על ידי רחל_ברמן* » 28 נובמבר 2006, 15:41
ממה שאני הבנתי, (לפי מה שהורים שאני מכירה במלבורן חקרו וביררו ודרשו) ילד יכול ללמוד שתי שפות בו זמנית, אם ההורים דבקים בעיקרון של "הורה אחד - שפה אחת". כלומר שהורה אחד ידבר רק עברית והשני רק אנגלית (נניח). אם ההורה מערבב את שתי השפות, לילד בשלב רכישת השפה קשה להבחין ביניהן והוא עלול ליצור מין ערבוב טוטאלי ביניהן, ולא ירכוש לא את זו ולא את זו.
הדיון אמנם ישן, אבל בכל זאת:
אני עסוקה במחקר אישי לגבי ריבוי שפות אצל ילדים, ומה שהכי מפתיע זה מיעוט המחקרים הרציניים בעניין. נהוג להמליץ על "אדם אחד שפה אחת" (וכך אני גדלתי - הורי דברו איתנו אנגלית ועברית למדנו מחוץ לבית, למרות שהעברית של אימי היתה יותר טובה מהאנגלית שלה). אבל אם מסתכלים על תרבויות בהן כולם גדלים דו-שפתיים, בדרך כלל כשיש שפה "רשמית" ושפה "יומיומית", ברור גם שלילדים אין בעיה ללמוד שפות לפי סיטואציה. הבעיה היא כמובן ליישם את זה כשיש שפה דומיננטית באיזור ושפת מיעוט שמדברים רק בבית, כי אז יש ילדים שפשוט יוותרו על שפת המיעוט אם ההורה לא יתעקש לדבר רק בה.
וכמובן, כשקוראים סיפורים אישיים נהיה ברור שכל ילד שונה, ויש ילדים שיקלטו כל שפה באיזור בקלות וכאלה שפשוט יסרבו לדבר בשפה מסוימת (ואני מניחה שלעתים קרובות יש לזה סיבות רגשיות שקשורות במי משתמש בשפה). ויש ילדים שזורמים עם הורים שמערבבים שפות וכאלה שמקפידים מאד על ההפרדה (אחי הקטן למשל, שמאוד לא מצא חן בעיניו כשאנשים ניסו לדבר איתו את השפה הלא-"שלהם").
כרגע התוכנית אצלנו היא שאני אדבר עם ילדינו עברית, אישי ידבר אתם אנגלית, ובחוץ הם ילמדו הולנדית. זה נשמע הרבה, אבל יש לא מעט משפחות עם סידורים דומים (ולעיתים קרובות עם ארבע שפות - כשביניהם מדברים ההורים שפה רביעית) ולילדים בד"כ אין עם זה שום בעיה, כל עוד ההפרדות ברורות. אבל אי אפשר לדעת עד שלא נתחיל במשפחה הספציפית שלנו.
[u]ממה שאני הבנתי, (לפי מה שהורים שאני מכירה במלבורן חקרו וביררו ודרשו) ילד יכול ללמוד שתי שפות בו זמנית, אם ההורים דבקים בעיקרון של "הורה אחד - שפה אחת". כלומר שהורה אחד ידבר רק עברית והשני רק אנגלית (נניח). אם ההורה מערבב את שתי השפות, לילד בשלב רכישת השפה קשה להבחין ביניהן והוא עלול ליצור מין ערבוב טוטאלי ביניהן, ולא ירכוש לא את זו ולא את זו.[/u]
הדיון אמנם ישן, אבל בכל זאת:
אני עסוקה במחקר אישי לגבי ריבוי שפות אצל ילדים, ומה שהכי מפתיע זה מיעוט המחקרים הרציניים בעניין. נהוג להמליץ על "אדם אחד שפה אחת" (וכך אני גדלתי - הורי דברו איתנו אנגלית ועברית למדנו מחוץ לבית, למרות שהעברית של אימי היתה יותר טובה מהאנגלית שלה). אבל אם מסתכלים על תרבויות בהן כולם גדלים דו-שפתיים, בדרך כלל כשיש שפה "רשמית" ושפה "יומיומית", ברור גם שלילדים אין בעיה ללמוד שפות לפי סיטואציה. הבעיה היא כמובן ליישם את זה כשיש שפה דומיננטית באיזור ושפת מיעוט שמדברים רק בבית, כי אז יש ילדים שפשוט יוותרו על שפת המיעוט אם ההורה לא יתעקש לדבר רק בה.
וכמובן, כשקוראים סיפורים אישיים נהיה ברור שכל ילד שונה, ויש ילדים שיקלטו כל שפה באיזור בקלות וכאלה שפשוט יסרבו לדבר בשפה מסוימת (ואני מניחה שלעתים קרובות יש לזה סיבות רגשיות שקשורות במי משתמש בשפה). ויש ילדים שזורמים עם הורים שמערבבים שפות וכאלה שמקפידים מאד על ההפרדה (אחי הקטן למשל, שמאוד לא מצא חן בעיניו כשאנשים ניסו לדבר איתו את השפה הלא-"שלהם").
כרגע התוכנית אצלנו היא שאני אדבר עם ילדינו עברית, אישי ידבר אתם אנגלית, ובחוץ הם ילמדו הולנדית. זה נשמע הרבה, אבל יש לא מעט משפחות עם סידורים דומים (ולעיתים קרובות עם ארבע שפות - כשביניהם מדברים ההורים שפה רביעית) ולילדים בד"כ אין עם זה שום בעיה, כל עוד ההפרדות ברורות. אבל אי אפשר לדעת עד שלא נתחיל במשפחה הספציפית שלנו.