מאמר מעניין: [url=http://www.newsweek.com/2010/07/12/forget-brainstorming.html]תשכחו מסיעור מוחות[/url] וכל מה שאמרו לכם על יצירתיות.
כשבודקים מה באמת עוזר, מסתבר שסיעור מוחות ודברים דומים לא משפיעים לטובה. דברים שכן עוזרים:
[list]
[*] פעילות גופנית
[*] הפסקה
[*] פחות טלוויזיה
[*] הכרות עם תרבויות שונות
[/list]

[url=http://www.notes.co.il/greengross/32428.asp]האם אפשר להתנות יצירתיות[/url]

להיות יצירתי כהורה ואז הילד יונק את זה 'בלית ברירה'

רוצה להחיות את הדף.

אהבתי את מה שכתבת , אני באמת מרגישה שהיצירתיות באה מתוך העיסוקים הרבים שלי כאם כאישה כרעיה

הי חולם:
זהו, שאני מחפש את היצירתיות הממוקדת.
יצירתיות התלויה באילוצים (זמן, תקציב, משאבים).
בעצם, הנשים הם מודל טוב (לפחות יותר טוב מהגברים) להציג את התיזה שהמטלה היא בגדר הסביר.
נשים, גם קרייריסטיות, גם עקרות בית, גם אמהות וגם בנות זוג. כל הזמן, כל יום 24/7/52 (24 שעות, 7 ימים בשבוע, 52 שבועות בשנה).
כל זאת, תחת אילוצי זמן ותקציב בלתי אפשריים !!! (לפחות לדעתי).
לכן, הן [b]חייבות[/b] להיות יצירתיות - [b]כל הזמן[/b].
למעשה, הן כל כך שקועות בכך, שהן אפילו הפסיקו לשים לב שהן כאלה (בזבוז זמן מבחינתם... :-) ).
לכן, מעט ענווה מאיתנו, הגברים, לא תזיק :-)

[po]ב דחילו[/po]:

[u]ויש הרבה יצירתיות בפתרון של בעיה 'ישנה' תחת אילוצים, תמיד יש אילוצים[/u]
|Y|

[u]למד את האנשים להיות באמת באופן טבעי, גם אם זה אומר מפוחדים, חסרי רעיונות, גדושי פנטזיות מניות, מלאי מהמורות. תן להם להיות במקום שבו הם בדיוק מה שהם[/u] :-D
שים לב שיש ברומנטיות בדברים שלך. יצירתיות לא חייבת להיות out of nothing ויש הרבה יצירתיות בפתרון של בעיה 'ישנה' תחת אילוצים, תמיד יש אילוצים. כדאי מאוד שהיצירה לא תהיה משעממת, אל מה רע בחיים משעממים?

אוי, מתחיל ארץ נהדרת!

בעצם כל האנשים יצרתיים, כיוון שהם יוצרים די הרבה- חיים, שירים, מכונות, רעיונות. אתה רוצה לדעת איך לגרום לאנשים להיות יצרתיים בכיוון מסוים, פתרון בעיות לצורך העניין. אבל הנה, כבר צימצמת להם את היצרתיות ודחסת אותה לאפיק צר. אולי דווקא הנוכחות של אדם שאינו יודע לפתור בעיות ומציג פתרונות לא יעילים, היא דווקא זו שתוביל אותם לפתרון יצרתי.
ובכלל למה לרצות שאנשים יהיו יצרתיים בכיוון מסוים? אנחנו חיים בחברה שמעודד האחדה של תכונות שנחשבות בעיניה איכותיות. כדאי להיות יצירתי, פעלתן, אסרטיבי, נוח לבריות, בעל שנים לבנות, גוף משולש וטעם משובח. ההאחדה הזו, לא רק שלא יצרתית, היא משעממת נורא. אנשים בכל העולם מכים את עצמם על שהם אינם יצרתיים, אינם דעתנים, ולא ממש תואמים את המודלים המבוקשים. כמו שבטח גם אנשי הבאופן טבעי מכים את עצמם ברגעים שבהם הם מגלים שאין להם סבלנות לילדים, בא להם לעלות את המנשא בלהבות, לעשן כמו קטר וללון רק במלונות חמישה כוכבים, בעיקר אם "באופן טבעי", אומר אוהל שורץ יתושים בסוואנה.
למד את האנשים להיות באמת באופן טבעי, גם אם זה אומר מפוחדים, חסרי רעיונות, גדושי פנטזיות מניות, מלאי מהמורות. תן להם להיות במקום שבו הם בדיוק מה שהם, יחודיים על כל מה שנחשב כמעלות ומגרעות, יש סיכוי שבמקום הזה, תיווצר יצרתיות שהיא יחודית.
אלוהים, לפעמים אני כל כך גאון שבא לי לתת לעצמי נשיקה. וכן לפעמים אני שחצן שעולה לגבהים ולפעמים אני נמלה, מהזן העצלני, שיורדת לנמוכים. כזה אני, אין טעם להכחיש.

יונת: תודה :-) |Y|

תמיר, הנה משהו בדיוק בשבילך: [url=http://www.fastcompany.com/magazine/89/creativity.html]The 6 Myths Of Creativity[/url]

[po]א ברגר[/po]
_יש לי ויכוח מתמשך עם מספר מהנדסים, חלקם ותיקים ומנוסים, הטוענים בלהט ש "או שיש לך את זה, או שאין לך את זה"
ותיקים ומנוסים זו התשובה לויכוח שלך
הם צודקים ! למה ? אני לא יודע אבל זה פשוט ככה וחבל לנסות להוכיח אחרת._
ב [b]בעיה[/b] היא, שיש אחרים, ותיקים ומנוסים לא פחות, שטוענים את ההפך... ;-)
אולי כולם צודקים? :-)
תודה על המתנה |Y|

_היה מי שאמר ש"גאונות היא 99% עבודה קשה ו-1% מזל..."
אדיסון אמר שיכולת המצאה זה 1% השראה ו-99% הזעה...
(באנגלית זה נשמע יותר טוב)_
אה... שכחתי לציין - זו היא פרפראזה שלי ;-) על דברי תומס אלבה :-)

[u][po]תמיר בוסתנאי[/po][/u] תרשה לי בבקשה לתת לך מתנה.
תעשה עם זה כרצונך.

[u]יש לי ויכוח מתמשך עם מספר מהנדסים, חלקם ותיקים ומנוסים, הטוענים בלהט ש "או שיש לך את זה, או שאין לך את זה"[/u]
ותיקים ומנוסים זו התשובה לויכוח שלך
הם צודקים ! למה ? אני לא יודע אבל זה פשוט ככה וחבל לנסות להוכיח אחרת.
[u]אני מסכים ומחפש דרכים כאלה[/u]
קיצור דרך ? תקשיב לזקנים בעיקר אלו מהיציע.
[u]פחות שינון ויותר חקירת קשרים בין תחומים.[/u]
תקשיב גם ל [po]ב דחילו[/po]_
ותבוא עליך הברכה .
[b]ותיקים ומנוסים[/b] אך לא מהפירמה שלך כי היצירתיות שלהם כבר מזמן נגמרה
למעט איך להעביר את הזמן בתענוגות וצחוקים על חשבונך.
חפש אותם מתחום אחר.
בהצלחה.

אתם יודעים למה המדען סטיבן הוקינס נחשב למאוד מאוד חכם?
זה בגלל שיש לו המון זמן פנוי ללמוד והוא ממילא לא יכול לעשות דברים אחרים.

[po]סמדר נ[/po] בבקשה תתעוררי כבר
אני רוצה ללכת לבית דפוס בשביל לחתום חוזים עם כמה בתי ספר .

בעצם אולי אשלח את זה בג'יי דייט לכמה פיגורות.
[b]זה יצירתי[/b] :-)

אולי מה שאני מדבר עליו זה למעשה זה שעל מנת לייצר סביבה יצירתית צריך להפתח. לשבור או לרכך מחסומים. עולה בדעתי ג'ון הולט [po]בלמידה מתמדת[/po], בתחילת הספר הוא מדבר על כך שילדים זקוקים למגע אוהד וחם כדי להרגיש בטוחים בתחילת תהליך למידת קריאה.
אולי גם מבוגרים צריכים נגיעה אוהדת כדי להוציא מעצמם יצירתיות? ולכן יציאה משחררת מהמסגרת תוכל לעזור בכך.

ביום חמישי, לאחר כשבועיים של עבודה אני אמור ביחד עם צוות קטן להציג פתרונות 'קריאטיביים' לבעיה של לקוח.
החשיבה היצרתית ביותר היתה בתנאים החופשיים ביותר, כמו הליכה ברחובות, שתיית קפה ושיחה על דברים אחרים לחלוטין בבית קפה ועוד.
ניתוק מסביבה לפעמים מאפשר חופש וחופש יכול לפעמים לשחרר את הטוסיק (ואת המוח). כשישבנו במשרד בעיקר היינו עסוקים בלדבר על הבעיה ופחות בלמצוא לה פתרונות.

[u]היה מי שאמר ש"גאונות היא 99% עבודה קשה ו-1% מזל..."[/u]
אדיסון אמר שיכולת המצאה זה 1% השראה ו-99% הזעה...
(באנגלית זה נשמע יותר טוב)

[po]פלוני אלמונית[/po]:
[u]איבדתי את היצירתיות שלי[/u]
נשמע נורא! אבל, יש לי [b]תחושה[/b] שאתה יכול לחזור ו [b]למצא[/b] אותה...
היה מי שאמר ש"גאונות היא 99% עבודה קשה ו-1% מזל..." :-)
נראה לי שאתה הייית "ממוזל במיוחד" ואולי "נגמר לך המזל" ? :-)
גם להשתמש בפתרונות מדף על מנת לפתור בעיות, יכולה להיות פעילות יצירתית.
יצירתיות לשמה, לא משרתת כל מטרה (אולי חוץ מאשר את ה"אגו" של היוצר).
אני מחפש דרכים "להמריץ" פעילות יצירתית מוכוונת מטרה בכלל, ומטרות הנדסיות בפרט.

[u]ויש גם דרכים להגביר יצירתיות של צוות ולא רק של יחיד. תקשורת חופשית והמנעות ממשחקי אגו עוזרים מאוד.[/u]
אני מסכים ומחפש דרכים כאלה :-)

ה [b]תחושה[/b] שאני מקבל ממך היא של [b]חסימה[/b]. אולי יש שיעור שאתה אמור ללמוד ממנה. וכשתלמד אותו, תיפתח ה [b]חסימה[/b]?

פרקטלי וכאוטי לא סותרים, אבל זה לא אותו דבר.

הדיון פה מעניין אותי אישית כי איבדתי את היצירתיות שלי, ואגב, אף פעם לא הגדרתי עצמי כ"יצירתי", אבל לפי הגדרות של תמיר, אני קוסם (הייתי קוסם) לפחות מבחינת יחס הסביבה אלי.
יש הבחנה ברורה לדעתי בין יצירתיות כיצירת דבר חדש, ובין אינטיליגנציה כיכולת לפתור בעיות. הדוגמה של [u]רשום/רשמי כל מה שעולה על דעתך שניתן לעשות באמצעות מהדק נייר (אטב) - בתוך 60 שניות...[/u] יכולה להתאיםץ נראה לי שאוכל לרשום הרבה כאלה, אבל כולם דברים שעשיתי או ראיתי קודם. נגה אלון אמר פעם באיזה קורס לגבי שיעורי הבית שאחת השאלות מאוד קשה, ויהיה קשה לפתור אותה אם לא לקחת קורס קודם. או תחפש בספרים. או תהיה גאון ... וחשוב מאוד לחפש בספרים, ולקחת קורסים דומים, ולהיות גאונים (עד כאן נגה). זה נראה לי נכון. אפשר לפתור בעיות בהרבה שיטות, ואחת מהן היא להיות בעל נסיון, ואחרת היא להיות גאון, ואחרת היא להיות עקשן.

איך לייצר קוסמים? לא ברור, אבל תמיר טוען שיש מהם בשפע, ועובדה היא שבכל מקום שהגעתי אליו היו כאלה, גם בצוותים קטנים של חברות קיקיוניות. התוצאה לא תמיד היתה טובה שכן היתה להם (לנו) נטייה להחליק דברים, לפתור "ביצירתיות" במקום לקחת פתרון מדף...

איך קוסמים עובדים? השיטה האישית שלי היתה להסתכל על הבעיה, לפתור אותה בחצי שעה, ולבלות את שאר השבוע בלהסביר לאחרים מה אני רוצה, ולשכנע אותם שזה טוב. הבעיה העיקרית היא שהפתרון תמיד ברור כשמש ואין להבין למה אחרים לא מבינים ולמה הטרידו אותי בזה מלכתחילה. בעיות קשות הצריכו חשיבה במשך יום שלם, ייאוש מחוסר היכולת לפתור, ולקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. היאוש הכרחי בקטע הזה.

אבל זה כבר לא עובד לי.

בורות אינה גורם ליצירתיות, אלא להפך (אלא אם כן אתה גאון מסדר גודל גלקטי)

עשו פעם מחקר והתברר שסיפוק בעבודה לא משפיע כלל על תפוקה (לא זוכר אם זה היה בענף יצירתי במיוחד)

ויש גם דרכים להגביר יצירתיות של צוות ולא רק של יחיד. תקשורת חופשית והמנעות ממשחקי אגו עוזרים מאוד.

עש"ל:
[u]אסיר מותר. עבד אסור.[/u]
את מוכנה להרחיב? מזאתומרת "אסיר מותר?!

[u]פרקטלי?! אולי כאוטי? (אגב, יש סתירה בינהם?) כיאה לדף [po]ללמד יצירתיות[/po] בהנהלתו של ת"ב.[/u]
פרקטלי - השימוש כאן נעשה בהקשר של: "מסתעף יותר מדי". מכיון שיש פרקטלים שיכולים "להסתעף כרצונך".
כאוטי - אני [b]חושב[/b] שהכוונה של עש"ל היתה לרמוז לכך שבדף זה הדיונים "לא לגמרי סדורים...", יש להם נטייה להתבדר לכל מיני הסתעפויות צדדיות אקראיות \ לא ניתנות לחיזוי".
ובגלל שהמונח "הסתעפויות" מופיע בשני ה"מקומות" - נוצר ה [b]הקשר[/b] בין המונחים - שניהם [b]נשמעים טוב[/b] בדיונים ;-)
ןלעניין ה "סתירה בין המונחים" ממילא - מכיון שאלו שני מונחים מתחומים שונים (עם קשר בינהם) - הם לא סותרים.

תודה - יונת :-)

ראו גם: wiki:CreativityRunAmok

[u]פרקטלי?! אולי כאוטי?[/u]

סחה עליכם
תופס פוזה וחרד ממה שהדף הזה עוד יעשה

ת"ב ענה לי בדף הבית שלי אז אני מקוה שזה לא סודי מדי או מוכר מדי, בכל אופן נראה לי שעשויים להיות עוד כמה שירצו לדעת:
LOL = Laughing Out Loud
ובעברית: לא"ל.

ת"ב
[u]אה, אבל "אסיר תודה" - משמעו, עדיין, אסיר!!![/u]
אסיר מותר. עבד אסור.

[po]בועז חן[/po]
[u]הדיון הפך לפרקטלי מדי בשבילי[/u]
פרקטלי?! אולי כאוטי? (אגב, יש סתירה בינהם?) כיאה לדף [po]ללמד יצירתיות[/po] בהנהלתו של ת"ב.

תמיר, מה זה LOL, מתוך מקבץ האייקונים שהקדשת לי לפני ש <רצת ללהקת הג'אז שלך> ?

[po]בועז חן[/po]:
[u]אנחנו מגדירים "יצירתי" פתרון שאינו סטנדרטי, כלומר פתרון שאינו משתמש בכלים הידועים בדרך הידועה אלא יוצר מתודה חדשה[/u]
אני לא מגדיר יצירתיות בדרך זו. מבחינתי, גם זיהוי של בעיה כ- "Non-issue" והתנהגות בהתאם (תוך מתן מענה הולם לבעיה) היא פתרון קביל. גם פתרון [b]פשוט[/b] שמשתמש בעקרונות ידועים - יכול להיות יצירתי. יצירתיות בעזרת [b]כלים סטנדרטיים[/b] יכולה להתבטא גם ב [b]שילוב[/b] של כמה עקרונות או בדרך מסויימת בה משלבים בין הפונקציות השונות של המערכת - כך שהם יתמכו זה בזה - בצורה סינרגטית. בדרך כלל - כשרואים פתרון כזה, חשים את היופי וה [b]שלמות[/b] שבו - אבל, קשה [b]לשחזר[/b] ולהראות תכונות דומות במוצר [b]הבא[/b].
הייתי שמח למצא דרך [b]לייצר[/b] פתרונות סינרגטיים כאלה - בצורה סיסטמתית.

[u]לא נכון לקדש את היצירתיות כערך שאין בילתו, ושצריך לפעול בכל תחום ובכל רגע[/u]
|Y|

[u]כל מטודולוגיה לשיפור היצירתיות, אם תוטמע כהלכה בתהליכי העבודה, הופכת בהגדרה לתהליך סטנדרטי ולא יצירתי בעליל[/u]
כאן, אני לא מסכים. לדעתי, ניתן לפעול / לחשוב / להשתמש , כסטנדרט, בצורה / כלים שמעודדים יצירתיות
[hr]
עש"ל:
[u]זה הופך אותה נכונה להיום.[/u]
OK - אני מרים ידיים :-) > תמיר צריך להפנים שיש הגיון אותו הוא לא מבין... <
[hr]
[po]ב דחילו[/po]
[u]קשה להתיחס ליצירתיות כמשהו מנותק[/u]
|Y|
אך, ניתן להשתמש ביצירתיות ברבדים שונים ובנקודות שונות של התהליכים ההנדסיים. כל אחת מהדיסציפלינות המשולבות במוצר יכולה להיות יצירתית בפני עצמה. ה [b]אידיאל[/b] , מבחינתי הוא שה [b]שילוב[/b] בינהם (שידוע בשם, הנדסת המערכת), יהיה יצירתי ויגיע לאותם [b]פתרונות הוליסטיים[/b] כהגדרתך.

[u]בהנחה שמטרתנו בחיים היא לא רק ליצור כלים, אלא גם להשתמש בהם[/u] ובהנחה שאבי ההמצאה הוא הצורך, קשה להתיחס ליצירתיות כמשהו מנותק אלא כמיומנות של חשיבה מסתעפת שכדאי להפעיל, בעיקר בשלב התחלתי. בסוף הסיעור אני מניחה שהמהנדסים יאלצו להתאים את הרעיונות החדשניים למציאות ולאילוצים של הבעיה או המוצר. וישתמשו בחשיבה יותר ממוקדת. אולי בדרך ללימוד יצירתיות צריך להתאמן במעבר בין צורות חשיבה שונו. בכל הקשור לילדים אני חושבת שהמגמה היא לכוון למשימות הוליסטיות - ולראיה רחבה של בעיות ופחות להתמקד בזיסציפלינות מנותקות, פחות שינון ויותר חקירת קשרים בין תחומים.

_אבל זאת הגישה שאני מכירה כדומיננטית היום
והאם דומיננטיות הופכת אותה בהכרח ל נכונה ?_

זה הופך אותה נכונה להיום.

קראתי את "דרך האמן" ובהחלט הייתי שמה אותו בקטגוריית "ספר משנה חיים".
זה כמובן גרם לי חשק לפתוח קבוצות ללימוד הדרך.
טוב, כנראה שיש לי עוד הרבה עבודה עד שאזכה להגשים את כ-ל המשאלות...
[po]אבל מיכל גזית[/po]?_עשתה את זה!
מיכל, אם את עוד כאן, ספרי לנו בבקשה עוד קצת על הקבוצות שלך, ועל איך הגעת ללהקים אותן. נשמח להתבשם מחוויותיך!!!

הדיון הפך לפרקטלי מדי בשבילי (קשה לעקוב) אבל חשוב שנבחין בכשל הגדרתי מסוים - אנחנו מגדירים "יצירתי" פתרון שאינו סטנדרטי, כלומר פתרון שאינו משתמש בכלים הידועים בדרך הידועה אלא יוצר מתודה חדשה. ברור שמאותו רגע ואלך, כל מי שיעשה שימוש במתודה החדשה כבר אינו יצירתי.
בהנחה שמטרתנו בחיים היא לא רק ליצור כלים, אלא גם להשתמש בהם, לא נכון לקדש את היצירתיות כערך שאין בילתו, ושצריך לפעול בכל תחום ובכל רגע.

תחת אותה הבנה, כל מטודולוגיה לשיפור היצירתיות, אם תוטמע כהלכה בתהליכי העבודה, הופכת בהגדרה לתהליך סטנדרטי ולא יצירתי בעליל. אני לא מתכוון להמעיט בערך היצירתיות בפרדוקס הזה, אלא להסביר שמה שנראה לי חשוב הוא להמשיך להתקדם ולהשתפר בתחום העיסוק, ולהטמיע את השיפורים בתוך תהליך העבודה, ולאו דוקא לשפר יכולת גנרית ליצירתיות.

_למה זה נראה לך מכוון יותר לאסכולת רוני?
כי זה פתרון בעיות הנדסיות, ולא פיתוח מוצרים חדשים או יצירת פרסומות._

ההבדל הוא בתחום שבו הם מדגימים את השיטה, השיטה מתאימה לכל תחום.
בעצם, מן הסתם יש בעיסוק בתחום מסויים כדי לתת בשיטה ניואנסים וכלים ספציפיים המתאימים לתחום הזה ולא לכלל, אבל מכיוון שהדף דן בשאלה הכללית הייתי רואה בזה שתי דוגמאות לאותו עיקרון.

[u]מאוד מעניין אותי התחום הזה[/u]
[u]אני בעניין של קיצורי דרך[/u]
הממ.
שוין.
[u]אתה יכול להמליץ על ספר אחד שהוא הכי הכי[/u]
לא.
אם אתה רוצה לצמצם את רשימת הקריאה לספר אחד, אני מניח ש"יצירתיות רצינית" של דה בונו הוא מקום לא פחות טוב להתחיל בו מאשר כל אחד מהאחרים.

עש"ל
[u]זה פחות רחוק ממה שרוב האנשים חושבים.[/u]
אם נצא מנקודת הנחה ש"אחרית הימים" תגיע, מתי שהוא. הרי, ברור שהיא הולכת ומתקרבת... האין זאת? :-)

[u]מי שיקבל מהמעסיק שלו או מהמנהל שלו, את "דרך האמן בעבודה" יהיה כה אסיר תודה על המתנה הזאת שהוא יהפוך מיד לעובד מסור יותר, וכמובן בעל פתרונות יצירתיים יותר.[/u]
אה, אבל "אסיר תודה" - משמעו, עדיין, אסיר!!! ;-)
[hr]
[po]א ברגר[/po]
[u]אני בעניין של קיצורי דרך[/u]
אה, יש לי מספר ספרים "מעולים" על קיצורי דרך ואיך כדאי ליישמם בחיים - אלא שהם מאוד ארוכים ודורשים המון תרגול (חודשים ושנים) ... ;-) - סתאם...

[u]לאחרונה פגשתי די הרבה אנשים ונשים[/u]
למה כונתך - שנשים אינן אנשים?!
[hr]
עש"ל
[u]אלא בבחירה אישית[/u]
אחרית הימים קשורה בבחירה אישית? אולי כוונתך לבחירה של איזה שליט ללחוץ על ה"כפתור האדום הגדול" - ולהביא עלינו את הקץ?

[u]אחרת למה אנחנו משתדלות כל כך...)[/u]
לא יודע - אולי ה [b]כוונה[/b] נותנת [b]אמונה[/b] ... :-)

[u]אבל זאת הגישה שאני מכירה כדומיננטית היום[/u]
והאם [b]דומיננטיות[/b] הופכת אותה בהכרח ל [b]נכונה[/b] ?
האם הגישה של [b][po]באופן טבעי[/po][/b] דומיננטית?

[u]ומייחסת לכל אדם ייחוד אבסלוטי ופוטנציאל יצירתי אינסופי[/u]
אני נוטה להסכים עם הגישה הזאת :-)

[u]אבל לצערי לא מכירה את הדטרמיניזם ההסטורי שמוביל לאחרית הימים במהרה בימינו (אמן)[/u]
אין עסקינן בדטרמיניזם היסטורי, אלא בבחירה אישית. נו,.. ועכשו את כבר קצת מכירה.

[u]הדבר שגורם לחלק מהמעוותים לגמור בכלא ולחלקם בטקס הנובל או הגראמי הוא כנראה משהו שאנחנו לא יודעים לבודד...[/u]
לא רלוונטי לא לגאולה ולא ליצירה, אבל ככל הידוע לי, יודעים לבודד במידה מרובה.
ההבדלים הם בעיקר תרבותיים, סוציו-אקונומיים ואולי גם קצת גנטיים. (מנשא, הנקה, כבוד לילדים, דברים כאלו כנראה עושים את ההבדל, אחרת למה אנחנו משתדלות כל כך...)

[u]לא ממש למדתי פסיכולוגיה, אבל זה לא שם שמחשיבים את העבודה והיצירה כצורות לעידון יצרים אפלים ואגואים מעוותים?[/u]
גם אני לא ממש למדתי פסיכולוגיה, אבל מידע כללי, אני חושבת שזו אחת ההתנסחויות של פרויד שלא שרדה במלוא הדרה.
יונג הגדיר יצירה כאמצעי לביטוי, להתעלות ולתחושת אחדות, לשחרור ולהתפתחות. למיטב ידיעתי גישה זו הרבה יותר פופולארית בימינו. את מה שפרויד כינה "עיוות האגו",היום אומדים בחסכים של אהבה וסיפוק צרכים בהתפתחות המוקדמת. ומכיוון שאין אגו "מושלם", גם אין אגו "מעוות". יש אנשים פגועים יותר או פחות, אנשים שהאישיות שלהם מפותחת יותר או פחות, בקטגוריות שונות של התפתחות.
באותה מידה היצרים אינם נחשבים עוד אפלים באופן דטרמינסטי. הם פשוט יצרים. אך ככל שהם מודחקים יותר, הם אפלים יותר, ומזינים כיווץ וקומפולסיביות. ברגע שמכירים בהם, מאירים את אפלוליותם ומשתחרר יותר מקום בנפש לבחירות, למשחק וליצירה.
יצירה היא דרכם של אנשים מבוגרים להמשיך לשחק גם כשהם גדולים, ויש לזה אינספור ביטויים. יצירה יכולה להיות נוכחת כמעט בכל פעילות שלנו, כל עוד אנחנו פועלים במנואל במקום באוטומט, וככזו היא מבטאת בריאות ולא עיוות.

האמת שזה קצת מורכב, כי בהתפתחות האנושות יש המון קומבינציות להגדרות של בריאות/מחלה/יצירה וקשה לי להכליל הכל על רגל אחת. אבל זאת הגישה שאני מכירה כדומיננטית היום, גישה שגם מפחיתה מעט ממושג הגאונות, ומייחסת לכל אדם ייחוד אבסלוטי ופוטנציאל יצירתי אינסופי.

[u][po]אחד העם[/po]?[/u]
המון תודה.

יש לי רשימה מודפסת של 300 ספרים מומלצים, לאחרונה פגשתי די הרבה אנשים ונשים
שכולם קראו המון ספרים ולמדו בקורסים ועוסקים בהעברת סדנאות והרצאות.
אני בעניין של קיצורי דרך, אתה יכול להמליץ על ספר אחד שהוא הכי הכי (חוץ מהתנ"ך)

אני מאוד התרשמתי והושפעתי מהספר "אמת או חובה" משום מה הספר הזה לא מופיע ברשימות מומלצות.

[u]רבים מתייחסים לעבודה כאל הכרח קיומי, וכדי לפצות את עצמם על התחושה המודחקת של עבדות שהם חווים בעבודה - בערב מנגנים בלהקות רוק[/u] בתור נערת רוק אני רק מציינת שלהקה זו לפעמים גם עבודה... (תשאלי את בנזוגי)

וברצינות, זו לא בדיוק מגמה שמסתמנת. בחברות פשוטות יותר או בתקופות אחרות ההפרדה בין עבודה לפנאי היתה פחות מוחלטת. אני מסכימה אתך בענין השעבוד המודרני, אבל לצערי לא מכירה את הדטרמיניזם ההסטורי שמוביל לאחרית הימים במהרה בימינו (אמן). לא ממש למדתי פסיכולוגיה, אבל זה לא שם שמחשיבים את העבודה והיצירה כצורות לעידון יצרים אפלים ואגואים מעוותים? הדבר שגורם לחלק מהמעוותים לגמור בכלא ולחלקם בטקס הנובל או הגראמי הוא כנראה משהו שאנחנו לא יודעים לבודד...

[po]א ברגר[/po],

[u]מאוד מעניין אותי התחום הזה אשמח אם תוכל לפרט עוד.[/u]
המקורות העיקריים שמהם אני למדתי הם:
[list]
[*] ספרים של דה-בונו - בעיקר "אני צודק אתה טועה" ו"יצירתיות רצינית". יש לו עוד עשרות ספרים, אבל באיזשהו שלב הם מתחילים קצת לחזור על עצמם.
[*] קורס מורים לחשיבה לבתי ספר במכון ברנקו וייס.
[*] קורס מנחי חשיבה המצאתית שיטתית.
[*] קריאת כל המאמרים שמצאתי על חשיבה המצאתית שיטתית בעברית, וחלקים מהספרים - גם של SIT וגם של צ'רנובלסקי.
[*] קריאת כל המאמרים של צבי לניר שמצאתי בעברית, ושני ספרים שלו. וכמה שיחות ארוכות עם צבי לניר עצמו.
[*] ספרים של גולדרט - "המטרה", "זה לא מזל" ו"שרשרת קריטית". יש לו עוד, אבל אלה מביניהם שקראתי לא תרמו לי.
[*] הספר "הארגון הלומד" של סנג'י. לא שיטת הניהול, אלא התובנות לגבי דינמיקה של תהליכים.
[/list]

עש"ל
:-) LOL :-) (()) |Y|
אני אתייחס בפירוט - יותר מאוחר :-)
> רץ ללהקת הג'ז שלי... <

[po]ב דחילו[/po],
[u]למה בעצם? אנשים כאלה יכולים להיות מאושרים יותר, אבל ההנחה שהיעילות שלהם תעלה לא מובנת לי.[/u]]
ראשית, לא הכל אפשר להבין (-: (בניגוד למה שנראה לי שת"ב חושב (-; ).
שנית, קונפליקטים מוסתרים גוזלים המון אנרגיה מהנפש, אנרגיה שאם היא מתפנה, יכולה להיות מתועלת לפתרון יצירתי של בעיות. פתרון יצירתי של בעיות יכול להיות דבר מאד מהנה ומשמח, שלא לומר - גורם הרבה סיפוק. אנשים שהקונפליקטים שלהם על פני השטח, יכולים להגשים את עצמם באופן יותר מלא, אך אין זאת אומרת שהם אינם זקוקים לגרויים ולסיפוקים, להיפך הם זקוקים ליותר כדי להגשים את עצמם יותר. יש להם יותר נפח פנוי לאתגר, לפתרון בעיות ולסיפוק.

[u]יכול להיות שאם אותם מהנדסים יהיו מאושרים ורגועים, המטלות והאילוצים בעבודה יראו להם פחות חשובים והם ימצאו את ההגשמה שלהם בתחומים לא מיליטנטיים[/u]
זאת מגמה שאכן מסתמנת, אם כי בשלב זה, רבים מתייחסים לעבודה כאל הכרח קיומי, וכדי לפצות את עצמם על התחושה המודחקת של עבדות שהם חווים בעבודה - בערב מנגנים בלהקות רוק,
באחרית הימים אנשים יוכלו להגשים את עצמם מבלי לחוש עבדות ומבלי לשרת מטרות דה-הומניות. זה פחות רחוק ממה שרוב האנשים חושבים.

ת"ב [u]אבל מה עם יצירתיות בפתרונות שהם צריכים לספק במסגרת העבודה שלהם?[/u]
מי שיקבל מהמעסיק שלו או מהמנהל שלו, את "דרך האמן בעבודה" יהיה כה אסיר תודה על המתנה הזאת שהוא יהפוך מיד לעובד מסור יותר, וכמובן בעל פתרונות יצירתיים יותר. D-:

[u]אבל מה עם יצירתיות בפתרונות שהם צריכים לספק במסגרת העבודה שלהם?[/u]
קבלי |Y| :-)

[u]במקום ללמוד מנהל עסקים קל יותר להתחתן עם אישה שתנהל את העסק במקומי .[/u]
ברגר, עם כאלו דרישות מעובדים ([u]בעלי כישרון וטכניקה אומנותית ... חייבים להיות צייתניים ומסוגלים להדחיק את היצירתיות והחופש שלהם לחלוטין_) אתה מצפה לתהליך _קל יותר[/u] במציאת אשה? :-)

ענת, את אומרת שהתפוקה של אדם שלם ורגוע תהיה גבוהה יותר מזו של עמיתו הלחוץ, הפריק או האכול [u]קונפליקטים אישיותיים[/u] . למה בעצם? אנשים כאלה יכולים להיות מאושרים יותר, אבל ההנחה שהיעילות שלהם תעלה לא מובנת לי. אמנים ואנשים יצירתיים בכלל יכולים להיות בעלי אשיות מסובכת ומסוכסכת ובכל זאת להמציא ולהבריק. יכול להיות שאם אותם מהנדסים יהיו מאושרים ורגועים, המטלות והאילוצים בעבודה יראו להם פחות חשובים והם ימצאו את ההגשמה שלהם בתחומים לא מיליטנטיים, אבל מה עם יצירתיות בפתרונות שהם צריכים לספק במסגרת העבודה שלהם?

[u]ואז אתה מתחיל לבלוע דפים מלמעלה למטה בקצב מדהים ורצחני[/u]
יתכן, אבל... אני מאבד את "ההנאה" מהקריאה בדרך זו...
מבחינתי - זה [b]לא שווה את זה[/b]

[u]במקום ללמוד מנהל עסקים[/u]
לימודים יכולים לעזור - אבל, התנסות בניהול, שווה יותר :-)
אשה - לעומת זאת - מנהלת [po]באופן טבעי[/po] [b]מהבטן[/b] ;-)

[u][po]תמיר בוסתנאי[/po][/u] שלום לך.
ציינת שאתה קורא לאט, גם אני אבל יש לזה פיתרון פשוט וקל ליישום שנקרא קריאה מהירה.
אפשר לתרגל את זה , העיקרון הוא להסתכל על השורה במרכזה ולראות את כל המילים כמילה אחת
ואז אתה מתחיל לבלוע דפים מלמעלה למטה בקצב מדהים ורצחני.


[u]וכאן נכנס הניהול כ"אומנות". איך אתה מנהיג את עובדיך ורותם את כולם למאמץ של החברה, ובה בעת מאפשר, לאורך זמן, התפתחות של העובדים?[/u]
נגעת בנקודה רגישה
בגלל שעד כה תמיד עשיתי הכל לבד לא התנסיתי בזה ולדעתי במקום ללמוד מנהל עסקים קל יותר להתחתן עם אישה
שתנהל את העסק במקומי .

עש"ל
[u]יצר האדם טוב מנעוריו, וכו.[/u]
אני, אישית מאמין שיצר האדם - אדיש מנעוריו. כלומר, הילד [b]מפתח[/b] את התודעה, המצפון וה [b]יצר[/b] , כתלות בחברה בה הוא גדל ובתהליך החברות אותו הוא עובר. אבל, זה דיון אחר :-)

[u]זה היה נסיון לנער אותך מסגנון מחשבתי שמנקודת מבטי מצמצם לך את האפשרויות[/u]
ראי אותי כמנוער :-) ותודה על המאמץ ;-)

[u]האלה ענת היתה רוחצת רגליה בדם אויביה, יצאת בזול[/u]
אני מרגיש בר מזל :-) > מיד ארוץ למלא טופס טוטו <
ברצינות, למען הידע הכללי, מי היתה האלה ענת? באיזו "מיתולוגיה"? על מה היא היתה ממונה? (הבנתי שהיא די מיליטנטית... :-) )

_(הספר יצא בעברית בעוד כמה חודשים).
הנחתי שאתה קורא אנגלית. סליחה._
הנחת נכון. אבל, אני מעדיף (מטעמי עצלות / חסכון בזמן) לקרא ספרים בעברית... (גם בעברית, אני קורא לאט יחסית... אבל, רק פעם אחת - בגישת הצב ;-) )

[u]אתה כל כך מתוחכם שגם אם תפגוש את הפנס אתה עלול לפספס אותו[/u]
את מחמיאה לי?! :-) איזה כיף ! הרעיון היה להעביר מסר. המסר היה - אני יכול להיות קצת יותר יצירתי מאלו שיסתכלו רק מתחת לפנס. הדילמה: איך להעביר את המסר - באופן שישקף גם את "אישיותי". הפתרון: "מתחכם".
> משום מה, יש לי הרגשה שגם תשובה זו "תיקטל" על ידי האלה... - מצד שני, ההערה הזו - גם תגרור תגובה. טוב נו, עדיף לשתוק... - "ממחשבותיו של גבר"<

[u]זה נחמד בתור משחקי מחשבה, אבל בתור "מתודה" אין לזה הרבה סיכוי[/u]
האמיני לי - אני יודע להיות פרקטי [b]להחריד[/b] - כשזה נחוץ... :-) - אבל, הסכנה אכן קיימת (ויש לכך הוכחות בעברי).

אחלה משל :-) אני מרשה לעצמי להשתמש בו - בהזדמנות.

[u]בכל מקרה, "דרך האמן בעבודה" יש בעברית.[/u]
אני אשתדל [b]להתקל[/b] בו. וכזה יקרה - גם לקרא בו :-) שוב, תודה על ההפנייה.
ושוב, אני קורא לאט, אבל לא שוכח הרבה ;-)
[hr]
אחד העם
_אם תסכים עם ה"הגדרה" של כמות ואיכות
יש על זה ויכוח_
אני ער לויכוח :-). הנקודה היא: האם תעדיף רעיון אחד טוב באותה מידה כמו שני רעיונות טובים - מאותה "קטגוריה"?
אני חושב של"כמות" יש ערך בפני עצמו (למשל, כ-Trigger לעוד רעיונות, לשטף). אבל, במשקל נמוך מזה של רעיונות "מגוונים". איך לשקלל? זה כבר עניין של טעם אישי... ותלוי בקונטקסט (תמיד אפשר לתת גם משקל "0" לרעיונות "קרובים" וכך לבטל את משקלו של ה"שטף הדומה" :-) ).

[u]אלה שתומכים בהגבלת החשיבה[/u]
אנחנו משתמשים במונח [b]יצירתיות ממוקדת[/b] - והשיטה עובדת ! :-) בדרך כלל, בצורה קצרה ועניינית. - מומלץ לנסות.

[u]זה לא נדיר שחברות מנסות לעשות דברים שהם חסרי תקדים בעולם[/u]
עבדתי בכמה כאלו. אפילו הקמתי כמה בעצמי... להגיד לך שמבצעים "חשיבה על חשיבה"? לא ממש.
סטארט-אפ, מגיע ,בדרך כלל, עם "פתרון לבעיה" ורץ לממש את הפתרון ולמכור אותו. הבעיה נעוצה ב"פעם השנייה" ו"השלישית"... איך יכול הסטארט-אפ ה"מצוי" להוכיח שהוא יכול לשחזר את הצלחתו? בדרך כלל - הוא לא יכול...


[u]לפעמים הדרך היעילה ביותר היא קודם כל להתחיל לעבוד, לייצר גירסה ראשונית[/u]
השיטה הזאת התפתחה ל"מודל האיטרטיבי" להבדיל ממודל "מפל המים" והיא אכן, מוצלחת במוצרי תוכנה, שם ניתן לייצר גירסאות תוכנה אפילו כמה פעמים ביום, לבחון אותם ולהמשיך משם. בפרוייקטי חומרה/תוכנה התהליך הזה מאוד יקר! וארוך! לכן, לא ישים (משתדלים להגיע לשניים שלושה "סבבי פיתוח" - אבל, אין תקציב ליותר).

[u]בספר "זה לא מזל"[/u]
תודה - אכניס גם את הספר הזה לרשימת הספרים בהם עלי [b]להתקל[/b] :-)
[hr]
[po]א ברגר[/po]
_דרושים לי אנשים בעלי כישרון וטכניקה
אומנותית אך על מנת שזה יצליח הם חייבים להיות צייתניים ומסוגלים להדחיק את היצירתיות והחופש
שלהם לחלוטין ויש כאן קונפליקט היות וקשה לי מאוד לאתר כאלה שגם יהיו מהימנים._
החוכמה היא למצוא את האיזון הנכון.
לדעתי, עסק מצליח צריך למצוא את התמהיל בין האנשים ה"יצירתיים" שלו לבין האנשים ה"עושים" שלו.
וכאן נכנס הניהול כ"אומנות". איך אתה מנהיג את עובדיך ורותם את כולם למאמץ של החברה, ובה בעת מאפשר, לאורך זמן, התפתחות של העובדים?

_הרבה אנשים משרתים את המערכת ע"מ ללמוד אותה מבפנים ואח"כ כשהם נפלטים או פורשים ממנה
הם הופכים למומחים להתמודדות מול אותה מערכת בה צמחו._

אותו הדבר זה כשאנחנו נורא מתאמצים לא להיות דומים לאמא שלנו ולאבא שלנו, או לתקן אותם. או כמו קואליציה ואופוזציה. המשחק הוא באותו המגרש.
זה רק מקבע את הדמיון. הדרך לשחרר היא - פשוט לשחרר.

[u][po]ענת שן לוי[/po][/u]
[u]אנשים משרתים את המערכת מתוך אשליה שהם משרתים ומפתחים את עצמם, בעוד שזה בעצם סוג של עבדות.[/u]

לא בהכרח.
הרבה אנשים משרתים את המערכת ע"מ ללמוד אותה מבפנים ואח"כ כשהם נפלטים או פורשים ממנה
הם הופכים למומחים להתמודדות מול אותה מערכת בה צמחו.

_[po]אחד העם [/po]
[u]יש עוד שחקנים בשוק מלבד SIT[/u]
מאוד מעניין אותי התחום הזה אשמח אם תוכל לפרט עוד.

ומה אני אומר?
הרושם שלי שכיום אנשים ככל שהם הופכים ליותר חכמים הם עובדים פחות ומדברים יותר .
יש לי פרוייקט עם אפשרות לרווחים כלכליים ורוחניים בטוחים, דרושים לי אנשים בעלי כישרון וטכניקה
אומנותית אך על מנת שזה יצליח הם חייבים להיות צייתניים ומסוגלים להדחיק את היצירתיות והחופש
שלהם לחלוטין ויש כאן קונפליקט היות וקשה לי מאוד לאתר כאלה שגם יהיו מהימנים.
אם יוציאו את היצירתיות והדמיון החופשי מחוץ לחוק אין ספק שזה יהיה לטובה
כי יותר מדי אנשים יצירתיים זה מתחיל להיות צפוף ובלאגן.

[u]אם תסכים עם ה"הגדרה" של כמות ואיכות[/u]
יש על זה ויכוח. השאיפה לכמות היא מספיחי השיטה של "סיעור מוחות" ("קודם נעלה כמה שיותר רעיונות, אחר-כך נשפוט אותם"). יש אנשים שעוסקים בתחום חקר החשיבה היצירתית שעבורם "סיעור מוחות" זו כמעט מילת גנאי - הם חושבים שזו שיטה גרועה, ואפילו מזיקה. מצד שני, יש הרבה אנשים אחרים שעבורם "סיעור מוחות" הוא שם כללי לנסיון להיות יצירתיים, או אפילו לחשיבה בכלל ("אין לנו פתרון לבעיה הזו, בואו נעשה סיעור מוחות").

החלק המענין בויכוח הוא בשאלה אם לתת חופש מוחלט לחשוב על כל דבר, או להגביל מראש את החשיבה. הגישה בעד חופש ברורה, ומסתדרת עם התפיסה האינטואיטיבית של יצירתיות. אלה שתומכים בהגבלת החשיבה מציגים שני טיעונים מעניינים: האחד - הרבה יותר קל להיות יצירתי בתוך גבולות ברורים מאשר ללא שום גבולות (קצת נוגד את האינטואיציה של הרבה אנשים). והשני - אם מציבים מראש תנאי סף לכל פתרון, אז כל פתרון שיימצא יעמוד בתנאי הסף האלה, שזה נחמד (בעיקר עם שימוש יעיל בכלי הזה של תנאי סף).

הקריטריון של "כמות" אולי מתאים לתפיסה של "יצירתיות", אבל אם המטרה היא למצוא פתרון טוב יותר מהפתרונות הקיימים, אז "כמות" זו לא מטרה אלא דרך, שאינה הדרך היחידה האפשרית, ושחלק מהעוסקים בתחום טוענים שהיא דרך מאד לא יעילה.

[u]"להשקיע בחשיבה" לפני ההשקעה בפעולה[/u]
אני מניח שברוב המקרים מתחילים פרוייקטים בחשיבה, ולו כדי לייצר את ה-GANTT (שלפיו כולם יעבדו אחר-כך כמו מטורפים בלי לעצור לשניה לחשוב). אצלכם כנראה משקיעים בחשיבה יותר מאשר במקומות אחרים (אם כי בעידן הסטארט-אפ זה לא נדיר שחברות מנסות לעשות דברים שהם [u]חסרי תקדים בעולם[/u]). אגב, שווה לזכור שבמוצרי תוכנה, בגלל העלות הנמוכה יחסית של ייצור גירסה (יחסית לחומרה או להנדסה "פיזית"), לפעמים הדרך היעילה ביותר היא קודם כל להתחיל לעבוד, לייצר גירסה ראשונית, ואז לעצור ולראות מה למדנו מעצם הנסיון לייצר - אתה בטח מכיר את XP יותר טוב ממני.

[u]או ה"ראשון" או ה"אחרון"[/u]
כשנמצאים בתהליך של חיפוש פתרונות, מעלים מדי פעם פתרונות חדשים שהם פחות או יותר באותה רמה כמו הפתרונות הקיימים, ולפעמים מוצאים גם פתרון יותר טוב. אם מוצאים פתרון יותר טוב - נוטים לקחת אותו, ולא להמשיך לחפש (זו תסמונת "הפתרון הראשון"). אם לא מוצאים פתרון יותר טוב, ממשיכים להעלות פתרונות חדשים עד שנגמר הזמן, וכשנגמר הזמן לפעמים פשוט לוקחים את הפתרון האחרון שדנו בו, גם אם הוא לא הפתרון הטוב ביותר מבין אלה שדנו בהם (זו תסמונת "הפתרון האחרון").

לגבי [b]תורת האילוצים:[/b]
אתם כנראה השתמשתם בכלי ניהול הפרוייקטים של תורת האילוצים (שמתוארים בספר "שרשרת קריטית"). אני מתייחס לכלי הניתוח והחשיבה של תורת האילוצים (שמתוארים בספר "זה לא מזל", למרות שהוא מסומן כ"ספר על שיווק"). הכלי שגולדרט מכנה "ענן", למשל, הוא לדעתי כלי חשיבה בעל עוצמה בלתי רגילה. וגם ל"עץ הווה" יש פוטנציאל להביא לתובנות חשובות.

[u]שורה תחתונה... יש לך המלצות?[/u]
מה המטרה שלך? אם המטרה היא לפתור בעיה ספציפית שאתה מתמודד איתה כרגע, אתה יכול לפנות לחברת [url=http://www.sitsite.com]SIT[/url] - נדמה לי שבזמנו (כשהייתי איתם בקשר, לפני כמה שנים) הם גם היו מגיעים לתת יעוץ לפי הזמנה בבעיה מוגדרת. אם מה שאתה מחפש זה ללמוד טכניקות ל"ארגז הכלים" שלך, אתה יכול ללכת בעקבות הלינק שהבאתי למעלה לאתר של רוני - הוא מציע שם למכירה ערכת לימוד. יש עוד שחקנים בשוק מלבד SIT - אותם פשוט יצא לי להכיר קצת יותר טוב. אם מה שאתה רוצה זה ללמוד טכניקות, אני יכול לתת לך רשימת קריאה...

[u]אהרון ברק כבר טען ש"הכל שפיט[/u]
נדמה לי שלאחרונה הוא חזר בו, או שהוכח שהוא טעה (אני לא קוראת עיתונים - רק משמועות) (או שמא היה זה בן זוגי שהוכיח זאת אתמול במטבח D-:).

[u]כולנו מצויינים, ולכולנו בעיות[/u]
לא התייחסתי ל"מצויינות" כאל מושג קטגורי אלא כאל נתון בסיסי המתייחס לפוטנציאל האנושי. אתה יכול להחליף את המילה מצוינים ב- נפלאים, ב- יצר האדם טוב מנעוריו, וכו.

[u]האם - רק בגלל הגישה ה"מיליטנטית" שלך - אני אמור לדחות את הקריאה בספר המדובר?[/u]
מה שמעורר את הגישה המילטנטית שלי, (תודה על הכנות שלך) היא שאני חשה שנקלעתי לדיבורים סחור-סחור, דיבורים לשם דיבורים. לא אוהבת להיות שותפה משקיעה בסוג הזה של יצירתיות. זה היה נסיון לנער אותך מסגנון מחשבתי שמנקודת מבטי מצמצם לך את האפשרויות (ראה גם לעיל בעניין הפנס), וכן כדי להיות בטוחה שהבחנת בהמלצה שלי, כי לא התייחסת אליה בכלל. [-: (אני מחוייבת לשם שלי, האלה ענת היתה רוחצת רגליה בדם אויביה, יצאת בזול D-:).

[u](הספר יצא בעברית בעוד כמה חודשים).[/u]
הנחתי שאתה קורא אנגלית. סליחה.

[u]ובעניין הפנס - ייתכן שאת צודקת... אבל, אני עדיין לא מכיר את כל המקומות אליהם מאיר(?) הפנס. רגע, אולי הפנס עצמו הוא הפתרון? ...[/u]
([po]רועי שרון[/po] איפה האייקון של המנורה, איפה!?)
אתה כל כך מתוחכם שגם אם תפגוש את הפנס אתה עלול לפספס אותו. אתה תחשוב בודאי: רגע, זה הפנס, או שזה הצל של הפנס, או השתקפות של הפנס, או תמונה שלו, או זיכרון שלו. עם כל כך הרבה אולי ויתכן, הדברים לא מספיקים לבוא לידי מימוש בחומר (והפעם החומר/המדיום הוא - התודעה שלך). תפסת מרובה לא תפסת.
זה נחמד בתור משחקי מחשבה, אבל בתור "מתודה" אין לזה הרבה סיכוי.

חכם הזן סוזוקי היה אורח הכבוד במפגש חכמים מן המערב,
שניסו לבדוק את גבולות ההכרה שלנו.
ודנו בעמקות רבה בשאלה באיזה אופן ניתן להוכיח שהשולחן שניצב לפניהם קיים.
לבסוף שאלו את סוזוקי, ששתק עד אז, מאיזו בחינה לדעתך השולחן קיים?
סוזוקי אמר, השולחן קיים מכל בחינה.

בכל מקרה, "דרך האמן בעבודה" יש בעברית.

יוחנן:
[u]כשאני כפוף ללוחות זמנים לחוצים, הטכנאי שבי מבצבץ[/u]
דוקא תחת לחץ משאבים (זמן, ביצועים, כסף), מבצבצת היצירתיות ומרימה את ראשה (מאפיין ייחודי בתרבות הישראלית - נסמך על מחקרים).
ומצד שני - אני מסכים שבתנאי לחץ - הנטייה הטבעית היא לגשת לפתרונות ה"מוכנים מראש" או: לפתרון הראשון שמופיע (או לאחרון...).

[u]אגב, תופעות אושיות היצירתיות לא מוכרת לי מהחצר שלי[/u]
אני לא יודע על איזו "חצר" אתה מדבר - אבל, בחטיבה שלנו (שם, בצפון - בגוש שגב), יש "כמויות" של "אושיות". למעשה, הכממות כל כך גדולה, שכבר הפסקנו "להתרגש" מזה (גם סוג של פתרון - "כולם כאלה" ... :-) )

עש"ל:
[u]מה שלא הבנתי, זה האם מעניינת אותך תשובה תיאורתית לבעיה ופתרון ל"בעיית המדידות" או שאתה מחפש תכל'ס איך לעזור לאנשים לחשוף את היצירתיות החבויה בהם?[/u]
גם וגם - אני [b]מתלבט[/b] ... ;-). למזלי, אני נמצא / הבאתי את עצמי, למקום בו אני יכול להשפיע - בשני האספקטים.

[u]אם אתה מחפש תכל'ס, אולי תפסיק לדבר כל כך הרבה ותעשה איזה סיבוב קטן על הספר "דרך האמן", ...[/u]
תודה על הכנות ;-)
עדיין לא קרתי את הספר/ים המוזכרים - ולאור דיעותיך עליו - כנראה שכדאי שאקרא אותו.
אני מתנצל ש [b]עדיין[/b] לא קראתי אותו :-)

[u]הספר נוגע בתחומים שחלקם עשוי להראות לך דבילי[/u]
תרשי לי "לשפוט" את הספר [b]אחרי[/b] שאקרא בו?

[u]כולנו מצויינים, ולכולנו בעיות[/u]
לצערי, אני לא יכול להסכים עם קביעה [b]קטגורית[/b] זו. נפגשתי עם מספיק אנשים שלמרות יכולות מוכחות ופוטנציאל אדיר - לא היו "מצוינים".
"מצויינות" מגיעה עם עבודה קשה (זו בעצם, אחת ה[b]דרישות[/b] ממצויינות - לעבוד קשה ולמצות את המיטב שבך... )

[u]יצירתיות היא אחד הדברים העמוקים ביותר בנפש, והיא דורשת התייחסות פסיכולוגית.[/u]
יתכן שאת צודקת... ומצד שני, אולי לא? ואולי "לא בדיוק"? ומה אם - בסופו של תהליך נגלה שיצירתיות היא דוקא [b]כן[/b] אוסף של לחיצות על כפתורים - בסדר מסוים? ואם, במהלך החקירה, נגלה, סתם כך, דברים ותובנות חדשות? או "ישנות" ששכחנו? האם ה"מסע" וה"דרך" לא שווים בפני עצמם?

אני מסכים, בכל ליבי, עם הטענה שלך לגבי הנפש (אבל, מי אני ש"אקבע"... :-) )

_לא שווה בדיקה?
לא תיעזר בו כי האפקט שלו לא מדיד?
האם כל דבר שמריח ניו-אייג'יות הוא פסול מראש? מאד לא יצירתי לשפוט ככה חומרים._
האם - רק בגלל הגישה ה"מיליטנטית" שלך - אני אמור [b]לדחות[/b] את הקריאה בספר המדובר?
ובקשר ל"שפיטה" - אהרון ברק כבר טען ש"הכל שפיט" - אז, הרשי לי להתלות באילנות גבוהים... ;-)

_אם אתה מחפש מדידות, כבר כתבתי לך קודם איזה ספר יעזור לך בזה.
אבל אני מתחילה לקבל את הרושם שאתה מעדיף למצוא את הפתרון במקומות שאתה כבר מכיר, מתחת לפנס._
אבל כתבת גם: [u](הספר יצא בעברית בעוד כמה חודשים).[/u]
אז, למה את מצפה? על איזה לוח זמנים אנחנו מברים כעת?
ובעניין הפנס - ייתכן שאת צודקת... אבל, אני עדיין לא מכיר את כל המקומות אליהם מאיר(?) הפנס. רגע, אולי הפנס עצמו הוא הפתרון? ...
בכל מקרה, אם זה הרושם שאת מתחילה לקבל - כנראה לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב :-)
[hr]
[po]אחד העם[/po]:
[u]יש תחומים שבהם המלה "טובים" אינה במקום, כי אין סולם ערכים ברור, אבל נדמה לי שאצלך אין את הבעיה הזו[/u]
אני מסכים :-)

[u]ומצאו פתרון יפה, שאותו אני אשאיר לך לגלות לבד[/u]
יש לי כאן "בעיה קלה" - אני יכול לחשוב על כמה דרכים לשחרור הברגים - חלקם יכולים להחשב כ"יצירתיים" ;-) - ולא נתקלתי בבעיה הזאת קודם - אבל, זו בעיה שלי... :-)

[u]המתודות שאני מציע לך להפעיל מתמקדות בתוצאה היצירתית[/u]
אני מסכים שניתן להתמקד בתוצאה בלבד. אבל, הייתי שמח ,על הדרך, "לפתח" גם את האנשים המשתתפים בתהליך (מין עקרון הוליסטי שכזה, אולי אפילו, רחמנה ליצלן "ניו-אייג'י?! - עש"ל - תקני אותי אם אני טועה... :-) )

[u]מוסר השכל - השליטה במתודות האלה לא הופכת אותך לאדם יצירתי, אלא רק מאפשרת לך למצוא פתרונות שבלי המתודות האלה לא היית מוצא, או שזה היה לוקח לך הרבה יותר זמן[/u]
לשיטתי - ואם תסכים עם ה"הגדרה" של [b]כמות ואיכות[/b] - השיטות האלו משפרות את שני הפרמטרים - ומכאן, משפרות [b]יצירתיות[/b]! מפתיע? מקומם? אולי - אבל גם [b]עובד[/b] ובאופן שיטתי...

[u]אני מניח שבתרשים ה-GANTT של הפרוייקט שאתה עובד עליו כרגע לא מוקצב זמן לחשיבה[/u]
אני [b]שמח[/b] לאכזב אותך.
מכיון שהעלת את הנקודה - אני משמש כמהנדס מערכת ב"תחום תשתיות הנדסת מערכת". הנדסת מערכת [b]גורסת[/b] שיש להשקיע ב [b]חשיבה[/b] וב [b]אנליזות[/b] עוד לפני שהפרוייקט יוצא לדרך, מייד עם תחילתו ובמהלכו (בסך הכל -עד כ- 10% מתקציבו של הפרוייקט).
הסיבה שבעטייה הצורך כה ברור ומובן אצלינו, נעוצה בעובדה שפרוייקטים שמופנים אלינו הם, במקרים רבים מאוד, חסרי תקדים ב[b]עולם[/b].
חלק מהשאלות שאנו שואלים את עצמינו הם: איך להקטין את הסיכוי להכשל ב"סבב ראשון"? והתשובות החוזרות ומופיעות: "להשקיע בחשיבה" [b]לפני[/b] ההשקעה בפעולה. זו גם תשובה (נוספת) לעש"ל - למה אני "מדבר כל כך הרבה ולא עושה תכל'ס"...

[u]נדיר מאד שזה לא מביא שום תועלת[/u]
אני לא נתקלתי (עדיין) במקרה ש"זה לא הביא תועלת" :-)

[u]לרוב האנשים יש את הנטיה המזיקה להסתפק בפתרון הראשון שמוצאים שנראה כאילו הוא פחות או יותר פותר את הבעיה[/u]
מסכים - עם תיקון קל, או ה"ראשון" או ה"אחרון" :-)

[u]יש מתודות שאינן נחשבות למתודות לחשיבה יצירתית ושאני בכל זאת רואה בהן מתודות לחשיבה יצירתית כי הן מביאות לפתרונות חדשים וטובים. למשל - תורת האילוצים[/u]
מעניין - אני מכיר את "תורת האילוצים" - האמת, ניסינו אותה ויש לה את הבעיות שלה - לכן, די זנחנו אותה. אבל, בהחלט "אימצנו" את העקרונות שלה :-)
אם תהיה יותר ספציפי - אשמח לשמוע.
הבעיות היו יותר בתחום של - החלשת האמונה של האנשים ביכולתם "לעמוד" בלוחות הזמנים עליהם הם "התחייבו". העברת ה"אחריות לעמידה בלוחות הזמנים" מהמהנדסים למנהלים - מורידה, מיידית, את המוטיבציה של המהנדסים לעמוד בלוחות הזמנים האלו...

[u]שורה תחתונה...[/u] יש לך המלצות?
[hr]
עש"ל:
[u]אם השימוש במילה "מתודה" נשמע למישהו יותר חשוב ורציני מהמילה "שיטה"[/u]
הנקודה היא שזוהי ה"שפה" בה אני משתמש. אני יכול לתרגם את המילה ל"שיטה" - אבל, ב[b]מקצוע[/b] שלי - הדבר לא ישרת את המטרה ועלול אפילו להכביד. גם כך, חלק מהמונחים מספיק מעורפלים... ;-)

[u]אגב אם תבדוק את ההיבט הזה, תבחין שגם ל"פותרי הבעיות בעלי ההילה", יש גם הרבה קונפליקטים אישיותיים שנמצאים על פני השטח.כמו שנאמר: מותר להם להיות פריקים במקצת.[/u]
הבחנתי בכך :-) ;-)


[u]והתחלתי במרץ פרוייקט אישי מסויים שנדחה שנים רבות.[/u]
יישר כוח !!!

אנשים משרתים את המערכת מתוך אשליה שהם משרתים ומפתחים את עצמם, בעוד שזה בעצם סוג של עבדות.
[po]ענת שן לוי[/po] מתוך [po]ללמד יצירתיות[/po]

אכן, "פיתרון יצירתי" יותר מתאים לדיון הזה מ-יצירתיות.

(אגב לצורך הדיון, אמנם אין לי רקע בפילוסופיה של המדע, או השד יודע באיזה תחום נחשבים ההוגים שאתם מדברים עליהם, אבל מעבר לזה שהייתי פעם אמנית, עסקתי גם בפרוייקטים הנדסיים קטנים עם דד-ליינים שרירותיים ביותר. בניתי מנגנוני הפעלה לבובות גדולות -גודל טבעי עד ארבע מטר- ההזזת ידיים, רגליים, פה, עינים. פעם התבקשתי לייצר סוס בגודל טבעי שזז כמו סוס אמיתי. מכיון שזה לא דבר שלמדתי אי פעם, ומכיוון שדד-ליין בשואו ביזנס הוא משהו שמוכנים להרוג או למות בשבילו, נדרשתי להרבה פתרונות יצירתיים תחת לחץ).

אז קודם כל אני שוב רוצה להעלות את הסתייגותי - בדיעבד, מרתימת כשרונותינו היפים, מיטב מירצנו ושנותינו הטובות, למפעל שאיננו הבעלים שלו, או שאיננו משרת מטרות שאנחנו מאמינים בהן (כפי שאני הרגשתי למשל כשעבדתי עבור משרדי פרסום) מכיוון שאנחנו ב"באופן", אציין שבעיני זה בהחלט סוג של המשך שרשרת הדיכוי של החינוך הבית-ספרי, וישור קו עם "המערכת". אנשים משרתים את המערכת מתוך אשליה שהם משרתים ומפתחים את עצמם, בעוד שזה בעצם סוג של עבדות.

בכל מקרה, יש שני סוגים של לחץ. לחץ מפעיל ולחץ משתק.
בלחץ מפעיל חשוב לעשות הפסקות כדי לא למתוח אותו עד קצה גבול היכולת ולהגיע להתשה, ובלחץ משתק יש צורך בהפסקות כדי להרפות את המתח. כך שבכל מקרה הפסקה זה דבר טוב, מה גם שלפעמים שני סוגי הלחץ מתערבבים וקשה להפריד בינהם.
ההפסקה נדרשת לא רק כדי [u]לעצור ולחשוב עכשיו בצורה ממוקדת על נושא מסויים[/u]
אלא בעיקר כדי לנקות את הראש ולחזור לבעיה רעננים יותר.
חשוב גם לדעת איך להפוך את ההפסקה להפסקה אמיתית - שבאמת מנקה את הראש.

"דרך האמן", כמו "דרך האמן בעבודה" הוא אינו מתודה אינטלקטואלית, אלא מתודה חווייתית, (אם השימוש במילה "מתודה" נשמע למישהו יותר חשוב ורציני מהמילה "שיטה") שאינה מתייחסת לפתירת בעיה נקודתית, אלא לשחרור כללי של המוח, הדעת, הנפש. הספר מציע קורס של שלושה חודשים, חלקו כולל תרגול יומיומי מתמשך, וחלקו תרגול שבועי מתפתח, במהלכו נפגש אדם עם נקודות אפלות בחייו ועם משחקיות והנאה שהיה רגיל למנוע מעצמו.
דבר זה יכול להעלות במידה רבה את רמת התיפקוד הכללית, ולכן גם לשפר באופן כללי את היכולת לפתור בעיות ולהתמודד עם לחץ.
היכולת להתמודד עם לחץ היא בעצם היכולת לא להיות בלחץ רב מדי. וזה יכול לעשות טוב יותר אדם שהקונפליקטים שלו על פני השטח ולא מסתתרים.
אגב אם תבדוק את ההיבט הזה, תבחין שגם ל"פותרי הבעיות בעלי ההילה", יש גם הרבה קונפליקטים אישיותיים שנמצאים על פני השטח.כמו שנאמר: [u]מותר להם להיות פריקים במקצת[/u].
הספר דרך האמן מדריך אנשים לגלות את הצד הקצת פריקי שלהם, ולכן גם להפוך אותם לפותרי בעיות יותר טובים.

אני לא קראתי את דרך האמן, אלא רק את "דרך האמן בעבודה". רק קראתי אותו, בלי לבצע את התרגילים, ובסיום הקריאה הרגשתי מלאה בעזוז ונכונה לכל, והתחלתי במרץ פרוייקט אישי מסויים שנדחה שנים רבות.

תמיר,

ראשית, כדי שהדיון יהיה אפקטיבי, אני מציע הצעה מרחיקת לכת: בואו נוציא מהדיון את המלה "יצירתיות" על הטיותיה השונות. פשוט אנשים מבינים את המלה הזו בכל כך הרבה דרכים שונות, שכמעט תמיד דיונים על יצירתיות הופכים באיזשהו שלב לויכוח שבסופו מתברר שכל אחד מהמשתתפים הבין את המלה "יצירתיות" בדרך אחרת. מבחינתי מה שמענין זה למצוא פתרונות חדשים וטובים. יש תחומים שבהם המלה "טובים" אינה במקום, כי אין סולם ערכים ברור, אבל נדמה לי שאצלך אין את הבעיה הזו ( [u]מוצרים טובים יותר, בזמן סביר, במחיר נמוך יותר, ובעלי "אפקט שיורי שלילי" נמוך יותר[/u] ).

שנית, אתה דיברת על [b]אנשים[/b] שאותם תיארת כ"יצירתיים". המתודות שאני מציע לך להפעיל מתמקדות [b]בתוצאה[/b] היצירתית. זו הבחנה חשובה. גם שליטה מושלמת במתודות האלה לא תבטיח לך שפתרונות חדשים וטובים יתחילו לצוץ לך מעצמם. כל ההבדל יהיה שיהיו לך עוד כמה כלים בארגז הכלים המחשבתי שלך, ותוכל להחליט להפעיל אותם. זו עדיין תצטרך להיות החלטה מודעת שלך; הכלים האלה לא יכפו את עצמם עליך. (יש סיפור נחמד על ינקו ורוני שנסעו באוטו וחטפו פנצ'ר, ניסו להחליף צמיג אבל לא הצליחו לפתוח את הברגים שהיו סגורים חזק מדי, לא עלה להם שום רעיון בראש, ובסוף מתוך יאוש הם החליטו להפעיל את המתודות - שהם פיתחו בעצמם... - ומצאו פתרון יפה, שאותו אני אשאיר לך לגלות לבד. מוסר השכל - השליטה במתודות האלה לא הופכת אותך לאדם יצירתי, אלא רק מאפשרת לך למצוא פתרונות שבלי המתודות האלה לא היית מוצא, או שזה היה לוקח לך הרבה יותר זמן).

שלישית, כמו שציינתי, הפתרונות שאני מכיר הם לא מושלמים. הם עולים כסף, וגרוע מזה - זמן. אני מניח שבתרשים ה-GANTT של הפרוייקט שאתה עובד עליו כרגע לא מוקצב זמן לחשיבה. מאפיין שקיים בכל המתודות האלה הוא שאתה משקיע זמן בחשיבה על כל מיני דברים שבאותו זמן אתה לא רואה קשר ישיר בינם לבין המטרה שלך, ואף אחד לא מבטיח לך שתגיע לתוצאות. וכשאני אומר "זמן" אני מתכוון בדרך כלל לסדר גודל של כמה שעות עד כמה עשרות שעות. לא פשוט. אז נכון שלאנשי המתודות האלה יש סיפורי מורשת קרב שבהם יעוץ של שעתיים הביא מיידית להגדלת נתח השוק של החברה במוצר מסויים משליש לחצי (זה סיפור אמיתי), אבל אף אחד לא מבטיח לך שאצלך זה יהיה דרמטי כל כך (אם כי לאיזשהו שיפור אפשר לצפות - נדיר מאד שזה לא מביא [b]שום[/b] תועלת).

בעית הזמן קשורה גם למה שיוחנן כתב. לרוב האנשים יש את הנטיה המזיקה להסתפק בפתרון הראשון שמוצאים שנראה כאילו הוא פחות או יותר פותר את הבעיה. תחת לחץ זמן הנטיה הזו מחמירה. לפעמים עצם העצירה לחשיבה מספיקה כדי למצוא פתרונות חדשים וטובים. (הכלי הפשוט ביותר של דה בונו נקרא "הפסקה יצירתית", ובעצם זה פחות או יותר כל מה שיש בו - החלטה מודעת לעצור ולחשוב עכשיו בצורה ממוקדת על נושא מסויים).

את ספרי "דרך האמן" אני לא מכיר, כך שאין לי מה להגיד על מה שענת כתבה. אני כאמור דיברתי כאן על היצירתיות מצד אחר - יותר על התוצאה היצירתית, פחות על האדם היצירתי או התהליך היצירתי - אבל זה כמובן לא אומר שאני מזלזל בהיבטים האחרים. רחוק מזה. פשוט יש לי פחות מה להגיד על זה.

אגב, בגלל שאני מגדיר פתרון יצירתי כפתרון שהוא חדש וטוב, אז יש מתודות שאינן נחשבות למתודות לחשיבה יצירתית ושאני בכל זאת רואה בהן מתודות לחשיבה יצירתית כי הן מביאות לפתרונות חדשים וטובים. למשל - תורת האילוצים.

שורה תחתונה: יש שיטות מובנות שאומרות לך לעשות א' ואז ב' ואז ג' ובאיזשהו שלב אתה מגלה פתרון שעוד לא חשבת עליו ושהוא טוב יותר מהפתרונות שהיו לך עד עכשיו. אין אחריות, אבל התוחלת חיובית.

מה שלא הבנתי, זה האם מעניינת אותך תשובה תיאורתית לבעיה ופתרון ל"בעיית המדידות" או שאתה מחפש תכל'ס איך לעזור לאנשים לחשוף את היצירתיות החבויה בהם?

אם אתה מחפש תכל'ס, אולי תפסיק לדבר כל כך הרבה ותעשה איזה סיבוב קטן על הספר "דרך האמן",
או עדיף, בעצם, ספר ההמשך "דרך האמן בעבודה", המתייחס באופן ספציפי ל [b]יצירתיות בעבודה[/b] ,
אולי תלמד שם משהו שאתה עוד לא מכיר בנוגע ליצירתיות? למשל, שהיצירתיות לפעמים נפגמת בגלל בעיות, פעוטות לכאורה, ביחסי אנוש בעבודה, או בגלל איזה קונפליקט פנימי של העובד, או בגלל שאדם רב עם אשתו או עם האמא שלו. הכרה בבעיות האמיתיות שחוסמות את היצירתיות, וטיפול בהן יכולים לשפר תוצאות במידה עצומה. (ואין כאן עניין של הגדרת אדם "טוב יותר" - כולנו מצויינים, ולכולנו בעיות.)

הספר נוגע בתחומים שחלקם עשוי להראות לך דבילי, אבל עניין רציני מאד ביצירתיות, הוא להסכים להיות קצת דבילי לפעמים. בעלי ההילה שאתה מתאר הם [u]פריקים במקצת.[/u] בגלל שהם מרשים לעצמם להיות קצת דבילים. כל אחד יכול בעזרת ההנחייה הנכונה.

יצירתיות ונפש האדם הן חומרים קצת יותר מורכבים מכל הבעיות שמוצבות בפני המהנדסים. פיתוח יצירתיות אינו דבר שעשוי מלחיצה על כפתור א' ולאחריו כפתור ב'. וכל נסיון לוגי, או פילוסופי, או טכני לפתח אותה, וכל שילוב בינהם, יהיה עם תוצאות פילוסופיות, לוגיות או טכניות, או שילוב בינהם. יצירתיות היא אחד הדברים העמוקים ביותר בנפש, והיא דורשת התייחסות פסיכולוגית. ואם היא פגועה, וזהו מצבה אצל רובינו הגדול, כדאי למצוא דרכים לשקם אותה.
"דרך האמן" עשה את זה בגדול קודם כל למחברת הספר - ג'וליה קמרון, תסריטאית הוליוודית (ואשתו של סקורסזה לשעבר,) שפתחה את השיטה במקרה, בעודה מצויה בנפילה גדולה בקריירה שלה, ואחרי זה לעוד הרבה אנשים מכל התחומים.
לירון נירגד הגדירה אותו בביקורת ב"הארץ" כ [b]ספר משנה חיים[/b] . את "דרך האמן בעבודה" כתבה ג'וליה קמרון אחרי נסיון של 10 שנים עם סדנאות "דרך האמן" למנהלים, אנשי מכירות, פירסומאים ומי לא.
לא שווה בדיקה?
לא תיעזר בו כי האפקט שלו לא מדיד?
האם כל דבר שמריח ניו-אייג'יות הוא פסול מראש? מאד לא יצירתי לשפוט ככה חומרים.

אם אתה מחפש מדידות, כבר כתבתי לך קודם איזה ספר יעזור לך בזה.
אבל אני מתחילה לקבל את הרושם שאתה מעדיף למצוא את הפתרון במקומות שאתה כבר מכיר, מתחת לפנס.

[u]יכולת כזו תספק לנו מוצרים טובים יותר, בזמן סביר[/u]

כאן לטעמי בסיס האקסימורון.
כשאני כפוף ללוחות זמנים לחוצים, הטכנאי שבי מבצבץ.
כשאני עובד על משהו שיש לי את כל הזמן שבעולם להתמזמז איתו - שם היצירתיות באה (בזמנה שלה) לידי ביטוי.
(אגב, בלי אלה, אני מניח שמזמן הייתי תולה את המקלדת על הקיר ומחפש מקצוע אחר.)

אגב, תופעות אושיות היצירתיות לא מוכרת לי מהחצר שלי.
אולי זו מחלה "הסתדרותית" של הארגון שלך ולא מחלה הנדסית?

[u]איך?[/u]
[po]אחד העם[/po] - ה"בעיה" שהעלתי - ללמד יצירתיות - נובעת אצלי מהתנגשות של כמה אספקטים:
הראשון - תחושתי, איטואיטיבי: יש ביצירתיות, משהו יצרי, "מהבטן" - Out of the blue - "שליפת שפן מהכובע" - הרבה כיף ו- "אין לי מושג איך עשיתי זאת - אבל הנה הפתרון" (ואל תשאל אותי איך הגעתי אליו)...
הגישה הזאת מייחסת כוחות כמעט מאגיים ל"פותרי הבעיות" - או שיש לך "את זה" או שאין לך "את זה" - What ever [b]that[/b] means.
האנשים האלה מסתובבים עם "הילה", אל תיגע בהם, אני לא יודע מה הם עושים - אבל "זה עובד". הם "אומנים" ומתוקף מעמדם, נובעים זכויות יתר. מותר להם להיות [b]פריקים[/b] במקצת. [b]מקשיבים[/b] להם גם אם לא ממש [b]מבינים[/b] אותם. שומרים עליהם.
מבחינה זאת - אם נוצר מצב כזה - המצב נוטה "לשמר את עצמו" או [b]מצב יציב[/b].
כלומר, אם זכיתי להיות "אחד מהם" - בודאי שאין בי כל רצון לפגוע במעמדי (לא כל שכן, כאשר אני לא [b]יכול[/b] להסביר איך הגעתי אליו...)
ואם אינני "אחד מהם" - הרי שהייתי שמח מאוד להכנס לחבורה המופלאה הזאת (ושוב, לא הייתי רוצה לפגוע במעמדם הרם - זה מאפשר לי, לשאוף/לערוג ל"משהו").

השני - אינטלקטואלי, הנדסי: אם "נשליך את הבעיה על עצמה" ונהיה יצירתיים (לרגע... ;-) ) לגבי השאלה, "האם ניתן להיות יצירתי בצורה מתודית, עקבית, On Demand"?
אם התשובה חיובית - יש / יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת.
תשובה חיובית "קוסמת" לי, כאתגר ל"האנשתם מחדש" של ה"קוסמים"... ;-)
ברמת העבודה ההנדסית - יכולת כזו תספק לנו מוצרים טובים יותר, בזמן סביר, במחיר נמוך יותר, ובעלי "אפקט שיורי שלילי" נמוך יותר (ואני ממש לא מגביל את כוונותי לתחום הצבאי - עש"ל).

השלישי - פילוסופי: להבנתי, אנשים יצירתיים יותר, יהיו [b]אנשים[/b] טובים יותר. כל אחד, בחלקת אלוהים הקטנה שלו (והאתר הזה מלא בדוגמאות של פתרונות יצירתיים לבעיות היומיום - שמטרתם, המוצהרת? היא לנסות ולהיות אנשים/הורים/בני-זוג/.../ טובים יותר).

מה שאני מנסה לעשות, הוא להגיע לסינתזה של 3 הגישות.
ברמה האינטואיטיבית, התחושהשלי היא שבמידה כזו או אחרת, ניתן לעשות זאת...

ככל שאני מתעסק בחומרים של יצירתיות ואיך ניתן ללמד אותה, אני נתקל ב"קיר".
ה"קיר" הוא כזה: ניתן ללמד מתודות ושיטות בהם יש חלקים סיסטמתיים / טכניים יותר וחלקים יצירתיים/ספונטניים יותר.
ברור, לכל מי שהתנסה בכך מעט, שהעובדה שאתה משתמש בכלים נכונים לא [b]מבטיחה[/b] לך את התוצאות הרצויות (ועם הופעתו של "כלי" חדש, מדי פעם, אנו לומדים את הלקח הזה שוב... ;-) )
מתודה - היא כלי.
כלומר, ניתן ללמד את השימוש בה, אבל זה לא יבטיח שימוש נכון ומושכל בה...

עכשיו בה חלק קצת טכני...
בנוסף, גם במתודות הקיימות היום, למדנו שאנו לא באמת יכולים "להתקדם", אם אין לנו "פתרון בית ספר" או "תחושה" שיש איזשהו פתרון (אולי Quick & Dirty) אליו תמיד נוכל "לחזור" אם כלו כל הקיצין - פתרון זה משמש כ"עוגן".
"עוגן" במובנים רבים: אפשר לחזור אליו, אפשר למשוך עצמך אליו, אפשר, באמצעותו,[b]לשנות כוון[/b], אפשר [b]להאיץ[/b] או [b]להאיט[/b] אפשר גם [b]להתנתק[/b] ממנו... ואולי להשליך עוגן חדש - רחוק יותר...
ה"התקדמות" עצמה היא בספירלות ובמעגלים שבהם חוזרים אחורה ומבצעים את התהליכים / טכניקות שכבר ביצענו, תוך שילוב של מידע חדש או צרכים חדשים או אילוצים חדשים או קונפליקטים שעולים מתוך ההתנגשות של כל הגורמים, בשעה שאנו מנסים לשלבם וליישב בינהם - ב"מוצר" שלנו.
סוף הקטע הטכני...

אז, לתחושתי, בסך הכל הצלחנו "לדחוף" את הקיר לאותה נקודה - בה, כאמור יש לנו "פתרון בית ספר".
אבל, איך [b]הגענו[/b] לאותו פתרון בית ספר? - בוודאי שלא בצורה סיסטמתית... כלומר, חזרנו לאותה נקודה של [b]יצירתיות ייצרית[/b] מסתורית ואפופת סוד...

[u]למה זה נראה לך מכוון יותר לאסכולת רוני?[/u]

כי זה פתרון בעיות הנדסיות, ולא פיתוח מוצרים חדשים או יצירת פרסומות.

אבישלום - כל מיני, כמעט עשיתי דוקטורט אצלו...
אחד העם - למה זה נראה לך מכוון יותר לאסכולת רוני?

תמיר,

_אני טוען שניתן ללמד יצירתיות!
אני אפילו מנסה ללמד אותה ברפאל._

איך?

[u]אנחנו, כ"מהנדסים טובים", מחפשים דרכים / שיטות / מתודות שיאפשרו "חשיבה יצירתית שיטתית"[/u]

[u]אני מתכוון ל"יצירתיות" במובן של "פתרון בעיות".[/u]

אתה מכיר את השיטה "חשיבה המצאתית שיטתית" שהוזכרה כאן? "קריאת העזרה" שלך בדף הזה נשמעת כמו התחלה של תשדיר פרסומת לשיטה הזו (דווקא לא מהצד של אסכולת ינקו, אלא יותר מהצד של [url=http://www.start2think.com]אסכולת רוני[/url] ). אם אתה לא מכיר את השיטה, ודאי תשמח לדעת שהבעיה שלך היא בעיה פתורה. הפתרון אינו מושלם, אבל הוא הרבה יותר טוב מכפי שאדם שלא מכיר אותו יכול לתאר לעצמו, וגם זה משהו.

[u]שאנשים טובים מתאמצים למצוץ את מיטבם, ולהפוך ל"מכונה יצירתית", שתשרת מטרות צבאיות. אני הייתי קודם כל, מחליפה עבודה.[/u]
אל תשפוט אדם - עד שתגיע למקומו... (אולי, [po]יונת שרון[/po] יכולה לשפוט - במקרה זה ;-) ?)

[u]תמיר לא עשה את זה בזדון,[/u]
אש"י - מה לא עשיתי בזדון? איך יכולתי [b]לקרא[/b] למישהו?

[u]מישהו קרא לי?[/u]
תמיר לא עשה את זה בזדון, אבל אם אתה כבר כאן - אולי תתרום משהו לדיון?...

[url=http://www.sciencemag.org/cgi/content/summary/285/5433/1495]המאמר הראשון בנושא של ינקו את אל[/url]

אכן הבעיה היא איך מגדירים יצירתיות, ובעבודה הנ"ל כדי להמנע מהתפלספות, נאמר, (בדומה למבחן טורינג) ניתן לחבר שופטים אנושיים לדרג את רמת היצרתיות של עבודות מסויימות, ועל ידי כך נשווה את מידת היצירתיות של המחשב לזו של יותרים אנושיים, ואם המחשב באופן עקבי ידורג גבוהה יותר אזי נאמר שהוא למד להיות יצירתי, וממילא יש כאן שיטה ליצירתיות.

בועז, מה למדת עם ינקו?

מישהו קרא לי?

<לא יאמן. פשוט לא יאמן. דף בשם [po]ללמד יצירתיות[/po]. [po]אחד העם[/po] פשוט לא מאמין לאיזה שפל אנשים מסויימים מסוגלים להגיע כדי להכריח אותו להשתתף בבאופן>

[u]ברור (לפחות לנו) שאם קיימת שיטה כזו, היא צריכה להיות "ברת מדידה" - ומכאן הגיעו ה"הגדרות" ל"מידת היצירתיות".[/u]

אכן יש שיטה מדידה, קוראים לה קינסיולוגיה. על השימוש בה לשחזור מצבים יעילים כתוב בספר בשם Power Versus Force של דיוויד ר. הוקינס. (הספר יצא בעברית בעוד כמה חודשים).

[u]The most exciting phrase to hear in science is not "Eureka!" but rather "hmm... that's funny...". - Isaac Asimov[/u]
מקסים.

_הבעיה עם שיטה זו היא - אין כל דרך לשחזר אותה.
אנחנו, כ"מהנדסים טובים", מחפשים דרכים / שיטות / מתודות שיאפשרו "חשיבה יצירתית שיטתית" - למרות שהמושג נשמע כמעט כמו אוקסימורון._ אכן אוקסימורון.
עוד אוקסימורון זה שאנשים טובים מתאמצים למצוץ את מיטבם, ולהפוך ל"מכונה יצירתית", שתשרת מטרות צבאיות. אני הייתי קודם כל, מחליפה עבודה.
אבל אם אתה ממש מתעקש להשאר שם, דבר ידוע הוא שהמתכנתים ההודים הם מאד יעילים, כי הם אינם לוקחים כשלונות באופן אישי.
מתכנת מערבי שלא מצליח משהו אומר: "איזה דפוק אני" - וזה ישר מוריד לו עשרות אחוזי יצירתיות, כמו גם בספורט. בגלל זה מלמדים את הספורטאים לספור במקום לקלל את עצמם. הספירה מעסיקה בנייטרליות את אותו חלק של המוח, שהיה עשוי ליצור דה-מורליזציה ולהפחית את היכולת.
מתכנת הודי, פשוט ממשיך וממשיך עד שמצליח לו. קצת כמו במשל המירוץ של הארנבת והצב. הארנב מתרברב רץ רץ ומפסיד, הצב הולך לאט לאט ובהתמדה ולבסוף מגיע ראשון. אצל האינדיאנים הצב הוא חיה מאד חשובה, קשורה ליכולת לראות פרטים קטנים ולשמור על האגו מפני פגיעות חיצוניות.

אני כנראה לא מצליח להבהיר את עצמי... :-(
אין לי [b]בעיה[/b] עם היצירתיות כפי שהגדרתם אותה. אבל "למזלי" הצרכים שלנו מוגדרים היטב ומתוחמים היטב.
מציגים לנו "בעיות מבצעיות" כ-Input.
מה שמבקשים מאיתנו כ-Output הם פתרונות לבעיות.
במרבית המקרים, אנו יכולים לפתור את רוב הבעיות בכלים הנדסיים "סטנדרטיים" בהם צברנו ניסיון שליטה ורמת בטחון גבוהה.
אבל, רפאל [b]מוגדרת[/b] כמקום אליו פונים עם ה"בעיות המבצעיות" ה"מעניינות" באמת. להם, אין פתרון "מיידי".
הדרכים שלנו "לתקוף" בעיות אלו הם על ידי ריכוז צוות "מומחים" וניסיון לנתח את הבעיה ולזהות "זוויות תקיפה" שלה (אולי כאלה שטרם נוסו בעבר).
השיטה ה"קלסית" לפתרון בעיות כאלה הינה "שיטת הקוסם" או "שליפת השפן מהכובע" - הגורסת שיש לתת לאנשים ה"מומחים/מוכשרים" את המידע, להציג להם את הבעיה ולתת להם "להתבשל" (בשקט / ברעש / תוך כדי גירוד של איזורים כאלה ואחרים...).
הבעיה עם שיטה זו היא - אין כל דרך לשחזר אותה.
אנחנו, כ"מהנדסים טובים", מחפשים דרכים / שיטות / מתודות שיאפשרו "חשיבה יצירתית שיטתית" - למרות שהמושג נשמע כמעט כמו אוקסימורון.
להפתעתינו, יש התקדמות לא מועטה בתחום זה.
ברור (לפחות לנו) שאם קיימת שיטה כזו, היא צריכה להיות "ברת מדידה" - ומכאן הגיעו ה"הגדרות" ל"מידת היצירתיות".
לכן, תסלחו לי אם, לשם הדיון, אני לא מוכן [b]לקבל[/b] תשובות או טיעונים כמו [b]לדומם מנועים[/b] או [b] [u]יצירה מצריכה מצב אקסטאטי או - דמוי אקסטאטי[/u] [/b].
גם העובדה / טיעון ש "עד היום עשו ככה" לא צריכה לעצור אותנו מלנסות ולערער על ה"אמת המוחלטת" שאין דרך אחרת (שיטתית) ל"יצירתיות מוכוונת".

קראתי אצל ה [u]מיכלי[/u] שבפעילויות בהם חשים 'זרימה' אנשים מדווחים על חוסר יכולת להתנתק מהפעילות, התעלמות מרעב, ממחויבויות חברתיות, מעייפות (וזאת בניגוד להנעה שמקורה בהמנעות ממצבים לא נעימים או בציפיה לתגמול) - ממש תיאור של האתר הזה...

לא זכור לי המשפט המדויק של אינשטיין, אבל הוא אמר שבכלל החוכמה היא לא לפתור בעיות אלא להגדיר אותן. הפתרון כבר יבוא.
יש גם משפט נחמד של אסימוב:
The most exciting phrase to hear in science is not "Eureka!" but rather "hmm... that's funny...". - Isaac Asimov

ענת, אני מסכימה עם העצה 'להדמים את רעשי הרקע', במיוחד אלו שמקרקעים אותנו להצמד לשיקולים של שימור, שימור עצמי, שימור אנרגיה - שמרנות. אבל הטיעון הזה קצת מבטל את הבעיה. (מה שקורה לא פעם בשיח של העידן החדש). היצירתיות, הסקרנות, החקרנות - כולם קיימות בנו, אבל דורשות סביבה נטולת סיכונים, וקל מאוד לדכא אותן ולדבוק בשמרנות.

סביבת עבודה שמורכבת מ [u]מדדים "אובייקטיביים" למדידת היצירתיות[/u] אינה בדיוק מרחב אופטימלי לניסוי וטעיה או ל'התרחבות התודעה'. ה'מפעל' מממן 'יועץ יצירתיות', אבל לא בטוח שהוא מעונין או יכול להרשות לעצמו את הזמן והמשאבים הדרושים ולא בטוח שסגנון ואוירה של פתיחות וזרימה מתאימים לו. למשל, פחות היררכיות, תקשורת פתוחה וכאלה. אני מדמיינת מצב שבו 'יועץ היצירתיות' במקום עבודה, הוא גם הפסיכולוג שמיעץ להנהלה את מי לפטר.

אני רואה שלאיינשטיין היתה שפה מצויינת ללא שום קשיי הבעה ותימלול.
[u]level of consciousness[/u]
בכלל לא דומה לחשיבה... דומה למודעות... בהחלט מתייחס לאין-חשיבה, דממה פנימית. (אני מכירה את איינשטיין)
או אם תרצו: <מורחב> .
אפרופו יצירתיות ומדיומים, האין תמונתו של איינשטיין עם הלשון בחוץ האייקון האולטימטיבי של המאה ה-20?

מהנדסים רוצים פתרון בעיות? שילמדו רמות שונות של מודעות, ולהוציא לשון. הקרבן הקטן שצריך להקריב בשביל להתקדם בעבודה. עוד קורס השתלמות מקצועית אחד D-:
(סתאםםם, אין לי שום דבר נגד מהנדסים, חוץ מקצת קנאה.)

טוב, חיפשתי את הציטוט (כן, יש לי את הקטע הזה של הדבקות לפרטים, מה לעשות) וזה מה שמצאתי:
No problem can be solved from the same level of consciousness that created it
נחמד, איך שלא נפרש את זה. :-)

זה בכלל לא כזה הבדל גדול בין שתי האמירות. אולי המיקוד בהן שונה, אבל ההסק הוא אותו הסק. איינשטיין דיבר לפני שהיתה שפת עידן חדש, ואולי חסרו לו ההקשר או היכולת המילולית להגיד זאת כך, או שהוא חשב שהאחרים לא יבינו אם יגיד זאת כך.
אך זו המשמעות המעשית של רמת חשיבה אחרת. אולי תגדירי לי מהי בדיוק רמת החשיבה האחרת הזאתי? אני מכירה מצב של חשיבה ושל אין חשיבה. אין-חשיבה היא אכן חשיבה אחרת מאד.
ואולי פשוט קראנו שני תרגומים שונים? (-;

> שן לוי מתרגשת מההתעקשות הגורפת באשר ליצירתיות שלה ומפרגנת ליונת על הצורך שלה בדיוק <

[u]הפתרונות לא באים מהחשיבה, אלא כשמפסיקים לחשוב. כך אמר איינשטיין.[/u]
זה לא בדיוק מה שהוא אמר... הוא אמר שאי-אפשר לפתור בעיות באמצעות אותה [b]רמת[/b] חשיבה שיצרה אותן מלכתחילה. לפרש את זה כהמלצה להפסיק לחשוב -- זה יצירתיות! :-)

[u]יצירה עצמה, קשורה באופן בלבדי, למגע בלתי אמצעי עם מדיום, עם חומר מסוים.[/u]
בעיות הן מדיום כמו כל מדיום. יצירתיות היא להפוך בהן, ללוש אותן, להגות בהן ולהשאר עם ראש מספיק פתוח כדי שהפתרון פתאום יצוץ ויבוא מאליו.
ולחילופין, באותו עניין, ציטוט של איש שמלמד מנהיגות: "כשיש לכם בעיה, תעשו ככה (שיפשוף מתחת לאף) והפתרון יבוא. הפתרון נמצא תמיד מתחת לאף שלנו."
המצב הדמוי אקסאטאי נדרש גם כאן. כמו במדע. הפתרונות לא באים מהחשיבה, אלא כשמפסיקים לחשוב. כך אמר איינשטיין.
ולשאלה מתחילת הדף: כל אחד יכול להפסיק לחשוב, (להפסיק להיות בקורתי, להפסיק להיות בלחץ) ולכן כל אחד יכול להיות יצירתי.

[u]נדמה לי שתמיר וענת מתיחסים למשהו אחר שגמרי כשאתם אומרים "יצירתיות".[/u]
גם לי נראה שאנו מדברים, לכאורה, על שני עולמות תוכן שונים.
אני כמובן לא שולל את היצירתיות שמתארת עש"ל (בכשרון רב ויצירתיות :-) ) אבל, אני מתכוון ל"יצירתיות" במובן של "פתרון בעיות".
וכמובן... בעולם תוכן זה, אנחנו גם מחפשים מדדים "אובייקטיביים" למדידת היצירתיות.

נדמה לי שתמיר וענת מתיחסים למשהו אחר שגמרי כשאתם אומרים "יצירתיות".

[u]השאלה גם איך מגדירים יצירתיות?[/u]
יצירתיות, כמו אינטיליגנציה, לא קשורה דווקא לכמות ולמגוון אלא ליכולת ליצור חיבורים משמעותיים ויפים בין דברים שלא היו קשורים קודם לכן.
אחת ההגדרות ליצירה ולאומנות היא "סלקציה וקומבינציה", כלומר - מה נבחר כמדיום ו/או אובייקט/אובייקטים ליצירה ואיזה סוג חיבור מתקיים בינהם. האיכות והעוצמה של החיבור, או האסתטיקה שלו, או השפה שהוא יוצר, שמצריכים כולם קשר עם עומק פנימי, אך גם מזינים אותו. כל זה כמובן מתייחס ל [b]מחשבות על יצירה[/b] .

יצירה עצמה, קשורה באופן בלבדי, למגע בלתי אמצעי עם מדיום, עם חומר מסוים. או שמציירים (גואש, פחם, שמן, אקריליק), או שמפסלים (בוץ, חימר, ברזל, עץ, אבן), או ששרים (רוק, ג'אז, עם), או שמנגנים (תוף, חליל, משרוקית, פסנתר), או שרוקדים או שמצלמים, או שילובים בינהם. בתוך מגע עם מדיום או שילוב מדיומים מסוים, מתחיל תהליך של יצירת שפה. יצירה מצריכה מצב אקסטאטי או - דמוי אקסטאטי, בו המחשבות נעלמות ועולמות אחרים, נטולי הגיון ודעת, משמיעים את קולם ומראים את מראם בחדווה גדולה. (גם אם הם התבשלו ביסורים נוראיים).
הפארדוקס הוא שהיצירה יכולה להיות גם בתחום המחשבות...

[u]השאלה גם איך מגדירים יצירתיות?[/u]
ע"י כמות הרעיונות ה"נובעים" וע"י איכות הרעיונות - כלומר: עד כמה שונים הרעיונות זה מזה?
למשל: "רשום/רשמי כל מה שעולה על דעתך שניתן לעשות באמצעות מהדק נייר (אטב) - בתוך 60 שניות...

נראה לי שיש שיטה כזו של "ציור עם הצד הימני של המוח" או משהו כזה שמאפשרת להשתחרר ולצייר, גם אנשים שמעולם לא ציירו.

השאלה גם איך מגדירים יצירתיות?

יוחנן, זה לא רק יצירתיות - כל תחום בחיינו הוא כמו כושר גופני: יכולות שכלויות, יכולות אומנותיות, יכולות מוזיקליות וכד'.
אני מעדיף לא לראות את זה כתיחום של פוטנציאל אישי, אלא נקודת בסיס שונה.

אני מנחה את סדנת "דרך האמן" בשבע השנים האחרונות וחווה דרכה ניסים על בסיס קבוע, גם בחוויה האישית שלי, וגם דרך המון אנשים שעבדתי איתם לאורך השנים. לדעתי אכן אי אפשר וגם לא צריך ללמוד יצירתיות, צריך רק לאפשר לה להיות, לאהוב את כל מה שנמצא בנו ולבטא אותו. בתוך ה"איפשור" הזה יש בהחלט טכניקות נלמדות, יצירתיות וחוויתיות שמאפשרות חיבור קבוע לערוצים של מוזה, דמיון ושפע מחד, וזיהוי והתמודדות עם פחדים, פרפקציוניזם, התייבשות ושאר חברים שממשיכים לארוב תמיד לאורך הדרך ודורשים התייחסות. יש כמה מאמרים שכתבתי בנושא ואשמח להעביר אותם כאן, אם מישהו יוכל לרמוז לי איך עושים את זה, אם בכלל
טל: 03-6476495

[u]כולנו נולדנו יצירתיים באותה מידה, אבל החיים, החינוך ההורים, התרבות, - מה לעשות - חסמו לרובינו את רוב היצירתיות[/u]

אני תוהה,
מדוע בעצם יצירתיות לא תתנהג כמו כושר גופני?
יש לך נקודת מוצא איתה נולדת ותנאים סביבתיים לפיתוח/ניוון היכולות.
אם נסתכל על ילדים בני אותה משפחה שלכאורה נהנים מסביבה דומה,
נראה רמות שונות של יצירתיות,
כפי שנראה רמות שונות של השגים ספורטיביים אצל חיילים בסוף טירונות שלכאורה עברו מסלול הכשרה דומה.
האם זה משום שכל אחד [b]תחום[/b] על ידי פוטנציאל אישי?
האם זה משום שלכל אחד [b]קצב[/b] הטמעה והגבה שונה לאותם תנאים סביבתיים?

מורה שלימד אותי הרבה בעניין הוא ד"ר יעקב גולדנברג (ינקו). עיקר העיסוק שלו הוא ביצירתיות באפיון מוצרים חדשים ובפרסום, אבל המטודולוגיה היא אוניברסלית. אפשר לקבל אותו בקורס [url=http://www.lahav.ac.il/Courses/CourseDetails.asp?CourseID=74]פה[/url] או [url=http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=815380&fid=1552]פה[/url] או בספר המצוין [url=http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/0521002494/104-2624739-1470321?v=glance.]Creativity in Product Innovation[/url] יש לו גם ספר עברית בשם "למה לא חשבתי על זה קודם?", אני אברר איפה אפשר להשיג.
אגב, מצאתי עוד כמה המלצות ספרים [url=http://panta-rhei.co.il/books.htm]פה[/url]

[u]מיכלי שם-ארוך-מוזר-שאי-אפשר-לומר. נו, זה שכתב את הספר Flow. יודע מי?[/u]

Mihaly Csikszentmihalyi
ותודה לגוגל שהביאני עד הלום.

<בהלום מחליפים רכבת>

[u]האם ניתן ללמד "יצירתיות"? או שמא, זוהי נחלתם של יחידי סגולה?[/u]
לפי ג'וליה קמרון, שכתבה את "דרך האמן" ואת "דרך האמן בעבודה", (בהוצאת פראג (-: ) כולנו נולדנו יצירתיים באותה מידה, אבל החיים, החינוך ההורים, התרבות, - מה לעשות - חסמו לרובינו את רוב היצירתיות. הספרים הנ"ל מציעים דרך של משימות שבועיות לשלושה חודשים, שבמהלכם היצירתיות עשויה להתחיל להתגלות.
אנשים רבים עברו עם הספרים האלו חווית שחרור עזה. אפילו מהנדסים - אם ירצו - יוכלו.

בוודאי שאפשר ללמד יצירתיות, לפתח אותה ולהמריא.
אני עובדת במשרד עיצוב ותמיד יש שאיפה ליצירתיות גבוהה, זה מעניין אותי, וכמובן הלקוחות מרוצים.
מנסיוני בלימודי העצוב, אי אפשר לכמת יצירתיות אבל אפשר לקבוע מה יותר קריאטיבי.
זה בכל תחומי העיצוב משמלות ועד מכוניות.
כשבתי מציירת ואני רואה בחירות של צבע, אני מנסה לפתח אותה, לדבר על מה שרואים להבין מה עבר לה בראש
לחשוב על עוד דרכים מעניינות להבעה.
בעיני זה מרתק, ויש הרבה מקום להתפתחות

ויש גם את הספר על יצירתיות של [b]ה[/b]-מומחה לזה -- מיכלי שם-ארוך-מוזר-שאי-אפשר-לומר. נו, זה שכתב את הספר Flow. יודע מי?

[u]ומה אתה חושב?[/u]
אני טוען שניתן ללמד יצירתיות!
אני אפילו מנסה ללמד אותה ברפאל. אבל, התחושה שלי היא שיש כאלה שמפחדים לאבד את מעמדם בתור "יצירתיים", אם ניתן ללמד את התכונה (המבוקשת).
בעיה נוספת של רפאל, יש שם נטיה לדכא יצירתיות, כאשר מישהו פונה עם רעיון בוסר למישהו אחר, שיש סיכוי טוב שהוא מהמובילים בתחום (בארץ ואפילו בעולם), והרעיון נקטל... :-(
לי זה (עדיין) לא קרה. אבל, פוטנציאל ה [b]קטילה[/b] והאיום הטמון בו, מונע מאנשים להעלות רעיונות יצירתיים, כל עוד הם לא בחנו אותם הרבה מאוד זמן...

אני לא יודעת אם אפשר ללמד יצירתיות, אבל חשוב מאוד לא לפגוע ביצירתיות, דבר שקורה כל-כך הרבה בבית הספר, ואולי אפילו כבר בגן. במקום לתת לילד לחקור וליצור כרצונו, מגבילים אותו, מכוונים אותו, מעירים לו, מתקנים אותו - ואלה פוגעים ביצירתיות.

ומה אתה חושב?
הממ.. ללמד יצירתיות. באמת רציתי להתעניין אם יש קורסים כאלה באיזור המרכז...(-;

מישהי אמרה לי פעם שהדבר החשוב ביותר שאח שלה לימד אותה הוא לא להגביל את הדימיון. (והם היו משפחה של מוכשרים)
אולי יצירתיות היא בעצם היכולת של אדם להשתמש בדימיון, להוציא רעיון מקורי, חדשני, בדיוני ?

לפי דעתי אפשר במידת מה ללמד זאת. תראה לבן אדם כמה סרטים טובים, תתן לו לשמוע מוזיקה מדהימה, כמה ספרים,
כמה הרצאות - ותתן לו תרגיל ליצור משהו ותראה שהבן אדם - נפתחה לו במשהו הגישה... ככה זה עובד אצלי לפחות.

אני מאמינה שאפשר ללמוד להשתמש בחשיבה ובדימיון ואפשר לאמץ לעצמך סגנון מסויים של הסתכלות על התרחשויות ודברים...
אני שמתי לב למשל שאינטרקציה עם אנשים מסויימים מוציאה ממני יצרתיות ועם אחרים לאו דווקא.

מצד שני - נתקלתי באנשים עם יכולת חשיבה כל כך מדהימה שפשוט ייאשו אותי כל כך... אנשים שמנתחים את
המציאות באופן כל כך שונה ממני... אולי אלו הם באמת יחידי סגולה? אותם אלה שכתבו ספרים בדיונים שהיום
הם המציאות, אלה שחזו מהפכות טכנולוגיות, התנהגות אנושית, אלה שפתרו משפטים מתמטים או אלה שהמציאו
המצאות ששינו את החיים שלי ושלך.

תן להם להתווכח עם דה בונו, או עם אנשי "חשיבה יצירתית שיטתית"...