לילך צביקה יונתן וירדן -חינוך ביתי מתוך בחירה
הצורך לכתוב ולספר על עצמנו החל עקב שיחת טלפון מקצין חינוך סדיר .ידענו שיש עוד אנשים שמתמודדים כנגד הצרה וביקשנו עזרה.
התשובות חיזקו ובילבלו אותנו אבל כרגע אנחנו בעד גישה חיובית.
אנחנו גרים באילת הרחוקה והחמה כבר 4 שנים לאחר בריחה מגוש דן המלחיץ שם גרנו ברמת השרון.
יונתן נולד במרכז ולאחר שנולד הבנו שבעצם אנחנו רוצים להיות יותר ביחד כמשפחה מאשר להתעסק במרוץ של החיים.
צביקה שעבד באותה תקופה כמעצב חנויות פרש מהעבודה לתדהמת כל הסובבים אותנו .לילך החליטה שלא לחזור למספרת הילדים בה עבדה לפני הלידה כדי לגדל את יונתן. האפשרות לשלוח אותו למטפלת או משהו דומה לא עלתה על הפרק .
חיפשנו עוד אנשים שלא מאמינים בשיטת החמש דקות עד שלילך גילתה בעיתון כתבה על "באופן " התקשרה לחדוה וגילינו שאנחנו לא ממש לבד ויש עוד אנשים שחושבים אחרת .למרות שהסביבה הקרובה הרימה גבה החלטנו לעשות מעשה.
שינוי מקום מגורים היה הדבר הראשון .החלטנו דרומה ולמרות שידענו שאנחנו רוצים להיות ביחד לא היה לנו מושג מה יקרה.
כשיונתן היה בן 10 חודשים עברנו ללהבים שבדרום.
צביקה מעצב חנויות במקצעו עבר הסבה קלה והשתלב בעסק המשפחתי (בית קפה וקונדיטוריה) ולילך פתחה בבית מספרת ילדים.
בילינו המון שעות ביחד והחלטנו שאת הכיוון הכללי מצאנו ,אבל החיים בישוב קטן כמו להבים היו יבשים.
משהו כמו ים ועוד קצת תושבים היה חסר אז לאחר שנה שוב ארזנו ועברנו לאילת.
אילת זו אילת אין עוד מקום כזה בשום מקום !!! התמכרנו לאוויר ולאווירה ,לילך פתחה מספרת ילדים כדי לנסות להתפרנס ,
צביקה ויונתן בילו ביחד כשלילך היתה במספרה ,הבנו שזה הכיוון הנכון אנחנו בטוחים שחינוך ביתי הוא הדרך!!
עצם השהייה במחיצת יונתן הוציאה מאיתנו דברים מדהימים ,למדנו ולימדנו אחד את השני המון .יונתן היה שותף מלא בחיי היום יום שלנו.
לאחר שנה כשיונתן היה בן שלוש נסענו יחד עם זוג חברים לסרי לנקה שבמזרח הרחוק. רוב הסביבה כולל ההורים חשבו שהנסיעה גובלת בחוסר אחריות
ושאסור לקחת ילד בגיל שלוש למיזרח הרחוק . חשבנו להשאר לתקופה ארוכה וחזרנו לארץ אחרי חודשיים של טיול מדהים עם יונתן, שעד היום זוכר ומדבר המון על סרי לנקה . כמובן שחזרנו לאילת כי פה זה הכי הבית בשבילנו.
צביקה התחיל לעבוד ביחד עם חבר טוב בעסק שלו. לילך נשארה בבית נהנת מכל רגע עם יונתן.
כשיונתן היה בן ארבע וחצי ביקש מתוך סקרנות ללכת לגן ואנחנו שתמיד מנסים לתת לו כמה שיותר חופש בחירה החלטנו לשתף איתו פעולה.
הלכנו לראות שני גנים ובחרנו מה שניראה ליונתן טוב. הגננת היתה נחמדה ופתוחה ומההתחלה סיפרנו לה על אורך חיינו ועל כך שיונתן לא היה בגן מעולם.
לילך התנדבה הרבה בגן בזמני השביתות שהיו מרובות ויונתן אהב ללכת לגן, היו בגן באותה שנה רק 24 ילדים והוא מצא כמה חברים חדשים.
השנה חלפה הגיע והחופש הגדול ולילך כבר היתה בהריון .בסופו של החופש שאלנו את יונתן מה קורה לגבי שנה הבאה ויונתן רצה ללכת לגן חובה.
יונתן נכנס לאותו הגן אבל עם גננת חדשה ועם 35 ילדים .לאחר חודש נולד ירדן ויונתן לא ביקר בגן כחודש. חזר לכמה ימים ויצא לחופשת חנוכה.
לאחר חופשת חנוכה לא הסכים בשום פנים ואופן לחזור לגן מכיוון שמשעממם ,שלא מרשים לשחק במה שרוצים ,שכועסים על הילדים ושהילדים מרביצים.
אנחנו שמחנו שהחליט להפסיק ללכת אבל כמו תמיד הבחירה נשארה בידיו.ראינו איך יונתן השתנה בגן ומאז שהפסיק ללכת לגן חזר לעצמו .
החיים בבית מתנהלים בשמחה ,צביקה עובד בחברת גרירה וחילוצים בשעות לא קבועות ומסודרות כך שיוצא שלעתים קרובות הוא נמצא בבית גם במשך היום. יונתן ירדן ולילך לומדים בבית ללא שום צורך במסגרת.
אנחנו רוצים להודות לבאופן ולכותביו על התמיכה והרחבת האופקים. טוב לדעת שאנחנו לא לבד
