?